גאון ברדיו 16/11/2018

גאון ברדיו - גלי צה"ל
יחסי ציבור קבינט בטחוני הודעה נמסרה למשפחות אמירות נחרצות דוד בן גוריון

שתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

יחסי ציבור

אמש  בחדשות שלנו, כן  שלנו… שמעתי הודעה דרמטית , שאם  נמשיך לתקוף בעזה נתקֵל בעוצמה שלא ידענו  כמותה, ושכולנו נעלה איתה בלהבות… וזה היה לא אחר מאשר דובר החמאס , אחד  מאלף דוברים , שיש להם שם בעזה, שצוטט ותורגם, בהרחבה אצלנו ברדיו. ולא רק פעם אחת…

בַטלוויזיה שלנו, אנחנו  שומעים יותר ויותר, שידורי  ניצחון עם שירים ,חגיגות ממתקים  , פנטזיות והילולות, מן הרחוב הפלסטיני, שהמסך  שלנו מביא לנו בטובו מעזה. 

בעיצומו  של יום הקרב ,בעוד בדרום  רצים למקלטים, ראיתי בתדהמה  הודעת אזהרה , פרוסה על פני כל המסך שלנו עם  תמונה של אמא מודאגת וילד קטן , הודעה (בעברית  הפעם) המייעצת והממליצה לתושבי אשקלון , להישמר מאוד בשעות  הקרובות, כי מבול של אש הולך לרדת עליהם מן השמים,,,

חשבתי בתחילה  שזו הודעה של פיקוד  העורף, אבל טעיתי זו הייתה הודעה של  החמאס, שאנחנו פרסמנו בחינם למענם, עם הסברים.

 צרף לזה את  האוטובוס המתפוצץ  שכבר הפך אצלנו כמעט  לפרסומת החוזרת על עצמה בכל  החדשות. והנה לך המסך והרדיו  שלנו שעובדים בהתנדבות למען החמאס.  

ואני חשבתי  שכבר נגמלנו  מן המנהג הנואָל  הזה ליחצן את האויב, ואת  מסריו, באצטלה של טמטום, ושל  זכות הציבור לדעת, (במקרה הזה  לדעת,,, ולהיכנס לפניקה)…  

אני זוכר  את נאומיו של  נאסר אללה, בימי  המלחמה בלבנון , שצִיפִינו להם בזמנו  יותר מלנאומיו של ראש הממשלה, כי אז הודיעו לנו קרייננו,,, שלנו,,, עם  ספירה לאחור שהנה הנה הוא ידבר בעוד שעה , בעוד חצי שעה, הנה הוא כבר… מדבר ואנחנו  מצפים לדבריו כאילו היינו מאמיניו לא אויביו. 

אני זוכר את לוח הזמנים, עם שעון  הזמן המתקתק, שהחמאס העמיד אותנו בו, בסֶבב הקודם, בעזרת  הרדיו והטלוויזיה שלנו,, 

שבסופו  ובשעה היעודה,,, לפי  הודעות החמאס כמובן, עמדה תל אביב  לההרס, זוכרים?

לא להאמין  אבל, אנחנו מעמידים בעקשנות, לרשותם של  האויבים , מסך ורדיו כדי שיאיימו עלינו  , ויזהירו אותנו , ויקללו אותנו, ויכניסו ציבורים  שלמים לפניקה, "זכות הציבור" עליכ…

כבר אז ,, במלחמת לבנון…

לא הבנתי את  ההגיון, איך אנו מעמידים את  כל תחנות הטלוויזיה שלנו , לרשות  אויב שמאיים עלינו עם טורבן שחור ושמלה ,וזאת  מן המסך שלנו מתחנות הטלוויזיה והרדיו שלנו , כאילו  אנחנו עובדים אצלו, 

אז  חשבתי  שהשתגענו לגמרי, ושבמלחמות  הבאות נבריא מן החולי.

 והנה  השבוע ,הסתבר לי  שעודנו חולים. בכל התחנות שלנו ,משדרים  לנו את דבר החמאס לאומה: ש"אם לא נחדל הם לא יחדלו , שאם  נמשיך לירות במחבלים שפורצים את הגדר "חוצפנים שכמונו", הם  יגדילו את טווח הירי, 

וזה אנחנו  שמעבירים את  המסר החשוב שלהם, מפי  הגבורה החמאסית… לַאומה שלנו דרך  קרייננו המשובחים, בעברית צֶחה מנוקדת  כיאוּת. 

