אגו
בֶסרט משנות החמישים בשם "מרד הנעורים" עם השחקן האלמותי ג'יימס דין, הייתה תחרות מבעיתה בין בני נוער, תחרות מכוניות בה טסו הנערים, בשיא המהירות על רמה נישאת,, כשהמנצח היה מי שעוצר הכי קרוב לפי התהום,
מן מבחן אומץ שכזה , או מבחן פחד , היינו הך, וזה כמובן נגמר בַסרט, בטראגדיה , בה אחד הנערים רצה להוכיח אומץ רב יותר , מן המתחרים האחרים, ולא עצר גם בהגיעו לתהום , וכך התרסק כמה מאות מטרים , אל תוך סלעי העמק שמתחת לתהום.
נזכרתי במשחק הזה מן הסרט , כשאני רואה היום מפלגות קטנות זעירות ממש, חסרות סיכוי, איך שהן רצות וטסות לעבר תהום, מושכות ומושכות את רגע ההחלטה, עד לַשניה האחרונה, ממש עד לבחירות ,ואז הן לא תעבורנה את אחוז החסימה ,וימצאו עצמן בתהום שמחוץ לתחרות, והמפלגה הגדולה שהייתה נשכרת מקולותיהן, גם בימין גם בשמאל, תאולץ שוב להתפשר(כי לא יהיה לה כח משמעותי לשלוט באמת) תאלץ לחבור למפלגות קטנות שכן זכו לעבור, ושיהפכו בלי צדק כוח רב כלשון מאזניים.
במשחקים האלה הטובים לסרט, ולא לשלטון של מדינה, לוקח המתחרה סיכון , בהנחה שהשני יבלום קודם,
זה קורה גם לעיתים, ולצערי במלחמה, בה יוזמים פעולה קיצונית ,ומאיימת בהנחה שלא נצטרך לה כלל, והנה פורצת מלחמה שמאוד לא רצינו בה, ובסך הכל רצינו להפחיד את היריב , בלי שנתכוונו , לפתוח באש ,,, אבל הוא שנבהל והאמין שאנו מתכוונים, החל יורה. וגורר אותנו אחריו אל האש…
ככה זה גם במשחק קלפים, אתה מהמר על הרבה כסף , בלי שיש לך קלפים , ומאמין שהמתחרה שמולך יפחד ויטוש, אבל אם הוא ממשיך לשחק , אתה מפסיד את כל כספך.
נחזור למפלגות הקטנות, הממתינות במתח לכך , שככל שיקרבו ימי הבחירות כוחן אולי יגדל, ובָמקח העתידי עם המפלגה הגדולה , יהיה להם תוקף השפעה רב יותר.
ואני שואל, למה לשחק את משחק הפחד הזה? שאיש לא יודע את סופו בברור? למה לחכות עד לרגע האחרון? למה לא להתחבר עכשיו ? או להצטרף עכשיו? למה לחכות לנפילה אל התהום,,,,
תאמרו אידיאולוגיה אחרת, הבנת פני הדברים אחרת, תאמרו דרך , תאמרו מצע שאין אותו למפלגות הגדולות ,אז אדרבה ואדרבה היא הנותנת,,,
כנסו כבר עכשיו ,למפלגה הגדולה, הקרובה לדעותיכם, התחברו כבר עכשיו , ונסו כבר עכשיו מבפנים לשנות, תנו לה כוח לשנות, כי אחר כך כבר יהיה מאוחר,
ועל כך נאמר, שבית הילל ובית שמאי אף על פי שאלו אוסרין ואלו מתירין, אלו פוסלין ואלו מכשירין, לא נמנעו בית שמאי מלישָׂא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי. כן לא נמנעו מלהתחבר אלה עם אלו כי מחלוקתם הייתה לשם שמים
במשנה, במסכת אבות, נאמר שכל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים.
מחלוקת לשם שמים היא מחלוקת עניינית, שהעוסקים בה חותרים להגיע לחקר האמת, שענינה (אם נדבר בימינו) רווחתו של העם , בטחונו, בריאותו השכלתו…
ועל כן סופה להתקיים, כלומר תוכנה ימשיך להיות רלוונטי גם לאחר שתוכרע, ולא יהיה ניתן למנוע ממנה מלהתקיים.
