גאון ברדיו 01/03/2019

גאון ברדיו - גלי צה"ל
אנטישמיות מחלקת ההר תוכנית המאה מעברות משכורות טרומפלדור הרת עולם

שתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

אנטישמיות

כמעט  בכל יום,  אנחנו קוראים  על חילול בית קברות  יהודי ,פעם זה בברוקלין,  פעם בצרפת, פעם בהר הזיתים,  פעם בארגנטינה, וזה תמוה, שמנסים  לפגוע בעם או בדת, דרך מצבות של אבן,  

לא  זכור לי  שקראתי אי  פעם , על חילול  מצבות של נוצרים , או  מוסלמים, בתדירות כזאת אם  בכלל,  

וזה אומר  מן,,, דרשני  על מה שמייצגת  המצבה היהודית אצל  מי שאינו יהודי, הרצון  הזה להשחית אבן דוממת חסרת חיים ,  שמתחת לה עצמות של מישהו מת מאוד , 

מרמז  על תחושה  שרואים במצבה  היהודית משהו שמייצג  נצח, שהוא מעל לזמן ולמקום, 

ואפילו שמדובר באבן, עדיין יש  בדמותה הקרה של המצבה היהודית, משהו  חי מאוד , שרוצים להרוג אותו,  

אני מבין  שכשהיינו מפוזרים בכל  ארצות תבל, והיינו לפחות  בחלקנו הגדול מְבדלים עצמינו,  מן העמים בהם ישבנו, בלבוש במנהגים,  בדרך חיים והיינו שונים ,

אז אני  מבין שלא  במיוחד אהבו אותנו,  ולכך היו בטויים רבים, מקרה מובהק שכזה מתואר כבר בתנ"ך, בָצורה  הברורה והמבארת ביותר: במגילת אסתר. המן זומם להשמיד את כל היהודים בממלכת אחשוורוש, אותם הוא מתאר כך:

יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם.

הנה לנו  כבר אז כל  התורה כולה,של  השנאה ליהודי… בפירוש  ולא במרומז.

ואני מנסה  לדמיין לעצמי  מה היה קורה, אם כל יהודי  העולם כארבעה עשר מליון לערך  היו באים ארצה, לכאן לארץ ישראל, כדי  לחדול מלהיות שונים בָארצות שאינן ביתם  הטבעי,,, ונגיד אז שלא היה אף יהודי אחד באף ארץ שבעולם  חוץ מארץ ישראל, 

האם  אז הייתה  עוברת מן העולם אותה שנאה ליהודים ,(או  האנטישמיות על כל צורותיה), לדעתי לא רק  שזה לא היה חדֵל אלא שהשנאה הייתה רק גוברת ,ויותר  בתי קברות היו מנותצים , ועכשיו גם באין מפריע, 

מן  הטעם  שזה לא  רק השוני, של הדת  או השפה או הלבוש  או המנהג… ורצון ההתבדלות,  גם לא ההצלחה בעולם הפיננסי שבכל דור  מצא אצל היהודים בזכות מוחם בטויים שונים , מיועץ  הממלכה ועד מנהל הבנק, זה גם,,, זה אבל לא רק…

לדעתי  ארץ ישראל , והשיבה של  העם היהודי מכל הארצות  אליהן גלה או ברח, ארץ ישראל והעם  היהודי, שקמו שוב לתחיה מן האפר, 

הם עדות ניצחית  שמייתרת כל תחליף, וכל  שדרוג, 

משמע  הדת היהודית והעם  היהודי שבארץ ישראל  היום, מייתרים את כל  התחליפים, שאמורים היו לתפוס  מקום תחת התורה הישנה, והעם העתיק…  שאמור היה לקבל במקומם תורה חדשה.

אבל מה לעשות  שהעם היהודי לא  התאדה כמו ממלכות  אחרות ,גדולות ועצומות  ממנו, 

ולא רק זאת  אלא שחזר אל  ארצו והוא פורח  בה יותר מתמיד, והוא  מדבר בשפה ההיא,,, שדיברו נביאיו,  וניבאו כבר לפני אלפיים שנה את חזרתו לחיים…

אף  תחליף לא אוהב את המקור  חי ותוסס, ופורח, אז הולכים  אל הסימן המובהק של הנצח של העם  הזה , שהן מצבותיו, ומנתצים אותם ומתייחסים  אליהן כאילו נשמה בהן ,נשמתו הניצחית של העם היהודי.

