תמימי
חיפשתי במילון את פרוש המילה "קומון סנס" ומצאתי שזה "שכל ישר" , "היגיון פשוט"
חיפשתי את המונח בהקשר לכתב האישום שהוגש נגד הנערה עאהד תמימי, מנבי סאלח , בגין תקיפת כוחות הביטחון, והגעתי לשתי מסקנות, שהגברת תמימי הנכבדת הצעירה בת השש עשרה , איננה תמימה בכלל כשמה, ושאין לנו במקרה שלה ולו קמצוץ מן ההגיון הפשוט או השכל הישר,
כי אם היינו חכמים, סיפורה היה יכול להסתיים כבר במפגש המפורסם עם הקצין והחייל להם סטרה הגברת שם היה צריך לעצור אותה וזהו.
אבל אצלנו הפשטות היא משימה בלתי אפשרית , אז היא נעצרה בתופים ומחולות רק אחרי יומיים, רק אחרי שהפכה סלב בדרגה של מגה כוכב,,,
והוגש נגדה כתב אישום שמוזכרים בו עלילות הגברת מימי תרפפ'ו, כי רק סטירות לקצין זה לא היה מספיק.
וזה הרי בדיוק מה שהגברת התמימה תמימי חיפשה,
ושר הבטחון שלנו בכבודו ועצמו התייחס לסוטרת, (כיאה לכוכב )ואנו נאלצים עכשיו לשמוע בטלוויזיה שלנו מדי כמה ימים, את אביה ואמה מתראיינים בענינה ובעניין הכיבוש, שלא לדבר על עורכת הדין שלה שכבר ישנה באולפני הטלוויזיה כדי לענות על שאלות הכתבים לעינייני ,,, בעניינה.
למותר לציין שאנו בחוכמתנו המצומצמת עד כאב, הופכים אותה לגיבורה , ותמונתה מפארת היום בתי ספר בארץ בעולם כלוחמת חרות נוסח צ'ה גבארה,
ואין לוח מודעות בגדה , ששערה המתבדר ברוח לא מפאר אותו.
על פי כתב האישום, שמאלצים אותנו העיתונים שלנו כן שלנו לקרוא ,ולחזור ולקרוא, וכך להעצים את שמה ודמותה של הגברת, עלינו לקרוא שעהד תמימי תקפה סרן וסמ"ר שעמדו ליד ביתה. שהיא דחפה את החיילים, איימה עליהם במילים "צא או שאתן לך אגרוף", דחפה אותם, בעטה בהם והכתה אותם באזור הפנים. כל זאת בעיתונים שלנו…
ועוד אמרה הגברת גבארה לוחמת החופש מטעם משרד יחסי הציבור שהפכנו להיות לה, אומרת כך:"אני מקווה שכולם ישתתפו בהפגנות כי זה הפתרון היחיד להגיע לתוצאה. הכוח שלנו באבן שלנו ,
ואני מקווה שכל העולם יתאחד כדי לשחרר את פלסטין אם זה דרך פיגועי דקירה או פיגועי התאבדות או זריקות אבנים. כולם צריכים לעשות משהו ולהתאחד על מנת שהמסר שלנו יגיע – שרוצים לשחרר את פלסטין".
לא זו לא התחנה הפלסטינית ,שהעבירה את המסר הזה,,, זה התחנות שלנו והעיתונים שלנו והטלוויזיה שלנו שמפרסמים את המסר לעם בציון.
ועוד אנו קוראים בעיתונים שלנו שעברו לעבוד אצל הילדה בת השש עשרה מנבי סאלח ,ולהאדירה עוד ועוד, שהיא זרקה אבנים לעבר חיילים ממרחק קצר על מנת לפגוע בהם".
ושהיא דחפה חייל וכינתה אותו "רוצח נאצי טרוריסטי" ו"כלב, חיה, חרא, גנב, רוצח ילדים", ולאחר מכן הכתה באגרופים שוטרי מג"ב וחיילים.
איך היינו יודעים כל זאת ,אם לא היו מספרים לנו זאת ,העיתונים שלנו והטלוויזיה שלנו, היא הרי לבדה לא יכולה להביא את הדברים לארץ ולעולם , ואנחנו מספקים לה שרותי פרסום מן המעלה הראשונה, היא גם יידתה הגברת עהד ,אבנים בידיה ובאמצעות קלע דוד. מוסיפים העיתונים שלנו.