מחלוקת שאינה לשם שמים' היא מחלוקת אישית, המשקפת מאבקי כוח ורק רצון בשררה, ולכן תוכנה יחדל להיות רלוונטי ברגע שתוכרע, ויישכח מהלב.
מפלגות קטנות המתעקשות לרוץ לבד, המחלוקת שלכם עם המפלגה הגדולה , אם היא לשם שמים, אפשר לכם להנשא עימה, ומתוכה לפעול לשנות ולהלחם,,,אם היא עניין של אגו, זו מחלוקת קורח ועדתו , שאסף מאתיים וחמישים מנהיגים מבני ישראל, כדי לקרוא תיגר על מנהיגותם של משה ואהרון, ומאחר וזו הייתה מלחמת אגו בלבד, ולא מלחמה על רעיון, ודרך חיים לא צלחו, והפכו בהיסטוריה היהודית שם דבר למלחמה שכל כולה אגו.
אנא זה הזמן לחבור לגוש הגדול, תצאו מזה נשכרים, וככה גם כולנו.
יהודית דמוקרטית
סקר של המחלקה לָפעילות בָתפוצות (בהסתדרות הציונית העולמית), מצביע על חוסר חיבור של צעירים רבים למדינה: שני שליש מן הצעירים החילוניים סבורים, שלא חייבים לחיות בָארץ כדי להיות ציוני,
תשעים ושלושה אחוז, מהצעירים החילונים בישראל, לא מתנגדים לִירידה מהארץ.
בָסקר שבוצע ביוזמת המחלקה לָפעילות בתפוצות, (בהסתדרות הציונית העולמית), ושהוצג בכנס "על חבל דק" ,באוניברסיטת בן גוריון,
ממצאים מדאיגים ביחס לַנכונות של צעירים ישראלים, לקשור את גורלם עם מדינת ישראל.
הסקר שערכה חברת גיאוקרטוגרפיה בֶקרב צעירים בגילים שמונה עשרה עשרים וחמש,
מצביע על יחס חיובי לַירידה מן הארץ. כן כן יחס חיובי לירידה מן הארץ, (הלו בנימין זאב? האם שומע?)
על פי הסקר, שמונים ושניים אחוזים מהצעירים הישראלים לא מתנגדים לִירידה מהארץ.
בקרב הצעירים החילונים, התמונה עוד יותר קודרת – תשעים ושלושה אחוז, לא מתנגדים לירידה מן הארץ, שבעים אחוז לא שוללים ירידה מהארץ, לעומת עשרים וחמישה אחוז בקרב הצעירים היהודים האורתודכסים,
נתונים מבהילים שעד שאינך קורא זאת שחור על גבי לבן , כנתוני סקר מוסמך על ידי חברה סוקרת מהימנה , אתה לא מאמין שזה ייתכן,
אבל זו עובדה!!! שתשעים ושלושה אחוז מן הצעירים החילונים שבארץ לא שוללים ירידה ממנה.
וזאת רק כשבעים שנה אחרי שקמה לנו מדינה, רק כמאה וחמישים שנה, לערך מאז שהתחלנו שבים לציון תמתנו ציון חמדתנו, מתוך הגעגוע שבסידור התפילה, ושבנו הבייתה מגלות בת אלפיים,
ניתנה האמת להאמר שמהר מאוד אנו חדלים לראות ברעיון הציוני קדושה.
ובהתחשב בכך שאנו מתעקשים לקרוא לעצמנו מדינה יהודית דמוקרטית,
תחשבו על האפשרות ההפוכה שתשעים אחוז , מבני הנוער שלנו החילונים , היו חיים בשלום עם אפשרות של מדינה לא דמוקרטית, ואני רואה את אמות הסיפים מתרסקות לארץ ברעש גדול, מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן".