והם  צודקים, התחליפים  מיותרים, כי המקור שראה קולות  בסיני,,, לא ימות לעולם.

מחלקת  ההר                                                  

בלי  קשר, ואולי,,,  כן בעצם כן,,, עם  קשר עצוב, למה שהיה השבוע , רציתי  לספר לכם ,על זיכרון אישי שלי מקבוצה של  שלושים וחמישה בחורים, שעברו לגור ביחד, בצריף  ליד ביתנו בבית הכרם, שבקצה רחוב החלוץ , על יד בית  התינוקות,,, הם התגוררו שם למשך כמה ימים , והתכוננו ליציאה לגוש  עציון, הם היו שלושים וחמישה,

כילד  קטן הוקסמתי  מהם, ומצחוקם המתגלגל  כל העת, הם גם אימצו לעצמם  כלב קטן של אחד השכנים, והיו  מתחרים ביניהם בליטופים רכים, על  אהבתו, 

אולי  זה זיכרון  של ילד קטן  ואולי לא, אבל  אני זוכר אותם, כולם  עד האחרון שבהם, לובשים  חולצות לבנות, 

וכולם  עד האחרון שבהם , היו  יפים וחסונים ,ומלאי מרץ, כל  השכונה ידעה עליהם, והיינו באים  לבקרם, ולהעטיר עליהם מכל הטוב שלא היה לנו,,, 

ביום אחד  אחר הצהריים  ערכו להם ל(שלושים וחמישה), נשות  השכונה מסיבה בבית אחד שברחוב ביאליק, וחילקו להם  סנדביצים שכל אמא הכינה להם בביתה, כשהיא טומנת בתוכו ממעמקי ליבה, תפילות  רבות לשלומם של הבחורים,,, 

משם מן  המסיבה הזאת, הם יצאו לדרך ,,, עם  חולצות לבנות,,,  

כמה ימים  אחר כך החלה  שמועה נוראה להלך  ברחובנו ,כמו איזה ענן שחור  שמאפיל את היום בצהרים, שמועה שמשהו  נורא קרה לילדים היפים שיצאו מכאן בשירה, לכל  השלושים וחמישה לכל היפים והמלומדים, כי רובם היו  סטודנטים של האוניברסיטה העברית. 

לימים  אלמד מספרי  ההסטוריה שהיו  אלה בני מחלקת הל"ה ובה ארבעים  לוחמים. ששלושים וחמישה מאנשיה יצאו לתגבר את גוש עציון המנותק, ונפלו בקרב בדרכם. הם יצאו לדרכם בלילה שבין החמישה עשר ל-שישה עשר בינואר אלף תשע מאות ארבעים ושמונה. לפנות בוקר התגלתה המחלקה, כותרה על ידי המוני ערבים מהסביבה וכל לוחמיה נהרגו בקרב שנמשך כל היום. 

במכתב  שכתב בן  גוריון ליום  האזכרה השלישי  של הלוחמים נאמר:

המאבק על ירושלים שימש נקודת מוקד למלחמת הקוממיות של עם-ישראל בימינו והגנת גוש-עציון הייתה אחד השיאים במאבק זה. השלושים-וחמישה נחלצו להגנה נואשת זו ולא הגיעו למחוז חפצם, כי נפלו עד אחד בעומדם מול אלפי אויבים שנתקבצו מכל כפרי הסביבה. 

איני יודע  ממשיך בן גוריון  וכותב: אם הייתה בצבא-הגנה-לישראל, או באיזה צבא שהוא בעולם, מחלקה שרכזה בתוכה יותר תפארת-אדם, וגבורת תום ועושר נפשי ממחלקה זו, 

כפירי ישראל אלה מיזגו בתוכם משובת נעורים, הוד עלומים, חכמה עליונה, עֶרְגוֹן עקידה, וגבורה עזה ממות. 

"למות – אין דבר. אם אך יודעים בשביל מה ומדוע" – רשם אחד מהם ביומנו זמן קצר לפני נפלו. 

במה נוקיר זכרם המבורך? לא במצבות-אבן וגם לא בספרי-זכרונות, אלא ברצון נאמן ומתמיד להידמות אליהם ככל האפשר. האם יצליח  דורנו בזאת?

על  החתום דוד בן  גוריון.

האם  יצליח  דורנו בזאת???

בקברותיהם, שבצבצו ושורבבו, בלי טיפת רגישות, לסרטון  מלחמת בחירות, שבעים ואחת שנים אחרי ,נחה מבוישת ונבוכה התשובה לשאלתו של  בן גוריון.