עורכת דינה , גבי לסקי, אמרה ל״הארץ״: שיש רצון לנסות להשתמש במקרה של עהד כמקרה להרתעה של צעירים אחרים מלנסות ולהתקומם כנגד הכיבוש,
ואני ירא לחשוב שזה בדיוק ההיפך כי כתב האישום הזה ,והדרך בו אנו מפרסמים אותו, מעודד ומדרבן עוד הרבה "תמימות" ללכת בדרכה ולהיות גיבורה שתמונתה מפארת שלטי חוצות וזה כמו שאומרים הערבים אשכרה עבודה עברית.
עכשיו שכבר כך ,והיא כוכב על,,,אני ירא לחשוב מה יהיה במשפט שאפילו יהיה בדלתיים סגורות אנחנו נספק לה את כל הפרסום ונשחרר לעולם כולו את נאומיה של הנערה בהם תחזור המילה כיבוש כיבוש כיבוש בכל משפט שני,
ולמה ככה למה אנחנו נופלים למהמורה הבוצית הזאת בלי להבין שברכה שורה רק בדברים הסמויים מן העין,
אפשר היה אחרי הסטירה המצלצלת בכל רחבי העולם, להביא אותה לביתה להזהיר אותה מאוד , להסביר לה שהיא תשב הרבה זמן בכלא, לגזור עליה מעצר בית, לא יודע אלף דרכים אחרות ושקטות במקום לבנות לפלסטינים במו ידינו "סטאר בין לאומי" , שינצח אותנו באור ובזיקוקין, בכל מלחמות ההסברה המעורפלות שלנו, סוף מעשה במחשבה תחילה
כבר הזכרתי את הפתגם הזה קודם, לא?
אמסלם
יו"ר התנועה למען איכות השלטון, אליעד שרגא, כשנאם בהפגנת השמאל ,תקף את ח"כ דודי אמסלם וכינה אותו "בריון קשקשים, רפה שכל, וזב חוטם"
דבר ראשון שעשיתי הלכתי לקרוא את קורות חייו של דודי אמסלם כדי לראות אם יש ממש בדברי אליעד שרגא יושב ראש התנועה למען איכות השלטון, ושם קראתי
שאמסלם היה נשוי לרוזי עד פטירתה בשנת אלפיים ותשע, שהוא אב לבן ובת. הוא בעל תואר ראשון בכלכלה ובמינהל עסקים מטעם אוניברסיטת בר-אילן.
וחשבתי על הקלות בה אנחנו מקללים קבל עם ועדה אנשים ,בלי לעשות חשבון, בלי לחשוב שלשון הרע , זו מארה פוצעת נפש.
מה זה "רפה שכל" אתם יודעים
גם זה חיפשתי בְמילון אבן שושן , ושם נאמר רפה שכל הוא חלש בשכלו, לקוי בהבנתו,
והאם לחשוב אחרת ממש שאתה חושב מסמיך אותך , (אפילו אם אתה יושב ראש תנועה לאיכות שלטון) ,לכנות מישהו כזה כחלש בשיכלו,
עומד אדם על במה למול אלפי איש ושופך את דמו של אחר בפרהסיה , ואיש מבין המפגינים לא צועק לו "איך אתה מעז," זו הרי שפיכות דמים
אומרים שירושלים חרבה על סיפור קמצא ובר קמצא, והנה לנו אותו סיפור במהדורה מודרנית:אבל קודם למקור:
שנים ספורות לפני חורבן בית-המקדש, ערך עשיר אחד מסיבה מפוארת לכל אוהביו. בין היתר, הוא הזמין ידיד קרוב בשם "קמצא". והייתה זאת טעות מביכה של המשרת, שנשלח להזמין את כל המוזמנים באופן אישי, וגרמה לכך שאדם בשם בר-קמצא, אותו שנא העשיר בכל לבו, קיבל הזמנה אישית לבוא ולהשתתף במסיבה.
בר-קמצא האמין כי העשיר מחפש הזדמנות להתפייס עמו. קפץ על המציאה והגיע אל המשתה ביום המיועד.
העשיר ההמום הביט בו כלא מאמין. ואמר לו לפני כל הקהל אתה לא קמצא שהזמנתי אתה בר קמצא, לשם מה הגעת להפר את השמחה? צא והסתלק מביתי".
בר-קמצא נבוך מפרץ השנאה של העשיר, חיפש דרך להשקיט את זעמו: "הינך צודק; אמר לו ,אך אם כבר באתי לכאן, אל תגרש אותי. אשלם לך במיטב כספי עבור האוכל שאוכל והמשקה שאשתה".אל תפגע בי אל תעליב אותי.