ואיך מסבירים זאת, שהויכוח הגדול היום בָארץ להזכירכם, הוא שהחברה שלנו דווקא הופכת לאומנית יותר דתיה יותר , ושיש סכנה גדולה לדמוקרטיה שבֶארץ היהודים ,
והנה בא לנו סקר מהימן המצביע על כך שלדמוקרטיה שלום ואין חשש לקיומה האיתן,
ומה שבסכנה דווקא , הוא ההגדרה היהודית בשמה המקורי של המדינה, וזה ממש הפוך ממה שאנו מוזהרים מפניו חדשות לבקרים,
הנה לנו עכשיו, סכנה הנגלית לעין ,עם מסמכים של סקר, שמדינת ישראל כמדינת לאום היא הנתונה בסכנה ,
הצד היהודי של המדינה ומרכיב הלאום בקרב הצעירים שלנו, הם הם בסכנה ,
לְשָם צריך להפנות את תשומת הלב ,את ההוראה החינוך, וההכוונה, כי לָדמוקרטיה של ארץ היהודים אין מה לדאוג, היא כאן במאת האחוזים , ללא סדקים בחומתה.
הדמוקרטיה שכאן מעולם לא הייתה חזקה יותר וברורה יותר ,
אך הלאום היהודי והזיקה שבין ארץ ישראל ותושביה היהודים לאבותיהם ולארצם העתיקה,, היא אשר רופפת לאין ערוך , בקרב בני הנוער החילוניים לפי הסקר כמובן.
הלאום בארץ לפי הסקר , נתון על בלימה , וטוב שיש סקרים כאלה שמעמידים אותנו בפני האמת האמיתית המדאיגה , ולא בפני סכנות שווא, שהן מָנְטְרוֹת שמושיות לעת מצוא.
עלילת דמשק
השבוע לפני כמאה שמונים שנה , הייתה עלילת דם בדמשק שחוללה זעזוע גדול בקרב יהדות העולם. וזאת בעקבות היעלמותם של נזיר נוצרי ומשרתו המוסלמי, ודמויות מפתח בַקהילה היהודית בדמשק הואושמו בחטיפתם וברציחתם (לצורך שימוש בדמם) לאפיית מצות. בְחקירה אכזרית שנוהלה על ידי מושל סוריה ולובתה על ידי הקונסול הצרפתי, מצאו את מותם מספר חשודים.
בתחילת המאה ה-התשע עשרה, היו קהילות נוצריות גדולות מאד במזרח התיכון, והן היו המקור להאשמות בְרצח פולחני שהפך תכופות יותר במחצית הראשונה של המאה. היהודים הואשמו ברצח לצורך קיום פולחן דם עתיק,
בשנת אלף שמונה מאות וארבעים, הייתה דמשק כבושה בידי שָליט מצרים מוחמד עלי, ידיד הצרפתים, והרקע לעלילה היה היעלמותו של נזיר בשם תומאסו, יחד עם משרתו המוסלמי, איברהים עמארה,
קונסול צרפת בדמשק, פתח בחקירה נמרצת נגד נכבדי הקהילה היהודית.
החקירה התבססה על ההאשמה שהיהודים זקוקים לדם של נוצרי, לצורך טקס סודי בזמן אפיית המצות לפסח. ראש ממשלת צרפת, תמך בגלוי בנציגו בדמשק, ובשיחה עם ג'יימס מאיר רוטשילד אמר: "אם היהודים בימי הביניים אכן שלחו ידם, כָמסתבר, בֶרצח פולחני, מדוע לא יעשו כמוהם יהודי דמשק החשוכים בימינו?
סָפַּר יהודי בשם שלמה חאלק, נחשד והובא לחקירה, בעינויים קשים נאלץ להודות באשמה, ונקב בשמות שבעה מנכבדי הקהילה שידם הייתה כביכול במעל: אלו נעצרו מיד, חלקם עונו עד מותם, והאחרים הודו.
משה אבואלעפיה שהיה קורבן למעשי אכזריות גדולים ביותר. טען לבסוף, אחרי עינויים קשים, שמסר את בקבוק דמו של תומאסו לרב הראשי של דמשק, יעקב ענתבי
השגריר הבריטי כתב: "המובאות מהתלמוד, שנגבו מפי העצורים הרבניים, תורגמו, ואלה מאשרות את מעשי התועבה, והסוד…נחשף עתה לעיני הציבור".