מישהו  יכול להסביר לי למה אנחנו הופכים  דוברים שלהם ועוד בחינם,,,

למה אנחנו מראים  עשרים פעם ביום את  האוטובוס שהם פוצצו, למי זה טוב למי זה מועיל?

 כשהם  מאיימים עלינו  בדברי רהב מעזה אז רק עזה  שומעת אותם , שני מליון מסכנים, שאין להם טלוויזיה, ועוד כמה אלפי מחבלים,

 אבל למה לתת להם מתנה,,, מסך  ובמה לעוד שמונה מליון מאזינים  וצופים ישראלים מהעֶבר הזה של הגדר?

פעם  תֵרצו  זאת ב"זכות  הציבור לדעת", לא הגיע הזמן , להעמיד   למול הזכות המפוקפקת הזאת , (בֶפרסום החמס מעלליו  ומסריו), עלות למול תועלת, לחשב את שכרנו בהפסדנו , או  הפסדנו בשכרנו, אתם יודעים מה,,, זכות הציבור לדעת זה נכון,,,  אבל לא תמיד,, כי כשזו תעמולה ישירה של אויב רצחני ומתועב זכות הציבור,,,  כן ממש כך , זכותו לא לדעת ממש לא.  

קבינט בטחוני

כשסיימתי  לכעוס , ולהרגיש מושפל, אחרי שעצרנו את  הסבב הנוכחי באיבו, ושבו עדיין לא מוטטנו את  החמאס ,ואחרי שהייתי מתוסכל וכואב באמת, בראותי את ההפגנות  הצודקות של אנשי העוטף , שחייהם אינם חיים, אלא גהינום שנע  ברווחי זמן של שניות ריצה למקלטים, (ושאין לי זכות בכלל לחשוב אחרת מהם כי אינני גר  בישובי עוטף עזה) , 

אחרי  שראיתי  את תהלוכות  הניצחון המעצבנות  והשקריות, של החמס  עם הממתקים, ושירי הניצחון,,, 

נתפניתי  לחשוב ,ביני לעצמי, שנגיד  שהיינו נכנסים ועושים סוף למפלצת  הזאת שקוראים לה חמאס , אז מה ? זה היה נגמר?(ואני לא מדבר  על שני מליון עניים שהיינו צריכים להתחיל להאכיל ,,,)

אתם יודעים שאם היה החמאס למשל… מתאדה,,,  או חותֵם איתנו הסכם, אז הג'יהאד האיסלמי הפלסטיני ששם , היה ממשיך  לירות, כי הוא לא שואל את החמאס מה לעשות, והוא יורה כשבא לו בעיקר כשהחמאס  משתדל שלא לירות…

 ואם היינו  מחסלים אותם,,,את הג'יהאד  האיסלמי הזה… אז גדודי עז אדין  אלקסאם ששם היו ממשיכים לירות,,, ונגיד  שהיינו חותמים הסכם עם גדודי עז אדין,,,(או מחסלים אותם) אז  צבא האיסלם הפלסטיני ששם היה ממשיך ,

או  "אנסר  בית אלמוקדס" שזו  כנופיה מפלג אחר, 

או "חטיבות נאסר  סאלח אדין", ו"צבא  האיסלם הפלסטיני" שהיו ממשיכים  לירות בכל מקרה , כי לחמאס אין עליהם שליטה. 

ואם  היינו  מחסלים את צבא האיסלם היינו גומרים? לא ולא…

 כי "ועדת ההתנגדות העממית"  לא ויתרה עדיין על יפו וחיפה, והם היו ממשיכים לירות עד הניצחון, ביחד  עם "גדודי חללי אלאקסא " ו"צבא הסערה", וזאת בלי שום קשר לחמאס, אלא מתי שבא  להם, 

ועל חטיבות נאסר  סאלח אדין שהם פלג אחר  ומתנגד לגדודי סלאח אדין, שמעתם? זה אלה שיוצאים  אחרי כל מערכה מן המחילות , צרודים מן הטחב ששם, כדי  לשאת נאומי ניצחון…

כן ,,, הם כל הזמן מנצחים  ממלחמת השחרור הם כל הזמן  מנצחים .