העשיר לא ויתר: "לא. צא מכאן בזה הרגע".
בר קמצא: ביקש שוב רק אל תגרום לי בושות".אתה מבייש אותי לעין כל,,,
העשיר (בזעם מתפרץ) אחז את בר-קמצא בידו, וגירש אותו בבוז.
בר-קמצא יצא פגוע עד עמקי נשמתו.
יותר מכל פגעה בו במיוחד העובדה כי במשתה ישבו תושבי העיר וביניהם חכמי העיר ואיש לא מצא לנכון להגן על כבודו. סוף ציטוט
הנורא מכל, לא העלבון של העשיר שגרש את בר קמצא האורח הלא רצוי מביתו,
הנורא הייתה השתיקה של כולם למול שפיכות הדמים, כל האנשים שישבו שם וראו איך מלבינים פניו של אדם עדי עפר, לא פצו את פיהם, שֶפל מוסרי חברתי, מן הדרגה העליונה, שהביא אחר כך לחורבן עיר ועם.
ולימינו אלה ובר קמצא של היום,
כמה יפה היה ,כמה יפים היינו כולנו,אם איש אחד מן המפגינים נושאי הגליוטינות והשלטים הקוראים לראש הממשלה בוגד,
כמה יפה ומלא תקווה,אם איש אחד מהם, צדיק אחד במפגינים נגד!!!, היה צועק לעבר הנואם, תתבייש!!!.
שמיניסטים
אחת לכמה שנים יש לנו שמיניסטים רעשנים, שלא רוצים להתגייס, וכל כלי התקשורת אצים רצים לראיין אותם, והם מופיעים הרבה בטלוויזיה , ומספרים שהעוולות של הכיבוש מדירים שינה מעיניהם ,
באחד הראיונות שצפיתי בו שאלה המראיינת את הסרבן המפורסם התורן, מי יגן עליך אם כולם יהיו כמוך? והוא ענה זה מטריד אותי פחות , מן העוולות של הכיבוש,
וחשבתי על כך שזה תמיד חוזר על עצמו ואיך שיוצאי הדופן שבנו מהיותם צעקנים, כופים עלינו מן רושם מוטעה שהם רבים ,ושיש לנו בעייה,,
אבל בסך הכל זה הרעש שהם מקימים, כי לצורך העניין הפעם סרבננו הם כשישים במספר.
התיאור המקראי לחטא המתאוננים מופיע בפרשת בהעלותך שבספר במדבר, שם מסופר כי לאחר שעזבו עם ישראל את הר סיני לכיוון קדש ברנע, החל העם להתאונן "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה'".
חשבתם פעם איך שהסופר המקראי המוטה בדעותיו, מוליך אותנו שולל , כי כמה מתאוננים יכלו אז להיות , אולי עשרה אולי עשרים אפילו שישים כמניין הסרבנים של אלפיים שבע עשרה ,
אבל הסופר התנכי מעביר תחושה שזה העם כולו, "ויהי העם כמתאוננים הוא כותב,,," במקום אחר:
בני ישראל שהגיעו לקדש שבמדבר צין, "וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה", ולכן – "וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה":
שוב משלה אותנו הסופר המקראי שהעם כולו מאשים את משה
ועוד מקום:
"ויִלוֹנוּ כל-עדת בני-ישראל, על-משה ועל-אהרן–במדבר. ג ויאמרו אלהם בני ישראל, מי-יתן מותנו ביד-יהוה בארץ מצרים, בשבתנו על-סיר הבשר, באכלנו לחם לשבע: כי-הוצאתם אתנו אל-המדבר הזה, להמית את-כל-הקהל הזה ברעב.
שוב כותב הסופר המקראי כי כל עדת בני ישראל התלוננה וצעקה אל משה
ונשאלת השאלה האם זה כל העם שהתלונן?, האם קול ישראל בקוף , הוא כל ישראל בכף, לא , ממש לא, כי למול המתאוננים שבעם שהם תמיד קומץ ומתי מעט, יש רובו של עם שלא צועק ולא מתראיין ,ומתגייס כשצריך, ואיש לא כותב עליו ואיש לא יודע על קיומו אבל הוא העם האמיתי.
הוא הקול האמיתי של כלל ישראל ,מפחיד אותי לחשוב שבעוד הרבה שנים יהיה כתוב והעם סרב להתגייס, וזה בהחלט תלוי במי שיכתוב את ההסטוריה של הימים האלה.