תזכיריו גם שיקפו את האווירה ששררה בדמשק באותו זמן: וכך נאמר אז וגם נכתב:"הדעה המקובלת מקדמת דנא בקרב האוכלוסייה הנוצרית ברחבי טורקיה…היא שהיהודים…העלו בחשאי נוצרים לקורבן, כדי להקיז את דמם ולהשתמש בו לצורכי פולחן בחגיהם…ועובדה זו הוכחה כאן.
השמועה הגיעה אל יהדות העולם, אך ידה הייתה קצרה מלהושיע.
רבים, הן מקרב עם ישראל, והן מקרב האומות, עשו רבות למען הצלת החטופים: ובהשתדלות משה מונטיפיורי נְאות גם הסולטאן העות'מאני, לנקוט בִפעולה ולהכריז כי חל איסור מוחלט על הפצת עלילת הדם.
כעבור עשר שנים, עסק העיתון ניו יורק הראלד, בפרשה בעמודו הראשון וטען כי היהודים ביצעו רצח "על פי הוראות התלמוד", ושההאשמות נגדם "בוטלו בגלל התערבויות מפוקפקות של הרוטשילדים".
איך זה בשיר הילדים הידוע ,הימים חולפים שנה עוברת אבל המנגינה לעולם נשארת.
הרופא שנפל על משמרתו
סערה בקרב הרופאים המתמחים: בעקב דרישה פוגענית מצד משרד הבריאות שעוררה זעם, כאשר הרופאים המתמחים בבתי החולים הממשלתיים, נדרשו לדווח בטופס השעות אם יָשְנו או לא יָשְנו במהלך התורנות, כתנאי לקבלת שכרם.
ומספרת רופאה אחת: "במהלך תורנות בשעות הלילה, אני נותנת מענה לכל מקרה במחלקות בתי החולים ובמיון.
נדיר שאני מצליחה לישון שעתיים במשמרת. ועכשיו דורשים ממני להיזכר אם ישנתי שעה, כתנאי לקבלת משכורת? זו תחושה משפילה".
שיבואו ויבדקו איך אנחנו סובלים ונשחקים. רק עכשיו נפטרו שני רופאים במהלך תורנות". סוף ציטוט.
ואכן קראתי בשבוע החולף שהקהילה הרפואית המומה וכואבת, את מותו בטרם עת של ד"ר אורן זוסמן, בן שלושים ושמונה,,
מומחה בִרפואה פנימית ומתמחה בקרדיולוגיה בבית החולים בילינסון, אשר נפטר מדום לב שחווה במהלך משמרת. כן במהלך משמרת, עליה היה אמור לדווח כמה שעות ישן…
ד"ר זוסמן, נשוי ואב לשלושה, התגורר בתל אביב וחלק עם מכריו דרך הפייס בוק, שלו תובנות והגיגים, משגרת חייו כְרופא במערכת הבריאות בה עבד.
"'חדשות טובות. הוא כתב בהודעה לחולה: באתי לספר לך שכנראה נמצא לב עבורך'", "'אני מבקש שתהיה בצום,
תכף נשלים כמה בדיקות. עכשיו נערכים להכין את הלב הנתרם, ואם הכול יהיה בסדר, תעבור השתלה הלילה'.
אני, בתפקיד אראלה ממפעל הפיס, לגבר בן ארבעים ושתיים עם אי-ספיקת לב סופנית".כתב לרעיו הקוראים .
וזהו בדיוק הרופא שהיינו רוצים לפגוש כשאנו לחוצים בדבר בריאותנו, רופא איכפתי, שמביט בעיננו, בעל לב ונשמה, שלוקח ללב את מצוקות מטופליו, ובלי שהכרתיו בכלל רק לפי מה שכתב, אני מבין שהיה כזה.