אני מתבונן  בַערב הרב הזה שלמול חיילי  צה"ל חמולות , משפחות , כנופיות , דבר לא השתנה אצלם מימי ההג'רה של נביאם  מוחמד,,,,,, מביט בהם, ומתקנא בַמדינות שיש להן אויב אחד, אויב ברור נחרץ חזק, אבל  אחד, כזה שאפשר להלחם בו, כי אנחנו במה ששייך לעזה , לוחמים בתמנון עם אלף ראשים , ואין ספור כנופיות, אוטונומיות ,  שנלחמות גם בינן לעצמן,

 והחמאס אותו אנו רוצים למוטט, הוא כנופיה אחת מיני רבות. שצצות שם מִידֵי  יום כמו היבלית באדמה , עם שמות של עופות השמים, נשרים ובזים, וינשופים. 

עכשיו  להחלטת הקבינט , המעצבנת  את העם ,שנצר אש עוד לפני שהחל  אותה כמעט, אין אחד בארץ שלא שלא היה פותר  זאת טוב מן הקבינט הבטחוני הנבחר,,,

לכולם בכל  קבוצת אנשים מזדמנת,  יש פתרונות איך היו נכנסים ,ואיך היו ממוטטים,  ואיך היו מוחקים,,,ואיך היו שורפים,, עם של רמטכל'ים אנחנו, 

ואין לך בית  קפה היום שבאיו , היו  מחליפים בו את הקבינט המלחמתי הנבחר, 

ואני חושב  שקצת צניעות, לא  הייתה מזיקה לנו כולנו

מן הטעם ,ששם בקבינט האמיתי  ,לא של בתי הקפה, אולי יש ימין ושמאל ומפלגתיות,  ושאיפות שלטון ,,, וקריצה לקולות של בוחרים ,והדלפות מכוונות של מי היה בעד  ומי התנגד ,וחלונות פרוצים לרוח שמביא החוצה לבוחרים קטעי דיון שברי אינפורמציה,על  מי היה בעד ומי נגד…כדי שנדע להבא במי לבחור נכון,,,

 אבל  לא על  הפוליטיקאים ששם בקבינט, אני מדבר ,הם אומנם  צריכים להחליט! אבל ההחלטה הסופית ,באה על סמך  הידע המקצועי הביטחוני שעליו ועל שיקוליו המקצועיים  אני סומך. וזה הידע הבלתי משוחד ,הכי נפלא וטוב ומיומן שיש לנו.ככה אני רוצה להאמין, ככה אני חייב להאמין.

 הרמטכ'ל , האלופים  של כל החילות, השב'כ  ,המוסד, המועצה לביטחון לאומי, האינפורמציה שהיחידות  העלומות מביאות מן המחשכים (ושחוסכות לנו חיי עשרות אם לא מאות  של חיילים), 

הנתונים  שהם מביאים מן  המחשך,,, הם שכל כך משמעותיים  ביותר להחלטות מסוג זה, צרף את כל  הגורמים האלה ביחד ובידיעה שרק להם הפרספקטיבה, והידע  הרחב, והמבין דבר מתוך דבר, וכולם כולם ביחד היו בדעה  נחרצת , שכך היה צריך, לעצור . חדל אש…

ואולי גם נשיא  מצרים במכלול ההחלטה,   ואולי טרַמפ, ואולי פוטין ,ואולי מדינות  ערב שהקשרים איתן נכון להיום הם מתחת לרדאר  בינתיים, ואולי , יֵדע עלום ומסוים שמכתיב לעצור הכל , ודווקא  עכשיו,

(כן כבר שמעתי שהכול  תירוצים בלי בסיס, ואולי לא?…)

הרי יותר מדי אנשים טובים  ומקצועיים, ובעלי ניסיון קרבי, יש בקבינט  הזה שיודעים ומכירים את התמונה כולה ,ולא לחצאין כמונו, (בבתי  הקפה הפרלמנטרים)

כולם ביחד החליטו נחרצות  שזה נכון לעצור, אמרו לא עכשיו ,לא  הזמן, היתכן שכולם טועים? 

