אנחנו מבני ראשון לציון
נרשמנו להיות בחיל השריון,
אותנו תמיד הטבע משך,
אויר הפסגות, העשב הרך,
מראה הכרמים בשעת הבציר
וריח הזבל ניחוח חציר…
מן הטנק הגדול
כאן רואים את הכל
את החוף,
את הנוף
ומרחבים עד אופק,
אך אם קיר פה מסתיר
את הנוף המזהיר,
אז נוגחים
ופותחים
את האופק.
ליבנו יפעם בשעת הזריחה,
נפשנו תצהל מול גן בפריחה,
מול פרח קטן בשדה המטווח
דמעה מעיני תרטיב התותח,
אז בוא נא אלי פרפר נחמד
ושב על כתפו של ה..מג"ד..
עם הטנק נסתער
מול גבולות וגדר
החומסים
וחוסמים
את נפלאות הטבע!
כל אויב בראש הר,
כל משלט מבוצר,
אז נתקיף
ונשקיף
על הטבע.
בין כל הבנות שהיו עד עכשיו,
רק את המורה לטבע נאהב,
צחה כנרקיס, כולה חיננית,
רכה עדינה וגם טבעונית,
אצלנו בראשון היתה משולה
לנוף ראשוני וקרקע בתולה.
עץ שקמה ואלון
שמנו לה בחלון,
שני סלעים
נפלאים
גררנו לה הביתה,
אם תרצה היא לחקור
את הנוף נעקור,
נעמיס
ונכניס
לה הביתה…
אנחנו מבני ראשון לציון
נרשמנו על כן לחיל השריון,
כדי שנהיה לטבע קרובים,
כדי שנוכל ללגום מרחבים,
להביא למורה בבוקר בהיר
אזוב ירקרק, יחד עם כל הקיר.
מן הטנק הגדול…