אני יודע שרופא הוא ככל האדם, וימיו בחלד נכתבים ממעל, כמו כולנו, ואפילו שכך,,, יש איזו הילה לראשו של רופא, איזה מקסם שווא , שמי שמטפל בחולים על סמך ידענותו במכמני הנפש והגוף, לא יכול להיות חולה,
יש לנו לכולנו מן מחשבה כזאת, שרופא הוא תמיד בריא ,
הוא הרי יודע הכול עלינו ,(אצלו כל הסודות,,,) ויותר משאנו יודעים על עצמינו הוא יודע,
והוא מכיר את נתיבם של העורקים, והוורידים שבגופנו, והוא מכיר את תוכנו, כאילו היו ספר פתוח לפניו, הוא מרפא אותנו, ומעניק לנו חיים כאילו הוא שני בדרגתו האנושית לכל יכול ,
מי לא ראה בצילום או בחיים, רופא בחדר ניתוח , וראה את השכינה ברגעי החסד היפים ביותר שלה.
לכן כל כך כואב לקרוא על קרדיולוג מציל חיים , קרדיולוג שעניינו שלומן של פעימות הלב, והנה הוא ככל האדם ,(ולדאבון לב) גם ליבו יכול לידום ועוד כל כך צעיר ,
וכואב שאיננו, וכואב על כל האנשים שיכול היה עוד להציל.
ואולי זה גם מקום להפנות קריאה או שמא זעקה , לנושא בו לא ידובר בבחירות הבאות, מערכת הבריאות,
כי הנה לנו בעליל שזועק לשמים, רופא נופל בעת מלוי תפקידו,
יכול להיות שהיה חולה עוד בצעירותו, ואולי ליבו היה חלש עוד קודם ,
אבל אולי מת בגלל הלחץ , המאלץ רופאים מלאכים , לעבוד מסביב לשעון , בחוסר משאבים , בחוסר שינה, בחסר זמן, באיון אונים שברצון לרפא את כולם ,עם תסכול של חוסר יכולת, וחוסר מענה נאות ואולי הוא מת מעייפות נוראה , שהכבידה על ליבו הרחום, אולי מת משברון לב, שאפשר היה למנוע אותו עם תשומת לב וחלוקת משאבים אחרת, בָמקומות הנכונים הראויים באמת.
יהי זכרו ברוך.
מדרשיר של עובדיה חממה
במרכז המדרשיר לפרשת "תרומה" עומד עניין בניית המשכן. ומתעוררת בנו התהייה באשר לָרלוונטיות הרוחנית המודרנית, של כל פרטי הפרטים שהיו נחוצים בֶעבר להקמת המשכן והמזבח, באומרו "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה ח)… והנה לנו המקדש כמשל.
בורא עולם מבקש ממש לשכון בתוכנו, לזרוח ולהאיר בנו. הוא מבטיח כי אם רק נבנה משכן, שיהיו בו המידות הראויות, הוא ימצָא בנו ויימָצֵא בנו כמו בדירה להשכיר!
אָז הִנֵּה אֲנַחְנוּ כְּדִירָה לְהַשְׂכִּיר
לַצַּד הָאָפֵל אוֹ לַצַּד הַמֵּאִיר,
"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם",
בּוֹרֵא עוֹלָם מְזֻמָּן לְכָל אָדָם וְאָדָם.
אָז בְּנוּ לִי מִשְׁכָּן עִם אוֹרָה וְשִׂמְחָה,
בְּנוּ לִי, בְּנֵי אוֹר, בְּלִבְּכֶם מַמְלָכָה,
בְּנוּ לִי מִשְׁכָּן, אֲנִי אֶזְרָח בְּקִרְבְּכֶם,
בֵּית מִקְדָּשׁ קָטָן בְּתוֹךְ לִבְּכֶם.
בְּנוּ לִי מִשְׁכָּן עִם אוֹרָה וְשִׂמְחָה,
בְּנוּ לִי, בְּנֵי אוֹר, בְּלִבְּכֶם מַמְלָכָה,
בְּנוּ לִי מִשְׁכָּן, אֲנִי אֶזְרָח בִּשְׁבִילְכֶם,
בֵּית מִקְדָּשׁ קָטָן בְּתוֹךְ לִבְּכֶם.
דירה להשכיר
מילים ולחן: עובדיה חממה
