גאון ברדיו 15/02/2019

גאון ברדיו - גלי צה"ל
מכתב ממקדה מפלדת תנועה נתן אלבז תובע את הוריו מגדרי יולי ושמולי

שתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

מכתב ממקדה

קיבלתי  מכתב ממקדה , ואני  קורא לכם אותו כלשונו.

רציתי לשתף אותך היא  כותבת, במיזם לזכר אורי אנסבכר שנרצחה בשבוע שעבר, מיזם שהתחיל אתמול וכבר משתתפות בו מאות אם לא אלפי נשים!

 בת שבע סדן , שההורים שלה ,הרב אלי ודינה הורביץ הי"ד, נרצחו בביתם בקרית ארבע ,בשנת אלפיים ושלוש, פרסמה אתמול בבוקר פוסט ובו היא מזמינה נשים לרקום ריבוע של בד, לזכר אורי אנסבכר. כאות לַכאב, כאות לַתקווה 

תוך שעות ספורות הצטרפו מאות נשים שנרתמו לרקום פיסות בד, ולשלוח אותן לבת שבע והיא תתפור מהן משהו עד השלושים לזכרה,

 הרעיון המקורי שלה היה חופה ,אבל כבר אתמול נראֶה היה, שיש כל כך הרבה ריבועים שזה יספיק גם לפרוכת, ואולי אפילו ליותר מזה… מה שהמשפחה תחליט .

והנה הפוסט של בת שבע סדן :

הלב שלי לא מצליח לשקוט, הוא עדיין רועד וכואב כל כך,

ואני מנסה לאסוף את הדמעות, לנתב את הרגשות ולא מוצאת איך.

אני לא בנאדם של הפגנות, ולא של פוסטים מתלהמים,

אני לא יודעת מה צריך לעשות, ובטח דעתי גם לא באמת משנה.

וחשבתי שאולי אם כל אחת מאיתנו תקדיש מזמנה להכין רקמה קטנה,

ריבוע אחד, 

ונֶאסוף יחד את הרְקָמות לרקמה אנושית אחת גדולה, 

נוכל לתפור יחד חופה גדולה, או פרוכת.לזיכרה של  אוֹרי… 

חשבתי גם שאת הבד לַרקמה אפשר לקרוע מבגד, כמו שעושים האבלים.

 "כי כולנו' כן כולנו 

כולנו ריקמה אנושית אחת חיה 

ואם אחד מאיתנו הולך מעמנו,,, 

משהו מת בנו 

ומשהו נשאר איתו".

מפלגה תנועה

כל  הזמן מספידים את  מפלגת המחנה הציוני,  או מפלֶגֶת העבודה בָוורסיה הקודמת שלה ,  ממש קינות קורעות לב אנו שומעים כל העת, על  גורלה של המפלגה שאנשיה מחולליה, ראשוניה, בנו את  המדינה, ועכשיו אבוי היא בסכנה שלא תעבור את אחוז החסימה, 

וחשבתי  שמפלגה , איננה אדם  שיש לבכות את לכתו, ובא לך  לפנות אל כל המספידים בדברי הנביא  ירמיהו שאמר:"אל-תבכו למת, ואל-תנודו לו; בקיצור  לא לבכות , כי אין על מה.

מפלגה היום … בסך  הכל , זה אוסף של אנשים מלאי  אמביציה, שרוצים להיבחר לכנסת , ואם  הם מצליחים אז הם שׂרים וחברי כנסת , ואם  לא, אז הם הולכים הבייתה , ומחפשים עבודה אחרת, מה שייך  הספדים לכאן, .

הייתי  מבין את  הקינות והנְהי, אם  זו הייתה תנועה , כמו  שקראו פעם לתנועת העבודה,  זה דבר אחר ,,, 

כשתנועה נעלמת  זה משהו שראוי לבכות  עליו…

כי תנועה  היא מכלול רעיוני, זרם ערכי,  היא רוח גב אידיאולוגית, היא מערכת צרופה  של חזון , לפיה אנשים חיים ומתנהלים , והיו רוצים  לראות את כלל תושבי הארץ חיים ברוחם ובדמותם.