 ולמה אני אומר שאנחנו  צריכים צניעות כולנו ,כי  אנחנו לא יודעים את אפס קציה של  התמונה כולה , לא יודעים אחוז ממה שיודעים אלו  שהחליטו , שלא הפעם.

ואני מדבר על  המערכת הבטחונית, רק עליה…

ומי כמוהם, יודעים  את דבר המצוקה הנוראה , והבלתי נסבלת אשר בשדרות באשקלון ובָעוטף כולו, ואני מאמין  בכל מאודי ,(אני חייב להאמין) שהם כללו אותו את העינוי המתמשך הזה, בסך כל ההחלטות ,

וכשאני נשאל  מה דעתך, ואיך אתה מסביר  את המבוכה הנוראה, אני מודה בהכנעה שיש  בי הצניעות , לומר ,אני לא יודע אבל אני סומך  על מערכת הבטחון שהחליטה,מה שהחליטה.

מה אני כן יודע לעומת זאת ,אני  יודע על מאה או מאתיים ,,, אולי יותר ,אולי פחות, משפחות מהצד  הצודק שלנו, שימשיכו לצחוק ולחיות, עם הבן ,,,החייל, בזכות  ההחלטה הזאת.  

הודעה נמסרה למשפחה

בראשית  השבוע האזנתי לחדשות,  ובתחילתם נאמר, (ואני מצטט) שכוחות  צה'ל נתקלו בכוח אויב , קָצין נהרג  והודעה נמסרה למשפחה ,בעניין הצוללות אמר  היועץ,

רגע,,, רגע,,,  לעצור רגע, מה זה , איזו הודעה נמסרה למשפחה , רגע,,,  הרי ההודעה שנמסרה למשפחה, זה לא שהבן מאחר לבוא,,, ההודעה הנוראה שנמסרה  למשפחה אומרת: שהבן החייל, לא יבוא יותר, אף פעם לא יבוא,,,

 אני יודע שזה מה שכתוב לקריינית לומר, והיא  עושה את מלאכתה , אבל כשהיא אומרת "הודעה נמסרה למשפחה", לו  לפחות עצרה רגע לפני שהיא עוברת לַמשפט הבא, שהוא צוללות,,, או בחירות,,,  או חקירה חדשה ,,, 

רגע  אחד הפסקה ,,, כי כשהיא אמרה  "הודעה נמסרה למשפחה",,, עם קצת  דמיון אתה מבין, שברגע הזה התמוטט בית  באיזה שהוא מקום בארץ , אמא אחת התעלפה, אבא  אחד קיבל התקף לב…

והמשפחה הזאת שההודעה נמסרה לה, כבר איננה  המשפחה שלפני ההודעה ,

 מה אני אגיד  לכם אפילו שכולנו  קהי חושים כבר, ואטומים, מרוב הודעות  שכאלה , שנמסרו לכל כך הרבה משפחות, לאורך  השנים, 

בכל זאת יש  סיטואציות שהנשמה  זועקת בהן לביטוי אחר , בטוי של שותפות, של  הזדהות , של צער,,, לא משהו יבש וטכני עד כדי  צמרמורת, 

אני כבר לא מבקש  משהו שהיה נהוג פעם  כשהיו מוסיפים "אנו מודיעים  בצער", זה אולי יותר מדי , לבקש  היום,,, אבל הפסקה,,, שלוש נקודות,,,  שנבין שלא בסתם הודעה מדובר , אלא בחורבן. 

המשוררת  רחל מלמד איתן כתבה ספר  שירים שלם בשם מתת אהבה אותו  הקדישה לבנה איתן שנפל ברמת הגולן, והיא  מיטיבה לתאר את מה שקורה בבית אחרי שנמסרה שם  הודעה. וכך היא מתארת את הרגע:

המוקש  שהתפוצץ

 לא בַשדה ,(התפוצץ) בֶאמצע הסלון!!!