כך קורה שלמול שישים הסרבנים שכל הארץ שמעה את שמעם ונחרדה לזעקתם,
למול השישים האלה הבודדים כל כך,, שלושה מחזורים בצה'ל של מתגייסים מדי שנה ,
בכל מחזור אלפים, ובשלושה מחזורים אלפי אלפים שמתגייסים, בלי לעשות רעשי כיבוש, והם מתגייסים לחילות השדה לשריון לצנחנים לגולני לגבעתי לסיירות וליחידות הקומנדו המיוחדות איש מהם לא מתראיין , אלא מתגייס בראותו בצה'ל צבא עם ובהתגייסות חובה אזרחית ובטוי מעשי ללכוד של כלל העם בישראל , הוא בפרוש הולך להגן על המולדת בצו גיוס אומנם אך גם בצו הלב, בלי הצהרות וראיונות בטלוויזיה מתוך צורך נפשי להגן על ביתו.
ולא דיברתי בכלל על חמישים וארבע המכינות הצבאיות אליהם מתנדבים כשלושת אלפים וחמש מאות, בוגרי שמינית
שבאים לשם קודם לגיוסם, לשנה נוספת בהתנדבות בנוסף על שרותם הצבאי בן שלוש השנים, שם הם לומדים את החיבור של הארון היהודי לארץ הזאת ולציונות, מגשימת החזון. גם עליהם לא שומעים כי הם חדורי אמונה בצדקת דרכם, ואין להם לא זמן וחשק להתראיין .
עברית
בשבוע הבא יחוגו מאה שישים שנה להיוולדו של מחולל השפה העברית אליעזר בן יהודה זכרונו לברכה, ואין לי ספק שרבים וטובים ידברו במהפכת השפה אותה חולל האיש המיוחד הזה.
אבל אני בחרתי לספר , על איש נסתר שזיכרו הוצל באורו הגדול של בן יהודה איש שתרומתו לשפה ולמילון של בן יהודה היו משמעותיים , כמעט כמו מורהו, הגדול והידוע בצדק ,
מה חבל שדרך העולם היא, שכולנו מכירים תמיד את בר כוכבא ואת סיפורי הגבורה שלו, אך לעולם לא נדע מי היה סגנו, וככה זה תמיד בהסטוריה הנכתבת ונשארת לעד לדורות הבאים , שאנו יודעים על המוביל המחולל ,וזוכרים אותו לעד ולא יודעים ולא שומעים מי היו עוזריו נאמניו תלמידיו, לפעמים גם מוריו,
ואני לכן בוחר דווקא היום לכבוד יום הולדתו של בן יהודה הגדול, לספר לכם על איש גדול אחר אך שהיה צנוע ונחבא אל הספרים בשם ,משה ניסים, שבמותו אמר על קיברו בנו של בן יהודה איתמר בן אבי את הדברים הבאים: "משה אחינו, משפחת בן יהודה שופכת על קברך את דמעותיה היותר חמות, והיותר צורבות,
אילו חי בן יהודה, עימנו היום, ושמע על דבר מותך זה הפתאומי, כי אז מת בן יהודה שנית עם מותך אתה.
מי כמותו ידע את אשר היית לו במשך שתַיים ועשרים שנות עבודתך בצידו תמיד. יד ימינו, ועוזרו הנאמן,
מתוך כך רצינו אשת המנוח בניו ובנותיו, לכבדך בכבוד היותר גדול שהיה בידינו להעניקו לך ולחצוב לך את קברך, ליד קברו של אותו האיש, מורה ורב ואב שני שלך למעשה,
ואילמלא הצהרתו המוחלטת של כבוד אביך הישיש, כי רק ליד אבותיך עליך לשכב, כי אז לא זזנו מרעיוננו, דע לך משה, כי עם מותך, מת בן יהודה בפעם השניה ,(סוף ציטוט)
זה מה שאמר על האיש הלא ידוע הזה איתמר בן אבי,בנו של אליעזר בן יהודה.
מתוך סקרנות הלכתי אל הספר "יהודי המזרח בארץ ישראל " של משה דוד גאון וחיפשתי שם בדחילו את שמו של האיש הלא ידוע הזה,כדי ללמוד מי הוא היה, ושם נאמר: על "משה ברבי יעקב חי ניסים" שבעודו צעיר לימים, עבד אצל אליעזר בן יהודה כעוזרו ומזכירו, בעבודת המילון העברי, וכאן בעבודתו ,באו לידי בטוי וגלוי תכונותיו וכשרונותיו,
מחבר המילון מצא בעוזרו, הצעיר איש כרצונו, ועם התפתחות המילון, התפתח גם בר ניסים, והוסיף להשכיל ולהשלים את ידיעותיו בכל המקצועות הרבים שמפעל ספרותי דורש מיוצריו,
הוא הראה בקיאות מופלאה במשנה בתלמוד, בכל אוצרות השפה והספרות העברית, של ימי הביניים, הפילוסופית והפיוטית מימי קדם ועד ימינו אלה , כל אלה היו לפניו כספר הפתוח.
