ראש  הממשלה  צילצל לרב וענה לו  נכדו  של  הרב, ראש ממשלת ישראל   הסביר  לנכד של  הרב את  משמעות  הסכנה  בלימוד  התורה  בְציבור  גדול,  והנכד  של  הרב ענה לראש הממשלה  שהוא  שמע…  ויחזרו  אליו, אל ראש הממשלה ,משהו שהוא  בטוי מנומס  לתשובה  לא. DONT  CALL US  WE WILL CALL YOU' ככה עונים  למבקש  עבודה  שלא  חפצים בשרותיו. ולא  נעים להגיד לו בפניו לך  מפה.

ואני  נעלבתי בשביל ראש  הממשלה,כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, ומבארים זאת  חכמינו בכך  שכבוד המלך הוא כבודם של ישראל. מהי אותה מלכות שהיא כְבוד ישראל? כל שלטון שעומד על ישראל כי הוא המְצָוה, והוא כבוד ישראל, שלא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה, ושלא יעשו איש כל הישר בעיניו כפי שהיה כשלא היה מלך בישראל?

ורבי חנינא סגן הכהנים אומר, הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בְלעו. 

ואיזו  תרומה  נואלת  לְימים של אין  מורא מלכות  יש   בְתשובה לראש ממשלת ישראל 

"אנחנו נחזור אליך" ,בזיון  זו מילה קטנה למעמד  המביך  הזה.

ישעיהו  הנביא אמר בזמנו  שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר.  חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם; וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם, נְבֹנִים. 

ואני תמיד ידעתי  שהחיים הם  מעל לכל , והבטוי  קדושת החיים,מעיד על מעלתם ודרגתם  בממלכת הקדושה. לכן החשש  הקטן לפיקוח  נפש משחרר  מקיום  מצוות השבת  אפילו, איש שהצום  בכיפור  יכול לפגוע בבריאותו  רשאי  לאכול , מה יותר  מזה?  ובימים האלה  של  הפרות סגר באזורים  מסוימים  על ידי קהל  מסוים,  אני  רואה בפרוש  מה קורה  כשאין  עלינו  מוראה של  מלכות . לרגום  מכונית של משטרה  זו אנרכיה  זה איש  שבולע את  רעהו. ונגיד  שלימוד  התורה חשוב אפילו יותר  ונעלה יותר  מקדושת החיים.

 מה  בדיוק  מצדיק את  הצטופפות  הלחוצה  והמדבקת, של  מאות חוגגים  בחתונות?  אפילו  שלשמח  חתן כלה זו  מצווה  ,  מה זה שייך  ללימוד  התורה ! מה? זה לא ברור שהקורונה  משנה סדרי עדיפויות .ומה  שנכון  עכשיו  יותר  מכל  דבר  זה  הצלת נפשות  ?

והרי  נאמר כבר שלא המתים  יהללו יה ולא כל יורדי דומה. 

איזה קודש יש  בלימוד תורה, כשהנכד  שלמד תורת חיים, שלח  בשל כך אל מותם את סבא וסבתא ,

ומה עם  חיי שלי ושל  כל  האזרחים  שבמדינה שאתם  קודחים  לנו חור  בסירתנו  המשותפת ונטבע כולנו בשל  עקשנות  הזויה, 

איפה הערבות ההדדית היהודית  נכון בלי לימוד תורה אין חיים אבל במצב של מגיפה שכזאת איך לא חושבים על זה שבלי חיים, גם  תורה לא  תהיה.

הפוסט "מלך שמחל על כבודו – אין כבודו מחול" הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

אות התכנית עשרים שניות בערך———יורד
קורא:
היום יום שישי כה' בתמוז תש'פ
בהפקה אור עזרן
שיר במתנה מיורם רותם,
בצוע טכני :שקד וולפין
פיקוח:אסף סיטון
ואנכי יהורם גאון . ואנחנו מברכים אתכם מאזינות ומאזינים יקרים בשבת שלום

אות התכנית עולה ומתחלף בקרוס לאנדר

פרויקטור

תגידו לי בבקשה, זה לא נראֶה לכם חוסר אונים מנהיגותי , שֶבֶצָד הָפגָנות-המצוקה הזועקות לשמים את חורבנו של העסק שקרס !
את משלוח היד ……. שפושט עכשיו יד ,
זה לא נראֶה אין אונים מנהיגותי , להודיע לנו בשוויון נפש , מנותק מכל הסובב , שמחפשים לנו פרויקטור?
פרויקטור!? מה… זה הפתרון? פרויקטור?
זה לא נשמע לכם כמו הודאה ממשלתית מובֶכת, המצהירה, שבָעניין הכלכלי איבדנו את הצפון ,ואנחנו מאלתרים לכם עכשיו, לפי מָשְבֵי הרוח? .
ועכשיו נגיד שכבר יבוא פרויקטור,
הרי הוא יהיה (אם ירצה או לא ירצה ) תחת פיקודו המוחלט והצפוף , של הפרויקטור הקודם,
שהוא הפרויקטור הטוב שבעולם ,(ושנמצא עכשיו בארץ) ,כן זה שהוליך את הגל הראשון של הקורונה,? ושֶבֶמצבים כאלה בעיקר ,של תוהו משתולל,
עומד לו נסיונו המוכח , חרף כל הטענות וההאשמות והמשפטים העתידיים,
והוא הטוב ביותר שהארץ יכולה לעת הזאת להציע לתושביה.
וזה נשמע לפי החיפושים וזיקוקי השמות הנזרקים לָחלָל הקודר שלנו, כפצוי להמונים, זה נשמע כאילו,
שכשיבוא פרויקטור חדש תעלם הקורונה מחיינו.
אז לא, היא לא תעלם,היא לא תעלם עוד הרבה זמן. עם הפרויקטור הנוכחי ועם זה שיבוא אחריו…(אם יבוא)
אתם יודעים שכבר בימי ישעיהו ,בימי מבוכה זֶהה, חיפשו לנו פרויקטור, הנביא ישעיהו מתאר לנו את החיפוש אחר הפרויקטור הזה והוא מתאר: כִּי יִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו בֵּית אָבִיו שִׂמְלָה לְכָה, קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ.

פסוק המתאר לא פחות מאשר "מינוי פוליטי": קח לך בגדי-שרד וקבל משרה בכירה – קצין תהיה לנו , והמכשלה הזאת משמע, המשרה הכושלת הזאת, שאף אחד לא מצליח לנהל אותה כמו שצריך – תהיה תחת ידך .
זאת אומרת שלא המצאנו את מוצא המילוט שנקרא פרויקטור,
כבר קדמו לנו חכמים קדמונים שהנביא מגנה אותם כבר אז,
וחשבתי אחרי ההפגנות האחרונות שנשמעה בהן בין הדגלים והשלטים,,, "שָוְועה מזדעקת—- הצילו": צעקת שבר אמיתית ,"של מן המיצר קראתי יה" כן , כן ממש כך!
חשבתי שהפרויקטור הטוב ביותר לָעת הזו, שֶיֶכָבֶה במעט את האש האוכלה השורפת את כל מה שבדרכה ומכלה הכל…
הפרויקטור הזה לא צריך להיות איש, גם לא קצין…
הפרויקטור הזה צריך להיות התנהלות מנהיגותית דחופה ,
ממש כמו שכתב אבן גבירול"מליצתי בדאגתי הדופה,
ושמחתי, באנחתי ד ח ו פ ה",
כן ממש כך: אנחתי , בָעת הזאת דוחה הכל והיא דחופה מאוד, מאוד מאוד
ואני כל כך תמֵה על כך,שיש לנו עכשיו בָממשלה ובכנסת,כל כך הרבה קצינים לשעבר, ביניהם קצינים בכירים מאוד, מפוארים מאוד, מפוארים באמת…
שהוליכו חיילים אלי קרבות עָקובּים מדם,
והדגש הוא על המילה הובילו,
כשהם בְראש המחלקה הפלוגה הגדוד,,,האוגדה,
מה עשתה להם השררה האזרחית, שהשכיחה מהם, את המוטו של חייהם שהתְמָצָה בְמילָה אחת אחרי!!!
האימרה "פרץ בראש חייליו" אינה תפארת מליצה,
היא תוצאת השקפה חינוכית ומעשית המבטֵאת את עיקְרון ההובלה לפני המחנה. כדוגמא אישית.
"אָחֲרַי" זה מושג חינוכי שהפך כבר משנות ה- החמישים לֵערך-יסוד במורשֶת הקרב של חיילי צה'ל,
המילה "אחרי" מובְנֵת גם בְמורשֶת המחתרות, הפלמ"ח וצה"ל ממלחמת העצמאות,
לאורך כל מערכות ישראל שבהן המפקדים נהגו להסתער ראשונים באומץ לב ולסגת אחרונים תוך ארגון הכוחות.
אחת המחלקות בָקרב על הקסטל הייתה בפיקודו של שמעון אלפסי.
מחלקה זו חיפתה על נסיגת שתי המחלקות האחרות.
במהלך הקרב קרא אלפסי אל הכוח בֶמרחב הלחימה: "טוראים לסגת, המפקדים נשארים לחפות".
קריאה זו הפכה לאבן יסוד במורשֶת הקרב הצה"לית.
שמעון אלפסי נהרג עם רבים אחרים בָּקרב הזה.
ואיך זה שבָמלחמה הזאת, מלחמת הקורונה (להבדיל כמובן ), אבל שהיא מן הנוראות שאנו חוֹוִים, איך זה שלא
נשמעת בה ולו ברמז,,,]המילה "אחרָי"
כן אחרי,,,
כדוגמה אישית של מנהיגים , שבה יבקשו למשל לקצץ משמעותית בָשכָר שלהם
(שלא רק שלא יבקשו עכשיו תוספת ,אלא יקצצו בשכרם ,
כשהם חושבים על מליון איש בלי פרנסה בכלל…
כן זה מה שצריך היום…"אָחָרי" כלכלי לתפארת "הערבות ההדדית"
לתפארת הסולידריות"
לתפארת המנהיגות המשרתת את בוחריה.
"אחרי" במספר המשרדים שלי , כי היום מספיק לי משרד אחד,
אחרי בלְשָכות שלי ,
אחרי במספר הנהגים שלי,
ואם אני מבקש לשים מסיכה מן הציבור אהיה אני הראשון לחבוש אותה,
אחרי במספר השרים שבממשלה , בהם יִווָתר למשל רק שר אחד ְלמים,
ולא עוד שר למים מינרלים, ושר למים רגילים ושר למים כבדים, ושר למֵי אפסיים, ושר למים עד נֶפֶש,
ככה שלָעת הזאת, נסתפק בחצי מעשרות הוזירים, המהלכים בשובה ונחת, בארמון הממלכה,
זו לא עת לקומדיות "כִּי בְצָרָה גְדולָה אֲנָחְנוּ."

באה עת שבה יחדירו בנו מנהיגינו רושם אמיתי שמה שהם מבקשים מאיתנו הם מבקשים קודם מעצמם ,
ואז יהיה להם קל יותר לעשות לנו סגר ולהגביל אותנו בהרבה הגבלות ,
כי נכון לעכשיו, זה נשמע כאן למטה כמו הנחתות מלמעלה ,
שלאותם מאה עשרים נבחרים אין בכלל קשר אליהן,
ולכן ההפגנות היום מתחילות להֵראות מבהילות מתמיד, בגלל הנֶתק ,והניכור…
צריך היום "אחרי" !!!
צריך דוגמא אישית נראית לעין,
זה מה שצריך !!!
לא פרויקטור שאפשר להתחבא מאחוריו ,
טעות !!!
צריך היום מנהיגות כמו זו של גדעון שאמר לאנשיו בטרם קרב: "מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ" ,
אנדר ממשיך מתגבר ויורד

כשתמה התכנית של השבוע שעבר דיברתי עם נעמי פולני, והיא ביקשה : אם אפשר שירים יפים, ולאו דווקא כאלה עם מסר שממשיך את הנושא המדובר,
אני מאזין לביקורתה של נעמי פולני כמה עשורים ויותר,,,
ואין שום סיבה שלא אמשיך להאזין לביקורתה שתמיד הועילה לי בחיים.
אז השירים בתכנית יהיו מעתה לבקשתה של נעמי: רק הכי יפים שיש אנדר מתחלף בקרוס לשיר:
אני מאמין: שאול צ'רניחובסקי,טוביה שלונסקי שר אריק לביא

קרוס לאנדר

מסכות

אתמול קבעתי פגישת עבודה בבית קפה פתוח שלמול הים ,
כי האוויר שם חופשי, וכי אין שָם קירות של מבנה סגור ,המְרכז אל פנִימו נְגיפֵי קורונה ארורים,
מילא החוף… שהיה מלא באנשים יפים מלהטים במטקות, כשלאיש מבינהם אין מסכה,
המונים התחככו, אלה באלה , התחבקו בעוז חָבֵרי, בסגנון ״אח שלי״ ,
ובבית הקפה עצמו , בו ישבנו מבוהלים מאימה, עברו על פנינו בחורים חסונים, וָעלמות חן, כשלאף אחד או אחת מסיכה,
בְמצב כזה אתה עם המסיכה הטיפשית שעל פניך, חש שונה, אחר, בודד, בקיצור טָמבָל!!!
אבל אתה לא !!! למען השם,
זה הם הטָמבָלים,,,אני בסך הכל שומר חוק, ואני מגונן על עצמי בכל כוחי ופחדי
(הרבים מִיָם…) מפני האנשים האלה חסרי האחריות,שמסתובבים חופשי עם אקדחים שלופים היורים מפיהם נגיפים לכל הכוונים, או אפילו מוות במקרה של גיל סיכון,
כן זה מה שהם עושים ,(אם הם לא יודעים עדיין,)
יורים על מנת להרוג ,
יורים בבעלי המסעדות שתסָגֵרנה בגללם,
יורים בבעלי אולמות הארועים שייסָגרו בגלל דומיהם,
יורים בְעָם השחקנים והזָמרים וכל בעלי המקצוע, בְתרבות שעמדה "דום כמו השמש בגבעון",
הם אולי לא מתכוונים, אבל זה מה שהם עושים.

התרבות המוכרת של "הלמה מי למה מה"? הישראלית שלנו חוגגת,את שיא כיעורה האזרחי.
אני זוכר שבָגלגול הקודם של הנגיף הרע הזה , בָמחזור הראשון של המגיפה,
הייתי הולך עם שני חברים בְמסלול ההליכה אשר בשכונה,
וכולם עד האחרון שבהולכים היָיה עם מסכה,
וכאשר היה "חכם" אחד להרָע עובר על פנינו בלי מסכה , היינו כולנו מָפנים את פנינו ממנו והָלאה,מפסיקים לנשום עד שיעבור , ויתרחק כאילו היה הוא הקורונה בעצמה שהולכת במסלול ההליכה.

בָיָמים האלה אנחנו עדיין מקפידים ללכת, שלושה חברים בגיל סיכון, ואנחנו היחידים עם מסכות,
התהפכו היוצרות ובעוברנו עכשיו עם המסיכות שלנו למול ההמונים הבאים לקראתנו כשהם חסרי המסכות,
אנחנו חשים איך כל מי שבא לנו ממול מָפנה מאיתנו את מבטו ומפסיק לנשום כאילו אנחנו החולים ,כאילו אנחנו הקורונה

אני מבין שזה נובע בין היתר מבלבול, והוראות סותרות ופרשנים שנויים במחלוקת עד שאינך יודע איך לנהוג באמת, אבל ללא ספק זה הבטחון השגוי
שלי זה לא יקרה
שהרָשות והוראותיה , נועדו להמונים לא לי.

את הלא איכפתיות הזאת בין יתר המעידות,אנחנו משלמים עכשיו.

אנדר מתחלף בקרוס לשיר:

בא ואשק לך
מילים ש שלום
לחן יהודה שרת
שרים הגבעתרון

סוף השיר קרוס לאנדר

טראמפ

הראשון ביולי חלף עבר, והחלת הריבונות על נחלת אבות יהודה ושומרון,
או הסיפוח של השטחים הכבושים לא קרה.
לא הָחָלָה ולא סיפוח,
ודווקא עכשיו אני חושב על הנשיא טרָאמפ, שהסיפוח או ההחלה (איך שתרצו),הם חלק מתכנית המאה שלו,
וחשבתי כמה טוב בלי קשר לֵדעות של ימין או של שמאל.
של דמוקרט או רפובליקני,
כמה טוב ומה נעים לי לדעת שהנשיא הזה, דווקא האיש הזה, ולא אחר ,
דווקא הוא (מלך העולם במונחים של המאה הנוכחית) דווקא הוא בצד שלנו ונמצא שם בשבילנו.
הוא…ולא נשיא אמריקני אחר.
בנובמבר יש בחירות באמריקה ואני ירא מכך שאנחנו יכולים פתאום לעמוד בפני מציאות אחרת, עם נשיא אחר, ודעות אחרות , ומחשבות שונות והשגות הפוכות, ביחס למדינת היהודים וזה יהיה לנו רע מאוד.
אני יודע שיש הרבה אמריקאים שחושבים שהוא שהנשיא טראמפ הוא נזק בל ישוער למדינתם,
אבל אני לא אמריקאי אלא ישראלי , וככזה אני שמח כל כך בנוכחותו המאירה לנו מעבר לים הגדול,]
ומאחר ויודעי דבר, פרשנים מלומדים ממני (שלא יודעים כלום) חוזרים ואומרים לנו, שאוי לנו מן האיש הזה, ועוד נחוש את נחת זרועו המכה בנו,
אז כל עוד זה לא קרה ,וזה לא נראֶה שיקרה,
אני מתפלל שהאיש הזה ששמו טראמפ ישאר בבית הלבן,
לפחות מן הטעם שהבון טון שלנו , הוא תמיד הודאה מובכת בחוסר צידקנו
אז לדעתי הצנועה לא היה לנו ולא יהיה לנו אחר כמותו,
שמחזיר לנו את הבטחון ההסטורי והמוסרי בהתעקשותנו להצמד לאדמה הזאת ,
במעשיו והתבטאויותיו, הוא מזכיר לנו שיש בנו לשם שנוי, צדק,
תשמעו מה כתב אלתרמן על הצדק הזה ששכחנו שיש לנו אותו:

אז אמר השטן: הַנָּצוּר הזה,,,איך אוּכַל לוֹ?
איתו הַאומץ וְכּישרון הַמָעֲשֵה וּכְּלֵי מִלְחמָה וְתושיָה עֵצָה לו וְאַמָר: לא אֶטֹּל כּוחוֹ
וְלא רֶסֶן אָשִׂים ומֶתֶג, וְלא מוֹרֶַך אָביא בְּתוכו
וְלא ידיו אֲרַפֶּה כְּמִּקֶּדֶם רק זֹאת אֶעֱשֵה: אַכְּהֵה מוֹחוֹ וְשָכח שאיתו הצדק.

כָּך דִּבֵּר השטן וּכְמו חַוְרוּ השמים מאימה
בִּרְאוֹתַם אותו בְּקוּמו לְבַצֵע הַמְזימה
ומר טרמפ יותר מכל נשיא אחר מפריע לכל בני השטן לבצע את המשימה.
אז שישאר הלוואי עוד כמה שנים. לפחות עד שישוכנע המרחב שלנו שיש בנו צדק,
שישאר שם בבית הלבן הלוואי, עד שהמסר יובן כי אם הוא יצא משם קודם, שוב נתחיל להצטדק , על לא עוול בכפינו

אנדר מתחלף בקרוס לשיר:

צל עץ תמר
מילים אפרים ויינשטיין
לחן חיים קוברין
שרה קרולינה

רוי משהו

שלשום רִאיינו כבר בטלוויזיה , את שני הילדים הבדווים,
שאותו כוכב ילדים , הציע להם אוכל בצורה מעליבה,
הם היום להערכתי הלא מלומדת בני אחת עשרה שתים עשרה, ואז בעת הארוע הפוגעני היו בני חמש ושבע,
וככל שההתבטאות ההיא הייתה פוגענית וסרת טעם , חסרת נימוס, ודרך ארץ,
עדיין אני חושב, שהמעשה טיפשי ככל שיהיה ,לא מצדיק שָבוע שלם של דיונים וכנסים ושיחות זום רבות משתתפים,ומאמרי מערכת מלומדים , המכים על חטא,
ותכניות ארוח ופרשנויות לעייפה, שנושאם בעיקר איך הפכה החברה הישראלית לגִיזענית כל כך ,
אלוהים כמה שיחות ובירבורים, כמה אולפנים כמה דיונים , בְכולם הזעם על החברה הישראלית הגיזענית ,
אז ככה,,, אני אחד מרבים שֶבחברה הישראלית ,
ולא מוכן לשאת בעוּלה של אשמה כבדה שכזאת, כי אני לא גיזען,
אז למה מצרפים אותי לחבורה הזו בגלל מישהו שפלט שטות .
מתי נחדל כבר מריגְשות האָשמה שלנו!!!

כל אימת שמישהו פולט איזו איוולת בנושא טעון, זה מקהיל מיד טרמפיסטים שרק ממתינים לשעת כושר כזאת על מנת לשחרר קיטור שאצור בהם כל העת.
וכבר אנחנו מכים כולנו על חטא העוולה והקיפוח המוּבְנים בנו כעם,
וכּן ,,, איך לא ,
הכיבוש המסיים כל ויכוח לרעתנו … אם שייך או לא שייך…
בסוף תמיד תגיע ההכללה הנואלת שכולנו גיזענים!!!
ואם בעניין הכללות עסקינן,ידעתם למשל שיש כנופיית גנבי שָנָאִים בָנגב שמטילה את אימתה בשנה האחרונה על הדרום כולו?
ואלו בדואים שמגיעים עם טנדרים, מטפסים על עמודי חשמל סמוכים לִבסיסי צה"ל וגונבים שָנָאִים בעלות שנעה בין שבעים למאה עשרים אלף שקל ליחידה,
הם גם גונבים מערכות חשמליות משוכללות להשקיית שְדוֹת החקלאים בדרום,
אלו גנבות שגורמות להצפת השדות בְמים וּלנזק של מיליוני שקלים לחקלאים.

אתם יודעים למשל שהפשיעה של חלק מן הבדואים שבנגב, גורמת למדינת ישראל נזק של כשבעה מיליארד שקל בשנה.?
אתם יודעים שיש בדואים בָדרום שמטילים אימה על משטרת ישראל ?
בדואים שהונם מוערך בעשרות מיליוני שקלים, המוסתרים בתוך מערות וסליקים ושבחלק מהכסף הם רוכשים מסעדות, בניינים, בתים ופיצוציות בבאר שבע ובָפזורה הבדואית,
ידעתם, שיש בנגב בדואים, שאיתם אף אחד לא מתעסק. אפילו לא פקחי משרד הפנים, שלא מעיזים לסכן את חייהם ולהגיע למקום. במידה וצריך,להדביק על דלת בית צוו הריסה של בְנייָה לא חוקית
עכשיו חשוב לציין שמרבית האוכלוסייה הבדווית , המונה כ-מאתיים אלף איש ויותר היא שומרת חוק, ואיש לא העז לומר מעולם בגלל חבורת השודדים ששם שהחברה הבדואית עבריינית ושודדת,
אז למה כשמישהו מועֵד בלשונו בטפשות זה עושה את כולנו גיזענים?

אנדר מתחלף בקרוס לשיר
היו לילות יעקב אורלנד מרדכי זעירא
אסתר עופרים

לסלו רוט

המוסיקאי לסלו רוט שנולד ברומניה נאלץ בשנת אלף תשע מאות ארבעים ושלוש להפסיק את לימודיו שם עקב חקיקה אנטישמית.
בתקופת השואה, במאי אלף תשע מאות ארבעים וארבע, נשלח עם הוריו לאושוויץ. אמו וקרובי משפחה אחרים, נשלחו מיד אל מותם.
והוא עבד שם בפינוי גופות מן הקרמטוריום.
ב-אלף תשע מאות ושישים עלה לסלו רוט ארצה ומאז הפך מנצח תזמורות ומקהלות, מוזיקאי, פסנתרן, מלחין, מתזמר ומעבד מוזיקלי,
בין היתר כיהן כמנצח בָתזמורת הסימפונית ירושלים, המקהלה הקאמרית תל אביב, ומקהלת צדיקוב,
ויש עוד הרבה מעיסוקיו שאינני מזכיר עכשיו, בהיותי צמוד למגבלות זמן התכנית, כי האיש ברוך כישרון ורב פעלים,
נוסיף רק שבשנת אלף תשע מאות ושמונים, זכה למשרת ניצוח בָאופרה של מקסיקו סיטי, בעקבות המלצה של פלסידו דומינגו,
רוט ניצח על אין ספור תזמורות ברחבי העולם ובארץ, והוא פעיל היום יותר מתמיד, ומעֵדות ראיה ושמיעה הוא גם מפליא לנגן על הפסנתר שלו טוב מתמיד.
אני מקדיש לו בהכנעה וכָבוד את הדברים כי בָימים האלה מלאו לו מאה!
כן אני לא טועה, מאה !
ואני רוצה להודות לו באופן אישי על השמחה בה הוא ממלא את ליבי, שבהתנהלותו מלאת המרץ , מגדילה את האופק שלי ושל בני גילי, למרחקים רבים יותר אופק שבדרך הטבע מתקטן לו ומתקצר מדי יום, והוא לסלו רוט, מרחיב לנו את דרך חיינו באורך הדרך,בהרחבת השוליים שבצד הדרך.
כך שבגילי המופלג , אני מרגיש למולו נער מלא תעצומות נפש,
וזוהי תחושה מופלאה אותה הוא מעניק להמון אנשים בלי שהוא יודע בכלל,
פעם הייתי חבר בראשות הלדינו כשיצחק נבון נערצי הגדול היה נשיאה ,
מסביב לשולחן ישבו אנשים ידועי שם פרופסורים לשעבר , בני גיל מופלג של שנים רבות אחרי הפנסיה ,
והייתי אוהב לבוא לָישיבות האלה כדי לשמוע דברי הגות איכותיים , מְענקי דור כנבון ודומיו,
אבל לא אכחיש שהייתי בא בחדווה גם בשל התחושה לחוש נער במחיצתם,
ולא פעם ננזפתי על ידי נבון כשהבטתי בשעון , והוא היה שואל אותי "אתה ממהר לאיזה מקום", והייתי מובך ונדבק לָכיסא מנסה להתגמד, ולהצטמק בפני הנוכחים, כשאני חש כמו תלמיד לפני מנהל בית הספר,
וכמה הייתי שמח , להרגיש כך .
לסלו רוט מעניק לי בטובו את אותה תחושה, ואני מברך אותו מעומק לב בחיים ארוכים מלאי שמחה וחדות יצירה, ואני נזהר לומר לו עד מאה ועשרים שלא יאשימני "במי שמך" להגביל לי את שנותי,
לסלו יקר! תודה על המוסיקה הנפלאה שלך על העיבודים ,על השנים הרבות שהיית מנטור מוסיקלי לכל כך הרבה אנשים ,
ואני מנסה לברך גם את עצמי באומרי לך , שאני מתחייב לעשות לך יום הולדת רדיופוני כזה בעוד חמש שנים ,
והבטחות כידוע לך,צריך לקיים גם אתה גם אני ,
יום הולדת שמח ללסלו רוט בן המאה וכל הכבוד,
נשמע את מקהלת הילדים של צדיקוב בניצוחו של לסלו רוט

אנדר מתחלף לשיר
בין העצים הירקרקים
מקהלת צדיקוב בניצוחו של לסלו רוט
האיש והאגדה

חיים נחמן ביאליק
אהרון אשמן

קרוס לאות של שיר במתנה
משאיר את האות עד תום האייטם

שיר במתנה

החופש הגדול אמנם כבר כאן, אבל מָחָנות הקיץ לא מתקיימים השנה בגלל הקורונה כמובן,
ולנו לא נותר אלא להיזכר בהם באמצעות השיר "מחנה קיץ", שמוּכָּר יותר כשם שורתו הראשונה: "בָמזרח זורח ורד".
נתן אלתרמן פירסם אותו לראשונה בְקיץ אלף תשע מאות שלושים וְארבע, בָשבועון "דבר לילדים",
דניאל סמבורסקי הלחין ואנחנו נשמע אותו בביצוע חבורת "שירי תנועות הנוער" עם העיבוד הקולי של נעמי פולני, והעיבוד הכלי של גיל אלדמע.
במזרח זורח ורד

אור עזרן
הטכנאי: שקד וולפין
פיקוח טכני: אסף סיטון
ואנכי יהורם גאון
תודה למוטי שקלר
ואנחנו מברכים אתכם מאזינות ומאזינים יקרים ,כולנו יחד וכל אחד לחוד בשבת שלום

הפוסט גאון ברדיו – 17/07/2020 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

תגידו … אתם  עומדים בֶקצב המאורעות,  השמועות, הרכילות, ההדלפות,  הפירושים,  

אתם  מסוגלים בכלל  להבדיל בין דברים  גורליים חשובים , לבין  שטויות מטופשות, שהרי הכול  בא לנו באותו סדר חשיבות, באותו גודל  של כותרות בעיתון, ובאותו תוקף של ראש מהדורה  בטלוויזיה, הרי אנו כבר כורעים תחת הנטל, אין יום  אחד נקי, מאיזה סיפור צהוב חדש , או חום,,, כמו ציבעו של  הבוץ לשם מאיצים ודוחפים אותנו כל העת.

  השבוע  המעידונו, לבור  חדש עמוק מקודמו, סיפור  לא כשר במגמתו, בו ביקש לפי  הנאמר בעדות, ראש הממשלה של מדינת ישראל, מבעל  אתר חדשות, שישמיצו את אשתו של שר החינוך שלו,  בכך שהיא(אשת השר) עובדת או עבדה(מה חשוב בעצם)במסעדה  של טריפה , ושר החינוך של ילדי ישראל, ענה לראש הממשלה של ארץ ישראל  שיתבייש לו, והבן של ראש הממשלה אמר לשר החינוך, שייתבייש לו הוא קודם  כי הוא התחיל… ושזה מה שהוא עשה לאימא שלו כל הימים, וזה בַעיתון וזה בַטלוויזיה  וזה בכותרות גדולות של מלחמת עולם…

ואני נחרד,  לַתהומות אליהם אנו מועדים. לקרקס  אותו מאלצים אותנו לקחת  בו חלק בלי שביקשנו .

 תם  עידן  החשוב,,,  והפחות חשוב בחיינו.

 הרציני  או השטותי, הרכילותי  או האינפורמטיבי מדיני, אין יותר  היררכיה בחשיבותם של הדברים המתפרסמים,  כי הכל מתפרסם היום ובאותן כותרות גדולות,  ובאותה תשומת לב של עורכי החדשות.

 וזה כבר כמו  קרב ההאבקות בתחרות "תפוס כפי  יכולתך" מעל החגורה מתחת לה, ועוד יותר למטה  גם מתחת לסוליה אם זה רק מלבין כראוי , פנים למישהו  שנוא.

ואנחנו  הציבור העייף  והלא איכפתי כבר  מרוב שטויות, כבר אוכלים  את הכול אפילו שזה נתקע לנו  בגרון עד מחנק, 

אין יותר סולם של  גבוה ונמוך , של עיקרִי יותר, וטפל ומטופש,, ספקטרום חדשותי מישורי , בו  הכול חשוב באותה מידה , כשאמת המידה שלו היא אחת,,, מה מרגש יותר ,,, מה נפיץ  יותר ,,, מה צהוב יותר,,, מה יעשה בלגן יותר…ואנו בשל כך הופכים למסוממי סיפורים , ושערוריות.

פעם  צפינו  בתכנית טלוויזיה מאוד  מוצלחת בשם ה"מעגל" שהיו בה  טייסים שחילצו בגבורה ובחירוף נפש, טייס  בשדה קרב ,כשלידם ישבה נערת לווי או אופנובנק,  או שר אוצר עם תרבוש ,ודרבוקה,,, אבל זו הייתה תכנית בידור היום  הבידור הזה, אלו הם חיינו, ובתכנית הזו אנו משחקים את חיינו שלנו, את   גורלנו , גורל חיילנו , וזקנינו ואבותינו, ובנינו…

הכל  שווה ומקבל  תשומת לב זהה… אין יותר  עמוק יותר , מעניין יותר חשוב  רציני באמת,

אין הבחנה בין עיקר לטפל  והמוח שלך מתחיל לערבב את  הנתונים ,בלי יכולת שיפוט כי  הכול בא לו מן המסך מעורבב ובאותה הדרת  רצינות.

פוסט  מודרניות  חסרת סולם ערכים, וחשיבות  עניינים , וחיינו נעים בעירבוביה  שבין צוללות – וארווויזיון, חיזבאללה וסברי מרנן,,, והאם אנה תספיק למצוא  חתן עד שייגְמרו לחסוף את המנהרות שבלבנון, 

האם  כשתשב  שרת המשפטים  באותה ישיבה עם  היועצת המשפטית של  המשרד,היא תגיד לה שלום או רק תחייך?

ואלכס  ואלכסה באֵם קיי אר, האם יסיימו  ראשונים את התחרות , לפני שצ'יקו אדרי  יתפטר ,או אחרי הפוליגראף שיעשו לראש העירייה  שנחשד באונס מזכירתו, 

ומי ירד  יותר נמוך , הסקרים של  המחנה הציוני, או המפלס של  הכנרת, ובגו טלנט מי יעלה לגמר ? נאסר אללה או הניה חמאס  או חיזבאללה, מה שקובע היום את סדר היום זה פוטנציאל הנפיצות  בלי קשר למידת חשיבותו, חתונות של חשובים וחשובות , במרכז תשומת  ליבו של עם מוכה בחדשות מכל מין, מובל באפו ואפוף שטויות, וכולם מוצבים למולנו  באותו סדר גודל.    

כי הזיכרון שלנו הוא מוגבל, והאנרגיה לשמר  ולעכל דברי מהות גורליים ,מתכָלָה מהר לכן , דברים  חשובים לחיינו נופלים שלל למרגלות חתונה בין שני אנשים  מדתות שונות, או סגירת מתחם אווירי בגלל חתונה אחרת, ואין לנו יותר מקום לזכור את   צינור הגז? את מתווה הכותל, את המוטיבציה היורדת לשרת בצה'ל את מצוקת האישפוז ,את החיזבאללה והחמס, והמנהרות המאיימות ,

 איזה בלגן במוח כדי לבור את  המוץ מן הבר, כדי להחליט מה לראות קודם, את  דוח המבקר ומה הוא אומר בו ,או לראות באותה רצינות את  הדוח היומי כדי לשמוע מה אומרים טיל טיל וליהי גרינר, בעניינים ברומו של עולם , זה נורא אבל בגלל השטף  המורעף,מיום ליום אנחנו פחות מבדילים בין הדברים. 

ומי יהיה  המפכ'ל הבא ,  שלא יבחר אחרי שהועדה שוב לא תאשר אותו , ויותר חשוב מזה, מי ינחה את הארוויזיון,  אם יתקיים בכלל לפני שהחזבאללה יתקפו יורידו את כולנו למקלטים, וישביתו את הפסטיגל, שמשכיח כמובן את  הצוללות את בזק ואלוביץ ,שכתבו בואללה אייטם אוהד על מיכל הקטנה… מעניין למה?

חנוכה

הסמל הבולט של חנוכה הוא הדלקת נרות בַמרחב הציבורי, או לנגד חלון הפונה לרחוב, לשם "פרסום הנס".

חג החנוכה , או חג האורים, הוא חג יהודי הנחגג במשך שמונָה ימים. ימים אלה הם ימי הודאה, שאותם תיקנו חכמי ישראל בזמן בית המקדש השני, לזכר ניצחונם של החשמונאים בָמרד נגד היוונים, חנוכתו מחדש של בית המקדש, ונס פך השמן. החג מצוין באמירת הלל וכן בהדלקת נרות חנוכה, בשמונת הימים מכ"ה בכסלו עד ב' בטבת או ג' בטבת

מקור שמם של ימי החנוכה הוא כנראה מלשון חנוכת המזבח או חנוכת המקדש, שנערכה לאחר כיבושו וטיהורו של בית המקדש על ידי המכבים, שלזכרה נחוג החג בתאריכו, 

שם נוסף לחג המקובל בַעברית החדשה הוא "חג האוּרים". שם שמובא כבר אצל ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו

ולמה סיפרתי  לכם כל זאת…מה אתם  לא יודעים, אז זהו,,, שחלק גדול  בודאי יודע, אבל חלק אחר שביננו כבר שכח את  זה לגמרי , ויש כאלה שלעולם כבר לא ידעו, בעיקר הצעירים שביננו,

ולכל  היראים  והזועקים , לכל  גילוי במקומותינו, של מסורת,  הלכה או אגדה , והם מכנים זאת  בשם המשונה "הדתה", כמו הלכה, אז הנה בא  חג החנוכה להרגיעם, שהרי אין לך חג שעובר  חילון למהדרין גדול יותר מחג החנוכה,

כל השירים ששרנו בילדותנו ושעסקו במכבים  ובניצחונם בפח השמן וברעיון החרות הנשגב, במתתיהו שקרא  מי לה' אלי ,כל השירים האלה ששרנו בהצגות חנוכה שהוקדשו לנושא  החג וסיפורי הגבורה של המכבים, נדחקו לקרן זווית ופינו מקום לשירי פסטיבלים  ופסטיגלים שכבודם המפואר והמרהיב במקומו מונח , אבל בשירים ששרים שם , אין כבר זכר   לפח השמן, והנס, ,ליהודה גיבור בגיבורים לאלעזר המכבי, שנרמס מתחת לפיל,

על כל  הסיפורים האלה אני למדתי מן  השירים, היום אפילו בגני הילדים לא מדברים  על אור הנרות יותר ופרסומו של הנס , כשהוא מוצג לראווה מחוץ לבית  , היום אפילו בגנים מדברים על אור פנימי בנשמתו של האדם, ולא חלילה  על אור השמן שדלק שמונה ימים רצופים ושהוא הנס המהווה את תשתיתו של החג, ,כל  יראי ההדתה יכולים במה שנוגע לחג החנוכה לפחות להרגע.לא נשאר ממנו כלום ברחוב החילוני. 

 הפרהסיה  החילונית ,ניצחה הפעם  במאת האחוזים, את המכבים  שניצחו את הייוונים, 

ויש  לנו ,במקום  תחושת החג העתיקה הארכאית  הפרימיטיבית, חג של מופעי בידור  עצומים שברובם הם נטולי משקל , למול  סופגניות בכל צבע וצורה אפשריים שמעלות  משקל.  

ובקרב  הזה שבין ההדתה לחילון, החילון  ניצח , קדימה לניצחון הבא בחג האופניים מה שפעם היה   קרוי יום כיפור.

מחאת הנשים

עשרות אלפי נשים שבתו השבוע במחאה נגד האלימות כלפי נשים, וכ-שלוש מאות גופים ציבוריים וחָבָרות גדולות הביעו עד כה תמיכה במחאה ויאפשרו לעובדות לשבות בלי ניכוי ימי חופשה. אשר  להפגנות הרבות שנערכו ברחבי הארץ השבוע, אין מי שלא מתקומם וכואב את הרצחם הברוטלי המיותר והמפלצתי, של הנשים בידי קרובי משפחה רעי לב ,ששמרו על כבודם משפחתם הנואָל, או בידי רוצחים  מאוכזבי אהבה שלא נֶעֶנתָה, 

זוועה שכזאת  בה אין לך חודש בלי שפותחים בו את החדשות עם רצח חדש של אישה אומללה אחרת.

 ואכן כל  מי שלב לו בליבו, מייחל ומתפלל שההפגנות הנערכות ירעידו שמים וארץ בזעקתן…

והדגש הנכון  לדעתי הוא הזעקה  למול המחאה , כי מחאה ,היא נגד  מישהו או מישהם,,, וזעקה להבדיל ממחאה, היא דבר  אחר לחלוטין ,

הפגנת  מחאה ,שהיא אחת  מיני רבות אחרות, בעניינים שונים  ומצוקות אחרות, עלולה לההפך לעוד הפגנה וזהו,,, 

מחאה  נגד הממשלה  , הופכת נושא אנושי  כאוב מן המדרגה העליונה  לפוליטיקה,

כי מחאת נגד היא   מציאת אשם , שמסיר את  האחריות מאיתנו כולנו. כי יש  כבר כתובת והיא לא אני.

לא  צריך  למחות נגד מישהו,  צריך לזעוק ביחד , שאז  זה חשבון נפש של החברה כולה  שנוטלת חלק באחריות, לא מאשימה מישהו שם למעלה  או מימין או משמאל , אלא עושה חשבון נפש נוקב עם עצמה, 

ראו  איך נהגו  קדמוננו החכמים  כל כך , בסיפור עֶגלָה עָרופָה  שבפרשת שופטים, 

עֶגְלָה עֲרוּפָה, הייתה מצווה בו ערכו  טקס כפרה על רצח שבו לא נודע מיהו הרוצח. תוך הצהרה על חפּותָם של זיקני העיר. שהיו רוחצים את ידיהם ואומרים בזמן שהם עומדים בנחל: "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו", ובמשנה תמהים על הצהרת זקני העיר שלא שפכו את דמו של הנרצח: "וכי על דעתינו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הם?!", 

ולפיכך הם מסבירים שמשמעות הכרזה זו היא, שזִקני העיר ופרנסיה מאשימים את  עצמם קודם כל,שלא ליוו את הנרצח,,, ולא נתנו לו את המענה הכלכלי,לו היה זקוק… ולכן הלך מחוץ לעיר ונרצח .

זעקה  כזאת אנחנו  צריכים לזעוק , וחשבון  נפש כזה בין כולנו כחברה , שזונחת את  מסכניה, ואת השונים שבה ,,,כי אנחנו רואים ושומעים,  וערים ומודעים לרעה הקרבה על שכנינו שמעבר לדלת ומעדיפים לשתוק,  

הלוואי והיינו  מדברים בזמן,,,  ווזועקים רגע לפני הרצח,  

נכון  זה הממשלה , נכון  זה מוסדות הרווחה והמשאבים, נכון  זה פרנסי הארץ והעיר , אבל זה לא רק הם כי זה גם  אנחנו כולנו , 

איינשטיין

פורסם השבוע  בעיתונים שמכתב שכתב המדען אלברט איינשטיין, בשנת אלף תשע מאות חמישים וארבע, – שנה לפני מותו, נמכר תמורת כשלושה מליון  דולר במכירה פומבית שנערכה בניו-יורק. 

במכתב, המכונה "מכתב האלוהים", הביע איינשטיין את עמדותיו בנושאי דת. במכתב  כתב אינשטיין בין היתר כי העם היהודי, (שאליו השתייך המדען), אינו העם הנבחר. וכי היהודים אינם שונים מיתר העמים. "עבורי הדת היהודית כתב איינשטיין היא כמו כל הדתות האחרות. היא התגשמות של האמונה הטפלה הילדותית ביותר", "המילה אלוהים המשיך  איינשטיין במכתבו היא כלום עבורי, אלא תוצר של חולשה אנושית. והתנ"ך הוא אוסף של אגדות די פרימיטיביות". 

זה באשר  למכתב שנכתב לפני כשישים  שנה והסכום העצום ששילמו עבורו,

קטונתי  מלחלוק על  דעותיו של המדען  הדגול, רק שחשבתי שאם מכתב  מלפני כשישים שווה כמה מליונים, מה על המכתבים  בני שלושת אלפים השנים שאנחנו מקבלים מידי יום  בעיר דוד למשל וסביבותיה מכתבים מרהיבים בצורת פחיות  שמן, מגילות גנוזות, כתובות בעברית , חותמות של כהן גדול ארונות  קבורה של בני מלוכה, כל אלה הרי הם מכתבים גם כן, מן העבר ואיזה עבר,,,,  מכתבים שהם עדות, וסמל, מכתבים שעָבָרנו המרהיב שולח לנו ,מידי יום בחפירות חיינו  ההסטוריות, מכתבים שמהווים הוכחה ניצחת דווקא כן לייחודו של העם שלנו שאיננו בפירוש איננו, ככל העמים, 

והמכתבים האלה  הבאים לנו מעברנו ומלפני שלושת אלפים שנה כמו אורות  מתוך אפילת הדורות, מוכיחים בנוכחותם, דווקא את ההיפך  ממכתבו של המדען שאנחנו , מוכיחים(לפחות במה ששיך להסטוריה שלנו) שאין אנו עם ככל  העמים, מכתבים המנציחים את סיפורנו הפלאי במרחב ההיסטורי שלנו הבוער תמיד , עם שלהבדיל  מעמים אחרים עודנו חי וקיים וגם פורח, בעוד אימפריות כובשות עולם, , שכבשהו במשך השנים והגלוהו  והתעללו בו לא קיימות יותר , בעוד העם המיוחד הזה קם מן האפר , שרד אחרי שגורש מארצו, ושוב גורש, ושוב חזר, למקומו לביתו, לשפתו  להריו ועריו, למשעולים בו הלכו נביאיו, אולי אנחנו לא עם נבחר כמו שאומר המדען הדגול, אבל מיוחד אנחנו בטח,

מה שחורה לי קצת זה אלה שביננו,  הרואים בכל שלילה בסיפורנו ההסטורי המופלא, מציאת שלל רב ,ועדות לצידקתם.

ובמן   רינה סמויה  נסתרת , עטים תמיד  בחדווה על אמירות שכאלה בהן  אין לנו משמעות יחודית כעם מיוחד, מן  ניכור תמידי לאשר קורה כאן ,מדי יום ואשר מהוה הוכחה ניצחת  בעצם קיומנו בכלל לסיפור שמיימי, שאין שני לו בסיפור עמי העולם, 

כמה שדיברו על המכתב של ריינשטטין,

כי אנחנו ששים לבעוט בעצמנו בחדווה כל אימת שיש לכך הזדמנות.

מה הוא אמר בעצם שאנחנו לא העם הנבחר ושכל הדת שלנו היא אמונה פרימיטיבית,

וזה שווה שלושה מליון.

וחשבתי על יצר לב האדם אשר בארץ, 

שמקבל מדי יום מכתבים בני 3000 שנה ויותר ולא עושה מזה בכלל עניין, 

כי אם היה עושה היה חייב להתמודד עם כך שאנחנו עם מיוחד נצחי, מיוחד. 

והמכתבים האלה שמגיעים אלינו בכל מיני מורות בצורת מגילות גנוזות כתובות בעברית כן עברית של היום, שנמשכה מימי אז 

חותמות פמוטי לימד של שמן,

זה הכל מכתבים בני אלפי שנים 

ואיש לא מפרסם אותם באותה חדווה כמו את המעט. 

וחשבתי לעצמי למה בעצם

ויש לי חשד שזה יותר מן האיש התוכן.

משתפי פעולה

יש בעם היהודי, זה החי בציון, וזה שבתפוצות, הרבה מהטוב והחיובי, אבל מדי פעם אני חושב שטוב היה אם פה ושם היה גם מתקן את מידותיו בָמקומות בהם הוא טעון שיפור. 

וכזה למשל המצב בכל הקשור באלו שממשיכים את דרכם של חסידי אומות עולם, אלו שפעלו למען ביטחונה ושלומה של מדינת ישראל, והוגדרו על ידי בני עמם ועל ידינו אנו כמשתפי פעולה. 

צריך לומר את האמת, ישראל הייתה מתקשה מאוד למנוע פיגועים בשטחה, לולא היו לכוחות הביטחון שלנו, אנשים שימסרו ידיעות מודיעיניות על התארגנויות טרור. ישראל גם לא הייתה יכולה לחסל מבוקשים ומנהיגים בכירים בארגונים השונים בלא עזרתם של משתפי הפעולה, ועל כך כולנו היינו אמורים להוקיר להם תודה ולסייע להם בכל דרך אפשרית. 

אבל משתפי הפעולה האלה,לבושתנו, נִדְחים על ידי כולם. ישראל מתנכרת לחלקם, את אלה שהיא כן מקבלת לתוכה, התושבים היהודים אינם רוצים, וכך גם התושבים הערבים שאינם רוצים במשתפי פעולה שיגורו לצדם. 

הפלסטינים מאיימים עליהם בעונשי מוות אם ישובו לשטח הרשות, 

וארגוני זכויות האדם המסייעים בשם זכויות האדם גם לגרועים שבאויבנו מתנכרים לִמשתפי הפעולה, ורואים בהם בוגדים. 

בשבוע שעבר עלתה ב-כאן 11 הסדרה "משתפים פעולה" שיצרו טל מיכאל ודוד אופק שמספרת שלושה סיפורים שונים על אלו ששילמו מחיר כבד ונותרו בשולי החברה הישראלית והפלסטינית. הם מאוימים על ידי בני עמם, 

ואילו הממסד הישראלי שכח את העזרה הרבה שקיבל מהם כשהיה זקוק לה. רק מעט יחידי סגולה מנסים לסייע, ובהם עורך דין יקר בשם מיכאל טפלו, מתנחל תושב קרני שומרון, שהחליט להקדיש את חייו לְסוגיה זו, ולפעול לכך שמעמדם של משתפי הפעולה יוסדר בישראל בכל דרך אפשרית. זה רק מוכיח עד כמה הנושא הוא לא בָמקרה הזה של ימין ושמאל. אלא אנושי ומוסרי מן  הדרגה העליונה,

את מעמדם של משתפי הפעולה צריך להסדיר. אם לא כהוקרת תודה מצדנו, אז לפחות כדי שמשתפי הפעולה העתידיים לא יראו כיצד הופקרו קודמיהם, ויימָנעו מלסייע לנו כשנזקק לכך.      

וושינגטון וחנוכה

תשמעו סיפור  אמיתי מימי מלחמת  האזרחים של אמריקה.

חנוכה שנת אלף שבע מאות שבעים ושבע, חורף קשה, הקור נורא, אנו יושבים בוואלי פורג', ומחכים לְמה? איני יודע, אולי לימים טובים מן הימים האלה .

אני פה היהודי היחידי, אולי יש בינינו עוד יהודי אך לא ראיתי אף אחד. אנחנו רעבים ללחם אין לנו בגד לחמם את בשרינו, אין לנו נעלים לרגלינו. רוב החיילים מקללים את ג'ורג' וושינגטון שיצא למלחמה נגד אנגליה, ואני נאמן לו בכל ליבי, לא אחת אני רואה אותו בלילות כשהוא עובר במחנה בין שורות החיילים הישנים ,

ואני שוכב בלילות ומתפלל בעדו .

והנה בא הלילה הראשון של חנוכה. בלילה הזה לפני שנים עזבתי את בית אבי. אבי נתן לי מנורת חנוכה ואמר לי: 'כאשר תדליק בני את הנרות של חנוכה, הם יאירו לך את הדרך'. החלטתי לחכות עד אשר כל החיילים שכבו לישון, וכאשר ישנו, הוצאתי את מנורת אבי והדלקתי נר ראשון וברכתי עליו.. 

פתאום הרגשתי יד רכה נוגעת בראשי. נשאתי את עיני והנה הוא הוא בעצמו ובכבודו עומד עלי, כן הגנרל וושינגטון בעצמו עומד עלי ושואל, שכחתי שאני חייל העומד לפני גנרל ואמרתי לו  בהתרגשות, 'אדוני הגנרל אני מתפלל לניצחונך, היום הם חזקים, אבל מחר הם יפלו כי הצדק עימנו, 

'הגנרל וושינגטון לחץ את ידי, 'תודה חייל', אמר, ישב על ידי על הארץ לפני המנורה ושאל: 'מהי המנורה הזאת?' סיפרתי לו: 'מבית אבי הבאתי אותה, יהודֵי כל העולם מדליקים הלילה נרות של חנוכה, חג הנס הגדול'

'יהודי אתה, אמר  וושינגטון,מבני הנביאים, ואתה אומר שאנחנו ננצח !' 

'כן אדוני ', עניתי בביטחון, 'אנחנו ננצח כמו שניצחו המכבים, 

'הגנרל קם ופניו אורו. הוא לחץ את ידי ונעלם בחושך . 

לא סיפרתי את הדבר לאיש כי אמרתי בליבי מי יאמין לדברי, בטוח הייתי כי כל הדבר נשכח מלב הגנרל הטוב. 

"בלילה הראשון של חנוכה שנת אלף שבע מאות שבעים ושמונה, ישבתי בביתי בניו יורק ,נר חנוכה דולק בחלוני. פתאום נשמעה דפיקה על הדלת. פתחתי את הדלת ונדהמתי: הגנרל שלי, הנשיא ג'ורג' וושינגטון , עמד בפתח, הוא בכבודו ובעצמו. ומאחריו  מלוויו הרבים, 

'הנה הנר הנפלא נר התקווה של ישראל', קרא בשמחה כאשר ראה את נר חנוכה על החלון, שם ידו על שכמי ואמר: 'הנר הזה ודבריך החמים הדליקו אור בליבי בלילה ההוא, בקרוב תקבל אות כבוד מממשלת ארה'ב יחד עם כל גיבורי וואלי פורג ', ובלילה הזה תקבל מידי את המזכרת הזאת', הוא תלה על חזי מדלית זהב, 

לחץ את ידי ויצא את הבית . התעוררתי כמו מתוך חלום נפלא, אז הבטתי על המדליה וראיתי ציור יפה של מנורת חנוכה עם נר ראשון, למטה היה כתוב: 'לאות תודה על אור נרך, ג'ורג' וושינגטון '.

המדרשיר של עובדיה חממה

כשגלות מצריים בפתח, איזה נס גדול טמון בחביון פרשת השבוע, מקץ?

הפרשה עוסקת בעניין עוצמת "התיקון".

בני יעקב, מתקנים באותה מידה שקלקלו, קלקלו ביוסף אבל נלחמים במסירות נפש על בנימין. הם יודעים למה "הרעה הזאת" באה אליהם, מתוך תודעה עצמית של החטא.

הכל מתנהל על מים סוערים מאד אבל בדייקנות אלוהית, מידה כנגד מידה.

מדהימה הפרופורציה של "תשובת המשקל" לשנאת אחים והשלכת יוסף לבור השדה. התורה מלמדת שהדבר גורם ושָקול לְבור מצריים, לְגלות וְעבדות לדורי דורות!

ועוד מלמדת התורה כשנזרע זרע פורענות הגלות הראשונה, מיד נזרע גם זרע הישועה:

אשמים אנחנו על אחִינו

אשר ראינו צרת נפשו'

בהתחננו אלינו ולא שמענו

על כן באה הצרה הזאת

מה זאת אלהים לנו עשה?!

הגדיל לעשות…מידה כנגד מידה

מה נדבר ומה נצטדָק

הכל נכון, הכל מדוייק

זה לא עונש, זו מידת התיקון

באותו השיעור ועד לַכיפור

כי אין רע יורד מלמעלה

טובה היא מאוד, התרופה המרה…

זה כדי לתקן את מה שקולקל

את אותה נקודה ב"תשובת המשקל"

התיקון/מילים ולחן: עובדיה חממה

הפוסט גאון ברדיו 07/12/2019 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

כמעט  בכל יום,  אנחנו קוראים  על חילול בית קברות  יהודי ,פעם זה בברוקלין,  פעם בצרפת, פעם בהר הזיתים,  פעם בארגנטינה, וזה תמוה, שמנסים  לפגוע בעם או בדת, דרך מצבות של אבן,  

לא  זכור לי  שקראתי אי  פעם , על חילול  מצבות של נוצרים , או  מוסלמים, בתדירות כזאת אם  בכלל,  

וזה אומר  מן,,, דרשני  על מה שמייצגת  המצבה היהודית אצל  מי שאינו יהודי, הרצון  הזה להשחית אבן דוממת חסרת חיים ,  שמתחת לה עצמות של מישהו מת מאוד , 

מרמז  על תחושה  שרואים במצבה  היהודית משהו שמייצג  נצח, שהוא מעל לזמן ולמקום, 

ואפילו שמדובר באבן, עדיין יש  בדמותה הקרה של המצבה היהודית, משהו  חי מאוד , שרוצים להרוג אותו,  

אני מבין  שכשהיינו מפוזרים בכל  ארצות תבל, והיינו לפחות  בחלקנו הגדול מְבדלים עצמינו,  מן העמים בהם ישבנו, בלבוש במנהגים,  בדרך חיים והיינו שונים ,

אז אני  מבין שלא  במיוחד אהבו אותנו,  ולכך היו בטויים רבים, מקרה מובהק שכזה מתואר כבר בתנ"ך, בָצורה  הברורה והמבארת ביותר: במגילת אסתר. המן זומם להשמיד את כל היהודים בממלכת אחשוורוש, אותם הוא מתאר כך:

יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם.

הנה לנו  כבר אז כל  התורה כולה,של  השנאה ליהודי… בפירוש  ולא במרומז.

ואני מנסה  לדמיין לעצמי  מה היה קורה, אם כל יהודי  העולם כארבעה עשר מליון לערך  היו באים ארצה, לכאן לארץ ישראל, כדי  לחדול מלהיות שונים בָארצות שאינן ביתם  הטבעי,,, ונגיד אז שלא היה אף יהודי אחד באף ארץ שבעולם  חוץ מארץ ישראל, 

האם  אז הייתה  עוברת מן העולם אותה שנאה ליהודים ,(או  האנטישמיות על כל צורותיה), לדעתי לא רק  שזה לא היה חדֵל אלא שהשנאה הייתה רק גוברת ,ויותר  בתי קברות היו מנותצים , ועכשיו גם באין מפריע, 

מן  הטעם  שזה לא  רק השוני, של הדת  או השפה או הלבוש  או המנהג… ורצון ההתבדלות,  גם לא ההצלחה בעולם הפיננסי שבכל דור  מצא אצל היהודים בזכות מוחם בטויים שונים , מיועץ  הממלכה ועד מנהל הבנק, זה גם,,, זה אבל לא רק…

לדעתי  ארץ ישראל , והשיבה של  העם היהודי מכל הארצות  אליהן גלה או ברח, ארץ ישראל והעם  היהודי, שקמו שוב לתחיה מן האפר, 

הם עדות ניצחית  שמייתרת כל תחליף, וכל  שדרוג, 

משמע  הדת היהודית והעם  היהודי שבארץ ישראל  היום, מייתרים את כל  התחליפים, שאמורים היו לתפוס  מקום תחת התורה הישנה, והעם העתיק…  שאמור היה לקבל במקומם תורה חדשה.

אבל מה לעשות  שהעם היהודי לא  התאדה כמו ממלכות  אחרות ,גדולות ועצומות  ממנו, 

ולא רק זאת  אלא שחזר אל  ארצו והוא פורח  בה יותר מתמיד, והוא  מדבר בשפה ההיא,,, שדיברו נביאיו,  וניבאו כבר לפני אלפיים שנה את חזרתו לחיים…

אף  תחליף לא אוהב את המקור  חי ותוסס, ופורח, אז הולכים  אל הסימן המובהק של הנצח של העם  הזה , שהן מצבותיו, ומנתצים אותם ומתייחסים  אליהן כאילו נשמה בהן ,נשמתו הניצחית של העם היהודי.

והם  צודקים, התחליפים  מיותרים, כי המקור שראה קולות  בסיני,,, לא ימות לעולם.

מחלקת  ההר                                                  

בלי  קשר, ואולי,,,  כן בעצם כן,,, עם  קשר עצוב, למה שהיה השבוע , רציתי  לספר לכם ,על זיכרון אישי שלי מקבוצה של  שלושים וחמישה בחורים, שעברו לגור ביחד, בצריף  ליד ביתנו בבית הכרם, שבקצה רחוב החלוץ , על יד בית  התינוקות,,, הם התגוררו שם למשך כמה ימים , והתכוננו ליציאה לגוש  עציון, הם היו שלושים וחמישה,

כילד  קטן הוקסמתי  מהם, ומצחוקם המתגלגל  כל העת, הם גם אימצו לעצמם  כלב קטן של אחד השכנים, והיו  מתחרים ביניהם בליטופים רכים, על  אהבתו, 

אולי  זה זיכרון  של ילד קטן  ואולי לא, אבל  אני זוכר אותם, כולם  עד האחרון שבהם, לובשים  חולצות לבנות, 

וכולם  עד האחרון שבהם , היו  יפים וחסונים ,ומלאי מרץ, כל  השכונה ידעה עליהם, והיינו באים  לבקרם, ולהעטיר עליהם מכל הטוב שלא היה לנו,,, 

ביום אחד  אחר הצהריים  ערכו להם ל(שלושים וחמישה), נשות  השכונה מסיבה בבית אחד שברחוב ביאליק, וחילקו להם  סנדביצים שכל אמא הכינה להם בביתה, כשהיא טומנת בתוכו ממעמקי ליבה, תפילות  רבות לשלומם של הבחורים,,, 

משם מן  המסיבה הזאת, הם יצאו לדרך ,,, עם  חולצות לבנות,,,  

כמה ימים  אחר כך החלה  שמועה נוראה להלך  ברחובנו ,כמו איזה ענן שחור  שמאפיל את היום בצהרים, שמועה שמשהו  נורא קרה לילדים היפים שיצאו מכאן בשירה, לכל  השלושים וחמישה לכל היפים והמלומדים, כי רובם היו  סטודנטים של האוניברסיטה העברית. 

לימים  אלמד מספרי  ההסטוריה שהיו  אלה בני מחלקת הל"ה ובה ארבעים  לוחמים. ששלושים וחמישה מאנשיה יצאו לתגבר את גוש עציון המנותק, ונפלו בקרב בדרכם. הם יצאו לדרכם בלילה שבין החמישה עשר ל-שישה עשר בינואר אלף תשע מאות ארבעים ושמונה. לפנות בוקר התגלתה המחלקה, כותרה על ידי המוני ערבים מהסביבה וכל לוחמיה נהרגו בקרב שנמשך כל היום. 

במכתב  שכתב בן  גוריון ליום  האזכרה השלישי  של הלוחמים נאמר:

המאבק על ירושלים שימש נקודת מוקד למלחמת הקוממיות של עם-ישראל בימינו והגנת גוש-עציון הייתה אחד השיאים במאבק זה. השלושים-וחמישה נחלצו להגנה נואשת זו ולא הגיעו למחוז חפצם, כי נפלו עד אחד בעומדם מול אלפי אויבים שנתקבצו מכל כפרי הסביבה. 

איני יודע  ממשיך בן גוריון  וכותב: אם הייתה בצבא-הגנה-לישראל, או באיזה צבא שהוא בעולם, מחלקה שרכזה בתוכה יותר תפארת-אדם, וגבורת תום ועושר נפשי ממחלקה זו, 

כפירי ישראל אלה מיזגו בתוכם משובת נעורים, הוד עלומים, חכמה עליונה, עֶרְגוֹן עקידה, וגבורה עזה ממות. 

"למות – אין דבר. אם אך יודעים בשביל מה ומדוע" – רשם אחד מהם ביומנו זמן קצר לפני נפלו. 

במה נוקיר זכרם המבורך? לא במצבות-אבן וגם לא בספרי-זכרונות, אלא ברצון נאמן ומתמיד להידמות אליהם ככל האפשר. האם יצליח  דורנו בזאת?

על  החתום דוד בן  גוריון.

האם  יצליח  דורנו בזאת???

בקברותיהם, שבצבצו ושורבבו, בלי טיפת רגישות, לסרטון  מלחמת בחירות, שבעים ואחת שנים אחרי ,נחה מבוישת ונבוכה התשובה לשאלתו של  בן גוריון.

תכנית המאה                                                  

אין מי שלא מדבר על תכנית המאה האמריקאית, חלק מאוד בעד, חלק מאוד  נגד, תלוי מאיזה צד של המפה הפוליטית אתה בא, חלק אומר טרמפ הוא חבר,  ולכן אין מה לדאוג,  

חלק  אחר אומר  טראמפ הוא חבר,,,  וזה בדיוק מה שצריך  להדאיג ביותר, כי לוֹ  אי אפשר יהיה לסרב, יותר מכך  הוא לא צפוי בתגובותיו, ואם לא נשָמע לו  נתגעגע לאובמה,

חלק  אומר: ,בגלל התכנית, נצטרך  לוותר על חצי ירושלים, ועל חלקים  מיהודה ושומרון, (כי זה מה שהנשיא האמריקאי  סיכם עם ארצות ערב המתונות שרוצות סוף למאבק),  

וחלק  אחר אומר,  הוא ישאיר את  ההחלטה בידי הצדדים  ולא יכפה את רצונו, כי אין לו  עניין להיות האיש הרע בסכסוך חסר  הפתרון, 

פקידי ממשל  אמריקאים אומרים שתוכנית המאה של ממשל טראמפ: תהפוך את הדינמיקה של הסכמי הֶעבר,(מי שמבין  שיסביר לי)… ,

ורוסיה היא נגד "תוכנית המאה" של טראמפ: 

אתמול תיאר ג'ארד קושנר, יועצו הבכיר של טראמפ, בקווים כלליים את תוכנית השלום של הנשיא ואמר , שבנושא הפיצול הפלשתיני בין ממשלת חמאס בעזה וממשלת הרשות בגדה "אנחנו רוצים לראות שלטון פלשתיני אחד בגדה וברצועת עזה".

ואווו,,,איך  לא חשבו על קודם?…

הוא הוסיף ואמר:

שהתכנית תשאף לסרטוט הגבולות ותעסוק בהתוויה קפדנית שלהם, כמו גם להביא שלום במקום איומים, דבר שיביא לזרימה חופשית של סחורות ולהגדלת ההזדמנויות באזור". ואוווו….כמה יצירתי…

לאור  כל מה  שהבאתי לכם  כאן לאחר קריאה  בעיתונים והאזנה לטלוויזיה  אתם כבר יודעים מהי תכנית המאה  של טראמפ?  

לא,,,, גם אני לא יודע ,,,  ממש לא, חלק בעד חלק נגד אבל  איש לא יודע במה מדובר,,, איש לא  יודע נגד מה הוא,,, ואיש לא יודע בעד מה הוא  בעד…

ואפילו  שכך יש לי  הצעה שהרי במוקדם  או במאוחר התכנית תהיה חייבת  להתפרסם, ואני מציע שנהיה אדיבים הפעם ולא  נקפוץ להגיב מה דעתנו, נכבד הפעם את הצד השני  להסכם, משמע את הפלסטינים , אני ממליץ בכל פה שנסתום  את הפה ליומיים, לא יותר, הם כבר יפתרו למעננו את כל  הבעיות.

מעברות

עם קום מדינת ישראל, בשנת אלף  תשע מאות ארבעים ושמונה, חלה עלייה גדולה של יהודים ארצה. שערי הארץ שעד אז היו סגורים לקליטת עולים, נפתחו ויהודים רבים ביקשו לעלות. למעלה מ-תשע מאות אלף  נפש עלו למדינת ישראל בעשור הראשון להקמתה נתון שאין דוגמתו בין מדינות קולטות הגירה בעולם. 

בזכות הגידול העצום באוכלוסיית ישראל בפרק זמן קצר הבינו כי פתרונות האכלוס הקיימים אינם נותנים מענה למצוקת הדיור, ואשכול הגה אז תוכנית חדשה אשר במסגרתה יוקמו ברחבי הארץ "שיכוני עולים" או "שכונות עולים" בסמוך ליישובים וותיקים. זו הייתה  למעשה צורת התיישבות חדשה, שכונתה מאוחר יותר בשם "מעברה". הרעיון שעמד בבסיס הקמת המעברות היה לאפשר לעולים תעסוקה ביישוב הוותיק הסמוך למקום מגוריהם מתוך שאיפה למיזוגו של היישוב החדש עם הוותיק בעתיד, 

הבתים במעברות היו דלים ביותר מכיוון שתוכננו כפתרון זמני בלבד. סוגי המבנים הנפוצים במעברות היו: אוהלים, בדונים פחונים אזבסטונים וצריפונים.

וכך  כתב אז  בעיתון הארץ  זאב שיף: המכונית היחידה והעלובה לפינוי האשפה ושלושת העובדים הסניטאריים אינם יכולים לפנות את האשפה המונחת ערימות-ערימות… משמעת נקיון אין… בתי השימוש הם למטה מכל ביקורת. בממוצע משמש בית שימוש ציבורי אחד כ-100 אנשים ויותר. קירות הפח של הביתנים פרוצים ואדם החפץ להתרחץ או לקחת מים לשתיה חייב ללכת אל הברז המרכזי או ל"מקלחת" הכללית, שמצב הנקיון בה אינו עולה בהרבה על המצב בבתי השימוש. סוף ציטוט

הרבה מאוד אירועים עבר העם הזה, חלקם טראומטיים מאוד, ואבל רובם הגדול נשכחו וחלפו לבלי שוב. אבל יש אירועים שככל שחולף הזמן, הזיכרון הקולקטיבי לגביהם רק מתחזק ומסרב להתפוגג. זו היא תקופת המעברות. שהכל  יש בה. עלייה הירואית לארץ ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, קיבוץ גלויות של יהודים מכל קצווי תבל שמעולם לא פגשו זה את זה, אבל גם חוויית הגירה של מי שאינם יודעים את שפת המקום, אינם מכירים את תרבותם של הקולטים ואת מנהגיהם, 

סדרת טלוויזיה חדשה המשודרת בימים אלה ב-כאן 11, "מעברות" שמה, נותנת לראשונה ביטוי לסיפורים שלא סופרו. 

עד היום ידענו שהייתה זו תקופה הירואית רצופה  בהשתדלות רבה ובכוונות טובות, והיו קשיים, וגם מחאות ותסכולים ועוני מרוד, 

ואנחנו  מעולם לא הקשבנו לאנשים הטובים, הפשוטים שהפצע שבליבם נשאר חרות, וכעת פתחו את סגור ליבם והחליטו לספר את שעבר עליהם, ומה שהם מספרים לא קל לעיכול, אבל אם יש בסידרה הזו במעט כדי לאחות את השבר, אז אולי טוב שהסיפורים האלה מסופרים.

משכורות

המשכורות  לאסירים הפלסטינים… זה משהו שנשמע  בהתחלה אומנם כמו גמ'ח גמילות חסדים, משהו  אנושי, מרגש,

המפרנס  איננו , כי  יצא לקרב,,,יצא  להגן על המולדת, ומשפחתו נותרה  רעבה בלעדיו, אז דואגים לה למשפחה…  

וזה כל  כך,,, 

לא כך,,,!!!  במקרה של המחבלים  הפלסטינים,,,

אני חושב במבוכה  על זה שרק בימים  האחרונים נזכרה ועדת השרים, על יישום חוק הקפאת הכספים מישראל לרשות הפלסטינית,

 כספים שמיועדים למחבלים ומשפחותיהם, ולקזז כ-חמש מאות ושניים, מיליון שקלים.  רק עכשיו אחרי שנים,,, 

 האם יש  לכך תקדים ? או  מקרה דומה ? באיזו שהיא ארץ  שבעולם , שאסיר בבית הסוהר,  מקבל חוץ מזכויותיו כאסיר,  

מן  מתנה  כזאת שמתגמלת  אותו על פישעו, ?

 איפה  זה נשמע, (חוץ מאצלנו) 

ולמה זה נשמע בכלל? 

חשוב לדעת, שהאסירים הפלסטינים  שאצלנו, קיבלו עד עתה בונוס על  שרצחו יהודים, אין לזה הסבר אחר, בונוס,  

זו  לא תמיכה  בהוריהם, זו לא  גמילות חסדים ,זו לא  נדבה לנצרכים, זו מתנה  על רצח,

ולנו לקח זמן  עד שוועדת השרים  החליטה על הפסקת ה"שי  לחג" האווילי הזה,

משום מה  לפעמים , ומתוך  רצון להיות בסדר  עם העולם , ויותר מכך  עם עצמינו, האמת הבסיסית שפושע  לא ראוי למתנה על פישעו, חדלה להיות לנו לאופציה. 

האינסטיקט  הבסיסי הפשוט, האומר שחֶברה בריאה נורמלית בלי רגשי נחיתות  לא מתגמלת רוצח על רצח ,לפעמים אצלנו לא עובד…

 לפי נתוני הרשות, מחבל שנגזר עליו מאסר של שלוש עד חמש  שנים, מקבל אלפיים שקלים בחודש, ואילו מחבל שנגזרו עליו מעשרים עד שלושים וחמש  שנות מאסר מקבל עשרת אלפים שקלים בחודש, עד סוף חייו.

כי הוא רצח  יותר או שחט יותר  כן זה נשמע נורא אבל  זה גם נכון… 

חשוב לדעת שמחבלים ישראליים מקבלים תוספת של חמש מאות שקלים בכל חודש.

ומה זה בעצם  התקבול הזה שמשלמת  להם הרשות הפלסטינית  מן הכספים שאנו מעבירים להם ? מה זה  אם לא עידוד לרצח,  

עם תעריף  לחומרת פישעו,  ואז מתרווחת משפחתו  עם משכורת חודשית שהבן  דואג לשלוח הבייתה, הבן הגיבור,  ששמור עכשיו מפני רע ולומד להיות ד"ר.  ורואה מונדיאל ויש לו סלולרי לדבר עם הבית,

ברוך  השם שסוף  סוף באה עת  לסופה של האיוולת  הזאת,

אצלנו  אומרים זוכר  חסדי אבות ומביא גואל  לבני בניהם, משום מה אצלם  זה קצת אחרת, אצלם זוכרים את חסדי  הבן הרוצח , המביא בכך גאולה לאבותיו.  

טרומפלדור

מעטים  יודעים שקריית שמונָה קרויה על  שמם של שמונה לוחמים חברי תל חי שנהרגו היום  לפני תשעים ותשע שנים ובראשם יוסף טרומפלדור.  

במכתב שכתב עוד  מחוץ לארץ באותה התקופה לאחיו שמואל, הוא כתב, בין היתר מעין נבואה שהגשימה את עצמה:

אם תפרוץ מלחמה בארץ ישראל, בוודאי יכתירוני שם בתואר מפקד, אף על פי שאני מוכן לשרת שם גם כחייל פשוט. הן שם נהיה בבית, לא אצל זרים (…) מאמין אני שיום יבוא, ואני עייף ומיוגע, אשקיף בשמחה ובגיל על שדותי שלי, בארצי שלי. ולא יאמר לי איש: לך לך נבזה, זר הנך בארץ זאת. ואם יאמר לי איש כך, בכוח ובחרב אגן על שדותי וזכויותי. ואם אפול בקרב – מאושר אהיה. אדע לשם מה אני נופל. 