ככה זה היה פעם ,  היו תנועות רעיוניות  , עם כמיהה להגשמתם של  הדרך והכוון…

 וכשהערכים  האלה אובדים מן  התנועה, מתאדים,  נמוגים, והיא נותרת  כמו פיגום או שלד בורסאי, זה ממש כמו  נשמתו של אדם הזונחת את הגוף, ואז יש לנו  תחת התנועה 

מפלגה ,  ללא תואר  וללא דגל. רק רצון  למנעמי שלטון…

מפלגה לכן  היא תנועה בלי נשמה ,שהרי  איזה רעיון ? איזו אידיאולוגיה? ,איזה חזון  יש למפלגה? כמו מפלגת העבודה,?שמחליפה שמות כל  העת בגלל איחודים והתנתקויות, 

שכל  ארבע שנים  מחליפה את סימן  ההיכר שלה, שלא לומר את  הדי אן איי שלה , 

איך  נזהה או נזדהה, עם  מפלגה שבאה לבוחריה, פעם עם  מצע של ערכי השמאל המובהק, 

פעם  היא מתחפשת  לתנועה חברתית, פעם אחרת  יעודה המוחלט בטחוני , 

פעם אחרת היא הופכת חברתית 

הכל לפי נטיות ליבם  של העומדים בראשה באותה העת, אין  שום עקביות , אין רוח , יש רק מבט אל עבר  הסקר , (המנטור הגדול המורֶה את הכוון והדרך) , 

שנראים  לשעת רצון רנדומלית, כַיעד  הנכון, שהעם רוצה בַשעה הזאת ! או  בַיום הזה! או בַרגע הזה.!

המפלגה הזאת העבודה , שכבר קוראים לה האבודה, שכל  העת מספידים אותה מזכירה לי זמר שמנסה כל כמה זמן , סגנון  חדש , מוטיבים מוסיקלים חדשים, והוא נופל בין כל הכיסאות,  כי איש לא יכול לזהותו כבר בין שלל הרעיונות והנסיונות הנואשים שלו , אז  נוטשים אותו לטובת מי שעקבי בזמרתו…

בַיום בו  תחזור מפלגת  העבודה , או כל שם  אחר שיתנו לה, להיות  תנועה עם חזון מדיני, כלכלי,  חברתי ברור ובלתי משתנה לפי דמותם  של העומדים בראשה (הנערפים לפי הסדר  אחד אחר השני,) ביום בו תברא המפלגה לגוף  המפלגתי שלה נשמה יש מיש,,, כי הכל קיים בה  רק לא נראֶה,,, היא תחזור להיות תנועה כמקודם. תנועת  העבודה.

  או אז לא יהיה צורך  להספידה , כי היא תשוב  לחיות, ואף להוות גורם מרכזי כבימים  עברו בהוויה הישראלית,  

עד אז, גם  אם היא תעלם כמפלגה , איש  לא יבכה את לכתה… המוצדק .

נתן אלבז

השבוע לפני שישים וחמש  שנים, הקריב את חייו למען חבריו בקפיצה על רימון נתן אָלבז חייל צה"ל, על הקרבתו עוטר אלבז בעיטור המופת. 

הוא נולד במרוקו, ובגיל שבע עשרה, עזב את משפחתו, ועלה לבד לישראל, במסגרת עליית הנוער. 

הוא התגייס לצה"ל, ושֵירֵת כחייל בחטיבת גבעתי. ב-אחד עשר בפברואר אלף תשע מאות חמישים וארבע, קיבל אלבז משימה שגרתית של פירוק רימוני יד. 

