ממרחק של זמן אפשר כבר לדבר חופשי על מבצע "עלות השחר", כי מעט קודם, כל דיבור עם תהיה, היה "חילול הקודש", מבצע "עלות השחר" שהיה קצר ונמרץ מכל קודמיו העלה לנו בעיקר את מצב הרוח, זקף מעט קומה שפופה נואשת ,אבל בבסיסה של בעיה מאומה לא השתנה ופנינו במוקדם או מאוחר לסבב הבא.הרצועה הרעה שסעדאת התעקש שנבלע אותה בכל מחיר ,מעבירה אותי בדרך הדמיון לשכונה שלי, כשבבית מול ביתי דרך משל, גר שכן שכל הזמן זורק על ביתי אבנים ,
פעם שובר חלון , פעם מפיל עץ , פעם שורף שיחים ,ואני מנסה דרך השכנים האחרים שבשכונה למתן אותו , כי הוא רוצה רק דבר אחד שאסתלק מביתי, ואני כדי לא להיכנס בכוח לביתו ולשטח אותו כדי שלא יהיה לו מהיכן לזרוק עלי אבנים , אני מחליט להכיל את המארה ולבנות לי רשת גדולה מעל ביתי , כך שהאבנים שהוא זורק נאספות על הרשת ואיש מבני ביתי לא נפגע,
אז הוא התחיל לבנות מנהרות מתחת לכביש החוצה , שבין ביתי לביתו , ופעם אף הצליח לחדור וראיתי אותו מסתובב בחצר שלי,
אז בניתי חומה עמוקה שמגיעה עד למעמקי האדמה, כדי שלא יגיע אלי מן המחילות. והתרגלתי למצב.
שכשהוא זורק אבנים, הרשת עוצרת אותן וכשהוא מנסה לבוא אלי מתחת לכביש, החומה עוצרת אותו, ואני חי עם זה ,בכעס בתסכול אבל קונה לי ככה שקט.
עכשיו יש לו לשכן הזה בן "פרא אדם" שהתחיל מיוזמתו לזרוק על ביתי אבנים. האבא שותק ורק הבן זורק עכשיו , ואני מאוד מעריך את שתיקתו של האב ומאמין שהוא למד כבר לקח ולכן הוא לא מצטרף לבן,
ובעוד הבן זורק וזורק על הרשת אבנים אני עסוק בלהיות "מאושר" מן העובדה שהאבא לא מצטרף ,והסתפקתי בלשבור לבן כמה עצמות.
פתאום חשבתי שאולי זו השיטה החדשה של האבא, כשהוא צריך זמן להתחמש בסלעים ובליסטראות מסוג חדש כדי לזרוק עלי,
והוא צריך לכך זמן ושקט, אז בזמן הזה הוא שולח את הילד ואומר "זה הילד, זה לא אני ,אני לא יורה זה רק הילד ,
ילד ילד אבל מה לעשות שהוא גם מוריד אותנו למקלטים
ועוד לא דיברתי על הסבא מטהרן, שהוא זה ששולח אבנים לבן , שנותן אותם לנכד , שזורק אותם עלינו.
וחשבתי שמשהו לא טוב קורה לנו , בזכות היותנו חכמים ויצירתיים, נניח שלא היינו חכמים כל כך ליצור את הרשת שמעל לביתנו, ונניח שלא היינו כל כך יצירתיים, לבנות את החומה שמתחת לאדמה של הבית , והשכן הרע הזה היה זורק אבנים ופוצע רבים ואולי אף הורג מבני הבית ,אז נדמה לי שכבר באבנים הראשונות שהיה זורק ופוצע אצלנו אנשים , הבית שלו היה הופך גל של אבנים ,ולא היה לו מהיכן לזרוק עוד.
יש יתרון בחכמה היצירתית שלנו , אבל במקרים מסוימים הוא גם חסרון. תחשבו על זה.