תסכולם של מגיני תל חי שעליהם פיקד טרומפלדור. גבר באותן שנים בשל העזרה המועטת שקיבלו ממוסדות היישוב החלשים וועד ההגנה שהיה אז בחיתוליו. ב־שמונה  בינואר הוציאו מגיני הגליל כְרוּז שבו היה כתוב בין היתר

אנו עומדים על משמרתנו והחלטנו להמשיך את ההגנה בגליל העליון עד הרגע האחרון… נתנגד לאויב המקיפנו ולא נזוז מפה עד נשימתנו האחרונה… אנו פונים אליכם, צעירי הארץ, שרגש של אחריות ועלבון מפעם בכם, לבוא לעזרתנו… 

ביום י"א באדר תר"פ, 1 במרץ 1920,היום לפני תשעים ותשע שנים, הגיעו ערבים למקום ובקשו להיכנס כדי לבדוק אם אין ביישוב חיילים צרפתים. הותר להם להיכנס, אולם אז החליטו הערבים להחרים את נשקם של אנשי תל חי. אז פקד טרומפלדור לפתוח באש על התוקפים, מיד לאחר מכן פרצו חילופי יריות, וטרומפלדור נפגע קשה בבטנו. בינתיים נסוגו התוקפים זמנית 

והתקבלה החלטה לנטוש את תל-חי ולסגת. טרומפלדור פונה לכפר גלעדי ונפטר בדרך.

סיפור גבורתו ומותו של טרומפלדור היה לפרשת יסוד שעליה חונכו דורות. מותו בהגנה על תל חי הפך מיד לסמל של עמידת היהודים על נפשם, 

בשירו של אברהם ברוידס 'בגליל' נאמר:

הָיֹה הָיָה גִּבּוֹר עַתִּיק

צוּרִים בָּקַע, סְלָעִים הֶעֱתִיק.

בִּנְתִיב חֻרְבָּן תּוֹךְ מְעָרוֹת

רָעַם קוֹלוֹ, הִדְלִיק אוֹרוֹת.

בְּשִׁיר חַיִּים יָצָא לַקְּרָב

מוּל אֲסַפְסוּף גָּדוֹל וָרַב.

'טוֹב לָמוּת עַל הַמִּשְׁמָר

בְּעַד אַרְצֵנוּ!' כֹּה אָמַר.

הרת עולם

לא יודע  מה איתכם,  אבל אמש חשתי  את אפס קצהו של הבטוי "היום הרת  עולם" שבפיוט המוסף לראש השנה , הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם

הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָמִים,

טוב,,,לא  הרת עולם,,,  אבל הרת ארץ בטח,

ולמה  התחושה  הזאת מן הטעם ,שאמש  לא הוחלט על גורלו של  איש, אמש הוחלט על גורלה של ארץ, ועכשיו  הכל פתוח, כי המנעד בו נמצא את עצמנו כולנו לאחר  ההחלטה הגורלית הזו, הוא עכשיו מאוסלו מחודשת , ועד  לעזה שוב בוערת, 

עמוס  הנביא כתב  :לפני אלפיים שנה משפט  שהיום הוא כתובת אש על  כל קירות הבית , הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם, כִּי עֵת רָעָה הִיא"

אין  טעם וגם  לא נכון לפרש,  גם לא לקרוא או  להקריא את חלקי המשפט האחרים שבפרק, הם יכולים  להיות רלוונטים לחלק מאיתנו,,, ולחלק אחר להשמע רע מאוד.

די  בָמשפט  עת רעה היא,  כי העת באמת רעה לישראל,,,

וכדאי,,, מאוד כדאי , שלא  יהיו כאלה שיחלו במצהלות , ולעומתם  טרם עת לנהי ותאניה , מה שנותר זה לקוות  לטוב, ואם יש צדק כמו שכתב ביאליק : אז אנא "שיופע  נא מיד" " 

כי  אנחנו  כולנו כבר  בקצה גבולה של הסבלנות .    

מדרשיר של עובדיה חממה

המדרשיר לפרשת "ויקהל" 

1) "חכמת הלב", שנדרשה לבנאֵי המשכן ובעצם לכל אמן באשר הוא .

אדריכלות רציונלית ריקה מחכמת לב, איננה מַספקת כשבונים את המשכן בפרט, או כל משכן אחר בכלל, שאתה, הוא הכהן הגדול שלו.

אִינְטֵלִיגֶנְצְיָה רִגְשִׁית, אוּלַי קוֹרְאִים לָזֶה הַיּוֹם,

פְּרִימִיטִיבִיּוּת נַעֲלָה, תְּחוּשָׁה עֲמוּמָה וְתֹם

וּבֶאֱמֶת פְּשׁוּטָה לָגַעַת.

לֹא הַכֹּל לְהִתְיַמֵּר לָדַעַת, אֶלָּא לְהַרְגִּישׁ, לְהַאֲמִין

בְּמָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִתְפֹּס בַּשֵּׂכֶל, לְהָבִין

אֶת מָה שֶׁהַנְשָׁמָה מִכְּבָר יוֹדַעַת.

רַק חָכְמַת הַלֵּב תִּבְנֶה אֶת הַמִּשְׁכָּן,

בְּחָכְמַת הַלֵּב תָּלוּי כָּל הַבִּנְיָן.

הַחָכְמָה אֶל תּוֹךְ לִבֵּנוּ, תִּצְלַח דַּרְכָּהּ לַחְדֹּר,

אִם רַק נִפְתַּח חַלּוֹן וּנְפַנֶּה מָקוֹם לָאוֹר.

בְּלִי חָכְמַת הַלֵּב, תָּמִיד, בְּכָל עִנְיָן,

בְּלִי יְסוֹד חָכְמַת הַלֵּב, לֹא יָקוּם אָמָּן,

בְּלִי חָכְמַת הַלֵּב חָכְמָה הִיא הִתְחַכְּמוּת,

חֶרֶס בְּיָדְךָ, מִרְשָׁם בָּדוּק לְהִתְרוֹקְנוּת.

חכמת הלב

מילים ולחן: עובדיה חממה

ששר  ועימו אלברט עמר

הפוסט גאון ברדיו 01/03/2019 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

אין  כמו בימים  האלה ממש ,בעיקר  השבוע ,הולמת ומתאימה  ויותר מתמיד, ההגדרה של העם  היהודי, המבוטאת בתורתו מזה דורות, בפרשת לך  לך בספר בראשית נאמר "ושמתי את זרעך כעפר  הארץ," ואילו בברית בין הבתרים נאמר "הבט נא השמימה  וספור הכוכבים כה יהיה זרעך", אנחנו לכן גם וגם, גם עם של  חול גם עם כוכבים.

נבראנו להיות עם  בלי יום אפור של אמצע    , בלי יום יום רגיל כשאר האומות,  או אופוריה וריחוף בשמי מרומים ובין  הכוכבים, מטולטלים עד קצה גבול השמחה…או    תקועים עמוק בחול עם עצב משתק. מנו דיפרסיבים  כאלה,,,

ולמה היום  יותר מתמיד  אנחנו גם עפר וגם  כוכבים , כי ביום  בו הארץ מתפלשת בעפר בחירות  שזה יפה כשלעצמו , אבל מכוער עד  אימה ברפש שזה מענן את שמינו,

בו  ביום שולחת ארץ  ישראל חללית לירח,  

וכוכבים

והנה אנחנו  עפר הארץ ושמי מרומים , החול של  שפת הים וירח וכוכבים באותו השבוע ממש.

ודרש ר' יהודה בר אלעאי ואמר "אומה זו ישראל, משולה לעפר ומשולה לכוכבים כשהן יורדין, יורדין עד עפר, וכשהן עולין עולין עד לכוכבים" והיום כשהחללית הישראלית  בדרך לירח,,, יש נכון מזה? .

הנאום של גנץ

תכנית רדיו שבועית , במדינה  בה בכל רגע הארץ מתהפכת ומשנה את  פניה היא על גבול הבלתי אפשרי, כששמעתי  את נאומו של בני גנץ , בראשית השבוע אמרתי לעצמי, הנה   יש לי נושא ראוי לכתוב עליו, אמש כשחשבתי לעצמי מה הנושאים  עליהם ראוי לדבר בְתכנית יום השישי, כמעט שכחתי כבר מהנאום, והוא  נשמע לי כבר עתיק, מה גם שמאז ננאמו כבר נאומים אחרים רעשניים עוד יותר…

 זה  מבהיל  איך הכול  רץ כאן בארץ,לכל  הכוונים, מתעתע תזזיתי,  לא יציב מתהפך ומפתיע… משתנה לא מדי יום,,,  מדי דקה. 

ובכל  זאת בעניין  הנאום ההוא של  גנץ, פטור בלא כלום  אי אפשר. 

כי כששמעתי  את הנאום נעלבתי, לא  בגלל הקצין נתניהו מן הסיירת , שהפך  במחי להג מטופש, למתאפר ואיש קוקטילים, נעלבתי  בשל גנץ, איך שצוות יועצים , הצליח להוביל באף, את מי שהיה עד לא  מזמן, מפקד צבאות ישראל על כל חילותיו בים באוויר וביבשה, איך הצליח  להטעות אותו ולשכנע אותו ,לקרוא שטויות שכאלה מפרומפטר,,.

בשבילו  נעלבתי איך  עשו לו את זה, והעמידוהו  חסר אונים בפני טקסט , שניכר  היה עליו , משפת גופו המהססת, ומפניו הנבוכות , שהוא  לא מאמין לאף מילה שהוא אומר,        

נעלבתי גם  כאזרח, שיש  מי שחושב עלי שאני עד כדי כך  אוויל, שאשמע את הבדותות האלה, על  לוחם בסיירת, שהוא בסך הכול יציר כפיה של  מאפרת, ואקבל אותן כלשונן, למה?

למה שאקבל  ואשתכנע שאמת  מדברים שם, כי הם  נאמרו בנאום כאילו ממלכתי לאומה  עם דגלים וכמה ניצבים שצועקים הורה…

בגלל זה  שאני אאמין? זה מה שחושבים  עלי ,,, עלינו?…

וזה ממש לא משנה  מי התחיל,,, מי היה הראשון  להכפיש,,,

מה אין  גבול למה שהיועצים  חושבים שהם רק ישימו  בפרומפטר, יביאו מעודדות כמו  במשחק כדור סל,,,,,, ואנחנו נשמע ונאמין  ונשתכנע ונשנה דעה? זה מה שהם חושבים עלינו.

יש  עוד משהו  מדאיג, שאם  הם הצליחו היועצים  האלה, לשכנע איש עתיר  מעש כמו גנץ לומר את הדברים  המופרכים האלה על בן ברית לוחם, לפני היבחרו,  מה יהיה אם יבחר ,ויבוא יומו לקבוע גורלה של הארץ , והם  ימשיכו לייעץ לו ברוח הזאת שהכל מותר,,, האם יוכל לומר להם  עד כאן? 

האם יהיה לו האומץ לומר להם  לא.

האם יוכל לומר את מה שהוא חושב  באמת?

היו  פעם שדות  מוקשים בפוליטיקה  העכורה שלנו שאליהם  לא נכנסנו מעולם, היום  נכנסים לכל שדה ממוקש ומסולע  וגוררים את כולנו למדמנה הזאת ימין ושמאל איש לא נקי  מן הדחיפה שדוחפים את כולנו אל תהום התוהו.

עכשיו  שזה רק התחיל  נשאלת השאלה כמה נמוך  זה עוד ירד, הי אתם המתגוששים ,מן  הימין ומן השמאל, עם צוותי היועצים שאין  להם אלוהים, המחזיקים בחוטים ומפעילים אתכם, ידעתם  שיש גם מחר?

ידעתם  שאימהות לחיילים  מאזינות לכם? ידעתם שעם שלם שצה'ל בשבילו  זו חזות הכל מזדעזע, מכך שצבא ההגנה,הופך פתאום לנושא, בו  מתגוששים ומתפארים דרכו של מי יותר גדול,,,

פעם  הדברים  האלה היו  טאבו, היו קודש,  היום הם מרמס וחומר  נפץ לפרומפטרים בוערים ומבעירים,

יועצים  נכבדים של  ימין ושל שמאל,  אתם רק מתחילים עכשיו , אנא  אל תורידו אותנו למי אפסיים של  עליבות בה כולנו מתביישים, אנחנו לא רוצים לשתף  פעולה במלחמה המכוערת הזאת אותה אתם מנהלים ואותה אתם  מכתיבים,

אל  תספרו לנו שנתניהו לא היה חייל , וגנץ  היה רמטכ'ל לא טוב לא רוצים לשמוע שטויות  כאלה.  

אתמול  גנץ וביבי  לחמו ביחד וניהלו  מלחמה בה נהרגו כמה עשרות  חיילים, הם ישבו יחד והוקירו  האחד את השני גם העריכו האחד את  דעותיו של השני, מחר אחרי הבחירות הרי הם שוב  ישבו יחד, 

יחד  ממש באותה ממשלה , או  באולם המליאה, ושוב יעמדו  בפני מערכות חשובות , והחלטות גורליות ,  איך יביטו האחד לשני בעיניים ? אחרי מה שהם  אומרים היום האחד על השני , איך יתחשבו האחד  בדעתו של האחר, איך יאמינו האחד לשני, כשמה שהם אומרים  היום אחד על רעהו רק מעמיק את התהום בין השניים.

אפשר  קצת פחות  רפש בבקשה כדי  שבבוא היום אולי  בכל זאת (אם הציבור  ירצה זאת) ניתן יהיה שוב  לעבוד ביחד?

האיחודים  השונים

האיחודים השונים  המתמיהים, שפתאום נוצרו, וחיברו  יקומים פוליטים שמעולם לא התקרבו  האחד אל השני, 

מספרים  בצדק ובעקיפין, על  משהו מרנין והוא על  האגו שתמיד מפריע ,  ונדחף לראש התור ,,, 

האגו  הזה השפיל  סוף סוף, מבט  הפעם בצוק המצב  הפוליטי, 

ואיפשר  בשל כך איחודים בלתי אפשריים  כמעט גם ,בימין גם בשמאל, 

ואני פסימי שכמותי , הרואה  לעיתים צל הרים כהרים (גבוהים יותר),,,, חושב  על היום בו גוש אחד, ינצח בסוף, 

והגוש  האחר בגלל  אותו אגו שבהסתר,, יובס,  

ואני חושב על  היום הזה איך יחזור  האגו בכוחות מחודשים ,  ובסערה נוראה להשתלח בגוש המובס, לרמוס ולרסס  את אנשיו ליצור ביניהם בוקה ומבוקה ומבולקה, וחרב איש  באחיו תהיה והגוש יהפוך חול ים…

 ועוד  מחשבה על  האגו שמדברים  בשבחם של מצפיניו  ודוחקיו, מדברים בשיבחו  שהתאדה לצורך האיחוד, אבל פרט  לאגו שעליו שמענו שאיננו,לא שמענו  מאומה על עמדה ,או רעיון או מחשבה, לא של ימין ולא של  שמאל, 

יש לנו את  האיך!!!  

כי לא היה אגו ,הבננו!!!

 אבל מה עם  המה?

בסדר רק לא  ביבי,  

בסדר  רק לא ממשלת שמאל,  

אבל  זה לא מספיק לעם  נבון שרוצה לשמוע עוד  כמה דברים על האיך…

יש לנו היום  מי שרוצים להחליף את  השלטון , ומי שרוצים להשאר בו 

אפשר בבקשה  קצת יותר פרטים  לעם העתיק הזה למוד  הנסיון,  

עמוס  כותב   הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ.

כאן  הולכים  המון ביחד  בלי שנועדו בכלל  ובלי שהאמינו שייועדו  ,  

יש לנו  תיבת נוח  אחת באתוס היהודי, עכשיו  יש לנו שתי תיבות נוח, האם יש  אפשרות שמתיבות כל כך עמוסות בניגודים ,

תצא יונה  שתבשר שקלו  המים, ותם המבול? 

הפנים  החדשות

אני רואה את תמונות   הפנים החדשות בַרשימות  של המפלגות , אני רואה אותם  מחייכים ומלאי תקווה ורצון טוב, ואני נזכר  בחברת כנסת אחת לפני שנים שרואיינה ונשאלה, בעודה  מתמודדת לכנסת , "למה לה זה"? ןהיא ענתה "שהיא רוצה להיות  במקום בו מחליטים על גורלה של הארץ" ,מתאים לי היא אמרה  "להיות בוועדת הכספים למשל, כדי לדעת ממקור ראשון לאן ואיך הולך  הכסף שלנו", והיא הייתה מובנת ומשכנעת , ומאוד שובת לב, 

וחשבתי לעצמי , שכשהיא תבחֵר  ותיסע בבוקרו של יום , לוועדת  הכספים, (משאת נפשה) שאז עמד בראשה ליצמן,  והיא תיסע להחליט החלטות, ולשכנע בטיעוניה, אז  בעודה בדרך ,,,לשם היא תשמע כבר ברדיו שההחלטות  כבר הוחלטו ,והיא לא תדע ש(לילה קודם כבר נסגר העניין)בחדרי חדרים,,,, וההצבעה הייתה רק  הצגה לקהל שוחר הדמוקרטיה,

ולמה אני מספר  את זה, כי אני רואה את  הנבחרות החדשות , והאנשים  החדשים רואה את החיוך והתקווה,  רואה את המבט המרמז לנו, "אני הולך  לעשות סדר",,,

אלופים  בצה'ל שאוגדות נעו  לפקודתם, אנשי אקדמיה עתירי  חכמה ודעת כולם אוֹמנים בשטחם, לצורך  ההגדרה,

והם  הולכים  לפגוש שם  בכנסת, אוּמנים  בעלי מקצוע ששמו  פוליטיקה , 

אט אט  יעלם להם  החיוך הבטוח מן  הפנים, כי קשה לעמוד  אל מול, האוּמנים המשופשפים  הותיקים הבקיאים ברזי המקצוע  ולבירינט ומכמני העסקונה, 

והם לא יבחינו  איך ומתי זה קרה  שפתאום הם יושבים בספסלים  אחוריים, מעלים ומורידים ידיים, בהצבעות פיליבסטרים לאורך  הלילה, 

פוליטיקה זה מקצוע  שצריך לו כברת דרך  אין בו קיצורי דרך,

והאוּמנים יסובבו את  האוֹמנים והאלופים בשטחם  על האצבע הקטנה,   

אני מספר זאת  לאלופים שזה מקרוב  באים גם מנסיוני הדל  בעיריית ירושלים בה נתנו לנו לחברי המועצה  בתכנון ובניה להשתעשע עם פרגולות , בעוד בדברים  הגדולים התעסקו בעלי המקצוע,

נכון שצריך להתחיל  באיזה מקום, אבל אני מספר להם  כל זאת כדי שלא יתאכזבו, שידעו לפחות  שמחכים להם שם אנשים משופפשפים עם זרת  שמורגלת לסובב תמימים שכאלה שבאו לשנות,

והם הולכים למקום  שהמקצועיים כבר חזרו  משם כמה פעמים,

להבדיל  אלף אלפי  הבדלות, זוכרים את  קרי שר החוץ האמריקאי, הוא  ניהל משא ומתן עם זריף (שר החוץ האיראני) על  ההסכם עם איראן, הוא ניהל משא ומתן עם נציגה של  מדינה מסוכנת שמאיימת על שלום העולם, 

קרי  בא עם  רצון טוב ,  עם רוח גבית  של מערב, שוחר שלום, זריף  בא עם נסיון ומסורת מזרחית, של  אלפיים וחמש מאות שנים של משא ומתן,  ,ונחתם הסכם ,וקרי יבין אולי פעם,,, מה שזריף הבין  עוד לפני שהוא פגש אותו,

חזרה לענייננו  שיהיו מוכנים כל  החדשים שמחכים להם שם  פוליטיקאים משופשפים שהדבר  האחרון שהם רוצים זה לשנות.

שיהיו מוכנים  שיזכרו שאמרתי להם.  

כיפה

קראתי  לא מזמן בעיתון ,משפט  כזה "ראש המטה לשעבר של  שלי יחימוביץ הוא חובש הכיפה הבכיר  של המפלגה והוא ימוקם וכו'וכו'

השבוע   קראתי "שראש המוסד לשעבר שבתי שביט אמר ש'מכון המחקר 'מרכז בגין-סדאת' מאז הקמתו היה צבוע בגוונים פוליטיים, כנגזרת ממספר החוקרים חובשי הכיפה העובדים בו. 

ויש לי  עוד דוגמאות  בהם מציינים את  הכיפה, שהאיש חובש  כדי לרמוז על כוון  בדעותיו, ומשום מה זה  לרוב נשמע לא מחמיא…

מה זה  המשפט "חובש כיפה בכיר", מה זה בדיוק  חובש כיפה? הגדרה? 

כי זה הרי לא  אדם חובש כובע או לובש  ג'קט, חובש כיפה למי שטורח לציין  זאת זה אדם משועבד לָשֵם, ומכאן כנראה (לדעת  מציין עובדת הכיפה לראש האיש המדובר),,, שלא יכולה להיות לו  דעה חופשית, הכיפה כאילו חוסמת לו מפני היקום החופשי,את השיפוט  הרציונלי…

חובש כיפה (למי שטורח לציין  את כיפתו של איש) הוא אדם לא משוחרר בדעותיו לא  פתוח לא נאור, שמשועבד לאמיתות שאבד עליהן הכלח,  הוא לא צריך תשובות שהגיונו מספק לו , אלא יש לו תשובות מן  המוכן , שהרי יש לו כיפה כי הוא דתי , והקדוש ברוך הוא עונה לו על  כל תהיותיו,

האם  יכול להיות שיש כאן  תפיסה יהירה ומתנשאת?  כי אם זה אכן נכון שהכיפה שעל  ראשו של הבן אדם מעידה על צרות עולמו,

אז  יש לנו  כל הסיבות  להיות מודאגים  לאן פניה של הארץ,

 כי ראשי  השב'כ בעבר  או בהווה הם חובשי כיפה , ראש  המלל, היועץ המשפטי לממשלה, מפכ'ל  המשטרה האחרון, המשנה ליועץ המשפטי חמישים  אחוז מבוגרי בהד, 1 קצינים למופת הם חובשי כיפה , מדענים  פילוסופים, חתני פרס נובל, סופרים משוררים, קצינים בחובה ובקבע בכל  הסיירות והיחידות הלוחמות והמסתערות, 

וכולם  כולם חובשי  כיפה, אז אנא  אנו הולכים לאן אנו מועָדים ,  ולאיזה מהמורות תוליך אותנו עוד הכיפה   הזאת המדאיגה בעיקר את הנאורים שביננו.

הפוסט גאון ברדיו 22/02/2019 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

קיבלתי  מכתב ממקדה , ואני  קורא לכם אותו כלשונו.

רציתי לשתף אותך היא  כותבת, במיזם לזכר אורי אנסבכר שנרצחה בשבוע שעבר, מיזם שהתחיל אתמול וכבר משתתפות בו מאות אם לא אלפי נשים!

 בת שבע סדן , שההורים שלה ,הרב אלי ודינה הורביץ הי"ד, נרצחו בביתם בקרית ארבע ,בשנת אלפיים ושלוש, פרסמה אתמול בבוקר פוסט ובו היא מזמינה נשים לרקום ריבוע של בד, לזכר אורי אנסבכר. כאות לַכאב, כאות לַתקווה 

תוך שעות ספורות הצטרפו מאות נשים שנרתמו לרקום פיסות בד, ולשלוח אותן לבת שבע והיא תתפור מהן משהו עד השלושים לזכרה,

 הרעיון המקורי שלה היה חופה ,אבל כבר אתמול נראֶה היה, שיש כל כך הרבה ריבועים שזה יספיק גם לפרוכת, ואולי אפילו ליותר מזה… מה שהמשפחה תחליט .

והנה הפוסט של בת שבע סדן :

הלב שלי לא מצליח לשקוט, הוא עדיין רועד וכואב כל כך,

ואני מנסה לאסוף את הדמעות, לנתב את הרגשות ולא מוצאת איך.

אני לא בנאדם של הפגנות, ולא של פוסטים מתלהמים,

אני לא יודעת מה צריך לעשות, ובטח דעתי גם לא באמת משנה.

וחשבתי שאולי אם כל אחת מאיתנו תקדיש מזמנה להכין רקמה קטנה,

ריבוע אחד, 

ונֶאסוף יחד את הרְקָמות לרקמה אנושית אחת גדולה, 

נוכל לתפור יחד חופה גדולה, או פרוכת.לזיכרה של  אוֹרי… 

חשבתי גם שאת הבד לַרקמה אפשר לקרוע מבגד, כמו שעושים האבלים.

 "כי כולנו' כן כולנו 

כולנו ריקמה אנושית אחת חיה 

ואם אחד מאיתנו הולך מעמנו,,, 

משהו מת בנו 

ומשהו נשאר איתו".

מפלגה תנועה

כל  הזמן מספידים את  מפלגת המחנה הציוני,  או מפלֶגֶת העבודה בָוורסיה הקודמת שלה ,  ממש קינות קורעות לב אנו שומעים כל העת, על  גורלה של המפלגה שאנשיה מחולליה, ראשוניה, בנו את  המדינה, ועכשיו אבוי היא בסכנה שלא תעבור את אחוז החסימה, 

וחשבתי  שמפלגה , איננה אדם  שיש לבכות את לכתו, ובא לך  לפנות אל כל המספידים בדברי הנביא  ירמיהו שאמר:"אל-תבכו למת, ואל-תנודו לו; בקיצור  לא לבכות , כי אין על מה.

מפלגה היום … בסך  הכל , זה אוסף של אנשים מלאי  אמביציה, שרוצים להיבחר לכנסת , ואם  הם מצליחים אז הם שׂרים וחברי כנסת , ואם  לא, אז הם הולכים הבייתה , ומחפשים עבודה אחרת, מה שייך  הספדים לכאן, .

הייתי  מבין את  הקינות והנְהי, אם  זו הייתה תנועה , כמו  שקראו פעם לתנועת העבודה,  זה דבר אחר ,,, 

כשתנועה נעלמת  זה משהו שראוי לבכות  עליו…

כי תנועה  היא מכלול רעיוני, זרם ערכי,  היא רוח גב אידיאולוגית, היא מערכת צרופה  של חזון , לפיה אנשים חיים ומתנהלים , והיו רוצים  לראות את כלל תושבי הארץ חיים ברוחם ובדמותם.

ככה זה היה פעם ,  היו תנועות רעיוניות  , עם כמיהה להגשמתם של  הדרך והכוון…

 וכשהערכים  האלה אובדים מן  התנועה, מתאדים,  נמוגים, והיא נותרת  כמו פיגום או שלד בורסאי, זה ממש כמו  נשמתו של אדם הזונחת את הגוף, ואז יש לנו  תחת התנועה 

מפלגה ,  ללא תואר  וללא דגל. רק רצון  למנעמי שלטון…

מפלגה לכן  היא תנועה בלי נשמה ,שהרי  איזה רעיון ? איזו אידיאולוגיה? ,איזה חזון  יש למפלגה? כמו מפלגת העבודה,?שמחליפה שמות כל  העת בגלל איחודים והתנתקויות, 

שכל  ארבע שנים  מחליפה את סימן  ההיכר שלה, שלא לומר את  הדי אן איי שלה , 

איך  נזהה או נזדהה, עם  מפלגה שבאה לבוחריה, פעם עם  מצע של ערכי השמאל המובהק, 

פעם  היא מתחפשת  לתנועה חברתית, פעם אחרת  יעודה המוחלט בטחוני , 

פעם אחרת היא הופכת חברתית 

הכל לפי נטיות ליבם  של העומדים בראשה באותה העת, אין  שום עקביות , אין רוח , יש רק מבט אל עבר  הסקר , (המנטור הגדול המורֶה את הכוון והדרך) , 

שנראים  לשעת רצון רנדומלית, כַיעד  הנכון, שהעם רוצה בַשעה הזאת ! או  בַיום הזה! או בַרגע הזה.!

המפלגה הזאת העבודה , שכבר קוראים לה האבודה, שכל  העת מספידים אותה מזכירה לי זמר שמנסה כל כמה זמן , סגנון  חדש , מוטיבים מוסיקלים חדשים, והוא נופל בין כל הכיסאות,  כי איש לא יכול לזהותו כבר בין שלל הרעיונות והנסיונות הנואשים שלו , אז  נוטשים אותו לטובת מי שעקבי בזמרתו…

בַיום בו  תחזור מפלגת  העבודה , או כל שם  אחר שיתנו לה, להיות  תנועה עם חזון מדיני, כלכלי,  חברתי ברור ובלתי משתנה לפי דמותם  של העומדים בראשה (הנערפים לפי הסדר  אחד אחר השני,) ביום בו תברא המפלגה לגוף  המפלגתי שלה נשמה יש מיש,,, כי הכל קיים בה  רק לא נראֶה,,, היא תחזור להיות תנועה כמקודם. תנועת  העבודה.

  או אז לא יהיה צורך  להספידה , כי היא תשוב  לחיות, ואף להוות גורם מרכזי כבימים  עברו בהוויה הישראלית,  

עד אז, גם  אם היא תעלם כמפלגה , איש  לא יבכה את לכתה… המוצדק .

נתן אלבז

השבוע לפני שישים וחמש  שנים, הקריב את חייו למען חבריו בקפיצה על רימון נתן אָלבז חייל צה"ל, על הקרבתו עוטר אלבז בעיטור המופת. 

הוא נולד במרוקו, ובגיל שבע עשרה, עזב את משפחתו, ועלה לבד לישראל, במסגרת עליית הנוער. 

הוא התגייס לצה"ל, ושֵירֵת כחייל בחטיבת גבעתי. ב-אחד עשר בפברואר אלף תשע מאות חמישים וארבע, קיבל אלבז משימה שגרתית של פירוק רימוני יד. 

אָלבז החל במשימה, כשהוא יושב באוהל. לפתע שמע אָלבז קול נקישה, והבין כי נצרתו של אחד הרימונים השתחררה. הוא יצא מהאוהל כשהרימון בידו, וצעק לחבריו שיסתתרו. משהבין שאינו יכול להשליך את הרימון מבלי לפגוע בחבריו, אימץ את הרימון אל חזהו והתרחק מהם בריצה. משהתפוצץ הרימון נהרג ובכך הציל את חיי חבריו. 

על מעשהו ניתן לאָלבז לאחר מותו צל"ש על ידי הרמטכ"ל משה דיין. שהומר אחר  כך לעיטור המופת. 

עַל הַחַיָּל אַלְבַּז / כתב המשורר נתָן אַלְתֶרְמַן

רַצְתָּ חִישׁ, בְּלִי עֲמֹד, כְּאִילוּ

אֲחָזְךָ הַטֵּרוּף כִּי עָז.

רָצְתָּ חִישׁ וּפָנִים הֶאֱפִילוּ

כִּפְנֵי אִישׁ הַפּוֹרֵץ לָבוֹז בָּז.

כֹּה מִהַרְתָּ לָרוּץ שֶׁאֲפִילוּ

הִצְטַדֵּק לֹא הִסְפַּקְתָּ, אַלְבָּז.

הָהּ, חָמוּם וְנִמְהָר לִבְלִי חֹק,

שֹׁרֶשׁ אַפְרִיקָה, בֶּן מָרוֹק.

הָהּ, דוֹהֵר לְלֹא סְיָג וּבַלָּם,

כְּאִישׁ פֶּרֶא אֲשֶׁר מֵעוֹלָם.

הָרִמּוֹן לְאָחוֹר לֹא הִשְׁלַכְתָּ

כִּי הָיָה אִישׁ בָּאֹהֶל רָבוּץ.

הָרִמּוֹן לְפָנִים לֹא הִטַּחְתָּ,

כִּי נִרְאוּ אֲנָשִׁים בַּחוּץ.

פֶּה פָּעַרְתָּ, עֵינַיִם פָּקַחְתָּ

וּבְיָדְךָ כִּלָּיוֹן חָרוּץ.

הָהּ, מֻשְׁלָךְ אֱלֵי סְבָךְ לִבְלִי-חֹק.

שֹׁרֶשׁ אַפְרִיקָה, בֶּן מָרוֹק.

הָהּ, קוֹפֵא פְּעוּר פֶּה וְנִדְהָם

לְעֵינָיו שֶׁל רִבּוֹן עוֹלָם.

אָז פָּרַצְתָּ לָרוּץ עַל פְּנֵי חֶלֶד,

עַל תֵּבֵל… לְבַקֵשׁ בְּקִרְבָּהּ

מָקוֹם אֵין בּוֹ לֹא אִישׁ וְלֹא יֶלֶד

וְהַדֶּרֶךְ כְּבֵדָה וְרַבָּה

וּבְיָדְךָ הַפְּצָצָה הַמֻּפְעֶלֶת

שֶׁהִתְחִילָה לִסְפֹּר עַד אַרְבַּע.

הָהּ, פּוֹרֵץ וְשׁוֹטֵף לִבְלִי-חֹק,

הָהּ, צָרַת עֲלִיַּת מָרוֹק.

הָהּ, יְסוֹד רֶגְרֶסִיבִי וּגְלָם –

סֶלֶקְטִיבִי, רִבּוֹן עוֹלָם!

הָהּ, נוֹפֵל עַל עָפָר כַּחֹק.

שֹׁרֶשׁ אַפְרִיקָה, בֶּן מָרוֹק.

הָהּ. מֻטָּל פְּעוּר פֶּה וְנִדְהָם,

עֵד בֵּינֵינוּ רִבּוֹן עוֹלָם.

אין  ביננו  מי שלא אומר היום, שעכשיו זה לא  מה שהיה פעם…

 שפעם  היו גבורים,,,  שפעם היה אחרת,,,  שפעם הייתה מוטיבציה,,,  שפעם ערך החברות היה אחר,,,,  ושהיום הכל אחרת,  

חמישים  שנה אחרי  מעשה הגבורה ההירואי  של נתן אָלבז  

רב-סרן רועי קליין קצין צה"ל סגן מפקד גדוד חמישים ואחת של חטיבת גולני נהרג בִקרב בינת ג'בייל, במלחמת לבנון השנייה, וזאת לאחר שזינק על רימון יד, כדי להציל את חייליו. 

הנוכחים  במעשה הגבורה סיפרו  שצעק שמע ישראל וזינק  על הרימון.. על מעשה זה הוענק לו לאחר מותו עיטור העוז.

(השיר ארץ נתן יונתן)

תובע את הוריו

יותר  ויותר אנו  שומעים בטלוויזיה  בעיקר בתכניות הריאליטי  למיניהם ,טרוניות בצורת מונולוגים צדקניים, של נערים  מתבגרים, המתאוננים על ההורים , שהיו כאלה וכאלה ,(שליליים  אני מתכוון , ושהסבו בהתנהגותם נזק לבנם,,,), ובגלל כך יצא הבן  לתרבות רעה, זאת אומרת זה שהוא לא בן אדם זה לא הוא,,, זה הם,,, ההורים,,,

השבוע  קראתי משהו  שהעלה את הרף  בעוד כמה דרגות , סמואל בן ה-העשרים ושבע, מניו דלהי, רוצה לתבוע את הוריו: "הם הולידו אותי ללא הסכמתי" הוא טוען! ומוסיף  ואומר, שאסור לאנשים להוליד ילדים ללא הסכמתם: (של הילדים) 

"אני אוהב את ההורים שלי, הוא אומר  אבל הם הביאו אותי לעולם בשביל האושר שלהם" 

כדי לקדם את אמונתו, יש לרפאל דף פייסבוק, , באמצעותו הוא מביע את התנגדותו לַתַרבויות שמעודדות ילודה. "אנשים בהודו צריכים לדעת(הוא אומר) שלהוליד ילדים זו בחירה", "כדאי להם לדרוש מהוריהם הסבר למה הם הולידו אותם".

ומאחר  והבחור מוגדר  כאנטי נטליסט הלכתי לברר מה זה ,ובכן "אנטי-נטליסטים", הם  אנשים שמאמינים שזה לא מוסרי להוליד ילדים. 

אנטי-נטליזם היא עֶמדה פילוסופית המייחסת לַהולדה ערך שלילי, – הן מבחינה מוסרית, והן בשל הסכנה מפיצוץ אוכלוסין. 

לתובע את  הוריו במקרה שלנו , אין דבר נגד ילדים, אבל הוא רואה עצמו קורבן לכך שהכריחו אותו לבוא לעולם. 

"אני רוצה שכל הילדים בהודו ידעו שהם לא חייבים להורים שלהם דבר", אני אוהב את ההורים שלי, ויש לנו מערכת יחסים נפלאה, אבל הם הולידו אותי בשביל ההנאה והאושר שלהם. 

ואני לא אתנהג כמוהם, בייחוד כשאני יודע שאותו יצור לא נתן הסכמה להתקיים".

אין לי ספק  שבא לכם עכשיו  לומר את דברי אכיש/  מלך גת בבוא אליו דוד  המתחזה למשוגע" "הנה תראו איש משתגע, למה תביאו אותו אליי.  חסר משוגעים, אני", 

ובכן  זה אמיתי , והאיש  אכן מתכונן לפי הידיעה לתבוע את  הוריו, על כי לא שאלו אותו אם הוא רוצה לצאת לאוויר  העולם,,, ,

אני הייתי  מוסיף משהו  הרבה יותר חמור  לתביעה שלו(אם כבר אז כבר),  הוא הרי ימות במוקדם או במאוחר , וזאת  תביעה שהוא יכול להוסיף למקורית, חמורה יותר  שהרי אם לא היה נולד בזכות הוריו , לא היה מת בגללם, שיתבע  אותם לכן גם על מותו העתידי…

מגדרי

בסוף  השבוע שחלף,  נרצחה על ידי  מחבל מאזור חברון, אוֹרי אנסבָּכר בת  התשע עשרה, כשנתפס האיש המתועב הזה, הוא  שִחזר בפני חוקריו, את רצח הצעירה וגם סיפר לחוקריו, שיצא  להרוג יהודים ופגש את אוֹרי במקרה.

זה מה שקראנו  בעיתון השבוע, והזדעזענו,

אבל  היה עוד  משהו השבוע  שהפך את הארוע  האכזרי והמבעית הזה , ליותר  מטורף , היה זה סימן השאלה ההזוי,,, התמוה,,,  המקומם,,, שריחף על המעשה האימתני, 

אם  היה זה מעשה אונס שהסתיים  ברצח, שאז ההגדרה היא לכך אחת,,,

או שהיו כאן אונס  ורצח מסיבות לאומניות,,, שאז  אנו מגדירים זאת אחרת,

כן  זו הייתה  השאלה (הייתם  מאמינים)? בה התחבטה  הארץ כיומיים לערך,,, כי  זה ממש משנה את התמונה,,,

מאיזו  סיבה, נרצחה נערה תמימה בת  תשע עשרה, שישבה על סלע בין עצים ביער ירושלמי, מביטה מוקסמת בנוף  ההרים שמנגד, 

ולכן  יום או  יומיים אחרי  הרצח עדיין לא  ידענו , אם זה רצח  ואונס כתוצאה רק מתאווה חייתית, של  מפלצת , או שגם הייתה במעשה נימה לאומנית  עם קדושה איסלמית שהידית, ,

יוצא  בחור מכפר ליד  חברון , עם סכין ביד, אחרי  שיש לו כבר עבר של נסיונות פיגוע, ביהודים, 

והוא מוצא  את מבוקשו ב"נערה פרח" חסרת  אונים , שיצאה להתחבר אל הפרחים  כמוה, 

הוא אונס אותה באכזריות, וגם  רוצח אותה, ולזוועה הזאת ממתינים  להגדרה, אונס או רצח לאומני?

לי למשל כשקראתי  על המקרה לא הייתה שום  בעייה עם ההגדרה.

יש  לי אותה  מן המוכן,  ומן הניסיון  בן השנים בארץ  הזאת, 

זה היה רצח מפלצתי של  מחבל פלסטיני, שחיפש להרוג  יהודים.

לחברת  כנסת ישראל  אַאידה תומא סלימאן לעומת זאת ,יש  הגדרות אחרות לרצח, היא טוענת שמדובר ברצח על רקע מגדרי. 

(אלוהים , איך  אפשר לתת בכלל הגדרה  לפלצות) רצח מיגדרי, 

והיא  ממשיכה ואומרת, ש"צריך לקרוא לפשע בשמו – אם הפושע פלסטיני זה לא עושה אותו פחות מזעזע", אומרת חברת הכנסת. אבל "הממשלה פושעת כשהיא משתמשת בַרצח הזה, כדי להמשיך להכתים את מאבקו של העם הפלסטיני"…

אתם  הבנתם  ? זה אנחנו  הפושעים, נכון  גם הרוצח,,, אבל  גם אנחנו… אנחנו ובן  הבליעל שרצח.

מה היא  אומרת, בעצם  חברת הכנסת הנכבדת,,, או  מה המסר אחרי המילים הגבוהות (מגדרי  שמגדרי),שלה,,,  

אני אסביר לכם, כי היא  לא מפרטת, והיא גם יודעת למה היא לא מפרטת, כי אונס זה  לא מספיק מכובד למלחֶמֶת שחרור של עם… 

לכן  זה לא ראוי, ואולי  "הגיבור" לא יקבל את  שכרו המגיע לו על רצח יהודי , כמו  רעיו הרבים שבבתי הכלא שלנו, ה"מקייטנים", בפנסיון  חמישה כוכבים עם לימודי דוקטורט, ושידורי מונדיאל,  

וזה עוול שאנו עושים למאבק  הפלסטיני, כשאנו קוראים לרוצח  הזה פושע לאומני, כשהוא בסך הכל רק אנס  ורק רצח, ורק שחט, ואפילו לא צעק פעם אחת,  אללה ואכבר…  

עכשיו  אני אסביר לכם  מה שחברת הכנסת לא  הסבירה לנו, כדי שתבינו   מה זה מאבק אמיתי נגד הכיבוש,

מאבק מכובד  מקודש, ,לא מגדרי, 

זה למשל  ה"גיבור הפלסטיני", שרצח חמישה  בני משפחה, בָיישוב איתמר – בהם שני ילדים בני אחת עשרה  ושלוש, ותינוקת בת חודש, שמה לא היה אונס, לכן שָמה נלחמו  בכיבוש.  

והגיבור  ה"לא מגדרי", של  חברת הכנסת סולימן, פרץ לביתם – באיתמר  בעודם ישנים, ודקר אותם למוות בזמן שישנו. הוא לא  אנס הוא שחט,,, וככה נראה מאבק אמיתי לשחרור של  העם הפלסטיני, 

עכשיו  שהבנו מה זה מגדרי, נחזור  אלינו…

נשמע  לכם הגיוני,  שמנוול ירצח פרח  בן תשע עשרה , יצא  מביתו עם סכין ישחט  בחורה ויאנוס אותה וברדיו שלנו  יגידו משפט הזוי ומטורף "שטרם יודעים  איך להגדיר את הזוועה, אם היה זה מגדרי או  לאומני" אני אומר לכם,,, מערכת חברתית שמחפשת הגדרה, לפלצות שכזאת צריכה בדיקה דחופה של  רופא נפש.

יולי ושמולי

כשקראתי  את תוצאות הפריימריז למפלגת  העבודה , ראיתי בראש הרשימה, את  חבר הכנסת, איציק שמולי, ושמחתי.

שמולי הוא  חבר כנסת מאוד  מועורך, מאוד צנוע,  מאוד מנומס,

הידוע  בְיוזמות רבות  של חקיקה. 

שמולי הוביל מאבקים חברתיים רבים בכנסת, כנגד עוולות של ביטוח סיעודי-קבוצתי,  וזאת בצד מאבקים להעלאת קצבאות הקשישים, ושילוב ותמיכה באנשים 

ובאוכלוסיות מוחלשות דוגמת ילדים חולי סרטן וילדים חולי ניוון שרירים, חיילים בודדים, נכים וניצולי שואה וחקיקה למען החמרת הענישה כנגד המתעללים בבעלי חיים. 

כל אלה ועוד זיכו אותו, בין השאר, ארבע פעמים ברציפות בתואר "חבר הכנסת החברתי ביותר 

וב"עיטור האור למען ניצולי השואה, 

בבחירות המקדימות בפברואר 2019 שקיימה מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת, הגיע שמולי למקום הראשון 

עכשיו,למפלגה אחרת,,,

בספירת הקלפיות בָפריימריס של הליכוד הגיע. אל המקום הראשון ברשימת המפלגה לכנסת הבאה יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין

הוא נבחר  באלפיים ושלוש עשרה, מטעם סיעת הליכוד כמועמדה לתפקיד יושב ראש הכנסת. הוא זכה לתמיכת כל חברי הסיעה, 

עם היבחרו לתפקיד, פנה בקריאה בלתי נשכחת לחברי הכנסת: 

"אנא, התייחסו למקום הזה בחרדת קודש. ראו בְמשכן הכנסת מעין "מקדש מעט". אל תתנו למלעיזים, ללועגים ולציניקנים להסיח את דעתכם ולְרָפות את ידיכם. היו קָשובים לציבור…כהונת חבר הכנסת אין משמעותה שיכרון הכוח או המעמד; לא שררה היא אלא עבדות. כך יש לראות את התפקיד – מילוי שליחות בשירות הציבור, 

ולמה אני כותב על  שני הנבחרים שזכו במקום הראשון, בפריימריס  של מפלגותיהם, כי אולי זה אות וסימן, לָציבור  הגדול שבחר בהם , על כי נקעה נפשו מן המתלהמים , והצועקים,  והנוהמים , והנובחים, והמזלזלים בהגדרת תפקידם, משרתי ציבור,  

תואר  המחייב  עָנַווַה , נימוס ,חריצות, נעימות סבר , ורצינות,  

היבחרם  של השניים איציק שמולי  ויולי אדלשטיין, למקומות הראשונים במפלגותיהם, זו  אמירה גדולה של הציבור, שהצגות ופייק דמויות לא עושים  רושם!

ענָווה ,אמת , רצינות , ומסירות ,ו"דברי  חכמים שבנחת נשמעים" הם ששובים את הלב. 

מדרשיר של עובדיה חממה

המדרשיר לפרשת "תצווה" מנסה לחבר בין ענייני לבוש הכהן הגדול, לבין "בגדי המלך החדשים" של הנס כריסטיאן אנדרסן,  עלי התאנה, וענייני הלבוש בכלל.

הבגד לא מיועד רק להסתיר ולכסות, אלא לגלות משמעות עמוקה' שאף משפיעה החוצה ושואפת לרומם את כל העולם החומרי.

הַבֶּגֶד עוֹשֶׂה אֶת הָאָדָם:

מִבִּגְדֵי מְלוּכָה, עַד בֶּגֶד הַיָּם,

מִכְּתֹנֶת הָאוֹר' וְעַד עֲלֵה תְּאֵנָה,

מִכְּתֹנֶת פַּסִּים' ועַד בִּגְדֵי כְּהֻנָּה.

הַבֶּגֶד מַלְבִּישׁ, מְגַלֶּה, מְשַׁקֵּף

אֶת מָה שֶׁבִּפְנִים— בְּעֶצֶם חוֹשֵׂף,

אֶת כְּתֹנֶת הָאוֹר, שֶׁפַּעַם הָיְתָה

עַד שֶׁנִּכְלַמְנוּ וְתָפַרְנוּ,,, עֲלֵי תְּאֵנָה.

אֶל מוּל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁנִּדְרָשׁ

לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת בִּגְדֵי הַמִּקְדָּשׁ,

עוֹלֶה עֶבֶד מוֹלֵךְ עִם בֶּגֶד חָדָשׁ

וּמוּלוֹ אֵיזֶה יֶלֶד קָטָן וְנִרְעָשׁ…

שֶׁזּוֹעֵק בְּלֵב מְלֵא אֱמוּנָה וְתֹם:

"נַהֲפוֹךְ הוּא, נַהֲפוֹךְ הוּא, הַמֶּלֶךְ עֲרֹם…"

הַבֶּגֶד עוֹשֶׂה אֶת הָאָדָם:

מִבִּגְדֵי מְלוּכָה עַד בֶּגֶד הַיָּם,

מִכְּתֹנֶת הָאוֹר וְעַד עֲלֵה תְּאֵנָה,

מִכְּתֹנֶת פַּסִּים עַד בִּגְדֵי כהוּנָה…

הבגד עושה את האדם/ מילים ולחן: עובדיה חממה     שר איתו ניב יוספי

שר איתו  ניב יוספי

הפוסט גאון ברדיו 15/02/2019 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

בֶסרט  משנות החמישים  בשם "מרד הנעורים" עם  השחקן האלמותי ג'יימס דין, הייתה  תחרות מבעיתה בין בני נוער, תחרות  מכוניות בה טסו הנערים, בשיא המהירות על רמה נישאת,, כשהמנצח  היה מי שעוצר הכי קרוב לפי התהום, 

מן מבחן אומץ שכזה ,  או מבחן פחד , היינו הך,  וזה כמובן נגמר בַסרט, בטראגדיה , בה  אחד הנערים רצה להוכיח אומץ רב יותר , מן  המתחרים האחרים, ולא עצר גם בהגיעו לתהום  , וכך התרסק כמה מאות מטרים , אל תוך סלעי העמק שמתחת  לתהום.

נזכרתי  במשחק הזה מן  הסרט , כשאני רואה היום מפלגות  קטנות זעירות ממש, חסרות סיכוי, איך שהן רצות וטסות  לעבר תהום, מושכות ומושכות את רגע ההחלטה, עד לַשניה האחרונה,  ממש עד לבחירות ,ואז הן לא תעבורנה את אחוז החסימה ,וימצאו עצמן  בתהום שמחוץ לתחרות, והמפלגה הגדולה שהייתה נשכרת מקולותיהן, גם בימין  גם בשמאל, תאולץ שוב להתפשר(כי לא יהיה לה כח משמעותי לשלוט באמת) תאלץ לחבור למפלגות  קטנות שכן זכו לעבור, ושיהפכו בלי צדק כוח רב כלשון מאזניים.

במשחקים  האלה הטובים לסרט, ולא  לשלטון של מדינה, לוקח המתחרה סיכון , בהנחה  שהשני יבלום קודם, 

זה קורה גם  לעיתים, ולצערי  במלחמה, בה יוזמים  פעולה קיצונית ,ומאיימת בהנחה שלא  נצטרך לה כלל, והנה פורצת מלחמה שמאוד לא רצינו בה, ובסך  הכל רצינו להפחיד את היריב , בלי שנתכוונו , לפתוח באש ,,, אבל הוא  שנבהל והאמין שאנו מתכוונים, החל יורה. וגורר אותנו אחריו אל האש…

ככה זה גם במשחק קלפים, אתה  מהמר על הרבה כסף , בלי שיש  לך קלפים , ומאמין שהמתחרה שמולך  יפחד ויטוש, אבל אם הוא ממשיך לשחק , אתה מפסיד את כל  כספך.                   

נחזור  למפלגות  הקטנות, הממתינות  במתח לכך , שככל שיקרבו  ימי הבחירות כוחן אולי יגדל,  ובָמקח העתידי עם המפלגה הגדולה , יהיה להם  תוקף השפעה רב יותר.

ואני שואל, למה  לשחק את משחק הפחד  הזה? שאיש לא יודע את סופו בברור?  למה לחכות עד לרגע האחרון? למה לא  להתחבר עכשיו ? או להצטרף עכשיו? למה לחכות  לנפילה אל התהום,,,,

תאמרו  אידיאולוגיה אחרת, הבנת  פני הדברים אחרת, תאמרו דרך , תאמרו  מצע שאין אותו למפלגות הגדולות ,אז אדרבה ואדרבה  היא הנותנת,,,

כנסו  כבר עכשיו ,למפלגה הגדולה, הקרובה לדעותיכם, התחברו  כבר עכשיו , ונסו כבר עכשיו מבפנים לשנות, תנו לה כוח לשנות, כי  אחר כך כבר יהיה מאוחר,   

ועל  כך נאמר, שבית הילל ובית שמאי אף על פי שאלו אוסרין ואלו מתירין, אלו פוסלין ואלו מכשירין, לא נמנעו  בית שמאי מלישָׂא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי. כן לא נמנעו מלהתחבר אלה עם אלו כי מחלוקתם  הייתה לשם שמים 

במשנה, במסכת אבות, נאמר שכל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. 

מחלוקת לשם שמים היא מחלוקת עניינית, שהעוסקים בה חותרים להגיע לחקר האמת, שענינה (אם  נדבר בימינו) רווחתו של העם , בטחונו, בריאותו השכלתו…

ועל כן סופה להתקיים, כלומר תוכנה ימשיך להיות רלוונטי גם לאחר שתוכרע, ולא יהיה ניתן למנוע ממנה מלהתקיים. 

מחלוקת שאינה לשם שמים' היא מחלוקת אישית, המשקפת מאבקי כוח ורק רצון בשררה, ולכן תוכנה יחדל להיות רלוונטי ברגע שתוכרע, ויישכח מהלב.

מפלגות קטנות  המתעקשות לרוץ לבד, המחלוקת שלכם  עם המפלגה הגדולה , אם היא לשם שמים,  אפשר לכם להנשא עימה, ומתוכה לפעול לשנות  ולהלחם,,,אם היא עניין של אגו, זו מחלוקת קורח  ועדתו , שאסף מאתיים וחמישים מנהיגים מבני ישראל, כדי לקרוא תיגר על מנהיגותם של משה ואהרון, ומאחר  וזו הייתה מלחמת אגו בלבד, ולא מלחמה על רעיון, ודרך חיים לא צלחו, והפכו בהיסטוריה היהודית שם דבר  למלחמה שכל כולה אגו.

אנא  זה הזמן לחבור  לגוש הגדול, תצאו  מזה נשכרים, וככה גם  כולנו.

יהודית דמוקרטית

סקר של המחלקה לָפעילות בָתפוצות (בהסתדרות הציונית העולמית), מצביע על חוסר חיבור של צעירים רבים למדינה: שני שליש  מן הצעירים החילוניים סבורים, שלא חייבים לחיות בָארץ כדי להיות ציוני,

תשעים ושלושה אחוז, מהצעירים החילונים בישראל, לא מתנגדים לִירידה מהארץ.

בָסקר שבוצע ביוזמת המחלקה לָפעילות בתפוצות, (בהסתדרות הציונית העולמית), ושהוצג בכנס "על חבל דק" ,באוניברסיטת בן גוריון, 

ממצאים מדאיגים ביחס לַנכונות של צעירים ישראלים, לקשור את גורלם עם מדינת ישראל. 

הסקר שערכה חברת גיאוקרטוגרפיה בֶקרב צעירים בגילים שמונה עשרה עשרים  וחמש, 

מצביע על יחס חיובי לַירידה מן  הארץ. כן כן יחס חיובי לירידה מן הארץ, (הלו  בנימין זאב? האם  שומע?)

על פי הסקר, שמונים  ושניים אחוזים מהצעירים הישראלים לא מתנגדים לִירידה מהארץ. 

בקרב הצעירים החילונים, התמונה עוד יותר קודרת – תשעים ושלושה אחוז, לא מתנגדים לירידה מן  הארץ, שבעים אחוז לא שוללים ירידה מהארץ, לעומת עשרים וחמישה אחוז בקרב הצעירים היהודים האורתודכסים, 

נתונים  מבהילים שעד  שאינך קורא זאת  שחור על גבי לבן , כנתוני סקר  מוסמך על ידי חברה סוקרת מהימנה , אתה לא  מאמין שזה ייתכן,  

אבל  זו עובדה!!! שתשעים  ושלושה אחוז מן הצעירים  החילונים שבארץ לא שוללים ירידה ממנה.

וזאת רק כשבעים שנה אחרי שקמה לנו  מדינה, רק כמאה וחמישים שנה, לערך מאז  שהתחלנו שבים לציון תמתנו ציון חמדתנו, מתוך הגעגוע שבסידור  התפילה, ושבנו הבייתה מגלות בת אלפיים, 

ניתנה האמת  להאמר שמהר מאוד  אנו חדלים לראות ברעיון הציוני  קדושה.

ובהתחשב  בכך שאנו  מתעקשים לקרוא  לעצמנו מדינה יהודית  דמוקרטית,  

תחשבו  על האפשרות ההפוכה שתשעים  אחוז , מבני הנוער שלנו החילונים ,   היו חיים בשלום עם אפשרות של מדינה לא דמוקרטית, ואני רואה את  אמות הסיפים מתרסקות לארץ ברעש גדול, מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן".

ואיך  מסבירים זאת, שהויכוח הגדול  היום בָארץ להזכירכם, הוא שהחברה שלנו דווקא הופכת לאומנית יותר  דתיה יותר , ושיש סכנה גדולה לדמוקרטיה שבֶארץ היהודים , 

והנה  בא לנו  סקר מהימן  המצביע על כך  שלדמוקרטיה שלום ואין  חשש לקיומה האיתן,

ומה שבסכנה  דווקא , הוא ההגדרה    היהודית בשמה המקורי של  המדינה, וזה ממש הפוך ממה שאנו  מוזהרים מפניו חדשות לבקרים, 

הנה לנו עכשיו, סכנה  הנגלית לעין ,עם מסמכים  של סקר, שמדינת ישראל כמדינת  לאום היא הנתונה בסכנה ,

הצד  היהודי של  המדינה ומרכיב  הלאום בקרב הצעירים  שלנו, הם הם בסכנה ,

לְשָם צריך  להפנות את תשומת  הלב ,את ההוראה החינוך, וההכוונה, כי  לָדמוקרטיה של ארץ היהודים אין מה לדאוג,  היא כאן במאת האחוזים , ללא סדקים בחומתה.

הדמוקרטיה שכאן  מעולם לא הייתה חזקה יותר  וברורה יותר , 

אך הלאום  היהודי והזיקה  שבין ארץ ישראל   ותושביה היהודים לאבותיהם  ולארצם העתיקה,, היא אשר רופפת לאין  ערוך , בקרב בני הנוער החילוניים לפי הסקר  כמובן. 

הלאום  בארץ לפי  הסקר , נתון  על בלימה , וטוב שיש  סקרים כאלה שמעמידים אותנו  בפני האמת האמיתית המדאיגה ,  ולא בפני סכנות שווא, שהן מָנְטְרוֹת שמושיות  לעת מצוא.

עלילת דמשק

השבוע לפני כמאה שמונים שנה , הייתה עלילת דם בדמשק שחוללה זעזוע גדול בקרב יהדות העולם. וזאת בעקבות היעלמותם של נזיר נוצרי ומשרתו המוסלמי, ודמויות מפתח בַקהילה היהודית בדמשק הואושמו בחטיפתם וברציחתם (לצורך שימוש בדמם) לאפיית מצות. בְחקירה אכזרית שנוהלה על ידי מושל סוריה ולובתה על ידי הקונסול הצרפתי, מצאו את מותם מספר חשודים. 

בתחילת המאה ה-התשע עשרה, היו קהילות נוצריות גדולות מאד במזרח התיכון, והן היו המקור להאשמות בְרצח פולחני שהפך תכופות יותר במחצית הראשונה של המאה. היהודים הואשמו ברצח לצורך קיום פולחן דם עתיק,

 בשנת אלף שמונה מאות וארבעים, הייתה דמשק כבושה בידי שָליט מצרים מוחמד עלי, ידיד הצרפתים, והרקע לעלילה היה היעלמותו של נזיר בשם תומאסו, יחד עם משרתו המוסלמי, איברהים עמארה, 

קונסול צרפת בדמשק, פתח בחקירה נמרצת נגד נכבדי הקהילה היהודית. 

החקירה התבססה על ההאשמה שהיהודים זקוקים לדם של נוצרי, לצורך טקס סודי בזמן אפיית המצות לפסח. ראש ממשלת צרפת, תמך בגלוי בנציגו בדמשק, ובשיחה עם ג'יימס מאיר רוטשילד אמר: "אם היהודים בימי הביניים אכן שלחו ידם, כָמסתבר, בֶרצח פולחני, מדוע לא יעשו כמוהם יהודי דמשק החשוכים בימינו? 

סָפַּר יהודי בשם שלמה חאלק, נחשד והובא לחקירה, בעינויים קשים נאלץ להודות באשמה, ונקב בשמות שבעה מנכבדי הקהילה שידם הייתה כביכול במעל: אלו נעצרו מיד, חלקם עונו עד מותם, והאחרים הודו. 

משה אבואלעפיה שהיה קורבן למעשי אכזריות גדולים ביותר. טען לבסוף, אחרי עינויים קשים, שמסר את בקבוק דמו של תומאסו לרב הראשי של דמשק, יעקב ענתבי 

השגריר הבריטי כתב: "המובאות מהתלמוד, שנגבו מפי העצורים הרבניים, תורגמו, ואלה מאשרות את מעשי התועבה, והסוד…נחשף עתה לעיני הציבור". 

תזכיריו גם שיקפו את האווירה ששררה בדמשק באותו זמן: וכך נאמר  אז וגם נכתב:"הדעה המקובלת מקדמת דנא בקרב האוכלוסייה הנוצרית ברחבי טורקיה…היא שהיהודים…העלו בחשאי נוצרים לקורבן, כדי להקיז את דמם ולהשתמש בו לצורכי פולחן בחגיהם…ועובדה זו הוכחה כאן.

השמועה הגיעה אל יהדות העולם, אך ידה הייתה קצרה מלהושיע. 

רבים, הן מקרב עם ישראל, והן מקרב האומות, עשו רבות למען הצלת החטופים: ובהשתדלות משה מונטיפיורי נְאות גם הסולטאן העות'מאני, לנקוט בִפעולה ולהכריז כי חל איסור מוחלט על הפצת עלילת הדם. 

כעבור עשר שנים, עסק העיתון ניו יורק הראלד, בפרשה בעמודו הראשון וטען כי היהודים ביצעו רצח "על פי הוראות התלמוד", ושההאשמות נגדם "בוטלו בגלל התערבויות מפוקפקות של הרוטשילדים".

איך זה בשיר  הילדים הידוע   ,הימים חולפים שנה עוברת  אבל המנגינה לעולם נשארת.

הרופא  שנפל על משמרתו

סערה בקרב הרופאים המתמחים: בעקב דרישה פוגענית מצד משרד הבריאות שעוררה זעם, כאשר הרופאים המתמחים בבתי החולים הממשלתיים, נדרשו לדווח בטופס השעות אם יָשְנו או לא יָשְנו במהלך התורנות, כתנאי לקבלת שכרם. 

ומספרת  רופאה אחת: "במהלך תורנות בשעות הלילה, אני נותנת מענה לכל מקרה במחלקות בתי החולים ובמיון. 

נדיר שאני מצליחה לישון שעתיים במשמרת. ועכשיו דורשים ממני להיזכר אם ישנתי שעה, כתנאי לקבלת משכורת? זו תחושה משפילה".

שיבואו ויבדקו איך אנחנו סובלים ונשחקים. רק עכשיו נפטרו שני רופאים במהלך תורנות". סוף ציטוט.

ואכן קראתי  בשבוע החולף שהקהילה הרפואית המומה וכואבת, את מותו בטרם עת של ד"ר אורן זוסמן, בן שלושים  ושמונה,, 

מומחה בִרפואה פנימית ומתמחה בקרדיולוגיה בבית החולים בילינסון, אשר נפטר מדום לב שחווה במהלך משמרת. כן  במהלך משמרת, עליה היה אמור לדווח כמה שעות ישן…

ד"ר זוסמן, נשוי ואב לשלושה, התגורר בתל אביב וחלק עם מכריו דרך  הפייס בוק, שלו תובנות והגיגים, משגרת חייו כְרופא במערכת הבריאות בה עבד. 

"'חדשות טובות. הוא  כתב בהודעה לחולה: באתי לספר לך שכנראה נמצא לב עבורך'", "'אני מבקש שתהיה בצום, 

תכף נשלים כמה בדיקות. עכשיו נערכים להכין את הלב הנתרם, ואם הכול יהיה בסדר, תעבור השתלה הלילה'. 

אני, בתפקיד אראלה ממפעל הפיס, לגבר בן ארבעים  ושתיים עם אי-ספיקת לב סופנית".כתב לרעיו הקוראים .

וזהו  בדיוק הרופא  שהיינו רוצים לפגוש  כשאנו לחוצים בדבר בריאותנו, רופא איכפתי, שמביט  בעיננו, בעל לב ונשמה, שלוקח ללב את מצוקות מטופליו,   ובלי שהכרתיו בכלל רק לפי מה שכתב, אני מבין שהיה כזה.

אני יודע  שרופא הוא  ככל האדם, וימיו  בחלד נכתבים ממעל, כמו  כולנו, ואפילו שכך,,, יש איזו  הילה לראשו של רופא, איזה מקסם שווא , שמי שמטפל  בחולים על סמך ידענותו במכמני הנפש והגוף, לא יכול  להיות חולה,  

יש לנו לכולנו  מן מחשבה כזאת, שרופא  הוא תמיד בריא ,

הוא  הרי יודע  הכול עלינו ,(אצלו  כל הסודות,,,) ויותר  משאנו יודעים על עצמינו הוא יודע,  

והוא  מכיר את  נתיבם של  העורקים, והוורידים שבגופנו, והוא מכיר  את תוכנו, כאילו היו ספר פתוח לפניו, הוא  מרפא אותנו, ומעניק לנו חיים כאילו הוא שני בדרגתו  האנושית לכל יכול ,  

מי לא ראה בצילום  או בחיים, רופא בחדר  ניתוח , וראה את השכינה ברגעי החסד  היפים ביותר שלה. 

לכן  כל כך  כואב לקרוא  על קרדיולוג  מציל חיים , קרדיולוג  שעניינו שלומן של פעימות  הלב, והנה הוא ככל האדם ,(ולדאבון  לב) גם ליבו יכול לידום ועוד כל כך צעיר , 

וכואב שאיננו, וכואב  על כל האנשים שיכול  היה עוד להציל.

ואולי  זה גם מקום  להפנות קריאה או שמא  זעקה , לנושא בו לא ידובר  בבחירות הבאות, מערכת הבריאות, 

כי  הנה לנו  בעליל שזועק לשמים, רופא  נופל בעת מלוי תפקידו,  

יכול להיות  שהיה חולה עוד  בצעירותו, ואולי ליבו היה חלש עוד קודם ,

 אבל אולי מת בגלל  הלחץ , המאלץ רופאים  מלאכים , לעבוד מסביב לשעון , בחוסר משאבים  , בחוסר שינה, בחסר זמן, באיון אונים שברצון  לרפא את כולם ,עם תסכול של חוסר יכולת, וחוסר מענה נאות  ואולי הוא מת מעייפות נוראה , שהכבידה על ליבו הרחום, אולי מת  משברון לב, שאפשר היה למנוע אותו עם תשומת לב וחלוקת משאבים אחרת, בָמקומות הנכונים הראויים  באמת. 

יהי זכרו ברוך.

מדרשיר של עובדיה חממה

במרכז המדרשיר לפרשת "תרומה" עומד עניין בניית המשכן. ומתעוררת בנו התהייה באשר לָרלוונטיות הרוחנית המודרנית, של כל פרטי הפרטים שהיו נחוצים בֶעבר להקמת המשכן והמזבח, באומרו "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה ח)… והנה לנו המקדש כמשל. 

בורא עולם מבקש ממש לשכון בתוכנו, לזרוח ולהאיר בנו. הוא מבטיח כי אם רק נבנה משכן, שיהיו בו המידות הראויות, הוא ימצָא בנו ויימָצֵא בנו כמו בדירה להשכיר!

אָז הִנֵּה אֲנַחְנוּ כְּדִירָה לְהַשְׂכִּיר

לַצַּד הָאָפֵל אוֹ לַצַּד הַמֵּאִיר,

"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם",

בּוֹרֵא עוֹלָם מְזֻמָּן לְכָל אָדָם וְאָדָם.

אָז בְּנוּ לִי מִשְׁכָּן עִם אוֹרָה וְשִׂמְחָה,

בְּנוּ לִי, בְּנֵי אוֹר, בְּלִבְּכֶם מַמְלָכָה,

בְּנוּ לִי מִשְׁכָּן, אֲנִי אֶזְרָח בְּקִרְבְּכֶם,

בֵּית מִקְדָּשׁ קָטָן בְּתוֹךְ לִבְּכֶם.

בְּנוּ לִי מִשְׁכָּן עִם אוֹרָה וְשִׂמְחָה,

בְּנוּ לִי, בְּנֵי אוֹר, בְּלִבְּכֶם מַמְלָכָה,

בְּנוּ לִי מִשְׁכָּן, אֲנִי אֶזְרָח בִּשְׁבִילְכֶם,

בֵּית מִקְדָּשׁ קָטָן בְּתוֹךְ לִבְּכֶם.

דירה להשכיר

מילים ולחן: עובדיה חממה

הפוסט גאון ברדיו 08/02/2019 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

אומרים  שאין כזה דבר : תקשורת, תקשורת שהיא  כאילו בעד, תקשורת שהיא כאילו נגד…  אומרים שזו אמירה של סתם , כי התקשורת איננה איש אחד או  קבוצת אנשים בעלי אותה דעה, אפילו לא גוף אחד שחושב ומחליט  החלטות,,,

תקשורת  זה הרבה אנשים עם המון  דעות,: עיתונאים , עורכים  פרשנים, מפיקים, במאים, זה המון אנשים  עם מחשבות אפילו מנוגדות זו מזו, לכן אין בשום אופן  ארגון כזה שנקרא תקשורת, שאנשיו חושבים אותה דעה, ומתנהלים  באותה דרך, 

לומר  שהתקשורת ככלל,,, היא נגד או  בעד מישהו או משהו, זו סתם אמירה שאין בה ממש, (כך אומרים)

מה כן יש? 

אבל,,,  יש,,, ולעיתים,,,  אחת לכמה זמן,,, הרבים מתארגנים לאחד, ,ומתיישרים כמו לפי צו, בקו אחד, וכולם כל  אנשי המדיה, באחת הופכים , מיחידים בודדים ,למעצמה

מעצמה  חזקה מאוד, עם סדר  יום ברור. 

וקוראים  להם אז לכולם ביחד "הממלכה השביעית", מושג ידוע הבא לתאר את המדיה שנקראת תקשורת (עיתונות, טלוויזיה, עיתון וכדומה). כמו היו רוצים כך לתאר את כוחה הרב של התקשורת עד כדי לקרוא לה  "מעצמה" או "ממלכה". 

אז  קודם  כל מקור  השם הוא   "המעמד הרביעי", לא "הממלכה השביעית", והמדובר  עוד בפרלמנט הבריטי, של שנת אלף שמונה מאות עשרים  ושמונה, שהיו בו ארבע מעמדות: הלורדים של הכנסייה, הלורדים החילוניים, הנבחרים מפשוטי העם והמעמד הרביעי (והחזק ביותר, לדברי  מי שהגה את רעיון המעצמה ), המעמד הרביעי שהוא החזק מבין שלוש המעמדות, המעמד הרביעי שהוא העיתונות..

משם  בא לה לתקשורת  השם , הממלכה הרביעית.

לרוב  משמשת התקשורת (וביודעין) כלי  משחק שימושי ושנון , דרכו מעבירה  הרשות לציבור , מסרים לרצונה, 

לעיתים , הופכת התקשורת מעיתונות מְתוֶוכֶת  בין המציאות לַקורא, הופכת באחת, למעצמה והיא חדלה להיות  כלי משחק אלא הופכת למשחק עצמו, עד כדי להעביר בעצמה ובלי מתווכים  את המסר שלרצונה. 

בימים רגילים ,קשה לזהות  את עוצמתה של התקשורת ,ואת  אחידות בטויה בכתוב ובמצולם , כי  לרוב היא לא אחידה בדעותיה, וכל עיתונאי  ופרשן אומרים את דעותיהם בקשת רחבה מן הימין ועד לשמאל, 

אבל יש רגעים מכוננים  יחידים בסוגם, שהם מן מומנטום  תקשורתי, ובלי הוראה מגבוה,(בלי הוראה בכלל)  כאילו מעצמו קורה משהו לכל הממלכה הרביעית ,על  כל דָבַּרֶיה, שהיא כאילו אצה להתייצב, בראש חיל  חלוץ, בקול אחד, בדעה אחת, באמירה אחת, כאילו חשה שזה  רגע גורלי המחייב את איגום הכוחות ,למלחֶמת הבְעד , שהיא כל כולה  נגד!!!

וזה ישיר וגלוי ובוטה בלי פשרות  עד לניצחון המוחץ.

וזה משהו  שמזכיר מאוד את  הציבור בארץ, המחולק  והמפולג , בכל ימות השנה וראה זה פלא  בעת מצוקה , כשהעם הזה מזהה סכנה לקיומו, הוא  הופך מעם חצוי וסדוק, לאומה מאוחדת ההופכת בצוק  העת, אגרוף ברזל, 

ככה ממש (ולהבדיל) התקשורת ברגעיה  המאוחדים, בהם כאילו היא חשה שזה זמן  גורלי להחלץ יחדיו עם כל הכוחות, למערכה גורלית ומשמעותית , כדי  לעזור לעם היושב בציון, המגשש באפילה , להחליט החלטה נכונה, בבואו  לבחור לו את מנהיגיו, לעזור לו לעם, לא במסתרים לא ברמזים, אלא בגלוי  ובפרהסיה מוחצת,

כל זאת אפשר  היה לראות, ובזאת  אפשר היה לחוש, , סביב  הנאום של גנץ,  

גילוי  נאות אני אוהב אותו את בני גנץ, אפילו  מעריץ, אבל אני חושב שאפילו הוא לא הבין  על איזה גלי אנטי , הוא דאה השבוע ,ברוח הגבית  שקיבל מן המעצמה השביעית שהרחיפה אותו בלי כברת  דרך מקדימה, למרומי הפוליטיקה שלנו,

וזאת כשניתנו לו  לאורך חודש שלם וברוחב לב, סיקורים ופרשנויות, בדבר שתיקתו, וביום  בו שבר שתיקה , שברה גם התקשורת את מיגבלותיה האתיים , ונתנה לו עשרים  דקות של זמן אוויר שפתחו את החדשות עם נאומו, 

כך  נוכחנו  בשבועות האחרונים , איך  ממלכה רביעית שלמה, על כל  גיסותיה, כאילו מקבלת צו שמונה, וגיוס  מילואים, כדי להכשיר מטוס חדש להמראה אל  עֶבר הימים האחרים…

צבא ערוך ומוכן לדָבר  טובות, על שתיקה, ואחר  כך משנשברה השתיקה, ריתקה הממלכה  את הארץ כולה בפתח חדשות הערב, כאילו  נפל דבר בארץ היהודים, כאילו בא נבחר ציבור חדש  מן החלל החיצון, משוח בשמן ,והארץ הולכת בזכותו, לשקוט  ארבעים שנה,

 והממלכה  הרביעית, עשתה הכול , בכוח  אדיר ובעוצמות לא רגילות כדי  לעזור לדבר שיקרה, עד כדי לוותר אפילו על  התחרות שבין הערוצים , כדי לבטא בכך איזה יחד  בו זמני.