בקיאותו בספרות התלמודית, והמדרשית הפוסקים הראשונים והאחרונים, הפליאה את כל שומעיו, מה שהוכיח מעל לכל את זכירתו, של כל ביאור ופרוש שעבר פעם לנגד עיניו,
בכל השנים בהם יצק מים על ידי אליעזר בן יהודה בעבודת המילון, הוא התמחה כל כך במקצועו, עד שמחבר המילון בן יהודה בטח בתלמידו, כי חזקה עליו שלא יוציא מתחת ידו, דבר שאינו מתוקן.
אחרי מותו של אליעזר בן יהודה, המשיך משה ברבי יעקב חי ניסים, את עבודת המילון באותה התמסרות ומרץ, והוסיף נדבך על גבי נדבך,חיבר פיתקא לפיתקא,
חקר השלים מילֵא את החסר, ובימיו הוציא לאור לבדו עוד שני כרכים, נוסף על חמשת הכרכים שהתפרסמו עוד בחיי מחברם,
איש ענו היה, תלמיד חכם צנוע ונחבא אל הכלים, ונשמתו המסתפקת במועט, יצאה אל מרומיה בסידור הערך "סבל". שזו הייתה המילה האחרונה שלו במילון, והיה בזה מעין סמל ואות לחייו ואישיותו, השוקדת. על התורה והעבודה,
סוף ציטוט,
ואני תמה איך יתכן שעל עוזרו הנאמן של בן יהודה איש לא כותב מאומה ביום השפה העברית ,איך יתכן, שעל מי שכתב שני כרכים של מילון בן יהודה ,לא יודעים היום דבר, נכון שבן יהודה ראוי לכל התשבוחות אבל ראוי גם ראוי משה בר ניסים שבמעמד זה של זכרונו של בן יהודה יוקדשו גם לו כמה מילים טובות על היותו בפירוש אחד ממחיי שפתנו בארץ ישראל, ואני לא מדבר על זה בכלל שאין על שמו כיכר או כביש ,רחוב סימטא ,משעול אפילו גומחא , חבל.
פינת יעקב פרוינד
מיודענו יעקב פרוינד מחייך השפה העברית כותב לנו כך:
ל"יום הלשון העברית", ביום ב' הבא: העברית שפה קשה ומפרכת, עובדה, שווא, אחרי תנועה קטנה…נח.
"שליש מהישראלים הכירו בני זוג באינטרנט"…כשמייל פוגש פימייל.
כיצד תתפתח המחאה ?! …"אין נביא באירן"
שיר במתנה
ועכשיו שיר במתנה.
הגשמים הרבים לוקחים אותי בשמחה אל הכנרת שאולי והלוואי נתבשר שמפלסה עולה עכשיו ועולה,,,
ככה מתחיל להזדמזם אצלי, כמעט באופן לא רצוני, השיר "על שפת ים כינרת, ארמון רב תפארת"…
השיר הזה נקרא "אגדה" וה"ארמון" שעליו כתבו המשורר יעקב פיכמן והמלחין חנינא קרצ'בסקי, הוא בית משפחת טרֵיידל (traidel), שנמצא בכניסה הצפונית למושבה כינרת.
הבית הגדול הזה ניבנה על ידי אבי המשפחה יוסף טריידל, שהיה המודד הרשמי של פיק"א מטעמו של הברון רוטשילד
ובני משפחת טריידל גרים בו עד היום.
בבית זה הייתה ה"מזלפה", הלא היא המקלחת הראשונה בהתיישבות
וזה גם היה בזמנו המקום היחיד בעמק, שבו אפשר היה לשמוע מוזיקה מעל גבי גרמופון!
ב-1914 הגיע הברון רוטשילד עצמו להתארח בבית טריידל,
בית משפחת טריידל עמד פעם באמת "על שפת ים כינרת",
אבל כבר שנים שהיא מתרחקת ממנו יותר ויותר… מזל שהשיר נשאר
והנה הוא בביצוע של דודו זכאי!
(שיר – "אגדה "על שפת ים כנרת" – דודו זכאי)