תכנית המאה                                                  

אין מי שלא מדבר על תכנית המאה האמריקאית, חלק מאוד בעד, חלק מאוד  נגד, תלוי מאיזה צד של המפה הפוליטית אתה בא, חלק אומר טרמפ הוא חבר,  ולכן אין מה לדאוג,  

חלק  אחר אומר  טראמפ הוא חבר,,,  וזה בדיוק מה שצריך  להדאיג ביותר, כי לוֹ  אי אפשר יהיה לסרב, יותר מכך  הוא לא צפוי בתגובותיו, ואם לא נשָמע לו  נתגעגע לאובמה,

חלק  אומר: ,בגלל התכנית, נצטרך  לוותר על חצי ירושלים, ועל חלקים  מיהודה ושומרון, (כי זה מה שהנשיא האמריקאי  סיכם עם ארצות ערב המתונות שרוצות סוף למאבק),  

וחלק  אחר אומר,  הוא ישאיר את  ההחלטה בידי הצדדים  ולא יכפה את רצונו, כי אין לו  עניין להיות האיש הרע בסכסוך חסר  הפתרון, 

פקידי ממשל  אמריקאים אומרים שתוכנית המאה של ממשל טראמפ: תהפוך את הדינמיקה של הסכמי הֶעבר,(מי שמבין  שיסביר לי)… ,

ורוסיה היא נגד "תוכנית המאה" של טראמפ: 

אתמול תיאר ג'ארד קושנר, יועצו הבכיר של טראמפ, בקווים כלליים את תוכנית השלום של הנשיא ואמר , שבנושא הפיצול הפלשתיני בין ממשלת חמאס בעזה וממשלת הרשות בגדה "אנחנו רוצים לראות שלטון פלשתיני אחד בגדה וברצועת עזה".

ואווו,,,איך  לא חשבו על קודם?…

הוא הוסיף ואמר:

שהתכנית תשאף לסרטוט הגבולות ותעסוק בהתוויה קפדנית שלהם, כמו גם להביא שלום במקום איומים, דבר שיביא לזרימה חופשית של סחורות ולהגדלת ההזדמנויות באזור". ואוווו….כמה יצירתי…

לאור  כל מה  שהבאתי לכם  כאן לאחר קריאה  בעיתונים והאזנה לטלוויזיה  אתם כבר יודעים מהי תכנית המאה  של טראמפ?  

לא,,,, גם אני לא יודע ,,,  ממש לא, חלק בעד חלק נגד אבל  איש לא יודע במה מדובר,,, איש לא  יודע נגד מה הוא,,, ואיש לא יודע בעד מה הוא  בעד…

ואפילו  שכך יש לי  הצעה שהרי במוקדם  או במאוחר התכנית תהיה חייבת  להתפרסם, ואני מציע שנהיה אדיבים הפעם ולא  נקפוץ להגיב מה דעתנו, נכבד הפעם את הצד השני  להסכם, משמע את הפלסטינים , אני ממליץ בכל פה שנסתום  את הפה ליומיים, לא יותר, הם כבר יפתרו למעננו את כל  הבעיות.

מעברות

עם קום מדינת ישראל, בשנת אלף  תשע מאות ארבעים ושמונה, חלה עלייה גדולה של יהודים ארצה. שערי הארץ שעד אז היו סגורים לקליטת עולים, נפתחו ויהודים רבים ביקשו לעלות. למעלה מ-תשע מאות אלף  נפש עלו למדינת ישראל בעשור הראשון להקמתה נתון שאין דוגמתו בין מדינות קולטות הגירה בעולם. 

בזכות הגידול העצום באוכלוסיית ישראל בפרק זמן קצר הבינו כי פתרונות האכלוס הקיימים אינם נותנים מענה למצוקת הדיור, ואשכול הגה אז תוכנית חדשה אשר במסגרתה יוקמו ברחבי הארץ "שיכוני עולים" או "שכונות עולים" בסמוך ליישובים וותיקים. זו הייתה  למעשה צורת התיישבות חדשה, שכונתה מאוחר יותר בשם "מעברה". הרעיון שעמד בבסיס הקמת המעברות היה לאפשר לעולים תעסוקה ביישוב הוותיק הסמוך למקום מגוריהם מתוך שאיפה למיזוגו של היישוב החדש עם הוותיק בעתיד, 

הבתים במעברות היו דלים ביותר מכיוון שתוכננו כפתרון זמני בלבד. סוגי המבנים הנפוצים במעברות היו: אוהלים, בדונים פחונים אזבסטונים וצריפונים.