ואולי  נפל דבר ,ואולי  המטוס אכן יצא לדרכו, אל עבר  הימים האחרים, 

אבל  אין אנו  יודעים, עדיין מאומה,  בעוד הממלכה כבר החליטה  והמליכה, והיא רצה קדימה, ומרעיפה שלא  כדרכה אך טוב.

החלצות  כזאת ,של  שעת רצון גורלית, מטעם  הממלכה הרביעית, אני זוכר, רק בימי ההתנתקות, גם אז  הייתה אחידות דעים בממלכת התקשורת, להחיש את המהלך  ולא לתת לו להסס…או לחזור בו חלילה,,, לנוכח בכיים וזעקתם, של  המגורשים.

 וכשזה קורה  כמו שזה קרה ,בקבלת  הפנים הממלכתית , בלי  מעצורים ומגבלות, ועל כל  הקופה התקשורתית,, רק אז אתה  מבין למה קוראים לתקשורת מעצמה. ולמה היא  חזקה אפילו,,, משלוש הרשויות האחרות .

סירטונים

לא  פעם קורה לי  לראות תכנית ראיונות  אחת מיני רבות , שבה מתווכחים ,וצועקים  ומתדיינים, בקולי קולות ,ואתה לא שומע כלום ולא  מבין כלום , כי כולם צועקים ביחד, והדיון אמור היה לעסוק, בבעיות העומדות  ברומה של ארץ, וסביב השולחן מִגְווָן מקצועות, יושבים מדינאָי, רופא, ספורטָאי  שחקן ,ועוד ילדה צעירה ביניהם, המוצגת כאחת,,, שיש לה מליון עוקבים,,,

כן  אני יודע  שאני מדור אחר,   לכן אני ממתין שמישהו ישאל  אותה , למה בעצם עוקבים אחריה  מיליון איש, בעיקר בני נוער? 

ואין על פי רוב  מי שמעז לשאול את  השאלה , כי היא אולי  פוגעת , כי היא מעידה על  חוסר ידע והבנה בָמדיה העכשווית, 

אז  יש לגברת  מליון עוקבים, כי  ככה,,, 

וזו  סיבה מספקת לכך, שהיא  מוזמנת לדיון,

מליון  עוקבים זה לא דבר  שהולך ברגל, זה טס…

דמותה  היא ויראלית  יגידו לך, וכל צילום שלה  באינסטגראם יש לו משמעות ועוקבים, אז  זהו העולם החדש, והלא מוכר לותיקים שביננו, כולל אותי,

אני ושכמותי, עוד זוכרים  סרטי תדמית של פוליטיקאים,  עם אידיאולגיה ומצע, וניסיון  כן , להוכיח בסרטון, שהאיש ראוי . וצוות שלם של יועצים, היה מנסה אז בכל  דרך לשכנע אותך בסירטון , שהאיש מתאים להיות נבחר, 

היום  אם יש לפוליטיקאי  צוות של יועצים , הוא  יציע לפוליטיקאי (קרוב לוודאי), את  ההיפך מסרטון עם דברי חכמה, למה ?  

כדי  שהוא יהיה ויראלי,  וֵוִיראלי לא סובל הגיון, ויראלי  חייב להיות מטופש, ויראלי לא סובל כלב  שנשך אדם , בויראלי עובד רק אדם שנושך כלב,  

לכן  כל הסרטונים  החדשים , של הנבחרים שלנו  המשתוקקים להיבחר בִמקומות טובים  בפריימריס,

חייבים להיות  קודם כל, ולפני  דברי החכמה , חייבים להיות, ויראלים  כמו הגברת הצעירה עם מליון העוקבים, 

כדי שיראו אותם וישמעו אותם  מה שיותר אנשים ,זה שם המשחק היום וחזות  הכל, לשאוף להיות ויראלי,  

אתה שר שיר היום ,  אל תתאמץ בשבילו עם  מנגינה נאותה , או חס ושלום מילים  בעברית רהוטה, קח תופים תן בראש של הקצב , קח מילה אחת ,כמו "ממי"  או "בבי" "במבי", שתחזור על עצמה אלף פעם , העלה ליוטיוב וְצָפֶּה בסבלנות, ובשקיקה להיות  וירוס , משמע ויראלי, 

אין  היום לכל מי שיש  לו מגע עם קהל, אין אחד,,,  שלא מייחל לעצמו להיות ויראלי ,  גם העיתונאי שרוצה שדבריו יהפכו וירוסים, יכתוב  פרובוקציה , כדי לעודד תשובות נגדו ובעדו , רק כך יהפוך לויראלי.

באינסטגראם  מלכה עד לא מזמן אחת  בשם קיילי ג'נר לבית קרדישאן ,בזכות  הניתוחים שחשפה ברשת בכל מיני איברים שבפניה , והיו לה ולדמותה ברשת, בלי  שהיא תעשה מאומה, (רק ניתוחים) ,,, היו לה שמונֶה עשרה מליון צְפִיות, והיא הייתה  מלכת האינסגראם, 

ומישהו נכנס  לאמביציה וביקש  באינסטגראם , לאתגר ולהביס את  המלכה והוא ביקש לייקים(מה שיותר) לָתמונה שהוא שם  באינסטגראם, 

תמונה של  ביצה ,(בחיי, אני נשבע~!) כן  ביצה פשוטה מן הלול, במו עיני ראיתי,  ביצה!!! ולתמונה נלוותה הפניה , בואו ונביס את קיילי ג'נר קרדישיאן,,  בלייקים.

והביצה,,, לא תאמינו, קיבלה חמישים  ואחת שש מאות שמונים ושתיים מליון צפיות  , ביצה הביסה את הקרדשיאן מי היה מאמין, 

עוילם גוילם  היו אומרים פעם  על תופעות כאלה , היום קוראים לזה ויראלי. 

 אל  תראו  את הסרטונים של  הרצים לכנסת, הם  רוצים להיות ויראלים  וככה הם נראים וירוסים,  אז אל תסתכלו שלא תידבקו.

טרגדיה אתיופית

צעיר בן עשרים וארבע, נורה למוות על ידי שוטר בבת ים, לאחר שלטענת המשטרה  הוא איים בסכין שלופה על שוטרים שהגיעו למקום. 

השוטר טוען ,שחש בסכנה לחייו , משפחתו של ההרוג והשכנים טוענים שהאצבע של השוטר הייתה קלה על ההדק..

 מטעם המשטרה נמסר כי בדיקה ראשונית העלתה שהצעיר התפרע בבניין מגוריו, בעודו אוחז סכין מטבח גדולה, וסיכן את העוברים והשבים. 

המשטרה הגיעה לזירה, שם קיבלו השוטרים דיווח כי החשוד נמלט רגלית לִרחוב סמוך. השוטרים החלו בסריקות באזור, וזמן קצר לאחר מכן אותר הצעיר בקרבת מקום, כשהוא עדיין אוחז בסכין, וסירב להיענות להוראות השוטר. השוטר, שחש סכנה לחייו, ביצע כאמור ירי לעבר החשוד.

ועוד  לא אמרתי אף  מילה על כך שההרוג  הוא אתיופי , שאז זה לוקח  את הטראגדיה למקומות אפלים  יותר,

אז גם בלי מוצאו של  ההרוג זה טראגי דיו,,,

ההרוג שוחרר מהצבא בשל סעיף נפשי, ובמשפחה טוענים שלא קיבל סיוע פסיכולוגי למרות שביקש אותו,

הוא יצא מהבית עם סכין. ומישהו  מבני המשפחה עשה את המוטל עליו והנכון והאזרחי, והממושמע, וקרא  למשטרה כדי שלא יֵרָצְחו על ידו , אנשים שברחוב,

חמישים ואחת דקות הוא  הסתובב חופשי עם סכין. ואז  לקריאת המשפחה המיוסרת והחוששת, הגיע שוטר  עם האופנוע, שפחד ממנו, וירה בו שני כדורים,

ואומרת  אימו של יהודה   חשבתי שהמשטרה היא זו שתציל אותו. מעצמו  ומן הסובב שהפך בגללו לסכנה,,, 

הבן שלי לא יצא כדי לרצוח בן אדם, אני לא יודעת למה הוא יצא, אני ביקשתי שיצילו אותו, למה הם עשו את זה? הם ראו שהוא לא אויב, סוף ציטוט.

אני לא  בא לברר מה הסיבה  שידו של השוטר הייתה קלה על  ההדק , כי גם בלי שמוזכרת המילה אתיופי  זה נורא מאוד וטראגי גם ככה.

כי משפחה  שרואה במשטרה  כוח עזר פונָה אליה בָצר  לה , לסייע לה עם בן פְגוע נפש,  משפחה קוראת למשטרה לבוא ולעזור, ומה שיוצא  מזה זה תוצאה טראגית.,

יכול  להיות שבמקרה אחר , דומה  יחשבו אנשים פעמיים , אם לקרוא למשטרה לעזרה,  כי יפחדו שבבוא הניידת לעזור,,, מישהו ייהרג בשל יד  קלה על הדק?

בית  הכנסת

חקירת הפריצה והשחתת בית הכנסת "שיח ישראל" בשכונת קריית היובל בירושלים נמשכת, ובשלב זה מסתמן כי הרקע הוא פלילי. בין היתר נבדק אם מדובר בניסיון שוד שהפך למעשה ונדליזם, וזאת בגלל שהכספת נפרצה.

 כוחות משטרה שהגיעו למקום מצאו כי ארון הקודש נחתך, ספרי תורה הושחתו וחפצים רבים נעקרו ממקומם. 

כמו כן, על רצפת בית הכנסת נשפך חומר ניקוי. הפורצים זרעו הרס בבית הכנסת, וככל הנראה לא נגנב דבר. 

בכותרת  נאמר שהשחתת בית הכנסת: מסתמנת על רקע פלילי; וכנראה שזו – פריצה שהסתבכה, 

המקרה  הוא נורא לכשעצמו, ספרי  תורה קרועים , לוקחים אותנו  למקומות שהיינו רוצים לשכוח,,,

אבל  אני מודה שהייתה בי  רגיעת מה בנפש, כששמעתי, שסביר לחשוב  שהפשע, לא לאומני, או אנטישמי ,

אחרת  איזה פנים  היו לנו בעיני עצמנו, ובאירופה  ממנה באו העולים הצרפתים, האלה אנשי  בית הכנסת,, 

באו או שמא ברחו  מאימי האנטישמיות שבצָרפת, והגיעו  לקריית היובל אשר בארץ היהודים, בה ראו מקום  בטוח.

ובה הקימו את  בית הכנסת הזה שחולל,,,

ושנקרא על שמו של יונתן סנדלר הי״ד, שנרצח עם שני ילדיו בטבח הלאומני המזעזע בטולוז שבצרפת.

אני חוזר  לרישא של דברי,  הלוואי שזה רק נסיון  של שוד,,, 

יצחק שלו

ליצחק שלו, זכרונו לברכה, מורי  ורבי , ימלאו השבוע מאה, 

היו לי לאורך  השנים, בבתי הספר בהם למדתי,  הרבה מורים, אבל מורה אחד ,בשם  יצחק שלו, מִתמר לָגובה מעל כולם, 

ועשרות  שנים, יותר מיובל  , אני נושא ונוצר, בליבי את  דמותו של מורי היקר, כמו לפיד של אור גדול, 

שלו  היה מחנך , בכל  רמ'ח איבריו ואת  אהבתו היוקדת לעיר ירושלים, החדיר  בנו התלמידים , עד שהפכנו כולנו בזכותו לשפוטיה ומאהביה של העיר,

אני זוכר  שיעור בו למדנו  באגף נפרד של בית הספר בית הכרם, כי  היינו מה שנקרא אז (מגמה הומנית ) וזה היה באזור  עומריה, איפה שהיום גן הפעמון, ויצחק שלו , דיבר על  בריכת השילוח, ותלמידה שאלה היכן זה, ושלו הלך אל החלון, פתח  אותו לרווחה ואמר: תלמידי ירושלים לא צריכים תמונות בספרי ההיסטוריה שלהם , די  שיפתחו חלון ויראו הכל, 

בינות למפלסי האדמה, נושמים תקופות, חשים  דורות , רואים שרידי חומות מימי בית ראשון ושני, ומבצרים  מתקופות חשמונאי, ושרידי בניניו של הורדוס, ושרידי רומא וביזנס  ובית אומיה , הכל לפניך , הכל גלוי , הושט ידיך וגע, פתח עיניך וראה את  קורותיה של עירך הניצחית, למולך.

והנה בריכת  השילוח אמר לָתלמידה השואלת,  והצביע על הבריכה שבמורד ההר, בסמוך לאפיק נחל קדרון הפוגש  במהלכו, את גיא בן הנום, 

במים אלה טבלו עולי הרגל וטיהרו עצמם טרם שעלו לבית המקדש בִּשְלוֹש הרְגלים, והיא  רק שאלה (התלמידה) איפה בריכת השילוח… 

כך  סיפר  יצחק שלו, ואנו  מוקסמים מדבריו שלא לומר  משולהבים.

 כל  כך הייתי  מושפע ממנו ויודע את  צפונות ליבו, בעניין ירושלים, עד שכשאחרתי  פעם לשיעור , נכנסתי לכיתה ואמרתי שבדרכי לבית הספר רותקתי  ליופיה של החומה המקיפה את העיר, כל כך נסער הייתי עד ששכחתי, שאני בדרכי לבית הספר,  

גם  שלו וגם אני ידענו , שאני משקר,  כי המרחק מבית הכרם בה גרתי לחומת העיר  העתיקה הוא עצום , והחומה בלתי נראית מן המרחק  הזה, אבל הוא ויתר לי ואמר "סיבה מספקת וראויה" שב.

כשהיה מגיע עם מעטפה ובה סוכריות ,ידענו  שיצא ספר שירים חדש שלו, והוא היה מעביר  את הספר מאחד לאחד , והיינו קוראים בשיריו  ואוהבים בזכותו, את המילה הכתובה האפופה בכישרון , ואת המשורר  המחנך , שזכינו להיות תלמידיו, 

אחד מן השירים שקראנו היה בעקבות חולה   מבית החולים לחולי נפש בגבעת שאול שרץ באמוק לכוון, העיר העתיקה. 

חולה הנפש נורה למוות על ידי הלגיונרים הירדנים שישבו על החומה, ושלו הקדיש לו שיר: וקרא לו "למשוגע שנפל לרגלי החומה". 

ברחת, אחי, מיגונך בחצר החולים,

מסדרי זריקות מרדימות וסדרי מנעולים,

לנסות תרופה שרופא לא ההין עוד לכתוב.

לעלות בחומה ובהר אלהיך הטוב…

וכטוב לך מאד שם למעלה, – נורית עפר.

כדת החולם שנדד אל מעבר לספר.

ואמרו כל אחיך: אויל הוא האיש, משוגע,

ועלה במשעול האסור אל העיר הנוגה…

ולא כן הדבר, הרוגי מחצר הטרופים,

כי ערגת במרי חליך לנופים הרופאים

ורק זאת, קטופי התמים, לא השכלת עשות:

להוליך אחריך עוד אלף חולי נפשות!…

אם ככה עשית, אחי, ורפא לך רפוא

לך ולעם החולה בצהבת חופו,

ולא איש אז הניד בראשו וקרא משוגע

להוזה שהוליך את צבאו אל העיר הנוגה…

השיר הפך את "המשוגע" לשפוי, ואת הציבור שלא נהג כמותו ורץ לחומה  לגרף משם כדברי שלו "את הליגיונרים על מלא אזנם",,,ללוקים בנפשם.

כזה היה המשורר יצחק שלו, זכרונו לברכה, המורה הבלתי נשכח שלי , שהיום  מולאים לו מאה.

אס או אס לילדים חולים

בשיחה עם ידיד  טוב שלי, אב לשלושה  קטינים , וקטינים מאוד, הוא  העלה רעיון שאני חייב להביא אותו  בפניכם כשרות לציבור ,אולי יקרה משהו , והרעיון  יהפוך מעשה, 

הוא סיפר לי שלא פעם  קרה לו שבוקר מַגיע, ומתחילים לארגן את הילדים לבית הספר, ומהר מהר מתכוננים לצאת לעבודה. ופתאום הילד זועק שהוא לא מרגיש טוב. החום מצביע על שלושים  ותשע מעלות, ומאחר ומדובר בילד קטן שלא יכול להישאר לבד, נשאלת השאלה מי יישאר איתו בבית? הוא לא יכול כי במשרד מחכֶה לו כל הצוות, היא לא יכולה  כי היא עורכת דין , והשופט בַדיון של הבקר לא יאהב שהיא לא היגיעה,

אז מיד מתחילים הטלפונים. סבא שעוד לא יצא לפנסיה עובד, ואילו סבתא נמצאת היום בלימודים (היא עושה עוד תואר). מהצד השני ההורים בכלל גרים רחוק בצפון ואין להם אוטו. 

אז  מהכוון של  סבא וסבתא אין ישועה, זה לא יעבוד הפעם, 

הבייבי סיטר שמגיעה בדרך  כלל בערבים, לא יכולה ביום, כי היא סטודנטית שלומדת, כך גם הבייבי סיטר השנייה. זאת  שלומדת בבית הספר הייתה מוכנה לוותר על בית הספר אבל ההורים שלה לא מסכימים, אז מה עושים? 

אז "אתה תישאר", אומרת האמא לְאבא, כי "יש לי בית  משפט, 

"מה פתאום", אומר האבא, "אני נשארתי בּפָּעם הקודמת, וחוץ מזה שיש לי תכנית עבודה, להגיש. הבוס שלי יפטר אותי אם לא אגיע היום". 

וכאן מתחיל ויכוח וריב, עד השמיים שבו כל צד מסביר למה אסור שהוא יישאר ומדוע על הצד השני לוותר. 

והילד החולה?,,, הוא נשאר בצד, בלהט הריב  שבין אבא ואמא שבכלל שכחו אותו, 

בסוף מישהו מהם כנראה ייכנע ויישָאֵר כי אין בררה. אבל עד שזה יקרה, יעופו ניצוצות בין אבא ואמא. 

ועכשיו הרעיון : שירות של סָבִּים וסבתות מקצועיים, 

סבא  למשל שעד  אמש היה מנהל  מפעל, סבתא שהייתה  מורה ונאלצה לעזוב, והם מזמן  לא עשו בייבי סיטר כי הבן כבר  טייס , וכי הבת פסיכיאטרית והם ,

במלוא כוחם,,,לוּ  רק נתנו להם להמשיך  לעבוד היו עושים זאת בשמחה, אבל  לא נתנו , אז הם בבית קוראים עיתונים, ומגדלים פרחים בעציצים, 

אז  הנה רעיון  ה-אס או אס, לסבא וסבתא  פנויים במקרה וילד חולה , הם ממש מַצילים  אותו , ובעיקר את הוריו שרבים מי ישאר איתו,

סבא או סבתא  שהיו מוזעקים בשעת חירום ונשארים עם הילד לכמה שעות בבקר. כמו בייבי סיטר, רק עם ילדים חולים.  זה הרעיון!!!

אם היה אירגון  כזה אליו היו נרשמים  גמלאים , רק כעזרה ראשונה  בשעות הבקר, 

עזרה ראשונה, להורים  שנתקעו בלי הודעה מוקדמת , "כמה  זה היה עוזר ,לו רק היה כזה אירגון", הרהר  בקול ידידי, לאחר הריב האחרון עם אישתו ,הריב שאילץ  אותו להישאר בבית , עם הילד המצונן , כשבעבודה חיכו לו  והוא לא בא. תחשבו על זה .

גטו לובלין

בשנת אלפיים  וחמש קבעה עצרת האו"ם את ה-עשרים ושבעה  בינואר כתאריך זיכרון בין לאומי להנצחת קורבנות השואה. תאריך זה נבחר משום שזהו יום כניסת הצבא האדום אל אושוויץ, המחנה המסמל יותר מכל את הניסיון להשמדה טוטאלית של העם היהודי.

במרץ אלף  תשע מאות ארבעים ושתיים הועברו יהודי גטו לובלין למחנות ההשמדה, מסמך נדיר שאותר בארכיון של המרכז הבינלאומי "שם עולם" ונשלח באוקטובר אלף תשע מאות ארבעים  ואחת, (שנה לפני שנכחדו), מכתב שנשלח על ידי המועצה היהודית בגטו, המפרט את תוכנית הלימודים שביקשו להעביר לילדי הגטו. 

וזאת כי, על פי הנחיית היודנראט, כל פעילות שביקשו היהודים לבצע בגטו, בין אם תרבותית או יהודית – נדרשה לאישור של השלטונות הגרמנים. 

בפירוט התכנים שהוגשו לאישור, ניתן לראות נושאים רבים הקשורים לְארץ ישראל וביניהם עלייה, הכרת הארץ, השפה העברית ועוד. 

עד היום לא ידוע האם התוכנית אושרה על ידי הגרמנים, והאם זכו ילדי הגטו, ללמוד על ארץ ישראל, 

אך מסמך זה משקף באופן ייחודי את הרצון של היהודים בָשואה, לדבּוק לא רק בערכי היהדות והמסורת – אלא גם להעביר לדורות הבאים את הזיקה והחיבור להיסטוריה ולמורשת של ארץ ישראל, כולל ערכים הקשורים לט"ו בשבט. 

במסגרת המכתב מפורטת תוכנית הלימודים, שכללה את ההיסטוריה של היהודים ולימודי ארץ ישראל, כולל ההתיישבות בארץ ישראל לפני שנת אלף שמונה מאות ושבעים, עוד כוללת התוכנית גם פירוט על קורות היהודים בזמן מלחמת העולם הראשונה. 

לגבי ישראל, כוללת התוכנית את נושא העלייה, ערי המדינה שבדרך, החלוצים ואוצרות הטבע כולל הגידולים החקלאיים. 

חשוב לציין  ולשים לכך לב שבעוד "רוב הסיפורים שעולים מתקופת השואה עוסקים במסירות הנפש של היהודים להמשיך ולקיים את דתם ולשמור על יהדותם (גם במציאות בלתי אפשרית), הנה  במסמך זה אנחנו רואים באופן נדיר גם את הרצון העז להעביר לדור הבא, את הזיקה והכמיהה לארץ ישראל, לנופיה ולשפה העברית.

הפוסט גאון ברדיו 01/02/2019 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

בתכנית "זמן  אמת" ב"כאן אחת עשרה"  , ראיתי ראיון עם האלוף  בריק שמָדִיר שינה , ושופך על  ראשך מים רבים וקפואים של דאגה.

ממש כך, 

בעיקר  משפט קשה אחד  שאמר האלוף בריק, "שהמלחמה  הבאה , מבחינת מוכנותו של צה'ל , תהיה קשה יותר  ממלחמת יום הכיפורים", (אינני יודע אם זה היה  הניסוח המדויק אבל זה מה שהבנתי מן הדברים שהאלוף  בריק אמר), 

למותר  לציין שאין לי (ולא  יכולה להיות לי) מילת ביקורת  אחת על האלוף המועורך כל כך,  

אבל דבריו  הזכירו לי,  תשדיר בטלוויזיה  שדיבר בזמנו על רעידות  אדמה, וכמה אנחנו לא מוכנים  להן,,, תשדיר שחזרו עליו בלי סוף,  והפחידו אותנו בלי טעם.

ששמענו  ונחרדנו ושאלנו : מה בדיוק  רוצים שנעשה? מה יכול האזרח  הפשוט לעשות ברגע של רעידת אדמה  חוץ מלהתחבא מתחת למיטה, (ולזה לא צריך  תשדיר) ככה הרגשתי גם כשבריק דיבר. 

אני מבין  שהאלוף נואש  מן הקבינטים הביטחוניים  השונים, המזלזלים בקביעותיו  מסמררות השיער , ושיוצאים נגדו  בביטול מסקנותיו,  

עדיין ,,, כאזרח  שמאזין לדברים ברטט, מה אני יכול לעשות , חוץ מלרדת למקלט  כבר עכשיו ולהמתין למהלומה בה צה'ל הלא מוכן (לדבריו של  בריק), מתחיל לברוח מן המערכה מאחר ואין לו ציוד, ואין לו  מדיניות לחימה, מה אני צריך לעשות כאזרח, כשאני שומע אלוף בצה'ל  עטור גבורה , אומר לי שצה'ל לא מוכן,  

הרי  אני לא יכול  לבקש להשתתף, בקבינטים  המדיניים הבטחוניים , לא יכניסו אותי לשם , ואם  יכניסו , מה אני יודע בכלל, מה אני מבין? 

ואני לא יכול  להפגין , כי אינני יודע  האם הדברים נכונים ,(עד כדי כך) כך  שאינני יכול להשפיע בשום צורה ואופן , אני רק יכול  להיות עצוב, ירא, מבוהל, מפוחד , וממתין לנורא מכל , ואם זה  מה שהתכנית בטלוויזיה והאלוף בריק רצו שיקרה, אז הם הצליחו,

זה בסדר שסיפרו לי  ש"צה'ל לא מוכן" אבל  שלא יבנו עלי (כמאזין  אחד מיני רבים) שאני יכול  לעשות משהו בנידון.

ועוד משהו על  אף זאת שאני יודע  שהיום הכול גלוי במרחב, ושקוף  וידוע וברור, לכל העולם ואחותו, עדיין יש מקום לשאול, למה למען  השם,,,? למה לצעוק את הדברים האלה בגת, למה "לבשר בחוצות אשקלון"? כדי  שיעלזו בני הערלים? 

 למה אנחנו  צריכים להעביר  פרטים ותהיות שכאלה  בפרהסיה כזאת , האם לא  יאה היה ש"צה'ל הלא מוכן",  משפט נורא ואיום לכשעצמו, האם לא ראוי היה שאמירה כזאת  תאמר במקום הכי נסתר וחשוך שיש? במקום הכי סמוי מן העין,

נכון  גם אני מכיר את  השמש היאָה לחשוף  הכל לטובתי, אבל זו לא שמש,  זו קריאת אֵש ונוע נוע,,, לעליהום…

  של  מישהו  חמום מוח  באיראן או בסוריה  או בעזה או לבנון לקחת את  הדברים כפשוטם ולהתחיל לירות רקטות   על היהודים הלא מוכנים,

להודעות  של החמאס  עם סכין אדומה מדם ,,, בה הוא  מזהיר אותנו ואנחנו מפרסמים פעם  אחר פעם כבר התרגלנו, 

לקריאתו למרד  אסירים של דובר  חמאס לאסירים הבטחוניים שכאן  שיתחילו בשביתה , גם את זאת אני מבין,,,

אחרת  איך הם  ידעו , האסירים  שהם צריכים לשבות,  בלי שאנו מעמידים לרשותם  ושרותם את הטלוויזיה שלנו , גם  לזה התרגלנו, לא הבנו אבל התרגלנו…

אבל  להודיע לחמאס  ולחיזבאללה שצה'ל  לא מוכן לא ערוך וחלש  זה קצת יותר מדי לא? , כך או כך  בינתיים אני במקלט, אולי בריק בכל זאת  צודק.  

שתי מדינות או אחת

מן  הידועות  הוא , שיש  המצדדים אצלנו בשתי  מדינות לשני עמים, כנגד האפשרות האחרת של מדינה אחת , בה יסופחו  השטחים , וכל מי שכאן עימנו, יהיה תושב של המדינה הגדולה , עם תעודת  זהות.

לכאורה  נראֶה פשוט, או : הם  שם ואנחנו כאן, או כולנו  ביחד , בארץ ישראל גדולה , יהודים  וערבים ביחד.

וזה  בטח יהיה נושא  שיעלה שוב ושוב, בבחירות  הקרובות, ויעמיד עצמו להחלטת  הציבור. 

ועם  כל הכבוד  יש לי חשש גדול,  שלא אלה ולא אלה , משמע  לא מצדדי שתי המדינות , ולא  מצדדי ארץ ישראל רבתי, יודעים בדיוק על מה הם  מדברים, 

ו"שתי  מדינות" וכו' ו"מדינת  כל" וכו' הם סתם אמירות , סיסמאות,  משהו שאולי פעם, היה חומר למחשבה, היום  זה לא חומר אפילו,,, ומחשבה בטח לא. 

סתם  משפטים  מעורפלים  בלי שמץ של  היתכנות. מקסמי שווא, בעולם  של פנטזיות.

נלך על הצעה ראשונה:  שתי מדינות לשני עמים,  בסדר, איפה זה יקרה, מה יהיו  גבולותיה של המדינה שלנו, ואלה של  המדינה הפלסטינית,

איפה יעבור  הגבול, האם עזה  כלולה במדינה הפלסטינית?  , האם יהודה ושומרון,? ואם  כן , מה על חצי מליון יהודיה, של יהודה ושומרון, שכבר יש להם  בנים נכדים ונינים שנולדו שם,   

האם  יתנתקו, יגורשו, יפונו,  משם כולם, או חלק ? 

הגושים ששם  , ישארו? או  יתפוררו לפי חלוקה מחודשת ? 

האם  ירושלים  תחולק לשניים  כדי שתהיה בירה לָמדינה הפלסטינית, ואם  תחולק איפה תחולק ליד אבו טור, ליד השער  החדש או שער שכם,?או אולי באמצע הר הזיתים? 

האם  בקעת הירדן  תהיה פלסטינית  , שאז הירדן יחדל לחצוץ  ביננו לכל המזרח המאיים והבוער  והלוחם בינו לעצמו, עם עצמו, עד שנחוש בארץ  את הגיצים של כל האירגונים לשחרור פלסטין  מאלקאעידה ועד דאעש,

האם  המדינה הפלסטינית  תפתח את שעריה לפליטים  האחים, מכל מחנות הפליטים  עד שנראה פתאום כמה מליוני פלסטינים חדשים  בגבולותינו, ועזה שניה ביהודה ושומרון מרושתת מנהרות  מתחת לאדמה, שיגיעו עם הזמן, עד לעיריית כפר סבא, (המנהרות אני מתכון)

האם  כביש שש ייסגר  אז, ויבנה עוקף שש,, מאחר  ולא יהיה בטוח לנסוע בו?(כי מי זה רוצה לנסוע  על קו גבול שתחתיו מנהרות רוחשות). 

קיצורו של  דבר , הרעיון  של שתי מדינות  לשני עמים הוא יפה  הוא נכון הוא הוגן הוא  נאור, אבל הוא מלא בסימני  שאלה בלי אף תשובה אחת, 

ואנחנו  נבקש לכן,(ובצדק) כל  כך הרבה תנאים בטחוניים , כדי ששדה  התעופה , והכנסת וכיכר דיזנגוף ,לא יהיו בטווח הרקטות, שירו עלינו  מברקן הפלסטינית, תנאים שהם לא יסכימו להם ,לעולם, ולכן זה נשמע דיבורים של  סתם, וחלום רחוק,

הרעיון  השני לפתרון  הסכסוך "פתרון מדינה אחת" בכל רחבי ארץ ישראל המנדטורית. 

וזאת  על ידי  הפיכת הערבים  לתושבי הארץ, עם מניעת האזרחות הישראלית מהם  או הענקת אזרחות מוגבלת, ללא הזכות לבחור ולהיבחר למוסדות השלטון.(קודם  כל צריך שהם יסכימו לתנאים האלה)

ואני חושב אז על הדמוגרפיה, העתידה  לבלוע אותנו ברבות השנים, ועל הרעיון  הציוני, ועל גורל הציונות בכלל, בעוד חמישים  שנה, וחוזה אותם מתמוססים ונבלעים בתוך ים של  מוסלמים במרחב גדול ועצום ורב,,, המאמין באל ובמוחמד נביאו.

ולא  ירחק היום בתכנית  הזאת , (של מדינה אחת) , שנמצא  עצמנו בלי שנרצה בכלל, נסחפים ומתערבבים  בג'יהאד ניצחי וסייף אללה, שבין הסונה לשיעה.  

די  להביט  בסוריה בתימן  בסודן בעירק בלבנון, מרחב  ערבי ענק בו אנו ראש סיכה, ובו אף  מדינה , לא חיה בשלום עם שכנתה המוסלמית  סונים נגד שיעים הכל פלגים ופלגי פלגים, ואתה  חושב לעצמך (עם רצון עז לשרוד כיהודי ציוני בארץ  אבותיו) אולי נמתין עם רעיונות חדשים ישנים ומסוכנים לנו, עד שנראה שתי  מדינות מוסלמיות בכל המרחב הערבי, רק שתים,,, עושות שלום האחת עם השניה, 

או לפחות  עד שנראה את רמאללה  חותמת על חוזה עם עזה,,,  או לפחות לא לפני שהחמאס יחתום  חוזה עם הג'יהאד האיסלמי בעזה, 

עד  אז עוד  הדרך רב לצערי  עוד רבה המלחמה, בינתיים  הפתרון ההגיוני לנו , ביותר  לעת הזאת ולעתיד הקרוב, הוא צה'ל  חזק!!!   

פיצול אישיות 

הפרעת פיצול אישיות, מכונה גם בָשמות “הפרעת זהות מנותקת” או”הפרעת זהות דיסוציאטיבית”. 

הפרעה זו באה לידי ביטוי כאשר אדם אחד מקיים מספר זהויות נבדלות ושונות זו מזו.

ואני ממש  לא מתכוון  להעביר לכם שיעור  בבעיות הנפש ,אין לי הידע  המינימלי לכך, אבל כאזרח בָמדינה  יש לי לצערי הנסיון!!! 

בו  מתפצלות בעקבות  החדשות, (אישיותי ונשמתי) לשתי  זהויות, מדי ערב, כשכל אחת חיה לה  ביקום אחר.

לא הייתי  משתף אתכם בתחושה הזו, לולא  אמונתי שכולכם עוברים את החוויה  המשונה כל כך, ממש כמוני, ומדי ערב.

 בה אנו  רואים חדשות  ושומעים שם: שראש  הממשלה שלנו בנימין נתניהו נחת בצ'אד, בביקור רשמי ראשון מאז נותקו היחסים הדיפלומטיים ב-אלף תשע  מאות שבעים ושתים, והנשיא אידריס דבי מארח אותו בכבוד מלכים,בארמון הנשיאות, ובסיום הפגישה אומר: "שהוא  מקדם בברכה חתימה על כמה הסכמים בין שתי המדינות, כולל חידוש היחסים הדיפלומטיים". הישג גדול לראש הממשלה שלנו, גאווה  אמיתית.

וראש הממשלה נתניהו נושא גם הוא דברים ומגדיר את הצעד "כפריצת דרך לָעולם הערבי והמוסלמי"(לא פחות) 

בהמשך ישיר באותה מהדורה , אני שומע על  תמלילים נוספים משיחות שניהל ניר חפץ, עם אנשי המקצוע במשרד ראש הממשלה. תמלילים בהם  מדובר על מזוודות ובגדים שנלקחים לחו"ל על ידי ראש הממשלה ואשתו,לצורך ניקוי יבש ומחלוקת על מי יממן את שיפוץ הבית בקיסריה. ואני שומע  על אופן ההתנהלות בין רעיית ראש הממשלה לשטראוס אחד שעוברת דרך מקורבו של נתניהו, נתן אשל, שלטענת שטראוס גורם להוצאות מיותרות ובעייתיות וגם מסכסך בין ראש הממשלה ורעייתו לבינו. וקשה לי לבר  בין שתי ההודעות,,,

כי בהמשך  החדשות או  ביום המחרת,  משגר ראש הממשלה ושר  הבטחון נתניהו,מסר מאיים כלפי חמאס. ואומר בעוצמה,"אם הם לא יפסיקו את ההתקפות האלימות נגדנו, הן יופסקו בדרך אחרת והיא תהיה כואבת, כואבת מאוד. אנחנו קרובים מאוד לפעילות מסוג אחר, פעילות שתכלול מכות עוצמתיות מאוד. אם יש לו שכל, חמאס יפסיק את האש ואת ההתפרעויות האלימות ,

ואותו שטראוס מספר לחפץ בהמשך  המהדורה,על כך שבכל נסיעה של ראש הממשלה לחו"ל הוא נותן כסף מזומן לעזרא סיידוף, סמנכ"ל בית ראש הממשלה, שאמור לשמש את ראש הממשלה רק למקרה שיאכל במסעדה, אך בפועל הכסף הולך לשימושים אחרים,,, נתתי לעזרא כסף מזומן. אומר שטראוס  בהקלטות, ואמרתי לו שרק אם הם הולכים למסעדה ואוכלים – רק אז תשלם עם הכסף הזה. 

וראש  הממשלה עובד  בימים אלה (זה  בהמשך החדשות), על מודל של חופשת לידה לאבות, שלא תבוא על חשבון החופשה של האם אלא תוענק לאב מתקציב המדינה לאחר שהאם סיימה את חופשת הלידה שלה. 

בהמשך  מספרים לנו, כי מנכ"ל אתר "וואלה", אילן ישועה, סיפק לחוקרים הקלטות בהן שאול אלוביץ', מורה לו להעניק סיקור אוהד לראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו,

ואומר ראש  הממשלה ומזהיר את  החמאס,"אם הם לא יפסיקו את ההתקפות האלימות נגדנו, הן יופסקו בדרך אחרת והיא תהיה כואבת, כואבת מאוד,

אז אני  שומע על תגובת  ראש הממשלה בעניין החמאס , ושומע  על עדותו של חפץ, ושומע על מנהרות  החיזבאללה בצפון, ועל אלוביץ ובזק ויס, ובקשה לסיקור  אוהד, וצ'אד, ואלוביץ וארנון מילצ'ן, וסיידוף,,,ואיראן, 

ומקבל  פזילה, ובא לי לצעוק  הצילו,,, במה להתרכז קודם, ואני מזמר  לעצמי 

 אני שלמי והוא שלמה 

ושמי שלי דומה לשמו 

אבל בין שמו שלו לשמי 

בכל זאת יש הבדל רשמי  אז מי הוא מי, 

איזה בלבול,,, והאם  זה אותו האיש בכל הסיפורים ,איך  הוא יכול ? מתי חושבים על מנהרות ? ומתי  על אלוביץ? האם יש מקום במוח לכל כך הרבה מחשבות סוטרות?

שהרי הוא חי ראש  הממשלה (ולכן גם אנו), בשני יקומים , לא  יודע כבר מי זה מי, מה משפיע על מה, ומי משפיע  על מי, כל כך מקווה שהיקום הטבעי שלו שלשמו נבחר  בבטחון בחוץ ובממשל,,, גובר בשיקולים בהחלטות ובהגיון, על  היקום האחר של ה1000 והאלפיים והשלושת אלפים והארבעת אלפים,

בינתיים  אני נע בין לבין  כמו כולנו. צועק הצילו, ומקווה לטוב .

ממתינים

עכשיו  אנחנו ממתינים להתפתחויות  בלשכת עורכי הדין,

ממתינים גם להחלטת היועץ, בעניין החקירות… 

ממתינים,,, 

אחרי  היועץ נמתין  למשפט, אחר כך  לערעור,,,

אחר כך נמתין  לארווויזיון, אחר  כך נמתין לבחירות, אחר  כך נמתין להרכבת ממשלה, אחר כך  לרכבת הקלה,

אחר  כך נמתין למונדיאל, אחר  כך לכוכב הבא ,ולאח הגדול  ולאח הקטן, 

ואחר  כך נמתין  למשהו ,,, שאני לא יודע עדיין  מהו, רק יודע ובטוח בכל מאודי שיגיע ויצוץ  משהו חדש שנמתין לו,,, כי אנחנו מדינה בהמתנה  מתמשכת, ואם אין לנו משהו להמתין לו , נשתגע,,, 

מאז  שנברא בשמינו , משיח  בן דוד , בָ"די אן איי" שלנו  חבויה ציפיה מתמשכת למָשהו,  

וכל  ימינו  אנחנו מצפים  ובדרך, אל אופק  שטיבעו להתרחק מאיתנו , כל  אימת שאנו קרבים אליו,  

זהו בעצם  הרעיון המשיחי, שהוא אמצעי, רוחני , לתיקונה של  החברה, והפיכתה לערכית, לבעלת חסד, לרודפת צדק, כך  שבמהלך צִיפּיה ניצחית למשיח, שמותנית בָהתנהגות שלנו ביננו לעצמנו , וביננו  לחברה בנו אנו חיים ,אנו שרויים תמיד בתיקון עצמינו…

וזה להבדיל  אלף הבדלות מן  הציפיה האחרת, המתמכרת  והנכנעת , מדי יום לריגושים רגעיים, 

כך חיללנו את  מושג הציפיה בן  הדורות, (זה המובנה בנו, והשמור לנו  לתיקון חברתי, לשאלות גורליות ושיח  ערכי בין דורי), והפכנו אותו ללהג יום יומי וריאליטי  מרגש וריגושים של רגע חולף.

קיצורו  של רעיון , מה שווים  חיינו כיחידים , וכעם, אם  אין בנו ציפיה למשהו נעלה,  ומעבר לקיום היום יומי, 

כי נכון  להיום הציפיות שלנו כל  כולן מתרכזות במה יאמר היועץ  המשפטי , נשמע לכם הגיוני? לְעם המצפה כל ימיו לְמשיח…

מדרשיר עובדיה חממה

במדרשיר השבועי לפרשת "יתרו" אנו נדרשים, לשאלת המקום הגאוגרפי של הר סיני.

יש אומרים זה ג'בל מוסא, יש אומרים הר כרכום, ועוד כהנה וכהנה השערות…אין תמימות דעים.

אולי כי כמו שנאמר: "שמה ההר, בתוך הערפל", ושבעצם יש בָסוגייה המסתורית והמעורפלת הזו ,איזה הרהור ניסי, איזה חשש, או מסר רוחני, הֶחבוי כמו תמיד, בנו.

איהו, איהו ההר הנבחר?

מוקף בצוקים ,אי שם במדבר 

כפוף וצנוע, אפוף מסתורין

בענן כבד , על כנפי נשרים

ואולי בעצם, הוא כאן ועכשיו

ובערפל היום יום ,אתה הולך אליו

ונדרש לְמעלות המקום הנעלם,

וללמוד איך לחיות ,בְעולם לא מושלם

איהו איהו ,ההר הנסתר?

מוקף בצוקי מציאות ומדבר

וזאת אומרים ,לכל מי ששואל

כי שמה ההר, בתוך הערפל

וכל מי שיקדים (הרהור תרופה) לשאלה

יזכה מתוך הערפל, לאורה גדולה.

ההר/ מילים ולחן: עובדיה חממה

הפוסט גאון ברדיו 25/01/2019 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

מה הייתם  אומרים אם  מישהו היה מציע  להוריד את מגדל פיזה בן אלף  השנים, כי הוא עקוֹם, ומסוכן  ומונע אפשרות לבנות אוטוסטראדה ,

או אם מישהו היה מציע, להרוס  את הקולסיאום ברומא , אותו מבנה הרוס  שנראה במקרה הטוב כמו פיגום לבניין עתידי ,

היינו  צוחקים לַאיוולת נכון ? אז  גם אצלנו הציע מישהו להרוס את  חומות העיר העתיקה ,שניבנו בראשית המאה ה-שש עשרה , לאחר עלייתו לשלטון של הסולטאן העותומאני, סולימאן הראשון, 

אז ככה: 

חבר מועצת עיריית ירושלים, קורא להסיר את חומות העיר העתיקה. 

הוא אומר:

שהחומה שמקיפה את העיר העתיקה שרדה מלחמות, מהפכות, תאונות ועוד… ולדעתו: (אומר חבר  המועצה)ראוי היה להסיר את החומה, אם לא את כולה אז את רוב חלקיה של החומה. החומה היא פשוט מפגע אורבני, חברתי, סביבתי בלב ליבה של ירושלים וכמובן נותנת תחושה (לא טובה ולא נכונה) שהעיר מחולקת".

 אבל  הוא לא הראשון, שמציע זאת ,,,

שבוע אחד בלבד לאחר איחוד ירושלים במלחמת ששת הימים ב-אלף תשע מאות שישים ושבע,, הזכיר בן-גוריון את אחריותה של החומה לכישלון הגנת הרובע היהודי, וקרא להרוס אותה:

"צריך להרוס את חומת ירושלים, היא איננה יהודית. ככה יידע העולם שיש ירושלים אחת, ובה אפשרי מיעוט ערבי."

הדברים זכו אז לביקורת קשה מצד אנשי רוח רבים, ובהם הסופר ש"י עגנון שאמר: "בן-גוריון אמר הרבה שטויות בחייו. הצעתו להרוס את החומה היא היותר גדולה" גם הסופר יצחק שלו מורי ורבי, לא חסך את שבט לשונו, "מסתבר שלאחר שהצליח בן-גוריון בכמה וכמה ניתוצים קודמים, עוד נשאר די מרץ אגרסיווי בגרזנו לשם מעשה חדש: ניתוצה של חומת העיר העתיקה…סוף ציטוט…

ובתרדמת אילן ואבן

שבויה בחלומה

העיר אשר בדד יושבת

ובליבה חומה

אני יודע  בדיוק למה התכוונה נעמי שמר  כשכתבה את המשפט הזה, אבל כמי שנולד  בירושלים, וראה ברוב ימי ילדותו את החומה  ממרחק כמשאת נפש , אני מרשה לעצמי להבין אותו  אחרת, ואני מבין אותו כך שהחומה הירושלמית היא חלק  בלתי נפרד מליבה של העיר, ואני שגדלתי אל מול שעריה של  החומה ועל הסיורים מעליה מהם נשקפים נופים מרתקים מן העבר הרחוק, שכונות ירושלמיות, ומראות נהדרים שמרכיבים יחדיו את הפסיפס הייחודי של ירושלים.

להרוס את  החומה זה להרוס)   את שער הפרחים ושער  שכם והשער החדש, להרוס   את שער יפו,(ממנו נכנס הגנרל אלנבי) ושער  ציון , שריד לקרבות העזים שהתחוללו במקום במלחמת העצמאות ושער  האשפות השער שלפי המסורת ממנו הוצאו האפר והאשפה מבית המקדש לנחל קדרון, ומכאן שמו.  ושער הרחמים, שעל פי המסורת היהודית, דרכו יכנס המשיח באחרית הימים, ולפניו יצעד המבשר – אליהו הנביא. ושער  האריות(ממנו פרצו הצנחנים ושחרו את העיר במלחמת ששת הימים) עכשיו אני מקווה שזה נשמע מעט אחרת ובלתי ראוי  בעליל. 

אסור  בפרסום

טוב עכשיו כבר יודעים הכול, (בעצם כבר  לפני שבועיים ידענו, רק שאז עוד היה אסור לנו לדעת),

 אבל  בואו נשחזר את השבוע  החולף כי הוא זהה לכל המקרים  האחרים והשערוריות האחרות , והטלטלות  האחרות, שאסורות בפרסום. 

זה מזכיר  תמיד את החד  גדיא , אותו פיוט שאנו שרים  בסופה של הגדת פסח, עם סיום ליל הסדר, אותו  שיר מצטבר, שהראשון מביניהם הוא אותו "חד גדיא", ובכל אחד מבתיו מתווסף פרט נוסף לעלילתו. אז ככה: בבקרו של יום בתחילת  השבוע שָמענו על פרשה מטלטלת, שאסור לדבר בפרטיה, חד גדיא חד גדיא

בצהרים כבר שמענו על פרשה  מטלטלת שמסעירה את המדינה,  מעט אחר כך על פרשה מטלטלת שמסעירה את  המדינה ושמעורבים בה אנשים במערכת המשפט ושאסור  לפרט, חד גדיא חד גדיא

 בחדשות  שאחרי ,כבר  שמענו על פרשה מטלטלת ,שמסעירה את המדינה, שמעורבים בה  עורך דין בכיר , שהוא חשוד מרכזי מטלטל ושופטת מטולטלת, אבל  אסור לפרט, מי הם ולמה? חד גדיא,,,

 אחר  כך שמעתי  על פרשה מטלטלת שמסעירה את  המדינה שמעורבים וכו' וש-התפטרו  המשנה לראש לשכת עורכי הדין ושניים  מסגניו, חד גדיא,,,

 יום אחר כך,,, ראש  הלשכה שאסור לומר את  שמו יצא לנבצרות , ורואים את  תמונתו , 

והכתב  מספר על פרשה מטלטלת בלי קשר,,, שמסעירה וכו' ושיש חשד לשוחד מיני בין  עורך דין רב השפעה לשופטת אבל אסור לו לומר במי המדובר, חד גדיא חד  גדיא

והכתב בטח יודע  שרק לו בטלוויזיה, אסור  לומר במי מדובר , כי כל  הארץ כבר טוחנת את הטלטלה והמטולטלים ואת להב ארבע  שלוש שלוש, והחקירות והמעצרים, כבר יותר משבוע רק שאסור  לפרט במי מדובר, ותמונתו של ראש הלשכה מתנוססת ככה בלי קשר  במקרה. כשהוא משוחח עם שופט. חד גדיא חד גדיא,,, תם סדר פסח , לטלטלה  הבאה בירושלים, תבנה ותיכונן ונאמר אמן.

מתאים גם למזג  האוויר של השבוע,,, מתחיל  כזרזיפי שלג בהרים , מכסה את עין  האדמה בלובן ערטילאי , והופך בוץ מביש  ומביך, שמהפך קרביים למי שחרד לשלטון החוק ,תשתיתה של  הדמוקרטיה שלנו.

יד על  הלב לא נמאס  לכם כבר מן המשפט  היומי, שמתחיל תמיד במילים הפרשה  שמסעירה,,, (ופה רק נותר למלא את החסר)מסעירה את הצבא, ,,,, מסעירה את  מערכת המשפט,,, מסעירה את מערכת הבריאות, את הנמלים את הרכבת את מערכת  החינוך, את סבתא שלי ויויו גם,

כל  הזמן  אנחנו סוערים ומטולטלים, ושבוע שלם  אסור לנו לדעת למה??? 

אבל  זה רק  שם בטלוויזיה הסערות , אנחנו למודי טלטלות כבר לא  מתרגשים כי אנחנו יודעים הכול מיד!

 לא  מחכים  שיתירו פרסום  וכתבי החדשות מתמלאים  מעצמם שהם יודעים מה שאנחנו לא יודעים , אבל זה היה טוב  לימי העיתון ,וזה לא טוב לימי המסרונים והרשת החברתית , היום  אנחנו יודעים הכל לפני העיתון ולפני הכתב , לפני שהנאשם עצמו  יודע שהוא בדרך לארבע שלוש שלוש. אנחנו כבר יודעים מי הוא ולמה?

קשה  לכנות  את האובססיה שלנו  (לַדַעת הכול ולפני כולם)  כסקרנות, זו לא סקרנות זה חולי, 

חולי  בו אנו חייבים  קודם כל להיות עם יד  על הדופק, אנחנו רוצים שליטה במאורעות, מן  תחושת תבהלה, שלא יכולה להיות מציאות, שאנחנו לא נדע את  פרטיה, 

זה קודם  כל, שנית:

זה לא  יתכן שמישהו  ידע משהו ואני לא, אני חייב לדעת כל מה שכולם יודעים.

ואם  הפנים שבתמונה, של  גיבור השערוריה שבעיתון  מוסתרות , אז בכתבה שליד ,דואג לי העיתון שתהיה התמונה של  גיבור הסיפור בעניין אחר, כאילו…

ואני כבר יודע לחבר בין  הדברים.

ובנוסף  לאמור זה גם הריגוש, לדעת  מה שאסור,,, בבחינת מים גנובים  ימתקו,, 

פעם  בימי התום קראו  לזה רב סרן שמועתי  הים מדובר ברב אלוף ובצבא  שלם שמייצר ובורא שמועות בהן  נכונות בהן שטויות לך דע…

חשבתי להציע  למשרדי הפרסום  שיודיעו על איש שהם רוצים לפרסם, שחל  על שמו איסור פרסום, ומובטח להם בחינם  מסע פרסום שהארץ לא ידעה כמותו.

חלום  שחלמתי, שיש טלטלה , ואנחנו לא יודעים  עליה כלום ,ולא שומעים עליה כלום (כי אין  שום איסור פרסום טיפשי ), ואין אף מסרון שמחשיד חצי ארץ, שמספר  במי מדובר, ואחרי שיש מעצר ואחרי שיש חקירות ואחרי שיש כתב אישום , שמעתי לראשונה בחדשות  שמישהו נעצר, כן זה באמת היה חלום!!!

בני מוריס

את ההסטוריון בני מוריס , אני מכיר דרך  ספריו, קראתי אצלו בשקיקה, על "לידתה של בעיית  הפלסטינים",על "גלאב פאשה"(הירדני הבריטי), ועל "אלף תשע  מאות ארבעים ושמונה", הוא כותב ברור ומרתק לכן גם משכנע, השבוע  קראתי נבואה אפוקליפטית של ההסטוריון בני מוריס, ומאחר ואני מעריך את  דעותיו די נבהלתי, אבל מהר מאד חלפה הדאגה, אפילו שמדובר במוריס המאוד  מועורך,

אז  קודם  כל מה הוא כתב: 

ש"המקום הזה, והכוונה לישראל, ישקע כמו מדינה מזרח־ תיכונית עם רוב ערבי. האלימות בין האוכלוסיות השונות, בתוך המדינה, תלך ותגבר. הערבים ידרשו את חזרת הפליטים. היהודים יישארו כמיעוט קטן בתוך ים ערבי גדול של פלסטינים. מי מבין היהודים שיוכל, יברח לאמריקה ולמערב". 

וממשיך  בני מוריס  ואומר:"הפלסטינים מסתכלים על הכל בפרספקטיבה רחבה וארוכת שנים. הם רואים שיש כאן כרגע, חמישה שישה שבעה  מיליון יהודים מוקפים על ידי מאות מיליוני ערבים. אין להם סיבה לוותר, כי זה לא יאריך ימים. הם חייבים לנצח. עוד שלושים  עד חמישים שנה הם יגברו עלינו, איך שלא יהיה". 

שמעתם טוב  עוד שלושים עד  חמישים שנה הם יגברו עלינו, אומר  מוריס,,, מפחיד לא? 

חמישים שנה זה עתיד  קרוב מאוד, משמע הבנים שלנו ולבטח  הנכדים , לפי דבריו או שלא יהיו פה כבר,  או שיישחטו, כן זה מה שהוא אומר ש"היהודים יישארו כמיעוט קטן בתוך ים ערבי גדול של פלסטינים — מיעוט נרדף או נשחט, כמו שהיה כשחיו במדינות ערב. 

כדי  להרגע מן האמור  אני קורא ונזכר בגדול  ההסטוריונים שלנו שכולנו למדנו מספריו  בבתי הספר שמעון דובנוב, 

שכתב באלף  שמונה מאות תשעים ושמונה, הוא  כתב כך:: "חידוש המדינה היהודית… מעשה בלתי אפשרי"

כן ממש כך כתב ההסטוריון הדגול  לפני מאה עשרים שנה ש"חידוש המדינה היהודית בפלסטינה עם אוכלוסייה יהודית משמעותית הוא מעשה בלתי-אפשרי מכוח הנסיבות הפוליטיות, סוציאליות וכלכליות… כי במשך שבע עשרה  שנה של עבודה מאומצת, תוך הגירה מוגברת, הוצאת משאבים אדירים, ובעזרת מיליונים של רוטשילד, הצליח הישוב ליישב על כל אדמת פלסטינה כשלושת אלפים שש מאות מתיישבים. 

כלומר, כ-מאתיים ואחד עשר איש בשנה. ונניח כותב  ההסטוריון דובנוב, שהמתיישבים יעבדו עם הון ומרץ מוגברים בהרבה, וכל שנה יעבירו לפלסטינה לא מאתיים, אלא אלף מתיישבים, ואם נכפיל מספר זה פי חמישה, על ידי הוספת הריבוי הטבעי וזרימת האוכלוסייה התעשייתית לערים, אז נקבל כי בעוד מאה שנים זאת אומרת [בשנת אלף תשע מאות תשעים ושמונה,] יהיו בפלסטינה חצי מיליון יהודים. וזו אוטופיה בחזקת שלוש" סוף ציטוט,כאן  נזכרתי בדוד בן גוריון שאמר:מי שרוצה לעשות היסטוריה, צריך לשכוח את ההיסטוריה"סוף ציטוט.

ואכן הסטוריון עם כל  הכבוד , צריך להזהר כשהוא  נוטל על עצמו, תפקיד של נביא, כי  ההסטוריון בוחן את העתיד לפי העבר, כי כשאין  ודאות הולכים אל המוכר והידוע מן העבר, ומאמצים  סיפור הסטורי קודם או נוסחאות ישנות מן העבר וזו טעות., ממש  כמו הטעות לנהל מלחמה בעתיד לפי מהלכי המלחמה הקודמת, בלי לקחת  בחשבון שהמציאות משתנה.

למשל  כמו המעשה הציוני, הדבר הכי  פחות הגיוני לפי כל אמת מידה הסטורית  שפויה ופרמטרים הסטוריים הגיוניים, 

זה  שאחרי  אלפים שנה ,בלי ארץ, בלי מוצא משותף , בלי שפה משותפת , בלי תרבות זהה , מתלכד עם  מסביב להגדרה לאומית ,והנה הבלתי ריאלי לחלוטין הופך מציאות ,וקמה ארץ בה שש מאות  אלף יהודים קולטים במהירות שיא, מליון וחצי מהגרים חולמים ששבים הבייתה ,ואם מישהו  היה רוצה לבחון את התופעה הבלתי מובנת הזו לפי העבר של העם היהודי לדורותיו,או לפי אמות מידה  הגיוניות , היה אומר שזה כשלון צפוי מראש, 

לפני הכרזת  המדינה ניסו האמריקאים  על סמך הגיונם ההסטורי לומר לנו לא להכריז על  מדינה יהודית, כי היא תימחק אחרי שבוע על כל  שש מאות אלף יהודיה , ואיש אחד שלא נשמע לההערכות  ההסטוריות , ולהגיון ההסטורי , הכריז על מדינה, 

מסתבר  שבמה ששייך לעם  היהודי הוא לא מתנהל  לפי חוקים הסטורים סטטיסטים ,

עם ישראל וההיסטוריה שלו  מעידים על כך שיש לו די אן איי שונה משונה ,ואחר,,, שעובד  ומפתיע תמיד את הצפוי, אי אפשר לנבא את עם ישראל ,יש בו עוצמות  ורוח, שלא ניתנים לחיזוי, וההסטוריה שלו מעידה על כך ששום סיפור בו , לא  זהה לקודמו, ולא ניתן להתבסס בהסטוריה שלו , על שום דבר מעברו, 

כי אין  הגיון בסיפור הציוני , הארץ  ישראלי יש בו רוח, וחלום וגעגוע, שאינם  נתונים גשמיים , אלא רוחניים ועל רוח קשה לבסס  נתונים ולהקיש עתידות.

שאלו  את הנוצרים ,שלשיטתם  היהדות מתה , והם מחליפיה  עלי אדמות לאחר שסיימה את תפקידה כדת  ,

שאלו אותם  איך זה מסתדר להם  עם ירושלים הבירה ושיבת  ציון ושפה עברית שאנו דולים ושואבים את מילותיה  היישר מן התנ'ך הקדום ,בן אלפי השנה.

 איך  זה מסתדר עם זה  שאנחנו עומדים אחרי  החורבן והגלות, והכליון  ההסטורי על יד הכותל , והולכים  לחברון ,מקום מערת המכפלה ועיר האבות  

וירושלים  היא שוב הבירה, כי אם הדברים האלה היו  נבחנים לפי ההגיון וההסטוריה, דובנוב היה צודק  .

אני לא הסטוריון, ולא נביא,  קטונתי מן הידע ויכולת הניתוח  של בקיאים ועצומים ממני אבל כישראלי שמביט  אחורה לסיפור היהודי , אני חייב שוב לצטט את בן גוריון  שאמר , שבארץ ישראל,אדם שלא מאמין בנסים, הוא אדם לא ריאלי."וזאת התורה הציונית כולה , כל  השאר פרושים.

ירוק בכחול ולבן

"ירוק בכחול לבן". הוא מפעל  הסטורי מיוחד, שיזמה בהוקרה לֶעבר קסום, ומנקודת מבט מיוחדת, ד"ר נירית שלו  כליפא, ובו סוד הגנים הנעלמים היוצא לאור דרך אלבומי המשפחות. גנים וגינות באלבום הפרטי ובנרטיב הלאומי, בשכונות הערים, ביישובים ובקיבוצים.

התהליכים והמאורעות ההיסטוריים הגדולים מורכבים מהרבה פרטים קטנים ואין סוף נקודות מבט.

האם יש אמת היסטורית אחת? 

באלבומים המשפחתיים מסתתרים הסיפורים האמיתיים שמאחורי הרגעים הגדולים. מיזם 'ישראל נגלית לעין' של יד בן-צבי מציין עשור לפעילותו במסעות של חיפוש, איתור ותיעוד ההסטוריה החזותית באלבום הפרטי: תצלומים, תעודות, מסמכים וחפצים- כאלה שיש לכולנו ושהם  בבחינת "תמונה שווה אלף מלים" . 

לא מה שצילמו הצלמים הרשמיים,  אלא היכל הזיכרון הפרטי שמקימים כל אחת ואחד באלבומם, במגרה, על המדף, ושהם עוד לבנה ועוד נדבך בחלקו בבניית החברה.

ביום שלישי הקרוב, למחרת ט"ו בשבט,  יתקיים ביד בן צבי, בצריף הנשיא, כנס החושף את ההיסטוריה דרך תצלומי המשפחות בגינה ובגינות. בשכונת הגנים רחביה שהגן המרכזי שלה  "גן הכוזרי" עבר שימור השנה ושב לציבור, ובשכונות הגנים האחרות: בית הכרם, שנקראה פעם שכונת המופ"סים(מורים וסופרים) ותלפיות – תמונות שמספרות  סיפור חדש ומאפשרות נקודות מבט חדשות אל ההיסטוריה.

 את  רחביה למשל  לא רבים יודעים  אבל אותה הקימו אותם בני הדור הצעיר של  הספרדים ,כן כן רחביה,,, אלה שאבותיהם יצאו מהעיר העתיקה לנחלאות. 

לכן קראו את רחובותיה וגניה בשמות חכמי ספרד של תור הזהב. הדור הזה החל את חייו הבוגרים והציבוריים בירושלים של שלהי התקופה העות'מאנית על  כל המשתמע,,, והוביל אותה אל העת החדשה של ימי ראשית השלטון הבריטי. שאז מצא עצמו הדור הזה כמי שירד מנכסיו… 

ולעניין  "ירוק בכחול  לבן"  

בכל אלבום תמונות משפחתי מתועדים רגעי בילוי בגינה, פיסת הטבע הביתית והשכונתית. גינות וגנים מלווים את ההתיישבות מראשיתה, ושבילי הסיפור ההיסטורי עוברים בגנים ומספרים זכרונות פרטיים שנשזרים לנרטיב הלאומי. בכנס "ירוק בכחול ולבן" נשמע על התמורות ההיסטוריות בנוף הישראלי, ועל המיתוסים והזיכרונות מהגינות הנעלמות באלבומים הפרטיים. 

מספר המקומות מוגבל! מהרו להירשם. להרשמה: באתר יד בן צבי או

בווייז: יד יצחק בן-צבי (אבן גבירול 14, ירושלים).

אלון פז

אלון פז הוא בחור בן ארבעים ושתיים, שלפני שמונה  שנים, נפצע באורח קשה בתאונת דרכים ומאז נותר משותק ומונשם, 

במהלך השנים הארוכות של הטיפולים והשיקום – נפטרו הוריו ממחלת הסרטן ,

והנה הגיע הרגע שאלון כבר יכול להשתחרר ולצאת מבית החולים, שם הוא שוכב בחדר יחיד מוקף במכונות, 

הרופאים מתירים לו כבר לצאת. ולכן  אלון קנה בכספו מכספי פיצויי התאונה, , דירה  אבל את הדירה צריך להנגיש ולהתאים למצבו. 

ואלון משווע לחופש, לשמיים, לאוויר, למקלחת נורמלית ולא למשטר של בית חולים ,

במצבו של אלון ישנם מאות אנשים ברחבי הארץ והם מנהלים חיי שגרה בחוץ, 

בחופש. 

בימים אלו עומד להסתיים קמפיין גיוס המונים שהרימו חבריו של אלון במטרה להצליח לממן את עלות הָנְגָשת והתאמת ביתו של אלון, 

בואו נאפשר את  הצעד האחרון על מנת שהגיוס הזה יצליח ולא ייכשל! חפשו בגוגל "משחררים את אלון" – והרימו תרומתכם!

בגוגל  לחפש משחררים את  אלון אנא…

ערוצים

אני לא יודע  איך אתם , אבל  אני לא הייתי נרעש אף לא נסער, מן  השנויים הדראמטיים שחלו בין הערוצים  השונים , מה שהפך לשיחת היום בכל המקומות  החשובים בטלוויזיה, בעיקר אצל הערוצים עצמם וההתרגשות והחגיגיות אצל  המַגישִים,,, כאילו קראו חדשות בפעם הראשונה בטלוויזיה שאך קמה, לעומת זאת  בציבור זוהתה למראה הפלא, אי התעניינות ,אפילו אי איכפתיות מביכה, כאילו לא רצו להשתתף בחגיגה.

אני אסביר  במה דברים אמורים,  זוכרים שערוץ עשרים  ושתיים, שהיינו רגילים  ללחוץ עליו בשלט בלי קשר  לתכניו , הפך לנו ביום בהיר לשני ערוצים  שונים, לערוצים שתים עשרה , ושלוש עשרה, 

בה בעת אם אתם זוכרים, ערוץ  עשר הפך לארבע עשרה , 

עכשיו,,, חדשות שתיים שהיו  בערוץ עשרים ושתיים, ושהיינו  רגילים לראותם בערוץ שתיים,  

להבדיל  מערוצים אחד  ועשר , הפכו לערוצים שתים עשרה ושלוש עשרה  במקביל, זוכרים? 

עכשיו הם,,,  עברו לערוץ שתים  עשרה בלבד, 

כי  ערוץ ארבע עשרה שהיה ערוץ  עשר, זוכרים?

 התאחד  עם ערוץ שלוש עשרה,  ולכן החדשות של ערוץ עשר  עברו עכשיו לערוץ שלוש עשרה .(אתם עוד איתי)?

יכול  להיות שזה קצת  מבלבל אבל זה ממש לא  חשוב,  

כי  גם אם שתים עשרה ושלוש עשרה, יהיו  שלושים וארבע , מאה ושתיים , או אלף מאתיים,  כולם הרי משדרים את אותן תכניות, בכל מספר שיהיה להן, בשלט.

 ולאף  ערוץ, אין שום תכנית  או קו שמאפיינים אותם  על פני , ומפני ,הערוצים  האחרים,

 אפילו  החדשות הן אותן  חדשות , ואם תזפזפו  מהר בין התחנות בשעת  החדשות, תמצאו שאותם נושאים  משודרים סימולטנית, באותו הזמן, כאילו לכולם  אותו עורך,,,

בחדשות  כולם לבושים  אותו דבר , וכמעט  נראים אותו דבר, תכניות  בישול לא חשוב באיזה ערוץ , אתה  תמיד תמצא, רק שבערוץ אחד זה שף, ובשני מסטר שף,  ובשלישי סו שף, אבל זו אותה תכנית.

 ולכולם אח גדול , וכוכב נולד , והישרדות  ותחרות כישרונות רק , השמות שונים,,,

 אז  מה חשוב  אם אתה בעשר, שלוש עשרה,  ארבעים, או מאתיים ארבע, זה הכל  אותו דבר, לכן השנויים לא כל כך הזיזו לציבור , כי זה לא ממש חשוב  באיזה מספר ערוץ אתה , בכולם ומכולם תקבל את אותן תכניות.

האמת  גם אנחנו כולנו  כשאנחנו תקועים במסך , כל  מסך , מבישול ואפיה עד תחרות  כישרונות, כולנו נראים אותו דבר עם אותו  מבט בוהה והוזה…עבדים למולך המרצד בלי  לשפוט אותו על תכניו.  

גלוי נאות  אני משתתף בסידרה שנקראת  "סברי מרנן" ואני בהחלט חלק  מתכנית הבישול שהמסך מאכיל את כולנו. 

מדרשיר של עובדיה חממה

פרשת בשלח, היא עדות לנס ההצלה הגדול בהיסטוריה של עמנו, ממחשכי מצולות מצריים ועד הררי אורה.

ויראו העם את היד הגדולה ויאמינו בה' ובמשה עבדו…

במדרשיר השבועי אנו נדרשים לסוגיית ההסתמכות על ניסים משמיים, לצד היד הגדולה הנדרשת בעצם השתדלות האדם עצמו.

אז נכון שזה לא יכול להיות רק :"אני ואני ועוצם ידי "

אבל בורא עולם בכבודו ובעצמו ,הרי אומר למשה:

מה תצעק אלי?! הרם מטך…נטה ידך…

ובעצם זאת ,מעביר את מלוא כובד המשקל של ההוצאה מן הכח אל הפועל,אלינו…

מי כמוך באלים, עושה לנו נפלאות וניסים

מי כמוך בשירים, במחולות ובתופים

מי כמוך באלים?!

ממטיר הלחם מן השמיים 

מסלע צור מורה למים

עמוד ענן לפני העם

עמוד האש בשמי הלילה.

הרם מטך, נטה ידך, ובקע הים מלפנייך

ממחשכים צא לאורה.

תפוס את הלחם מן השמים,

דבר לסלע, קרא למים.

מי כמוך?!/ מילים ולחן: עובדיה חממה

שרים עובדיה חממה ואילן דמארי

הפוסט גאון ברדיו 18/01/2019 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

לאחר  הסערה , שיצרו כלי  התקשורת בעקבות ההודעה של  ראש הממשלה, על "הודעה דרמטית" הלכתי  למילון אבן שושן כדי לחפש את המילה דרמטי ,כי חשבתי  שאולי אני משתמש כבר שנים במילה דרמטי בלי לדעת את מובנה הנכון.

במילון  אבן שושן  כתוב כך :דרמטי,  שיש בו מיסוד הדרמה, שנכתב  בצורת חיזיון, דרמטי , משהו מרעיש מותח, מפתיע ודרמטורג  הוא מחזאי שמחבר דרמות, אז זה בעצם מה שחשבתי וידעתי , מאז שאני מכיר את המילה ,,,,לכן עכשיו אני שואל את  עצמי איפה טעיתי, או טעינו? יותר נכון איפה הייתה הדרמה המובטחת? שלא הייתה דרמה?

מה  שבטוח  הוא שהדרמה  האמיתית הייתה בשלוש  השעות שלפני ההודעה ובשלושת  הימים שלאחריה.  

ההודעה להזכירכם  אמרה והודיעה לעם בישראל, שראש הממשלה מודיע  כי הערב בשעה שמונה ימסור "הצהרה דרמטית" במעונו שבירושלים. 

כאן החלה הדרמה האמיתית, כשהרשתות  החברתיות קורסות מהשערות האומרות וצועקות  בכל הקול,,, שטרם ברור מה ראש הממשלה צפוי לבשר, וההערכות נעות בין פרישה לבין מפנה …

דקה אחרי  ההודעה על  הדרמה היעודה,,, קיבלתי בקצב  גובר עד לכעשרים מסרונים שסיפרו לי  בצורה אמינה ובטוחה, כי: גורם בכיר בליכוד מוסר: שעורך הדין נבות תל צור הצליח בשיתוף פעולה עם מח"ש להשיג הוכחות להעלמת ובידוי ראיות במסגרת חקירת ראש הממשלה. ועוד  הוסיף המיסרון בדרמטיות לגלות, שחלק מהחוקרים החשודים משתפים פעולה עם מח"ש. הערב אמור לפוג צו איסור הפרסום, ונתניהו מתכוון לדרוש מהיועמ"ש להודיע על הקפאת כל התיקים נגדו עד סיום החקירה.

עשרים  מסרונים  כאלה קיבלתי, כשהתוכן   באופן כללי זהה.. וכל זאת  כאמור עוד בטרם ששמעתי את דבר  הדרמה המובטחת לה ציפתה ארץ שלמה בדחילו… ואז הייתה  הודעה של ראש הממשלה על דבר בקשת עימות עם עדי המדינה,

והחלה אז דרמה חדשה כשכל התחנות אומרות ומתפלמסות, במשך  שלושה ימים רצופים על כי לא הייתה דרמה…

ותחנה אחת הפסיקה את השידור במהלך  ההודעה של ראש הממשלה ועברה לנושאים אחרים, ודיברה אחר  כך בדרמטיות, שלושה ימים על איך שהעזה להפסיק את השידור שהיה שלא הייתה בו דרמה…

והנה לנו עוד  דרמה סביב הדרמה שלא הייתה,

אז  מה היה לנו, דרמה של  שלוש שעות לפני ההודעה ,של  ניחושים ופרשנויות ונבואות, 

ודרמה של  שלושה ימים, אחר כך,,, ,על כמה  שזה היה לא דרמטי,,, ובין לבין הודעה  לא דרמטית ובה בקשה לעימות עם עדי מדינה. 

אז  מה היה לנו , מן  הסיפור , קהל שנמתח,,,  תקשורת שנפלה בפח,,, ודרמטורג אשף שקיבל  את כל מחיאות הכף,

וחשבתי  לעצמי בהימוג  ערפל הדרמות כולן, האמיתיות  והמדומות, מה יהיה עכשיו עם המילה  דרמה שבוזבזה לריק, בֶארץ רווית דרמות כשלנו,,, אם  אכן תהיה דרמה באמת כמו מלחמה מן הצפון, או רעידת אדמה  בשבר הסורי אפריקני, או ניתוק יחסים עם מצרים , או צונאמי מבהיל  לאורך החופים ,ומישהו חשוב יבקש להודיע הודעה דרמטית בעניין , האם  יהיה אז מישהו רציני בעם רווי הדרמות שלנו, שיתפנה מן הנטפליקס שלו ,או מן הסידרה החדשה בָוִי או די שלו , כדי להאזין

אם אולי  הפעם זה דרמטי  באמת? חוששני שכבר לא!!!

בחירות  לבטל

אני רוצה להגיד לכם שמצאתי דרך נפלאה לחסוך הרבה כסף למדינה. אני לא יודע בדיוק כמה עולות בחירות, אבל אני יודע שמדובר במיליונים רבים. ואני מציע בזאת, בשיא הצניעות, את ביטול הבחירות לאלתַר. ביטול. ביטול מוחלט. אין בחירות. מחוסר עניין לציבור ומהיותן חסרות חשיבות לחלוטין. 

אני אסביר את עצמי. קודם כל לאלו שלא יודעים או שלא זוכרים. אני רוצה לספר לכם שהיו לנו ימים בארץ הזאת בהם ידעת להבדיל בין המפלגות השונות. ידעת מי הוא מי, ומה חושבים בכל מפלגה. לכל מפלגה היה מצע, ודרך אידיאולוגית.