התפוצץ,,,

והיינו מסובים,

אנחנו ואתה , וצוחקים

ופתאום הכול התנפץ

וכל איברנו, התפזרו, ועפו דרך  החלונות,

והבית ריק,,,

ואיש לא חי בו עוד,

רק רוחות  מרחפות , באות והולכות,

נְשמות קרובות מתרחקות,

בודדות נֶעלמות,

מחפשות,,, ושבות בידיים  ריקות,

והן לא מספרות,   שתיקה מרחפת בין הווילונות.

בבקשה לעשות הפסקה  אחרי ההודעה שנמסרה למשפחה , הודעה שהיא ברק קולקטיבי, אך שלקול  הרעם שלה רק בית אחד מאזין ומתרסק.

אמירות נחרצות

אמירה נחרצת שאומרים אותה  פעם אחת, היא משכנעת ואמינה, אמירה שחוזרים עליה שוב ושוב , הופכת להיות  צחוקים, וכבר לא מעניינת אף אחד,

אני רוצה לדבר  על כמה אמירות שלכאורה  צריכות אצלנו לעורר מחשבה,  אבל מרוב שימוש הן כבר מעוררות חיוך  ,

למשל   שאנחנו הולכים  לקראת הבחירות הכי  משמעותיות למדינת ישראל, הבחירות הקובעות  ,הכי הגורליות, שאֶרץ ישראל שהייתה לפניהן , לא  תהיה כבר אותה אֶרץ אחרי הבחירות האלה הגורליות,  המשמעותיות, המטלטלות,  

ואני בטוח  שאחרי הבחירות  האלה , יהיה שוב מי שיאמר  שהבחירות הבאות, אלה שאחרי הגורליות  האלה שתבאנה מתי שתבאנה, הן תהיינה , הגורליות! המשמעותית ! החשובות ביותר! לגורלה של המדינה , 

ולמה אני יודע שזה  מה שיֵאמֶר, כי הייתי פה לפני הבחירות  האלה , ואלה שקדמו להן, ואלה שלפני אלה שקדמו  וזה תמיד היה הכי גורלי , והכי מטלטל, והכי משמעותי, 

מישהו  מן המערכת  הבטחונית אמר  שהאדמה רוחשת ביהודה ושומרון, והיא לפני פיצוץ, שכמוהו  לא היה במחוזותנו,

לא נעים אבל גם את המשפט  הזה שמעתי הרבה פעמים ממלחמת  ששת הימים ,ועד ימינו אלה,

וזה  תמיד שם לפני פיצוץ , כי  מה לעשות, הם לא משלימים שם בצדק (ולעולם  גם לא ישלימו) עם צה'ל בַרחובות שלהם, לכן  זה כל הזמן רוחש וכל הזמן לפני פיצוץ.

ואומרים גם ,וחוזרים  ואומרים, שאנחנו לפני אינטיפאדה  שלישית, או רביעית, או שתים עשרה , מה חשוב,,, העיקר שאנחנו כל  הזמן רגע לפני אינטיפאדה, כמה פעמים שמענו כבר את המשפט המאיים הזה, 

רגע לפני אינטיפאדה, אז התרגלנו.

מחר  לפי התחזיות  תהיה סערה מן הגדולות  שהארץ חזתה, עד הבוקר הרוח עלולה לרסק  בתים, בבקר הרמתי את הכיסא שנפל בחצר ,מן הרוח, וחיכיתי לסערה הבאה. 

אז כשמודיעים אצלנו על  סערה , אנחנו כבר מורידים  מן הארון את בגדי הקיץ…

מפלס  הכנרת כל הזמן יורד , ואני לא מבין  למה עוד רואים שם מים בכלל,,, במה שנותר  לפי ההודעות על המפלס…שלא חדל לרדת מימי הטורקים,

ידעתם  שאנחנו כל  הזמן לפני סוף  הדמוקרטיה בֶארץ ישראל ,  כל הזמן אנחנו רגע לפני סופה,,,  ועדיין מעניין, איך כל אחד אומר מה שהוא רוצה, על מי  שהוא רוצה, ואם אני צריך לבחור בין כל הדמוקרטיות שסביבי  מסוריה לבנון טורקיה ירדן מצרים עיראק כולל ארצות אירופה ואמריקה , לא יודע ,,, אני עדיין  מעדיף את הדמוקרטיה המופלאה שכאן , בה כל אחד יכול לצעוק בכל מקום ובכל כיכר ולפני כל  מנהיג שאין כאן דמוקרטיה ושהיא כל הזמן על הסף ורגע לפני סיומה,

ותדעו לכם  שבעניין הקו  האדום שנחצה, ולא חשוב באיזה נושא,  אנחנו סמוקים כולנו, מִקָווים אדומים שנחצים מידי יום, 

ממלחמת השחרור הוא  כל הזמן מאדים הקו הזה ,ובוער  כמו אש התמיד. 

