את ודאי אינך יודעת
מה שינו בי הזמנים,
שוב איני אותו הנער
שהכרת לפני שנים,
מבקש את המילים ההן
של פעם, של פעם –
אך איני יודע מה לומר,
מבקש את השבילים ההם
לשער, לשער –
אך איני יודע מה נשאר.
ואולי אותה שתיקה
תישבר בעוד דקה
ואפול על צווארך
שב מדרך רחוקה
ואולי אותה שתיקה
תשאר כה מעיקה
שאמצא אותי הולך
שוב בדרך הריקה
את ודאי אינך יודעת
שנותרו בי סימנים,
כל הטוב וכל הצער
ניבטים מן הפנים –
לא יודע אם לצעוק –
רוצה לגעת, לגעת,
ורק את יודעת אם מותר,
לא יודע אם לשתוק –
עשי רק צעד, רק צעד –
כי רק את יודעת מה נותר.
ואולי אותה שתיקה…