ואנשי המפלגות של פעם גם התייחסו למצע שלהן ופעלו לפיו וכיוונו את החלטותיהן והחוקים שהציעו לפי המדיניות שהכתיב להן המצע המקורי. 

יותר מזה, כשאתה כבר בוחר באיש מסוים או במפלגתו, ואתה רוצה לראות אותו ודווקא אותו בראשות הממשלה – אתה ממש לא רוצה לראות לצדו את האנשים שלא בחרת בהם. כשהם  שרים בממשלתו. 

פעם כשבחרת מפא"י ידעת – חירות לא תהיה בממשלה הזאת. נקודה. 

וההיפך,,,

לאט לאט החלו החומות שבין האנשים והמפלגות להתנמך בגובה, עד שהתאדו לגמרי. היום כל המפלגות זהות, דומות, מדברות באותו קול, באותם צלילים.כולם  מדברים על שנוי,,,שנוי ממה? ולמה? ואיך כל המפלגות מדברות על שיח חדש בחברה הישראלית, ואנשים עוברים מהכא להתם, וחוזרים חלילה, מחליפים מפלגות, משנים דעות, הופכים שרים במפלגות יריבות מאמש,  אחרי שנשבעו בנקיטת חפץ שלא ישבו איתן לא רק במליאה אלא באותה עיר… 

והכל  נראֶה מן שוק  מציאות רנדומלי  אקראי, מימי ישעיה הנביא  ,,בו יִתְפֹּ֨שׂ אִ֤ישׁ בְּאָחִיו֙ בֵּ֣ית אָבִ֔יו, שִׂמְלָ֣ה לְכָ֔ה קָצִ֖ין תִּֽהְיֶה־לָּ֑נוּ 

וכשאתה בוחר את המנהיג האחד, כי אתה רוצה אותו ולא רוצה לראות את מתחרהו – בבטחה  לאחר הבחירות הם כבר יתאחדו. ואולי אפילו התאחדו קודם לבחירות ואתה לא ידעת.

וזאת מן הטעם שגם לפני הבחירות הם חשבו אותו דבר, רק שזה קרה לעצמו שמואל א', והשני שמואל ב', לך תבדיל ביניהם. 

עכשיו להצעה הגרנדיוזית שלי. מאחר והסקרים די מוכיחים את עצמם. סטייה קלה פה, ארבעה אחוז שם… בדרך כלל הם מדייקים. 

אני מציע, מאחר ואין כבר מפלגות אלא סתם חלוקה של אנשים לקבוצות, שרוצות להגיע לבית המחוקקים, כאלה קבוצות שבונות קואליציה ושלטון. אני מציע שייערך סקר גדול  שלא עולה לנו בכלל,,, לפיו נבין מי מוביל , ואת מי הציבור רוצה יותר מן האחרים, 

עכשיו הזוכים ברוב הקולות,, ישבו עם כל ראשי הקבוצות האחרות, יעשו את כל הקומבינות האפשריות, ימנו שרים, לא חשוב מאיזה קבוצה כי במילא כולם חושבים אותו דבר. 

וככה חברים נחסוך מיליונים. 

שהרי אם תהיינה בחירות אנחנו נגיע בדיוק, אבל בדיוק לאותה תוצאה. ואנחנו נִראה את אותם אנשים באותם מקומות. רק עם פחות כמה מיליונים בקופה הציבורית. אז למה כל הטורח? למה כל הבזבוז? 

תאמינו לי, שווה ניסוי. לפחות עד שהמפלגות יחזרו להיות מפלגות ויחשבו אחרת אחת מרעותה. 

לוגו

בעניין  הלוגו של  הארוויזיון,  אני רואה שלושה  משולשים, מתבדרים ומתנופפים ברוח,  ומסבירים לי שהם אמורים לייצג, אחדות והכללה , וביטוי של אומץ לחלום, 

ושמשולש הוא סמל  עתיק ויסוד חשוב בחקר  היקום והטבע, ושזו ישות מיוחדת  זוהרת ומקרינה אושר וכוח לעולם, 

איך  בשלושה  משולשים שמתבדרים  ומתנפנפים ברוח, אפשר  לראות עוצמה ואיחוד והרמוניה  שמגשימים חלומות הפתרונים לבוראי  הלוגו, 

כי אפשר היה להמשיך  וללהג מליצית , ששלושת חוצי הזוויות בַמשולש אשר  בלוגו, נפגשים בנקודה אחת. ושנקודה זו מצויה בֶמרחק שָווה משלוש הצלעות, ולכן היא מרכז המעגל החסום. אותו נפרוץ  אם נאמין, ונחלום, ונייחל…

ואפשר גם לומר,ששלושת התיכונים בָמשולש נפגשים בִנקודה אחת, המצויה בשני שלישים הדרך מן הקודקוד לצלע, נקודה שהיא מרכז הכובד של המשולש. שאם  נרצה באמת יתגשמו החלומות,

 ואפשר היה גם  להמשיך ולפנטז  שלכל משולש תשע נקודות מיוחדות שמצויות כולן על מעגל אחד: שנקרא אמצעי שלוש הצלעות, שהן  בטוי לַהרמוניה שבין העמים אם רק נחלום נכון, 

בקיצור  על שלושת  המשולשים האלה אפשר  לדבר בלי סוף,,,

אבל  משפט אחד  שכן נאמר על  הסמל, ושעליו אני  מצר כיהודי ישראלי היה "שהחיבור של  המשולשים יוצר צורה המתכתבת עם המגן  דוד", ואני הרואה בארוויזיון תחרות זמר חשובה, שתרכז  תשומת לב אירופית במימדים עצומים שואל למה להתכתב עם  משהו שמזכיר מגן דוד, אם אפשר לומר ולהראות את המגן דוד  ברור. 

כן ,,,ברור… למה להחביא  את הסמל הקיים ולטשטש את המגן  דויד הקיים בהתכתבות, 

למה  צריך להתכתב  בכלל אם אפשר לומר  בפירוש בלוגו שמדובר בארץ  ישראל (בה תערך תחרות הזמר  ) שמדובר בעם היהודי, שמדובר בארץ  ממנה יצאו ספר הספרים, ועשרת הדיברות ,

ולא  אני לא  חושב שצריך  היה להראות בלוגו את  הכותל, או את היכל שלמה, גם לא את לוחות הברית, ועדיין אני מאמין  שיש לנו אנשים עם כישרון גדול שיכלו לא רק להתכתב , אלא לומר בפה מלא  שהפעם הרינה תצא אל כל אירופה מארץ ישראל ,ארץ התנ'ך אותו נתנו אבותינו לאנושות כולה, ארץ הנביאים  ארץ המנורה בעלת שבעת הקנים, מה לעשות שאנחנו גם ארץ הנביאים וגם הראשונים בעולם בכל נושא ההיטק,

מה יש  להתבייש בזה , הרי  זה מקור לגאווה, לא  חסרות דרכים במקום להתכתב עם  משהו שכנראה מתביישים בו, פשוט לצעוק  את זה בכל הקול שזה מפה מארץ ישראל, כן ממש כך ,

אני מאוד  מקווה שבתחרות  עצמה שתעורר עניין  עולמי לא נתכתב בכלל  אלא נדבר חופשי ומשוחרר  מכל התסביכים שאנו נושאים  על גבינו מימי חורבן הבית.     

מסעדה כשרה

תשמעו סיפור שקראתי  ואני אביא לכם אותו, כלשונו  ותחליטו לבד, "חצי שנה פעלה מסעדת "המקדש" בכפר סבא, עד שלירן בלו, שהיה השף של המסעדה, ואביו, החליטו לרכוש אותה מהבעלים ולהפוך אותה לשלהם. המהלך היה אמור להיות "הגשמת החלום של אבא", כך מספר בלו, והשניים תכננו להפוך אותה לעסק המשפחתי שלהם, אחרי שהאב יצא לפנסיה

"החלום של אבא זה, שהמסעדה תהיה כשרה", מספר בלו, "הוא איש דתי עם כיפה סרוגה. אבל האמת היא שגם אני תמיד חשבתי שהמסעדה צריכה להיות כשרה, כי אני לא רואה סיבה עסקית שבֶעסק שבנוי על קהל,,, אני אומַר ל-שבעים שמונים  אחוז מהם שאני לא רוצה אותם אצלי :

משנפתחה המסעדה הכשרה , קיבלו  האב והבן, תגובות נאצה. "קראו לו בוגד, אמרו שנכנע לחרדים ולכפייה הדתית. היו גם כאלה שכתבו ש"כָשֶר" זה יקר בצורה משמעותית והם לא יגיעו. היו גם הודעות אישיות כמו למה עשית דבר כזה, למה נכנעת לאנשים פשוטי הדעת האלה, ככה גונבים ממך כסף על כשרות". ואומר  השף לירן בלו: "אני לא מבין את השנאה שקיבלתי, 

 אחת המגיבות אף כתבה לי  (הוא מספר) שאני חוצפן ושהיא לא תגיע למסעדה שלי, ואני באמת לא מבין למה (אומר)  לירן בלו,,,– זו אותה שפה קולינרית, אותו קונספט, הצוות לא השתנה, התפריט לא השתנה,. הבנתי שמדובר בעיקרון ,סוף  ציטוט 

עיקרון, מה זאת אומרת  עיקרון, בָמקרה הזה העיקרון  מרמז בקולי קולות, שהגישה הליברלית  נעלמה מן העולם, מרמז שהליברליות הפכה  אלימה יותר וחרדית יותר מן המעוזים התרבותיים  נגדם היא נלחמת בעוז ליברלי,

הליברליות  הזו היוצאת נגד כפיה דתית, נגד  סגירות , נגד אלימות מילולית ופיזית,  מאמצת את מודל הלחימה נגדו היא יוצאת  בקולי קולות מאוד לא ליברלים. , ובאותם כלים , ואפילו  חרדים יותר ואלימים יותר,

אתה לא חייב לאכול  כשר , אבל היה יפה אם היית  כליברל מעריך סמל של חצי מן  הישוב בתוכו ובינו אתה חי ויושב,

אתה לא חייב ללכת לבית  כנסת רק קבל אותו כסמל  של חלק משכניך כי כשאתה  נלחם בסמל הזה , אתה לא נלחם  באיש אחד שרוצה מסעדה כשרה, אלא במאות  אלפים אחרים מבני עמך שכן שומרים כשרות  וכן הולכים לבית כנסת, 

להלחם  במסעדה כשרה  זה להשתמש בכל  הכלים, שהליברל האמיתי  נלחם נגדם, ואלה הלוחמים במסעדה הכשרה הם אחרוני הליברלים וניתורי קרתא חרדים, לכל דבר,,, רק  מן הצד השני של החברה .   

מדרשיר של עובדיה חממה 

המדרשיר לפרשת בא:

פרעה כמשל, הלא הוא קשה העורף, המופרע הפרוע והעפר שבנו. כן בנו, כאן ועכשיו! 

גם אנחנו הרי כבר אמורים לדעת בדיוק, מה עלינו לעשות כדי להוציא את עצמינו ממצרים, ולמה כבד ליבנו?

ועדיין, עד שלא נקרע בנו את הים, ועד שלא נגיע לשם ,לא נדע עד כמה זה באמת נפלא…

לפעמים אנִי עָם עבדים

ולפעמים אני כתב חרטומים(ואפילו פרעה)

אולי עוד פעם אהיה למשה

ואת עצמי אמשה ,מעורפי הקשה

מתי אשׂכִיל לשַלח את עצמי,

לעבוד במדבר השממה , לקרוע כבלים של בשר ועבדות

לקבל על עצמי עול כתר מלכות

ואנחנו לא נדע איך נעבוד את השם

עד בואנו שמה (שמות י' -כ"ו)

ואורה גדולה אני חולם

אם רק אקרע בי את הימה…

לא נדע / מילים ולחן: עובדיה חממה

שרים עובדיה חממה ואילן דמארי 

הפוסט גאון ברדיו 11/01/2019 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

פעם קראו לַבחירות ,"חג  הדמוקרטיה" , ואת החג הזה  חגגו כולם , כל בעלי זכות הבחירה , שבאָרץ הדמוקרטית   שלנו, חג מלשון חוגה ,כמו בחגי ישראל, שאתה חג, וחוזר ושונה ולומד פעם בשנה , ביום החג,,,  ושוב חוזר ושונה,,, בנושאי החג החוזר על עצמו, כדי שתשנן את מסריו, ותמצא בהם כל שנה דברים חדשים,,, 

חג ,,, תואר וסמל  נאורים , שהוצמדו בְכבוד,  ליום הבחירות בָימים שהאידיאולוגיה, הייתה  מָסד , ותשתית לבחירות, 

מן הימים  שהיה מצע לַנבחרים בבחירות,,  שהיו מחשבה ודרך וכוון בבחירות,  

ואז  זה היה חג  שהשתתף בו עם  שלם, שחזר ודן ושנה והתווכח, והתפלמס  וחלק, עם יריביו לדעה, ככה נראָה פעם החג  הדמוקרטי הזה. שהיה לתפארה.

היום  העם ברובו, מָדיר עצמו מן  החגיגה, כי זה כבר לא החג שלנו, זה כבר לא  חג בכלל,,, 

יש  תחושה שחדלנו  כבר להיות בו חלק, אפילו שאנו  שמים פתק בקלפי, (וגם זה לא כולנו) כי זה חגם  המוחלט של הסוקרים, שאחת לכמה שנים חוזרים לחיים,  וכובשים את השיח הציבורי בַסקרים שלהם בהערכות, בנבואות, בִסטיית הטעות  שתמיד מצילה אותם ממבוכה גדולה, התחושה היא שאנו בעיצומם של משחקי מזל ,טוטו  או לוטו, או כל משחק מזל רולטה אחר, ובכלל לא בעיצומו של עניין רציני לקובעי הגורלות, השולחים לעיתים  חיילים לקרב.

 זה גם חגם של  הפנליסטים המדיניים   בטלוויזיה, עם הפרשנים  והאדמו'ר, של כל ערוץ, שיודע  לנבא מי יעלה ומי ירד,,, לא לפי  שום מצע או כוון, של הנבחרים, אלא  רק לפי החיבור המוצלח או הכושל, אליו יתחבר  הנבחר המועמד, ואיך ומתי, ולמה , כי הנבחרים שרוצים  מה שיותר קולות נזהרים לאחרונה, מן המילה ימין או שמאל שיש בה דעה נחרצת ' וזה  מסוכן,,, לכן הם, מצמידים לתוארם את מילת הצופן המצליח מרכז, ומכנים עצמם מרכז שמאל מרכז  ימין , מרכז שמאל ימין , או מרכז ימין שמאל, או מרכז מרכז שמאל ימין, העיקר שהמילה מרכז תהיה בתמונה,,,, ששם  הקולות הצפים ,אותם היו רוצים למשוך למעונם.

ואיפה האידיאולוגיה ? או  הקו המחשבתי זה לא חשוב  העיקר המיתוג שבשם ,אידיאולוגיה  ומצע אאוט נצנצים וזיקוקי מרכז אין…

כי  אם היו רוצים לקיים חג  דמוקרטי כהלכתו, היו מדברים  איתנו על אלף ואחד נושאים ,המעסיקים מאוד  את יושבי הארץ ,היו מדברים איתנו, בברור לא  ברמז, על חוק הלאום, היו מעיזים לדבר איתנו, על הזהות  היהודית, על שתי מדינות , או מדינה דו לאומית, על פרהסיית  השבת , הדתה והחלנה, על הביטוח הלאומי, וההתמודדות עם תוחלת החיים  המתמשכת לברכה, על הבריאות וסל הבריאות , על הדיור הציבורי, על המוטיבציה  היורדת לשרת ביחידות מובחרות ,

היו מדברים איתנו, על משמעות  הקיום בארץ הזאת , ולמה דווקא כאן  ולא בברלין, 

רוצים  חג? דברו איתנו  שנבין למה אנחנו פה ? ולמה חשוב לנו להאמין  שרק פה, ותראו לדאבון לב איך שום דבר מן הנושאים  האלה לא יעלה ולו ברמז, בבחירות הבאות עלינו, 

בבחינת  אל תעירו  ואל תעוררו  את הבייס שלא יגאה עלינו, להיזהר ולא  לעצבן כדי לפתות בנועם מרכז שצף מהכא להתם , ושאינו  יודע מה רוצים מחייו. זה לא חג זה חגא!

תמונה

ראיתי בחודש  האחרון,תמונה בעיתון, בה נראים (באיזה ארוע) זהבה גלאון  אלדד יניב ושמעון ריקלין, והם היו מחובקים ומחייכים, מה שלימד  אותי שבחיים האמיתיים כשאין מצלמות טלוויזיה בסביבה, ואין ויכוח של לודרים  בזירה, בו הם משסים האחד את השני , וכמעט גם מכים, בקיצור כשאין מצלמות, תתפלאו  כמה שהם יכולים להיות חביבים ביותר האחד אל השני , ומרשים לעצמם להיות הם באמת, ואפילו לחבק האחד את  השני, מאז שראיתי את התמונה הזאת זכיתי לראות עוד הרבה תמונות כאלה של אחרי הקלעים או תמונות מזנון  (שהוא מן אחרי הקלעים של המליאה),,, בו הניצים עד דם הם בסך הכל חברים טובים. 

שלא תהיינה  אי הבנות זו  התמונה האהובה עלי , הרבה יותר  מזו בה הם נראים מתווכחים ונוהמים  ויורקים אש האחד על השני, ואני שואל את עצמי אם  כבר ראיתי שזה אפשרי אצלם לחייך ולהתחבק, מהי באמת התמונה האמיתית שלהם,, 

זו  שאני רואה  אותם נעימים ? אחד לרעהו?, ושהיא  מענגת מאין כמותה את הצופה,?

 או  זו שבָאולפנים ובמליאה, ששם  הם נראים כמו רגע לפני שהם  מתנפלים וחונקים האחד את השני. 

אני רוצה להאמין שהתמונה האמיתית שלהם, היא זו  המחויכת, והמחבקת, ושככה הם מרגישים באמת , האחד  כלפי השני, ואני בטוח שבטלוויזיה זו הצגה , זו לא  האמת האמיתית שלהם ,ולוּ רק היו מעבירים, מן התמונה המחויכת שלהם כמה רגעי חסד שכאלה, אל  עבר תמונות האיגרוף שלהם, כמה המסך שלנו יכול היה להיות נעים יותר, ויוצא נשכר יותר.

עם   קצת מאמץ מסתבר שהם  יכולים להתווכח בנועם  לחלוק על דִיברֵי בר הפלוגתא  בנימוס , בלי הצגות בלי דראמה,   המייצרת תחושה של שנאה משטמה ,זעם, וכעס לא  עצור בכלל שעוברים אלינו הצופים, והשנאה שבמסך עוברת  גם אלינו, וכמוהם אנחנו גם שונאים ומתעבים את זה שאינו חושב  כמונו… וזה בגללם לצערי,,, כן בגללם ,(כך גם אנחנו) והם לא רבים  ברצינות הם משחקים כעס, ובמקום לתווך ביננו למציאות האמיתית , הם  מייצרים למעננו דראמה מן היראה שלהם שהם חלילה לא יהיו מעניינים.

והרי  הם יכולים גם אחרת  ראינו בתמונה.

פעם  כשהייתי  במועצת העיר ירושלים, וחבר  מועצה אחד צעק על ראש העיר ככה,,,  שאם הוא היה צועק עלי אחוז ממה שצעק עליו, לא  הייתי מדבר איתו כל ימי, וגם כמה גלגולים אחר כך, 

כשגמר לצעוק , וראש  העיר סיים לענות לו הם יצאו יחד  מחדר המליאה חבוקי זרוע ואני נעלבתי  עד עמקי נשמתי , כמה אני לא שייך לתיאטרון  הזה, וכמה אני לא מבין שהכל הצגה.

עמוס עוז

יש הרבה אנשים שיצירתם הייתה גדולה ואשר קנתה לה מוקירים  ומעריצים רבים בארץ ובעולם, אבל אישיותם האפילה אפילו על הגדולות שביצירות שכתבו. כי את עמוס עוז הכירו לא רק בזכות "מיכאל שלי", "קופסה שחורה" או "סיפור על אהבה וחושך" אלא בראש וראשונה בשל אישיותו המיוחדת, שגרמה  לכל מיני מחנות לגייסו לרצונן,(לא תמיד לרצונו) ולראות בו את עמוד האש שלהם, בעוד הוא באמת היה כלל ישראלי וציוני על כל המשתמע, הוא אמר ש"יהדות בשבילו זו קודם כל שיבת ציון", ושֶ"מַה שמאחד את  העולם היהודי זו המחלוקת , כן המחלוקת שביננו, שהיא זו אשר מצמיחה אותנו,  

לא כולם קראו את ספריו, אך הכול הכירו את האיש ואת נבואות הזעם שלו שהיו שזורות בהן מילות אהבה אמיתית, וכנה לעם היושב בציון

ונאמרו  על עמוס  עוז , כל הרבה דברים  יפים ובצדק ,ש"היה סופר  ואישיות מן היחידים בדורם", ואני משלים ומוסיף משלי, (אולי מן  היחידים שבעוד כמה דורות, אלה שקדמו לנו , ואלה שעוד יבואו, )והרדיו  היה מלא בראיונות ישנים איתו, ובחוזרי מהופעה בשעת לילה מאוחרת, שמעתי את  עמוס עוז מדבר, והייתי משוכנע שהוא קורא מן הכתב, מאמר שכתב אחרי שערך  אותו ומילא אותו בכל המטפורות הראויות לנושא,  

ופתאום  אני מבין  שיש גם מראיין  ששואל שאלות, וקלטתי  שעמוס עוז, אינו קורא מן  הכתב בכלל , אלא עונה בסך הכול לשאלה ,אחת  מרבות, כשהוא בלתי מוכן בכלל מראש.

וחשבתי על  כך , שבדרך כלל  כשכותבים ספר ,יש  לו עורך, ויש לו מגיה, וניתן  לקרוא שוב ושוב, את הכתוב, לקצר  ולהוסיף לבנות קטעים מחדש, לערוך את  הסדר אחרת, ואז יש לך מוצר מוגמר,   והנה כאן בראיון הזה שאני שומע,,, של מן הרגע להרגע,  כמו בכל הראיונות האחרים,של עוז, מוחו הפלאי של עוז יורה  תשובה בנחת רוח, כמו הייתה פרק מספר אחרי עריכה אחרי שכתוב , אחרי הגהה  בלשון אלוהית קסומה , ויחד עם זאת מובנת כל כך , 

עמוס עוז  היה קוסם של  מילים והוא שלט בהן  לא בכח ,אלא באהבה כאילו  העריץ כל מילה היוצאת מפיו,  כשהוא נותן לה את כבודה ,ומושיבה על  כס מלכות במקומה הראוי שבמשפט. לא מכיר  עוד אחד כזה , שמדבר ועונה תשובה ובה בעת  עורך את התשובה וממלא אותה בדמויים , ובורא עולם שלם  כאן ועכשיו בלי שום הכנה , 

פעם רצינו  גילה אלמגור  ואנכי לבקש ממנו  אישור לאחד מספריו  כדי להופכו לסרט, צלצלתי  אליו לחולדה, ונמסר לי שכבר  איננו שם, והמשכתי לחפש עד שקיבלתי  מספר בירושלים , ששם הוא עשוי להיות ביום  מן הימים, צלצלתי אליו בהתרגשות והוא ענה , שאלתיו היכן הוא  והוא אמר בבית הכרם, סיפרתי לו ששם נולדתי, באיזה רחוב אתה נמצא שאלתי? והוא  ענה לי , ברחוב החלוץ אצל הורי שגרים כאן, באיזה מספר שאלתי ? והוא ענה לי ארבעים  ושלוש, ואז שאלתיו מה אתה עושה אצלי בבית שהרי החלוץ ארבעים ושלוש ,זה ביתי שם נולדתי!

מסתבר שהוריו  קנו את הבית בו  נולדתי,

ואני יכול בגאווה לספר  שעמוס עוז גר אצלי בבית. אותי  זה מרגש… 

בא לי לברוח מכאן 

הבחירות תַעַרֵכנה בעוד  כשלושה חודשים, ובא לי לברוח מכאן נשבע לכם. עד ליום הבחירות! 

כי מה שנשמע מהיום ואילך יהיו רק נאצות והשמצות והכפשות ושנאה יוקדת והאשמות. ונשמע עכשיו מדי יום' כמה ההם – ההם מן המפלגה היריבה – כמה הם הרסו את המדינה. ולא חשוב בכלל שרק אמש הם ישבו יחד בשולחן ממשלה. אותה ממשלה! ישבו יחד! מי זוכר בכלל?

אנחנו נשמע במשך שלושה  חודשים אימתניים, באיזו צורה יחלק כל אחד מהם את ירושלים, אנחנו נשמע איך כל אחד הוא חסר אחריות וחסר רחמים וחסד, לעניי המולדת. אנחנו נשמע מי יותר ציוני ומי יותר ציני. נשמע עכשיו מה היו אומרים עליהם בן גוריון ובגין ורבין וז'בוטינסקי. נשמע מה הם היו אומרים יותר ממה שהם אמרו בחייהם על מה שקורה ומה שיקרה. וכמה זה נפלא שאפשר לומר היום בשמם הכל כי יש בעיה בלשאול אותם אם אכן זה מה שהם היו אומרים. 

אנחנו נשמע במשך שלושה חודשים מייגעים כמה כל אחד מן הדוברים הוא נפלא ומה בדיוק יקרה כשהם יהיו בשלטון. ואיך הם יורידו את יוקר המחייה, ויחזירו את החיוך לרחוב היהודי. ויגרמו לכך שמחירי הדירות יירדו ומעמד הביניים יצא במחולות מחניים ויטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה. 

כי אנחנו נשב סוף סוף עם הפלסטינים ונסגור איתם על שתי מדינות לכמה עמים שיידרש. או כמה מדינות שתידרשנה לשני העמים. הכל יאמֶר  כל אפשרות הזויה ,,,

הכל, הכל ייאמר בשלושת החודשים הנוראים האלה. 

וגם מערכות הבריאות, החינוך והרווחה יעברו מהפך אדיר והזקנה מהמסדרון בנהריה תחזור לחיות אחרי שכבר מתה בחמש מערכות בחירות קודמות. וסירטי  הנבחרים יחליפו את "האח הגדול" וכל תוכניות הריאליטי כי הם פשוט יותר מצחיקים ועצובים. וחובבניים עד מבוכה שלא לומר בושה.

אז  זהו ,,, הכי נכון לברוח מפה לשלושה חודשים לא נפסיד כלום! נחזור ליום הבחירות לבחור במי שנחשוב לנכון. ואז  ללא ספק נראה את אותה הממשלה שהיתה לפני הבחירות בשינויים מזעריים, לא משמעותיים, לעוד ארבע שנים שלוש או שתיים, של מריבות. 

כשאנחנו רואים את אותם האנשים, שנשבעו לא לשבת עם אותם אנשים מוקצים – הנה הם יושבים גם יושבים איתם בשולחן הממשלה. ומחירי הדירות יאמירו, והזקנה מנהריה תמות שוב במסדרון אחרי שהחיו אותה לכבוד הבחירות, הטרור יהיה אותו טרור – רק יגבר – הפעם גם מצפון, מעמד הביניים ירד לקומת הקרקע ועוד מתחת לזה – עד להופעה הבאה של הזמרים הידועים שתלֻּווה בהפגנה רבת צופים ומאזינים…. לזמרים. 

לכל האמור יש סיכוי שישתנה ויהיה טעם להישאר כאן גם לפני הבחירות אם משהו יטולטל לנו במוח המקובע שלנו. והנבחרים  יסכימו פעם אחת לשם שנוי להיות מספר שתיים, זה סוד הקסם , זה גם סוד החורבן… כי אז רוב העם יבחר פעם אחת לשם שינוי מפלגה אחת! ויתן לה את הכוח ואת היכולת לשלוט. עד אז תמיד נבחר שוב ושוב, מפלגות קטנות, מרוסקות, לשונות מאזניים שתוקעות אותנו שנה אחר שנה  באותו המקום. 

יום  הסולידריות 

החודש התקיים יום הסולידריות החברתית הבינלאומי. זוהי הזדמנות מעולה לציין, שבישראל חיים עשרות ילדים ללא עורף משפחתי. אלו ילדים שאין להם משפחה או ילדים שמשפחתם הביולוגית אינה מתפקדת ומסכנת את שלומם הפיזי והנפשי.

ילדים אלו גרים במעונות משפחתיים ובפנימיות של עמותת "אור שלום", המעניקים להם מקום בטוח וחם לגדול בו, בפיקוח משרד הרווחה. 

למרות זאת, הבדידות שנובעת מהיעדר משפחה, מלווה את הילדים בכל פן בחיים – ובחריפות יתרה בחגים ובחופשות, כאשר הם רואים את חבריהם חוגגים עם משפחתם בעוד שהם עצמם לא יכולים לעשות זאת. 

אדווה, ילדה בת שתים עשרה, שאין לה עורף משפחתי, מספרת: "כולם אורזים הערב. לקראת  החג , האווירה במשפחתון קצת מתוחה. גם אני משתדלת להיות עסוקה – אני מקפלת את בגדיי בשקט, מסדרת את המיטה, מזיזה דברים. רק כדי לא להביט לאף אחד בעיניים, רק כדי להיות כמו כולם. אבל אני לגמרי אחרת. כי כולם מתרגשים ואני עצובה. מחר יעלו כולם על האוטובוסים וייסעו הביתה. לשלושה שבועות שלמים. ואני נותרת מאחור, מרגישה יותר לבד מתמיד…"

על מנת להקל על ילדים אלו את התקופות הקשות, הקימה עבורם עמותת "אור שלום" את "מחנה אור".

המהווה מרחב בטוח עבור הילדים בָחופשות ובחגים, ומעניק להם חוויות חד פעמיות ובלתי נשכחות: קשרי חברות עזים, צוות עוטף ומחבק, והזדמנות מופלאה לפיתוח תחושת יכולת, הצלחה וצמיחה. קיומו של "מחנה אור" ומספר הילדים המשתתפים בו, נגזרים באופן ישיר מתרומות.

המחנה פועל בתנאי פנימייה ארבע פעמים בשנה: במהלך חופשות חנוכה, סוכות, פסח וחופשת הקיץ. הילדים שמשתתפים בו זוכים לחום ואהבה, קבלה והכלה ולפעילויות מותאמות, שכוללות לא רק כיף והנאה, אלא גם עשייה ערכית ולימוד כישורי חיים. וכך ניתן לראות את ילדי המחנה נפתחים, ומחייכים בפעם הראשונה לאחר שעברו תקופה קשה, ב-שיבעה  לינואר תקיים עמותת "אור שלום" אירוע התרמה מיוחד בזאפה כרם ברקן, שכל הכנסותיו יוקדשו ל"מחנה אור!!!

 אנשים, חברות וגופים המעוניינים להשתתף בערב ההתרמה או מסכימים לתרום לילדי "אור שלום" שאין להם בית ומשפחה לחזור אליהם מוזמנים לפנות לטלפונים -9936914/918 02  או לתרום באתר "אור שלום".

.טל: 03-6701700

נייד: 058-7477002

תודה רבה לכם  היו ברוכים.

מדרשיר של עובדיה חממה 

פרשת השבוע " וארא" מלמדת אותנו בין היתר, להכיר ולהודות על הטוב ולגמול למייטיב טוב.

גם אם המייטיב הוא אפילו יאור מצרי…

את מצוות השם להכות את היאור במטה, מקבל אהרון ולא משה. משה זוכה לגמול לָיאור טוב ,על שהצילו מגזירת פרעה.

תארו לכם כמה טוב יתגלגל בעולם אם נגמול רק טוב למייטיב שהיטיב עימנו…, ועל כן הכל לטובה, טוב יגרור אך טוב, והנה הרע נעלם ואיננו.

זכור לָיאור שעטף בחומו

זכור למֶייטיב את טובו

זכור נא לים ששכח זעפּו

ופתח לך דרך לעבור בתוכו

זכור לו לסלע את מי החיים

זכור למייטיב את טובו

הכר לו תודה וטובה על טובה

והנה ניצתה אהבה

זכור את הטוב, עזוב את הרע

זכור למייטיב את טובו

הכר לו תודה וטובה על טובה

והנה ניצחה אהבה.

זכור את הטוב/ עובדיה חממה

בדואט עם אילן דימרי

אריה אליאס

השבוע  השתתפתי  בערב מיוחד  בו הסבו את שמו של  תיאטרון גבעתיים לשם  "תיאטרון אריה אליאס", וחשבתי לעצמי   מה היו יכולות להיות מחשבותיו של אריה אליאס  האהוב, בערב שכזה המוקדש לו ולזכרו המבורך, ואני מעז  וקובע שכל רחוב וכל כיכר , שהיו נושאים את שמו של האיש היקר הזה , לא היו שווים  בעוצמת הזיכרון שלהם והכבוד הראוי לאיש , כמו אולם של תיאטרון הנושא את שמו , אין לי ספק  שזו ההנצחה האולטימטיבית והראויה ביותר, לאיש שקראוהו "שחקן בדם" ,

 במקצוע  הזה שנקרא  אומנות הבמה  , הן הקלה של הבמות המסחריות, 

והן  הרצינית  שבתיאטרון הרפרטוארי , יש  המון מתח וקנאה, וצרות עין,  והכל בגלל התחרות, התחרות הסמויה האין  סופית, והאכזרית, של העומדים על הבמה, על  אהבתו של הקהל,

רק למעטים,,, ליחידי  סגולה בעולם הבמה, ליוצאי דופן ממש , העניק  היושב במרומים תכונה נלבבת, של נעימות סבר, של  אנשים מיוחדים שתוכם כברם,

 את אלה המופלאים , כולם אוהבים לאהוב,  וגם אם פוגשים בהם בתדירות גבוהה, או אחרי שנים רבות  זה היינו הך, זה תמיד מאור פנים, עיניים שמחות , חיבוק אמיץ תחושה של  אהבה אין סופית אמיתית לא עשויה לא משוחקת, 

ככה בדיוק היה זה  לפגוש את אריה אליאס תמיד  לצחוק אתו להנות מנוכחות שובת לב,  מרנינה ואהובה.

אריה אליאס היה איש  מודיעין ,בבואו ארצה שהמשחק  בער בעצמותיו, ומהר מאוד החל לחזר  אחר כל התיאטראות הקיימים, מבטאו המזרחי  בתיאטרון , בו הרוב דיברו רוסית , היה לו לחומה  בילתי עבירה, והוא המסכן חלם כל חייו לשחק בתיאטרון  את שיילוק . 

לא הבין  אולי עד לכתו  שאי אפשר לשחק בארץ  שיילוק עם מבטא מזרחי, עם  מבטא רוסי כן ,

ועוד הרבה לפני נצחונן של מהפכות  הזמר המזרחי המסתלסלות , אריה אליאס  היה הלוחם והמנצח, הראשון עלי במות ישראל,  שהתעקש לשחק כפי שהוא , ולא הרים ידיים, 

בעקשנות  היפנו לו עורף  והוא בצר לו הלך  לביים הצגות בבתי הסוהר,  ש"שם" אמר לי פעם, "הרוב מזרחיים ולכן  מעריכים אותי יותר".

והיה עוד עולם קסום  בו מָלך , בו לא שמו לב למבטא  שלו , עולם הילדים , לכן היה האיש  הכי אהוב בארץ כשהוצגה הסידרה "שכונת חיים."  והוא ניצח כי אי אפשר היה לעמוד בקיסמו. כמה  שהאיש הזה היה אהוב,,, מנער ועד זקן , ולא היה מי שלא  אהב את יחזקאל בעל המכולת.

בסוף היו  חייבים להרכין בפניו ראש ולתת לו לשחק  , כי כשרונו היה שופע והקהל נטרף על דמותו  שופעת החום, ולא חשוב באיזה תפקיד , אם מושיקו (מקזבלן   )אליאס שם , מובטח שנהנה. 

שיחקתי  איתו בשלוש  ורסיות של קזבלן  וקשה לתאר איך במצבי לחץ  בהם עמדתי, גם על הבמה וגם  מחוצה לה, כמה עיניו המחייכות   והמילה הטובה והמחזקת שלו, היוו לי  תעצומות נפש , ומסתור מרוחות סערה. 

ביקרתי  אותו סמוך ללכתו  מעמנו לעולם שכולו  טוב, והוא שמח לבואי , אבל  זה כבר לא היה אריה שהיכרתי,  הוא הביט בי ודרכי , וראיתי איך  מוחו נובר בין תאיו ,המעורפלים, לשחזר  את ימינו המשותפים, שהיו סיפור אהבה והוקרה  בן שנים רבות, 

הוא הביט בי  וחייך כאילו אצר  בתוכו, סוד גדול, כאילו  כבר ראה דברים אחרים עולמות  שמעבר,,, שעָין רגילה לא מסוגלת לראות.

תיאטרון  אריה אליאס ,(בו ישחקו  שחקנים עם כל המבטאים הקיימים בארץ), הוא  נצחונו הבלתי מעורער של השובב הניצחי , בנה הגאה של  יהדות המזרח , אריה אליאס יהי זכרו ברוך.

הפוסט גאון ברדיו 04/01/2019 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

בעיתון  סופר על הפגנה , שאורגנה על ידי  תושבי יהודה ושומרון , נגד מדיניות  הממשלה , שלדעתם שריה מפקירים אותם,  עד כאן לשון הידיעה , וזה ברור , אפילו  הגיוני, שתושבים מפגינים נגד מָשהו שלא נראֶה להם נכון , או  הוגן , ושמעכיר את ימיהם,  

אבל בֶהמשך  הידיעה כתוב היה, שבָזה אחר זה, נאמו שרי הממשלה בָהפגנה, ומחו על  אוזלת ידה של הממשלה בֵטיפול בטרור. נאמו שרי הממשלה נגד אוזלת ידה של  הממשלה,,,

לא  הבנתי ,,, וחשבתי  שקראתי לא נכון, כי אם  זה מה שהיה כתוב,,, , אז מישהו  שכח פה שאת המדיניות קובעת הקואליציה שבה יושבים שרי הממשלה.לא?

ומתקבל  מן האמור שהם  הפגינו נגד עצמם, גם  דרשו מעצמם, לפעול בְתקיפות נגד מחבלים למיגור הטרור. זאת  אומרת דיברו אל עצמם, 

כשזה קורה  לבן אדם נורמלי ,(שהוא מדבר  אל עצמו ועוד למול אנשים רבים) מתחילים  משום מה לדאוג לבריאותו. מה בדיוק שנחשוב במקרה הזה?

לא פעם שאלתי חבר כנסת וגם שמעתי על כאלה שנשאלו, למה אתה שם בכנסת ,(מה יש לך  מזה?) והם אמרו "אני רוצה להיות במרכז העניינים, היכן שנחתכים הדברים החשובים, היכן שקובעים גורלות ,אנחנו  רוצים אמרו חברי הכנסת הנשאלים, להיות מְשָני מציאוּת , אם אכן נחשוב שהיא צריכה להשתנות, 

וכשהם  כבר שם, מהר מאוד הם לומדים שאם הם באופוזיציה, הם לא יכולים להזיז מאפרה, ולשנות  מציאות , זה לא משהו בטווח הביצוע האופוזיציוני, 

לדבר ולצעוק  הם יכולים ,אפילו הרבה, אבל  זה בדרך כלל לפני מליאה ריקה  , מפוהקת, בה שני החכ"ים שנותרו שם לפליטה , מדברים  בסלולרי עם הבית,  

לכן  כל מה שהם עושים, שם באופוזיציה, זה לנסות  להפיל את הממשלה , כדי לתפוס את מקומה, ואז אולי יוכלו  לשנות מהלכים, מציאות, ומדיניות לרצונם,(וזה כשאתה חבר כנסת באופוזיציה)

עכשיו  אם הם בקואליציה כחברי כנסת, ולא  שרים עדיין, גם אז הם לא יכולים  לשנות הרבה מן המציאוּת הקיימת חוץ מלנאום, להנציח את עצמם בִפרוטוקול הכנסת ולקוות  שמָשהו יקרה למישהו במפלגתם,,, טוב או רע ,,, ואז הם יעלו בדרגה , ויהיו שרים ששם לדעתם,,,  כבר יוכלו סוף סוף לשנות מציאות קיימת.

אבל…מה קורה לך , כשאתה כבר  שר ונדמה לך שהגעת לָמקום הרם בו אתה יכול לשנות  מציאות.

או,,,

אז  ההפגנה הזאת של  השרים נגד עצמם,  שהייתה השבוע, מלמדת ,ומוכיחה שגם  בהיותך שר אתה לא יכול לעשות הרבה,  ואפילו כשר, אתה נזקק לפעמים להפגין נגד עצמך, מתוך  תסכול ,שאינך יכול לשנות מציאות קיימת , השרים לדעתי  עסוקים אומנם במשרדיהם, פעילים בהם בחריצות ועושים הרבה ,בָנושא  עליו הם מופקדים, אבל במעמקי ליבם היו רוצים לעסוק בביטחון, כי זו  ארץ שמן הבטחון באה ואליו היא הולכת , לא שחינוך זה לא חשוב , או תחבורה , או  משפטים, או כל תיק ממשלתי אחר, ששם כן ניתן לשנות מציאות, 

אם  רק יש מספיק  זמן לכך (כי בדרך  כלל השר מתחיל רפורמה  ועד שהיא נרשמת לפרטיה כדי  להתחיל בביצועה , כבר יש בחירות, ושר  אחר מגיע עם רפורמה אחרת משלו, ואת זו של קודמו  הוא זורק לפח.) 

ועדיין  בכל המשרדים  אפשר ואפשר לשנות  מצב  

חוץ ,

מן  המצב  הבטחוני  וכששרים בממשלה  מפגינים נגד עצמם  בְעניין הבטחון, זו  הודאה! לא הפגנה… הודאה  מתוסכלת ומן אין אונים ,הודאה בכך  שבַנושא החשוב ביותר לארץ ישראל, קשה לשנות  את הקיים ,כי בְעניין הביטחון אנו שרויים בתהליך, שהוא  חזק וכופה את עצמו עלינו ואין לו פתרונות פלאיים של עכשיו ומיד…

גם לא  הפגנות של  שרים בממשלה  נגד ממשלתם,

מה שתנסה לשנות , יחיש  קץ לא ידוע ולא ברור, שאינך  יודע את סופו…

ההתנתקות למשל הייתה החשת  קץ בה קבענו לעצמנו עובדות בשטח, בלי שום  הסדר עם הצד ממנו נפרדנו,,, וזה עלה לנו ועולה לנו ביוקר, 

אפילו  השר לשעבר ליברמן  שחלומו הגדול היה לשנות  בַביטחון את הקיים הבין  שלא ניתן לשנות מאומה ואמר בפורום המטכ"ל כי הוא "מרגיש פה לפעמים כמו בדיונים של הנהלת שלום עכשיו", ולמה הוא אמר זאת?  כי הרמטכ"ל איזנקוט, אמר שאין הצדקה לפעולה קרקעית ברצועת עזה ואין מה להרוויח ממנה. וכשאתה שומע מילים כאלה משר ביטחון  שהבטיח לאייד את הניה, (אם רק יהיה במעמד בו ניתן יהיה לו לשנות מציאות,) אז אתה מבין , שאין הרבה מה לעשות כשאנחנו בתהליך  מתמשך של יותר ממאה שנה, כי אז אתה בסך הכל מתוסכל, ומפגין נגד עצמך.

גנץ

תסכימו איתי , שאין  לָזה אח ורע שמישהו שלא  מדבר בכלל, ולא מַביע דעות פוליטיות , ואינך  יודע אם הוא שמאל או ימין, תסכימו איתי, (שזו תופעה ייחודית , שמישהו  כזה , עולה ועולה בכל סקר, ועד לבחירות (אם רק ימשיך לשתוק) יעבור את כולם במרוץ.

אני מדבר  כמובן על הרמטכ'ל  לשעבר, בני גנץ, שהוא היום  משאת נפשם של כל המפלגות גם יחד, מקצה השמאל  ועד סוף ימין , וזאת כשעדיין איש לא יודע מה כוונותיו  ונטיותיו, וחשבתי לתומי שדווקא שתיקתו היא סודו הגדול  .

בגלוי נאות , אספר לכם שאני מאוד  אוהב אותו, את בני גנץ ,]מאוד הייתי רוצה לראותו בהנהגת המדינה. 

הוא מקרין כל מה שהיינו רוצים בעמינו שמנהיג יקרין, יושרה, ביטחון, ערכיות, עבר צבאי, יפה תואר, מצטלם  מצוין, ו,,,שותק הרבה,,, הכול בכל נתרכז באיש אחד, שמקובל על כל שכבות העם, ימין ושמאל למעלה וּלמטה, ומאחר  ואני חפץ ביקרו, הייתי מציע לו בכל הצניעות להמשיך ולשתוק, כי שתיקה היא אחד הנימוקים שקשה להתנגד להם,

וזה לא נאום תעמולה לָאיש, כי איך אתה יכול לעשות  תעמולה למישהו שאינך יודע אם הוא רץ בכלל, 

אהוד   ברק למשל , מרוב שהוא  אומר כמה שהשלטון הנוכחי נורא, וכמה שהוא לא רוצה בכלל לרוץ, אתה מבין  כמה הוא כן רוצה,  

גנץ  אפילו לא אומר  שהוא לא רוצה , על אחת  כמה וכמה שכן,,,

ואני אם הייתי יועצו  הייתי מציע לו להמשיך ולשתוק , כי קל  יותר לדבר ולצעוק מאשר לשתוק , ולשתוק  הוא שותק נפלא.

ועכשיו כשהכול כל כך חפצים  ביקרו ,אני ירא מן היום שבו ימעד כשיאלץ לומר כבר משהו , ,ואז בֶדרך הטבע חלק שבעם לא יאהב את דבריו ,ואז גם יתחילו לחפש אצלו שלדים חבויים בארונות ילדותו, 

חוץ מזה שאנחנו  משופעים בנסיונות רבים  ועצובים, של אנשים מופלאים  שכמותו, שהיו תקוות גדולות, ושכשבאו לפוליטיקה היו  שגיאים ומיתמרים לגובה, ושהפכו בבית המחוקקים לבלתי נראים, כשהתקטנו בקומתם, אל מול בעלי המקצוע האוּמָנים היושבים שם בבית המחוקקים, שמחקו אותם ואיידו אותם בזכות  היותם גדולים ומאיימים, תמימים ותמים ,ישרים,,, ושתקנים.  

כי בסופו של דבר חשוב לנו  המעשה, את מי זה מעניין היום  ימין שמאל אמצע למעלה למטה חרדי  אשכנזי או חרדי ספרדי, זה הכול נחלת  העבר , כולם רוצים היום את אותו הדבר , ומה שהיה פעם  מצע , לא בנמצא יותר ,כי איש לא מיישם כבר שום מצע,

הייתי  ממשיך ונסחף  ואומר לו לגנץ…, שאם יבחר , או כשיבחר , שימשיך לשתוק , דברנים יש לנו למכביר,  שיביא סגנון חדש לכנסת, שבו לא מרימים קול, לא מצטלמים בסלפי, לא מדברים לפרוטוקול, אלא ישירות  לעם !!! ועושים עושים, הרבה ואאו . זה נשמע חלום.

מה מרתיע

השבוע הרסו לוחמי צה"ל, בשיתוף  משמר הגבול, וכוחות המנהל האזרחי, באופן חלקי, את המרתף והקומה הראשונה, בָמבנה בו התגורר המחבל שביצע את פיגוע הירי בֶאזור התעשייה ברקן ,שם רצח את קים יחזקאל' וזיו חג'בי זכרונם לברכה,

אביה של קים הגיב לָהרס החלקי של המרתף בבית המחבל ואמר: "זה תיקוני טיח. כולנו יודעים שקומה שניה לא יכולה להישאר כשאין קומה מתחת. מנתונים שמפרסם צה"ל עולה כי מאז תחילת שנת אלפיים וחמש עשרה, נהרסו חדרים (כן  חדרים)של מחבלים בבתי חמישה עשר מהם בלבד. 

נהרסו  חדרים של  מחבלים…מן  אין אונים שרוצים אומנם  להעניש,,, אבל לא בדיוק יודעים איך,,, לא בדיוק  מותר…והאג…

ובכלל  האם זה עוזר?,  

האם  זה מרתיע?,

תסכימו איתי, שהרס  חדר זה כמו חצי הריון, 

וכידוע אין  עוד לא הומצא  כזה דבר.

ונראה  שאנחנו תקועים כבר הרבה זמן, עם  המילה הרתעה , כמו קוץ,,, בגרוננו,  ולא יודעים איך להפטר ממנה, כי מה שאנחנו עושים או מנסים לעשות, 

תמיד  יש מי שיבוא ויאמר לנו  שזה לא מרתיע,

וזה רק  מזיק, 

פעם  זה גורם  משפטי פעם  גורם מדיני הרבה פעמים גורם   בטחוני, וכולם עם נימוקים כבדי משקל,  למה זה לא מרתיע!!!

הריסת  בתים לא  מרתיע, גרוש  של המחבל שנתפס לא  מרתיע,כי הוא ימשיך מכל מקום לפגע, 

גרוש  משפחתו, לארץ  זרה לירדן, לעזה,  להר חברון לא מרתיע ,

מחסומים לא  מרתיע 

 גדר הפרדה לא  מרתיע,

מעצר  הקרובים, לא  מרתיע המחבל   התאבד והדבר האחרון  שהעסיק אותו זה הוריו(כן  נכון בעשרים השנים האחרונות  שני אבות באו להתלונן על בנם) הצחקתם אותם ,,, את  הבאים למות ומתאמצים למות כדי לזכות בתואר שאהיד, עונש  מוות רק יעודד סטג'רים חדשים, כי זה הרואי ומאוד שאהידי…

אז  מה כן מרתיע כי כל  מה שאנחנו שומעים זה רק  מה לא…

אז יש ביננו  ולא מעטים שאומרים  שאין צורך בהרתעה , מה שצריך  זה לא להיות שם , אז שום דבר  לא יקרה יותר , האומנם? 

מה  בדיוק  יהיה, ישררו שקט  ושלווה, כמו לפני ששת  הימים, שאז הפדאיון באו אלינו עם  פרחים ,

או  ערביי  חברון ששחטו  שישים וארבעה   מיהודי העיר חברון כבר באלף תשע מאות עשרים  ותשע,, הרבה לפני הכיבוש,

ואכן  יש כיבוש  צריך להודות, אסור להתכחש  לכך, יש כיבוש והיה כיבוש,,,  והוא החל כבר מלפני תכנית החלוקה בכלל ,

 הוא  החל כשיהודים  החלו באים לכאן לציון, לא כדי למות  בהר הזיתים, אלא כדי לחיות בארץ ישראל  ,כשבפיהם מילים חדשות באזור ,כמו גאולת הארץ, ושיבה לציון,  מילים שלא נשמעו עד אז באזור, שם ואז החל הכיבוש , ולכן זה לא יהודה ושומרון , זו כל  הארץ בה אנחנו נמצאים בה כעת, , כולל הקיבוצים , כולל חיפה ויפו, ולא תאמינו (סקופ)אפילו תל  אביב , אם כיבוש בואו נודה על הכל לא על חלק. אבל אנחנו מתעקשים משום מה להשאר כאן ,ויש מי  שקשה לו עם זה והוא מנסה לפגע בנו ,ואותו צריך להרתיע! אבל איך?

אז יש לי תשובה תתפלאו, ששום דבר  מעולם לא הרתיע , שום דבר לא מרתיע ושום  דבר לא ירתיע.

את  הרואים  באדמת ישראל  אדמת קודש מוסלמית,  נקודה! 

הרתעה בַנושא  הזה היא מילה חסרת  ערך וטעם ' וכל ניסיון להרתיע  בהריסה בגרוש בעונש מוות, בעונשים  קולקטיבים רק מעצים את הרצון לפגע יותר  כי הוא רק מגדיל את השנאה והתסכול והצער…אצל  המורתעים לכאורה  שאינם נרתעים.

אם כבר  הרתעה אז  היא צריכה להיות  אצלנו, בתוכנו , בנו צריכה להיות  האמונה שאנחנו צודקים , מוסריים ,שרוצים  לחיות בשלום עם שכנינו ושאנחנו עושים את המיטב כדי  לממש זאת באדמת אבותינו ממנה לא נצא לעולם , כן לעולם,,,כי היא ארצנו,  

זו  ההרתעה היחידה  שנגדה אי אפשר להתמודד.

אנחנו  באמונתנו  שיש בנו צדק  זו ההרתעה הגדולה ביותר , כל  השאר מילים מילים….שאין בהן ממש. 

נח קלינגר

את נוח קליגר היכרתי בנסיבות לא נעימות היה זה בשנות השבעים, אחרי מופע ב"היכל התרבות" עם מיטב "הכוכבים" של התקופה בראשם: יוסי בנאי, ואבנר חיזקיהו, ורבקה מיכאלי, אפי נצר ומקהלת בית רוטשילד ועוד  ועוד,  

ואני הצעיר, זכיתי בָכבוד, לשיר במופע, ולהנחות אותו, האולם היה מלא עד אפס מקום, ונלהב, בלי שום פרופורציה לָרצינות בה "הבינו" הכוכבים את הערב ,המופע  בלשון המעטה , לא היה כל כך מושקע או מאורגן,,, וממרחק של זמן ושנים אני יכול לשער שהייתה זו "חלטורה" שכוכביה די זלזלו… ודי לחכימא.

בֶרגע מסוים נפלו דפי המערכון לאחד ה"כוכבים" על הרצפה, וכשהרים את הדפים  החזיר אותם בסדר לא נכון , ולא היה הגיון בדברים שאמר, בהמשך המערכון,,,  

כאן הקהל שחש פגוע  מ"רצינותם"(ב- מרכאות) של המופיעים, פשוט "פוצץ" את המופע והחל צועק, ורק בנס נסתיים המופע בלי פצועים. 

למחרת סיפר לי ידידי ג׳קי ג’קסון מידיעות אחרונות, הידוע מ"הציור השבועי  לילד, חפש את הנעלם" הוא אמר לי שיש עיתונאי "נורא" בידיעות אחרונות מפחיד  בהתבטאויותיו, אכזר בכתיבתו, שהיה אמש בהופעה והוא הולך לכתוב על מה שהוא ראה אמש בהיכל.

ואני שכבר שיערתי את הכותרות, לא ידעתי את נפשי מרוב צער ופחד, וביקשתי מג׳קי ג׳קסון שייקח אותי אליו אל האיש  המפחיד הזה , אולי אוכל לדבר על ליבו ,שיכתוב ברחמים…מצאנו אותו ב"מגרש הבלטות" של מכבי הישן, כי היה "ראש מחלקת  קבוצת הכדורסל" שלה בזמנו ,רק שאיש משום מה לא זכר לו את זה לדבריו.. כשהגענו אליו הוא לא הבין מה אנחנו רוצים ממנו, וג’קי אמר לו ש"שמענו שהוא הולך לכתוב על הערב בהיכל התרבות" ונוח אמר  "נכון זו הייתה בושה וחרפה ויריקה בפרצופו של הקהל", ו"אני הולך לכתוב על הזוועה, ועוד איך אני אכתוב",,, לשאלתי "אם אפשר קצת למתן, כי היו כאלה מביננו, שכן לקחו ברצינות את הערב" הוא ענה לא!!!אי אפשר,!!!לשאלתי אם אפשר  שלא להזכיר את המנחה,,, אמר "מה פתאום, בודאי שאזכיר אותו"

למחרת הייתה כתבה נוראה, והיה בה גם שם המנחה!!! מאז הפכנו חברים בלב ונפש, כי האיש שבָה את ליבי בָיושר שלו בנחרצות, בָלהט  בו דיבר וכתב.. וכשהגיע שנה אחר כך, אימפרסריו גדול לארץ, שסיפר לנוח כי הזמרת "ז'ולייט גרקו" שאמורה הייתה להופיע ב"קרנגי הול"  שבארצות הברית, חלתה , והוא אובד עצות, סיפר לו נוח על זמר ישראלי שהוא אוהב… 

האמפרסריו שלא שמע את שמי מעולם  היסס… ונוח אמר לו "על אחריותי  מעולם לא איכזבתי אותך", ככה הופעתי באחת מן ההופעות המשמעותיות של חיי ב"קרנגי הול" הופעה של פעם בחיים, עם  ביקורות נלהבות בניו-יורק טיימס, בזכותו של נח , רק בזכותו. והוא היה איתי בהופעה, והיה נרגש יותר ממני, ויחד היינו  שותפי סוד ל"דדו"(דוד אלעזר)בארוחה החגיגית שלאחר המופע, ברגע שהודיעו לו מן הארץ שהוא יהיה הרמטכ'ל הבא.

נח היה זה שהודיע לי בחצות הלילה(בהיותו  עורך לילה,בעיתון ידיעות) בעוד אני מתכונן  ל"מחזמר" חדש… עם גודיק ואלמגור וזלצר במהדורה ישראלית, של אותלו  שהיה ל"עטאללה" הדרוזי, המאוהב ב"דזדמונה" היהודיה, נח היה זה שהודיע לי  שכנראה לא יהיה מחזמר, כי המפיק עלה על מטוס לגרמניה… וכנראה לא רק לביקור…

והיינו נפגשים הרבה בבית הקפה שלו (בו לא נתן לי מעולם לשלם) ומדברים פוליטיקה בה דעותיו היו נחרצות, רק בעד עם ישראל, רק בעד ארץ ישראל, בעד  בעד תמיד בעד, אף פעם לא נגד במה ששייך לאָרץ הזאת , שהוא היה לה מאהב גדול, אליה הגיע בנס מן המשרפות, אחרי שעמד כנער כחוש ,בְתור ההולכים אל מותם ,עת אמר  ל"שר הרצח" מנגלה, "אני חזק… אל תשלח אותי אל הצד בו המוות" " ורק בשביל החוצפה" לדבריו "נותר בחיים". משתם הגהינום, הגיע עם האקסודוס ארצה עד להיותו עיתונאי בכיר בארץ אהבתו.

ב"ישיבות  שלנו" נוח נהג לומר לי "בהתחשב במה שעברתי בחיי, אני שובר את כל השיאים מבחינת תוחלת חיי" פשוט לא רוצים אותי שם למעלה, שמה רק  צדיקים כנראה… ואני אולי לא כל כך…

בפעם האחרונה שראיתיו בבית החולים אמר לי "אני לא יכול יותר, למעלה מתעקשים לא לקבל אותי, אבל הכאבים  בלתי נסבלים"… וצלצלתי לפרופסור שמש, מנהל מכון הלב בתל השומר שטיפל בליבו, כחבר וכיועץ רפואי, ושאלתיו מה יכול  מדע הרפואה לעשות , כדי להקל על סיבלו של נוח שלנו, וציפיתי ממנו לשם של תרופה חדשנית ,וענה לי פרופסור שמש "אלך בשבת לבית הכנסת אפתח את הארון של התורות, ואבקש  רחמים על נוח שלנו, זה מה שנותר לעשות, ביקשתי "תתפלל גם בשמי למענו, כי אני אוהב אותו מאוד"! באותה שבת התפלל הפרופסור למען נח ובשמים הבינו את הרמז…

שלום לך איש אהוב, תחסר לי מאוד ,כי לכל  אחד מאיתנו אלפי ידידים! כמה עשרות חברים! 

וידידי נפש ,,, אותם אפשר  לספור על כף יד אחת , 

אתה היית לי  ידיד נפש נערץ  ונלבב עם עיניים טובות, ,שדיבר  את כל השפות שבעולם, 

צדיק  ויחיד ומיוחד, לא רק  "בדורותיו" אלא בכל הדורות  שהיו , ובאלה שעוד יבואו אחריך .

רונה רמון

אין מי שלא  כאב, את לכתה  של רונה רָמון,  ולא רק אלה שהכירוה בכו את לכתה. כולם,,,  עָם שלם,,, 

סמל  לא צריך  להכיר, בֵסמֶל  חשים, סמל גורם  לך להאמין שבכל זאת ,לא אלמן  ישראל, ויש ביננו גם יפִי נפש, וגדלות  אנושית, שיש ביננו אנשים עם ערכים, ויש בנו  מידות, ויש עוצמות שלא תמיד נראות לעין, אבל  אתה יודע שהן קיימות, והן בתוכנו ועימנו ,בצניעות  זוהרת, תשתית זהב לעם עולם.

הירבו להשוות  את רונה רָמון לאיוב,  שאלוהים לקח לו את כל  אשר לו, אבל רונה הייתה  כל מה שאיוב לא היה , (לפחות  בפרקים הראשונים המוקדשים לסיפורו  הנורא של איוב) 

כי אחרי  בוא המלאך  אל איוב שמספר לו על  כל רכושו שנבזז ונשרף, ועל  משפחתו שנכחדה, וַיָּקָם אז אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ, וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ; וַיִּפֹּל אַרְצָה,, וַיְקַלֵּל, אֶת-יוֹמוֹ. וַיֹּאמָר  יֹאבַד יוֹם, אִוָּלֶד בּוֹ; וְהַלַּיְלָה אָמַר, הֹרָה גָבֶר. הַיּוֹם הַהוּא, יְהִי-חֹשֶׁךְ: אַל-יִדְרְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמַּעַל; וְאַל-תּוֹפַע עָלָיו נְהָרָה. יִגְאָלֻהוּ, חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת–תִּשְׁכָּן-עָלָיו עֲנָנָה;  .הַלַּיְלָה הַהוּא, יִקָּחֵהוּ-אֹפֶל: אַל-יִחַדְּ, בִּימֵי שָׁנָה; בְּמִסְפַּר יְרָחִים, אַל-יָבֹא.

זה מה שאמר  איוב, בבואו עליו הרעה  הנוראה מכל…ואפשר גם אפשר  להבינו…אם אתה בן תמותה רגיל  ולא יחיד ומיוחד…

לפני כשנה, התארחה רונה רָמון בחוג התנ'ך שבבית הנשיא, ודיברה שם על "איוב המודרני" וכך  אמרה "לאחר אובדנו של אסף בני, הבנתי שיד הגורל, האלוהות, או הטבע, מכים בכולנו כבני אנוש. הדבר היחיד שנותר לנו הוא ברירה: כיצד אנחנו בוחרים לקום? ואיזה צלילים אנחנו בוחרים להשמיע? אז כן, עם אובדנו של אסף בני היקר, הגעתי לִתהומות של כאב שלא תיארתי, ובו זמנית נולד בי משהו חדש".  

"משפט אחד של אסף הוציא אותי לפעילות והחזיר אותי לחיים", אמרה רונה. 

"לאחר שאיבדתי את אסף יצאתי לדרכי הציבורית מתוך בחירה ומתוך רצון להשפיע, משום שכשמצאתי את המילים הכל כך מרגשות שלו הן הרטיטו את מיתרי ליבי והפכו לצוואה לחיים. אסף כתב: שהוא ואחיו חונכו ובורכו "לשאוף להגשמת חלומותינו, על בסיס האמונה, שכל אחד צריך למצוא את ייעודו בעצמו". 

האימהוּת, אותה משמעות חיים צרה, התרחבה דווקא בזמן שמשפחתנו הצטמצמה. אני אגיד כאן מילה קשה, אבל בזכות אובדנו של אסף, אני מָגיעה לאלפי ילדים ומשפחותיהם".

רונה לא  הייתה איוב,,, היא  הייתה אור גדול , שהפציע  בשמי כולנו, מתוך החשיכה הנוראה, שפקדה את ביתה, 

נכתב  שהיא ביקשה  לא להיקבר, אלא  להישרף , הייתכן שרצתה גם  בלכתה לַמרומים ,,, ואל הנֶצח,,, לחוש  מָשהו מן הלהבה הגדולה , בה עלה אילן בעלה בֶמרכבת  האש שלו אל השמים? לעולם לא נדע. 

מדרשיר של עובדיה חממה

כותב  לי ידידי  עובדיה חממה:

מפרשת "ויחי" החותמת את ספר בראשית, יצא לי מדרשיר המזכיר אגדת ילדים, עם מסר חינוכי חשוב גם לימינו:

הברכה שורה  במקום שיש בו  אחדות ואחווה.

מנשה ואפריים היו האחים הראשונים עליהם מסופר בהיסטוריה היהודית, שלא רבו איש עם רעהו. למרות שגדלו בגלות ובתנאים רוחניים סביבתיים שפלים וקשים מאד.

גם כשאפריים הקטן זכה לבכורה מאת סבא יעקב ,עדיין נשמר השלום…ובכך לראשונה מערכת יחסים אידאלית קוטעת את רצף המחלוקות והאיבה שבין יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו, יוסף ואחיו.

וכך אחוות מנשה ואפרים היא מקור הברכה והבסיס לבניין עם מאוחד ומבורך. והיא מנהג שנשתרש בעולם היהודי, שבו מברכים ההורים את ילדיהם בָרגע הכי מקודש בָשבוע לפני סעודת ליל השבת:

בָבְרכה :"ישימך אלהים כאפרים וכִמנשה."

ארז לֶבֶנְבֶרג עוזר לי באחוות הדואט, ושני בני האהובים,אור ואוהב, ,פוצחים בשירת אחווה אחים שכזאת.

היה היה לפני הרבה שנים

עולם בראשית ,כך כתוב בספרים

שנאה וקנאה בו, מלחמות בין אחים

ויהי רע הדבר בעיניי אלהים

סבא ישראל,בא בימים

אסף אליו את כל הילדים

נפרד מהם, במילות נבואה וברכה

כל אחד ואחד לגילוי זכה

"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד"

הנה מה טוב ומה תמים שבט אחים גם יחד…

אחים אהובים. (מילים ולחן: עובדיה חממה)

הפוסט גאון ברדיו 21/12/2018 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

סגן נשיא  האוניברסיטה העברית אמר  בראיון לגלי צהל: שבאוניברסיטה קיבלו  החלטה לאשר לפקולטה לחקלאות, ללמד את התארים המתקדמים (למוסמך ודוקטורט) בֶעתיד בשפה האנגלית. 

עוד הוסיף ואמר "אנחנו בהחלט נעודד וּנאשר לַיחידות (שנחשוב שזה מתאים להם) שילמדו באנגלית לעשות את זה, כי העולם נע בַכיוון הזה. 

העולם המדעי מתנהל כמעט כולו באנגלית, ומצד אחד אנחנו חושבים שהכשרה טובה יותר של התלמידים שלנו, שממשיכים להיות חוקרים, היא לתת להם הכשרה באנגלית כבר בִשלבים מוקדמים, 

ומצד שני אנחנו רואים יותר ויותר תלמידים בין־לאומיים שמגיעים אלינו ואנחנו רוצים לתת להם פתרונות"(סוף ציטוט).

לעומתו אומרים באקדמיה ללשון  העברית שהרחבת הלימוד באנגלית  באוניברסיטה העברית מסוכנת, 

כי היא פתח  ומגמה לְכך שנחזור לימי הטכניון  של ראשית המאה ,מן הבחינה התועלתית של  הסטודנטים. 

ונזכרתי  באחותי כלילה זכרונה  לברכה שאבי נתן לה את שמה  היחיד והמיוחד לאותה תקופה , לכבוד היום  בו הונחה אבן הפינה למכללה שעל הר הצופים  ששמה הוסב אחר כך לאוניברסיטה העברית.

עשר  שנים קודם לכן  היה אבי שותף למלחמה  שנערכה בארץ, לא נגד,,,  אלא בעד … השפה העברית, 

מלחמת השפות הייתה סערה ציבורית שהתרחשה בֶארץ ישראל באלף  תשע מאות וּשלוש עשרה, סביב מקומה של העברית המתחדשת במערכת החינוך היהודי בארץ. 

מאבק שהפך סמל לניצחון ההתחדשות היהודית הלאומית ותחיית הלשון העברית. כי אז עוד ראו  בעברית נדבך משמעותי כמעט גורלי…בתחייתו של העם היהודי בארצו. 

בשנת אלף  תשע מאות ושמונה, הוחלט להקים מוסד על-תיכוני מקצועי ראשון בארץ, מוסד שממנו צמח מאוחר יותר הטכניון. חברת "עזרה", שהייתה גוף יהודי-גרמני לא ציוני, תרמה את מרבית הכסף למוסד, 

והנהלתה, בראשות ד"ר פאול נתן, החליטה כי הגרמנית, ולא העברית, תשמש כשפת הוראה ראשית, היה זה משיקולים מעשיים בהם ראו יתרון לגרמנית כשפה מקובלת במדע. 

כי  בשפה העברית  היה אז מחסור גדול באוצר מילים טכני ומדעי והתעוררה מחלוקת שפשטה ליישוב כולו בהנהגת הסתדרות המורים והתלמידים שהצטרפו. ופרצה שביתה במוסדות "עזרה" ונעשו פעילויות מחאה. בסופו של דבר היה הניצחון בָמאבק בידי המצדדים בָשימוש בשפה העברית. היישוב השתחרר מתלות בין-תרבותית ומהשפעת שפות זרות והלאומיות היהודית קיבלה חיזוק משמעותי. אז הוקם  בית המדרש למורים העברי שאבי היה גאה להיות תלמיד המחזור הראשון שבו, והתפתחה רשת חינוך עברי בחסות ועד ציבורי עם ערכים לאומיים-ציוניים. 

לא שהיום  חושבים להנהיג  את שפת האנגלית באוניברסיטה  העברית ,במקומה של השפה העברית, אבל  מחקרים ועבודות,,, ושפה אנגלית בשעורים  בה נמצאים אורחים מארצות אחרות , זה כוון,,, זו מגמה ,,,שאיש לא יכול לשער את  סופה של הדרך התועלתית הזו. מה גם שהיא סטירת לחי ללוחמי העברית של ראשית  המאה.

אין ספק  שתלמידים שמדברים וכותבים  אנגלית על בוריה , זה מקדם ומסייע להמשך לימודם  ומחקריהם בחו"ל 

אבל  אנחנו רוצים אותם  דווקא פה כמו שעשו  כל החוקרים שקדמו להם  כשעשו זאת בעברית, ותירגמו את מחקריהם  לשפת העולם הגדול.

זה  חשוב  לדעת לדבר  ולכתוב באנגלית  שהיא היום שפת העולם  הגדול,(ראה ערך ביבי נתניהו) אבל  זה גם הרגע בו חובה לשאול את שאלת  השאלות איך עלינו לפעול כשיש התנגשות מובנת בין הערכי לבין  התועלתי,

בין   השמות שאבחר לקרוא לילדי   כדי שיהיה להם קל בחו"ל כשירדו…,כמו לני ריף תום וגון וליאן וקורל וקארין, לבין  ההתעקשות לקרוא להם בשמות עבריים

כמו יונתן ואסף ושרון ואריאל ויובל.

זה המקום הנכון לדעתי  להתעקש על הערך הזהותי, החשוב לנו כל כך, למול  הערך המועיל ,כשאנו יודעים מעל לכל ספק שאחד מתווי זהותנו  זו שפתינו, 

לא  בכדי  אמרו חז'ל  שישראל נגאלו ממצרים, בין היתר על כי לא שינו  שמם ולא שינו את לשונם , ללמדנו כמה חשיבות לה לשפה  כמרכיב זהותי 

ובמחשבה נוספת  עצובה , מה יוותר לו לסטודנט החילוני  הישראלי המתנכר פוליטית לשטחי יהודה ושומרון למשל ,  ולארץ אבותיו, אם גם על העברית יוותר 

שאז באמת  מאימי יותר טוב.

יגאל בשן

עם יגאל  בשן ז"ל , הייתי  נפגש כמדי יום שישי  בְרדיו קול ישראל , ששם  הייתה לי תכנית שבועית, ומיד  אחרָי , הייתה תכניתו של יגאל, 

והיינו  עוצרים לרגע אני החוּצָה מן האולפן, והוא פנימה , אומרים שלום ומה נשמע,  והוא נראה לי תמיד עם דפי תכניתו ביד, ממהר מעט, צנוע מאין כמותו נעים סבר  חייכן,  

אנחנו  הולכים ברחובה של עיר  ורואים כל העת ,הרבה אנשים , ומפרשים  אותם לפי חזותם החיצונית, חלקם חייכנים , חלקם  טרודים בענייני היום יום , אבל לעולם לא נדע מה ואיך  נראית נפשם במעמקיה,

אין הלימה, התאמה,  בין החוץ לָפְּנים,,, בין הפָּנים,,, לעמקי הלב.

 יכול היות האדם  שתהא לו חזות מאירה , ובלבבו  חשיכה . 

יכול  אדם להיות  רגוע בתוכו, וסוער  בבָרו, צינה בפניו, ואש  של גהינום בוערת ומכלה אותו  מבפנים,

נפלאות  דָרכֵי הבורא , שבראנו מורכבים כל  כך,

והבמה (אם אתה איש  במה שמופיע) לחֵלק היא  מסתור, ומקום מילוט מפני עצמך,  מפני פחדיך, ורק בה אתה מרגיש חופשי… 

לאחרים,,, שמופיעים… האימה של  הקהל, משתקת מקפיאה , לא בכדי מתאר הנביא  דניאל את המלאך שהוא פוגש כך:" וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל הָמוֹן" מאוחר  יותר נברא הבטוי,"קול המון כקול שדי", שזה לבטח אמר מישהו שעמד מול קהלו , וחש את עוצמת ההמון עד שהוא משווה אותה לָכל יכול,

והנה עוד אחד  מפלאי ההוויה האנושית, אתה עומד למול  המונים הנותנים לך תחושה שאתה מוקף ואפוף  ומחובק ומוגן ושמור ואהוב , אבל באמת באמת  אתה לבד, וכשכבֶה אור הזַרקוֹרים , אתה נותר עם  עצמך, ועם בדידותך הצורבת, ולא חשוב כמה יספרו לך שאתה לא לבד. 

לעולם  לא נדע כבר  מה חשב יגאל בשן, ברגע  שתלש את נשמתו מנפשו, בשעת  הכושר לה המתין ,

הנחמה הגדולה של אוהביו  (והיו לו רבים והמונים שחוליו לא  איפשר לו לחוש אותם) הנחמה הגדולה , הם שיריו  הרבים שיהיו זכרו וזכרונו לאורך ימים אחריו , ואחרי  כולנו.  

8200

אני רוצה לספר לכם  על תכנית נפלאה ויוצאת  דופן במחוזותינו שנקראת תוכנית כרמל ששת אלפים 

תוכנית חדשנית ויוקרתית הבאה, בין השאר, לתת פתרון במסגרת השרות הלאומי לבנות מצטיינות בתחומים הריאלים ,

בנות, הרוצות להביא את כישוריהן למצוי במהלך השרות, וזאת על ידי כתיבת אפליקציות בתחומי ההייטק החברתי.