אָלבז החל במשימה, כשהוא יושב באוהל. לפתע שמע אָלבז קול נקישה, והבין כי נצרתו של אחד הרימונים השתחררה. הוא יצא מהאוהל כשהרימון בידו, וצעק לחבריו שיסתתרו. משהבין שאינו יכול להשליך את הרימון מבלי לפגוע בחבריו, אימץ את הרימון אל חזהו והתרחק מהם בריצה. משהתפוצץ הרימון נהרג ובכך הציל את חיי חבריו. 

על מעשהו ניתן לאָלבז לאחר מותו צל"ש על ידי הרמטכ"ל משה דיין. שהומר אחר  כך לעיטור המופת. 

עַל הַחַיָּל אַלְבַּז / כתב המשורר נתָן אַלְתֶרְמַן

רַצְתָּ חִישׁ, בְּלִי עֲמֹד, כְּאִילוּ

אֲחָזְךָ הַטֵּרוּף כִּי עָז.

רָצְתָּ חִישׁ וּפָנִים הֶאֱפִילוּ

כִּפְנֵי אִישׁ הַפּוֹרֵץ לָבוֹז בָּז.

כֹּה מִהַרְתָּ לָרוּץ שֶׁאֲפִילוּ

הִצְטַדֵּק לֹא הִסְפַּקְתָּ, אַלְבָּז.

הָהּ, חָמוּם וְנִמְהָר לִבְלִי חֹק,

שֹׁרֶשׁ אַפְרִיקָה, בֶּן מָרוֹק.

הָהּ, דוֹהֵר לְלֹא סְיָג וּבַלָּם,

כְּאִישׁ פֶּרֶא אֲשֶׁר מֵעוֹלָם.

הָרִמּוֹן לְאָחוֹר לֹא הִשְׁלַכְתָּ

כִּי הָיָה אִישׁ בָּאֹהֶל רָבוּץ.

הָרִמּוֹן לְפָנִים לֹא הִטַּחְתָּ,

כִּי נִרְאוּ אֲנָשִׁים בַּחוּץ.

פֶּה פָּעַרְתָּ, עֵינַיִם פָּקַחְתָּ

וּבְיָדְךָ כִּלָּיוֹן חָרוּץ.

הָהּ, מֻשְׁלָךְ אֱלֵי סְבָךְ לִבְלִי-חֹק.

שֹׁרֶשׁ אַפְרִיקָה, בֶּן מָרוֹק.

הָהּ, קוֹפֵא פְּעוּר פֶּה וְנִדְהָם

לְעֵינָיו שֶׁל רִבּוֹן עוֹלָם.

אָז פָּרַצְתָּ לָרוּץ עַל פְּנֵי חֶלֶד,

עַל תֵּבֵל… לְבַקֵשׁ בְּקִרְבָּהּ

מָקוֹם אֵין בּוֹ לֹא אִישׁ וְלֹא יֶלֶד

וְהַדֶּרֶךְ כְּבֵדָה וְרַבָּה

וּבְיָדְךָ הַפְּצָצָה הַמֻּפְעֶלֶת

שֶׁהִתְחִילָה לִסְפֹּר עַד אַרְבַּע.

הָהּ, פּוֹרֵץ וְשׁוֹטֵף לִבְלִי-חֹק,

הָהּ, צָרַת עֲלִיַּת מָרוֹק.

הָהּ, יְסוֹד רֶגְרֶסִיבִי וּגְלָם –

סֶלֶקְטִיבִי, רִבּוֹן עוֹלָם!

הָהּ, נוֹפֵל עַל עָפָר כַּחֹק.

שֹׁרֶשׁ אַפְרִיקָה, בֶּן מָרוֹק.

הָהּ. מֻטָּל פְּעוּר פֶּה וְנִדְהָם,

עֵד בֵּינֵינוּ רִבּוֹן עוֹלָם.