וכך  כתב אז  בעיתון הארץ  זאב שיף: המכונית היחידה והעלובה לפינוי האשפה ושלושת העובדים הסניטאריים אינם יכולים לפנות את האשפה המונחת ערימות-ערימות… משמעת נקיון אין… בתי השימוש הם למטה מכל ביקורת. בממוצע משמש בית שימוש ציבורי אחד כ-100 אנשים ויותר. קירות הפח של הביתנים פרוצים ואדם החפץ להתרחץ או לקחת מים לשתיה חייב ללכת אל הברז המרכזי או ל"מקלחת" הכללית, שמצב הנקיון בה אינו עולה בהרבה על המצב בבתי השימוש. סוף ציטוט

הרבה מאוד אירועים עבר העם הזה, חלקם טראומטיים מאוד, ואבל רובם הגדול נשכחו וחלפו לבלי שוב. אבל יש אירועים שככל שחולף הזמן, הזיכרון הקולקטיבי לגביהם רק מתחזק ומסרב להתפוגג. זו היא תקופת המעברות. שהכל  יש בה. עלייה הירואית לארץ ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, קיבוץ גלויות של יהודים מכל קצווי תבל שמעולם לא פגשו זה את זה, אבל גם חוויית הגירה של מי שאינם יודעים את שפת המקום, אינם מכירים את תרבותם של הקולטים ואת מנהגיהם, 

סדרת טלוויזיה חדשה המשודרת בימים אלה ב-כאן 11, "מעברות" שמה, נותנת לראשונה ביטוי לסיפורים שלא סופרו. 

עד היום ידענו שהייתה זו תקופה הירואית רצופה  בהשתדלות רבה ובכוונות טובות, והיו קשיים, וגם מחאות ותסכולים ועוני מרוד, 

ואנחנו  מעולם לא הקשבנו לאנשים הטובים, הפשוטים שהפצע שבליבם נשאר חרות, וכעת פתחו את סגור ליבם והחליטו לספר את שעבר עליהם, ומה שהם מספרים לא קל לעיכול, אבל אם יש בסידרה הזו במעט כדי לאחות את השבר, אז אולי טוב שהסיפורים האלה מסופרים.

משכורות

המשכורות  לאסירים הפלסטינים… זה משהו שנשמע  בהתחלה אומנם כמו גמ'ח גמילות חסדים, משהו  אנושי, מרגש,

המפרנס  איננו , כי  יצא לקרב,,,יצא  להגן על המולדת, ומשפחתו נותרה  רעבה בלעדיו, אז דואגים לה למשפחה…  

וזה כל  כך,,, 

לא כך,,,!!!  במקרה של המחבלים  הפלסטינים,,,

אני חושב במבוכה  על זה שרק בימים  האחרונים נזכרה ועדת השרים, על יישום חוק הקפאת הכספים מישראל לרשות הפלסטינית,

 כספים שמיועדים למחבלים ומשפחותיהם, ולקזז כ-חמש מאות ושניים, מיליון שקלים.  רק עכשיו אחרי שנים,,, 

 האם יש  לכך תקדים ? או  מקרה דומה ? באיזו שהיא ארץ  שבעולם , שאסיר בבית הסוהר,  מקבל חוץ מזכויותיו כאסיר,  

מן  מתנה  כזאת שמתגמלת  אותו על פישעו, ?

 איפה  זה נשמע, (חוץ מאצלנו) 

ולמה זה נשמע בכלל? 

חשוב לדעת, שהאסירים הפלסטינים  שאצלנו, קיבלו עד עתה בונוס על  שרצחו יהודים, אין לזה הסבר אחר, בונוס,  

זו  לא תמיכה  בהוריהם, זו לא  גמילות חסדים ,זו לא  נדבה לנצרכים, זו מתנה  על רצח,

ולנו לקח זמן  עד שוועדת השרים  החליטה על הפסקת ה"שי  לחג" האווילי הזה,

משום מה  לפעמים , ומתוך  רצון להיות בסדר  עם העולם , ויותר מכך  עם עצמינו, האמת הבסיסית שפושע  לא ראוי למתנה על פישעו, חדלה להיות לנו לאופציה. 