השרות הלאומי  להזכירכם, נוסד כדי לאפשר תרומה של מתנדבים ומתנדבות בָתחומים החברתיים החשובים: חינוך, בריאות ורווחה, ולתרום לצמצום הפערים בחברה.   

כיום לאור ההתפתחיות הטכנולוגיות בעשורים האחרונים, ניתן לתרום הרבה בַתחומים האלו באמצעים טכנולוגים, אך בחלק גדול מהמקרים חברות ההייטק לא משקיעות בפיתוחים אלו כיוון שההחזר על ההשקעה במונחים כספים נמוך או לא קיים.   

כרמל ששת אלפים אמורה לטפל בבעיות אלו על ידי בנות מצטיינות מן השרות  הלאומי, שיכתבו אפליקציות ופתרונות מבוססי תכנה שיעזרו בצורה משמעותית לאוכלוסיות מוחלשות ואנשים עם מוגבלות והיא שואפת להכשיר דור של צעירות שיובילו את מהפיכת ההי-טק החברתי ,

התוכנית (מחזור א') התחילה השנה עם עשרים ותשע בנות מכל הארץ.  הבנות עברו הכשרה אינטנסיבית (בתחילה בקמפוס של האוניברסיטה העברית בגבעת רם  ולאחריה בחברת סיסקו) ומיד לאחר החגים החלו לפתח פרוייקטים שונים.

כמו:

עבור המועצה לנגישות: אפליקציה לבני נוער בה יֵמָפו, את הנגישות למבנים שונים

לכאלה  שחוסר הנגישות  מונע מהם את הגישה. 

עבור משרד החינוך:  אפליקצית משחק קלפים לכיתות א-ג המעודד תזונה בריאה

עבור בית ספר אילנות (לצעירים עם שתוק מוחין): אפליקציה לחזוק קשר יד-עין המשלבת אתגרים קוגניטיבים המותאמים לצעירים.

-אפליקציה עבור  בית איזי שפירא (ילדים עם תסמונת דאון): ובה מערכת המעודדת תנועה על אופניים של ילדים עם תסמונת דאון באמצעות אפליקצית נֶגֶן המנגנת רק כשהאופניים בתנועה

התוכנית היוקרתית היא לשנתיים שבהן הבנות נותנות הרבה מיכולתן לחברה, אך גם מקבלות הרבה עבודה צמודה עם חברות הייטק לווי צמוד של אנשי הייטק ונסיון מעשי. 

מייסד ומוביל המיזם הוא יוסי צוריה, יזם הי-טק ומתמטיקאי בהשכלתו. יחד עימו ישראל יגל  איש הייטק גם הוא. 

בימים אלו הם מתחילים את המיונים למחזור השני שיפתח באוגוסט אלפיים ותשע עשרה.

אני חושב  שזו יוזמה ברוכה  הראויה לשבחים מרובים  יבורכו היוזמים ותבורכנה  בנות ה-שמונה מאתיים של השרות  הלאומי המצטרפות לתכנית.

אסף אשתר

יכול להיות שגם אתם קיבלתם השבוע הודעת וואטסאפ בה פורסם כי השחקן והבדרן אסף אשתר רצח את אשתו, 

כי השבוע  התפשטה ברחבי  הוואטסאפ הודעה בזו הלשון: "הותר לפרסום: השחקן והבדרן אסף אשתר, נעצר בחשד לרצח אשתו. השחקן נמצא כעת בחקירה. פרטים בהמשך".

אלא שכעבור כמה שעות, העלה השחקן סרט בו הוא נראֶה כשהוא חוגג מסיבת חנוכה בבית הוריו בחדרה, לצד אשתו, ילדיו והקרובים אליו.

קראתי  את הסיפור המפלצתי  הזה ונזכרתי איך ביום אחד  לפני שנים, כשאחי בנימין, היה מנכ"ל  כור, קמתי בבקר אחד ובעיתון היומי הייתה הודעה  בה מנחמים את בני גאון על מות אימו,

הדבר  הראשון  שעשיתי צלצלתי  לאימי בבהלה…לשאול לשלומה, כי יראתי  שההודעה נכונה, רק ששכחו להודיע לי,

ולשאלתה  "סוף סוף נזכרת  להתקשר"? עניתי כן,,,   נזכרתי…

כשאני עוד  רועד מן המודעה  , והתחושה הקשה שהיא  אולי כבר איננה איתנו, 

אחי כבר ידע על המודעה  וכשצלצלתי אליו שאל בבהלה מה יקרה אם אנשים  טובים (שכאלה לא חסר)… יַראו לאימנו את המודעה,  

היא  הרי יכולה  למות רק מן  הצער "איך עשו לבן שלה    מעשה כל כך נואל", 

ואז  צלצלה אלי עיתונאית  בשם שרית ישי שעבדה אז  בעיתון "העולם הזה" כדי לנחם אותי , ואמרתי לה אז , שזה  שקר מתועב , מה שקוראים היום פייק-ניוז,

 כעיתונאית  ממולחת היא לא האמינה לי ובקשה  שנלך יחדיו לבקר את אימי והסכמתי , נפגשנו  מתחת לביתה , ועלינו אליה עם אחי בני שחיכה לנו  מבעוד מועד,,, כדי שנודיע לה ביחד על הזוועה הממוסגרת  בשחור, בעודה חיה מאוד.

על כל  צרה קניתי  בבית מרקחת סמוך  כדורי הרגעה פופולרים  של אז , שנקראו ווליום, כדי  שאם היא תתרגש מידי נרגיע אותה , 

ואז  עלינו אליה  עם עיתון ביד  והיא קיבלה את פנינו במאור  פנים כדרכה,  

ואז  אמר לה אחי  "את יודעת שיש אנשים רעים  ,,,והם כתבו עליך שאת כאילו"…

כאילו מה ?

שאלה אימי  

"כאילו שאת  המשכתי אני…זאת אומרת ,,,

ואז  היא דווקא   אמרה,,, מה?  כתבו שמתתי?

ענינו  לה ברפיון ,,,כן ! ,

איזה יופי היא  אמרה , שיהיו בריאים מי שכתבו , זו  סגולה לאריכות ימים איזה יופי. אל תצטער  אמרה לאחי, שמח! ההודעה הזאת תמחֵק הרבה לפני…

עשרים וחמש  שנים אחר כך  היא נפטרה.

ולאשתר החביב' אמור לאישתך  שמזומנות לה שנים ארוכות בָּדוק.!

ועדיין אני לא מבין  איזה מנובל יכול היה לעשות  דבר מתועב שכזה. 

חיים עם משמעות

קיבלתי את זה בווטס אפ, אינני יודע מי כתב  אבל חש כאילו כתבנו זאת כולנו, מעמקי הלב  הדואב.

שָׁלוֹם עָלֶיךָ 

אֱלִיָהוּ הַנָּבִיא,

רָצִיתִי שֶׁתֵּדַע 

שֶׁכְּבָר אֵין צוֹרֵךְ שתבוא… 

דָּם הַבְּרִית שָׁפוּךְ.

וְאַיֵּה הנימול?!? 

הִנֵּה הוּא 

שֶׁלְךְ… לְפָנֶיךָ.

לֹא זע וְלֹא נָע

נִסְתַּלֵּק כְּמוֹ שֶׁבָּא,

נָקִי, זַךְ, עוֹלָה תְּמִימָה

תַּחַת כָנְפַי הִשְׁכִּינָה. 

וְלֹא נִשְׁמַע צחוקו 

וְאִמּוֹ כבר לֹא תַּרְגִּיעַ אֶת בכיו

שָׁלוֹם עָלֶיךָ הַנָּבִיא 

אוּלַי תּוּכַל לְהָבִיא 

מעט נֶחָמָה לְעַמִּי?!?

רְפוּאָה שְׁלֹמֹה 

לְאֵם צְעִירָה 

שֶׁשֶׂשונה  פָּנָה 

הַבֵּן אֲשֶׁר יַלְדָּה 

וְלֹא חָבְקָה,,,

הַבֵּן אֲשֶׁר יַלְדָּה 

וְלֹא יָדְעָה,,, 

לֹא אֶת רֵיחוֹ

וְלֹא אֶת דְּמוּתוֹ

שָׁלוֹם עָלֶיךָ

אֱלִיָהוּ הַנָּבִיא

שָׁלוֹם שָׁלוֹם 

וְאֵין שָׁלוֹם.

עֵת שַׁעֲרי רָצוֹן לְהִפָּתֵח

עוֹקֵד והנעקד וְהַמִּזְבֵּחַ

אחרי  הפיגוע הנורא, שבעופרה בו  כִוונו מרצחים שפָלים את נשקם  הגיבור ,אל עבר בטנה של אם הנושאת  ברחמה עובר, 

אחרי רחוב הגיא ,וגבעת  אסף, אחרי ואחרי ואחרי,,,  כבר למעלה ממאה שנים, של אחרי ואחרי… חשבתי  עלינו, עלינו כולנו, (שחיים כאן, ושלא מתכוננים  לצאת מכאן לעולם), חשבתי עלינו , עלינו כולנו… איך  שאנחנו חיים בצילם של פיגועים ורציחות, מיום הבָּרְאנו  מחדש בֶארץ האבות כמדינה יהודית, ונכון שאין לנו כבר בלעדיות  על פיגועי רצח שכאלה , ואין כבר בירה בעולם כולו , שלא מאוימת כך על פי רוב, בשמו של ה"נביא", ונגד  הכופרים… ואין לך כבר כמעט , רחוב ברחבי העולם, בו לא נרצחים אנשים תמימים,  

אז  בעניין  הזה יש לנו  כבר שוויון מפוקפק, עם העולם  הגדול, 

אבל מה שכן מייחד אותנו לרעה, זה הרצף  היום יומי כמעט של ניסיונות חוזרים ונישנים לכלותנו. מה שעוד מייחד אותנו  , משאר ארצות העולם הוא ,שעל אף מדינה בתבל, אין עוררין על צידקת קיומה,  

אין  איום גלוי  ומוצהר, בַפרהסיה העולמית,  כמו זה שבחלום המוסלמי, המתמשך  והעיקש, להשמדתנו כמדינה על כל תושביה,

נגד אף מדינה בעולם, אין  הפגנות הקוראות למחוק אותה מעל פני האדמה, כחלק ממימושו של חלום  אסלמי, בו קיומנו הנצחי, הפלאי, החוזר לתחיה מן האפר, כדת יהודית , ולאום יהודי   מייתרים את שליחותם הדתית. כמחליפים וממלאי מקומה של היהדות.  

לכן יש לנו ותמיד  תהיה לנו,,, "אש תמיד" בדרומנו , בצורת מנהרות עקשניות המתכננות  בבוא היום לחדור אלינו מן התהום ולזרוע כאן הרג, לכן יש לנו, ותמיד יהיו לנו בצפוננו, מנהרות  המייעדות לנו בשקט עיקש את אותו הסוף. 

וגם המזרח שלנו גם  הוא לא אי אי אי (מצבנו  בו אינו טוב יותר) ואנו שומרים על  מדינה קטנה בשם ירדן, שנשתלה כאן כמֶחווה של הבריטים, 

אנחנו שומרים עליה, על  המדינה המדומה הזו, כדי שתהווה לנו  חומה , מפני המזרח האיראני הרע , ששם שורשי  הרישעה והפורענות, כדי שלא יוכלו לממש את זדון ליבם  בארצם של היהודים ,(וכל זאת בלי שום, קשר לטריטוריה, ושטחים ו"כיבוש") 

אז איזה צד  במרחבנו נותר?  נקי מאיומים, נותר  הים !!! נותר לנו ים,  במערב, כשכל הסובב מאיים , מפחיד, מרתיע ומתכונן, ליום  הדין, שלהם…

ואתה שואל  את עצמך איך  חיים ככה?

הרי זה  לא אפשרי? זה לא אנושי!

לקום  כל בקר אל   איום קיומי מחודש(בסדר  אני יודע יש לנו טקסטיל בדימונה  ובכל זאת) מנהרות, רקטות, מדי יום פיגועים,  

ואז  אתה מבין כמו  בהארה ,שהחברה שלנו (כן,,, כן,,,  זו הסוערת תמיד בינה לעצמה) החברה הישראלית, היא הרבה יותר ממה שהיא  נשקפת לעצמה,בעצמה..

ואתה מתחיל להאמין (חייב להאמין) שיש  בה כנראה, בחברה הישראלית, סוד גדול שהוא מעבר לקיום, מעבר לִסתם קיום,,, מעבר  לֶחיים של סתם,,,

סוד מתמשך ,על דורי, מובנה  בַדי אן איי של העם , הסוד בו אנחנו חיים  עם משמעות, שבחובה אור גדול של צידקת דרך ,ואז  סיפורנו כאן בארץ הוא אחר לגמרי,ואנחנו כולנו לא בהכרח  מודעים למשמעות הזאת, היא בדמנו, אנחנו נולדים אליה , היא חוליה וחלקיק בשרשרת  דורות, ממנה באנו ואליה נלך ,כשאנחנו אפופים בכל עוצמותיו של הרצף ההסטורי שלנו עליו  אנחנו קוראים בספר הספרים, שנכתב כאן בארץ האבות שלנו, על ידי האבות, וניתן מתנה מאיתנו,לאנושות כולה,

אנחנו חיים כאן עם  משמעות, שרק דרכה ועימה אפשר להתמודד ולהבין את חיינו הקשים כאן, 

משמעות  שמעניקה לנו עוצמות  לא אנושיות כמעט של אורך  רוח, והבנה שאנחנו בתהליך  תמידי, אל עבר ימים אחרים ,בהם תשקוט  לנו הארץ הרבה יותר מ"ארבעים שנה"…

הפוסט גאון ברדיו 14/12/2018 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

יותר  ויותר אנשים שאני משוחח איתם  אומרים לי די,נמאס לי, לא בא לי לבחור יותר לכנסת, וכל  טענותי להם , שזו לא זכות, אלא חובה, מִסְתָתמות בהפניה אל  התנהלותם של הנבחרים שלנו,(שלא מצביעים בעניין גורלי וחשוב, כי  היה להם טלפון מן הבית , או כי היו בסין…

תראו…אם היו אצלנו , בחירות,  פעם בארבע שנים , או פעם בשלוש , אפילו  פעם בשנה. 

אני מאמין  שהיה אחוז בחירה גבוה, כי חשוב לאנשים  להיות חלק בהליך דמוקרטי מבורך.

אבל לנו כאן  בארץ , (תשימו לב בעיקר  בימים האחרונים ,ובהתבטאויות הבלתי נסבלות,) יש לנו  בחירות , כל יום עכשיו , כל רגע , 

וזה חדל  להיות אטרקציה …כי כל יום למול עיננו , בכנסת  ובטלוויזיה לא דיון, או שיח, אלא תעמולת בחירות, וזה ניכר  בדרך בה הם מדברים אלינו המנהיגים שלנו, בדרך בה מתנהלים , מחוקקים  לנו חוקים ,כן בעיקר בדרך בה מחוקקים לנו חוקים , וזה ממש צועק לך  שהם חושבים בחירות עכשיו , מחוקקים בחירות מתנהגים בחירות.  

בדרך הזו  בה מתנהלת המסחרה של  "אם תצביע בעד החוק שלי  אצביע בעד זה שלך", מה זה אם לא  בחירות,,, 

ואתה שואל בדמיונך  את הח'כ הסרבן,, רגע  החוק המוצע , חשוב לך או לא, זה חוק  צודק או לא?

אפילו  שחבר הכנסת   קוקוריקו הציע  אותו, חשוב לך או לא?

חשוב,,, 

אבל  חשוב לי יותר שתצביע בעד  החוק שאני הצעתי, שיראו בוחרי  שניצחתי במשהו…אחר כך נראה…ככה זה מתנהל עכשיו  לעיננו ממש ובלי בושה!!! כן ככה זה בימי בחירות . 

ואני חשבתי  שחוק הוא תוצאה,,, צורך,,, של דיון, של וויכוח, ומחשבה אשר בבסיסה אידיאולוגיה, ותפיסה ערכית, ורצון  להייטיב,,, והחוקים האלה המומצאים לנו ונבראים יש מאין, ומדי בקר , אין להם מאומה עם זה, ואין הבדל בינן לעגבניות  בשוק…

חוק  דין מוות למשל  למחבלים, לא רק שהוא קיים הוא גם  בוצע , ואכן בתי משפט צבאיים דנו למוות מחבלים אך פסקי הדין הומרו למאסרי עולם על ידי הרמטכ"ל. היו אלה שלושה אנשי פדאיון שנתפסו בתקריות שונות ב-אלף תשע מאות חמישים וָשש ועונשם הומר למאסר עולם 

עונש מוות הוטל על מחמוד חיג'אזי שהורשע ביוני אלף תשע מאות שישים וָחמש בהסתננות ונשיאת נשק. ובעקבות ערעור לבית הדין הצבאי לערעורים קויים משפט חדש בו נקבע עונשו ל-שלושים שנות מאסר. 

זאת  אומרת  שחוק יש,,,

אז בשביל מה צריך  עוד חוק , למי זה טוב,  אני אגיד לכם ,למי הוא טוב , למָצִיעו,  

כי לעולם  לא יהיה עונש מוות  בָארץ לעולם!!! אתם  רואים את ארץ ישראל עם  כיכר שוק כמו בדמשק ? ומסביב לתלוי  קהל מריע ??? ארץ ישראל?  

או  ביריה  

או  בכסא חשמלי ? 

מישהו מאמין  שזה אפשרי, גם לא  מָציע החוק או מחדשו אבל מה,  

חוק  היום בכנסת  הנוכחית, הוא לא חוק  לביצוע , הוא סתם דבר שנועד לשרת  את הפרסונה המציעה אותו , במיצובה ומיתוגה בקֶרב  הבוחרים שלה מה שנקרא הבייס (ובעברית התשתית …) ,

שום דבר יותר  מזה, חישבו על  כל החוקים האחרונים  מחוק סהר עד לנאמנות  בתרבות,  

"פני הדור  זוכרים? כפני מי?  זוכרים? זה הכלב שמביט  אחורה ,לראות לאיזה כוון מבקשים ממנו  בעליו ללכת הוא לא מוליך אלא מולָך, 

אבל הציבור חכם , בוגר , ומבין  וחש שבמערכת האָמונה על חייו ומחליטה  לעיתים על החיים והמוות של בניו, הוא מבין  הציבור, שרוב האנשים ששם למעלה לא מתכוונים לכלום, אלא רק לעצמם מקומם, תדמיתם  ודמותם בציבור, 

ושלמול  עיניהם יום  יום בחירות, לא יום יום  סליחה,,, כל רגע,,, של מלחמה על תדמית  ובוחרים , כנראה שלא סתם בורח הציבור יותר ויותר  לערְכָּאות משפטיות , כי הוא מאבד אמון במנהיגיו .שתדמיתם ודמותם, ובחירתם  מחדש,,, הפכה להיות להם לחשובה מן האידיאולגיה , והשליחות, בשמם נבחרו.

אירופה  שותקת

בִכנסים  רבים אשר  באיראן, שכותרתם  יום שחרור ירושלים,  או יום שחרור אל אכסא, או הועידה  לאיחוד האסלם נגד האויב הציוני, ועוד  שמות מרנינים מן הסוג הזה, אנחנו שומעים

שאנחנו הישראלים היושבים  כאן בציון (ארץ היהודים) ,אנחנו (לא פחות) מגידול סרטני באזור,  גידול שקם על מנת לשרת את האינטרסים של המערב" 

"אנחנו" אומרים עלינו  מנהיגי איראן, "חושבים שבהעברת בניין ממקום למקום(אני מאמין  שכוונתם לשגרירות האמריקאית שבירושלים הבירה) בהעברת בניין ממקום למקום…אנחנו נצליח   לחטוף את ירושלים מידם , אבל אנחנו טועים. 

כי גם כשהקיום של ישראל יוסר, עלינו (כך הם אומרים)לשמור על אחדות שורות. זאת תהיה האסטרטגיה שלנו. על כל המוסלמים להיות מאוחדים".

כיהודי ישראלי אני מאזין  לטקסטים האלה ואני נחרד,  לא מפחֵד חלילה , לא מן האיום  האווילי ,לא מכוחם…של המאיימים, מן  השתיקה האירופית!!!

הייתכן  שאחרי מלחמת  העולם השנייה בה נהרגו מיליונים,  הייתכן שעמי אירופה לא למדו את הלקח, והם עדיין  מקפידים לשתוק.?

נָשיא של  מדינה , שהיא  בהחלט מעצמה, מאיים  על מדינה אחרת במחיקתה, מעל  פני האדמה, בהשמדתה , בפתרונה הסופי… 

ועמי אירופה  לא מוצאים לנכון  לומר לו אולי תסתום…

הרי אי  אפשר אחרי  מלחמה נוראה ושואה  מבעיתה, לחזור ולומר את  אותם הדברים שנאמרו אז…, ולקבל זאת  בשוויון נפש,

לא  מן האוויל הזה, שאומר את  הדברים אני ירא , ממנהיגי אירופה שמקבלים את  דבריו בשוויון נפש, מהם אני ירא.

אולי לוּ היו  משמיעים קול ,בימינו אלה ממש, לא היו  נרצחים חצי מליון איש בסוריה ,

מה  דעתכם  על השתיקה הארופית  הזאת,,, 

השתיקה שפוערת את  פיה במרוצה, כשהיא שומעת  על חוק הלאום שלנו, או על  הריסת ביתו של מחבל,,, כשמגזימים  והורסים לו חדר נוסף בטעות ,אחרי ששחט לנו  משפחה.

כל זאת לא  היה לי מובן  עד שקראתי בעיתון  על סקר מקיף שערכה רשת CNN בשבע מדינות מרכזיות ובהשתתפות אלפי נשאלים , סקר  שנערך אצל התושבים, באוסטריה, בצָרפת, בגרמניה, בבריטניה, בהונגריה, בפולין ובשוודיה.  סקר שחושף את עומק האנטישמיות באירופה, בה אחד מכל עשרים אירופים לא שמע על השואה בכלל,,,

ועשרה אחוזים הסבירו שיש להם "דעות שליליות" על יהודים, ולמעלה מרבע מהנשאלים מאמינים שלַיהודים יש "השפעה רבה מדי על עולם העסקים והפיננסים" 

 ארבעים  אחוז מן הנשאלים, טענו: שהיהודים בארצותיהם, נמצאים בסכנה לאלימות על רקע אנטישמי בעוד זכר השואה הולך ומתפוגג, ושהסטריאוטיפים האנטישמיים חיים וקיימים באירופה, 

שליש מן המשתתפים  בסקר הודו שלא ידעו כלל, על השואה, ועל הרצח ההמוני של שישה מיליון יהודים בארצות שהיו בשליטת המשטר הנאצי של אדולף היטלר 

שליש ממשתתפי הסקר אמרו שישראל מנצלת את השואה להצדקת פעולותיה, כשבפולין המספר הזה עמד על מחצית. 

למעלה מרבע מהמשיבים, עשרים ושמונה אחוז אמרו שרוב גילויי האנטישמיות בארצותיהם מגיעים בתגובה לַפעולות של מדינת ישראל. וּבתגובה לְהתנהגות יומיומית של היהודים עצמם. 

קראתי את  נתוני הסקר  והבנתי למה אירופה שותקת,  ולמה אני מאמין שאם אכן ייגזר  עלינו לעמוד במבחן חמור יותר , אני מאמין  שאירופה תשתוק עוד יותר , מכוח ההרגל ,,,  

שיחיו חיילי צה"ל  וצור ישראל וגואלו.

ברגע של  חולשה

בֶרגע של חולשה,  כשֶלוח השנה שלנו העברי, היה עסוק כנראה , בעניינים  אחרים לא השגיח, ולא שם לב,,, אז מישהו ניצל זאת, ועלה על זה  שנותרו חודשַים בָלוח שלנו בלי חג , כי בתשרי יש לנו את חגי  תשרי ,,, ראש השנה כיפור סוכות שמחת תורה, 

בכסליו  יש לנו את חנוכה, בשבט את טו' בשבט, באדר את חג  פורים, בניסן את פסח , באייר יום העצמאות ,בסיוון שבועות, ובאלול  כבר סליחות,,, וחגי תשרי בפתח,  

אז מישהו עלה על  זה , וחשב שבין תשרי  וחגָיו – לחנוכה , אין חג!!!  

אוי  ואבוי…

  אז הוא המציא  חג חדש, חג בלי  מאפיינים יהודים , או  זיכרון היסטורי, רק מאפיין אחד  אטרקטיבי, קניות. ושמו בישראל בלק פריידיי.

ומנהגיו ומצוותיו,  קניות בהנחה, ועָם  ישראל המסורתי ברובו  ואופיו, יצא בהמוניו למלא  אחר מצוות החג, ואנשים יצאו במזג  אוויר קשה, גשם זלעפות , לקיים עליה לרגל,,, בֶחג , שאפילו שֵם  עברי אין לו, בלק פריידי, שם של סרט אימה  

ועם ישראל ,יצא בהמוניו  ,בפקקים, בצפיפות יצאו למרכזי  הקניות העיקר שיהיה להם מקרוגל  בחצי חינם, 

לקישון יש  מערכון בו צלצלו בדלת  באחד הבתים, והציעו לבעלי  הדירה פיל, ולשאלת האיש שבבית, מה הוא צריך  פיל ענו לו המוכרים שזו הזדמנות חד פעמית,,, כי זה  בחצי המחיר, אז האיש קנה, וככה כל תושבי הבית בכל  הדירות קנו , כי זה היה בחצי מחיר, ואז הבית קרס מהכובד , כי בכל  דירה היה פיל בחצי מחיר,

חשבתי  על זה שגם  בתמוז אין חג , אז  אולי שם נקבע את חג  האוכל,, ובפרסום יאמר "לא אכלתם  מספיק בחגי ישראל, בואו לאכול מפָלפֵל עד סושי, בכל  המסעדות ובכל הדוכנים חמישים אחוז הנחה" ועם ישראל אוהב החגים , והחצי חינם, יאוץ  בהמוניו , רעב או לא רעב , אבל זה חמישים אחוז,,, חצי מחיר, אי אפשר לוותר…יאללה אוכלים…

לָחג הזה אני מציע לקרוא  כבר בשם עברי בזכות מוצרי האוכל שיהיו   כחול לבן , נקרא לו חג העדר, (או נהירת העיזים)על  שם הנוהרים לדוכנים. 

 ובאותו  הגיון נעשה  חודש אחד מְקָררים חצי חינם,  חודש אחר כרטיסי טיסה לחו'ל בחצי חינם , וחודש  אחר קש בחצי חינם, ונקרא לשלושת הרגלים האלה להבדיל מן המקוריים, חגי   שלושת העדרים.  

מנהיג עם אידיאולוגיה

אתם יודעים למה אני מתגעגע ,לִמראיין       סבלן, שלמולו מדינאי, והוא שואל אותו בנימוס  על האידיאולוגיה שלו, על אמונותיו, על חזונו, 

היו ימים כאלה , תאמינו לי,,,

אני זוכר, 

והיו מדינאים  כאלה, ששטחו ופרסו ותיארו אידיאולוגיה ואמונות  וחזון… בסבלנות, למול מראיין , שרצה גם תשובה לשמוע…

כשראיינו למשל  את בגין, והוא דיבר  על ימי המחתרת שלו, ומלחמת אחים שמנע, על  ז'בוטיסקי, ועל "קיר הברזל" שלו אותו כוח צבאי ישראלי עצמאי כדי להגשים בו את זכויות העם היהודי בארץ ישראל, למשל…

ערביי הארץ, שופטים בירושלים 

אני זוכר ראיונות  עם בן גוריון בהם סיפר איך העביר במוסדות היישוב מתוך אמונה פנימית וחזון  ציוני לוהט, את ההחלטה על הקמת מדינת ישראל חרף ההתנגדות העזה (עד לרגע האחרון) כנגד המהלך הזה, מצד גורמים רבים בקרב הימין, השמאל, הדתיים וגם בתוך מפא"י. הוא דיבר בהרחבה על, שתי מדינות לשני עמים כן או לא ?החזרת  שטחים כן או לא, והכל בבהירות בנחת למול מראיין מנומס מלא סבלנות וכבוד…

ראיונות  שכשאני רואה אותם היום  בפרקים מן העבר… אני רואה בגעגוע  דוקומנטים הסטורים , ואני נדהם לכברת  הדרך שעשינו בַעניין הזה, עניין הראיונות  אני מתכוון, 

היום  אין יותר  ראיונות שכאלה , כי אין יותר מנהיגים שיתראיינו  על חזונם, לרובם בכלל אין חיה כזאת,,, 

אין גם  מראיינים שירצו  לשאול שאלות משעממות  שכאלה, את מי זה מעניין, 

אין גם תחנת  טלוויזיה שתדרוש זאת ממראייניה , כי  אין גם קהל שירצה לראות, או לשמוע…  

מה כן יש  בָראיונות היום , יושב  המרואיין, ומספר כמה רע הוא  הנבחר , מן המפלגה האחרת , כמה הוא נמוך , ולא חכם,  כמה טעויות הוא עושה ועשה, איך הוא מחריב את המדינה, וכמה שהוא לא ראוי…

ורוב ועיקר,,, הראיון (לנצחונו המחויך,של  המראיין החופר) הוא העצמת השנאה לאָחֵר, כן  יש גם לעיתים סיפור אישי על הילדות של המרואיין, ובית  אמא והמאכלים שבישלה לו בילדותו, וזה מה שנקרא הצֶבע, שבראיון . 

ואני חושב על  המשפט הקסום של  הרב קוק שאמר שהצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה' אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה,

כי  כשיש לאדם, עולם  עֶרכי , כשיש מנהיג פוליטי שפועל  מתוך חזון, וחלום אמיתי,אין לו עניין  בֶלשלול את האחר,, כי אז הוא מתקטן בגובהו לזה של  יריבו,, וכל דבריו באים ממקום של חשיכה שאין בה אור.

יש בנו בכולנו  צמא לְשיח אחר , אנו מחפשים  עוגן לחיינו בדמותם של נבחרינו  וזה קשה היום ,לשמוע מישהו שלא מדבר  בגנותו של אף אחד, אלא שרק מעלה בעיקר  את חלומו חזונו וערכיו, ובְהזדמנות זו כדאי  גם להקפיד בָראיונות על השפה העברית , על הצירה המחליף תדיר את  החיריק, 

וגם זכר ונקבה  יחיד ורבים. זה חשוב.  

מלחמת העצמאות

ביום י"ז בכסלו תש"ח, עשרים  וְתִשעה בנובמבר אלף תשע מאות ארבעים וְשבע, אתמול לפני כשבעים שנה, אישר האו"ם את תכנית החלוקה של ארץ ישראל, וכך נסללה הדרך להקמת מדינת ישראל. 

יום זה ידוע בשם כ"ט בנובמבר, שהוא שם משונה למדי: אנו רגילים לציין תאריך עברי בְאותיות (למשל: ה' באייר, י"א באדר) ותאריך לועזי בִסְפָרוֹת (למשל: אחד באפריל, ארבעה ביולי), ואילו כאן משמשות אותיות לציון תאריך לועזי.

ככל הנראה נובע תאריך הכלאיים הזה ממעמדו המיוחד של האירוע, כפי שאפשר ללמוד מאירוע מרכזי אחר שהיה שלושים שנה לפניו. 

ביום י"ז במרחשוון תרע"ח, השני בנובמבר אלף תשע מאות וּשבע עשרה, הכריז הלורד בלפור, על תמיכתה של בריטניה בהקמת בַּית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. יום הצהרת בלפור היה תאריך מכונן עד כדי כך שאליעזר בן־יהודה ואחרים החלו לִמנות את השנים לפיו: "כך וכך,,, להצהרת בלפור". תאריך ההצהרה נודע בָשם ב' בנובמבר, ועל שמו נקראה כיכר ב' בנובמבר בתל אביב

 שני התאריכים – ב' בנובמבר וכ"ט בנובמבר – מציינים מאורעות בעלי חשיבות רבה לעם היהודי 

כ"ט בנובמבר היום בו החליטה עצרת האומות המאוחדות על סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל – מדינה יהודית ומדינה ערבית (לפי תכנית  שנקראה תוכנית החלוקה). לאחר זמן קצר, הודיעה ממשלת בריטניה כי שלטונה בֵארץ ישראל, יסתיים ב-חמישה עשר במאי אלף תשע מאות ארבעים ושמונה.

ההיסטוריון יהודה ואלך תיאר כיצד "נציגי הסוכנות היהודית הצהירו כי הם רואים בצער את התוכנית לחלוקת הארץ, אך נענים לה למען השכנת שלום". וזאת  חרף האופי המקוטע והמוגבל של השטח שהוקצה לָיישוב היהודי בתוכנית החלוקה, 

"נציגי הערבים לעומתם הצהירו על התנגדותם המוחלטת ,להחלטה ואף הזהירו כי התנגדות זו עלולה להיות אלימה,

אם יחליטו האומות המאוחדות, (הצהירו נציגי הערבים אז),,,על חלוקת פלשׂתינה הן תשאנה בָאחריות, לְצרות חמורות ביותר ולטבח של מספר רב של יהודים,

 ההצעה נתקבלה ברוב של שלושים  ושלושה קולות, שלושה עשר קולות  נגד, עשרה קולות נמנעו, ומדינה אחת נעדרה.

מיד לאחר שתוכנית החלוקה התקבלה בעצרת האו"ם, תקפו ערביי ארץ ישראל את היישוב היהודי בארץ ישראל, 

ב-ארבעה עשר  במאי אלף תשע מאות ארבעים ושמונה, יומו האחרון של שלטון המנדט, הכריזה מדינת ישראל על הקמתה. ומלחמת העצמאות (שנקראה גם מלחמת השחרור, החלה. 

 ערביי ארץ ישראל, כמו גם 'צבא ההצלה', הובסו. ושאר צִבְאות מדינות ערב, אשר פלשו לארץ ישראל, או נטלו חלק בלחימה, ספגו ברובם מכה קשה, ובייחוד הצבא המצרי. 

מדינת ישראל, הרחיבה את גבולותיה, בתוך ארץ ישראל, מֵעבר לַגבולות שנקבעו לַמדינה היהודית בהחלטת האו"ם. 

וכל זה קרה  היום לפני כשבעים שנה .

מדרשיר של עובדיה חממה

פרשת וישב (ערב חג האורים) המדרשיר של עובדיה חממה 

הפעם  המדרשיר, מתפלפל סביב עניין השנאה "לבעלי החלומות"…הם תמיד עלולים להתפרש כמרוחקים ומנותקים, גם אם כוונתם לחבר ולקרב' 

הנה בעל החלומות הזה, וַיִראו אותו מרחוק

ובטרם יקרָב אַליהם, יתנכלו אותו להמיתו,

מה החלום הזה אשר חלמת?! 

האם מָשוֹל למשול עלינו באת ?!

אנכי מבקש את אחָי,

אבל תועה בַשדה …אללי

וזו השנאה לבעל החלומות,

הקנאה לבעל החלומות

השנאה, הקנאה, ,הקינה על בעל החלומות…

הנה בעל החלומות הזה ,וָיראו אותו ממרחקים

ולא ראוהו מקרוב, ראו רק גאווה וכתונת פסים

מה החלום הזה אשר חלמת?!

ומה החזון הזה אליו נבחרת?!

אנכי שְלום -עולם מבקש, 

אבל מְהלך בְשָדה של בוֹרוֹת ושל אש

בעל החלומות/ מילים ולחן עובדיה חממה

צופה מהצד

בתור צופה  מן הצד, לא מן  הצד בעצם, אלא כאזרח במדינה אהובה, שמרגיש  חלק, ושלא מכיר מספיק פרטים כדי לגבש דעה צודקת,והגיונית. 

בעניין בחירת המפכ"ל  כמובן, אני לא יודע למה  הועדה החליטה מה שהחליטה,,, וזאת לאחר  שהשר החליט מה שהחליט וזאת לאחר, שמזה כמה חודשים  טובים מבלבלים לנו את המוח ,עם התנהלות לא ברורה באגף  התנועה,ועם מסקנות המבקר, ומכתבי המפכל הקודם ליועץ, ועם  פוליגראף מושיע, שכן יבדוק או לא יבדוק, בסוף בדק וחשבנו  סוף סוף עכשיו זה יגמר, או, אז זה לא, פתאום הדרך שבה נוהל,המנוי  החשוב הזה , הרציני כל כך לחיי כולנו , נשמע לי כמו בדיחה רעה , לכם לא?

החופש  להשתעמם                                                          

הפלפון !!! היום  חשבתי שבצד יתרונותיו העצומים,,, הוא  גוזל מאתנו את הדבר הנפלא ביותר שהיה לנו תמיד, הזכות והחופש  להשתעמם,,, 

לבהות  בחלל, לחשוב  סתם.

נסו  לזכור…איך  כל אימת , שאנו  חשים בֵרגע של אפס מעשה אצלנו, מיד הפלפון הגואל, בא להצילנו  מן הרגע המביך הזה…,  

בבית  קפה כשאתה ממתין  למישהו, ונדמה לך שכל  בית הקפה מביט רק בך, מיד הפלפון בא לך לעזרה, ומושיע אותך ממבוכתך…,  בַבית, למול הטלוויזיה, בֶרגע שיש פרסומות, 

באמבטיה,  ובסביבתה הקרובה,,, 

במכונית  כשאתה לא נוהג, 

כשאתה אוכל  לבד… 

ואלה היו  רגעים מבורכים , כי אז כשהשתעממנו,,, גם  חשבנו,,, זוכרים? אז באו לנו הרעיונות הכי  נפלאים והכי יצירתיים .

וויליאם סטוקלי, אחד הביוגרפים הראשונים של המדען ניוטון, מתאר כיצד שתה תה ביחד עם ניוטון, כאשר זה סיפר לו על גילוי כוח המשיכה: 

 "זה ארע סיפר  ניוטון, עקב נפילה של תפוח, בשעה שהיה במצב רוח מהורהר. מדוע התפוח נופל תמיד במאונך לקרקע? חשב לעצמו…מר ניוטון,,, מדוע הוא אינו נופל לצדדים או כלפי מעלה, אלא תמיד לעבר מרכז האדמה? הסיבה היא שהאדמה מושכת אותו… עכשיו תארו לכם  את ניוטון שבִמקום להביט בתפוח הנופל,,,(במצב רוח מהורהר, כדבריו…) יש לו סלולרי ביד, והוא מסתכל מה חדש ב"וָיי נט" של תקופתו, הבנתם מה היינו מפסידים?

ארכימדס רץ עירום וצעק בגאווה "מצאתי!" (אֵאוֹריקה), אחרי שגילה באמבטיה, שחפץ שנמצא בתוך המים מאבד ממשקלו, בדיוק את משקל המים שהוא דוחה כשהוא שוקע.. 

כן נכון   "חוק ארכימדס". 

עכשיו  תחשבו על  ארכימדס באמבטיה  כמו כולנו היום , עם  סלולרי ,,, בָּלָה אֵאוֹריקה  בלה בטיח!!!

אריסטו היה הראשון שהעלה את  הטענה שהארץ כדורית!!! וגם גיבה אותה בהוכחה, לפני כ 2300 שנה.

הוא חשב שאם כדור הארץ היה שטוח אוניה המפליגה בים, הייתה קטנה יותר ויותר עד שהייתה הופכת לנקודה ונעלמת

אבל בפועל הספינה אומנם קטנה עם המרחק,,, אך היא אינה נעלמת בבת אחת, קודם נעלמים הירכתיים אח"כ המפרשים ובסוף התורן הגבוה. 

ולהסתכל  על ספינה  שמתרחקת כדי להגיע למסקנה כל כך  חכמה, צריך המון זמן, שהיום עם  הסלולרי וה"פושים" לא היה מתאפשר,  

הנה עוד משהו  שהרווחנו בעקב  הזכות להשתעמם ולחשוב  ולהגות ולחלום ,

אתם  מתארים לכם  את מחברי תהילים  וקוהלת , דוד ושלמה  עם סלולרי ביד?  

בלי היכולת  להתרכז בשירתם  אלא עסוקים בגלישה  ב"ואללה ברנג'ה" של ימיהם,  

קיצורו של  דבר, זָכו הדורות  הקודמים בָזכות ובחופש להשתעמם,,,  וזכינו אנו בִזכות זאת לתגליות ויצירות  של נצח בשל כך.

הפוסט גאון ברדיו 30/11/2018 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

בעניין חוק  הנאמנות , סתם מחשבות שעלו  במוחי, כי הייתי חבר במועצה לתרבות,  ומידע אישי אני מעיד, שאפשר "לייבש" מוסד שלא חפצים ביקרו, או  להרוותו בנחלי, מים חיים, והכל בתוככי הועדה ובלי רעש בכלל, 

המילה נאמנות  היא מילה יפה, גאה, מעוררת  רגשות , אבל כשהיא מוצמדת לחוק!!! היא  יוצרת הרבה רעש הנושא בחובו פחדים אפלים, על  אחת כמה וכמה אצל אומנים(כל האומנים) שהשמים הם גבולם, 

ואפשר  גם אפשר להיות פטריוט  ולעודד נאמנות לארצך, בלי רעש וצלצולים ,אלא אם כן  זה מה שאתה רוצה לעשות, לצלצל… 

בחוק  הלאום כתוב, "שלא  יהנה מכספי ציבור, מי שפוגע ומבזה את סמלי המדינה, מי ששולל את קיומה של  המדינה כמדינה יהודית, מי שמסית לגזענות ומסית לאלימות וטרור,

וראה זה פלא שבַתיקון ,לַחוק  נגד הסתה, מלפני כשלושים שנה,

כתוב, ,העושה מעשה לשם  המרדה, המביא פרסום שיש  בו כדי להמריד, ולהביא לידי שנאה ובוז, או אי נאמנות  למדינה, או לרשויות השלטון והמשפט,(שמעתם טוב אי נאמנות למדינה, או לרשויות השלטון  והמשפט,) 

מסית נקרא מי שמעורר אי רצון, או מורת רוח, בקרב יושבי  הארץ, והמעורר מדנים ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסין,

ניתן להבין מכך, שכל העבריינים המפורטים  בחוק נגד הסתה ילכו לכלא ולמותר לציין, שלא יהנו גם  במילא משום כסף בְמוסדות התרבות, של המדינה. 

מה שאני מנסה לומר הוא  שכבר יש חוק שנקרא החוק נגד הסתה שכולל את חוק הנאמנות  בחובו, ברור , ובהיר , ומפורט, אז למה לעורר דובים מריבצם , כשממש לא  צריך!!!

 אשר  לשערוריה  שהביא החוק בעקבותיו  למערכות המשפט, סתם מחשבות  שהוליכו אותי אל התנ"ך שמסיפוריו  החכמים והמחכימים, אתה למד איך הבינו  אבותינו את מערכות השלטון, 

הם  הפרידו שם  בין רשויות, הרבה קודם למונטסקיה,  שדיבר בחירות האדם, ובהפרדה בין שלוש הרשויות, תוך שמירה על איזונים ובלמים. 

קדמוננו  הקדימו אותו  בַהפרדה הזו, ביודעם  שָם בעולם העתיק , שמתן כח לקבוצה  אחת שבציבור, מסוכן לָחברה כולה , אז הם חילקו את  השלטון לֶמלך, לכהנים ולוויים שישרתו בקודש , ולא בשום דבר אחר, 

לסנהדרין  אותו בית דין קדום של העם היהודי. בן שבעים ואחד הדיינים שהיווה ערכאה עליונה, לפסיקת הלכה ומשפט בעם היהודי. 

ולנביאים  שנתנבאו מכוח עצמם, ומכוחה  של רוח שאחזה בהם ,הנביאים ביקרו את  המלך ואת הסנהדרין, ועוד איך ביקרו, לעיתים שילמו על כך מחיר יקר בחופש שלהם, 

השבוע מישהו  התבלבל כנראה בסדר  הרשויות, הסנהדרין רצתה פתאום להתנבא בשער, ועוד  בזעם, וזה אי אפשר לעשות מתוך הסנהדרין , אלא רק מחוצה לה.

מי שרוצה להתנבא ,צריך  לעבור לרשות הנביאית , ומשם לומר  כל מה שרוצים והראייה הייתה פעם בת  סנהדרין שקראו לה פליאה אלבק, והיא החלה להתנבא , ופוטרה מן  הסנהדרין כי לכל רשות תחומיה , אחרת איש את רעהו חיים יבלע.

בעניין חוק  הנאמנות 

סתם מחשבות שעלו  במוחי, כי הייתי  חבר במועצה לתרבות, ומידע אישי  אני מעיד, שאפשר "לייבש" מוסד שלא חפצים ביקרו, או  להרוותו בנחלי,מים חיים, והכל בתוככי הועדה ובלי רעש בכלל, 

המילה נאמנות  היא מילה יפה, גאה, מעוררת  רגשות , אבל כשהיא מוצמדת לחוק!!! היא  יוצרת הרבה רעש, הנושא בחובו פחדים אפלים, על  אחת כמה וכמה אצל אומנים(כל האומנים) שהשמים הם גבולם, 

ואפשר  גם אפשר להיות פטריוט  ולעודד נאמנות לארצך, בלי רעש וצלצולים ,אלא אם כן , זה  מה שאתה רוצה לעשות, לצלצל… 

בחוק  הלאום כתוב, "שלא  יהנה מכספי ציבור, מי שפוגע ומבזה את סמלי המדינה, מי ששולל את קיומה של  המדינה כמדינה יהודית, מי שמסית לגזענות ומסית לאלימות וטרור",

וראה זה פלא שבַתיקון ,לַחוק  נגד הסתה, מלפני כשלושים שנה,

כתוב, ,"העושה מעשה לשם  המרדה, המביא פרסום שיש  בו כדי להמריד, ולהביא לידי שנאה ובוז, או אי נאמנות  למדינה, או לרשויות השלטון והמשפט,(שמעתם טוב, אי נאמנות למדינה, או לרשויות השלטון  והמשפט,) 

"מסית נקרא מי שמעורר אי רצון, או מורת רוח, בקרב יושבי  הארץ, והמעורר מדנים ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסין",

ניתן להבין מכך, שכל העבריינים המפורטים  בחוק נגד הסתה , ילכו לכלא, ולמותר לציין, שלא ייהנו גם  במילא, משום כסף ממוסדות התרבות, של המדינה. 

מה שאני מנסה לומר הוא  שכבר יש חוק שנקרא החוק נגד הסתה, שכולל את חוק הנאמנות  בחובו, והחוק ברור , ובהיר , ומפורט, אז למה לעורר דובים מריבצם , כשממש לא  צריך!!!

שני נאומים

גונב לאוזני סקופ,  שסביב המערכה האחרונה בעזה,  החזיקה האופוזיציה שני נאומים מוכנים  בַכיס , אחד למקרה של מערכה ארוכה קרקעית  עם נפגעים, ונאום אחר, למקרה שלא יהיה מבצע רב  היקף, וצה'ל ייסוג מיד אחרי יום לחימה,,, הם רצו להיות מוכנים שם באופוזיציה על  כל מקרה , ולא להיתפש בעיני הציבור בלתי מוכנים, ובלי תגובה הולמת לכל החלטה של הממשלה.

וכשלא היה מבצע רב היקף, וצה'ל  לא נכנס לרצועה, השתמשה אז האופוזיציה  בנאום המוכן מראש למקרה הזה. 

לכן שמענו  על הפקרת הדרום, ועל  הזלזול הפושע , ואי ההתחשבות  ביישובי העוטף, על נחיתותה המתמדת של הפריפריה בהחלטות  הממשלה, ושמענו בַנאום המוכן מראש , על מר בטחון שהוא מר  פחד, וחסר החלטה, שפגע נואשות בהרתעה של צה'ל, שאנחנו יראים  להסתבך עם החמאס , ורוצים איתם הסדר בכל מחיר, על פני מכה ניצחת, כי  איתם קל לנו יותר ,כי איתם לעולם לא מדובר ולא ידובר על שתי מדינות לשני עמים,,,

וזה  יותר חשוב  לממשלה מן הילדים  שבעוטף, החיים את כל חייהם  במקלטים… טקסטים קשים אני חייב  להודות, 

אם  היינו נכנסים   לבסוף לעזה ,בכוח צבאי גדול אז יש  לי את הנאומים המוכנים מראש למקרה  הזה. 

פלן B מה שנקרא,  תכנית הנאומים האחרת  המוכנה למקרה כניסה… 

יש לנו ממשלת  דמים ,שלא מפספסת  הזדמנות לפספס,,, אמרה האופוזיציה,,,

הרי  אפשר היה לבוא  להסדר עם החמאס שניסה בכל  מאודו למתן את האש, ממשלה מטורפת, שלא  חסה על חיי ישראלים ופלסטינים חפים מפשע, שששה להרוג ולהשמיד  בלי הבחנה, ממשלה שלא מחמיצה הזדמנות לכבוש את עזה , אם צריך או לא, אם מוצדק  או לא, בחוסר אחריות משווע, 

תדע כל אם  עבריה, בידי מי היא  מפקידה את חיי בנינו ,  דמם של החיילים על ידיהם  המגואלות בדם, של נתניהו וליברמן,,,  

כן  זה בדיוק  מה שהיינו שומעים  במקרה וצה'ל היה נכנס לרצועה,

איזה  מזל שלא נכנסנו לעזה , ולו  רק מן הטעם שנחסכו מאיתנו  הנאומים המוכנים האלה. 

שהם בלי שום  קשר בכלל,,, למה שהממשלה עושה, או לא עושה , העיקר להיות מוכנים לכל מקרה , כדי להוכיח שהממשלה  טועה, בכל מקרה טועה.

וגם כשהיא צודקת, (אז  בעיני האופוזיציה) היא  טועה.

כשאנחנו ישנים

בעודנו ישנים שנה טובה ועמוקה,  קרה מה שקרה באזור חאן יונס, ויחידה עלומה נתקלה בבעיות , בדרך  חזרה מארץ אויב , וממבצע גבורה , וקצין גבוה ,עצר אז את התוקפים בגופו ממש, מה שעלה לו  בחייו,  

וקצין אחר  בן למשפחת גיבורים , אץ  לחלצו , והוא נפצע אז אנושות,  ונותר כמעט ללא דם בגופו, כל זאת כשקרה מה שקרה  בארץ אויב כשיחידה עלומה שלנו פועלת שם, ובה בעת ממש ,אנחנו (שאיננו  מכוחות הבטחון)נמים את שנתנו הטובה.

 ואז  ירד הליקופטר  לתוך שטח אש בלווי מטוסי  חיל האוויר , וחילץ את כל האחרים  בשלום, במבצע שייקרא לימים מבצע הירואי, 

 פתאום  שמענו כולנו, שיש  יחידה כזאת שפועלת  מעבר לקווי האויב, ולמדנו על כך, רק כי  הייתה תקלה,  

ומאחר ותקלות  ביחידות האלה , כמעט  שלא קורות , אז אנחנו אף  פעם לא שומעים עליהן מאומה, כי הם הולכים  וחוזרים, עושים את הבלתי אפשרי , מביאים איתם את הבלתי יאמֵן, ומאפשרים  לצה'ל לדעת להכיר ללמוד ולהיכון לַדברים שאיש לא היה יודע , אם הם לא היו  נכנסים לשם בגופם ורוחם העיקשת, ומביאים את המידע.

וחשבתי  עלינו , על  כולנו , כשאנחנו  ישנים בלילה , כדי לקום  ולהתעצבן בחדשות הבקר, ששוב  מישהו מעל, או הטריד, ששוב הייתה עוולה כאן  ואיוולת שם חשבתי על כך שכשאנחנו ישנים,,, ממש ברגע  הזה,, ,

(מחוץ  לחיילי חילות  האוויר והים והיבשה שכבודם  הגדול במקומו מונח,,,)

אז כשאנחנו  ישנים בלילה,  ומסתובבים במיטה  מימין לשמאל וחוזר חלילה, יוצאים  אנשי סיירת מטכ'ל ,עם הנשק המתוחכם  שבידי חייליה המופלאים, לשליחות עלומה נוספת  על מאות הפעולות שקדמו לה, כי סיירת מטכ'ל או  היחידה בשמה האגדי,הם יחידת קומנדו של חיל המודיעין, שייעודה המרכזי הוא איסוף מודיעין, סיור, לוחמה בטרור, ופעילויות צבאיות חשאיות מעבר לקווי האויב. 

במקום אחר  לשליחות אחרת  תצא אז אולי אם תידרש לכך, יחידת הקומנדו הימי של חיל הים, שייטת שלוש עשרה, שייעודה המרכזי הוא איסוף מודיעין, חילוץ, ופעולות ימיות חשאיות מעבר לקווי האויב. 

כל  העת בלי  להיות מורגשת  אלא רק כשצריך  כמו במקרה האחרון מן  המרומים שומרת על הכח  שחדר אל מעבר לגבול, יחידת החילוץ והפינוי בהיטס (669)

יחידה מיוחדת של חיל האוויר, המתמחה בחילוץ ופינוי כוחות לוחמים ופינוי פצועים משדה הקרב תוך כדי לחימה וירי. בתנאי שטח מורכבים וקשים ובכל הצורות (יבשה, ים, קניון, צוקים, אזורים הררים, כלי שיט רכבים  ועוד,

ויש גם  את יחידת עוקץ יחידת מובחרת שמתמחה בהפעלת כלבים מבצעיים לצורך משימות ייעודיות וחשאיות שחלקן בשטח האויב. 

ויחידת רוכב שמיים יחידה מובחרת של חיל התותחנים בזרוע היבשה, המתמחה במודיעין, סיור והפעלת כלי טיס בלתי מאוישים

ויחידת מורן ויחידת מיתר…

ושייטת 7 שהיא יחידה מובחרת של חיל הים, אשר מתמחה בהתקפה של חיל הים בצורות שונות ומשימות חשאיות בעומק שטח האויב. 

ויש גם את יחידת  (יהל"ם)

יחידת קומנדו של חיל הנדסה קרבית בזרוע היבשה המתמחה בביצוע משימות הנדסיות צבאיות חשאיות ומיוחדות בשטח האויב. 

לחימה בטרור, חבלה, רובוטיקה, לוחמָת מנהרות ופעולות הנדסיות נוספות, חשאיות כולן

וחיילי  אגוז. ומגלן, ודובדבן,

הפועלים נגד הטרור  בצורה מסוערבת וביצוע משימות חשאיות בשטח האויב. 

ועוד ועוד יחידות  חדורות אמונה ושליחות  העושות את עבודתן בשקט  בשקט בלי רעש וצפצופים,  

והם  כן ,,, הם הערובָּה  לחיינו כאן בארץ הם מטילי  הזהב שבבנק חיינו, הם ועוד  הרבה יחידות שאפילו את שמן לא  נדע לעולם ומעלליהן עוד פחות, לילותיהם  כימינו, והם ערים,,, מאוד ערים,,, כדי שאנחנו נוכל לישון  טוב בלילה, והם עובדים בדממה, כי אין הברכה שורה אלא בָדברים הסמויים מן העין, אז  קודם כל חבל שאנחנו נזכרים בקיומם רק כשיש תקלה, בכל מקרה משנזכרנו בקיומם, נצעק להם  בכל הקול שיש בנו , תודה לכם יקרים, שערנותכם המתמדת וההירואית מאפשרת לנו לישון.  

שום דבר כבר לא הדבר האמיתי 

להזכירכם תמונה ישראלית  אופיינית של פעם,,, אנשים  מסתובבים ברחוב, או יושבים בבית  קפה , עם טרנזיסטור צמוד לאוזן., ארץ ישראל , הייתה פעם ארץ של  חדשות נון סטופ. 

והטרנזיסטור הנייד , נתן לנו ללא  מתווכים, את כל מה שקורה בזמן אמת, 

סיפק לנו את  המציאות האמיתית ! שאין  מאחריה מאומה , פרט לַידיעה עצמה,  טובה או רעה.

 מה ששמענו  זה היה זה !!!  זה היה הדבר עצמו  בלי פרושים,

היום  אנחנו שרויים, בְימים    שכל ידיעה שאנו שומעים, היא לא רק  ידיעה, אינפורמטיבית, 

היום  מה שמסתתר  מאחורי הידיעה ,ובין  שורותיה, ומה שאנחנו צריכים  להבין מן הידיעה הוא הרבה יותר  מן הידיעה עצמה , אני אסביר:

למשל…הייתה פעולה בעזה נכון? עָנִינו לָמתקפה  של החמאס נכון? 

מה  פשוט  מזה , אז  בימינו שום  דבר לא פשוט כל כך, אז זהו,,,  שהייתה מתקפה כי ראש הממשלה מפחד  להפסיד את בוחריו, אז הוא תקף בעזה!!! 

 אז למה הוא  הפסיק פתאום ולא המשיך,,,

או,,, כי  הוא לא רוצה  להפסיד בוחרים  בְמידה והמבצע יכשל, ויהיו  הרוגים,

 הבנתם את  הפרינציפ, הידיעה על המתקפה שלנו  את החמאס היא מסווה לדבר האמיתי שהוא בחירות.

בכל  מה שאנו שומעים היום ,אל  תתיחסו לידיעה עצמה, היא פחות  חשובה…

תמיד תחפשו  בין השורות את הסיבה האמיתית. כי הידיעה עצמה  היא מסווה תמיד מסווה.

שמתם  לב שמדברים  כל הזמן על בחירות,  או ,,, אז זה לא כי רוצים  בחירות,,,(מה פתאום)  

זה כי רוצים להשכיח  את הצוללות , אבל כן מדברים  על צוללות כל הזמן, או ,,, זה כדי להשכיח  את החמאס בעזה שאין לו פתרון.

אבל  נכנסנו לעזה ,  

נכון  אבל זה  בשביל שהסורים  יבינו שאנחנו מאוד  רצינים ביחס אליהם,,, 

אבל  יצאנו  מהר מעזה,  או,,,, זה כי עוד  מעט בחירות.

למה שיהיו  בחירות, או…  כדי להשכיח את סוריה ואת  הצוללות.

הבנתם  איך זה עובד?…

ליברמן התפטר  לדבריו, כי לא  השלים עם מנהיגות רופסת, וכי  לדבריו הכסף שעבר לחמאס וההתקפלות המהירה שברו אותו,

אז למה התפטר  עכשיו? למה לא קודם?

או…  כי הסקרים  מפחידים אותו יותר  מהמנהיגות הרופסת , וזה הזמן  שישמעו אותו קצת , ושידעו על קיומו… כהכנה לבחירות,

אז למה הוא פינה מקום לבנט,  שהוא לא כל כך אוהב …  

כדי לתקוע אותו כשר ביטחון  בסבך העזתי כמו שכולם נתקעים  בו.

אבל  בנט לא  קיבל את תפקיד שר  הביטחון, והמשיך בתפקיד  שר החינוך,

או,,,  זה כי הוא  לא רצה שאיילת שקד  תפקיר את תיק המשפטים, למישהו  מהליכוד…

אבל הוא אמר  שהוא מאמין להבטחתו  של ביבי שהוא יהיה יותר  תקיף,,,, לא הוא לא מאמין ,,,הוא רק מחכה ליועץ המשפטי, שיעשה בשבילו את  העבודה.

הבנתם איך זה עובד?

מנהיגי  השמאל כולם  תומכים פתאום בתקיפתו של  החמאס , מה קרה להם פתאום  השתגעו, ממתי הם מיליטנטים ,  תרגיל ,,, תרגיל ,,, זה לא באמת,,,   הם בטוחים שראש הממשלה לא יאזין להם ,כי הם  מהשמאל,,, 

ובגלל  שהבקשה באה מהם ,,, בטוח שהוא לא יכנס לעזה  , וזה בעצם מה שהם רוצים באמת!!! שלא יכנס , רק ככה זה יעבוד,

הבנתם את הפרינציפ?

זהו אין יותר  דבר אמיתי ,המציאות  האמיתית מתה, יהי זכרה ברוך. גם  כל האייטם הזה לא אמיתי, אני לא באמת חושב  ככה ,אני דווקא בעד , כדי שתחשבו שאני נגד.

החזיר בבית הכנסת

לפני שבועיים  הניחו בבית כנסת  אחד שברמת השרון, ראש של חזיר, וזה כבר נשכח , 

היה אומנם  קצת זעם, אבל  זה לא זעזע את הארץ, (כמו  שזה היה מזעזע אותה, אם זה היה קורה  בחו"ל…

בָארץ רעמו וגעשו  בעיקר דתיים, החילונים  ראו בזאת קוריוז…

לפני כמה שבועות  ירו בבית כנסת בפיצבורג,  וזה זעזע את כל הארץ שלנו חרדים  וחילונים יחדיו,,,

ואתה שואל  את עצמך למה זה ככה?  שהרי בבתי כנסת מדובר, באותו  מוסד ממש, אחד פה ואחד שם, ולמה ההוא  ששם ומה שקרה בו, חיבר את כולנו כאן בארץ, ליהודי אחד!!!  , וראש החזיר הותיר אותנו כאן בארץ, מפולגים כתמיד בין חילונים לדתיים.

ניסיתי לברר זאת לעצמי, והדבר  הראשון שעלה במוחי הוא שמקרה כזה כמו  בחו"ל הוא בעינָי מעשה אנטישמי,  

וכאן בארץ היהודים פגיעה בבית כנסת לא יכולה להיות מעשה אנטישמי, כי אנו השֵמים  שכאן אנו הרוב , אין אנו מיעוט, אנחנו לא יכולים להיות אנטי עצמנו, וזה הופך את המקרה המגעיל לאנטי דתי  .

בית  כנסת בחוץ לארץ,  הוא מקדש מעט בו אתה מתחבר לעולם  היהודי שבך, מאחר וכל הסובב הוא נוכרי וזר, וכל  מפגש יהודי שכזה בין כתליו של בית הכנסת בחו"ל הוא  בחזקת מתנה , בחזקת הבלתי מובן מאליו,

בית  הכנסת בחו"ל, הוא  מרכז יהודי רוחני, המביא לבין  כתליו שרשרת דורות קשר וזיקה, להרבה דורות  שהיו , ולהרבה דורות שעוד יבואו, ואז אתה חלק וחוליה בשרשרת, וזיכרון חי וחופשי,  לימים ארוכים וקשים בהם היה המקום יעד לפוגרומים ורדיפות.

בארץ משום מה  הפך בית הכנסת  ממרכז רוחני המכנס אל  בין כתליו אנשים, ומחבר ביניהם בדבק  יהדותם, הפך אצלנו למקום בו מתפללים וזהו!!!  

רק מתפללים!!!, 

ואם אני חילוני , ואינני מתפלל אין לי מקום וגם רצון ללכת לבית  כנסת ,מכאן שהמוסד הזה לא חשוב לחיי בכלל… 

יותר  מזה, זה יוצר בי קהות, לבית  המקדש הלבבי הזה, יוצר בי שכחה,  יוצר בי רצון לברוח (כשאני ריבון בארצי שלי)… מבית  סבא שמסמל גלות אותה אנו לא רוצים לזכור,

 כמה חבל…  כי ברגע שנתייחס  לבתי הכנסת שלנו, כחלק  מהקשר תרבותי היסטורי, של  עם שנלחם לאורך הדורות, על יהדותו,  נראה בו מקום אידיאלי לזכור בו את הזיקה  והקשר והצידוק למקום הזה ששמו ארץ ישראל .

נראה בו מקום התכנסות , שבו  גם מתפללים. אבל לא רק…  

סלולרי  בקול רם

בדרך  כלל אני  משתתף בשיחה  כשאני מרגיש רצוי  בה, אני אף פעם לא נדחף לשיחות של אחרים , אלא אם כן  נתבקשתי לעשות כן, ואז אני מאזין לאנשים , שומע את דעותיהם, ומגיב  לפי הבנתי, 

ימי  הפלפון  הסלולרי, מוליכים  אותי בכפיה אל עבר  שיחות שלא תיכננתי להשתתף בהן,  וזה קורה על פי רוב, כשבֶמרחק של כמה שולחנות ממני בבית  הקפה , יושב בן אדם, ולפי עוצמת קולו הוא מדבר עם חבר  בטוקיו, ואני הופך חלק ושותף, לשיחה שלא רציתי לקחת בה חלק…

אני שותף  עכשיו נגד רצוני,  לסיפור רמיה שרימו אותו  את ידידי הצועק, והוא מאיים  על ההוא מטוקיו, שהוא לא יוותר, ושהוא  ינקוט בצעדים, עד שההוא שבעבר השני , ירגיש  את זעקתה של האם אמא שלו, 

מה שנותר לי  במצב הדיוטי שכזה זה להודות  לאל , שנחשכות ממני תשובותיו של  ההוא שבמרחק, 

ואז  עולָה  השיחה שלב , בעזרת מה שקוראים ספיקר,  משמע עכשיו כל בית הקפה שומע , גם את  הצד שלנו וגם את הצד של האויב, 

 שמערב  בשיחה את  אם אם אם האמא של  הטמבל הצועק מהארץ,

הרבה אנשים  שבאו באותו יום לקפה , באו  עם חברים כדי לדבר איתם, על כל מיני נושאים, 

אבל  החבר הצועק  לא מאפשר זאת  ומאלץ את כולנו להקשיב , ולא רק זאת  אלא גם את החבר ותשובותיו.

וכולנו יושבים  בדממה, ממתינים בסבלנות וחרדה  לסיום השיחה שלא רצינו להיות בה חלק…  

אולי יש לכם  פתרון לאנשים אטומים , בלי נימוס , ובלי חושים , שבית קפה שלם  מת בשבילם , שעה שהם מדברים בסלולרי הארור שלהם,  

מה דעתכם? היה עוזר אם  היה חוק שבבואך לבית קפה,  עליך להשאיר את הסלולרי שלך בחוץ,  

לא  בטוח…כי אם היה חוק כזה , בית הקפה היה נסגר,  

לבית  קפה לא באים יותר ,לדבר עם חברים  באים לדבר עם סלולרי.

סיפור במתנה

ד"ר צור ידידתי ביקשה סיפור  אז בבקשה.

רבים תוהים כיצד אנשים מבריקים הופכים להיות כאלו. 

האם זה מזל? קשרים? אולי גנטיקה? אבל האמת היא, שהתשובה לכל אלו די פשוטה.

 פרופסור, מאוניברסיטת אמריקאית מובילה, שהפך להיות שם דבר בִתחומו, והוביל מספר פריצות דרך מדעיות, נשאל מה לדעתו הביא אותו להיות כל כך יצירתי, ומאיפה מגיעה החשיבה המקורית שלו. הוא ענה בסיפור קצר, ממנו אנו יכולים ללמוד המון:

כשהיה בן שלוש בערך, הוא ניסה לאחוז בְבקבוק חלב מפלסטיק. הבקבוק נשמט מידיו ונפל, וכל החלב נשפך על הרצפה. הוא נבהל ובכה, ואמו הגיעה במהירות למטבח. 

אבל במקום לעשות את מה שרוב האימהות היו עושות: להטיף לו מוסר, לצעוק עליו או להעניש אותו, היא אמרה לו: "איזה באלגן יפה עשית! מעולם לא ראיתי שלולית חלב כל כך יפה! אתה רוצה לשחק קצת בַשלולית לפני שננקה אותה?" וחייכה.

 הוא כמובן שמח מאוד לגלות שהוא לא נענש ושיחק קצת בִשלולית החלב המקסימה שלו. ואז אמו שאלה: "איך אתה מציע שננקה את החלב? עם ספוג, מגב או מגבת נייר? מה אתה מעדיף?"

 הוא בחר בספוג ויחד הם ניקו את השלולית.

לאחר שניקו את השלולית, האם לקחה בידיה את בקבוק החלב הריק, ואמרה: "עכשיו, אנחנו צריכים ללָמד אותך איך להחזיק את הבקבוק, מבלי לשפוך את התכולה שלו. בוא החוצה לחצר, נמלא את הבקבוק במים ונתאמן!"

 הם יצאו, והילד למד שאם הוא מחזיק עם שתי ידיו הקטנות בְצוואר הבקבוק, התכולה לא נשפכת! תגלית מדהימה!

 הוא עצמו כמובן לא זכר את הסיפור. כשהוא סיים את הדוקטורט שלו, אמו סיפרה לו את הסיפור. וכשהוא חושב עליו, הוא מבין שזה הרגע הכי משמעותי בחיים האקדֵמיים שלו. הרגע שבו הוא הבין שמותר לו לטעות. 

זה מסר נפלא לְהורים לִילדים. תנו לילדים לטעות, ואז תנו להם למצוא את הדרך הנכונה.

זו אחריות עצומה, אבל גם סיפוק עצום, לראות איך שההילד שלך הופך להיות מומחה עולמי – מפני שאמא לא צעקה עליו כשהוא שפך את החלב.

מדרש שיר של עובדיה חממה

ולמדרשיר של  עובדיה חממה,

נשאלת השאלה 

אם הויתור וההשלמה של עשיו כבר עבדו פעם אחת כמו בפרשת (וישלח), אז מדוע לא שוב?!

רוץ לקראתי, חבקני, פול על צווארי

לטפני ונשקני…ונצחק מבכי

שא עינייך לראות,  חנן אלוהים את עבדך

קבל מנחתי מידי, אם נא מצאתי חן בעיניך.

האם  אפשר?! כן אפשר, מהיום נרביץ רק מוסר.

האם אפשר?! כן אפשר, בחיי…זה עוד לא מאוחר

עד שלא תאמר: " יש לי רב" ודי והותר ומספיק.

ולך אחי הקטן, במפה נקודה ….רק פסיק

יהיה לך אשר לך

תוותר לי, 

פשוט כך

ותפציר בי …ואקח

הויתור

שר ארז לונברג

מילים ולחן: עובדיה חממה

הפוסט גאון ברדיו 23/11/2018 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

בשבוע  שעבר קראתי  למָנְהיגָי , לנסות  לקַרב, בין שתי המדינות  הקרויות בטעות ימין ושמאל,  (למה טעות,,,? כי כבר מזמן אין  דבר כזה ,ימין או שמאל) מה שיש, זו  מחלוקת, זו מריבה, זו משטמה, זו מחנאות אטומת אוזניים, שמסוגרת  כל אחת לעצמה, בלי יכולת ורצון להקשיב לָאחרת.

לצורך  שמאל או ימין  אמיתיים צריך אידיאולוגיה,  צריך מחשבה בסיסית ערכית,,, צריך  טיעונים, צריך הגות מדוברת וכתובה, וזה  הדבר האחרון שיש היום במחננו הנסער.

די  שתאמר היום  משהו , שאינו  מתאים לאחד משני המחנות, תתקל  בהררי שיטנה קללות, וחרמות,,היום אינך יכול, להביע דעה חופשית, אחרת ושונה , מכלל  אמונותיך, הידועות בציבור, כי היום זה הכול או לא כלום, היום זה, לגופו של מחנה, לא לגופה של  בעיה בוערת ככל שתהיה.

 כי היום השמאל  או הימין בשמם הפיקטיבי, זו  כבר לא דעה , זו זהות, זה שם משפחה  , זו דת , זה די אן איי,,, 

אם אתה  בשמאל למשל, ואתה מנסה להביע את דעתך הבלתי משוחדת,  או מוכתבת המחנה שלך, שבחוק הלאום למשל , אין פגיעה  בָשוויוניות שבארץ ישראל הדמוקרטית ,לא יעזור לך כלום  אפילו אם תצעק, שרק בְעניין חוק הלאום דיברת, אתה מיד הופך  למוקצה התומך בָהתנחלויות כולן , כולל הקרווניים המשיחיים שבראשי  ההרים, אתה בעד חוק הנאמנות בתיאטרון ' אתה בעד מירי רגב, ונגד התותח  הקדוש שירה באלטלנה. אתה בעד חוק ההתגברות ,ובעד עיר דוד, ויויו גם,,,

ונגיד למשל  שאתה איש ימין , ומסיבות של  מצפון אישי ,ומחשבה בלתי משוחדת, או  כפוית המחנה הפוליטי ממנו אתה בא,, אתה חושב  שלא צריך לפָנות את הבדואים של חאן אל אחמר, ממעלה אדומים .(סתם  סתם,,,לא מתכוון דוגמא…)  

 בו  ברגע  אתה כבר  ממייסדי שוברים  שתיקה, שלום עכשיו ,  בצלם , והקרן החדשה , 

ואם יש לך  כיפה סרוגה למשל, אתה לא  יכול להיות בעד שתי מדינות לשני עמים, כי כיפה סרוגה זו אמירה,,, זו התנחלות שיש לך על הראש, שצועקת שצריך גם לגרש מסתננים  מדרום תל אביב , והסכמי אוסלו שהיו אסון,  

ואם אתה ליכודניק,שאומר (לצורך  הדוגמא, כמובן), שבשביל שלום אמיתי ובטוח, תהיה מוכן, ל,,,

במחנה שלך  לא יתנו לך לסיים את המשפט שמאלני, שכמוך , תעיוש ,אבו מאזן אחד, בצלם , אונר'א שכמוך…

אתם יודעים,,,  היו ימים בהם יכולת  להיות בימין או בשמאל , ולהמשיך  לחשוב,,, ואפילו להביע דעה אישית,  בנושא שנוי במחלוקת, דעה שלא מתיישבת עם הקו  המפלגתי שלך , אלא עם מצפונך, ועדיין היית נשאר  בימין או בשמאל, כי לא על דעה אחת מתבססת אמונתך  הבסיסית ,

חשוב לדעת  שאנחנו לא המצאנו  את האזיקים הרעיוניים האלה  , גם אמריקה הגדולה נתונה בְסד  המחנאות,  

זוכרים  את השופט העליון  בארצות הברית קבאנו,  שאישה האשימה אותו באונס  בהיותם סטודנטים ,איש לא יכול לדעת  היום אחרי כל כך הרבה שנים,את האמת האמיתית, כי שניהם   בכו אותו בֶכי בעדותם,  

ולא היה ויכוח ענייני של אנשים  עם דעה, מי מאמין יותר או לא ,מי משוכנע  או לא,,, הייתה כאן חזית דמוקרטית למול הרפובליקנית,  והרפובליקנים ניצחו,  

ומה עם  האונס ? את מי זה מעניין בעצם ,,, אם היה או לא היה אונס ,המחנה שלנו  ניצח. וזה מה שחשוב.

על עם ישראל  אמרו פעם שהדבר  המאחד אותו , הוא המחלוקת , דורות  על דורות של מחלוקת ממנה , זהרו ונגהו בשמינו תורה ,דרך  חשיבה , והתנהלות יום יומית, זו הייתה תמיד מחלוקת לשם שמים, רעיונית ,בה ניתן היה, וחשוב היה  להשתמש בדעת היריב כדי להבנות ממנה 

היום המחלוקת אינה לשם שמים, היא מחלוקת לשם מחלוקת , שאין בה שמים, לעיתים יש בה גיהנום.