יום שישי הבא יום המבחן  בעוטף עזה, אם הם שוב יפגינו צה'ל ידע  מה לעשות וזה זה סופי , אם הם רק יתקרבו לגדר  זרועו הארוכה של צהל..וכו' 

זהו זה סופי , יום  שישי הקרוב, נשמע מוכר ? אבל  אם לא נגיד ככה, מה נגיד? מתרגלים. 

דוד בן גוריון

השבוע  היה יום פטירתו של דוד בן גוריון ז"ל, שהיה ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון של מדינת ישראל. לו הייתי נוטל על עצמי לכתוב את כל קורות חייו של האיש המופלא הזה, של מייסד המדינה שלנו, בוודאי שאפילו כל התוכנית הזאת בת השעה לא הייתה מספקת, גם כמה תוכניות לא. לכן בחרתי להסתפק בסיפור אחד אישי, שזכיתי בו בגלל ידידי הטוב, העיתונאי רפאל בשן.ז"ל ומעשה שהיה כך היה. 

ביום מן הימים מצלצל אלי העיתונאי בשן ומודיע לי שהוא יורד לשדה בוקר לראיין את דוד בן גוריון, והוא מזמין אותי להצטרף אליו. 

חשוב להסביר וחשוב לדעת שבמערכת ההערצה ובסולם החשיבות, לו היה אומר לי אז בשן שהוא הולך לראיין את נשיא ארה"ב ואת מלכת אנגליה ביחד – זה היה בטל בשישים למול ההתרגשות שאחזה בי אז,,, כששמעתי שאני, אני – אעמוד בדָלת אמותיו של מייסד המדינה העברית, דוד בן גוריון. והוסיף אז העיתונאי בשן ואמר לי: "קח איתך איזה תקליט ותן לו מתנה, הוא בוודאי ייתן לך ספר עם חתימה בתמורה". 

כשבוע התייעצתי עם כל מי שרק יכולתי, איזה תקליט מביאים לבן גוריון? בָסוף נזכרתי שבאחת ההופעות שבנוכחותו שרתי רומנסה ספרדית, והוא נראָה אז לי כמו נלהב. לקחתי עמי לכן אוסף של שירי רומנסות שחלקן אני שר, חלקן זמרים אחרים. ועכשיו החלה ההתלבטות הנוראה מכל – מה כותבים לבן גוריון? "בידידות"? – הוא לא ידידי. "בחיבה"? – לבן גוריון? זה מצחיק. "בהערצה"? – הוא בטח לא יאהב את זה. בָוויכוח שביני לביני, גמרתי על "בהוקרה למר דוד בן גוריון" וכך היה. 

העיתונאי בשן ששלח לבן גוריון שבוע קודם את השאלות, היה משוכנע שהוא בוודאי עבר על השאלות ויהיה מוכן לראיון כמצופה. 

כשהגענו לשדה בוקר כִיוְונו אותנו לָצריף שלו ורפאל בשן דפק על הדלת והיא נפתחה כדי סדק צר, ובן גוריון, הושיט לבשן את התשובות לָשאלות בכתב ידו, ואמר לו: "אלה התשובות לשאלותיך, שלום!" וטרק את הדלת בפנינו. 

ואנו, שבאנו ממרחק' וראינו רק בדל אוזן וחצי עין של בן גוריון לא כל כך ויתרנו. לא כל כך הסתפקנו בָתשובות הכתובות שנמסרו עם טריקה, ו"שלום" ובלי להתראות. 