אין  ביננו  מי שלא אומר היום, שעכשיו זה לא  מה שהיה פעם…

 שפעם  היו גבורים,,,  שפעם היה אחרת,,,  שפעם הייתה מוטיבציה,,,  שפעם ערך החברות היה אחר,,,,  ושהיום הכל אחרת,  

חמישים  שנה אחרי  מעשה הגבורה ההירואי  של נתן אָלבז  

רב-סרן רועי קליין קצין צה"ל סגן מפקד גדוד חמישים ואחת של חטיבת גולני נהרג בִקרב בינת ג'בייל, במלחמת לבנון השנייה, וזאת לאחר שזינק על רימון יד, כדי להציל את חייליו. 

הנוכחים  במעשה הגבורה סיפרו  שצעק שמע ישראל וזינק  על הרימון.. על מעשה זה הוענק לו לאחר מותו עיטור העוז.

(השיר ארץ נתן יונתן)

תובע את הוריו

יותר  ויותר אנו  שומעים בטלוויזיה  בעיקר בתכניות הריאליטי  למיניהם ,טרוניות בצורת מונולוגים צדקניים, של נערים  מתבגרים, המתאוננים על ההורים , שהיו כאלה וכאלה ,(שליליים  אני מתכוון , ושהסבו בהתנהגותם נזק לבנם,,,), ובגלל כך יצא הבן  לתרבות רעה, זאת אומרת זה שהוא לא בן אדם זה לא הוא,,, זה הם,,, ההורים,,,

השבוע  קראתי משהו  שהעלה את הרף  בעוד כמה דרגות , סמואל בן ה-העשרים ושבע, מניו דלהי, רוצה לתבוע את הוריו: "הם הולידו אותי ללא הסכמתי" הוא טוען! ומוסיף  ואומר, שאסור לאנשים להוליד ילדים ללא הסכמתם: (של הילדים) 

"אני אוהב את ההורים שלי, הוא אומר  אבל הם הביאו אותי לעולם בשביל האושר שלהם" 

כדי לקדם את אמונתו, יש לרפאל דף פייסבוק, , באמצעותו הוא מביע את התנגדותו לַתַרבויות שמעודדות ילודה. "אנשים בהודו צריכים לדעת(הוא אומר) שלהוליד ילדים זו בחירה", "כדאי להם לדרוש מהוריהם הסבר למה הם הולידו אותם".

ומאחר  והבחור מוגדר  כאנטי נטליסט הלכתי לברר מה זה ,ובכן "אנטי-נטליסטים", הם  אנשים שמאמינים שזה לא מוסרי להוליד ילדים. 

אנטי-נטליזם היא עֶמדה פילוסופית המייחסת לַהולדה ערך שלילי, – הן מבחינה מוסרית, והן בשל הסכנה מפיצוץ אוכלוסין. 

לתובע את  הוריו במקרה שלנו , אין דבר נגד ילדים, אבל הוא רואה עצמו קורבן לכך שהכריחו אותו לבוא לעולם. 

"אני רוצה שכל הילדים בהודו ידעו שהם לא חייבים להורים שלהם דבר", אני אוהב את ההורים שלי, ויש לנו מערכת יחסים נפלאה, אבל הם הולידו אותי בשביל ההנאה והאושר שלהם. 

ואני לא אתנהג כמוהם, בייחוד כשאני יודע שאותו יצור לא נתן הסכמה להתקיים".

אין לי ספק  שבא לכם עכשיו  לומר את דברי אכיש/  מלך גת בבוא אליו דוד  המתחזה למשוגע" "הנה תראו איש משתגע, למה תביאו אותו אליי.  חסר משוגעים, אני", 

ובכן  זה אמיתי , והאיש  אכן מתכונן לפי הידיעה לתבוע את  הוריו, על כי לא שאלו אותו אם הוא רוצה לצאת לאוויר  העולם,,, ,

אני הייתי  מוסיף משהו  הרבה יותר חמור  לתביעה שלו(אם כבר אז כבר),  הוא הרי ימות במוקדם או במאוחר , וזאת  תביעה שהוא יכול להוסיף למקורית, חמורה יותר  שהרי אם לא היה נולד בזכות הוריו , לא היה מת בגללם, שיתבע  אותם לכן גם על מותו העתידי…

מגדרי

בסוף  השבוע שחלף,  נרצחה על ידי  מחבל מאזור חברון, אוֹרי אנסבָּכר בת  התשע עשרה, כשנתפס האיש המתועב הזה, הוא  שִחזר בפני חוקריו, את רצח הצעירה וגם סיפר לחוקריו, שיצא  להרוג יהודים ופגש את אוֹרי במקרה.