הרצח בפיצבורג

הרצח  הנורא, בבית  הכנסת , שב-"פיצבורג"  אשר באמריקה , החזיר אותי  לָהצגת הבכורה בברלין , של  הסרט "כל ממזר מלך",

היה זה, בשנת  אלף תשע מאות שישים  ושמונה, הגעתי לשם עם  פשנל , האמרגן האגדי, והיינו אורחיו, של  "מלך מועדוני הלילה" של ברלין שמעון עדן, שהיו לו אז (לפי השמועה)  , כמה מועדוני לילה, ברחבי גרמניה האחרת, הוא היה דמות מפורסמת מאוד בעת ההיא, מארח למופת, יותר  מכך היו לו היכולת והאמצעים …לארח בנדיבות שאין גדולה הימנה ,

הוא לקח את  שנינו (את פשנל  ואותי) באחד הבקרים , במכונית הרולס רויס המפוארת  שלו , אל אחד האגמים המקסימים , שם עגנה היכטה שלו, עמוסת האוכל  והיינות, ואני שאז , זו הייתה לי אחת הפעמים הראשונות , שיצאתי מן  הארץ חשבתי שאני חולם,  

בעודנו מפליגים ,לאורכם של נופים מרהיבים  וירוקים, בַמים הרוגעים והכחולים , הפליג   שמעון עדן, בתשבוחות על גרמניה שהינה אחרת, מאוד  אחרת , מאוד משתדלת, ומה שהיה , כבר לא יכול להיות יותר ,

כך  ניסה   לשכנע אותנו, שני יהודים מישראל, שנרגיש כאן על  האדמה הארורה הזאת, כמוהו,,, בבית… 

בשלב מסוים לאחר  הפלגה של כשעה , הגענו  למזח, כדי לרדת מן היכטה, אל  בית קפה מומלץ על ידו, ובעודנו  מתקרבים, אנחנו רואים שעל המזח , יושבים  בְשורה מתגרה ובוטה,, גלוחי ראש צעירים,  רעשנים ושתויים, שבגופם חוסמים את הסירה  מלהתקרב, ולא רק זאת אלא שהחלו צועקים לנו "יודן  ראוס" "יודן ראוס", 

די  היה להביט בפני הצועקים  כדי לחוש את השנאה, לשמעון  היהודי… ואורחיו.

שמעון עדן לא  התרגש, חייך אלינו  ההמומים,,, ופשוט ניווט אחורה , וחיפש  מזח אחר, לעגון בו,  

פשנל  ואני שתקנו  , היינו בהלם , גם  באֶלם,  

באחת !!! למדנו  שנכון, שזו גרמניה אחרת , אבל  שמָשהו , מאוד בסיסי , בנפשם של הצועקים לנו  יהודים החוצה , משהו מאוד קָמַאִי, ראשוני ,עמוק  וקדום, נותר שם בעמקי הלב, וגם יוותר שם לעד.

מה שקרה באמריקה  הוא רצח נורא, ואני יודע שאמריקה  זה סיפור אחר… ושהאנשים ששם מבוגרים , והקהילות  מסודרות ובטוחות ,עם היסטוריה ידידותית בת שנים רבות, ושפה, ועבודה,  ומסורת , ושנים של שהות באמריקה המכילה, והמאמצת אל לב, אמריקה אֵם כל  הדמוקרטיות כיום , עם נסיונות הנאורות הנואשים שלה.  

הכול אני יודע,  ובכל זאת,,, ליהודים ,כל  היהודים, כל שמונַת המליון  המפוזרים מקוטב לקוטב, יש רק בית אחד , בית  אחד קטן , אבל בטוח, שקוראים לו ארץ ישראל, (ולו צבא  יהודי מגן, שנלחם את מלחמות עמו)

בשום  מקום ,בעולם, לא ירגיש יהודי , כמו על  פני האדמה הזאת , המולדת הזאת , ערש תרבותו , בה הלכו אבותיו  שופטיו נביאיו , בשום מקום לא ירגיש בית , כן,,,גם לא באמריקה, כי  תמיד יביטו בו , בעלי הבית, כל בית ,,, שאינו ארץ ישראל, כְזר שנדחף לשכונה,  

ותמיד  ירחף בשמיו של  היהודי שבֶארץ הניכר, פוגרום , 

כזה או אחר, נאור  או שחור, שימצאו לו אלף הסברים…

אבל באמת לא חשוב  מה יאמרו או יכתבו, או יסבירו, על  הטבח היהודי, האחרון, 

בלב  פנימה , כשהם חושבים  בינם לעצמם, (כל הלא יהודים  בארצותיהם שלהם),,, בינם למחשבותיהם  הכמוסות , זר הוא זר הוא זר, והיהודים  באמריקה כמו באנגליה ספרד ארגנטינה ואוסטרליה הם אומנם בעלי  יכולת ,הם בעלי משרות חשובות ,הם בעיתונות, ובקולנוע, אבל לעולם לא יהיו מלח  הארץ, לעולם לא יהיו בני הארץ,

עם  כל האזרחיות והדַרכונים  הכפולים, והגרין קרדס,,,, , רק פה, רק בארץ ישראל בָארץ של  היהודים, הם המלח והלחם, רק פה בציון , הם אינם זרים כי הם בעלי הבית.

נשמע לכם ציוני,? כן  אני ציוני , ציוני גאה וחרד לאחי , אשר בניכר.

כשמסבירים לנו  אנחנו מבינים

אני מודה, שעד לשבוע  האחרון לא הבנתי למה יורים  עלינו מעזה? בְבלונים, וברקטות? ואני מודה שעד  לשבוע האחרון היו לי אפילו טענות , למחליטֵי ההחלטות אצלנו במערכת הבטחון, 

וזאת בצד  השתאות מתמדת, שאיך זה שאין  אנו מכים את הכנופיה הזאת  ששבתה עם לצרכיה, שוק על ירך , פעם אחת ולתמיד  כדי שילמדו את הלקח. 

לא,,,  לא,,, כניסה  קרקעית חס ושלום, אבל באין סוף דרכים אחרות ,שיש  ביד הצבא (מן החזקים בעולם לעשות) ושמשום מה לא עושה.

מה קרה השבוע, שאני  מבין סוף סוף , למה יורים עלינו, ונסתתמו טענותי…עקב צידקתם של  היורים… או…

הפרשנים  בטלוויזיה הסבירו לי: אז ככה, קודם  כל זה לא החמס שיורה ,,, זה הג'יהאד  האיסלמי, חשוב לדעת את זאת כשאנחנו חוטפים על  הראש רקטה, מי בדיוק היורה, כי זה מקל על תחושות הזעם,

עכשיו , חשוב לנו לדעת , מאוד  חשוב, שהג'יהאד האיסלמי, לא מוכן  להשלים עם החלטותיו של החמאס , העושה  מאחורי גבו הסדרים עם המצרים, 

תסכימו איתי שעם  האינפורמציה הזו אנחנו  פחות זועמים,,,  

עכשיו אבו  מאזן מן הרשות  שברמאללה לא מעביר  כספים למשכורות בעזה, כי הוא מצידו, כועס  גם על החמאס וגם על הגי'האד האיסלמי, ואם  נעביר לחמאס כספים דרך מצרים ולא דרכו, אז הקטרים יכעסו  על המצרים,

 נכון  שעכשיו אנחנו  פחות כועסים,,,???

הוסיפו לזה  את טביעות האצבע  של איראן ושל סוריה,  התומכים בג'יהאד האיסלמי , שהוא נגד  החמאס ונגד המצרים, ובעד הסבתא של הניה,

  והנה לכם  ההסבר המלא  למה יורים עלינו מעזה,

סוף  סוף אנחנו  מבינים למה יורים עלינו  ואפשר עכשיו לקבל רקטות על  הראש מתוך הבנה,,, לא מתוך כעס. 

אנשי  הרצועה שכעסו  בצדק על הירי עד עכשיו, יכולים לישון  בשקט במקלטים כשהם מבינים סוף סוף את המצב, מבינים שזה לא סתם שיורים,,, אלא כי יש סיבה. 

אלא אם כן הגי'האד  האיסלמי יגיע להסדר  עם החמאס, בֵהסדר מצרי שיערך  בתימן,, בהשראת עומן קטר או אינדונזיה,  או אז שועלי אלאכסה או סוריקטות אלקודס יתחילו להפריח בלונים  ולירות קסאמים, ואז זו תהיה שוב בעייה. 

נכון לעכשיו   אנחנו מבינים ,ממתינים , ומאיימים.

חג'בי

השבוע  הייתה לי  פגישה , באחד ממשרדי  הממשלה ,כשהגעתי , ראיתי  בָמבואה ללשכה , שני צעירים דֶי דומים ואישה  שנראתה לי לפי תווי פניה, האמא של שניהם, 

הם היו  עצובים, ובְמבט ראשון אתה רואה שהם לא באו  לקדם רעיון או פרויקט חינוכי, העצב שבפניהם  זועק אין אונים.

התיישבתי   למולם וחיכיתי  כמוהם לפגישה, והתפתחה ביננו שיחה  ממנה הבנתי שזו האמא ושני האחים של  זיו חג'בי ז"ל שנרצח בברקן.

הם רצו לדבר עם  השר ,ואני חשבתי כמה נורא…

כמה  עצוב,,,  שאנחנו מתייחסים  לכל אירוע, נורא ככל שיהיה , בהתאם לַסיקור  התקשורתי שלו, 

כל  עוד העיתון מדווח, והטלוויזיה מראה,  והרדיו משוחח עם הנוגעים בדבר, הכאב הצורב , חי וניגר, וזולג…אצל כלל הציבור,

ברגע  שהנושא  יורד מן העיתון, הוא יורד מן  העניין הציבורי ,

ואנחנו כבר לא שם  יותר,,,

אכזרי מאוד , אבל  אמיתי עד אימה.

הרצח של זיו זכרונו לברכה, ארע רק  בתחילת החודש הזה , אבל ברגע שזה  נעלם מן העיתון ומן הטלוויזיה , כאילו נצח עבר מאז,,,, ואנחנו כולנו כבר דואים אל עבר הסיפורים  הבאים, 

אלא  אם כן ,,, זה אח שלנו ! או בן שלנו או אבא שלנו!,  

מיד אחרי  הרצח של גיל, כשכל עם ישראל  עוד היה בתמונה מזועזע וכואב, הודיע  צה"ל בַכותרות שבעמוד הראשון עם תמונות  הנרצחים ובני משפחותיהם הדואבים, הודיע למשפחת המחבל כי ביתו ייהרס,וכי המשפחה שלו תוכל להגיש השגה בַעניין עד ליום חמישי,

ועברו מאז כמה' ימי חמישי ,,,ויעברו הרבה ימי חמישי, והבית לא נהרס בינתיים, כי יש  דיונים משפטיים בעניין,  

שמי שעוקב אחריהם, זוהי רק  המשפחה אף אחד אחר מלבדם, 

הבעייה שהייתה עניין ציבורי, כלל ארצי, נצטמצמה  לבעייה משפחתית, נקודתית, פרטית, אישית של משפחת הנרצח. רק הם נותרו עם כאבם. 

לפני שבועיים  כבר באמצע העיתון , לא בעמוד  הראשון, אנחנו קוראים, שנמשך המצוד אחר הרוצח, בן העשרים ושלוש . ושעל פי הערכות גורמי הביטחון, המחבל עדיין חמוש ועלול לבצע ירי ,

השבוע , בדף האחורי של העיתון קראתי  שכוחות הביטחון ממשיכים את המרדף אחרי המחבל, שהצליח להימלט. צה"ל ושב"כ מִיפּוּ את בית משפחתו, וחקרו ועצרו חשודים בסיוע לו. לא קראתי כלום  על המשפחה… 

בחודש הבא  כבר לא יספרו  לנו על המרדף כי לא יהיה מה לספר,  ורק כשייתפס הרוצח המתועב, נחזור לסיפור  הנורא. כי הוא יהיה שוב בעיתון,

בינתיים מי שילך  עם הסיפור לישון ויקום איתו בבקר כל עוד הוא חי, זו האמא  האחים ובני המשפחה, הם יחיו את האובדן כל עוד נשמה באפם, 

כתב ביאליק    בפואמה בעיר ההרגה 

"וְהַשֶּׁמֶשׁ כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם תְּשַׁחֵת זָהֳרָהּ אָרְצָה"..

כן ממש כך,  החיים נמשכים ,ואוי לו למי שנותר  עם האובדן והחלל והחֶסר והחור הפעור בנשמה , 

כי דרך  הטבע היא  שהחיים ממשיכים  לרוץ קדימה ,ורק מפגש  מקרי כזה כמו שלי עם בני המשפחה ,כשאני למולם  בצל צערם, הבהיר לי כמה גדול הכאב… אבל יותר נורא, כמה הם לבד.

הכי הכי

שמתם לב  שאין יותר  בַשיח שביננו ,או  (כמעט שאין יותר), מילים פשוטות,,, אמצעיות,,, 

כמו  "נחמד"  או "חביב"  או "לא רע", כי הכל  חייב להיות היום "הכי  יפה" "הכי נורא" 

הכי מדהים,,, ,  הכי טעים,,,  

ההצגה היום היא  או הכי מדהימה או  הכי נוראה ,,, או הכי  מרתקת או =גועל נפש שלא  עלה על במותינו מזמן, 

הזמר   שבמופע היה  הכי מגניב ומטריף  ומשגע ,

או  הכי משעמם  ו"אוויל משריש"…

בהצגה ראינו את  מלכת התיאטרון ,לא יכול להיות פחות מזה שראינו סתם  מכר,,, שהרי אז אין עניין,,, ובסידרה ראינו את מלכת המטבח , ומלך  חיי הלילה, ומלכת המחול, ומלך השווארמה, ומלך המלכים של השניצל…

 כולם וכולן מלכים ומְלָכות, חייבים קצה ,,, או  כוכבים או חול…,.

אין יותר אנשים  פשוטים, אין יותר  בינוני, ממוצע, עובר,,,

הכל  בתי מלוכה ונסיכויות,,,הכל  או מצוין או גועל

ואם לא  סיימת משפט  בַמילה הנחרצת  והסופית,,, "לגמרי"   לא סיימת משפט.

הוי כמה היא נחמדה? לגמרי,,,  

כמה  הוא טיפש , לגמרי,,,,

זה עוד קָצה ושיא,  ה"לגמרי" הזה,,,

אפילו   ארוחה שפעם  הייתה אמורה להיות  רק טעימה , ושום דבר לא  נתבקש ממנה יותר , היום אם  זו לא הייתה חוויה אז זו האכזבה הכי  גדולה שחווינו בדור האחרון, לגמרי.

וחומוס  שהיה פעם  חומוס , או רק חומוס  היום הוא חייב להיות , חומוס  אצילי חוויתי,,,אחרת אין בו טעם,,,

כמו השחקן  הכי גדול בדור , והצייר  הכי גדול מזה דורות, והדוגמנית  הכי יפה מזה אלף שנה.,, לגמרי…

למה אבד לנו האמצע, למה  אבדו לנו הממוצע והבינוני, 

כי  העולם הופך  חלול, וחייב להעצים  את הרגש בביטויי קצה,  אין רְבָדִים, 

הלכה מאיתנו לבלי שוב  המציאות מלאת הגוונים ,ובְעולם של תכניות  ריאליטי מוחצן עד אימה ופלצות, אם לא נדבר ונצעק, בהכי גדול, נחדל  לעניין ,

לכן לא תקרא  ביקורת מנומקת, חכמה, עוקצנית,  תקרא רק: שהיה הכי רע ומגעיל, משעמם  עד מוות, 

או  שהארץ עמדה מלכת  , הירח והשמש ניצבו דום, לאורכו של  השיר או המונולוג, שמעולם לא נכתב כמותו ליופי,,, או לגועל…

הייתה פעם לפני שנים רבות, הצגה  בשם "סמי ימות בשש" והיא כנראה  לא הייתה מוצלחת בלשון המעטה , היום  היו כותבים עליה שעמום רע , ביצוע חובבני , אסור ללכת,  עונש קולוסאלי ענוי דין. דרייק.

אבל אז  כתב המבקר גמזו  שני משפטי בקרת: "סמי ימות  בשש", הוא כתב, לדידי יכול היה למות גם בחמש "אין  כאן מילים של קצה , לכן היום זה לא היה עובד,  

התורה  נותנת לנו שיעור  עקיף בעניין סופרלטיבים ,שניתנים  בזכות המזל ולא בזכות המעשה. שימו לב  שבתורה לא בהכרח הבכור שנולד הוא הראשון  במעלת הסיפור התנכי, ישמעאל נולד ראשון , יצחק  היה הנבחר, עשיו נולד ראשון , יעקב היה הנבחר שבתורה, מנשה  היה ראשון , אפרים הוא שקיבל את הברכה, ראובן היה הבכור , יהודה  היה הנבחר, 

אהרון היה הבכור , ומשה דווקא מוציא את ישראל ממצרים  ,

רבוי  המקרים של  השני בבנים דווקא שעוקף את  הבכור והופך נבחר, מעיד על  הנחיה תנכי'ת, על דרך , על אמירה, שלא  בהכרח הבכור שהוא "ההכי" לא בהכרח הוא הנבחר ,רק כי הוא נולד בכור, וכי כדי להיות  בראשו של הסולם וההכי הכי אתה צריך גם תכונות שמצדיקות את זה.

הפוסט גאון ברדיו 02/11/2018 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

אמש  בחדשות שלנו, כן  שלנו… שמעתי הודעה דרמטית , שאם  נמשיך לתקוף בעזה נתקֵל בעוצמה שלא ידענו  כמותה, ושכולנו נעלה איתה בלהבות… וזה היה לא אחר מאשר דובר החמאס , אחד  מאלף דוברים , שיש להם שם בעזה, שצוטט ותורגם, בהרחבה אצלנו ברדיו. ולא רק פעם אחת…

בַטלוויזיה שלנו, אנחנו  שומעים יותר ויותר, שידורי  ניצחון עם שירים ,חגיגות ממתקים  , פנטזיות והילולות, מן הרחוב הפלסטיני, שהמסך  שלנו מביא לנו בטובו מעזה. 

בעיצומו  של יום הקרב ,בעוד בדרום  רצים למקלטים, ראיתי בתדהמה  הודעת אזהרה , פרוסה על פני כל המסך שלנו עם  תמונה של אמא מודאגת וילד קטן , הודעה (בעברית  הפעם) המייעצת והממליצה לתושבי אשקלון , להישמר מאוד בשעות  הקרובות, כי מבול של אש הולך לרדת עליהם מן השמים,,,

חשבתי בתחילה  שזו הודעה של פיקוד  העורף, אבל טעיתי זו הייתה הודעה של  החמאס, שאנחנו פרסמנו בחינם למענם, עם הסברים.

 צרף לזה את  האוטובוס המתפוצץ  שכבר הפך אצלנו כמעט  לפרסומת החוזרת על עצמה בכל  החדשות. והנה לך המסך והרדיו  שלנו שעובדים בהתנדבות למען החמאס.  

ואני חשבתי  שכבר נגמלנו  מן המנהג הנואָל  הזה ליחצן את האויב, ואת  מסריו, באצטלה של טמטום, ושל  זכות הציבור לדעת, (במקרה הזה  לדעת,,, ולהיכנס לפניקה)…  

אני זוכר  את נאומיו של  נאסר אללה, בימי  המלחמה בלבנון , שצִיפִינו להם בזמנו  יותר מלנאומיו של ראש הממשלה, כי אז הודיעו לנו קרייננו,,, שלנו,,, עם  ספירה לאחור שהנה הנה הוא ידבר בעוד שעה , בעוד חצי שעה, הנה הוא כבר… מדבר ואנחנו  מצפים לדבריו כאילו היינו מאמיניו לא אויביו. 

אני זוכר את לוח הזמנים, עם שעון  הזמן המתקתק, שהחמאס העמיד אותנו בו, בסֶבב הקודם, בעזרת  הרדיו והטלוויזיה שלנו,, 

שבסופו  ובשעה היעודה,,, לפי  הודעות החמאס כמובן, עמדה תל אביב  לההרס, זוכרים?

לא להאמין  אבל, אנחנו מעמידים בעקשנות, לרשותם של  האויבים , מסך ורדיו כדי שיאיימו עלינו  , ויזהירו אותנו , ויקללו אותנו, ויכניסו ציבורים  שלמים לפניקה, "זכות הציבור" עליכ…

כבר אז ,, במלחמת לבנון…

לא הבנתי את  ההגיון, איך אנו מעמידים את  כל תחנות הטלוויזיה שלנו , לרשות  אויב שמאיים עלינו עם טורבן שחור ושמלה ,וזאת  מן המסך שלנו מתחנות הטלוויזיה והרדיו שלנו , כאילו  אנחנו עובדים אצלו, 

אז  חשבתי  שהשתגענו לגמרי, ושבמלחמות  הבאות נבריא מן החולי.

 והנה  השבוע ,הסתבר לי  שעודנו חולים. בכל התחנות שלנו ,משדרים  לנו את דבר החמאס לאומה: ש"אם לא נחדל הם לא יחדלו , שאם  נמשיך לירות במחבלים שפורצים את הגדר "חוצפנים שכמונו", הם  יגדילו את טווח הירי, 

וזה אנחנו  שמעבירים את  המסר החשוב שלהם, מפי  הגבורה החמאסית… לַאומה שלנו דרך  קרייננו המשובחים, בעברית צֶחה מנוקדת  כיאוּת. 

מישהו  יכול להסביר לי למה אנחנו הופכים  דוברים שלהם ועוד בחינם,,,

למה אנחנו מראים  עשרים פעם ביום את  האוטובוס שהם פוצצו, למי זה טוב למי זה מועיל?

 כשהם  מאיימים עלינו  בדברי רהב מעזה אז רק עזה  שומעת אותם , שני מליון מסכנים, שאין להם טלוויזיה, ועוד כמה אלפי מחבלים,

 אבל למה לתת להם מתנה,,, מסך  ובמה לעוד שמונה מליון מאזינים  וצופים ישראלים מהעֶבר הזה של הגדר?

פעם  תֵרצו  זאת ב"זכות  הציבור לדעת", לא הגיע הזמן , להעמיד   למול הזכות המפוקפקת הזאת , (בֶפרסום החמס מעלליו  ומסריו), עלות למול תועלת, לחשב את שכרנו בהפסדנו , או  הפסדנו בשכרנו, אתם יודעים מה,,, זכות הציבור לדעת זה נכון,,,  אבל לא תמיד,, כי כשזו תעמולה ישירה של אויב רצחני ומתועב זכות הציבור,,,  כן ממש כך , זכותו לא לדעת ממש לא.  

קבינט בטחוני

כשסיימתי  לכעוס , ולהרגיש מושפל, אחרי שעצרנו את  הסבב הנוכחי באיבו, ושבו עדיין לא מוטטנו את  החמאס ,ואחרי שהייתי מתוסכל וכואב באמת, בראותי את ההפגנות  הצודקות של אנשי העוטף , שחייהם אינם חיים, אלא גהינום שנע  ברווחי זמן של שניות ריצה למקלטים, (ושאין לי זכות בכלל לחשוב אחרת מהם כי אינני גר  בישובי עוטף עזה) , 

אחרי  שראיתי  את תהלוכות  הניצחון המעצבנות  והשקריות, של החמס  עם הממתקים, ושירי הניצחון,,, 

נתפניתי  לחשוב ,ביני לעצמי, שנגיד  שהיינו נכנסים ועושים סוף למפלצת  הזאת שקוראים לה חמאס , אז מה ? זה היה נגמר?(ואני לא מדבר  על שני מליון עניים שהיינו צריכים להתחיל להאכיל ,,,)

אתם יודעים שאם היה החמאס למשל… מתאדה,,,  או חותֵם איתנו הסכם, אז הג'יהאד האיסלמי הפלסטיני ששם , היה ממשיך  לירות, כי הוא לא שואל את החמאס מה לעשות, והוא יורה כשבא לו בעיקר כשהחמאס  משתדל שלא לירות…

 ואם היינו  מחסלים אותם,,,את הג'יהאד  האיסלמי הזה… אז גדודי עז אדין  אלקסאם ששם היו ממשיכים לירות,,, ונגיד  שהיינו חותמים הסכם עם גדודי עז אדין,,,(או מחסלים אותם) אז  צבא האיסלם הפלסטיני ששם היה ממשיך ,

או  "אנסר  בית אלמוקדס" שזו  כנופיה מפלג אחר, 

או "חטיבות נאסר  סאלח אדין", ו"צבא  האיסלם הפלסטיני" שהיו ממשיכים  לירות בכל מקרה , כי לחמאס אין עליהם שליטה. 

ואם  היינו  מחסלים את צבא האיסלם היינו גומרים? לא ולא…

 כי "ועדת ההתנגדות העממית"  לא ויתרה עדיין על יפו וחיפה, והם היו ממשיכים לירות עד הניצחון, ביחד  עם "גדודי חללי אלאקסא " ו"צבא הסערה", וזאת בלי שום קשר לחמאס, אלא מתי שבא  להם, 

ועל חטיבות נאסר  סאלח אדין שהם פלג אחר  ומתנגד לגדודי סלאח אדין, שמעתם? זה אלה שיוצאים  אחרי כל מערכה מן המחילות , צרודים מן הטחב ששם, כדי  לשאת נאומי ניצחון…

כן ,,, הם כל הזמן מנצחים  ממלחמת השחרור הם כל הזמן  מנצחים .

אני מתבונן  בַערב הרב הזה שלמול חיילי  צה"ל חמולות , משפחות , כנופיות , דבר לא השתנה אצלם מימי ההג'רה של נביאם  מוחמד,,,,,, מביט בהם, ומתקנא בַמדינות שיש להן אויב אחד, אויב ברור נחרץ חזק, אבל  אחד, כזה שאפשר להלחם בו, כי אנחנו במה ששייך לעזה , לוחמים בתמנון עם אלף ראשים , ואין ספור כנופיות, אוטונומיות ,  שנלחמות גם בינן לעצמן,

 והחמאס אותו אנו רוצים למוטט, הוא כנופיה אחת מיני רבות. שצצות שם מִידֵי  יום כמו היבלית באדמה , עם שמות של עופות השמים, נשרים ובזים, וינשופים. 

עכשיו  להחלטת הקבינט , המעצבנת  את העם ,שנצר אש עוד לפני שהחל  אותה כמעט, אין אחד בארץ שלא שלא היה פותר  זאת טוב מן הקבינט הבטחוני הנבחר,,,

לכולם בכל  קבוצת אנשים מזדמנת,  יש פתרונות איך היו נכנסים ,ואיך היו ממוטטים,  ואיך היו מוחקים,,,ואיך היו שורפים,, עם של רמטכל'ים אנחנו, 

ואין לך בית  קפה היום שבאיו , היו  מחליפים בו את הקבינט המלחמתי הנבחר, 

ואני חושב  שקצת צניעות, לא  הייתה מזיקה לנו כולנו

מן הטעם ,ששם בקבינט האמיתי  ,לא של בתי הקפה, אולי יש ימין ושמאל ומפלגתיות,  ושאיפות שלטון ,,, וקריצה לקולות של בוחרים ,והדלפות מכוונות של מי היה בעד  ומי התנגד ,וחלונות פרוצים לרוח שמביא החוצה לבוחרים קטעי דיון שברי אינפורמציה,על  מי היה בעד ומי נגד…כדי שנדע להבא במי לבחור נכון,,,

 אבל  לא על  הפוליטיקאים ששם בקבינט, אני מדבר ,הם אומנם  צריכים להחליט! אבל ההחלטה הסופית ,באה על סמך  הידע המקצועי הביטחוני שעליו ועל שיקוליו המקצועיים  אני סומך. וזה הידע הבלתי משוחד ,הכי נפלא וטוב ומיומן שיש לנו.ככה אני רוצה להאמין, ככה אני חייב להאמין.

 הרמטכ'ל , האלופים  של כל החילות, השב'כ  ,המוסד, המועצה לביטחון לאומי, האינפורמציה שהיחידות  העלומות מביאות מן המחשכים (ושחוסכות לנו חיי עשרות אם לא מאות  של חיילים), 

הנתונים  שהם מביאים מן  המחשך,,, הם שכל כך משמעותיים  ביותר להחלטות מסוג זה, צרף את כל  הגורמים האלה ביחד ובידיעה שרק להם הפרספקטיבה, והידע  הרחב, והמבין דבר מתוך דבר, וכולם כולם ביחד היו בדעה  נחרצת , שכך היה צריך, לעצור . חדל אש…

ואולי גם נשיא  מצרים במכלול ההחלטה,   ואולי טרַמפ, ואולי פוטין ,ואולי מדינות  ערב שהקשרים איתן נכון להיום הם מתחת לרדאר  בינתיים, ואולי , יֵדע עלום ומסוים שמכתיב לעצור הכל , ודווקא  עכשיו,

(כן כבר שמעתי שהכול  תירוצים בלי בסיס, ואולי לא?…)

הרי יותר מדי אנשים טובים  ומקצועיים, ובעלי ניסיון קרבי, יש בקבינט  הזה שיודעים ומכירים את התמונה כולה ,ולא לחצאין כמונו, (בבתי  הקפה הפרלמנטרים)

כולם ביחד החליטו נחרצות  שזה נכון לעצור, אמרו לא עכשיו ,לא  הזמן, היתכן שכולם טועים? 

 ולמה אני אומר שאנחנו  צריכים צניעות כולנו ,כי  אנחנו לא יודעים את אפס קציה של  התמונה כולה , לא יודעים אחוז ממה שיודעים אלו  שהחליטו , שלא הפעם.

ואני מדבר על  המערכת הבטחונית, רק עליה…

ומי כמוהם, יודעים  את דבר המצוקה הנוראה , והבלתי נסבלת אשר בשדרות באשקלון ובָעוטף כולו, ואני מאמין  בכל מאודי ,(אני חייב להאמין) שהם כללו אותו את העינוי המתמשך הזה, בסך כל ההחלטות ,

וכשאני נשאל  מה דעתך, ואיך אתה מסביר  את המבוכה הנוראה, אני מודה בהכנעה שיש  בי הצניעות , לומר ,אני לא יודע אבל אני סומך  על מערכת הבטחון שהחליטה,מה שהחליטה.

מה אני כן יודע לעומת זאת ,אני  יודע על מאה או מאתיים ,,, אולי יותר ,אולי פחות, משפחות מהצד  הצודק שלנו, שימשיכו לצחוק ולחיות, עם הבן ,,,החייל, בזכות  ההחלטה הזאת.  

הודעה נמסרה למשפחה

בראשית  השבוע האזנתי לחדשות,  ובתחילתם נאמר, (ואני מצטט) שכוחות  צה'ל נתקלו בכוח אויב , קָצין נהרג  והודעה נמסרה למשפחה ,בעניין הצוללות אמר  היועץ,

רגע,,, רגע,,,  לעצור רגע, מה זה , איזו הודעה נמסרה למשפחה , רגע,,,  הרי ההודעה שנמסרה למשפחה, זה לא שהבן מאחר לבוא,,, ההודעה הנוראה שנמסרה  למשפחה אומרת: שהבן החייל, לא יבוא יותר, אף פעם לא יבוא,,,

 אני יודע שזה מה שכתוב לקריינית לומר, והיא  עושה את מלאכתה , אבל כשהיא אומרת "הודעה נמסרה למשפחה", לו  לפחות עצרה רגע לפני שהיא עוברת לַמשפט הבא, שהוא צוללות,,, או בחירות,,,  או חקירה חדשה ,,, 

רגע  אחד הפסקה ,,, כי כשהיא אמרה  "הודעה נמסרה למשפחה",,, עם קצת  דמיון אתה מבין, שברגע הזה התמוטט בית  באיזה שהוא מקום בארץ , אמא אחת התעלפה, אבא  אחד קיבל התקף לב…

והמשפחה הזאת שההודעה נמסרה לה, כבר איננה  המשפחה שלפני ההודעה ,

 מה אני אגיד  לכם אפילו שכולנו  קהי חושים כבר, ואטומים, מרוב הודעות  שכאלה , שנמסרו לכל כך הרבה משפחות, לאורך  השנים, 

בכל זאת יש  סיטואציות שהנשמה  זועקת בהן לביטוי אחר , בטוי של שותפות, של  הזדהות , של צער,,, לא משהו יבש וטכני עד כדי  צמרמורת, 

אני כבר לא מבקש  משהו שהיה נהוג פעם  כשהיו מוסיפים "אנו מודיעים  בצער", זה אולי יותר מדי , לבקש  היום,,, אבל הפסקה,,, שלוש נקודות,,,  שנבין שלא בסתם הודעה מדובר , אלא בחורבן. 

המשוררת  רחל מלמד איתן כתבה ספר  שירים שלם בשם מתת אהבה אותו  הקדישה לבנה איתן שנפל ברמת הגולן, והיא  מיטיבה לתאר את מה שקורה בבית אחרי שנמסרה שם  הודעה. וכך היא מתארת את הרגע:

המוקש  שהתפוצץ

 לא בַשדה ,(התפוצץ) בֶאמצע הסלון!!!

התפוצץ,,,

והיינו מסובים,

אנחנו ואתה , וצוחקים

ופתאום הכול התנפץ

וכל איברנו, התפזרו, ועפו דרך  החלונות,

והבית ריק,,,

ואיש לא חי בו עוד,

רק רוחות  מרחפות , באות והולכות,

נְשמות קרובות מתרחקות,

בודדות נֶעלמות,

מחפשות,,, ושבות בידיים  ריקות,

והן לא מספרות,   שתיקה מרחפת בין הווילונות.

בבקשה לעשות הפסקה  אחרי ההודעה שנמסרה למשפחה , הודעה שהיא ברק קולקטיבי, אך שלקול  הרעם שלה רק בית אחד מאזין ומתרסק.

אמירות נחרצות

אמירה נחרצת שאומרים אותה  פעם אחת, היא משכנעת ואמינה, אמירה שחוזרים עליה שוב ושוב , הופכת להיות  צחוקים, וכבר לא מעניינת אף אחד,

אני רוצה לדבר  על כמה אמירות שלכאורה  צריכות אצלנו לעורר מחשבה,  אבל מרוב שימוש הן כבר מעוררות חיוך  ,

למשל   שאנחנו הולכים  לקראת הבחירות הכי  משמעותיות למדינת ישראל, הבחירות הקובעות  ,הכי הגורליות, שאֶרץ ישראל שהייתה לפניהן , לא  תהיה כבר אותה אֶרץ אחרי הבחירות האלה הגורליות,  המשמעותיות, המטלטלות,  

ואני בטוח  שאחרי הבחירות  האלה , יהיה שוב מי שיאמר  שהבחירות הבאות, אלה שאחרי הגורליות  האלה שתבאנה מתי שתבאנה, הן תהיינה , הגורליות! המשמעותית ! החשובות ביותר! לגורלה של המדינה , 

ולמה אני יודע שזה  מה שיֵאמֶר, כי הייתי פה לפני הבחירות  האלה , ואלה שקדמו להן, ואלה שלפני אלה שקדמו  וזה תמיד היה הכי גורלי , והכי מטלטל, והכי משמעותי, 

מישהו  מן המערכת  הבטחונית אמר  שהאדמה רוחשת ביהודה ושומרון, והיא לפני פיצוץ, שכמוהו  לא היה במחוזותנו,

לא נעים אבל גם את המשפט  הזה שמעתי הרבה פעמים ממלחמת  ששת הימים ,ועד ימינו אלה,

וזה  תמיד שם לפני פיצוץ , כי  מה לעשות, הם לא משלימים שם בצדק (ולעולם  גם לא ישלימו) עם צה'ל בַרחובות שלהם, לכן  זה כל הזמן רוחש וכל הזמן לפני פיצוץ.

ואומרים גם ,וחוזרים  ואומרים, שאנחנו לפני אינטיפאדה  שלישית, או רביעית, או שתים עשרה , מה חשוב,,, העיקר שאנחנו כל  הזמן רגע לפני אינטיפאדה, כמה פעמים שמענו כבר את המשפט המאיים הזה, 

רגע לפני אינטיפאדה, אז התרגלנו.

מחר  לפי התחזיות  תהיה סערה מן הגדולות  שהארץ חזתה, עד הבוקר הרוח עלולה לרסק  בתים, בבקר הרמתי את הכיסא שנפל בחצר ,מן הרוח, וחיכיתי לסערה הבאה. 

אז כשמודיעים אצלנו על  סערה , אנחנו כבר מורידים  מן הארון את בגדי הקיץ…

מפלס  הכנרת כל הזמן יורד , ואני לא מבין  למה עוד רואים שם מים בכלל,,, במה שנותר  לפי ההודעות על המפלס…שלא חדל לרדת מימי הטורקים,

ידעתם  שאנחנו כל  הזמן לפני סוף  הדמוקרטיה בֶארץ ישראל ,  כל הזמן אנחנו רגע לפני סופה,,,  ועדיין מעניין, איך כל אחד אומר מה שהוא רוצה, על מי  שהוא רוצה, ואם אני צריך לבחור בין כל הדמוקרטיות שסביבי  מסוריה לבנון טורקיה ירדן מצרים עיראק כולל ארצות אירופה ואמריקה , לא יודע ,,, אני עדיין  מעדיף את הדמוקרטיה המופלאה שכאן , בה כל אחד יכול לצעוק בכל מקום ובכל כיכר ולפני כל  מנהיג שאין כאן דמוקרטיה ושהיא כל הזמן על הסף ורגע לפני סיומה,

ותדעו לכם  שבעניין הקו  האדום שנחצה, ולא חשוב באיזה נושא,  אנחנו סמוקים כולנו, מִקָווים אדומים שנחצים מידי יום, 

ממלחמת השחרור הוא  כל הזמן מאדים הקו הזה ,ובוער  כמו אש התמיד. 

יום שישי הבא יום המבחן  בעוטף עזה, אם הם שוב יפגינו צה'ל ידע  מה לעשות וזה זה סופי , אם הם רק יתקרבו לגדר  זרועו הארוכה של צהל..וכו' 

זהו זה סופי , יום  שישי הקרוב, נשמע מוכר ? אבל  אם לא נגיד ככה, מה נגיד? מתרגלים. 

דוד בן גוריון

השבוע  היה יום פטירתו של דוד בן גוריון ז"ל, שהיה ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון של מדינת ישראל. לו הייתי נוטל על עצמי לכתוב את כל קורות חייו של האיש המופלא הזה, של מייסד המדינה שלנו, בוודאי שאפילו כל התוכנית הזאת בת השעה לא הייתה מספקת, גם כמה תוכניות לא. לכן בחרתי להסתפק בסיפור אחד אישי, שזכיתי בו בגלל ידידי הטוב, העיתונאי רפאל בשן.ז"ל ומעשה שהיה כך היה. 

ביום מן הימים מצלצל אלי העיתונאי בשן ומודיע לי שהוא יורד לשדה בוקר לראיין את דוד בן גוריון, והוא מזמין אותי להצטרף אליו. 

חשוב להסביר וחשוב לדעת שבמערכת ההערצה ובסולם החשיבות, לו היה אומר לי אז בשן שהוא הולך לראיין את נשיא ארה"ב ואת מלכת אנגליה ביחד – זה היה בטל בשישים למול ההתרגשות שאחזה בי אז,,, כששמעתי שאני, אני – אעמוד בדָלת אמותיו של מייסד המדינה העברית, דוד בן גוריון. והוסיף אז העיתונאי בשן ואמר לי: "קח איתך איזה תקליט ותן לו מתנה, הוא בוודאי ייתן לך ספר עם חתימה בתמורה". 

כשבוע התייעצתי עם כל מי שרק יכולתי, איזה תקליט מביאים לבן גוריון? בָסוף נזכרתי שבאחת ההופעות שבנוכחותו שרתי רומנסה ספרדית, והוא נראָה אז לי כמו נלהב. לקחתי עמי לכן אוסף של שירי רומנסות שחלקן אני שר, חלקן זמרים אחרים. ועכשיו החלה ההתלבטות הנוראה מכל – מה כותבים לבן גוריון? "בידידות"? – הוא לא ידידי. "בחיבה"? – לבן גוריון? זה מצחיק. "בהערצה"? – הוא בטח לא יאהב את זה. בָוויכוח שביני לביני, גמרתי על "בהוקרה למר דוד בן גוריון" וכך היה. 

העיתונאי בשן ששלח לבן גוריון שבוע קודם את השאלות, היה משוכנע שהוא בוודאי עבר על השאלות ויהיה מוכן לראיון כמצופה. 

כשהגענו לשדה בוקר כִיוְונו אותנו לָצריף שלו ורפאל בשן דפק על הדלת והיא נפתחה כדי סדק צר, ובן גוריון, הושיט לבשן את התשובות לָשאלות בכתב ידו, ואמר לו: "אלה התשובות לשאלותיך, שלום!" וטרק את הדלת בפנינו. 

ואנו, שבאנו ממרחק' וראינו רק בדל אוזן וחצי עין של בן גוריון לא כל כך ויתרנו. לא כל כך הסתפקנו בָתשובות הכתובות שנמסרו עם טריקה, ו"שלום" ובלי להתראות. 

בשן הבריק באותו רגע. הוא דפק שוב על הדלת ואמר לבן גוריון: "אה, סליחה, מר בן גוריון, אני לא מבין את הכתב". בן גוריון חשב רגע ואמר: "טוב, כנס". הצביע עלי ושאל את בשן: "וזה, מי זה?" אמר לו בשן: "ידיד, זמר ידוע". אמר בן גוריון: "שיחכה בכניסה". וישבתי בחוץ עד שרפאל בשן גמר לשאול מחדש את כל השאלות. 

עכשיו הגיע תורי, ורפאל בשן אמר לבן גוריון: "ידידי יהורם יכנס עכשיו לדקה ברשותך כי יש לו גם תקליט בשבילך". ואמר אז בן גוריון: "אני כותב את ההיסטוריה של עם ישראל, אין לי הרבה זמן לשירים, אז בבקשה מהר". אז נכנסתי מהר. והיה שם ארון זכוכית, אני זוכר, מתחילת החדר ועד סופו. וכשעמדתי למול בן גוריון והוא הרים את עיניו בָכיוון שלי, המרפק שלי נתן מכה בזכוכית שבארון, וזה זעזע את כל הקיר. וחשבתי אז "למה אין חור באדמה שיבלע אותי עכשיו?" כי המבט של בן גוריון חדר אותי והמשיך עד מפרץ אילת. 

ניגשתי לבן גוריון עם התקליטים, הגשתי לו אותם ובן גוריון שאל אותי: "מה זה?" אמרתי לו: "שירים בלאדינו. תקליט, זֶמר, שרים שירים". אמר לי בן גוריון: "זה לא מעניין אותי. בכלל, שירים לא מעניינים אותי. פולה אהבה שירים, אני לא". ועמדתי למולו עם תקליטים ביד, מָתָנה לא רצויה, חסר אונים, אבל לא נעלבתי כי זה היה בן גוריון. ואז הוא אמר לי: "אני אתן לך ספר, ואת הדבר הזה שהבאת תן לילדים במדרשה". 

הוא הוריד סֵפר מן המדף וחתם עליו "לידידי יהורם גאון", ואני הייתי אז ברקיע השביעי.

כשהתחלנו רפאל בשן ואנוכי ללכת לעבר הדלת שאג עלינו בן גוריון: "לעמוד! מיד!" שאלנו אותו "למה?" והוא ביקש מאיתנו להחזיר לו את העט שלו. ואנחנו עמדנו כמו שני כייסים שנתפסו בקלקלתם, מנסים להסביר לו שלא לקחנו שום עט. והוא אומר לנו שוב: "להחזיר להחזיר, זו העט שאני כותב בה את ההיסטוריה, מה איתכם?". 

רפאל אץ לשולחן, לפני שתהיה קטסטרופה של בושה, הזיז עיתון ודף נייר שהיו שם, ומצא את העט. בן גוריון לא כל כך התנצל, רק אמר: "שלום, שלום, אין לי זמן, תצאו תצאו". 

כשיצאנו חשבתי, שמי שמכריז על מדינה לא יכול להיות איש רגיל, הוא חייב להיות יוצא דופן בכל הלכותיו. ובן גוריון באמת היה כזה.

ולי יש היום ספר מידידי, דוד בן גוריון. 

מדרשיר של עובדיה חממה

המדרשיר של עובדיה חממה  הפעם הוא לפרשת ויצא, והוא מתפייט על סולמות, חלומות, וכוחה של האמונה והאהבה. 

כל אדם הוא  סולם שניצב פה בִּתהומות עולם העשייה וראשו מגיע לשמים.

חלומות הם סולמות לשמים

אנשים עוברים בדרכם,

חלומות הם נבואות בַעיניים

מלאכים מסייעים בידם,

עולים ויורדים, ועולים ויורדים, ועולים,

אומות ,אנשים, מלאכים, יורדים ועולים

האדם הוא כמו סולם

הוא ניצב פה בעולם

וראשו השמיימה מגיע

מלאכים כבני אדם

יש עוד יופי בעולם

פועלם בשמים משפיע

שנים על שנים, כימים אחדים

עולמות, אנשים, מלאכים, יורדים ועולים

מילים ולחן: עובדיה חממה

שירה: עובדיה חממה וגיל עקיביוב

הפוסט גאון ברדיו 16/11/2018 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

וואווו,איזה שבוע מסעיר  שהיה לנו הא?, בנט וליברמן  מנסים להוריד ידיים, אורן חזן פוגע בחבר כנסת אילן  גילאון, היועצת המשפטית דינה זילבר מדברת על נאמנות ובגידה, חבר  הכנסת שטרן והשרה רגב בעימות של מי טו ,ויו טו… המפכ'ל שולח מכתב  ליועץ המשפטי בגנותם של מחליפיו בתפקיד, (סליחה לא הוא שלח, היועצת המשפטית שלו שלחה) לבייב  נאשם בהברחת יהלומים, פסל של שרת התרבות בשמלת כלה בכיכר הבימה, הצוללות, שבוע אחד ולהבדיל "הפוך  בה והפוך בה דכולי בה" ו"העיר שושן צהלה ושמחה" יש אקשן יש בלגנים לא משעמם אצלנו, וזה רק מה שאני זוכר  בשליפה מן הזיכרון הקצר, כי בארוך יש גם את זדורוב,,,ובטח היו עוד סקנדלים אבל אני לא זוכר אותם עכשיו ומוטב שכך  ,אין לך יום ,,,היום , שלא נפתח באיזה סקנדל, חשוב או לא חשוב , מה חשוב בעצם ,אין יותר עיקר וטפל, העיקר סקנדל, שמספק  לכל הטלוויזיות והרדיו חומר אין סופי למכביר אותו אנו לועסים ,כאילו היה ממתק.

השערוריה, כל  שערוריה, מתחילה בבקרו של יום, ומשם  ואילך אין לך תחנה (רדיו או טלוויזיה)  שלא מורחת את זה ולשה את זה ,ומעסה את זה  לעייפה , עד שזה נהיה בצק ולחם, אותו אוכל הציבור המכור  לריגושים אין סופיים, עם של קריז אנחנו, חייבים סם חדשותי,  אחרת נתמוטט.

ומאולפן לאולפן  מפרשן לפרשן זה מעצים,   וגודל , ומיתמר לגובה, עד שהוא מחשיך לנו את שמינו.

שלא תהיינה אי הבנות, אני מדבר  לא על הידיעה, שזו חובתו של כל כלי תקשורת, אני מדבר  על המינון, על זה שלוקחים לעיתים סיפור מטופש, רדוד, חסר כל תוכן,  משולל כל מהות, שלא שווה שורה בעיתון, (לא שורה- אות) ועושים ממנו נושא  ממלכתי לאומה , עם פרשנים, של בעד ונגד.

אני מאמין  שבמשך השבוע כל שבוע בעצם, קורים  המון דברים כאן בארץ ,מהם חשובים לחיינו  כאן הרבה יותר מן הקשקוש התורן של מי אמר למי מה ומתי… דברים  שהעורך של החדשות זורק מהר לצד ,(מחוסר עניין לציבור), 

הוא  החליט כך , ובאחת  קובע לנו את סדר יומנו, בו מה  שאמר שטרן לרגב זו חגיגה, ומה שאמר חזן  לגלאון זו הילולא, וחבר הכנסת שעדיין לא יודעים את שמו ושנאשם  בהטרדה,,, זה יותר מטקס המשואות,,, 

והם שולים  בשבילנו עורכי  החדשות,מתוך המכלול המרהיב , רק את  הרעש והסחי, כי הוא מעניין יותר, וממחזרים זאת  בשבילנו ועושים מרפש גלוריפקציה של סיפור, ונוטעים בנו  תחושה, שככה אנחנו נראים! וזה שגוי ! ולא אמיתי! ,כי אנחנו לא  נראים ככה , בכלל לא.

זה רק אוסף מקרי של  בלגנים מעופשים שהוציאו אותם  בשבילנו מתוך השלולית, אבל מסביב לשלולית ,שרק עליה מדווחים, המון  ירוק והרבה יופי שאין לו שום בטוי כי הוא לא מעניין לְדעת מי שקובע מה  מעניין אותנו ומה לא.

 למה זה ככה ? כי  כמו הטלוויזיה הפכנו כולנו  למדינת פרומו, אין לי ספק שראיתם  לא פעם פרומו , קדימון לסרט, והייתם בטוחים  לפי הקדימון המתומצת, שהסרט אדיר, רק מה,,, שבפרומו  עורכים לך את נקודות השיא של הסרט הכי מעניינות ומגרות ומשלהבות , והן באות לך  בריכוז ובהרף עין, ואתה בטוח שהסרט יהיה מהמם כמו הקדימון , והנה הסרט מגיע , והוא  ככה ככה, הקדימון יצר ציפיות והסרט באורך מלא,, ממש לא מה שהיה בפרומו.

אז ככה  אנחנו חיים  בסרט ,סרט מלא עם  הרבה נקודות אור עם  יום יום מפואר ונשגב  בארץ מאוד מיוחדת , וראויה לכל  הכבוד וההוקרה, ולנו הציבור הרחב  מראים מדי יום, רק את הפרומו, ובָמקרה הזה חשוב לציין  ולצעוק, שהסרט שלנו ששמו מדינת ישראל טוב יותר לאין ערוך, מן הקדימון היומי יומי הטלוויזיוני המדכא  שלו.

יגאל עמיר

יותר ויותר  אנחנו עוטרים  כתרים (בעיקר בעצְרות  זיכרון), עוטרים כְתָרי שווא לראשו  של רוצח , ראש הממשלה רבין.

"הרצח  המוצלח שבהיסטוריה"  "הכדור שעצר את תהליך  השלום" ה"איש שעצר את מהלך  ההסטוריה" , כתרים מגואלים שאנו  מכתירים בהם רוצח, ומעצימים את פועולו המתועב משנה לשנה יותר ,  

עשרים  ושלוש שנים  כבר , והוא לא ידע  שהוא כזה ,ובאה עת להודות כבר בכך   ולהפנים, שהוא סתם רוצח , שלא עצר  שום מהלך , סתם עוד רוצח, בִרשימה ארוכה ממנה , הכלא מלא. 

בֶרגע שאנחנו  מאשימים אותו דווקא, בעצירתו של  תהליך השלום, אז יש לנו סיבה, ותרוץ, למה  עדיין אין שלום ביננו לשכנינו.  

ומן המהמורה השגויה הזאת , לא נגיע לעולם  לשום פתרון, כי,,,, כי יש סיבה…הרוצח עצר את  התהליך,,, וזהו ! וכל שנה נְבָכה שוב את התהליך שנעצר  עם הכדור הרצחני. 

ואם נמשיך  לחשוב כך, נשָאֵר שם לעולם  ברביעי לנובמבר אלף תשע מאות  תשעים וחמש ,עם הסיבה , והתירוץ  למה אין שלום?

כי הרי הרוצח עצר את  תהליך השלום.

ונשכח  בשל כך, נשכח  מאוד,,, להתייחס  בתסכול צורב,ובאכזבה גדולה, לכל  הנסיונות שנעשו כבר על ידינו מאז ,כדי  להביא שלום כמו ההתנתקות, והפקרת חבל עזה  לכנופיות החמאס, כמו ההצמדות הבלתי מתפשרת להמשיך את  הסכם אוסלו כלשונו, כמו כל ההתנהלות הכנה של ממשלות ימין ושמאל  להליכה אל,,, ולקראת,,, 

שכתגובה קיבלנו רק אינטיפדות  על הראש כי ראו בָמהלכים האלה סכנה לְרעיון  השיבה. והשלמה עם ישות ציונית שמקומה לא כאן אלא רחוק מכאן.

 התואר  המפוקפק הזה שאנו  מעניקים מדי עצרת ,  לרוצח שכאילו מנע את תהליך השלום,,, מונע מאיתנו  לחפש את התשובה האמיתית, כי הרי יש כבר תשובה הרוצח…שמנע את התהליך,,,

אבל  התשובה האמיתית  נמצאת למול עיננו (עם  הרוצח, ובלעדיו בעיקר בלעדיו),  התשובה תמיד הייתה, ואנו במין התנשאות  של מבוגר המביט בילד שלא מבין עוד, נמנעים  מלהודות מי ואיך עצר את התהליך,

אז ככה לא היה תהליך,  אף פעם לא היה,,, מימי המרד הערבי הגדול  מן הימים שיהודים החלו עולים ארצה לא כדי למות  בהר הזיתים , אלא כדי לבנות בה ולהבנות והם קראו לזה  גאולת הארץ , מאז פסק התהליך שלא החל מעולם,  

עם זה צריך להתמודד, עם  העובדות האלה עם ההצהרות  האלה ש"מדינת פלסטין החופשית והעצמאית" ובירתה ירושלים המזרחית, תקום בוודאות מוחלטת. 

אמירות כמו ש"העם הפלסטיני" אשר החל את מאבקו הלגיטימי לפני מאה שנים מאז הצהרת בלפור ימשיך במאבקו ולא יוותר על זכויותיו הלאומיות הנשענות על החלטות המוסדות הבינלאומיים, ובראשם זכות השיבה, ההגדרה העצמית והקמת המדינה הפלסטינית שבירתה ירושלים.

כל זה לא אני אמרתי  אלא " יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן)אמר זאת  ואומר זאת השכם והערב, הוא אמר את זאת לפני רצח רבין והרבה פעמים אחרי. עם זה צריך להתמודד.

למותר לציין שלו חי  רבין, היה היום קרוב לוודאי מראשי  הדוברים נגד חלומות השווא האלה. 

הריקודים בבית שמש

לְריקודים ברחובות, בעת  היבחרו של ראש עיר כבר התרגלנו, הבוחרים  שמחים שהנבחר שלהם יהיה ראש עיר , לרוב מדובר  בְחילונים שעושים זאת , לעיתים זה חרדים שראש העיר הנבחר שלהם, או שהוא חרדי , או   שבדמותו ומעשיו בעיקר הבטחותיו, הם רואים שליח של אמת לעניינם, אז גם זה ראינו, מה שלא ראינו  מעולם , וזה היה בחיפה ובבית שמש זה חרדים שרוקדים לכבודה וניצחונה של אישה שנבחרה, לכבודה של רואשָת  ולא ראש!!!

וזה משהו  מאוד מאוד , יוצא דופן  ומעורר תמיהה. שהרי אם אנחנו החרדים,,,רוקדים לכבודה של  חילונית, שאינה חרדית או לכבודה של אישה מן הציונות הדתית שגם היא אינה חרדית , למה שלא  נעמיד כבר ברשימותינו שלנו לעיר, ולכנסת נשים, ושנוכל לרקוד סוף סוף לכבוד אישה משלנו שנבחרה,

איפה ההגיון לשמוח  בבחירתה של אישה ובה בעת,לא לתת לְאישה משלנו  את הזכות להבחר ,משונה לא?

אפשר להבין  זאת בשתי דרכים, דרך  אחת לא ביותר נעימה,,,  המכניסה לחיינו מושג חדש שלא  שמענו כמותו במחוזותינו, גויה של שבת,(במקרה שלנו, גויה של עיר,  ולפי האקדמיה ללשון גויָת) ) כמו אותו גוי שמדליק בשבילנו את האור  או מפעיל את המזגן, אז הנה לנו ראשת שתפעל למעננו ולרווחתינו,

 האפשרות  השניה המאוד מעודדת  שאנו בתחילתו של תהליך  מבורך,,, שאנו עדים לַצעד  הראשון שלו ,משמע קודם כל אישה  נבחרת משל החילונים, לבדוק את הרעיון  על יבש,,, השלב הבא , כשנתרגל לרעיון ונראה כי טוב,  נבחר כבר אישה משלנו מתוך הבית. ואז נרקוד לכבודה, אולי אפילו  איתה, מי יתן וכך יהיה.

מנהיגים

יש  משהו  אחד , שגובר אצל כל  ראשי המפלגות שלנו , על  הרצון להחליף את השלטון , אף אחד מהם  לא מוותר על המקום הראשון.

כולם  חוץ ממפלגת  השלטון , צועקים  היום ממשלה רעה , ממשלה רעה , צריך  להחליף, צריך להחליף , ואם זה כל כך  חשוב להם , לכל ראשי המפלגות, איך זה שהם לא  מתאחדים כולם , לפני הבחירות כדי להוות כוח אמיתי שיחליף את  השלטון, הכול הרי רע כל כך, לדעתם הבלתי משוחדת, אז למה הם לא מוכנים, כדי לשנות זאת להיות  מספר שתיים או שלוש.

וזאת  בפשטות, כי יש  להם דבר חשוב מהחלפת  הממשלה , דבר חשוב מן המדינה, חשוב  מן החזון, המקום שלהם ברשימה , כי אם הוא לא ראשון , אין להם עניין , וזה גובר על  השליחות ,ומקטין את חוזקת טיעוניהם. 

וכולם שואלים קודם כל,איפה אני בתמונה  כי אם אני לא ראשון אין לי עניין 

אלה לא מנהיגים, אלה פוליטיקאים.

משה ברח  מן השליחות , אמר שהוא  כבד פה…

וכששמואל כינס את כל העם לבשרם על היבחרו של  שאול בן קיש. התחבֵא שאול (שבסך הכל הלך לחפש אתונות)  והעם נאלצו להוביל אותו אל שמואל בכוח.

דוד הגיע למלוכה  מאחורי הצאן , כולם  היו מנהיגים שלא רצו  להנהיג ,

ביקשו זאת  מהם כי מנהיג  אמיתי לא רוצה להיות ראשון,  מנהיג אמיתי לא חושב שהוא ראוי להיות ראשון דוחפים  אותו לכך, 

מנהיג  נבחר על סך כל  תכונותיו, לא כי  הוא אמר רוצה אני,, 

וכשיהיה אחד שלא יהיה איכפת לו מה מקומו  ברשימה,בכל רשימה ,אנחנו כבר נזהה אותו, כָאיש שצריך לשים אותו  בראש הוא השליח הוא המנהיג, 

דבר נוסף, לכל  המנהיגים הייתה הנחיה מקראית  וצווי,,, לא "ימוש ספר התורה מפיך",  לא לא , במובן של הדתה אלא, במובן של תוכן  רוחני, שיזין את שליחותו יפרה אותה, 

לא בכדי מלאה ספרייתי בהגותם של  מנהיגים עתיקים , כמו בן גוריון ברל בגין, שזר,   ששליחותם באה להם מן הרוח מן ההגות.

 לטוענים היום לכתר ,אין  חוברת כתובה וזה אומר הרבה.. 

הפוסט גאון ברדיו 09/11/2018 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

לעניין  הסערה החדשה, בא  לצעוק, ולהבדיל,,, ובמחילה,,,מביאליק,,,בא לי לצעוק את  השורה הראשונה בשירו "על השחיטה", "שמים בקשו רחמים עלי"

עלי,,,  על כולנו,,, שכולנו  תחת חשרת עננים מתמדת  בה: "עוד זה מדבר וזה בא" שאין לך  יום שאין אנו מטולטלים בו כאילו היינו מטוטלת של  אורלוגין ישן.

השבוע פורסמה דבר קונספירציה, משמע  מזימה…קנוניה… שבין חבר כנסת לשעבר לָנשיא , כדי להדיח את  ראש הממשלה, אם זה נכון זה נורא ואיום, אם זה פרי דמיון זו  קונספירציה הפוכה,,, וזה יותר מאיום,  

מה  יאמר  קורא העיתון  הדבוק לְחדשות  הערב בטלוויזיה,

"אוי לי מיצרי , ואוי  לי מיוצרי", בשתי האפשרויות  אני יוצא מסכן ומבולבל , מישהו  יודע מה האמת???

כדי שנדע  בעד מי אנחנו???

ויש עוד  מעט בחירות , אלוהים ישמור, מה שמחכה לנו.

עצרת זכרון לרבין

עוד מעט  תהיה עצרת  זיכרון ליצחק  רבין, ומאחר שמעט זמן קודם, כבר היו  טקסי זכרון בהר הרצל ובכנסת, שם שמענו את  הקולות וראינו את המתח העצור, קל לשער איך  תראה העצרת בכיכר .

ואפילו  שיביאו אליה רבנים , או  נבחרי ימין , מתחת לפני השטח  האש תבער שם,,, וזו תהיה בסך הכול עוד  מליאה סוערת, רק שבִמקום בכנסת, יהיה זה בכיכר  רבין , המקום בו נרצח ראש הממשלה.

ושוב יטיחו  אלה באלה את  כל הטענות, המוטחות  מזה עשרים ושלוש שנים, ורק זכרו של  רבין לא יהיה שם בכיכר. 

הייתי  מרותק לדבריה הקשים, של  נועה נכדתו של רבין, בהר הרצל, והפלגתי משם וממנה, לימים  רחוקים,,, אחרים,,, מלאי תקווה והערצה לַסבא של נועה , האיש המופלא  יצחק רבין, זכרונו לברכה, אני זוכר שהוזמנתי על ידו לשיר בָטקס בו קיבל  פרס נובל, ושרתי שם לכבודו ,בהתרגשות רוטטת, את המילים שכתבה לאירוע תלמה אליגון, 

שרתי לו בהערצה  אדירה, והאמנתי באמונתו , שסחפה אז  רבים, שרתי לכבודו:"שלום יבוא עלינו ועל טפינו, 

נקבל  פניו, סוכת  שלום נפרשת , ימי סליחה וחסד, הוא יבוא עכשיו הוא  יבוא עכשיו.

הוא קרב  חלום לבן, ששנים אותו חלמנו, הוא קרב,,, כי בא  הזמן, 

ודמעות שלא יבשו עדיין, לאורו ינצנצו אלפי קשתות  שבשמים,

הוא יצמח  השלום , מדם  האדמה, 

יעלה מים גדול , של כעס ואימה.

שרתי לו אז בכל  הקול, והלב, התרגשתי מן  המעמד אותו זיכה אותי , בעיקר   מן השלום שלפתחנו, בו האמנתי אז  בכל מאודי. כמוהו וכמו רבים אחרים.

בימים  ההם הייתה מחלוקת  בעם, בין המאמינים בתהליך השלום, ובין  אלה שראו בַתהליך אסון, ואני הייתי בין  המאמינים בַאיש, בתהליך, בדרך, ברצון , ביושרה האישית   שלו , וכן,,, שיש אפשרות שיהיה בשלום.

הייתה מחלוקת, נוראה   היו ויכוחים איומים, היו  הפגנות סוערות, מבהילות, הייתי  בֶארוע בו הקיפו את רבין במעגל של  שומרי ראש, כי הקהל המשולהב רצה להתפרץ לבמה, וכנראה  להרביץ לנואם, עד כדי כך היה זה נורא. הייתי שם ראיתי  את זאת במו עיני, חרדתי לשלומו.

איש  מבין המפגינים, החולקים , והמתנגדים לא  שער בחלומותיו המסויטים, שהנורא מכל יקרה  ובן עוולה יהודי, ירצח מנהיג נבחר בארץ ישראל, 

אף אחד  לא שער , אף אחד  לא האמין שזה יקרה  ,שזה אפשרי,,, 

באף  מחנה לא שערו את  הזועה הזאת, לא בָמחנה  שראה במהלכו של רבין אסון,  ולא במחנה שראו בו קשת בענן , 

שהרי  אם היו חוזים   אחד למליון את העתיד לקרות,  כל עיריית תל אביב הייתה סטרילית, ומוקפת  בצבא, אם היו חושבים שיש אפשרות בכלל שזה יקרה,  אולי לא הייתה עצרת בכלל, אולי אפילו רבין היה משתכנע  ולובש שכפ'ץ!!!

אולי היו אז מצלמים  את דבריו ומעבירים להמונים  דרך מסך, לו רק ידעו לו רק שיערו  שזוועה כזאת יכולה לקרות.

אבל איש לא שער  את החורבן הנורא הזה. היו  ויכוחים נוראים היו תמונות נוראות  היו בטויים אלימים אבל שוב איש לא האמין  שרצח מתועב שכזה יכול לקרות.

ובלי להכנס  לזרמים ותת זרמים ,  ומי אמר מה , למי , ומתי , ההסטוריה  צמצמה כבר את הסיפור ,בכמה משפטים ,לראשי  פרקים ואפילו בתמונות,  

סיפור שיש לנו בו, מרפסת,  נואמים , ארון מתים , תמונות  עם כפיה וקהל משולהב, שהובילו לטראגדיה נוראה.  של רצח ראש ממשלה מה שהביא לבחירתו של ראש ממשלה מן  המחנה שהתנגד למהלך, 

וכך  יצא שמתנגדי התהליך, מתוכם יצא רוצח מתועב, תפשו את  המקום במנהיגות, במקומו של הנרצח.

וכך לשיטת  המחנה המאמין, נרצח תהליך  השלום…

ואני חושב  מי יודע ,,,מי יכול  לדעת, מי יכול לנבא   את האמת האמיתית,

לי קשה להאמין  שהרוצח עצר את תהליך השלום,  אחרי כל כך הרבה שנים של נסיונות  פיוס , בכל קומבינציה נבחרת משלנו מימין משמאל ומממרכז   אני נוטה להאמין שהצד הערבי שבסכסוך ,הוא זה שלא לא נתן, ולא נותן לתהליך  לחיות ,  

אבל  רצח היה ,  והוא רוצח אותנו, את  כולנו , משנה לשנה יותר, אם  כוונתו של הרוצח הייתה לחלק את  הממלכה , בזה אולי צלחה לו דרכו  ,

ואנחנו הולכים  ומתרחקים האחד מן  השני, ובסוף באמת תהיינה שתי מדינות , "שתי מדינות לשני עמים" עם  אחד שהתנגד לתהליך שלום , ומתוכו יצא רוצח, ועם אחר שהאמין בתהליך  ומאמין שהרוצח מנע את המשכו , 

ומשנה לשנה במקום  שנייחד את היום הזה לאיש המיוחד , לדמותו , לַשליחות  שנטל על עצמו, באומץ ובנחישות של מנהיג ללא חת,

 בעיקר  לסכנה הנוראה הרובצת לפיתחם של   מאבקים פוליטים היוצאים מכל פרופורציה הגיונית, למה הם יכולים לגרום, ובעיקר לאיוולת  הזו בה מתעסקים בֵסכסוכים פנימיים עת הסובב בוער לנו באש נוראה מכל כוון אפשרי.

לֵזה  צריך להקדיש את  העצרת , לא למי ינאם  ומאיזה מפלגה, את מי זה מעניין בכלל,  ואיפה רבין ' בתמונה המכוערת הזאת. 

לא  יודע  אולי אני טועה ,  אולי הימין מרגיש  שמאשימים אותו מדי באיוולתו ונבלותו  של אחד מוסת על ידי סביבה קרובה ורעת לב,  

אבל  נראה לי  שגדשה סאה  ובאה עת לְמנהיגות  מלכדת, כן למנהיגות שמייצגת  עם שלם על הימין והשמאל שבו, 

מנהיגות שיכולה להרשות  לעצמה, להיות נדיבה ולהביע בפני המשפחה  הדואבת הזועקת בצדק, את כאבה הנורא , כל  שנה ובכל עצרת,

לבוא  ולומר להם  פעם אחת בקול ברור,  אנחנו מצטערים שזה קרה, אנחנו  דואבים את כאבכם משפחת רבין, אנחנו  מצטערים שהויכוח הנורא שהיה ביננו ועודו קיים, רצח את אביכם.  

לומר להם שֶיעָשה הכל מעתה ואילך, שהזֶכר  של האיש ומה שיוותר מזיכרו, לא יהיו רק ויכוח  של שיטנת עד,,, אלא תמרור אזהרה, לַדורות הבאים שצריך מאוד  להיות זהיר, בכבודו של מתנגד. אין בצעד מופלא שכזה שום הודאה בשותפות לרצח , אלא  חיפוש דרך אמיץ בגישורו של שסע גדול אשר בעם, ולא חשוב מה יגידו ,בבייס , תמיד יגידו… ואלה שיגידו בטלים  בשישים למול מאות האלפים ,ויותר, שיאמרו הלל, לְצעד שכזה בו מתגלים גדלות וגובה אנושי ומוסרי בדרגתם של  נביאים . 

אני מאמין  שהמנהיג הראשון  שיעשה זאת יירשם בהסטוריה היהודית לדורות  באותיות זוהרות של כבוד והדרה כאיש שהביא סוף סוף לתחילתו של שלום  לארץ בינה לעצמה , שזה חשוב מבינה לאויביה.

שנים ,אחר  כך בחר בי רבין שוב  לנסוע עימו לוושינגטון  לחתימת ההסכם עם ירדן, יום  קודם העברתי לו שיר , שהיה בטוי לרחשי  ליבי, שם היה כתוב "מפני הסערה אל תירא, ומן  הרוח הקרה אל תירא, כפות תמרים יהיו לך סוכה, ברושים  זקופי קומה, יהיו חומה בצורה, רק אל תירא רק אל תירא כי בצלמו ובדמותו  אותך ברא,

באמצע  הטיסה הוא  יצא מקדמת המטוס  עד לסופו ששם ישבתי, ואז אמר לי "תודה לך על  השיר, ואני באמת לא ירא" .את זה אני רוצה לזכור  ביום הזכרון לרבין.

הטיפה

תשמעו  איזה קטע  יפה ששלחה לי  שוש אלנקווה שכולם קוראים לה ה"אדמור'ית"

לא יודע  מה מקור הקטע,  אבל הוא מקסים ביופיו. 

וככה אומר  הכתוב:

״כשטיפת גשם נופלת מהשמיים: אם היא נתפסת בְידיים נקיות, היא טהורה מספיק לשתיה.  

אם היא נופלת לביוב, ערכה נופל עד כדי כך שלא אוכל להשתמש בה אפילו לרחיצת כפות רגליי.  

אם היא תיפול על משטח לוהט היא תתאדה.  

אם היא תיפול על עלה כותרת של פרח הלוטוס' היא תִזהָר כמו פנינה, 

ולבסוף, אם היא תיפול על צְדפה היא תהפוך לפנינה.

הטיפה נשארת אותה טיפה,,, אבל קיומה וערכה תלויים במה שהיא מחוברת אליו.״

הְיו תמיד מחוברים לָאנשים בעלי לב טוב.  הקיום שלכם יִיטָב ועֶרככם יעלה.

שבת

השבוע  ראיתי באינטרט הזמנה  לשבת עולמית , ולא כל כך  הבנתי במה מדובר והיה כתוב שם: בואו לקחת חלק בַמיזם המדהים שבת עולמית המתקיים בכל שנה! למעלה מחמש מאות אירועים יתקיימו ברחבי ישראל בתאריכים עשרים  ושש עשרים ושבע לחודש זה.

ביקשתי לדבר  עם המארגנים,וזה מה שסיפרו לי‏‏‏

שהשבת הקרובה היא שבת מיוחדת במינה "שבת עולמית"בה יחוגו מיליון יהודים  באלף חמש מאות ושלוש ערים, ובמאה ואחת מדינות, מסביב לגלובוס. במסגרת האירוע יתקיימו אירועים שונים מהקהילה היהודית הקטנה שבניוזלינד דרך שנחאי, יפן, ניו יורק, אמסטרדם, פריז, רומא ועד לשני היהודים בפקיסטן שדרך מארגני השבת העולמית הסכימו להפגש  האחד עם השני אחרי שנים של נתק.. 

השבת העולמית מזמינה כל אדם לקחת לעצמו פעם בשנה עשרים וארבע  שעות של ניתוק ממירוץ החיים, מהדיגיטל, מהסמארטפון, מהרעש כדי להתחבר יחד לָמשפחה, לָקהילה' באמצעות אירועים משותפים של קידוש, הבדלה, סעודות המוניות ברחובות העיר. להתנתק כדי להתחבר 

היוזמה החלה בשנת אלפיים ושלוש עשרה, בדרום אפריקה. אדם מהקהילה היהודית בָמקום שאל את רב הקהילה, הרב ד"ר זאב גולדשטיין מה יקרה אם כל היהודים בעולם ישמרו שבת אחת. 

במקום לענות לו תשובה פילוסופית, החליט הרב לנסות ולראות אם ניתן קודם לקבץ את כל היהודים במדינה שלו כדי לשמור את השבת יחד. מהר מאד תפסה ההזמנה שלו תאוצה והצטרפו אליה עשרות אלפים שהסכימו לחוות בפעם הראשונה שבת כהלכתה, וזו הייתה עבורם חוויה בלתי נשכחת.

בישראל, יתקיימו חמש מאות  אירועים. סעודות שבת המוניות, שיתקיימו ברחובות העיר, וכל הרוצה להגיע מוזמן להצטרף לסעודה או קבלת השבת הסמוכים אל ביתו. 

גם אם אתם לא הולכים לשום מקום, אלא סתם נשארים בבית, תעשו טובה לעצמכם, כדי  לחוג עם עוד מיליון איש, את האפשרות לכבות את הסלולרי ולהסתכל למי שקרוב אליכם בעיניים, ולומר לו שלום עליך, "שבת שלום"

בחירות מוניציפליות

בירושלים  של ילדותי היו  באולם ימק'א תחרויות  של שרירנים, הם היו עולים לבמה  איש איש בתורו, משוח בשמן, להבלטת והברקת שריריו, הם  היו מְאמצים שרירים למול הקהל הנלהב ,שרירי יד שרירי גב , בטן ורגל , והקהל  היה בוחר בָסוף את מר ירושלים, הרקולס של עיר הקודש,  

כל המופע  היה מלֻווה  בקריאות רמות, חלקן  מעודדות , חלקן מעליבות, הכל  בהתאם לנפח השרירים, הכי מעליב  היה כשהיו צועקים למתמודד "חבל על השמן", זאת  אומרת הוא כל כך עלוב שחבל אפילו על השמן , שהוא מרח בו את עצמו, ואת שריריו  המצומקים.