האינסטיקט  הבסיסי הפשוט, האומר שחֶברה בריאה נורמלית בלי רגשי נחיתות  לא מתגמלת רוצח על רצח ,לפעמים אצלנו לא עובד…

 לפי נתוני הרשות, מחבל שנגזר עליו מאסר של שלוש עד חמש  שנים, מקבל אלפיים שקלים בחודש, ואילו מחבל שנגזרו עליו מעשרים עד שלושים וחמש  שנות מאסר מקבל עשרת אלפים שקלים בחודש, עד סוף חייו.

כי הוא רצח  יותר או שחט יותר  כן זה נשמע נורא אבל  זה גם נכון… 

חשוב לדעת שמחבלים ישראליים מקבלים תוספת של חמש מאות שקלים בכל חודש.

ומה זה בעצם  התקבול הזה שמשלמת  להם הרשות הפלסטינית  מן הכספים שאנו מעבירים להם ? מה זה  אם לא עידוד לרצח,  

עם תעריף  לחומרת פישעו,  ואז מתרווחת משפחתו  עם משכורת חודשית שהבן  דואג לשלוח הבייתה, הבן הגיבור,  ששמור עכשיו מפני רע ולומד להיות ד"ר.  ורואה מונדיאל ויש לו סלולרי לדבר עם הבית,

ברוך  השם שסוף  סוף באה עת  לסופה של האיוולת  הזאת,

אצלנו  אומרים זוכר  חסדי אבות ומביא גואל  לבני בניהם, משום מה אצלם  זה קצת אחרת, אצלם זוכרים את חסדי  הבן הרוצח , המביא בכך גאולה לאבותיו.  

טרומפלדור

מעטים  יודעים שקריית שמונָה קרויה על  שמם של שמונה לוחמים חברי תל חי שנהרגו היום  לפני תשעים ותשע שנים ובראשם יוסף טרומפלדור.  

במכתב שכתב עוד  מחוץ לארץ באותה התקופה לאחיו שמואל, הוא כתב, בין היתר מעין נבואה שהגשימה את עצמה:

אם תפרוץ מלחמה בארץ ישראל, בוודאי יכתירוני שם בתואר מפקד, אף על פי שאני מוכן לשרת שם גם כחייל פשוט. הן שם נהיה בבית, לא אצל זרים (…) מאמין אני שיום יבוא, ואני עייף ומיוגע, אשקיף בשמחה ובגיל על שדותי שלי, בארצי שלי. ולא יאמר לי איש: לך לך נבזה, זר הנך בארץ זאת. ואם יאמר לי איש כך, בכוח ובחרב אגן על שדותי וזכויותי. ואם אפול בקרב – מאושר אהיה. אדע לשם מה אני נופל. 

תסכולם של מגיני תל חי שעליהם פיקד טרומפלדור. גבר באותן שנים בשל העזרה המועטת שקיבלו ממוסדות היישוב החלשים וועד ההגנה שהיה אז בחיתוליו. ב־שמונה  בינואר הוציאו מגיני הגליל כְרוּז שבו היה כתוב בין היתר

אנו עומדים על משמרתנו והחלטנו להמשיך את ההגנה בגליל העליון עד הרגע האחרון… נתנגד לאויב המקיפנו ולא נזוז מפה עד נשימתנו האחרונה… אנו פונים אליכם, צעירי הארץ, שרגש של אחריות ועלבון מפעם בכם, לבוא לעזרתנו… 

ביום י"א באדר תר"פ, 1 במרץ 1920,היום לפני תשעים ותשע שנים, הגיעו ערבים למקום ובקשו להיכנס כדי לבדוק אם אין ביישוב חיילים צרפתים. הותר להם להיכנס, אולם אז החליטו הערבים להחרים את נשקם של אנשי תל חי. אז פקד טרומפלדור לפתוח באש על התוקפים, מיד לאחר מכן פרצו חילופי יריות, וטרומפלדור נפגע קשה בבטנו. בינתיים נסוגו התוקפים זמנית 

והתקבלה החלטה לנטוש את תל-חי ולסגת. טרומפלדור פונה לכפר גלעדי ונפטר בדרך.

סיפור גבורתו ומותו של טרומפלדור היה לפרשת יסוד שעליה חונכו דורות. מותו בהגנה על תל חי הפך מיד לסמל של עמידת היהודים על נפשם, 

בשירו של אברהם ברוידס 'בגליל' נאמר:

הָיֹה הָיָה גִּבּוֹר עַתִּיק

צוּרִים בָּקַע, סְלָעִים הֶעֱתִיק.

בִּנְתִיב חֻרְבָּן תּוֹךְ מְעָרוֹת

רָעַם קוֹלוֹ, הִדְלִיק אוֹרוֹת.

