כשנצא אל הליל המפשיל שרווליו
עם רינת הצרצר ונביחת הכלבים
ובבוהן של יד, זקור ומונח
נחזה במסוק, מתרחק בין עבים
כשאנחנו שרים, שיר פשוט ועניו
בזיוף הקולות אך בהולם הלב
יעמוד סמבתיון וימחה לנו כף
על ביצוע מושלם נקי ושלם
הרעות הצומחת כל מטר שכאן
היא רעות של אמת: יש בה בכי ושירה
זהו בית היוצר, זה הרי הסדן
ללוחם הבודד, חשכתו מאירה
כשאנחנו שרים…
ובעין חודרת, שקטה ובוטחת
כשירח פן תת שוב תוהה ושואל,
אל עורף אויב נחמוק שוב בנחת,
זו נבחרת המחץ, של עם ישראל!
כשאנחנו שרים…
הצוות הבודד המנווט את דרכו,
על חודו של הקוץ בדיוק לנקודה
בין כוכב ושיח יעשה מלאכתו
ניניך אלה קין, עובדי אדמה
כשאנחנו שרים…
וביום בו העם בענן יראה קשת,
ויועיד ללוחמים את כותל מזרח
אז תהה האומה בדחילו נרגשת,
אל סיפור חייהם החתום בגינזך