זה  הזכרונות ,,, עכשיו  לָיום יום ,,, אתה לא יכול  לנסוע היום ברחובה של עיר , בלי ששלטי חוצות  עם תמונות של פרצופים לא מוכרים , יקדמו את פניך  בכל כביש ומבנה .

אתה רואה אנשים לא מוכרים בכלל, כשמתחת להם  כתוב משהו כמו: שלמה ציטרונוביץ אחד ויחיד, אברם חנוכה ראש  טוב, אליהו זיגדון, יביא את השנוי, 

אברהם  גי'גה-שווילי, ביצועיסט, בא  בטוב, (לאן ולמי הוא בא בטוב?,,,)

מי הם האנשים האלה,? מי זה  האיש הזה שמכסים בתמונתו  בניין רב קומות, ואיך ולמה דווקא הוא יביא  את השנוי???

זה מעליב, לא? שיש מי שחושב  שנראה תמונה של מישהו לא מוכר , ומתחת  יהיה כתוב "אחד משלנו", או "ינקה את העיר",(ממי בעצם?),,,הוא הרי לא מתכוון לכבישים… 

מעליב  לחשוב שנראה  את התמונה בלי  האגדה ,,, ונרוץ  ונבחר בו ,בזכות הפרצוף  או הסיסמא. 

ואתה שואל את  עצמך עד כדי כך מזלזלים בבוחר  העירוני,  

וככה אתה נוסע  ונוסע רואה אנשים , שלא  שמעת עליהם מעולם , ולומד מן  השלט הענק שהם "ראש חדש", ו"איש חזק" ו"שיש איתו,,, עם  מי לדבר" ושהוא "אומר ועושה" ואני רואה בעיני רוחי את הישיבה  היצירתית בָמשרד לפרסום , שגבה הון מן המועמד (או מן האנשים שמימנו  אותו) ואני מדמיין איך מישהו שם מציע לאיש אפור כמו הלילה , סיסמא "בא  בטוב" וכולם מסביב צועקים "יש" וגדול, והמועמד הנדהם… מביט בהם ומתחיל להאמין  שהוא באמת בא בטוב.. ושהסיסמא הזאת של הרעיונאי המוכשר באמת , תביא אותו ללשכת ראש העיר.

יש  כאלה  שמצטלמים  בסרט, ולפי  הנחיות במאי  מספרים לנו מה העיר  צריכה, וזה כל כך חובבני  ונורא , שאתה מחליט , אחרי סרט  שכזה שהדבר האחרון שהעיר צריכה , זה את  האיש הלא מוכר הזה, שלא יודע לדבר.

 יש גם  אס אם אסים  האומרים "סומכים עליך  שביום שלישי הקרוב תבחר ב,,, וכאן בא שם,  נו באמת,,, וכמה שחיכיתי למסרון הזה , שיעזור לי להחליט.

בין שלושים , לשלושים וחמישה אחוזים  מכלל מצביעים של עיר ,בוחרים בָבחירות העירוניות, ובדרך  כלל בוחרים במי שכבר יושב שם , כי מכירים אותו ויודעים  לְמה הוא מסוגל,  

"ראש חדש"  ש"בא בטוב" ש -"רק איתו  מנצחים" עושה טוב , רק למשרד  הפרסום שמתעשר מזה,

בציבור זה לא  משכנע אף אחד ,  ולכן חבל על כל כך  הרבה כסף שנשפך סתם , כסף  שיכול היה להקים עוד בית ספר למשל.

זו בסך  הכל, תכנית  כוכב נולד של  אנשים לא מוכרים,  

אבל  בכוכב נולד  לפחות אתה שומע  שיר ויכול להחליט  אם אהבת או לא , כאן  אתה לא שומע כלום, ואתה מתבקש לפי  פרצוף וסיסמא להחליט, וזה עלבון לאינטיליגנציה.

ולמה  פתחתי בתחרויות שרירים  בירושלים כי בא לי לצעוק  לשלטי החוצות כולם "חבל על השמן"  יותר נכון חבל הכסף.

אז מה כן ?אתם  שואלים ? חוגי בית, הרבה בתים , כל  הבתים… הסברים, מצע מפורט , רעיונות חדשים , רשתות  חברתיות, לעבור מבית לבית כן מבית לבית,,,, ולנסות לשכנע שאתה  ראוי, אין קפיצת דרך בענינים האלה,   

אבל  השלטים האלה  עם הסיסמא של  משרד הפרסום , עושה להם לרוצים להיבחר את  ההיפך, כי אתה חושב לעצמך, כמה כסף הוא מבזבז לפני שהוא נבחר, מה יהיה איתו  אם חלילה יבחר.  

מדרש שיר של עובדיה חממה

פרשת השבוע  פרשת וארא

והיא נפתחת בסיפור ביקור שלושה מלאכים בבית אברהם. 

המבשרים לו כי עתיד להיוולד לו בקרוב בן. שרה, ששומעת את הדברים, צוחקת, וה' שואל את אברהם: "למה זה צחקה שרה… הייפלא מה' דבר?!".

מדרשיר  של עובדיה חממה מדבר  היום על הבחירה בשם יצחק: שמקפלת בתוכה לא רק גישה חיובית לחיים יפים יותר, אלא גם את הנסיון לפענח את  הסוד הצפון בָתלאות של דברי הימים, 

מדרשיר השבוע רוצה לומר שכל מה שקורה הוא מבחן אמונה אחד גדול, שיתברר בסופו של סיפור שאפילו שהחל רע  הוא מכוון לטוב. לא רק לטובתנו אנו, אלא לטובת העולם כולו.

בסופו של יום ,עונה, תקופה  מאה , נצחק על הכל. על העולם הזה ועל הבליו, ולעת בלותינו תבוא לנו עדנה,

על הכל נצחק

נבין את הדרך, היה בה הכרח

על הכל נצחק

כאברהם ושרה לפני המלאך

על הכל נצחק

על נסיון עקידה,שלא נדע…

על הכל נצחק

ואחרי בלותנו תגיע עדנה

אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה

ביום ההוא נהיה  כחולמים

וברינה נקצור את דמעתם של הזורעים…

הפוסט גאון ברדיו 26/10/2018 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

השבוע  הייתה מהומה, בה הארץ  געשה ורעשה, כשראש הממשלה  העליב גברת שקראה קריאות למולו באמצע  נאומו, 

וכבר שעה אחר כך, לא הייתה מהדורת  חדשות אחת , שלא ציטטה את מה שאמר ראש  הממשלה לגברת, "את משעממת" הוא אמר לה, בטרם  שהוציאוה מן האולם, 

בלילה  זה כבר היה בטלוויזיה ,בכותרות  ראשיות, למחרת היה עיתון שהגדיר את  התקרית בשם "חזית בצפון" ,לא פחות חזית  בצפון  

מעניין מה יהיה שהחיזבאללה יתקפו , מה אז  יכתבו, כי חזית בצפון כבר תפוס,

באופוזיציה מיהרו להגיב , ובחדשות  הראו את אבי גבאי , בראיון מוזמן ומצולם  כשהוא מדבר עם הגברת, בהודיעו לה ש"אותו היא לא משעממת",והיא מצידה אמרה לו  ש"היא גמרה עם הליכוד",

היה גם  מאמר שהגדיר את  נתניהו בן אלמוות, ושהוא לא סופר את  השכבות החלשות כי כולם יצביעו לו בזמן  אמת כי "הערבים על הגדרות",

וככה  מאמרים שלמים  על החוצפה שלו,,,שלה,,,תלוי  מי אומר מה, ובאיזה עיתון אתה כותב , ואני רוצה  לשאול אתכם עם יד על הלב , חוץ מכל הבלגן וההזדמנות  לחסל חשבונות , מישהו חוץ ממה שאמר ראש הממשלה לגברת, ומה שהיא אמרה  לגבאי, מישהו יודע על מה מדובר? על מה זעקה הגברת המתפרצת, מישהו בכלל מתעניין  חוץ מהחרקה, וה"קדימה בלגן" להבין מה היה שם באמת, על מה קמה הצעקה, חוץ מה-"את משעממת"

כי כל מי ששאלתי  מה היה שם? מה היא  אמרה לו? למה הוא בכלל  היה שם? אף אחד לא ידע לספר לי,

אז  ככה מאוד  פשוט , מזה  חמש שנים אין  בקריית שמונַה חדר  מיון, חמישים אלף תושבים, אלפי  מטיילים מדי שבוע בגליל, אלפי חיילים , שבאזור, ואין  בְמקרה וקורה למי מהם משהו ,אין חדר מיון להצילם כעזרה ראשונה , מאחר  ובית החולים שבצפת , רחוק כדי נסיעה של ארבעים רגע ויותר , שזה מספיק זמן  למות בו מדום לב,

זה הסיפור  האמיתי ,מאחורי  הבלגן התקשורתי המואץ, אין  בקריית שמונָה חדר מיון,  

אין חדר מיון  בקריית שמונה , והיא  מופקרת לֶמוקד רפואי ,אותו חנכו השבוע, שגובֶה כסף  מן הבאים אליו. אבל שאינו פוטר בשום אופן את הצורך  בחדר מיון. 

זה הנושא  האמיתי , והוא  הרבה יותר חשוב ממה שהוא אמר לה  או היא לו….

איומים

אני ער כמו כל  אזרחי המדינה, למה שקורה  באזור עוטף ישראל , המכונה משום מה  עוטף עזה,, ער מאוד, מצר בכל מאודי על   החיים שם שהפכו סיוט מתמשך לתושבי המקום, יודע  שמֵעת לעֵת מעיפים באוויר עוד מנהרה, יודע שבונים  גדר עמוקה מאוד כדי לחצוץ ביננו לָרעה אשר מדרום, ובעמקי  נפשי בטוח , בטוח מאוד, שצה"ל עושה את מלאכתו נאמנה,

אבל  משהו קרה לנו  בזמן האחרון, שערער  את בטחוני, וזה לא עניין  של ידע , או משהו ששמעתי,  מדובר בתחושות בלבד,

מה שערער את  בטחוני זה האיומים  שלנו, שאנחנו מזהירים  אותם כבר תקופה ארוכה ארוכה, שיזהרו  שאוי אוי אוי מה נעשה להם אם ימשיכו לתקוף ,שצה'ל  הוא כביר, שצה'ל ערוך ומוכן , שצה'ל יגיב, שצה'ל חזק, שצה'ל  יכה ,,,בגלל קו אדום שנחצה ,,, כמה עוד יכול הקו האומלל הזה להאדים אלוהים. הוא הרי  כבר שחור מרוב אודם,

וראש  הממשלה  אמר השבוע ש"אם יש לו שכל, לחמאס אז  שיפסיק את האש", ואני מתחיל לדאוג, לא  מכוחו של צה'ל מן האיומים שלנו.

כי איומים  זה לא אנחנו , אף  פעם לא היינו, 

איומים  זה הם ,תמיד  היו…אנחנו תמיד שתקנו.

איום  זה משהו   בממלכת הדמיון והפנטזיה, והוא  לעולם יהיה פחות מן המעשה .ככל  שמאיימים יותר , המעשה מאכזב יותר,  וזה אנחנו ידענו תמיד והיום משום מה, קצת  פחות.

הציבור  מבין את  מה שקורה , הציבור  חכם , הציבור הוא בעל  נסיון, לציבור אורך רוח  יותר ממנהיגיו, צריך לתת לו קרדיט  שהוא מבין את המצב לאשורו, שהוא חש  ויודע שהאיפוק הזה שנוקטים עתה , הוא  הדבר הכי נכון לעשותו, הכי עוצמתי שיש, 

כי יש לנו עסק  עם אנשים שחושבים  אחרת מאיתנו ושהרציונל  שלהם הוא הפוך במאה שמונים מעלות  מזה שלנו, הם מקווים שנממש את האיום, הם  מחכים לו, הם רוצים שנכנס ונכה, ואנחנו מתעקשים  לא לתת להם את המתנה הזאת

(לא…  אני לא מדבר על  מליון וחצי בני הערובה של  צבא החמאס, שחי רעב וצמא בין  שלוליות הביוב) אני מדבר על החמאס ומנהיגיו, השרוי  בַבונקרים הממוזגים, להם, ממש לא איכפת מאחיהם שגרים ברחוב.

כי  אם היה איכפת להם  היו להם כבר בתים שם, וגנים, ובתי ספר, לא  מנהרות.

וכשהמטוסים שלנו  כותשים רובע, הם  עמוק במרתפים , בעוד  עמם השבוי והאומלל מתגולל  בהריסות.

משחק  מטורף,  אנחנו מאיימים עליהם  בהרג והרס, ואין דבר שהם  מבקשים לעצמם בעת הזו יותר,  איזה ערך יש לאיום הזה, שרק מקווים  שם שיתממש כבר, הם רוצים תמונות של ילדים  מרוטשים , וזקנים בוכים, הם רוצים לרוץ עם אלונקות  בלוויות מרובות הרוגים,.

אז  מה שווה לאיים עליהם  במה שהם מייחלים לו כל  העת.

הרי מה שאפשר  לעשות אנחנו עושים, ומה שצריך  לעשות אנחנו לא רוצים, 

אז  בבקשה לא  לאיים , רק לומר  לנו לכולנו באומץ , בעיקר לסובלים  האמיתיים, שבדרום, שזו מלחמת התשה, שלא  החלה היום , ולא תסתיים מחר , ושאנחנו לא רוצים להכנס לשם כדי  לא לסכן את בנינו היקרים ,במבצע עליו נצטרך לחזור בעוד שנה, 

אני זוכר את  מלחמת ששת הימים  את הדממה, את הציפיה,  את המתח, את דיממת האלחוט שבכל  החילות, את המראות בטלוויזיה של הפלוגות המצריות  שרצות בכבישי קהיר ,עם שירי לכת מלחמתיים, וקול קהיר שאיים עלינו  בְמלחמה כוללת' ותבוסה נוראה, בכל החזיות,,,כן ככה הוא אמר הקריין, 

אני זוכר את  הימים , את המתח  את השקט שלנו,,, , הם  איימו ואיימו ואיימו ואנחנו  שתקנו ושתקנו,ושתקנו.

ואז  אחרי השקט הנורא' כמו  ממיתר של קשת אדירת מימדים , יצא  חיל האוויר בבת אחת ובשקט, ובארבע שעות  מחק את חיל האוויר המצרי.

ואחרי  שקט בלי  איום ,לחמה  ארץ ישראל על חייה , במהלך מלחמה שאיש  לא אמד את ההולך לקרות בה, כי האומה שתקה  מאוד והשטח הכולל שנכבש גדל פי שלושה מגודל שטחה של מדינת ישראל שלפני המלחמה. 

עכשיו  כשאנחנו  מאיימים כמוהם ומשתלבים  במרחב המאיים כמוהם, אני מתחיל  דואג לא לעוצמתו של צה'ל, הוא  באמת הכי חזק פה באזור המטורף הזה, ובכוחו  לשטח מקומות גדולים מעזה, אני חרד לכך ששם למעלה לא  יודעים איך , ומתי , וכמה ,מנצלים נכון את העוצמה האדירה שבידינו. אז  מאיימים,,,

ומאשימים  האחד את השני  בחוסר מעש, ושוב מאיימים, 

אם  צריך  לתקוף תוקפים  לא מדברים תמיד היינו  כאלה ,אין שום סיבה שנשתנה.

כשאתה שותק ולא מאיים אתה  הכי מפחיד כי לא יודעים מה  הם תכניותך , כשאתה מאיים ומאיים  ומאיים ומאיים אתה לא מפחיד יותר בכלל. אתה מדאיג.

שני יקומים

אתמול  לקחתי שכפ"ץ, ונכנסתי היישֵר  אל האש הרעה והזרה והכעורה, של הרשת  החברתית אשר במחשב שלי, 

וגלשתי בינות לירי  ולהפצצות, אשר בַמלחמה  היום יומית ,המתנהלת שם, במסך  המדמם, מדי יום וכל היום,, 

הלכתי  זהיר ושפוף, בינות  לֶהרים בואשים וצחנה צורבת,  והייתי עֵד נדהם, למלחמת האזרחים  הנוראה והאיומה המתחוללת שם בתוככי  המרשתת, מלחמת הכל בכל,

איש  ברעהו, כולם  בולעים את כולם, ולא  סתם ,מדובר בהרג אמיתי , בהמלצות חמות  לרֶצח ,בהמלצות של השמדה, של טיהור, אלה את  אלה, ימין מלוכלך , שמאל מטונף, פשיסט, ונאצי  והיטלר וחמלניצקי,כולם שם,  

אתה  נכנס אל  מלחמת החורמה הזאת  של איש באחיו, ונדהם לעוצמת  הרגשות, הרוע, השנאה החולי המוגלתי  המטנף את המסך, ואתה עומד נדהם לנוכח מלחמת  אזרחים קשה, שמתחוללת בעם בינו לעצמו, 

כבר  מזמן אין  בַמלחמה הזאת  שבויים, אין חסד,  אין רחמים, זה עד הסוף  המר כולם הורגים שם עם מקלדת מוגלתית, חסרת  פשרות ונטולת רגש את כולם, להרוג להשמיד ולאבד  את הצד השני שלא חושב כמוני, למחוק אותו ועכשיו,  מעל לפני האדמה ,למחוק את זכרו ולפזר לרוח את אֶפרו,  דם ואש ותמרות עשן, ואתה מפחד לצאת מן הבית ירא את הלהבות  המאיימות לפרוץ , מבעד לחרכי התריס הסגור, שמאיימות לחדור פנימה ולשרוף  לי את ביתי מבצרי. 

ואז 

ואז קורה  פלא גדול אתה יוצא  החוצה לרחוב ,,, ושֶקט,,,  

שום  דבר מן  המלחמה שהיית  בה ממש עכשיו למול המחשב, מלחמה, שנטלת בה חלק  ונפצעת בה עד זוב דם,

שום דבר אין לו שם  בטוי,  

ברחוב השקט אנשים  מחייכים מברכים אותך לשלום, יושבים  בבתי הקפה, ומתענגים על רוח ים קלילה  הבאה ממרחק, ובלילה השמים זרועי כוכבים רקיע  מלוטש, שלווה בכל, ושלום אופף את הארץ. ומסתבר לך לשמחתך  שהמצב באינטרנט , הרבה יותר חמור מן החיים האמיתיים,

הלכידות  החברתית , הסולידריות שבין  האנשים, הרחמים והחסד שבכל פינה, גדולים בחברה  האמיתית , מכדי שיגיעו לאלימות של ממש.

כי  בַחברה  הוירטואלית  אתה מקלל אוויר, בחברה האמיתית  זה בן אחותו של מי שאיתך במילואים,  וזה רחוק מן המצב באינטרנט, מעורר תקווה אפילו, נוטף נחמה,  תחושות של נועם שיש מרחק, מרחק גדול, בין שני היקומים הוירטואלי הבלתי  מחייב, והמציאותי איתו ובו אתה חי באמת.

החברה  האנושית  המציאותית  הרבה יותר טובה  מאשר זו הוירטואלית  שבאינטרנט.

שני יקומים לנו ,ראוי  לדעת זאת, זה שבאינטרנט,  או בעברית מרשתת מן המילה רשת,  שהיא במקרים מסוימים פתיון ופח,,, ושם  מלחמה וחורבן, ובאשה, 

והיקום  האחר זה שברחוב,  הרחוב האמיתי הלוואי  שכך ישאר תמיד , כי ביום  שהמרשתת תעבור לרחוב, (כמו בסוריה למשל ששם  הרחוב לוהט יותר , מן המרשתת,) ביום הזה בו לא  יהיה הבדל בין שני היקומים, הוירטואלי המוטרף והמציאותי  השפוי, עדיף יהיה לא להיות בעולם הזה בכלל.

מפורסמים בצניעותם

בבית שלנו  בירושלים , הייתה מנורה יפה  מעץ , וקראנו לה מנורת ט'ו בשבט,  כי רק בט'ו בשבט , היינו שמים אותה על  שולחן האוכל, והיא הייתה מאירה באור יקרות חם, את  הפירות שהועמסו על השולחן, בנדיבות חגיגית . 

ליד  המנורה  הייתה צלוחית  מכוסה במטפחת תחרה לבנה כשלג, ואבי נהג בתום  הברכות , לשים מתחת למטפחת , מטבעות של כסף לנדבה ,ואז  החרנו אחריו, אנו האחים ,כל אחד בתורו, ותרמנו מדמי הכיס שלנו לצדקה, ואת המעות היינו שמים ,אל מתחת למטפחת שנועדה להסתיר את התרומה , כדי שלא נדע מי תרם , בעיקר כמה תרם. 

את הכסף  הזה היה מעביר אבי לקופות  הצדקה שבבתי הכנסת, במרכז העיר,

וחלק אחר  מן המעט שהיה שם, הייתה שולחת  אימי ל"רבי מאיר בעל הנס שבטבריה".

וככה בַדרך  המופלאה הזו  לימד אותנו אבינו  את מהות המושג מתן בסתר. 

כשאתה תורם בסתר, ואיש לא  יודע שתרמת, זו אצילות, כשאתה מודיע ומפרסם  את נדיבותך, זה גם יפה' אך פחות נאצל.

בבית המקדש, הייתה  לישכה שקראו לה, "לשכת חשאין". ככה לא ידעו מי וכמה תרם, ואין ידוע מי הנתמכים.

עכשיו  לעניין המֶחוות ,האנושיות , בהן  אנו משופעים ,ושעליהן אנו מרבים לקרוא  בעיתון.

ואני מתכוון  לאומני בידור ,  שמתבקשים להנעים בשירה או  במשחק לחולים שנפשם רצוצה ועגומה מן  התרופות ומן האימה, 

או שהם  נקראים לשמח, נזקקים במוסדות  חסד, 

אז  יש אומנים   שבאים בַסתר מרעיפים עונג  וחדווה , והולכים להם בסתר, ונדיבות ליבם ,ואצילות  נפשם, מגעת עד לשמי למרומים,  

אני מכיר לעומתם ,אחרים  שמַגיעים אל החולים, או  אל חסרי היכולת, למופע של התנדבות וחסד, 

עם  פמליה, ויחצן  שיעביר הכל מאוחר  יותר לכלי התקשורת, וצלמים,  ועיתונאים, וספרים , ומְאפרות , וּתאורנים, ואחר  כך קורא על הנדיבות שלהם, בעיתון , ורואה קטעים מן  האצילות שלהם, בטלוויזיה ובראיונות למכביר, וזה בלשון  המעטה, אצילות אחרת שגם לגובה של ריצפה לא מגיעה.

כך שאֶל  מול היפים  בנפשם באמת שבאים בסתר  ומתנתם לבבית מאין כמוה, 

לא חסרים  אצלנו מפורסמים  בצניעותם, המנצלים  כאב וחולי להאדרת שמם.  זה מותר ,אין חוק שאוסר זאת, אבל  זה לא ראוי , ואפילו דוחה,

החמאס מול הרשות

אני  גדלתי  וחונכתי  על אמת הטוענת,  שבאנו מן הגלות , והתיישבנו  כאן בדין חבר העמים, ומצאנו עצמנו  דוחקים בשל כך , את רגליהם של חלק מן המקומיים שהיו  כאן, ושלא קיבלו את עובדת נוכחותנו, ולכן פרצה ביננו  מלחמה , שגרמה לחלקם לברוח מכאן בתקווה לחזור ,תקווה שהפכה אותם לפליטי  עד, הם ובניהם ובני בניהם, עד לדור אחרון,,, מאז במחזוריות של כעשר שנים לערך  אנו נלחמים בהם והם בנו ,לצד הסדרים של פיוס שמזה שנות דור לא צולחים.

גדלנו וחונכנו  על אמת שאם נחזיר את  אשר לקחנו במלחמות , יכון כאן  גן עדן עלי אדמות, ולפי קו המחשבה הזה עליו חונכנו,  אין מנוס מן המחשבה שאם לא היינו פה בכלל לא היה כיבוש, ואם לא היה פה כיבוש ,(שגם הוא שנוי  במחלוקת) היו כאן כפרים מוריקים , ארץ רוגעת בדמי הליל ,רוח מים הומה, בין שיבולי קמה 

ועדרים היו  יורדים מן הגבעה,  כשרועה בחליל מלווה את העדנה שסביב.

אבל מה אני צריך  לחשוב כשאני שומע למשל,שמי  שמונע מחוות הומניטריות מן  הפליטים שבעזה , זה לא אנחנו ישראל,  ששולחים לשם משאיות של ציוד ורפואות ואוכל,  לא לא אנחנו, מי שמונע אלה בעיקר אחֶיהם מרמאללה,  שרוצים אותם רעבים, שעושים הכל שלא יהיה להם דלק , ולא  חשמל ולא מים, ומתענגים על נחלי הביוב הזורמים שם , לעומתם החמאס  שבעזה, רק ממתין לנשיא מרמאללה, שיבוא לביקור משפחתי שהרי הם אחים , כדי  להשליכו מגג אחד הבתים כפי שכבר עשו לאנשי הרשות ששלטו ברצועה בזמנו.

ואני חושב לעצמי  הם הרי מייחלים שלא  נהיה פה שנעלם שנתאדה,  ואני תוהה מה יקרה אם אכן  חלומם יתגשם,

בעצם  אני יודע  מה יקרה , מה שקורה בסוריה על  שבע מאות אלף ההרוגים ומאות אלפי הפצועים , וזה  רק הבקרוב של מה שיהיה כאן, אם אנחנו לא נהיה ונשאיר את  האחים בנפש לנפשם.

זוכרים את   לוב שמנהיגה  נרצח ברחובה של  עיר, את תימן , עיראק , סוריה , ככה כן   ככה, היה נראֶה האזור כולו אם הערבים שבאזור  היו בו לבדם , בלי היהודים שתקועים להם באמצע , היהודים  משיבת ציון…

ואני תמה  איך לא קם עדיין במשך מאה  השנים של הקונפליכט שביננו לערבים, המקומיים, צדיק  אחד מוסלמי, שיודה על האמת, אחד שיאמר תודה למדינה הקטנה והנאורה  הזאת הדמוקרטית , בה כל תושביה שווים בפני החוק,,, אחד שיודע וחש, שאם לא ישראל החוצצת  בין האחים שבצפון ובדרום ובמזרח, היה הכל עולה כאן באש. בשנת אלף תשע מאות ושבעים, פלסטינים  החלו מפרקים את הממלכה ההאשמית, של חוסיין,שלוש מאות טנקים סורים באים לו מצפון, כוחות מלוב סודן, ערב הסעודית באו  להכחידו , ומי שנחלץ לעזרתו של המלך להצילו מאחיו זה ,,,נכון,,, ישראל !!!המדינה שהעולם הנאור רואה בה את שורש הסכסוך.

מה?לא  מגיעה לנו  תודה על הצילנו את  ערביי האזור , מגורל אחיהם  שבשאר ארצות ערב , ששם אין מדינת ישראל  לקלוט את הברקים בשבילם. 

ולולא אנחנו שחזרנו לביתנו  מממשים חלום דורות, עוד ארץ  ערבית הייתה כאן מחולקת מבותרת  לשבטים לעדות לפלגים ארץ שנלחמת בעצמה , ומכלה את  עצמה ועורפת את ראשי בניה ואחיה, , כי המשטמה שבינם לעצמם  היא פי כמה וכמה נוראה מזו שבינם לביננו, 

אנחנו מחזיקים למעלה ממאה שנה את  הניצרה של הרימון הנורא שעלול להתפוצץ  כאן, לא ביננו לבינם אלא בין האחים שבמרחב המוסלמי,

כי  האינטרס  האמיתי של  עמי האזור המוסלמים, לפני שינאת  הכופרים היהודים, זה איזה מוסלמי יהיה כאן  ריבון על הערבים, האחרים ובשל כך איזה גרון של איזה אח  לשסף קודם. .   

לא  ראוי אם כן, שבטרם  נחתום על איזה הסכם  איתם, שלא שווה את הנייר  עליו הוא כתוב , שהם יחתמו קודם כל, הסכם  בינם לעצמם, הסדר בין האחים שבין רמאללה ועזה  ,בו יתחייבו לא להלחם ולשנוא ולתעב ולהרוג קודם כל את עצמם?

בתהילים  עב' כתוב  מה שמאחל דויד המלך למלך שלמה:  מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים, מִנְחָה יָשִׁיבוּ;

מַלְכֵי שְׁבָא וּסְבָא,    אֶשְׁכָּר יַקְרִיבוּ.

זה  מה שאנו  ראויים לו ,מן  המרחב והשכנים, ולא  לעזאזאל בלונים של נפץ.

מדרשיר של עובדיה חממה

עובדיה חממה  ,מלחין בחסד, בחסד עליון  והוא גם תלמיד חכם, הוא סיים  להלחין חמישים ושניים שירים, כשכל  שיר , הוא בֵאור שלו , לפרשת השבוע,  אהבתי מאוד את הרעיון , לשבץ את המפעל  הזה בתכנית,  

השבוע  פרשת לך לך "ויאמר ה' אל  אברהם לך לך מארצך" 

בו  מובע הצורך המתמיד בִתנועה ובהתקדמות במעלה הדרך,

 לא להתקע בַמקום עם מגדלי בבל במסע ההגשמה ומימוש היעוד,

לא להתקע בַיציאה מתיבת נח אזור הנוחות

לא  להתקע בַרצונות האגואיסטיים המגבלות והדפוסים המולדים העומדים בדרכך החד פעמית , 

רק שם בַדרך, תוך כדי תנועה מתמדת , וחיפוש  בלתי נלאה ,תתגלה לנו(כמו לאברהם) התכלית האלהית המיועדת לנו ("אשר אראך") 

וככה עודנו הולכים ותמיד נלך לעצמנו ולארצנו.

לך לך לארצך

אשר לך הבטחתי

שנים אני בדרך אל

אבל עוד לא הגעתי

אל המנוחה אל הנחלה

אל ההבטחה

אל עמק הברכה

כמה זמן אהיה בדרך

או בערך

כמה שייקח

הן ממנה לא אברח

אבל גם לא מעצמי

את  ה"מדרש שיר"  הפעם ישיר גיל  עקיביוב

הפוסט גאון ברדיו 19/10/2018 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים הם שלושת השבועות שבין צום שבעה עשר בתמוז (היום שבו הובקעה חומת ירושלים, לצום תשעה באב (היום שבו חרב בית המקדש). 

ימים אלה מציינים את ימי הצרה והמצוקה הקשורים לחורבן בתי המקדש הראשון והשני, וחלים בהם דיני אבלות ההולכים ומחמירים ככל שקרבים לתשעה באב.

לימי בין  המיצרים , נוסף  בדורות האחרונים  שבוע "הרה עולם" סמלי  ומשמעותי מאין כמוהו, לו  אני קורא השבוע ש"בין הצפירות". והתכנית  הפעם עומדת כולה בסימן הזה ש"בין הצפירות" .

אינני יודע אם יש עוד עם בעולם כולו שבֶשבוע אחד מרוכז וטעון, שחוזר על עצמו אחת לשנה, חושף את עצמו ביגון  וגאווה, למהותו ולישותו הקיומית. וזאת בשבוע שמתחיל בצפירה פולחת לב, ומסיים בצפירה גדולה ונוראה עוד יותר,שנשמעת מסוף העולם ועד סופו, צפירה מקפיאת איברים ונפש, חודרת ופולחת אל  מעמקי נשמתו הפצועה,של עם עתיק, עם של נצח. 

שבוע מיוחד ונורא, מזומן  לנו השבוע, שעולים בו הרבה מדרגות  מעל לפוליטיקה, ומצוקות היום יום, ונוסקים איתו לגבהים של  זהות , קשר ,משמעות זיקה וזיכרון. 

מצפירה לצפירה, 

בשניהם זיכרון של עשן וָאש. והקשר שלא יינתק  ביניהם, בין הצפירה הראשונה של השואה והתקומה, לזו  השניה של הגבורה והקוממיות,, 

בין  הצפירות נצחונו של העם שקם מן האפר, ושב לביתו, שב לציון, שהיא לו תמצית הווייתו. 

עשן קרמטוריון בצפירה הראשונה למול עשן של כלֵי ירי בשנייה. זיכרון לעם שהובל אל מותו, וזיכרון להולכים אל  הנצח בשליחותו של העם ,ומרצונם החופשי. 

בתחילתו של שבוע ,זיכרון המתים, בכל המיתות שבעולם, חולמי חלום שהגו את ציון על משכבם בלילות ובתפילותיהם ערב ובוקר, ומתו בכל  המיתות,בשל היותם יהודים, שחלמו כל ימיהם חלום שלא ויתרו עליו. 

סופו של שבוע – זיכרון למחרפים את נפשם למות, מממשי חלום דורות בארצם ועם נשק בידם. 

מצפירה לצפירה.

צפירה אחת זועקת כמו תרועת שופר אדירה ולעיניך בלוקונים , מוזלמנים, ארובות עשן רמצים  שחורים של אבק אדם,, רכבות, צעקות וזעקות וערימות, ערימות, ערימות, ערימות של כל מה שהיה פעם בן אדם שנברא בצלם. 

וצפירה אחרת, כמו תרועת סופו של קרב ובה עוברים בסך חברים והורים ואחים ובנים של מלחמות ישראל בארץ  ישראל, מפוייחי פנים ובעיניהם רישומו של הקרב שתם, והותירם בשדה עם חיוכם הצעיר והנצחי. איך אומר אלתרמן בבלדה לשאול בעין דור, במילים אשר שם בפיה של אם שאול, אשר עונָה לרץ שבא לבשר לה על מות בנה, המלך שאול. 

ועונה לו האם ואומרת לרץ: "את המלך פקד הדין 

אך יורש לו יקום עד עת 

כי עלי אדמתו השעין

את חרבו שעליה מת.

שבוע אחד, שתי  צפירות תוחמות אותו, נצח של ימים. וזיכרון לנצח נצחים. 

זיכרון הוא חיבור למעגל היסטורי שנותן לחיים משמעות, שנותן רצף היסטורי של עבר שהולך אל הווה ופניו קדימה. 

זיכרון פירושו חיים. 

הזיכרון, אם כן, הוא ניצחון שלנו על ניסיונות ההכחדה שרצו יותר מכל להעלים ולמחוק את הזיכרון הלאומי הזה שלנו, שהינו מסד לנו, שהינו  רצף בשלשלת דורות חוליה מתמשכת עקשנית שנופלת וקמה ולא מוותרת. הזיכרון אותו אנו מתעקשים לחיות כל פעם מחדש,הוא עוצמתנו הגדולה ונשקנו החזק מכל חזק, 

הזיכרון לשואה ולגבורה, והזיכרון לחללי מלחמות ישראל ובין שניהם, ובזכות שניהם, נצח ישראל. 

סרייבו

אני זוכר כשיצרתי את  הסרט "מטולדו לירושלים" המדבר  ביהדות הספרדית ודרכֵי נדידתה בעולם, לאחר  הגרוש מספרד, רשמתי בין אתרי הצילום , את אושוויץ, אני זוכר ,,,את  מבטי הפליאה של צוות עושי הסרט, ואת השאלה שחזרה על עצמה, אושוויץ? ספרדים?  מה זה שייך? 

 זה הרי סרט  על ספרדים, מה להם  ולגרמניה הנאצית ,מה להם  ולשואה? מה להם ולפתרון הסופי , מדובר  הרי בעדות המזרח??? וחשבתי לי ביני לביני , הלוואי  והם צודקים, הלוואי ולא היה קשר.

הלוואי  ויהדות הבלקן לא  עלתה כולה בעשן המשרפות,  ויהדות סלוניקי הלוואי ולא קנתה בחופזה  היסטרית, מכספה הפרטי, את הכרטיסים לרכבת  ,שלקחה אותם כמובטח, לעולם החדש ,שממתין להם איפה שזורחת  השמשׁ (כמו שסיפרו להם הגרמנים)

חשבתי גם  על משפחת אבי  שאיש לא שרד ממנה, ואף פעם  לא דיברנו עליהם בבית שבירושלים,

לא שמענו  בבית , ולו  מילה אחת על שואה, על רצח  עם, על קרמטוריון, על גז ממית ,,, הנושא הזה היה  מחוק בביתנו ,לא היה,,,לא קרה,,,אף משל לא היה,,, כך  שעד היום , כן עד היום , ממש עכשיו אני לא יודע בדיוק , מי היו  דודי , דודותי , בניהם בנותיהן ,כמה היו, איך נראו, מה חשבו או חלמו? כי  אבי שעלה ארצה מטרבניק, יוגוסלביה, כחלוץ , לפני השואה לא דיבר עליהם מעולם ,  אף לא מילה אחת.

אצלנו בבית בירושלים  של אחרי החורבן,,, לא הייתה שואה,  לא היה פתרון סופי , היה אלם כבד כל אימת שהנושא  הזה עלה,,,

שנים  אחר כך כאמור בעשותי  את הסרט מ"טולדו לירושלים", הגעתי  בעקבות יהודי ספרד לדורותיהם,, גם אל  לוח אבן גדול בסרייבו, עליו היו חקוקים  באבן, שמותיהם של ארבעה עשר אלף יהודים שנספו באזור  הזה של העולם, ובאות ג' היו רשומים שבעים שמות, בַשם  גאון וככה נתוודעתי בפעם הראשונה בחיי אל כל משפחתי, 

שם  ליד המצבה  הגעתי גם אל האנשים  שמזכרונם המקפיא, ברח אבי, שטוף זיעה קרה, כל ימיו  בעיקר לילותיו, בהם היינו שומעים אותו נע במיטתו, וממתין בכליון לב לבוקר  המציל… הם ונשיהם בניהם ובנותיהם רבנים ומוסיקאים סוחרים , ובעלי מקצועות  חופשיים כולם כולם בני משפחתי גאון.

כולם  כולם כנראה ,,, מי יותר ומי פחות,        בצלמִי ודמותי , ודמם, הזהה במבנה תאיו לַדם  הזורם בעורקי,,, 

זו הייתה לי  הפגישה הראשונה עם  משפחתי האבודה, כשאני חי  מאוד ומצלם סרט, והם הכי מתים שיש רשומים  בַאבן הקרה והדוממת, שמנציחה את זכרם.

בפעם  השניה בה פגשתי את  משפחתי הייתה מטלטלת  פי כמה וזה היה במסגרת  "שם עולם" , המכון לשואה ולאמונה,  בהנחייתו המרגשת עד כלות ,של הרב  קריגר,

בַסיור  הזה, עמדתי  ליד המשרפה , וביקשתי סליחה  מכל הניספים בשואת חיינו הגדולה , סליחה גדולה,,,

על  כי כבן  הארץ הזו , אימצתי לי את האימרה כְ"צאן לטבח",כמובנת  מאליה,  

צאן לטבח, הם?

צאן  לטבח?  

אלוהים  איזה עוול שעוללנו  להם ,כל השנים,

כן  אני יודע  כשאנחנו אומרים  גבורה אנו חושבים  תמיד על החייל המסתער, על   הטייס שחוצה עם מטוסו יבשות  אויב, חושבים על הגיבור , מחרף  הנפש, שמחלץ את רעיו מן האש ומשלם על כך לעיתים  בחייו.

זוהי  הגבורה  המוכרת, המובנת מאליה , המתוארת  בספרים, שעליה מחנכים דורות של לוחמים,

אבל  מה על  גבורת הנפש, של  היחיד עם עצמו,,,

בהיותו  במרכזה של  מאפליה, ושקיעת האנוש שבאדם, אל הצלמוות, והתוהו? 

מה יהא אז על דמותו,  מוסָריותו, גבורת היחיד למול  עצמו ולמול בוראו, גבורת היחיד   שלחם על מנת להשאר אדם בצלם אלוהים  שבראו? בָמקום בו מַלַך השטן, 

מה עם  גבורתה של  האם, האם היהודיה  הדוחפת בכל הכוחות  שכבר אין לה, את ילדתה הקטנה , שנצמדת אל  רגלה בַתור הארוך ,אל הכליון,,, 

דוחפת אותה בכל  כוחה ממנה והלאה , ממנה  אל החיים ,,, 

לַכוון  ההפוך מזה שמנגלה  ד"ר רצח סימֵן,  

מה על  הבעל שנתן את  מנת הלחם שלו לאישתו  החולה בִבלוקון הנשים, ומדי  יום החסיר מעצמו כמה פרורים ונתן אותם לה , עד ששבק  חיים מן הרעב בעצמו,

מה עם  הממתינים לקיצם  היוקד, והמחניק, בחורשת הבכא, הממתינים  בִדממה מקפיאת דם לתורם ,כי התנורים מלאים  בעבודה , ממתינים בעוד זרזיפי מוות שחור , יורדים  עליהם עם הרוח החמה הבאה מן התנורים כמו שלג רע, והם  מאמצים אל לב, האחד את השני, ומנגבים דמעה לנשברים, אפופים  ומחובקים ומלופפים האחד בתוך השני, 

אכן זו  גבורה מן  הנאדרות והשְגיאות  והמופלאות והחזקות וקורעות  הלב , בהן חזתה האנושות מיום  ברוא אלוהים את השמים ואת הארץ,  

ושם  מאחורי  המשרפה בעודנו  עומדים ביקשתי רשות לדבר  וצעקתי בכל הקול שבלבבי סליחה אחים, סליחה בני  עמי המרוחמים והגיבורים,

סליחה על  כי לבושתי קראתיכם  צאן לטבח, ואתם הרי  מגיבורי הגבורים של עמי  בכל מלחמותיו, לדורותיהם,,, 

עוד מעט  לא יהיו לנו  ניצולי שואה, עוד  מעט גם הדור השני להם  ילך ויפחת.    

רבותינו  ידעו איך  לנצור זכרון  , על ידי מנהג , על  ידי מצווה, על ידי תפילה, על ידי צום, על ידי  מועד קבוע שחוזר מדי שנה בלוח השנה, אצלנו יש נאום  ביום השואה שאנחנו יודעים בעל פה את תכנו ונושאו, ובקושי מקשיבים,

צריך  שנלמד מחכמינו  איך צורבים טלטֵלה לאומית, בֵזכרון  קולקטיבי של עם לדורות,

לא  רק כדי  לזכור ,אלא גם כדי  לחוש בַסימנים הקרבים של שואה חדשה, ולא  לתת לה לעולם , אבל לעולם , לחזור.

מחשבות  על כור היתוך

בשני העשורים הראשונים לעצמאות מדינת ישראל (שנות ה-50 ושנות ה-60) פעלה ממשלת ישראל לעיצוב החברה במדינה, לפי מדיניות כור ההיתּוך. 

היו  גם שקראו  לזה סיר לחץ, בו  נוצרת בסיר סביבה מבוקרת, אשר מעצימה את התהליכים הנוצרים בה  בעת הבישול ולפי העקרון הזה חשבו שיֵכָנְסו הכל ביחד מכל הגלויות  מהן באו , לסיר אחד ממנו יצא לבסוף הישראלי החדש,  

ולפי מדיניות זו, ביקשה המדינה לשלב את העולים, שהגיעו מארצות שונות ומתרבויות שונות, בתרבות אחידה אחת, וכך ליצור זהות ישראלית משותפת. 

מדיניות כור ההיתוך התעלמה במכּוון ממגוון התרבויות שהביאו איתם העולים מארצות שונות. תרבויות אלו נחשבו לתרבויות גלותיות, עדתיות ומיושנות. התרבות הישראלית שביקשה המדינה לפתח ולהטמיע בקרב העולים, התבססה בעיקר על התרבות שהתפתחה בַיישוב בֵארץ ישראל, ועל התרבות האירופית שהביאו אתם העולים בעליות הראשונות. 

מערכת החינוך וצה"ל – היו שני הגופים המרכזיים שסייעו בביצוע מדיניות כור ההיתוך, ובפיתוח תרבות אחידה וזהות ישראלית חדשה. 

בחלוף הזמן, עוררה מדיניות כור ההיתוך ביקורת. מתנגדיה מדגישים בעיקר את ההתנּכרּות וההתעלמות מן התרבויות של העולים, ובייחוד – של העולים מארצות האסלאם. שבמקום לטפח  את תרבותם וגאוות היחידה שלהם , אילצו אותם להחביא, את תפארתם בֵבוידם הדירה, ופנימה בלב הממורמר הפגוע והמתוסכל.

מה שברא לימים  את ה"פנתרים" ומהומות "ואדי סאליב", והרי  גן פרחים עם שלל צבעים , יפה לאין ערוך מגן  שבו פרח אחד וצבע אחד משתלט על הכל.

השבוע  שהוא שבוע  מאוד מיוחד, שבעים  למדינה , עלו בי מחשבות  בהתייחס לאותו כור היתוך  אותו סיר לחץ שניסו דרכו לחבר  אוכלוסיות רחוקות זו מזו כרחוק היבשות  מהן באו ,

וחשבתי שאולי כבר הגיע  הזמן למחשבה אחרת , לכור  היתוך אחר , שיִלְמד ויֵיָשם  את הטעויות של העבר, 

ומאחר  וזה יום חג , אז  מותר לחלום חלומות בכוון  ה"יחד" המקווה לכל תושבי הארץ, שאנחנו  רק מדברים עליו ומעולם לא התקרבנו לשעריו.

 לחלום  הרי מותר,  כי חלום כל  חלום יש בו ברכה  ונסיקה למרומי הדמיון  המפרה,,,

ואני יודע  שחלק מן הדברים שאומר  כאן ועכשיו, לא יעלו בכלל  על הדעת ואפילו יקוממו, ובכל זאת ,לכבוד  החג למה לא בעצם?

 מה דעתכם על  תיקון טעות הסטורית, של מערכות  החינוך המפרידות ביננו כבר מימי  התהוותנו, וכבר מן הגיל הרך, של עולָלנו וטפינו? 

אתם  מתארים לכם  יציאה משותפת של  כל מי שחי בארץ , ואני מתכוון  לכל מי שחי בארץ כן, 

אתם  מתארים לכם אותם,יוצאים לדרך  החיים, במערכת חינוך אחת ,ממלכתית  של המדינה,מערכת חינוך שכוללת הכל.

לא  ממלכתית  דתית לא חילונית  לא חרדית לא ערבית ,,, אחת,,, הכוללת ומכילה בתוכה בכבוד את  כל השונה שהילד הקטן מביא עימו מן הבית,  

מכבדת  אותו , וכוללת את  תכניו בתכנית הלימודים,  

ככה שעם  שלם של בני כיתות א'  יהודים ולא יהודים חרדים  וחילוניים יוצאים לדרך החיים  יחד בברכתה של מדינה שמכילה את כל  הדעות והאמונות,  

כן  אני יודע שזה נשמע הזוי   ונורא, אבל זה יכול היה להיות נפלא,  ויכול היה להיות גרעין של תקווה גדולה.  איך כתוב שם "מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז,  אולי לכך התכוון מ המשורר…?

תחשבו על  זה לפני שתפסלו.

ומה דעתכם לשבעים  השנים הבאות, על הרעיון למחוק מן הלקסיקון  את המילה פריפריה על כל המשתמע ממנה, ושזו תהיה מילה נשכחת  של שבעים השנים הראשונות, מילה שתעלם מחיינו לא בזכות הכבישים  והמחלפים , אלא בזכות הגשרים האנושיים שנבנה בדרך לשם ומשם,

ומה דעתכם שהשבת  (ואני לא יודע איך עושים את זה  מודה!) שהשבת תמלא את יעודה מן התנ"ך ושתהיה סוף  סוף גורם מאחד ולא מפריד, כשכולם מתחשבים עם כולם,  ובואו לא נכנס לפרטים,   

וזאת  כמובן יחול  במדינה יהודית  שמיישמת ואוכפת את עקרונות  השוויון לכל החיים כאן, הרשומים  במפורש במגילת העצמאות הישראלית בארץ  ישראל, 

וכן שתהיה מדינת  ישראל כזו המיישמת  את המוסרי והנעלה בצווים היהודיים  ששם שווים כולם בפני האל מהיותם ברואים  בצלמו.  

שתהיה לנו  בשבעים השנים  הבאות מדינה ישראלית יהודית ,יהודית ישראלית, הלוקחת  מן היהודי והישראלי את הנעלה והנשגב והשוויון המלא, לכל האנשים שכאן  שנבראו בצלם אלוהים.

עבודה גדולה לפנינו  בשנים הבאות אבל הרבה רעיונות שנשמעו הזויים  בתחילה הפכו למציאות, למשל מדינת ישראל. 

אחד באפריל                                    

כן  אני יודע  שכבר עברו  שבועיים מן האחד  באפריל, אבל מזה זמן , שאני חושב עד  כמה המנהג הזה לשקר ביום הזה הוא  אווילי , 

 אחד באפריל כידוע  לכולנו, הוא תאריך המוכר בארצות רבות כ"יום הכזבים הבינלאומי", ובו נוהגים אנשים לספר בדותות כדי לנסות להתל באחרים. 

חלק מכלי התקשורת נוהגים לפרסם גם הם בדותות ביום זה, ולכן גם הודעות אמיתיות המתפרסמות בו מעוררות לעיתים חוסר אמון. 

עכשיו,

זה היה פעם, כשכל  ההודעות היו אמיתיות  ובדותה שתולה בין אמיתות  הייתה יוצאת דופן ולכן האמינו בה.

אבל  מה לנו היום  כשכל הנכתב והנאמר  נקרא כ"פייק ניוז" , ואתה לא  מאמין לאף דבר שאתה שומע או רואה  או קורא עליו, 

אין יותר  ימים כמו פעם  שהמשפט היה כתוב  בעיתון היה גורם לך  לחשוב ולנסות להתעמת  עם האמור,,,

פעם  ביקרתי את  אחי הגדול ,  והוא שאל אותי למה לא סיפרתי לו  שאני מופיע בגבעתיים, ועניתי שאני לא  מופיע בגבעתיים, אז הוא אמר לי אבל זה היה בעיתון,  ועם זה כבר לא התווכחתי ,

 אפילו  שבאמת לא  הייתה לי הופעה באותו  שבוע בגבעתיים,

היום זה אחרת 

"היה כתוב,,,  אז היה כתוב" נו  באמת…אז מה?  

הוא  אמר,..  אז הוא אמר  אז מה,,,

מחר הוא  יתנצל,,, או  יגיד שיצאו דברים  מהקשרם ,,, או שהוא בכלל  לא אמר ,,,

 זה לא היה הוא שאמר,,, זה בן דודו,,,, שדומה לו

אמר  אז אמר, לא התכוון סליחה…. 

והכל נשמע  כלא אמין, כמוטה  כמכוון , וכל מביא אינפורמציה  מביא אותה עטופה בדעתו הפרטית , שלא  בהכרח גם האמת שלובה בה.

ימים  קשים לידיעה המהימנה,  ימים נוראים לאינפורמציה הנעה בַרוח,  

וּלְרוח  זה שהביאה,  

כך שהאחד  באפריל והידיעה  או המתיחה המתלווים  אליו הופכים בים של "פייק  ניוז" סתם לעוד בדותה אחת מיני רבות  בהם משופעת כל האינפורמציה הניחתת עלינו מדי יום..

וחשבתי  על רעיון  מהפכני היאה לימינו אלה  , שכמו שיש ,"יום אהבה" ו"יום  האם" ו"יום האב" ו"יום המשפחה" ו"יום  המעשים הטובים" לקרוא לַאחד באפריל יום  האמת הצרופה , על רקע כל הבדותות והספינים שמאכילים אותנו  בהן, זה יכול להיות מקסים שנייחד יום לאמירת אמת דווקא, מן חידוש  מרענן בעולם שיקרי שכל כולו פייק ניוז אחד גדול מה דעתכם?.

שיר במתנה

לתכנית  הפעם כותרת  בין הצפירות

ומה יותר מתאים מאשר לפתוח  היום אחרי הצפירה מאמש, ולקראת  הצפירה בשבוע הבא בשיר "פה בארץ חמדת אבות",

שמילותיו נכתבו כאן בארץ כבר ב-אלף תשע מאות  שתים עשרה, על ידי ישראל דושמן, 

שהיה מורה ללשון עברית וספרות בגימנסיה העברית "הרצליה" שבתל-אביב.

היה זה לקראת טיול בצפון הארץ שאליו יצאו תלמידי הגימנסיה, שאז ביקש המנהל ד"ר בוגרשוב מדושמן

לכתוב שיר-לכת, שאותו יוכלו התלמידים לשיר במהלך הטיול.

דושמן כתב את מילותיו על פי המנגינה של השיר האידי "מארש הגלות", שהלחין הרמן צבי ארליך,

אבל הוא  כתב זאת במילים מנוגדות לאווירת הייאוש והעצב שהיו בשיר המקורי, 

שגיבורו הוא אדם נודד, ללא עתיד וללא תקוה…

תלמידי הגימנסיה הפיצו את השיר של דושמן בכל מקום שאליו הם הגיעו במהלך הטיול שלהם 

והשיר נקלט במהירות בכל רחבי הארץ.

גם יהודי הגולה אימצו את השיר ושרו אותו עם שינוי קל: "שם בארץ חמדת אבות…".

אז הנה השיר מ- 1912 שלא איבד לדעתי מקיסמו ומיופיו:

"פה בארץ חמדת אבות, תתגשמנה כל התקוות, 

פה נחיה ופה ניצור, חיי זוהר, חיי דרור,

פה תהי השכינה שורה, פה תפרח גם שפת התורה"…

שיר  שנכתב  באלף תשע  מאות שתים עשרה  לפני החורבן ושואת היהודים  במלחמת העולם השניה,, 

ושהינו  מתאים במילותיו  לכל הדורות שבאו  לאחריו.

שרים: מזל לוי וג'קי אבן-חן, שהקימו צמד שנקרא "המזל של ג'קי"

והם מקליטים שירים ישנים, כדי להעביר אותם גם לדור הבא.

שיר במתנה 2

אנו  בדרכנו  אל הצפירה השניה  של השבוע הבא

בו נציין את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וחללי פעולות האיבה והטרור. השיר "אנחנו שנינו מאותו הכפר" נכתב והולחן על ידי נעמי שמר בתקופת מלחמת ההתשה, וההשראה לכתיבתו היו שני החברים זאבל'ה ויוסל'ה, הלא הם זאב עמית ויוסף רגב מנהלל, שלחמו יחד ב48',אחר כך, בַיחידה 101, בִפעולות התגמול ובַ"מוסד" באירופה. נעמי התיידדה איתם בצָרפת באמצע שנות ה – 60, וכתבה את השיר הזה כששניהם היו עדיין בחיים. מאוחר יותר נהרג זאבל'ה בצליחת התעלה במלחמת יום הכיפורים, 

גדולתו של השיר הזה היא בכך שהוא משקף הרבה סיפורים מקומיים וכאובים, והשורה "בתוך שדה ירוק אני עובר, ואתה מעבר לגדר", היא אולי השורה הכי ישראלית שיש… הנה הביצוע המקורי של להקת פיקוד מרכז עם הסולן דני וסלי, בעיבודו של יאיר רוזנבלום.

הפוסט גאון ברדיו 13/04/2018 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

בַשיר  של שלום  חנוך "פנס  הרחוב" יש שורה  שמְתַמצֶתת להפליא את  מה שעבר עלינו בשבוע האחרון,  

"מישהו הפסיק, מישהו הפסיק, 

מישהו הפסיק את הזרם בסניף המרכזי!!!

והייתי ממשיך  ואומר בענייננו ,(שזה  הכור הסורי כמובן…) , מישהו לא רק  הפסיק את הזרם, אלא קרע את הקבל החשמלי  לגמרי, והשאיר אותנו באפילת מבוכה בלתי נסלחת.

כמה ציטטות  להבנת המַאַפֶּליה  שירדה על ראשינו:

"אני מאשים אותו בהתנהלות בלתי אחראית ומופקרת" ,

ציטטה אחרת:

"זה מה שקורה כשחפיפניק עם תעודות נפגש עם מקצוען שעומד על דעתו'".

אני מאזין וקורא  בתדהמה ואימה, את  שטפון הזיכרונות מן  האירוע בעיקר מה שקדם לו,, זכרונות מרים  זועפים, (בעניין פיצוץ הכור,,,) , הכור שעד  לַשבוע האחרון , לא ידענו מי פיצץ , לא ידענו אם  בכלל היה פיצוץ,,, 

ואני תוהה,  ומחפש שמישהו שם למעלה, יאמר  מילה טובה על מישהו אחר, במערכת הכי  חשובה שבחיינו , במערכת, שמחליטה למעננו  החלטות גורליות של חיים ומות , ואני קורא רק  מילים כמו "תמונה איומה" , ו"כשלון מהדהד", וכי המידע החשוב על  מציאותו של כור, נחשף רק חמש שנים מתחילת בנייתו. 

חמש  שנים לא  ידעה המערכת  שיש בכלל כור, אומר ראש המוסד, "רק בזכות קומץ לוחמי המוסד היה לישראל את הידע שאפשר להפציץ". לדבריו, "יש מלחמות אגואים, ששָמו את המוסד בָצֶל של הצֶל". 

ראש אמ"ן בעבר לא  ישתוק לו על דברי  הרהב,: ויאמר לו כנגד,  מן הבונקר שבצד השני של החזית, יאמר לו ש"אמ"ן הצביע ראשון על המבנה, לא אף אחד אחר" סוף ציטוט

כלומר האחרים לא ידעו  רק אנחנו ידענו, האחרים לא רצו  רק אנחנו המלצנו, רק בזכותינו הצליח  המבצע אם זה היה בידם זה היה נכשל ,"לא  אתם,,, בטח" לא אתם…ארץ נהדרת מריאנו במיטבו… וזה לא  חשוב מי זה הם, ומי זה אנחנו בֶמלחמת הכל בכל המכוערת הזו,,  

ועוד ציטוטים  מן היום הנורא  בו פסק הזרם בסניף  המרכזי וכבה האור. 

"אמ"ן  ידע ראשון  על מה שמתחולל בסוריה וליחידה הטכנולוגית בחטיבת המחקר באמ"ן, זו שחוקרת את היכולות הטכנולוגיות של האויב, מגיע הקרדיט על איתור הפעילות הגרעינית בסוריה. סוף ציטוט, ככה חופשי  על הבר, בלה סוד צבאי בלה בטיח…

מה פתאום  אמ"ן אומר המוסד… הם לא ידעו כלום, המוסד!  רק בזכותם, שחדרו למחשב של ראש התכנית האטומית  בסוריה , אבל עלו על המחשב שלו בבית המלון שבארץ אירופית  בה שהה…  

אני קורא סודות  צבאיים, שנועדו לא להתגלות לעולם,  כאילו היו ידיעה על איזה סלב מתחיל,  שנראה במועדון לילה עם כוכבת ילדים שנכנסה להריון,  השתגענו, נשבע לכם השתגענו לגמרי,

נכנסו  למחשב של  ראש התכנית  הסורית במלון שלו, וזה בעיתון…

לא  זה לא  אמיתי, מישהו  צוחק עלינו זו בטח  הטעיה, עובדים על האויב…

אז זהו שלא.  זה אמיתי וזה נורא. ומישהו  או מישהם באמת השתגעו.

חושב  עכשיו דווקא  על הטייסים שיצאו לדרך  בביטחון מוחלט שמי ששלח אותם יודע  מה הוא עושה , ומתבררת להם עכשיו מן העיתון  והטלוויזיה והרדיו החושפים הכל לרוח, תמונה עכורה ,שכשהם היו  באוויר, למטה על האדמה רבו מי אמר ראשון מה ולמי, ומי צעק על  האלוף שישב ושאין לו רשות דיבור.

ואין  מי שיפסיק את  המהומה שיאמר הרף , שיחסום  סודות, מבול עכור בלי השגחה של  מלחמה אכזרית ומכוערת על מקום בהסטוריה של  מלחמות היהודים באויב הגדול ביותר , האויב היהודי זה שגונב לעצמו  קרדיט שלא מגיע לו.

ואני קורא  ומשתנק, ומשתגע , לְמה  שאגו יכול לעולל, הרי עד היום לא  דיברו על כך מילה מה קרה פתאום , הרי  עדיין אנו לא מודים שזה אנחנו, שהפצצנו את  הכור ,איזה מעבר קיאוטי ופסיכי בין לא מודים ,בכלל, שזה אנחנו , לבין  כניסה לפרטי פרטים איך עלו על הסוד ומי גילה וכמה זמן לא ידענו, ואיך גילה  ומתי גילה ומי התנגד ומי היה בעד איזה מעבר מאלם טוטאלי הגיוני , לשטף נאצות  וסודות מחליא. 

וכשהסכר  נפרץ אי אפשר  כבר לעצור. מי לא היה שם באלטלנה  הזאת, ,,,מי לא לקח חלק , כמה אנשים אמרו  ,,, עכשיו, 

כמה אנשים  נתנו את ההוראה הסופית  ופקדו קדימה,

אז אם לא  ידעתם תדעו  עכשיו שבשישי  בספטמבר בחצות גם אני  הלכתי במסדרון, של בית  מלון , בעיר מן הערים, הייתי לבד  וידעתי , שבַרגע זה הכח יוצא, לא ידעתי  לאן ? לא ידעתי איזה כח ? לא ידעתי גם לאן הוא יוצא? אבל  ידעתי שאני יודע, 

עכשיו  תסבירו לי בבקשה איך זה 

 שכשאמ'ן  מאשים את המוסד , וראש  הממשלה לשעבר את שר הבטחון לשעבר, איך הם שוכחים, שהם פועלים  בשליחותו של עם, בשרותה של ארץ והאגו הארור הזה גורם להם לשים את  עצמם לפני הכל, לפני המדינה ,לפני מי ששלח אותם לייצג אותנו. כן לפני המדינה , כדי  שההסטוריה תתן להם ציון טוב, אז אם אני ההסטוריה עכשיו ,ואני מייצג את העם הנדהם, ואני  צריך לתת לכל הניצים ציון , אני נותן להם נכשל עם בושה, על כי שמו את עצמם לפני בטחון המדינה ולפני טובת המדינה בכלל.

זה לא  כבודם שנפגע ,כשהם  רבים ביניהם, זה כבודנו שלנו, וכשהם מתחרים  ב"למי יש יותר גדול" אנחנו ששלחנו אותם להחליט בשבילנו , ניזוקים מאוד,

 זה לא אתם  הסיפור ,עם כל  הכבוד לכם, זה אנחנו. עם ישראל ואתם  שליחים שלנו, ובתור עם אני מודיע לכם  שלא איכפת לי מי אמר מה למי, איכפת לי רק שהטייסים יחזרו  בשלום ממשימתם, ושהם יודעים שמי ששלח אותם יודע מה הוא עושה , כל  השאר מה קרה בינכם לא מעניין בתור עם יש לי דברים יותר מענינים להתעסק בהם  למשל שלומם של הטייסים.

קינת  דויד היא לא רק  קינה היא שיעור, "אל תגידו  בגת אל תבשרו בחוצות אשקלון  פן תשמחנה בנות פלישתים פן תעלוזנה בנות  הערלים", כן הם עולזים היום מסביבנו ,הערלים, לבלגן , לפרימה  של כל הרקמות כולן איש באחיו, והם חושבים על כך שחמש שנים לא ידענו על  הכור שנמצא מאה מטר מכאן אז אולי אנחנו באמת לא כל כך מה שהעולם חושב עלינו  ושאפשר להעיז למולנו יותר,,,,,, 

מפחיד אותי לחשוב  מה יהיה במערכה הבאה  במלחמה הבאה ,אולי כדאי לפני שיותקף  הכור האיראני למשל, שיריבו עד שימצו, וזאת לפני  שהטייסים ממריאים, ולא אחרי ,

שישביעו את  האגו עד שיהיה מרוצה,ושבע, כדי  שכשהטייסים יצאו לדרך יהיו בטוחים  יותר בהחלטות שלא היו תחת לחץ של אגו .

עכשיו שאני יודע הכל על  הפיצוץ הסודי, רק צל'ש אחד, יש לי להעניק  בפיצוץ הזה מחוץ לטייסים כמובן, לאסד רבותי  לאסד ששתק ושותק ולבטח ישתוק , הוא גיבור התקיפה  הזאת , יותר מכל הניצים היום על כבודם אצלנו. הוא שיודע  מה זה ברגעים קריטים של עם , מה זה לסתום את הפה.

אבו מאזן לא רציני

"יא בן כלב, הם בונים על האדמות שלהם? הוא בעצמו מתנחל ומשפחתו מתנחלת", כך אמר אבו מאזן בהתייחסו לשגריר ארצות  הברית בישראל, 

האמירות המשונות  של הנשיא הפלסטיני  מצטברות והולכות, ויש בעייה איתו , שהוא  אומר משהו ואחר כך מקורביו , או הוא עצמו  מספרים לנו ,שהוא לא התכוון באמת, ושלא ראוי  להתייחס ברצינות לדבריו .

כמו למשל בשנת 1984, פרסם אבו מאזן בירדן ספר שהתבסס על עבודת הדוקטורט שלו ושנקרא "הפן האחר: הקשרים הסודיים בין הנאצים להנהגת התנועה הציונית". שם נכתב כי התנועה הציונית בָגדה ביהודים ושיתפה פעולה עם הנאצים בהשמדתם. 

 "נראה כי האינטרס של התנועה הציונית כתב  אבו מאזן בסיפרו המלומד, הוא לנפח את המספר הזה (שישה מיליון) כך שהישגיה יהיו גדולים יותר", התנועה הציונית, נטען בספר, נושאת באחריות להשמדת היהודים. זה היה פעם עכשיו  אומר הנשיא הפלסטיני,:

"כיום לא הייתי מתבטא כך. כי אני מכיר בשואת יהודי אירופה ואני  שולח נציגים פלסטינים לִטקסים רשמיים באירופה לזכר השואה, על מנת להשריש את ההכרה בכך בקרב הציבור הפלסטיני. 

 ביום השואה האחרון, באפריל השנה, עשה אבו מאזן צעד תקדימי ופרסם הודעה שבה הצהיר כי "השואה היא הפשע הנתעב ביותר נגד האנושות שאירע בַעידן המודרני".

וזה אותו איש  שאמר שהתנועה הציונית נושאת  באחריות להשמדת היהודים. 

לא  להתייחס  ברצינות אומרים  מקורביו גם לנאום במועצה המרכזית הפלסטינית בו יצא (אבו-מאזן), נגד שורשי הקמת מדינת ישראל. לדבריו: "(מדינות אירופה) רצו להביא את היהודים מאירופה לכאן כדי לשמור על האינטרסים של האירופים באזור. "ישראל היא פרויקט קולוניאליסטי שאין לו קשר ליהודים".כן כן  לישראל אין קשר ליהודים ככה הוא אמר…אחר כך הסבירו לנו מקורביו שהוא לא באמת התכוון למה שאמר ולא צריך לקחת דברים כאלה ברצינות.

אבו מאזן גם תקף את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שטען שהוא מתכוון לקצץ בסיוע לפלסטינים על רקע סירובם כביכול לשתף פעולה בתהליך המדיני. על כך אמר  כבוד הנשיא, בערבית "יח'רב ביתכּ. איפה הצעת לי את זה? בטלפון? בטלוויזיה?".

"יחרב ביתכ"  הוא אמר לנשיא  האמריקאי כשמקורביו  אצים רצים לומר לעולם , זה לא רציני  זה בטוי שגור , הוא לא באמת מתכוון  שביתו יחרב, לא רציני אמרו מקורביו.  

יא בן כלב, הם בונים על האדמות שלהם? הוא בעצמו מתנחל ומשפחתו מתנחלת", אמר אבו מאזן בהתייחסו לשגריר ארצות  הברית בישראל, ושוב מסבירים לנו מקורביו שזה לא רציני, מה השגריר בן כלב? זה בטוי כזה , שאומרים בלי כוונה לָאָמור ממש,  כולם יודעים מי היו הוריו של השגריר , לא להתייחס ברצינות,  

מה שמעורר  בי מחשבות שיותר  מדי אנחנו שומעים מן  המקורבים לנשיא, שזה לא  בדיוק מה שהוא מתכוון , שזה לא לעניין  לקחת את דבריו ברצינות , וזה אומרים מקורביו ,,, אז  אולי כשנשב למשא ומתן סוף סוף , נזכור אז, את הרצינות אותה  מייחסים מקורביו לדבריו.

תיבת נח

קראתי  בעיתון שהעברת השגרירות  האמריקאית לירושלים במועד, נמצאת  בסכנה.

המהלך ההיסטורי שמתוכנן לצאת לפועל בקרוב עלול להידחות, דווקא בשל הביורוקרטיה מצד ישראל. 

על פי הדיווח, בימים האחרונים ביקרו בארץ גורמים מטעם מחלקת המדינה האמריקנית, שנפגשו עם הרשויות הרלוונטיות. האמריקנים אמרו לַגורמים הישראלים כי על מנת להתאים את המתחם הקיים בִשכונת ארנונה, בירושלים ולהפוך אותו מקונסוליה לשגרירות, נדרשות עבודות בינוי ביטחוניות דחופות וזריזות, שיושלמו עד לְמועד המעבר המבוקש.

בְמכתב לשר האוצר, התריע מנכ"ל משרד החוץ, כי לא ניתן יהיה לעמוד במועד שנקבע, כי "הליך בקשה לתיקון תכנית המתאר הקיימת צפוי לארוך זמן רב, ולא יאפשר את השלמת העבודות במועד שנקבע למעבר השגרירות" לכן , נדרש כעת לקיים כינוס דחוף של המועצה הארצית לתכנון ובנייה, אך הקירבה לחג הפסח עלולה להקשות על כך. כך שלמרות רצונו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להעביר את השגרירות לירושלים לפני יום העצמאות, נראה כי הבירוקרטיה הישראלית עומדת בדרכו להגשים את משאלתו. ועכשיו  סיפור ,

 מעניין לעניין אך  באותו העניין:

לפני המבול, פנה אלוהים לנוח ואמר לו לבנות תיבה, שכן אנשי כדור הארץ ביצעו חטאים רבים וכעת הגיע הזמן להטביע את כולם במבול. בנוסף לבניית התיבה, אלוהים ציווה על נוח להציל זכר ונקבה מכל סוג בעל חיים שקיים בעולם, יחד עם כמה בני אדם צדיקים; הבנים שלו ונשותיהם.

אלוהים סיפק לנוח הוראות, ואמר לו "יש לך שישה חודשים לבנות את התיבה, אחריהם אוריד גשם על העולם שימשך 40 יום ו-40 לילה".

כעבור שישה חודשים התקדרו השמים והחל לרדת גשם. אלוהים הסתכל למטה, אל כדור הארץ, וראה שבחצר הבית של נוח אין כלום פרט לדשא וכמה ערוגות הפוכות.

"נוח!" קרא אלוהים, "אני מתחיל את המבול, איפה התיבה?"

"ובכן", אמר נוח במבוכה, "אני עדיין צריך להשיג אישור בנייה.  השכן שלי טוען שהפרתי כמה חוקים של ועד השכונה על ידי כך שהחלטתי לבנות תיבה ענקית בחצר שלי, והייתי צריך ללכת למחלקת הרישוי והבנייה כדי לתאם איתם את התהליך.

אז משרד התחבורה דרש שאספק רישיון לסוג כלִי הרכב, לפני שאני מתחיל לבנות אותו, 

ובאותו זמן העירייה חייבה אותי בקנס משום שלטענתם הם יצטרכו להזיז עבור התיבה מספר עמודי חשמל בכדי שהתיבה תוכל להגיע לים. אמרתי להם שהים יגיע אליה, אבל הם סירבו להקשיב לי

 השגת העץ לבניית התיבה היה עסק אחר לגמרי, מתברר שיש איסור על כריתת העצים בַמדינה כדי להציל את קהילת הסוריקטות שנמצאת בסכנת הכחדה. 

ניסיתי לשכנע את ארגוני איכות הסביבה שאני צריך את העץ על מנת להציל גם את הסוריקטות,, אך זה לא עזר.

כשהתחלתי לאסוף את החיות, התחלתי לקבל איומים ותביעות מצד עמותות וארגוני בעלי חיים, שטענו שאני מתכנן לכלוא בעלי חיים בתנאים אכזריים בחלל קטן. כעת אני צריך שמונה מאות שלושים וארבעה, רישיונות ואישורים שונים בשביל לאסוף זוג מכל בעל חיים.

ניסיתי לשכור עובדים זרים שיעזרו לי ולבניי לבנות את התיבה, אך הממשלה מחייבת אותי להעסיק עובדים על ידי קבלני "כוח אדם". 

סלח לי אלוהים, אך ייקח לי עוד כ-100 שנה לסיים לבנות את התיבה ולהכין אותה לשַיִט."

בינתיים  ירד המבול  וכיסה את עין  הארץ ונוח לא בנה את  התיבה, אולי אחרי המבול  זה יקרה. 

ואז גם  תעבור השגרירות  האמריקאית לעיר הבירה.

מאור כהן

הדבר  הטוב של  השבוע הוא לא  רק טוב , הוא קרן  אור ,הוא התגלמות של  אנושיות משובבת נפש, נוסכת  תקווה, שבעולמנו אנשים עם לב רחב  כמו הים, 

מדובר  ברב סרן   מאור כהן, שבבקרים ממלא  תפקיד חשוב בצה"ל, ובַערב הוא עובר ל"מדים" אחרים — אלה של "איש הלגו, כך הוא  נקרא בפי אוהביו איש הלגו. 

מאור כהן מזה שבע שנים עובר בין בתי־החולים, עם עָרַכות לגו, ומשחק עם הילדים חולי הסרטן  "הלגו נותן להם שלווה ושקט", הוא מספר למופתעים מצעדו זה.

מזה שבע שנים הוא מגיע עם  משחקי הלגו שלו, לבית עמותת "עזר מציון" ולבתי־חולים שבהם מאושפזים ילדים חולי סרטן, 

מרכיב איתם במשך שעות ארוכות ,מיגדלים בתים, רכבים , וגורם לימי האשפוז שלהם הכואבים  כל כך, לעבור בצורה חווייתית עד כמה שניתן בַתנאים הקשים האלה . 

על  עצמו הוא מספר  שהוא חובב ואספן לגו מילדותו , במשך  השנים אסף הרבה חלקי לגו, ובשלב מסוים  החליט לתרום הכל לעמותת עזר מציון, 

שם אמרו לו ש"אין להם מה לעשות עם הלגו ,אלא אם כן  הוא מוכן להעביר חוג לילדים"

באותו  היום הוא נכנס יחד עם שלושה ילדים לחדר הג'ימבורי, פרס את הלגו על הרצפה והתחיל לבנות יחד איתם. 

היום כבר יש לו בַחוג השבועי 30 ילדים, חלקם חולים בעצמם, וחלקם ילדים לְהורים חולי סרטן.