זה מה שקראנו  בעיתון השבוע, והזדעזענו,

אבל  היה עוד  משהו השבוע  שהפך את הארוע  האכזרי והמבעית הזה , ליותר  מטורף , היה זה סימן השאלה ההזוי,,, התמוה,,,  המקומם,,, שריחף על המעשה האימתני, 

אם  היה זה מעשה אונס שהסתיים  ברצח, שאז ההגדרה היא לכך אחת,,,

או שהיו כאן אונס  ורצח מסיבות לאומניות,,, שאז  אנו מגדירים זאת אחרת,

כן  זו הייתה  השאלה (הייתם  מאמינים)? בה התחבטה  הארץ כיומיים לערך,,, כי  זה ממש משנה את התמונה,,,

מאיזו  סיבה, נרצחה נערה תמימה בת  תשע עשרה, שישבה על סלע בין עצים ביער ירושלמי, מביטה מוקסמת בנוף  ההרים שמנגד, 

ולכן  יום או  יומיים אחרי  הרצח עדיין לא  ידענו , אם זה רצח  ואונס כתוצאה רק מתאווה חייתית, של  מפלצת , או שגם הייתה במעשה נימה לאומנית  עם קדושה איסלמית שהידית, ,

יוצא  בחור מכפר ליד  חברון , עם סכין ביד, אחרי  שיש לו כבר עבר של נסיונות פיגוע, ביהודים, 

והוא מוצא  את מבוקשו ב"נערה פרח" חסרת  אונים , שיצאה להתחבר אל הפרחים  כמוה, 

הוא אונס אותה באכזריות, וגם  רוצח אותה, ולזוועה הזאת ממתינים  להגדרה, אונס או רצח לאומני?

לי למשל כשקראתי  על המקרה לא הייתה שום  בעייה עם ההגדרה.

יש  לי אותה  מן המוכן,  ומן הניסיון  בן השנים בארץ  הזאת, 

זה היה רצח מפלצתי של  מחבל פלסטיני, שחיפש להרוג  יהודים.

לחברת  כנסת ישראל  אַאידה תומא סלימאן לעומת זאת ,יש  הגדרות אחרות לרצח, היא טוענת שמדובר ברצח על רקע מגדרי. 

(אלוהים , איך  אפשר לתת בכלל הגדרה  לפלצות) רצח מיגדרי, 

והיא  ממשיכה ואומרת, ש"צריך לקרוא לפשע בשמו – אם הפושע פלסטיני זה לא עושה אותו פחות מזעזע", אומרת חברת הכנסת. אבל "הממשלה פושעת כשהיא משתמשת בַרצח הזה, כדי להמשיך להכתים את מאבקו של העם הפלסטיני"…

אתם  הבנתם  ? זה אנחנו  הפושעים, נכון  גם הרוצח,,, אבל  גם אנחנו… אנחנו ובן  הבליעל שרצח.