בשן הבריק באותו רגע. הוא דפק שוב על הדלת ואמר לבן גוריון: "אה, סליחה, מר בן גוריון, אני לא מבין את הכתב". בן גוריון חשב רגע ואמר: "טוב, כנס". הצביע עלי ושאל את בשן: "וזה, מי זה?" אמר לו בשן: "ידיד, זמר ידוע". אמר בן גוריון: "שיחכה בכניסה". וישבתי בחוץ עד שרפאל בשן גמר לשאול מחדש את כל השאלות. 

עכשיו הגיע תורי, ורפאל בשן אמר לבן גוריון: "ידידי יהורם יכנס עכשיו לדקה ברשותך כי יש לו גם תקליט בשבילך". ואמר אז בן גוריון: "אני כותב את ההיסטוריה של עם ישראל, אין לי הרבה זמן לשירים, אז בבקשה מהר". אז נכנסתי מהר. והיה שם ארון זכוכית, אני זוכר, מתחילת החדר ועד סופו. וכשעמדתי למול בן גוריון והוא הרים את עיניו בָכיוון שלי, המרפק שלי נתן מכה בזכוכית שבארון, וזה זעזע את כל הקיר. וחשבתי אז "למה אין חור באדמה שיבלע אותי עכשיו?" כי המבט של בן גוריון חדר אותי והמשיך עד מפרץ אילת. 

ניגשתי לבן גוריון עם התקליטים, הגשתי לו אותם ובן גוריון שאל אותי: "מה זה?" אמרתי לו: "שירים בלאדינו. תקליט, זֶמר, שרים שירים". אמר לי בן גוריון: "זה לא מעניין אותי. בכלל, שירים לא מעניינים אותי. פולה אהבה שירים, אני לא". ועמדתי למולו עם תקליטים ביד, מָתָנה לא רצויה, חסר אונים, אבל לא נעלבתי כי זה היה בן גוריון. ואז הוא אמר לי: "אני אתן לך ספר, ואת הדבר הזה שהבאת תן לילדים במדרשה". 

הוא הוריד סֵפר מן המדף וחתם עליו "לידידי יהורם גאון", ואני הייתי אז ברקיע השביעי.

כשהתחלנו רפאל בשן ואנוכי ללכת לעבר הדלת שאג עלינו בן גוריון: "לעמוד! מיד!" שאלנו אותו "למה?" והוא ביקש מאיתנו להחזיר לו את העט שלו. ואנחנו עמדנו כמו שני כייסים שנתפסו בקלקלתם, מנסים להסביר לו שלא לקחנו שום עט. והוא אומר לנו שוב: "להחזיר להחזיר, זו העט שאני כותב בה את ההיסטוריה, מה איתכם?". 

רפאל אץ לשולחן, לפני שתהיה קטסטרופה של בושה, הזיז עיתון ודף נייר שהיו שם, ומצא את העט. בן גוריון לא כל כך התנצל, רק אמר: "שלום, שלום, אין לי זמן, תצאו תצאו". 

כשיצאנו חשבתי, שמי שמכריז על מדינה לא יכול להיות איש רגיל, הוא חייב להיות יוצא דופן בכל הלכותיו. ובן גוריון באמת היה כזה.

ולי יש היום ספר מידידי, דוד בן גוריון. 

מדרשיר של עובדיה חממה

המדרשיר של עובדיה חממה  הפעם הוא לפרשת ויצא, והוא מתפייט על סולמות, חלומות, וכוחה של האמונה והאהבה. 

כל אדם הוא  סולם שניצב פה בִּתהומות עולם העשייה וראשו מגיע לשמים.

חלומות הם סולמות לשמים

אנשים עוברים בדרכם,

חלומות הם נבואות בַעיניים

מלאכים מסייעים בידם,

עולים ויורדים, ועולים ויורדים, ועולים,

אומות ,אנשים, מלאכים, יורדים ועולים

האדם הוא כמו סולם

הוא ניצב פה בעולם

וראשו השמיימה מגיע

מלאכים כבני אדם

יש עוד יופי בעולם

פועלם בשמים משפיע

שנים על שנים, כימים אחדים

עולמות, אנשים, מלאכים, יורדים ועולים

מילים ולחן: עובדיה חממה

שירה: עובדיה חממה וגיל עקיביוב

כותרים נוספים

יהורם גאון

האתר הרשמי