בְּשִׁיר חַיִּים יָצָא לַקְּרָב

מוּל אֲסַפְסוּף גָּדוֹל וָרַב.

'טוֹב לָמוּת עַל הַמִּשְׁמָר

בְּעַד אַרְצֵנוּ!' כֹּה אָמַר.

הרת עולם

לא יודע  מה איתכם,  אבל אמש חשתי  את אפס קצהו של הבטוי "היום הרת  עולם" שבפיוט המוסף לראש השנה , הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם

הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָמִים,

טוב,,,לא  הרת עולם,,,  אבל הרת ארץ בטח,

ולמה  התחושה  הזאת מן הטעם ,שאמש  לא הוחלט על גורלו של  איש, אמש הוחלט על גורלה של ארץ, ועכשיו  הכל פתוח, כי המנעד בו נמצא את עצמנו כולנו לאחר  ההחלטה הגורלית הזו, הוא עכשיו מאוסלו מחודשת , ועד  לעזה שוב בוערת, 

עמוס  הנביא כתב  :לפני אלפיים שנה משפט  שהיום הוא כתובת אש על  כל קירות הבית , הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם, כִּי עֵת רָעָה הִיא"

אין  טעם וגם  לא נכון לפרש,  גם לא לקרוא או  להקריא את חלקי המשפט האחרים שבפרק, הם יכולים  להיות רלוונטים לחלק מאיתנו,,, ולחלק אחר להשמע רע מאוד.

די  בָמשפט  עת רעה היא,  כי העת באמת רעה לישראל,,,

וכדאי,,, מאוד כדאי , שלא  יהיו כאלה שיחלו במצהלות , ולעומתם  טרם עת לנהי ותאניה , מה שנותר זה לקוות  לטוב, ואם יש צדק כמו שכתב ביאליק : אז אנא "שיופע  נא מיד" " 

כי  אנחנו  כולנו כבר  בקצה גבולה של הסבלנות .    

מדרשיר של עובדיה חממה

המדרשיר לפרשת "ויקהל" 

1) "חכמת הלב", שנדרשה לבנאֵי המשכן ובעצם לכל אמן באשר הוא .

אדריכלות רציונלית ריקה מחכמת לב, איננה מַספקת כשבונים את המשכן בפרט, או כל משכן אחר בכלל, שאתה, הוא הכהן הגדול שלו.

אִינְטֵלִיגֶנְצְיָה רִגְשִׁית, אוּלַי קוֹרְאִים לָזֶה הַיּוֹם,

פְּרִימִיטִיבִיּוּת נַעֲלָה, תְּחוּשָׁה עֲמוּמָה וְתֹם

וּבֶאֱמֶת פְּשׁוּטָה לָגַעַת.

לֹא הַכֹּל לְהִתְיַמֵּר לָדַעַת, אֶלָּא לְהַרְגִּישׁ, לְהַאֲמִין

בְּמָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִתְפֹּס בַּשֵּׂכֶל, לְהָבִין

אֶת מָה שֶׁהַנְשָׁמָה מִכְּבָר יוֹדַעַת.

רַק חָכְמַת הַלֵּב תִּבְנֶה אֶת הַמִּשְׁכָּן,

בְּחָכְמַת הַלֵּב תָּלוּי כָּל הַבִּנְיָן.

הַחָכְמָה אֶל תּוֹךְ לִבֵּנוּ, תִּצְלַח דַּרְכָּהּ לַחְדֹּר,

אִם רַק נִפְתַּח חַלּוֹן וּנְפַנֶּה מָקוֹם לָאוֹר.

בְּלִי חָכְמַת הַלֵּב, תָּמִיד, בְּכָל עִנְיָן,

בְּלִי יְסוֹד חָכְמַת הַלֵּב, לֹא יָקוּם אָמָּן,

בְּלִי חָכְמַת הַלֵּב חָכְמָה הִיא הִתְחַכְּמוּת,

חֶרֶס בְּיָדְךָ, מִרְשָׁם בָּדוּק לְהִתְרוֹקְנוּת.

חכמת הלב

מילים ולחן: עובדיה חממה

ששר  ועימו אלברט עמר

כותרים נוספים

יהורם גאון - 1996
יהורם גאון, 1996

אהבת חיי

מילים: יעקב רוטבליט
לחן: ירוסלב יעקובוביץ'
ביצוע: יהורם גאון

יהורם גאון

האתר הרשמי