מה היא  אומרת, בעצם  חברת הכנסת הנכבדת,,, או  מה המסר אחרי המילים הגבוהות (מגדרי  שמגדרי),שלה,,,  

אני אסביר לכם, כי היא  לא מפרטת, והיא גם יודעת למה היא לא מפרטת, כי אונס זה  לא מספיק מכובד למלחֶמֶת שחרור של עם… 

לכן  זה לא ראוי, ואולי  "הגיבור" לא יקבל את  שכרו המגיע לו על רצח יהודי , כמו  רעיו הרבים שבבתי הכלא שלנו, ה"מקייטנים", בפנסיון  חמישה כוכבים עם לימודי דוקטורט, ושידורי מונדיאל,  

וזה עוול שאנו עושים למאבק  הפלסטיני, כשאנו קוראים לרוצח  הזה פושע לאומני, כשהוא בסך הכל רק אנס  ורק רצח, ורק שחט, ואפילו לא צעק פעם אחת,  אללה ואכבר…  

עכשיו  אני אסביר לכם  מה שחברת הכנסת לא  הסבירה לנו, כדי שתבינו   מה זה מאבק אמיתי נגד הכיבוש,

מאבק מכובד  מקודש, ,לא מגדרי, 

זה למשל  ה"גיבור הפלסטיני", שרצח חמישה  בני משפחה, בָיישוב איתמר – בהם שני ילדים בני אחת עשרה  ושלוש, ותינוקת בת חודש, שמה לא היה אונס, לכן שָמה נלחמו  בכיבוש.  

והגיבור  ה"לא מגדרי", של  חברת הכנסת סולימן, פרץ לביתם – באיתמר  בעודם ישנים, ודקר אותם למוות בזמן שישנו. הוא לא  אנס הוא שחט,,, וככה נראה מאבק אמיתי לשחרור של  העם הפלסטיני, 

עכשיו  שהבנו מה זה מגדרי, נחזור  אלינו…

נשמע  לכם הגיוני,  שמנוול ירצח פרח  בן תשע עשרה , יצא  מביתו עם סכין ישחט  בחורה ויאנוס אותה וברדיו שלנו  יגידו משפט הזוי ומטורף "שטרם יודעים  איך להגדיר את הזוועה, אם היה זה מגדרי או  לאומני" אני אומר לכם,,, מערכת חברתית שמחפשת הגדרה, לפלצות שכזאת צריכה בדיקה דחופה של  רופא נפש.

יולי ושמולי

כשקראתי  את תוצאות הפריימריז למפלגת  העבודה , ראיתי בראש הרשימה, את  חבר הכנסת, איציק שמולי, ושמחתי.

שמולי הוא  חבר כנסת מאוד  מועורך, מאוד צנוע,  מאוד מנומס,

הידוע  בְיוזמות רבות  של חקיקה. 

שמולי הוביל מאבקים חברתיים רבים בכנסת, כנגד עוולות של ביטוח סיעודי-קבוצתי,  וזאת בצד מאבקים להעלאת קצבאות הקשישים, ושילוב ותמיכה באנשים 

ובאוכלוסיות מוחלשות דוגמת ילדים חולי סרטן וילדים חולי ניוון שרירים, חיילים בודדים, נכים וניצולי שואה וחקיקה למען החמרת הענישה כנגד המתעללים בבעלי חיים. 

כל אלה ועוד זיכו אותו, בין השאר, ארבע פעמים ברציפות בתואר "חבר הכנסת החברתי ביותר 

וב"עיטור האור למען ניצולי השואה, 

בבחירות המקדימות בפברואר 2019 שקיימה מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת, הגיע שמולי למקום הראשון 

עכשיו,למפלגה אחרת,,,

בספירת הקלפיות בָפריימריס של הליכוד הגיע. אל המקום הראשון ברשימת המפלגה לכנסת הבאה יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין

הוא נבחר  באלפיים ושלוש עשרה, מטעם סיעת הליכוד כמועמדה לתפקיד יושב ראש הכנסת. הוא זכה לתמיכת כל חברי הסיעה, 

עם היבחרו לתפקיד, פנה בקריאה בלתי נשכחת לחברי הכנסת: 

"אנא, התייחסו למקום הזה בחרדת קודש. ראו בְמשכן הכנסת מעין "מקדש מעט". אל תתנו למלעיזים, ללועגים ולציניקנים להסיח את דעתכם ולְרָפות את ידיכם. היו קָשובים לציבור…כהונת חבר הכנסת אין משמעותה שיכרון הכוח או המעמד; לא שררה היא אלא עבדות. כך יש לראות את התפקיד – מילוי שליחות בשירות הציבור, 

ולמה אני כותב על  שני הנבחרים שזכו במקום הראשון, בפריימריס  של מפלגותיהם, כי אולי זה אות וסימן, לָציבור  הגדול שבחר בהם , על כי נקעה נפשו מן המתלהמים , והצועקים,  והנוהמים , והנובחים, והמזלזלים בהגדרת תפקידם, משרתי ציבור,  

תואר  המחייב  עָנַווַה , נימוס ,חריצות, נעימות סבר , ורצינות,  

היבחרם  של השניים איציק שמולי  ויולי אדלשטיין, למקומות הראשונים במפלגותיהם, זו  אמירה גדולה של הציבור, שהצגות ופייק דמויות לא עושים  רושם!

ענָווה ,אמת , רצינות , ומסירות ,ו"דברי  חכמים שבנחת נשמעים" הם ששובים את הלב. 

מדרשיר של עובדיה חממה

המדרשיר לפרשת "תצווה" מנסה לחבר בין ענייני לבוש הכהן הגדול, לבין "בגדי המלך החדשים" של הנס כריסטיאן אנדרסן,  עלי התאנה, וענייני הלבוש בכלל.

הבגד לא מיועד רק להסתיר ולכסות, אלא לגלות משמעות עמוקה' שאף משפיעה החוצה ושואפת לרומם את כל העולם החומרי.

הַבֶּגֶד עוֹשֶׂה אֶת הָאָדָם:

מִבִּגְדֵי מְלוּכָה, עַד בֶּגֶד הַיָּם,

מִכְּתֹנֶת הָאוֹר' וְעַד עֲלֵה תְּאֵנָה,

מִכְּתֹנֶת פַּסִּים' ועַד בִּגְדֵי כְּהֻנָּה.

הַבֶּגֶד מַלְבִּישׁ, מְגַלֶּה, מְשַׁקֵּף

אֶת מָה שֶׁבִּפְנִים— בְּעֶצֶם חוֹשֵׂף,

אֶת כְּתֹנֶת הָאוֹר, שֶׁפַּעַם הָיְתָה

עַד שֶׁנִּכְלַמְנוּ וְתָפַרְנוּ,,, עֲלֵי תְּאֵנָה.

אֶל מוּל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁנִּדְרָשׁ

לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת בִּגְדֵי הַמִּקְדָּשׁ,

עוֹלֶה עֶבֶד מוֹלֵךְ עִם בֶּגֶד חָדָשׁ

וּמוּלוֹ אֵיזֶה יֶלֶד קָטָן וְנִרְעָשׁ…

שֶׁזּוֹעֵק בְּלֵב מְלֵא אֱמוּנָה וְתֹם:

"נַהֲפוֹךְ הוּא, נַהֲפוֹךְ הוּא, הַמֶּלֶךְ עֲרֹם…"

הַבֶּגֶד עוֹשֶׂה אֶת הָאָדָם:

מִבִּגְדֵי מְלוּכָה עַד בֶּגֶד הַיָּם,

מִכְּתֹנֶת הָאוֹר וְעַד עֲלֵה תְּאֵנָה,

מִכְּתֹנֶת פַּסִּים עַד בִּגְדֵי כהוּנָה…

הבגד עושה את האדם/ מילים ולחן: עובדיה חממה     שר איתו ניב יוספי

שר איתו  ניב יוספי

כותרים נוספים

יהורם גאון - 1996
יהורם גאון, 1996

אהבת חיי

מילים: יעקב רוטבליט
לחן: ירוסלב יעקובוביץ'
ביצוע: יהורם גאון

יהורם גאון

האתר הרשמי