 ביתר הימים מגיע כהן למחלקות האונקולוגיות בבתי־החולים בַמרכז ,ובונה עם הילדים לגו ליד מיטתם: "זה נותן לַילדים הרבה שלווה ושקט, זה זמן שבו הם שוכחים קצת מהמחלה.. יש לי , הוא  מספר בחיוך מבויש ,תחושת סיפוק אדירה כשגורמים לֶילד חולה לחייך". 

"אבל  גם תסכול  ועצב רבים יש לי" הוא  מוסיף ואומר, כי . "מעל חמישים  ילדים שאיתם שיחקתי , ושאותם לוויתי, נפטרו לצערי מהמחלה", 

 כהן הוא ראש מדור הדרכה וביקורת באכ"א. "הצבא מאפשר לי לעשות את הפעילות הזאת ותומך בה", הוא מספר, ומציין שפעמים רבות מגיעים איתו לפעילותו המבורכת עוד חיילים.

 מאור  איש של  חסד , מסיים  עם משפט של שליחות  ואומר לכל אחד הזדמנות וזכות לעשות משהו טוב למען הזולת.

מרים פרץ

מרים פרץ היא אשת חינוך ישראלית, ששכלה שניים מבניה בעת שירותם הצבאי, ומאז היא מרצה בקרב בני נוער וחיילי צה"ל. במרץ אלפיים ושמונה עשרה, הוכרזה ככלת פרס ישראל למפעל חיים, על חיזוק הרוח היהודית-ישראלית. 

בצד  רובו של  העם בישראל , ששמח  על הבחירה בגברת פרץ , היו גם כאלה  (איך לא,) שראו בבחירה, ואני מצטט "העלאה על  נס של קורבנות אדם"  

לא  מתכונן להתווכח,(לא  יכול להתווכח, לא יודע  איך מתווכחים בעניין כזה), רק רוצה לציין  בצער עובדה, ש"נושא מקודש בדם," האחרון שעוד  נותר לנו בלי שנגעו בו לרעה , ואני מתכוון לשכול ,  קרס עכשיו גם הוא עם הפיכת בחירתה של האישה המופלאה הזו לשנויה במחלוקת , מותר אצלנו  היום לדבר על הכל ,להעמיד כל דבר לויכוח ולדעה, אז זהו ,,, שפעם משפחת השכול הייתה מחוץ לתחום הזה, וכמה עצוב  שאפשר היום לדבר על השכול , כעוד נושא רגיל מנושאי העיתון עוד נושא שנוי במחלוקת שנתון לוויכוח. כמו כל נושא אחר.

בסדר  אין פרות  קדושות, בסדר  זה עולם חדש , ונאור , ונשגב, בו אומרים  הכל על הכל אבל על פרס לאם שכולה?, שמקדישה את חייה  לחינוך בני נוער?, זה לטעמי חילול קודש, אין אם ,,, אב,,, אח אחות,,, משפחה,,,  שרואים בבנם ההרוג על הגנת המולדת "גיבור", מדובר בבן שנפילתו , היא רעידת אדמה ,  וקריסת הבית כולו על יושביו , לראות בפרס לאם שכולה "העלאת נס של קורבנות אדם" , זה להתנכר,,, למה שעבר,,,  מה שעובר,,, ומה שיעבור,,, על אם שכולה עד יום מותה. לדבר בכלל על השכול , ולהעמידו לוויכוח, בעקבות פרס ניחומים  לחורבנו של בית, בנפול שני בנים !!!לא אחד, שנים!!!. זה משהו שגורם לך לבכות.

יש  מאמר של ד"ר  צבי צמרת על עקדת יצחק, 

במבוא לספרו של ראובן קָמפִניָינו על מסכת תעניות בַתלמוד הירושלמי.

שם הוא מספר  על: 

מאיר אייָלי חבר קיבוץ יפעת, שתר כל חייו אחרי חיזוק הזהות היהודית-ציונית של בניו ותלמידיו . מאיר, מהאבות-הרוחניים המרכזיים של 'חבורת שדמות', טרח וכתב לפני יותר מעשרים שנה מאמר מרגש שכותרתו 'חידלו ממיתוס העקידה'.   מאיר, ששכל את בנו' טייס-המסוק עופר איילי – כתב בדם ליבו על כי בכל פעם שנכתב מאמר, או שיר, או סיפור "העוטרים את הילת העקידה על ראשי האבות שבניהם נעקדו על מזבח המולדת" .. הוא נזעק שם בשם אבות- שכולים רבים, וקובע: "כל השוואה, אפילו מתחומי האידיאלים הלאומיים הנשגבים ביותר, אינה אלא החטאה… הדימוי הזה של  העקידה והקורבן, הוא שקרי ומעוות מיסודו, והוא פוגע גם באבות וגם בבנים". שום אב כתב אָיילי שאיבד את בנו בקרב,"שום אב מבין אבותיהם של הבנים האלה, לא עקד את בנו, ואף בן לא שאל את אביו 'הנה האש והעצים, ואיה השה לעולה'? הבנים יצאו אל משימותיהם מתוך ידיעה ברורה של מה שצפוי להם, כאשר החיים עדיין פרושים לפניהם וחלומותיהם טרם התגשמו". "אל נא תוסיפו לשברם של ההורים שבניהם נפלו… אל נא תטילו עליהם גם את משא העקידה. גם אם הולידו את בניהם לתוך מציאות ארצישראלית, אכזרית וחינכו אותם לנאמנות חברתית ולאומית, הבנים הלכו אל משימותיהם לא כעקודים, אלא מתוך הכרה של בני-חורין".סוף  ציטוט מדבריו של אב שכול מאיר איילי, 

ולך  גברת מופלאה  גברת פרץ, התנחמי  לך מרים "אשת לפידות" , בעם ישראל הקם לתחיה בזכות  בנים כבניך, התנחמי בעם ישראל שגֵאֶה בך מאוד , ושולח לך ניחומים על האובדן שאין לו ניחומים,מעומק לב אוהב ומוקיר.     

הפוסט גאון ברדיו 23/03/2018 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

כה אמר אלי מויאל בין  היתר: "טוב שהאשכנזים קיבלו את הספרדים ולא ההיפך, כי אחרת היו מקימים במזרח-התיכון עוד מדינה ערבית אחת. אם הספרדים היו עולים ראשונים, הייתה פה עוד מלוכה מחורבנת".(סוף ציטוט)

הויכוח שלי  הפעם למול מויאל, אינו רק אינטלקטואלי, ואינו אף עניין של "כבוד עדתי", העובדות פשוט אינן  נכונות, אין אמת בכך שהאשכנזים קיבלו את עדות המזרח , נקודה.

פתאום  אני מבין  טוב יותר את  מפעל חייו של אבי– ההיסטוריון משה דוד גאון ז"ל שכתב לפני 80 שנה בדיוק, את  הספר ההסטורי הגדול" יהודי המזרח בארץ ישראל".

שם  ניסח  אבי, בלשונו הצלולה והבהירה את המניע שעמד בבסיס כתיבת ספרו זה:

וככה כתב:" שאיפתי היא להאיר את חיֵי עדות המזרח בא"י ,במאות האחרונות והאמת הינה נר לרגלי. פעולה זאת לא נעשתה מתוך כוונה ורצון לפגוע  חלילה בזכויותיהם הרבות של עדת האשכנזים שהיו נדבך כביר בביסוסו של הישוב העברי בא"י הגדלתו והתפתחותו . אבל ראוי לציין כי בה בעת שישובי האשכנזים עד תק"ע (1810) התקיימו באופן ארעי, הנה הספרדים בלבד מלבד  לזאת שהקימו ישובים עוד הרבה זמן קודם לכן, הטו גם שכמם לסבול את כל יסורי הארץ השונים והמשונים, נאבקו בהם והחזיקו מעמד" .

חלקם המכריע של יהודים יוצאי ארצות הבלקן וצפון אפריקה, נגרע מספרי הקאנון ההיסטורי של המדינה, ואין על שמם ערכים משמעותיים בספרי דברי הימים ובאנציקלופדיות.

בדברי ימי הציונות מציינים את תחילת התהליך "בעליה הראשונה" ויסוד המושבות הראשונות בשנת 1882 והתנעת הציונות המדינית ע"י הרצל בקונגרסים הציוניים בשנת 1897.

ובספרי ההיסטוריה הכתובים והנלמדים, מתוארת התקופה שקדמה לכך "כמדבר שממה".ולא היא!!!

"המהפכה הציונית" התרחשה למעשה בתחילת המאה ה- 19 , עם הגעת יהודים מארצות הבלקן וצפון אפריקה ששינו את קוד החשיבה וההתנהגות של יושבי הארץ עד אז – מתושבים המרוכזים בארבעת הערים הקדושות (ירושלים, חברון, צפת וטבריה) שחיים על כספי הצדקה ,ליהודים החיים ומתפרנסים מעבודת כפיים וחיי יצירה.

המתיישבים בני  עדות המזרח הללו הקימו מחורבנם את ערי החוף (יפו, חיפה, עכו) ויצקו את הבסיס והתשתית הראשוניים להקמתם וביסוסם של הישובים בעתיד. מתיישבים ראשונים אלו פרצו גבולות והניחו את היסודות לכל תחומי החיים שבארץ ישראל  המתחדשת,: מסחר וכלכלה, חקלאות, בניין, בנקאות, ביטוח וסחר בינלאומי ואף תרבות וספורט!

חלקם תפסו עמדות בכירות בקרב הממשל המקומי, וייצגו בארץ את המעצמות הזרות (אנגליה, צרפת, ספרד, פורטוגל).

המתיישבים הראשונים שהגיעו בעליה הראשונה מאירופה – לא היו יכולים להתיישב כלל בארץ, ללא מעורבות אישים אלו בני עדות המזרח,שמילאו תפקיד קריטי: בהשגת ויזות, רכישת קרקעות, היתרי בנייה וצינור להעברת כספים.

•בתמונת המייסדים של ראשון לציון – מופיע במרכז התמונה ובפורמט מוגדל מיתר המתיישבים "חיים אמזלג" ממרוקו, שמעמדו הנכבד כסגן קונסול אנגליה  בארץ ישראל, איפשר את רכישת אדמות ראשון לציון, עלייתם לקרקע ובניית הבתים הראשונים במושבה.

•"יוסף נבון" יליד ירושלים בן למשפחה שמוצאה מתורכיה ומרוקו – שלמד בתלמוד תורה של העדה הספרדית והשלים לימודיו בצרפת, הוא היזם הגדול והכח המניע במימון ראשית התשתית התחבורתית המודרנית בארץ ישראל: סלילת קו הרכבת מיפו לירושלים.

•"משפחת שלוש" – סאגה משפחתית מפוארת, שתחילתה בסבא אהרון שעלה ליפו מאלג'יר והיה חלק מקבוצת המתיישבים הראשונים שהקימו את העיר יפו מחורבנה ופרצו את חומותיה העתיקות. 

יפו תהיה אחר  כך לגורם העוגן והבסיס המרכזי שסביבה יקומו כל המושבות הראשונות ( מקוה ישראל, פתח תקוה, ראשון לציון, גדרה, רחובות…)

בניו של אהרון שלוש הקימו חברה למוצרי בנין וישמשו כקבלנים המרכזיים בבניתה של תל אביב.

נכדו של אהרון שלוש, משה היה ראש העיר ת"א לאחר מאיר דיזנגוף ( לזמן קצר ) והיה דמות מפתח בעיר בחיי המסחר, הכלכלה, התרבות והספורט. ולו זכות ראשונים להיות ממקימי התזמורת הפילהרמונית והאופרה הישראלית.

לסיום דברי הייתי רוצה להקדיש למר אלי מויאל את הקטע בספרו של אבי (עמוד 379), העוסק בשורשי אילן היוחסין של משפחת מויאל ולהציג את דמותו של אברהם מויאל כאמור :

"נולד ברבט מרוקו  תר"י (1850) נלב"ע (נפטר לבית עולמו) תרמ"ו (1885)…כישרונותיו הרבים  הוכרו ע"י הרשות וזו קרבה אותו אליה , ומצדו הוא השתמש בהשפעתו לטובת המושבות המעטות בארץ ישראל שהתקיימו בעת ההיא, על פיו היו נחתכים כל עניני הבארון רוטשילד בכל הנוגע למושבות…. ועד חובבי ציון מסר את כל עניני החברה לידו, הואיל ומצא בו את האיש היחיד המוכשר לתפקיד נכבד זה, הן מצד ידיעותיו והן מפאת מסירותו לעמו.

בחירה זו עלתה יפה והשביעה את רצון מנהיגי החברה ברוסיה ופינסקר בראשם … תחת אשר עד אז גיששו באפילה. מויאל הגן תמיד על צעירי ביל"ו והשתדל להאיר את חייהם וגורלם. 

בדרך כלל נודע לאיש שידע לעמוד על השקפתו הצודקת בכל תוקף".ואני מצטט  שוב את הרישא של האמור:

"המהפכה הציונית" התרחשה למעשה בתחילת המאה ה- 19 , עם הגעת יהודים מארצות הבלקן וצפון אפריקה ששינו את קוד החשיבה וההתנהגות של יושבי הארץ עד אז –סוף  ציטוט

מסתבר  שעדות המזרח  באו קודם ,הם שקיבלו את עולי  העליה הראשונה, והיו תשתית וביסוס  להקמתם של הישובים לעתיד לבוא. ובא לציון גואל…

 השיר שלנו לארוויזיון

שמעתי את  השיר שאנו  שולחים לארוויזיון, ובצד  איחולים כנים להצלחה , יש לי  מחשבות בעניין,

קודם  כל שמעתי   מישהו שנשאל  בטלוויזיה, איך  השיר ? והוא ענה  בכנות "שמעתי את השיר,  אבל עוד לא ראיתי אותו", וכאן  לדעתי ליבת הבעייה, כי שיר צריך קודם כל לשמוע,  טבעו של שיר אם לא מדובר במתן תורה, ששם, ורק שם, ראו  את הקולות , טבעו של שיר,

זה  ששומעים  אותו,(מן הרגל  כזה) מאזינים למנגינתו  למילים, לעיבוד, לראות שיר , זה רק  אחר כך , אם יצלמו את השיר…

היום  סדר הדברים  הפוך , מה יהיה  בתמונה, זאת השאלה.  ורק אחר כך מנגינה ומילים.  התהליך העתיק של להעלות מנגינה לאוויר, אחרי  מחשבה על המילים ,,, ואחר כך המנגינה,,, שתהווה למילים גלשן  לעוף איתו,,, ואחר כך העיבוד שיקשט את היצירה,,, כל זה לא קיים יותר.

ובמקום להעלות שיר לאוויר,,,  מורידים קצב מזומר לרינג טון סלולרי.

וככה  יותר ויותר  הופכים השירים  לא רק אצלנו , אלא  בכלל בעולם כולו לקליפ, להצגה, לתאורה מנוגנת  במחשבים,,, שהמנגינה בהם תופסת לעיתים מקום שולי,  על המילים בכלל לא מדברים כי מי בכלל שומע מילים, במקום  שאין,,, הרי רק רואים, רואים זיקוקין.

אשר  לנציגות  הישראלית , אם  השיר הוא ברובו  באנגלית ונושאו "צעצוע",  מה בדיוק ישראלי פה? וזה לא מדובר רק בנו . כל  הנבחרות שולחות נציגים ששרים באנגלית , וממעיטים ומתרחקים  כמעט בורחים ,,, מצביונו של העם ששלח אותם,  

אני זוכר ימים  שהתלבטו חודשים בשמלה  שתלבש אילנית , בלבוש שילבשו  הדצים כדי שייצג בכבוד את הארץ  ממנה הם באים,

בחולצה הרוסית  שילבש טולדנו 

צביון  תלבושתם של  חלב ודבש ששרו הללויה לעולם, 

אי  אפשר היה לטעות  בארץ ששלחה אותם , או את  יזהר כהן עם אבא נבי, עד שמבחינה בטחונית  התלבטו, שמאחר והם כל כך  ישראלים ,בחזותם ושפתם, איך צריך  לשמור עליהם.

בימים  ההם חשבו  על המילים שיביעו משהו , ועל  המנגינה שיהא בה ניחוח של הארץ , ועל  הלבוש שייצג את הארץ , כל אלה היה בהם אז  טעם לנציגות הארצית, היום לדעתי צריך לשלוח  נציגות לתחרות זמר ארופית על הקליפ המזהיר ביותר היצירתי ביותר  עם הכי הרבה משחקים ואפקטים, מחשביים, 

ארץ ישראל  ממש לא שייכת לעניין  כמו שוילנסקי או שמר זלצר או  זעירא לא היו זקוקים בשיריהם  ללופר.

ועדיין  עם כל הלב  בהצלחה רבה, מסתבר שהזמרת  מאוד כשרונית, ,לו יהי והלוואי, ושכך  יהיה , ושהזמרת המוצלחת שלנו ברוכת הכשרון,תזכה עם  הקליפ היצירתי , איתו היא יוצאת לכבוש את אירופה , בהימורים להצלחתו אנחנו  במקום ראשון, הלוואי שגם בתחרות.

מחליף וסטאר

קטע לא פוליטי  לשם שנוי, אני רוצה לספר לכם, על הצגת תיאטרון אחת, שהיה לה כוכב מאוד מצליח בקרב הקהל שלו, אבל שהיה מסתכל על כל השחקנים האחרים שבצוות ההצגה שלו מן הגובה.

שיחק ככוכב בהצגה שנים רבות אף מחליך לא יכול היה להחליפו, היה מופיע הרבה וכובש, בחו'ל היה מצליח עוד יותר, האנגלית שלו הייתה מפוארת והיה מצליח במשחקו בבמות עולמיות.

לא  היה שחקן  אחד בֶצוות  ההצגה שבארץ ,שלא  חלם על היום בו הוא ירד כבר מן  הבמה השחקן היהיר הזה , ולא היה שחקן  בהצגה, שלא חשב מחשבות על הרגע בו  הוא יעוף כבר, מן הבמה, ואז יקרא לו הקהל  , והוא יהיה זה שיהיה כוכב ההצגה, וישחק את  התפקיד הראשי במקומו,  

והיו  מצטטים לו בלי הרף  לשחקן הראשי הזה, שחשב את  עצמו למי יודע מה,,, ושלא ירד  מן הבמה לאורך שנים, היו לוחשים לו  באמצע ההצגה, ש"בתי הקברות מלאים בכאלה שלא  היה להם תחליף"

וכולם  חיכו שילך  כבר, כדי לרשת  את מקומו, והיו בטוחים שהמשחק  שלהם על הבמה , יהיה טוב יותר משלו , נכון יותר, משלו , מבריק  משלו, עם אינטרפציות אחרות ומוצלחות יותר , עם גישה אחרת ראויה יותר לתפקיד  המרכזי הזה.

 מה גם  שמבקרי התיאטרון,  התחילו לרמוז שמשחקו  ברבות הימים, ומרוב ימים, הפך להיות  לא אמין, ואת השירים שהוא שר הוא מזייף  לגמרי, ושהוא כבר עושה על הבמה כבתוך שלו. מתרחק  מן הטקסט המקורי, רחוק מן הדרך בה שיחק בהצגות הבכורה.

יום  אחד הוא  התחיל לרמוז  שהוא רוצה ללכת  ,וכל אלה שרצו להחליפו ,נרעדו לפתע, כי חשו  שאינם מוכנים עוד עם הטקסטים, שלא עשו מספיק  חזרות, ושטוב להם בינתיים בתפקידם הנוכחי , כי עזיבתו את  הבמה דווקא עכשיו,

אינה ערובה לכך  שבכלל יחזיר אותם  התיאטרון להצגה, והיה גם  שחקן אחד שכל הזמן צעק לו  "לך כבר, אני בא להחליף אותך מיד",  וכשזה נהיה אקטואלי ועכשווי מאוד, הוא אמר: "מצידי אתה  יכול ללכת מתי שאתה רוצה, אתה לא מפחיד אותי, אני אבחר לי  את הזמן מתי להחליף אותך",

פתאום  הם חשו כל  המחליפים, גם אוהביו  גם שונאיו, שלא עברו  מספיק על החומר ועם כל  הרצון להחליפו ,בלב פנימה  התפללו שיישאר עוד קצת , עד  שיהיו מוכנים יותר. אז בינתיים  הוא נשאר עד שהם יהיו מוכנים יותר.

מזל  שבפוליטיקה  הדברים מתנהלים  אחרת.

אילן גילון

הוא   "יקיר אקים" לשנת 2013 על פעילות יוצאת דופן למען אנשים בעלי מוגבלויות בכל תחומי החיים. בשנת 2014, הוענק לו גם אות יקיר האגודה לזכויות החולֶה לשנה זו, על תרומתו ופועלו למען הרפואה הציבורית,

אני מדבר  על חבר כנסת  יוצא דופן, אילן גילאון שמו.

שבינואר 2017, הצליח להעביר בקריאה טרומית הצעת חוק שלו להשוואת קצבת הנכות לגובה שכר המינימום, וזאת בניגוד לעמדת הממשלה. 

הצעת החוק עברה, בפער של קול בודד. המהלך אמנם נבלם בשלבי החקיקה המאוחרים יותר, אך הוביל למאבק ציבורי חריף להעלאת קצבאות הנכות, אשר כלל הפגנות וחסימות כבישים של ארגוני הנכים. בחודש מרץ 2017 גילאון הכריז על התמודדתו לראשות מרצ מול יו"ר המפלגה אז זהבה גלאון, אך פרש בפברואר 2018 מסיבות רפואיות, זהבה גלאון  מצידה הודיעה ב28 בפברואר 2018 על פרישתה מהמירוץ ומהחיים הפוליטיים, לאחר שלדבריה נוכחה לראות שהמתפקדים "מעוניינים בהנהגה חדשה".

מה  שעורר בי  מחשבות על  "הזקנים שבשער  העיר" אליהם היו  הולכים בימים רחוקים  כדי להיוועץ בענייני ממשל,  ומדיניות, נסיונם עשאם לבקיאים  יותר, למבינים יותר, לאורך התורה כולה מתבלט מעמדם המיוחד של זקני העדה. שהיו המנהיגים הרוחניים-דתיים של העדה, שהייתה להם אף  סמכות לשפוט. בתנ'ך מעמד זקני העדה לא נבע רק מגיל אלא גם מסמכות מוסרית, חברתית ורוחנית. אמנם, פעמים רבות, וכך היה מקובל בעולם העתיק, היו זקני העדה בגיל גם ראשיה ומכובדיה. תפקודם של זקני העדה גם כשופטים עולה למשל ממינויים לצידו של משה רבנו: "אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו" (ספר במדבר) )קיצורו של  דבר עולם הפוך לנו היום בו הזקנים נוטשים או ניטשים כי רוצים תחתם צעירים,

אז  על הזקן  גילאון שנטש  כי רוצים במרץ צעירים, רציתי לספר לכם משהו  ששייך ללא ספק לנושאי האור שבתכנית ,

וכך  קראתי  בעיתון שח"כ אילן גילאון שפרש מהמירוץ לראשות מרצ עקב נסיבות בריאותיות, החזיר את כל התרומות שקיבל – כמאה אלף שקל מ200 איש, עד השקל האחרון.

אף שכבר הוציא חלק מהכסף, הוא התעקש שהכל יוצָא בדיעבד מכיסו ,והחזיר בעקשנות  כסף גם לאלה שסרבו לקבל.

פוליטיקאי  שהחזיר כסף  של תורמים, מישהו  השתגע פה הא? ,וזה לא  גילאון זה אנחנו כולנו  שבצדק רואים במה שהיה אמור להיות  שגרה ומעשה יומיומי צודק, אנו רואים בו  מעשה יוצא דופן, כי באמת באמת אין דברים כאלה,  הלוואי ויחזור לכנסת, אין לנו רבים כמותו בבית המחוקקים. 

מות  החורף

בסוף  פברואר  שמעתי מישהו  שאמר יצאתי אמש  לרחוב, והיה לי קר, פברואר,  היה לו קר לא יודע אם לשמוח בשביל הצעירים של ימינו, או להיעצב, אבל אלה שנולדו בשנים  האחרונות, שלא לדבר על אלה שייוולדו , בימים הבאים עלינו לטובה, כבר באים אל עולם בלי  חורף.

החורף  הארץ ישראלי, רשום  עדיין בלוחות, ומסומן  כַעונה הרביעית אחרי אביב קיץ  וסתיו, אבל הוא כבר לא באמת קיים.   

אני זוכר כמו  כל האנשים בני  המחזור שלי וקודמיו,  חורף ירושלמי ארוך וקר וסגרירי,  מלא רוחות וגשם אין סופי , עם ציפיה  גדולה לאור שמש,  

לא תאמינו  אבל היה פעם שלג גם בתל  אביב, על ירושלים אני לא  מדבר, הקור שם היה מתחיל בספטמבר נובמבר והיו  גם לילות בירושלים, במאי , שאי אפשר היה לצאת בלי  סוודר או מעיל,

ואני כבר לא  יודע מי מדביק  את מי בחום הגדול  יוצא הדופן, ומי חם יותר ממי?אנשי הארץ  שמתחממים ובוערים, מדי פעם בשערוריות ובמלחמת  הכל בכל,  

או שמא,האזור שמסביבנו,  שבוער כל העת במלחמות אין  סופיות ועולה באש ללא הפסקה,

או   איתני  הטבע שממיסים  את קרחוני הקוטב  ומשבשים לנו את העונות,

מי מדביק את  העולם בחום שלא ידענו כמותו  בשנים שעברו.

וכמו כל דבר  שאנו אומרים עליו  היום "זה כבר לא מה שהיה פעם",,,  ככה ממש החורף שלנו שמגיע ליום יומיים  עושה שריר מנסה להזכיר לנו מי הוא היה , אבל  אנחנו יודעים שהוא כבר מזמן לא איתנו,

מישהו  אחרַאְי צריך להודיע  לחורף הישראלי ,שהוא  כבר מזמן לא קיים בַלוח שלנו שנכבש  כליל על ידי קיץ אחד ארוך עם הפסקות  רטובות בנות יום יומיים. 

פעם בשנה, ביום הכיפורים, הכהן הגדול היה נכנס לקודש הקודשים ומבקש  מהקדוש ברוך הוא, "ואל תכנס לפניך תפילת עוברי דרכים לעניין הגשם, בשעה שהעולם צריך לו". 

הגמרא במסכת יומא מסבירה – שאם למשל היו באים עולי הרגל מהצפון, מאזור הגליל, לירושלים, לבית  המקדש, עד שהיו חוזרים זה היה לוקח הרבה זמן, על כן היו מתפללים שלא ירד גשם עד שיחזרו הביתה. וכנגד תפילתם הכהן הגדול בא לעשות חסימה. הם היו מתפללים שלא ירד גשם, 

והוא היה עושה להם חסימה -ומבקש "ואל תיכנס לפניך תפילת עוברי דרכים לעניין הגשם, בשעה שהעולם צריך לו". 

מה שמביא  אותי לחשוב  שעכשיו שאין בית  מקדש , ואין כהן גדול,  ורבים הם האנשים שבדרכים , אין מי שיעשה להם  חסימה , לכן תפילתם שלא ירד גשם מתקבלת בקלות יתר ,ולנו  יש בגלל זה חמסינים בפברואר.

הפוסט גאון ברדיו 14/03/2018 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

אף אחד  נכון להיום  לא יודע מתי  תתקיימנה הבחירות  הבאות, אף אחד לא יודע  אם יקדים להן משבר, או שזו  תהיה החלטת ראש הממשלה , אף אחד  לא יודע עדיין אם המשבר הקיים, או זה שיבוא  אחריו, הם ספין , ואם כן של מי הוא יהיה הספין  הזה, ומי ישתתף בו, (אנחנו עָם למוד ספינים, שבוחנים  כבר כל דבר בחשדנות ראויה ) דבר אחד אני יכול להגיד לכם  בבטחה , מה יהיה הנושא היחיד הבלעדי, המוחלט , עליו תיסובנה  הבחירות הבאות: נתניהו!!! בעדו או נגדו. רק בלי ביבי, או רק עם  ביבי, לא כספין כמציאות אמיתית, של ישראל אלפיים שמונֶה עשרה.

זהו! כל  הנושאים האחרים  שיעלו במערכת הבחירות, יהיו  ברקע, אף אם כל המפלגות השונות, יצעקו אותם, באספות  העם, שלום ושטחים, ויתורים , ואפילו שיצעקו בכיכרות, את  עניין "הצדק החברתי" החסר ",והקיפוח, ומצוקות מכל סוג  שצצות רק בימי בחירות, הכל יהיה קישוט, לַנושא המרכזי "איתו או  בלעדיו", גם אם ידברו על איראן, ועל החמס והחיזבאללה, אפילו שגנרלים  שזה מקרוב נכנסו למעגל הפוליטי, יזהירו אותנו, שהם מתכוננים לירות עלינו  בכל רגע נתון, גם זה לא יהיה הנושא המרכזי, גם לא מערכת הבריאות , גם לא החינוך  וניצולי השואה וחסרי היכולת ,והתחבורה, והאלימות והפשע המאורגן, 

ידברו  על הכל מתוך  כורח , באספות  העם ובשבתות תרבות,  לציטוט בערב של הפרשנים,  אבל לא זה יהיה הדבר האמיתי, הרוחש מתחת לאדמה  עליה אנו עומדים, והמרחף בה בעת מעל לראשינו.

כי הנושא שיכסה וייתמר וירקיע מעל  כל הנושאים כולם כמו מטריה ענקית  מעל ארץ ישראל, יהיה האיש ביבי נתניהו,  

זה יהיה הפעם  משאל עם , בעדו, או נגדו,  וזה יכסה ויאפיל ויצל, על  כל הבעיות הבוערות האחרות שלפתחנו, לא זכור  לי איש בכל הפוליטיקה הישראלית מימי בן גוריון , שיצר  ריגושים סוערים כל כך של ,נגד ובעד, כל כך קיצוניים, כמו  האיש בנימין נתניהו,  

שנגדו בזעם  ובכעס שלא לומר  שנאה, יהיו כל הנפגעים, כל המתנגדים, כל השונאים. אלו שחושבים שהשחית מערכות, שהסית והפריד כדי למשול, שבעט, במחויבותו הממלכתית, והשתלח בכל, ולכן עליו ללכת. 

למול  אלה שבעדו שחושבים שאין בילתו. שלא  השחית מאומה ,ושהוא עצום וגדול מכל  המפלגות ביחד, שהוא חבר של נשיא ארצות  הברית, ובן בית, בן יקיר בבית הלבן שהוא בית  המלכות של הכוח העולמי,

מנהיג  בקנה מידה על ארצי, ושהגזימו  בחטאיו, ושגם אם חטא ופגע, הוא האיש שמדינת ישראל זקוקה לו יותר מכל בביטחון, במדיניות החוץ, בכלכלה ובחברה.

ומבחינת  הדעה הרווחת ,בדעתו של  הציבור , שהוא העם בישראל, העם  המשוסע, שנע כמו שיכור בין "איתו ונגדו", גם לא יהיה קשר בין תוצאות הבחירות להחלטות שלטון החוק. 

הציבור יוכל להרשיע, והמערכת לזַכות, או לחילופין הציבור יזַכה, ואילו המערכת תרשיע. כך או  כך, זה מעבר כבר לדעות בהן משתתף ההגיון,,, 

דובר  רבות בכל  מיני נושאים  בפוליטיקה הישראלית, שנעשֶה בעניינם משאל  עם וזה מעולם לא עלה ולא צלח,  

הנה לנו  בכורח הנסיבות, בחירות  שיהיו באופן מוחלט, משאל  עם שיחצה עם שלם לשניים , וכל  הנושאים האחרים שיעלו בצדק או שלא בצדק  ידַחקו הפעם לקרן זווית. 

משאל  שבין ההולכים עימו , באש ובמים, מול  ההולכים נגדו , במים ובאש.

מנופים

במהלך השנה החולפת התרחשו מאתיים  חמישים וחמש תאונות עבודה בענף הבנייה, שגרמו למותם של שלושים  וחמישה עובדים, ולפציעתם של מאתיים עשרים ושמונה עובדים באורח בינוני-קשה. 

בחודש פברואר אלפיים ושמונה עשרה, אין שום  שיפור ,אלא ההיפך, והוא היה אחד החודשים הכי עצובים וקשים בשנים האחרונות, לפועלי הבניין ובני משפחותיהם , בחודש זה נהרגו שבעה  פועלי בניין. 

בַשנה החולפת, הושמעו הבטחות רבות לשיפור הטיפול הלקוי בִבְטיחות עובדי הבניין, אך בָשטח אין תוצאות. 

לא  נעים אבל אצלנו יש  ,סולם לחשיבותו של הנהרג,  

כן  אני יודע  שזה נשמע נורא,  אבל מסתבר בלי לפרט  את מדרגות הסולם הזה ,שאם  אתה עובד בניין זר, מובטח לך  שחייך הם בתחתית סולם חשיבותם של החיים   שלנו.

כמעט  שאין יום  שלא נופל מישהו  ממנוף, ולא רק שזה לא  פותח מהדורת חדשות, זה כמעט גם לא  נכלל בחדשות, כי פועל זר, שעובד על  מנוף , שבונה בניין, ושבעליו לא ממלא אחר  הוראות הבטיחות, זה מישהו לא חשוב לעניין בו את  הציבור. 

ומאחר  ואין תופעה  מרכזית או שולית  בחיי היום יום שלנו , שחכמינו  ז"ל לא דנו בה , והתחבטו בה הרבה לפנינו , הנה מה שהם  אומרים על הסיבות לקריסתו של מגדל בבל, ובה בעת על זילותם של   חיי אדם: פרקי דרבי אליעזר כ"ד:

"שבע מעלות היו לו למגדל בבל, ממזרחו ושבע ממערבו. 

מעלים את הלבנים מכאן ויורדים מכאן. אם נפל אדם וַמת לא היו שמים לבם אליו, 

ואם נפלה לבֵנה אחת, היו יושבים ובוכים ואומרים: אוי לנו, אימתי תעלה אחרת תחתיה. 

אם כן מה הייתה ההתנהגות הבעייתית של בוני המגדל? לפי  חכמנו החכמים?

שהם העדיפו ערך אחד על פני ערך אחר. ערך  הבניין ואבניו, על פני ערך האדם, ולכן קרס  הבניין.

חשיבות  היתר, אותה  העניקו, בוני מגדל בבל, ל"לבנת  בניין" שנפלה ושהייתה יקרה לבוני הבית  יותר מחייו של בנאי שנשמט ונפל , 

היא זו  שהרגיזה ארץ , בעיקר מרומים,  ולכן קרס הבניין שניסה להגיע לשמים,  ובלהט האתגר להגיע מה שיותר גבוה, נשמט הכבוד  לנבראים בצלם. ואז קרס הבית ונפל. 

שמות

בשמות פרק א  כתוב:

א וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה:  אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. ב רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה.  ג יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן, וּבִנְיָמִן. ד דָּן וְנַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר. ה וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב–שִׁבְעִים נָפֶשׁ; 

"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה, התורה טורחת ומאריכה להזכיר את שמות בני ישראל, כדי ללמדנו את דבר, חשיבות השמות היהודיים שנקראו ביסודם על פי המשמעות שלהם בלשון הקודש. 

ואומרים חז"ל כנגד ג' מידות טובות שהיו בידן של ישראל במצרים,,, בזכותן נגאלו, שלא שינו את שמם! ולא שינו את לשונם! ושגדרו עצמם מן הערוה"!. הרי ששמירת וקריאת השמות היהודיים המקוריים היא לא רק מידה טובה ומנהג טוב, אלא תנאי וזכות להביא את הגאולה לעם ישראל,

לאורך ההיסטוריה הציונית, היה מקובל להחליף את השם מלידה בשם עברי, כדי "למחוק" את הגלותיות שבאה עם השם וליצור כור היתוך. 

כך למשל "תֶרֶזָה" שונתה ל"תרצה", "הלן" ל"אילנה", "וולף" ל"זאב", "הנריק" ל"צבי" ו"לאון" ל"אריה". תופעה זו הייתה נפוצה מתקופת היישוב ועד שנות ה-90. 

כמו כן, בתקופת ראשית המדינה, ולאחר קוּם המדינה ניתנו שמות לאומיים רבים, כמו ישראל וציון ,לבנים, 

חרותה, ציונה וישראלה לבנות. 

במחנה הדתי-לאומי, ניתנו שמות כמו אמונה, מוריה, והודיה. 

הטבע תפס גם הוא מקום נכבד במתן השמות לבנים ולבנות. 

בַתחילה זה היה בעיקר הטבע האֶרֶציִשרֵאלי, למשל שמות של מקומות כמו שרון, גלעד וירדן, 

שמות פרחים כמו סיגלית, נורית, רקפת, לילך ואיריס, 

שמות בעלי חיים כמו אַייַל, דב ועופר ושמות הקשורים בְ מים: מעיין, טל, אגם ויובַל. 

שם  אינו  רק סימן היכר  לַנושא אותו , אלא  מכלול שלם של סמלים, מאווים,  והסטוריה שהשם נותן להם בטוי,  

לכן  היה לי די  עצוב לדעת שבשנים  האחרונות, יש הרבה שמות בארץ ישראל ארץ  התחיה הלאומית הציונית, (יש שמות) כמו יאן  וקורל, ורוי ותום וליב ואל ושון וריף וריי ולני ורנֶה,  

מה שנשמע  לי כמו בריחה  טוטאלית מימים , ומתחושות  של התהוות מחודשת, ושייכות לְמקום נכסף אחד  ששמו ארץ ישראל, רצון להיות חלק מן הקוסמופוליטי,  מעל לזמן ולמקום 

רחוק במודע לפחות  בשם, מאדמת מולדת, 

כל זאת ,עד  שקראתי דו'ח  מרגיע ומעודד שנושאו  השמות הנפוצים ביותר בישראל לשנת 2017?

מסתבר שלרגל פתיחת השנה האזרחית החדשה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את רשימת השמות הפופולאריים בישראל. ובכן  ככה: השם נועה חוזר להוביל את הבנות,

וזאת  לאחר שנתיים בהן השם תמר היה במקום הראשון וכעת נדחק למקום השני. במקום השלישי זכה השם מאיה. אל המקום הרביעי הגיע השם אביגיל ואל המקום החמישי השם טליה. 

את רשימת השמות הנפוצים בקרב הבנים היהודיים, השם נועם מוביל השנה כשבמקום השני נמצא השם דוד, אל המקום השלישי הגיע השם אורי במקום הרביעי נמצא השם אריאל ובמקום החמישי השם איתן. ,

אז אם אתם עדיין מתלבטים על איך לקרוא לרך הנולד, עיון קצר בנתונים יכול להביא לכם רעיונות מצוינים לֵשֵם, וזה מקום טוב להתחיל ממנו במידה ועדיין לא התגבשתם עם שם מסוים. 

אז  לתשומת ליבכם  רשימה נבחרת ומאוד  משמעותית לדרך חשיבה  ולתחושות של שייכות, מעודכן לאלפיים ושבע עשרה נועם, דוד, אורי, אריאל, איתן, יוסף, איתי, יהונתן, דניאל, ומשה, שמות ילדים  מובילים לאלפיים ושבע עשרה.

נועה, תמר, מיה, אביגיל, טליה, אַדל, שירה, איילה, יעל, שרה , שמות  לבנות  

איך  זה שם  בהמנון הלאומי  "עוד לא אבדה תקוותנו". 

פרס ישראל

"היום קיבלנו עוד תזכורת צורמת מדוע יום האישה הבינלאומי עדיין רלוונטי", אמרו בשדולת הנשים. 

"לא ייתכן שבשנת אלפיים ושמונה עשרה, ועדות פרס ישראל לא מוצאות נשים ראויות לזכות בִפרס כה חשוב וממלכתי. 

הפניית האשמה לאי-הגשת מועמדות של נשים, היא תירוץ שאין לו מקום יותר. אם לא הוגשו מועמדויות, יש ליצור מנגנון איתור. יש בישראל נשים רבות שהגיעו להישגים חשובים וחסרי תקדים אשר ראוי כי יזכו בפרס ישראל". 

אכן זעקה  ראויה נכונה וגם  צודקת,

גלוי  נאות גם קיבלתי  פרס ישראל, גם השתתפתי  בְוועדות למתן הפרס, וחשבתי  על מורכבות הנושא ,

תחשבו  בבקשה על  תחרות ריצה  או קפיצה לגובה,  או הדיפת כדור ברזל,  הערכים שם אבסולוטים, ואין עליהם  ערעור, כך ששם בתחרות הספורט, מנצח , מי  שקפץ יותר גבוה נקודה. או שרץ הכי מהר, או  שהדף את כדור הברזל לַמרחק הגדול ביותר , 

אבל מה עם מצטיינים  רבים, בנושאי פרס ישראל, שלהצטיינותם   אין ערך אבסולוטי ומוחלט לקביעת מצויינותם, אלא שזו  החלטה של אנשים, שלכל אחד מחברי הועדה דעה משלו ,

 לדעתי, מאחר ואין שתי  ועדות בחירה בנושא מסוים , שהיו בוחרות  את אותו אדם כְראוי לפרס ,כי הבוחר את המצוין , בצלמו  בוחר , בטעמו , לפי הבנתו, וגישתו לנבחר, וכמספר חברי הועדה  מספר הדעות ,עד שאחד משכנע את רעיו ,והם אותו, בדרך הויכוח, 

לדעתי  מה שיעשה את  הועדות לאובייקטיביות יותר ולקולעות  יותר למטרה זה יהיה אם יהיו מעט יותר  חברי ועדה שהסך הכל שלהם יגדיל את יכולת השקלול ויהווה מיקרו  של ייצוג ההוויה הישראלית על עדותיה ואמונותיה. ,מה שיכהה מרירות ומחשבות של קיפוח. 

אשר לנשים המצויינות,מאחר  והייתי בועדה בה יושבת הראש הייתה  אישה נכבדת , מקובלת מאוד ,ומשכמה ומעלה, ובכל  זאת מן המבחר שהיה לנו נצץ שם אחד שהאפיל על  האחרים והוא לא היה אישה ,  

כך  שנשים  בְועדה אינן  ערובָּה , לבחירת אישה, כי  במבחר המוצע אין מנוס מלבחור  את הטוב שבין שאר הטובים לפי  הישג ולא לפי מין,  

לכן אני חושב  שאין שום סיבה שבקריטריון המדבר בתרומה לחברה  יהיו תמיד שניים , ובהם הגדרה ברורה ותואר מוחלט  חדש לַאישה שתרמה לחברה באותה שנה , 

כאלה  לא יחסרו  ההיפך רק יהיה מבחר  נפלא של נשים מיוחדות , שאין אנו חסרים  כמותן, בכל מקום ובכל ימות השנה.

ותהיה לנו כל  שנה כלת פרס ,מתוקף  ההגדרה " מפעל חיים לַאישה  המצוינת"

אליה לא יוכל  עם כל הכבוד להבחר  איש מצוין ככל שיהיה.

להזהר  מהמזכירה  והנהג

השבוע קראתי  כותרת בעיתון,  שאומרת כך:

המפכ"ל: "כל אחד צריך להיזהר מהמזכירה והנהג שלו" ,

כותרת  גדולה מאירת  עינים, מקוממת, ואני  נעלבתי ,עד עימקי הנשמה, במקומם  של כל הנהגים המסורים, והמזכירות  המסורות, שאני מכיר באופן אישי, ושאיתם אני עובד שנים, ומתכוון  להמשיך לעבוד באמונה דו צדדית מוחלטת.

אנשים ונשים, שלא  חטאו מעולם ושֶבַנסיבות  הקיימות, שנוצרו בֶארץ החקירות  (שאין להן סוף), צריך להזהר מהם ולחשוד בהם, עוד בטרם  שחטאו.

וחשבתי  לאיזה עולם  אורווליאני רוצים  שנמעד ,ונחליק, וניפול ונשקע?  עולם מְלא חששות ופחדים? בו נירא  מכל אמירה שלנו? מכל שיחה ?, עולם בו לא  נאמין בסביבתנו הקרובה והבטוחה,

עולם בו  נפחד פחד  גדול, גם מזה הניבט אלינו בראי ,מדי  בוקר בשעת הגילוח, שמא גם הוא מתעד  אותנו ומקליט, אפילו שליבנו נקי , ואין  בנו מחשבות עוולה.

זה ועוד  הרבה דברים  התכוננתי לכתוב  בהתייחס לכותרת שציטטה את  המפכ'ל ולקונן על העולם הנורא , אליו מובילים  אותנו , בו נחדל להאמין בכל מה שזז , ולא רק אני  אלא רבים שקראתי את תגובתם , זעמו על המפכ'ל זעם רב , כיצד  הוא מחשיד עַם שלם של אנשים ישרים ונאמנים?

ואז  עשיתי  מה שעושים  מעטים , וקראתי  גם את ההמשך של  הידיעה,,, לא רק את  הכותרת, ששם הסביר המפכ'ל: 

שעל כל אדם שמתכוון לבצע פשע להיזהר "מהמזכירה שלו ומנהגו". 

וזה כבר נשמע  מאוד אחרת, וזה משנה  את כל הידיעה כולה מן  הקצה ,  

אדם  שמתכוון לבצע  פשע , שיזהר מנהגו או מזכירתו, כמה זה שונה מן הכותרת  ואאאאוווו ,כמה שזה שונה…

(למען האמת  אדם שמתכוון לבצע  פשע שיזהר בכלל)

אז  תגידו לי  בבקשה למה הכותרת שבעיתון  מטעה את הקוראים ואומרת מפיו של  המפכ'ל "שכל אחד צריך להזהר מהמזכירה  והנהג שלו" 

שזה בכלל דבר אחר,,,, הרי זה  בפרוש לא מה שהמפכ'ל אמר.

מה שמעמיד  את מי שמסתפק  רק בקריאת כותרות כאוויל  מוחלט.

הפוסט גאון ברדיו 09/03/2018 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

בשבוע שעבר דיברתי כאן  על נושא "עדי המדינה", כי  בשנים האחרונות אין לך יום שלא  מדברים בהם בטלוויזיה, ובחדרי המעצרים. 

"האם  יהיה הפעם עוד  עד מדינה או לא"?  

"האם  יישבר הפקיד  הבכיר הנאמן המסור , או לא"? 

וזה סיפור  ישן שהחל הרבה לפני חקירות  ראש הממשלה הנוכחי, וקרוב לוודאי  שלא ייתם גם לאחריו, וכבר היו לנו  למכביר סיפורים שכאלה ,כמספר המשפטים הפומביים, שהטלוויזיה  מנהלת ביד רמה באולפניה השונים. 

וחשבתי  שתופעת "עד  המדינה" עם כל היותה  מסייעת לגלוי האמת, ואני מדגיש את  היותה חיונית ומסייעת לחשיפת המעוות,  יש בה גם משהו מכוער , משום שעד המדינה הוא איש  שהיה עַד לא מכבר איש אמון של המערכת ,ולא שהוא מחליט פתאום, מרצונו להתנדב ולספר  על שחיתות במשרדו, (אותה הוא מזהה תוך כדי היותו בתפקיד) , אלא רק אחר כך , כשהוא ירא  את העונש שעליו לשלם כחלק מן השחיתות לה היה חלק, או אז ורק אז, הוא מתהפך על האיש  איתו , ואותו עבד ומזמר עליו זמירות, מה גם שכדי לרַצות את חוקריו כעד מדינה , הוא יכול  גם לעיתים (וגם זה קרה) לקשט את הסיפור בכמה עובדות "צבעוניות" כדי להיות "יעיל" לחוקריו, ולהצדיק את  העיסקה שעשו עימו, כדי לא לגרום להם להתחרט,

לכן נראָה לי תמוה שיקומו  עלי רודפי הצדק שעימנו, ,ויביעו את מחאתם על כי  פגעתי בכבודו של מושג "עד מדינה". מה שאעשה ,אם  זה ממש לא הגיוני לי, ולא הולם את ערכי המוסר עליהם  חונכתי בבית, 

אז  זה מה  שאמרתי ,כי זו האמת שלי,

ואני עומד  מאחורי כל מילה  בלי שאני צריך בכלל אומץ מיוחד  לאומרה ,החשוב ביותר שאמרתי , ואותו  כנראה לא שמעו טוב בגלל חוסר קליטה, היה שסִייגתי  מאוד מ"עד מדינה" , את "חושפי השחיתות" שאינם עבריינים  אלא צדיקים מעונים, שבאים מיוזמתם לספר על השחיתות שבמקום  עבודתם, ושהמערכת במקום לשימם על כס של כבוד והוקרה, לעיתים  מנתקת איתם מגע , מרחיקה אותם, ומחרימה. את זה כאמור לא שמעו,כי לא רצו לשמוע.

וקמה מהומה  בעיקבות מה שכתבתי,  והיו כותרות שאמרו "שכיניתי  את פילבר" (מחקירות בֶזֶק) מלשן,  

ואני על  פילבר שהיה במקרה עד  המדינה התורן לאותו שבוע , (מבין  עדי המדינה הרבים לאורך השנים האחרונות), עליו לא  דיברתי בכלל, תתפלאו,,, עליו אפילו לא חשבתי ,כשכתבתי את  הדברים. דיברתי על התופעה.   

אני לא  מיתמם, אני יודע  שאנחנו בעיצומן של  חקירות של ראש הממשלה,  ולכן אני שואל: אם אותו  מאמר שלי בעניין "עד מדינה" היה נכתב  בדיוק באותן מילים אבל כשנתניהו לא היה  בעיצומן של חקירות, מישהו היה מתייחס בכלל למאמר הזה , בכלל  למישהו היה איכפת שאני מגנה את התופעה , של מי שהיה איש אמון , והופך בין  לילה,לחלק ממערכת תביעה קטגורית, (ואיפה היה האיש בכל השנים בטרם החל לזמר  זמירות כנגד מעבידו,)

בשבוע  החולף חשתי איך שהשנאה מעבירה אנשים רבים  על דעתם. שלא שמעו בכלל מה אמרתי, לא קראו  מה כתבתי, שמעו משהו מעורפל,,, שבין שורותיו ,,,(לא  במה שכתוב, אלא במה שכאילו התכוון לומר או…) משהו שעשוי  בעקיפין להביע,,, צל צילו של רמז בן רמז,,, שיש בו חיוב לשם נתניהו,  

והם  אצו רצו  בכל דרך אפשרית  ובכל קללה שבמילון,  להרעיף מוגלה , ולהפיח  לרוח החופשית, את מררתם עד כי"תחת חיטה  יצא חוח, ותחת שעורה באשה"

הרי זה ברור  כשמש אמרו "הוא מגנה  מישהו שיכול להפליל את  שנוא נפשם"  

 כל מי שדיברתי איתו  השבוע שאל אותי מה אמרת ? או איך  אמרת ? או איך העזת? 

ואז  אני שאלתי:  ראית? קראת? שמעת  אותי ברדיו עד סוף  המאמר?

ובאופן  מדהים לא היה אחד  ששמע אותי מדבר עד סופו של  הנושא.. כולם קראו קטעי ציטוטים מן  העיתון , והבינו מן הסך הכל שיצאתי להגנתו של  נתניהו. ומישהו גם טרח לכתוב לי אתה הרי יודע את האמת  על הבית הזה המושחת , ממש כך.

למה אינך  מספר מה שאתה יודע  ? כדי לא להיות מלשן?, שאל  "מבין עניין" אחר?

אתם יודעים מה ? אני לא  יודע ! אני לא יודע כלום ,על  הבית הזה, רק שומע רק קורא, ממש  כמו כולם ,ומתרשם לפי הבנתי , לא לפי הבנתם של פרשנים, לא לפי רגשות  של שנאה או אהבה. 

אני לא  יודע כלום  אפילו שבטלוויזיה מספרים לי כל לילה ,את  כל האמת, לא יודע כלום, כי שלטון החוק, היחיד  המקובל עלי, עוד לא אמר לי ולכולנו כלום, ואני איש שמאמין ותומך בשלטון החוק  וממתין, להחלטתו כך אמורים לעשות כולם. 

לא  תאמינו  איך בלהט  הוויכוח, הגיעו גם  לעדות שמסר אבי לפני כמאה שנה (כן  לפני מאה שנה) כעד תביעה על משפחה מסוימת, 

אז שאלו  מה דעתי על כך, אז הנה אני עונה  שטוב עשה שהעיד , אבל הוא היה "עד  תביעה", לא "עד מדינה" ויש הבדל , אבל  מה זה חשוב כששונאים.  

אז אמרו לי גם,,, נשמע  מדבריך שאתה בעד נתניהו, ואני  צריך להבין מזה ,שזה לא מקובל, שזה  אסור, 

אז  אני לא  בעדו ! אבל אני ממש גם לא  נגדו! מה לעשות. זו גם עמדה. 

צ'כוב  אמר בעניין  הזה דבר יפה, שאהבה ידידות  וכבוד אינם מצליחים ללכד אנשים, כשם  שעושה זאת שנאה משותפת לאיזה דבר, או כמה  שהוא היה חכם גם בלי להיות בארץ ישראל בשנת  2018

נכון לעכשיו מי שרוצה לדעת מהי עמדתי, אז ככה, עמדתי אינה בעד ואינה נגד נתניהו. אני תומך בשלטון החוק של מדינת ישראל, ועל כן אתמוך ואגבה כל החלטה של רשויות החוק במדינת ישראל. 

כך אני מצפה מכל אזרח ישראלי באשר הוא, בין אם הוא תומך נתניהו או מתנגד לו. התנגדות אידיאולוגית לנתניהו (מובנת ככל שתהיה למתנגדיו), אינה רלוונטית לַמקרים המדוברים, והגורם היחיד שיש לו לגיטימציה לפסוק בְמקרה זה, הוא שלטון החוק  ואני ממתין לו בכליון עיניים.    

אני רוצה לומר עוד משהו על עצמי. לפני למעלה מ-עשרים ושתיים שנה התחלתי להגיש תכנית ברדיו שבה התחלתי לראשונה להביע את דעותיי הפוליטיות. ידעתי שיש לכך מחיר, ושיהיו מי שלא יאהבו לגלות שמאחורי עשייתי  האומנותית (שהם אוהבים), מסתתר גם אדם שיש לו דעות מגובשות שלא תמיד כאלה המוצאות חן בעיניהם. 

אני שלם עם הבחירה שלי, ורואה בה עוד רובד בעשייה המגוונת שלי, גם אם זה מרחיק ממני אוהבים ,

ועל  כאלה שאוהבים את  שירי במותנה לדעותי אני  מוותר בקלות רבה.

ועוד דבר, נטען כלפיי כי בדברַי הנשמעים  כאילו מוטים לאחרונה , "הפסקתי להיות ממלכתי, כמימים  ימימה, וכמי שמייצג את ארץ ישראל הישנה והערכית"

לאותם אלה שחשים כך, אני אומר  באמונה גדולה ,שנולדתי אל בית ומשפחה  ערכיים ומוסריים מן הדרגה העליונה, כמו  גם אל הסיפור הציוני, בלי מרכאות הזורם בעורקי  ושאותו אני חי ונושם ,בכל רגע מן הרגעים , בכל יום  מן הימים,וכל עוד בי הנשמה,

עובדת היותי אדם שמתעקש ונלחם  באומץ על עמדות מסוימות שיש מי שמתנגד להן, אינה הופכת אותי לפחות ממלכתי ופחות ערכי.  

אתם יודעים מה  ,אולי כך אני אפילו  יותר ממלכתי , אולי גם יותר  ערכי, תחשבו על זה.

חג  הפורים

ידעתם  שאת חג הפורים  משווה ההלכה ליום  הכיפורים, (לא פחות)"כיפורים כ-פורים". כך אנו למדים  מפי המקובלים ע"פ המופיע בתיקוני הזוהר ששם נאמר, "יום הכפורים נקרא כן ע"ש חג הפורים, שכן עתיד יום הכפורים להיהפך ליום של עונג כֵפורים משמע שיום הכיפורים רק מתדמה, רק מתקרב במדרגתו לחג הפורים- ויסודו של חג הפורים הינו ההרמוניה שבין העולמות הסותרים  עולם הרוח והעולם הגשמי.

מילים  ברומה של  הגות הילכתית,  

אבל אצלי  הדמיון בין  החגים "כיפורים  ופורים", מגיע מן  המקום הגשמי מאוד בו אנו  מחמיצים את המסר החבוי בשניהם,  ליום הכיפורים אנו כבר קוראים "חג  האופניים" ובפורים כל עיסוקנו חיפוש תחפושות  הולמות,

ההחמצה הגדולה  היא , שאין אנו  יודעים בכלל או ששכחנו,  תוך כדי אמוק החיפושים לתחפושת  הולמת,,, 

שבפורים  

ארבע מצוות  חשובות שהחג מחייב אותנו  בהן, שמיעת מגילת אסתר: כחלק מפרסום הנס 

מתנות לאביונים: חובה לתת ביום זה צדקה לנזקקים. 

משלוח מנות: "משלוח מנות איש לרעהו" –וסעודת פורים: כַנאמר במגילה, ימי פורים נקבעו להיות "ימי משתה ושמחה". 

ומוסיף  הכתוב: "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו שלו ובמשלוח מנות לרעיו". שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים.

זהו המסר  האמיתי של החג, 

וכמו  ביום הכיפורים  בהם נכנס האדם בדחילו, לקודשי  נשמתו פנימה ,בחיפוש עמקי נפשו  פעם בשנה  

כך גם  בפורים נכנס  האדם לנפשו, דרך  המתנות אותן מעניק  לחסרי היכולת, ובה בעת  הופך את השמחה הגשמית למשהו  אנושי עם נתינה.

אפילו בתחפושת,  (של פעם לא של היום)  מספר המתחפש בפורים לעצמו  ולציבור מה הוא חלומו החבוי  והגנוז, עם מי הייתה נשמתו חפצה להזדהות וכך לכן  התחפשנו בילדותנו, בדרך כלל לכהן גדול לחייל עברי  למשה רבינו, ליהודה המכבי, לדויד המלך,

נכון  להיום כשהתחפושות  בעיקר הן כוכבי ערוץ ילדים,  או איש עכביש , נבלע רעיון החג  לתחומי הקרנבל שזה הדבר האחרון שפורים  האמיתי מייצג.

ענוי דין

זה נשמע  כאילו כבר  דיברתי על הנושא הזה,  וזה באמת כך , אבל הפעם, מזווית אחרת.  

אני מדבר על  כך שהעולם שלנו  היום הוא בעל כושר  מדהים של מציאות טכנולוגית, שמזרזת  כל דבר למהירות האור כמעט, 

ככה גם  נחשפים דברי עוולה   לאור השמש באותה מהירות  של מעכשיו לעכשיו , וכאילו עוד לפני שמישהו  הגה רעיון אווילי של גניבה או שוחד, דומה שבמקביל  למחשבותיו המעוותות, זה כבר מופיע בטלוויזיה כמשהו שבוצע, ויש  כהוכחה לכך כבר עד מדינה.

ובעוד  החשיפה היא  במאה העשרים  ושתיים כבר , ההליכים לחקר  האמת נותרו במאה השמונה עשרה , 

איטיים  , ארכאים  מתנהלים בעצלתיים  כיאה לממלכת דין שנזהרת  בעיוות דין , וגורמת לכן , לעינוי  דין , בשל הזמן הרב בו ערכאות המשפט  דנות, והאיש הנדון נטחן…

אני מדבר  על דרך שתיצור  סינכרון בין המהירות  בה האשמה נחשפת לאור, לבין  התהליך המברר אם הייתה בכלל אשמה או לא.

כי היום קורה  שהטלוויזיה מודיעה  על פשעו של אדם, כל  הארץ יודעת ומוכה בתדהמה , ועכשיו  מתחיל תהליך בן שנים, כשהנשפט הנאשם  כבר מזמן חדל מלחיות את חייו, הוא אומנם  נושם אבל כבר לא חי, כי הוא כבר נשפט, גם נגזר  דינו לקלון ארצי ,עד שתתברר חפותו או לא.

בכל מקרה מה זה חשוב, הוא  כבר איש מת, 

לו  ניתן  היה לנסות להשוות  מעט בין תהליך החשיפה, האשמה והפרסום  (בני הרף העין), ולהשוותו מעט לתהליך בֵרוּרה של האשמה  אזי אותו עיוות דין ממנו חוששים במערכת המשפט , היה חושׂך  הרבה עינוי דין.

תכנית השלום

אחת לכמה חודשים  יש לנו תכנית שלום חדשה, יוזמה חדשה , תנופה חדשה ,תקווה חדשה, לעיתים מבהילה  בויתוריה , לעיתים נוחה ומתקבלת עלינו, גם כך וגם כך תמיד אפשר לסמוך על  הערבים, בענין תכניות שלום ופיוס, לפחות, הם לעולם לא מאכזבים.

התכנית  החדשה נכון לימינו אלה היא מזרח ירושלים כבירה פלסטינית , וכאן חלק מפרטי תוכנית השלום האמריקנית שמובאים בעיתון "א-שרק אל-אווסט" מפי גורמים דיפלומטים בצרפת. לפי הגורמים, ארה"ב צפויה להכריז על תוכניתה בִוועידה בינלאומית שתיערך באחת מבירות המדינות הערביות, ככל הנראה בקהיר, ובנוכחות ישראלית. בוועידה צפויות המדינות המשתתפות להכיר במדינת פלסטין.

לפי התכנית ארה"ב לא שוללת בתוכניתה את האפשרות שמזרח ירושלים תהיה בירת המדינה הפלסטינית שתקום, ושהעיר העתיקה תהיה תחת שלטון בינלאומי. עוד חשפו הדיפלומטים לעיתון, 

שהתוכנית תכלול גם גיוס אמריקני של 40 מיליארד דולר לסיוע בהקמת המדינה הפלסטינית ובהקמת מוסדותיה. 

מספר שרי חוץ ערבים, ובהם מזכ"ל הליגה הערבית ביקשו מאנשי האיחוד האירופי לסייע בתיווך שבין שני הצדדים ,וגורם דיפלומטי אירופי ציין כי רק ארה"ב יכולה ללחוץ על ישראל לקבל את הסכם השלום.

נשמע רציני אני  חייב לומר, כאילו  זה הולך לקרות, גם האיחוד  האירופי גם שרי חוץ ערבים  גם אמריקה ידידתנו הגדולה בחלד,  כנראה שנאלץ להסתפק בחצי ירושלים  ולאפשר לבירה פלסטינית להתנהל לצידה  של הבירה היהודית,

ואני כמו שאמרתי  בראשית דברי, סומך בעניינים  כאלה רק על הפלסטינים הפעם יותר  מאשר על האמריקאים שילחצו עלינו , אני סומך  על הפלסטינים שהנסיון ההסטורי שלנו איתם כבר מ1920 ,הוא  של לא אחד גדול בכל סיטואציה בכל מבנה בכל קשר בכל דרך,

כבר מ1920, אותה שנה  בה החליטו המעצמות המנצחות במלחמת העולם  הראשונה לנתק את פלסטינה א"י מסוריה רבתי, ואל  חוסיני שעוד לא היה חג' הבין שערביי א"י נותקו מסוריה , ונותרו  ללא ריבונות על פלסטינה, החל כבר אז לא להכיר בשום זכות יהודית  על אף שעל מאדמת פלסטינה א"י. שהיא ארץ "ווקפ אדמת קודש מוסלמית, 

עבור משם  לתכנית החלוקה  אותה לא קיבלו ופתחו  במלחמה 

עבור למלחמת ששת  הימים שלאחריה נוצרו  אפשרות ותקווה שנתקלו בקיר אטום של  ועידת חרטום על שלושת ה"לאווים" של הערבים: לא הכרה, לא מו"מ ולא שלום עם ישראל. 

ואז באה  נוסחת יריב – שם טוב שלא צלחה,

ואחר כך ועידת מדריד 

והיינו עדים  להסכמי אוסלו, ולאינטיפאדות  שבראו עם השלום המיוחל 

והסכם  וואי,

והסכם  שארם עם ברק  ועראפת ,

וועידת קמפ דייויד, 

ומתווה קלינטון 

ופיסגת  עקבה 

ופסגת שארם

ומפגשי אולמרט עם אבו מאזן,

וועידת אנפוליס  

ויוזמת קלינטון 

אכן,,,כברת דרך  ,רצופה כוונות טובות  רצופה סרובים נחרצים.

 וצריך לומר  ביושר שלא תמיד  הם היו הגורם להפסקת  השיחות וכשלונן, נכון גם אנחנו  ,אבל בעוד אצלנו הקריטריון תמיד הוא בעיקר בטחוני,  

אצלם  מדובר באדמת  ווקפ אדמת קודש  מוסלמית שאסור להחזיר ממנה אף שעל,

הדבר  השני הוא, שאף  מנהיג מוסלמי בארץ  ובעולם לא יכול לוותר  בשמו של פליט פלסטיני אחד , לזכות  השיבה שלו, עם זאת, בעיית הפליטים הפלסטינים נותרה ללא פתרון. ולכן אף מנהיג פלסטיני לא הביע נכונות לוותר על זכות השיבה של הפליטים.כי זה יעלה לו בחייו.

כך  שכישראלי אפילו  שלמען השלום המיוחל, נצטרך  לחלק את ירושלים, אני אסכים אומנם  בצער , 

אבל  תוך תקווה  ואמונה שלמה  בפלסטינים שכדרכם  בקודש הם לא יפספסו  שום אפשרות לפספס שוב .

כיפות סרוגות

מספר שיא של חובשי כיפות, בקורס ההכשרה לעיתונאי חיילי גלי צה"ל, שנפתח בתחילת השבוע – בין המתגייסים שני חרדים ושלושה חיילים במסלול ישיבת הסדר. בסך הכל מדובר בשישה חובשי כיפה – המִספר הגבוה ביותר עד היום של חובשי כיפה בקורס אחד. 

רגע,

יש  עוד הודעה שעניינה כיפות,

נשיא המדינה שוב אירח היום את פורום מטכ"ל לישיבת מטה מיוחדת, ולאחריה התקיימה תמונת המחזור המסורתית, בה מופיעים 24 קצינים, אך אף אחד מהם אינו חובש כיפה.

בשנה שעברה בתמונה השנתית של כינוס פורום מטכ"ל (ממשיכה הידיעה לספר) בבית הנשיא, הצטלמו 24 קצינים של פורום מטכ"ל המורחב ובהם נמנו רק שתי כיפות סרוגות –

בסבב המינויים האחרון, גם שני הקצינים האלה הוחלפו והשאירו תמונה נטולת כיפות. ומוסיפה ההודעה לספר:

נזכיר כי בעבר כיהנו מספר קצינים סרוגים בדרגת אלוף בהם אלעזר שטרן, אביחי מנדלבליט, גרשון הכהן וסגן הרמטכ"ל יאיר נווה, אך בשנים האחרונות נעדרו הכיפות משולחן המטכ"ל.

מה זה  הסיפור הזה עם  הכיפות, מישהו יודע? מישהו  מבין?

אני מודה  שיש לי כמה חברים  עם כיפה ולאורך הזמן  שאני איתם , לא זיהיתי שום  דבר שונה בהתנהלותם, הם אוהבים  כמוני תיאטרון, ויין, וספר טוב , ועוד  הרבה דברים משותפים וזהים להם ולנו גלויי , הראש ומעולם  לא חשתי שונה מהם בכלום לא בהתנהגותי גם לא במחשבותי, 

לכן אני לא כל כך מבין, למה  הם מקבלים התייחסות שונה ומבדלת  מזו שמתייחסים לכלל הציבור, הכיפות ווהאנשים  שמתחת להן ,(לכיפות) הם הרי חלק בלתי נפרד מחיינו, חלק בלתי נפרד  מההוויה בה אנו חיים כולנו, תתפלאו לדעת שיש הרבה רופאים עם כיפות ,אחד  מהם למשל אני מכיר אישית והוא מטפל בכל מי שפונה אליו כאילו היה גלוי ראש,,,  ויש מדענים עם כיפה, ואנשי הייטק עם כיפה, ומהנדסים, אפילו חברי כנסת,,, כן ממש כך.

אז למה  ההתייחסות  החוזרת ונשנית  כאילו הם שבט נפרד, ייחודי , בעל  תכונות אחרות משלי ושלך, עד כדי שזה חשוב לציין  את נוכחותם או אי נוכחותם , וכן את מספרם המדויק, במטכ'ל  או בגלי צה'ל. וברשותו של שקספיר וגיבורו היהודי: נשאל: "מה לא  כמונו מאותו הלחם הם אוכלים? באותם כלי נשק הם נפצעים, באותן מחלות הם מתייסרים, באותן רפואות הם מתרפאים, באותו קיץ חם להם, ובאותו חורף קר להם? אם נדקור אותם – לא יזובו דם? אם נדגדג אותם לא יצחקו? 

מצחיק, ? ממש לא!

והנה הודעת  דובר צהל בעניין  "צה״ל לא מבחין בין חובשי כיפה למי שאינם. כולם קצינים וקצינות שבחרו להקדיש חייהם למשימת הביטחון ונבחרים על פי מידת התאמתם לתפקיד. הנסיון ׳לספור כיפות׳ הוא לא ראוי ואף מקומם."

נכון מאוד, גם אני חושב  כך, בדיוק כך, ואם כבר מציינים אותם  ואת מספרם בגלי צה'ל, שיציינו גם כמה גלויי ראש  יש בתאגיד. וברדיו מאה ושלוש, וגם בקניונים.

פרויקט  תן

במסגרת  פינת האור  השבועית שלנו אני  רוצה לספר לכם על פרוייקט  תֵן, 

פרויקט תן (Project TEN) מיישם את הרעיון של אחריות חברתית, באמצעות הפעלה של מרכזי מתנדבים ,בֶמוקדים שונים בישראל ובעולם. הפרויקט, פרי יוזמה של הסוכנות היהודית לארץ ישראל, החל את דרכו בשנת אלפיים ושתים עשרה,, ושואף לפתח פרויקטים חברתיים, בקרב אוכלוסיות מוחלשות בֶאזורים מתפתחים בעולם, 

בהתאם לצרכיהם הייחודיים, 

מדי שנה, מגיעים למרכזי ההתנדבות של 'תן' מאות צעירים יהודים מישראל ומהתפוצות, בגילאים של  מעשרים עד שלושים וחמש, לתכנית המשלבת עשייה חברתית עם הקהילות המקומיות, עבודת כפיים, ולימוד בנושאים של מנהיגות, אקטיביזם יהודי, ופיתוח בינלאומי. בתום תקופת ההתנדבות שבים הצעירים לישראל וְלַקהילות היהודיות חדורי להט ורצון לחולל שינוי של ממש בעולם. 

הפרויקט מבוסס על שני עמודי תווך:

עשייה והתנדבות עם אוכלוסיות מוחלשות בעולם: בו משתתפים מישראל ומרחבי העולם עובדים יחד עם  בני האוכלוסיה המקומית, על תכניות בנושאי בריאות הציבור, חינוך בלתי פורמאלי וחקלאות.

הדגש  השני נושאו זהות יהודית: המתנדבים לומדים על התרבות המקומית, צרכי האוכלוסייה, זהות יהודית, החברה הישראלית וכן על אחריות גלובלית דרך עדשות ערכי היהדות.  

בחמש  השנים הראשונות  לִפרויקט תן:

יש כבר כיום חמישה  מרכזי תן פעילים ברחבי העולם: אוגנדה; מקסיקו; גאנה; – דרום אפריקה וישראל. 

1,300 בוגרים מרחבי העולם: 860 מישראל ו-440 ממגוון קהילות יהודיות בתפוצות. 

שמונה עשר פרויקטים עם האוכלוסייה המקומית ברחבי העולם, כשכל הפרויקטים הם פרי פיתוחם של צוותי תן המפעילים מודלים מקוריים וייחודיים להתערבות חברתית ופיתוח קהילתי.  

מעל ל-20,000 מוטבים על  ידי פרויקט תן: ילדים, בני נוער, יחידים ,ומשפחות, מהקהילות המקומיות, אשר הושפעו ונתרמו מפעילותם של מרכזי 'תן' ברחבי העולם.  

הערך המוסף של פרויקט תן טמון במומחיות המיוחדת ובניסיון העשיר שצברו  מתנדבי תן בתחומי פעילותה של התכנית, כמו גם בַמודל הייחודי לִמעורבות ולעשייה חברתית. 

מרכזי תן מציעים תכניות התנדבות של 3 חודשים בכול אחד מהמרכזים השונים. בכול מחזור, ובכול מרכז לוקחים חלק כ20 צעירים מישראל ומהתפוצות.  בימים אלו, נערכים לקליטה של מחזור חדש בתחילת ינואר 2018 בכול המרכזים במקביל.

פרויקט תן יוצר דור של מנהיגים יהודים צעירים, הפועלים לשינוי חברתי משמעותי בישראל ובעולם, ומטמיע ערכי נתינה ודאגה לזולת בד בבד עם העמקת הקשר לישראל והמחויבות לחיזוקה. אנשי  תן ומתנדביה בארץ ובעולם מבקשים להזמינכם לחוויה יחודית שעניינה שליחות אנושית, בארץ ובעולם, ומפעל חינוכי-חברתי פורץ דרך ,הנכם מוזמנים להצטרף.

הפוסט גאון ברדיו 02/03/2018 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

כמו פרסומת  כזאת מן המעצבנות שחוזרות על עצמן  כל שעה, ואתה רק רואה את הפריים הראשון שלהן, ובורח  לכל ערוץ אחר רק כדי לראות אותה עוד, ובערוץ האחר לשם ברחת  בצרחות, אתה רואה שוב את אותה פרסומת,  

לאן שלא  נברח היום  זה אלוביץ ופילבר, ובזק  ומילצ'ן, וביבי ושרה ויֵס, וסיגרים וואלה  וידיעות, ושוחד ושופטת, ויועץ וצוללת, עכשיו  גם ברלוסקוני מצטרף לחגיגה, רק הוא היה חסר…

והכל   מעל לראשנו ,  מדברים בשפה לא  מובנת , שפה של תאגידים  ושליטה , ומיזוגים ורפורמות לא ממומשות , ועמדות כח  ופתויי שופטים, ואנחנו מאזינים, מבינים אומנם את  השפה כי זה בעברית , אבל לא מבינים בדרך כלל, ועל פי רוב  על הם מדברים שם למעלה, 

מיהם כל  האנשים האלה, שכל  הזמן כותבים עליהם, שחדרו לחיינו , ושעד אמש  לא ידענו שהם קיימים. 

וחשבתי  שראוי לכתוב על מי שלא  מדברים עליו בכלל, 

על מי  שדומה שמרוב  מהומות , הפורצות לַיום יום שלו  בכל רגע נתון, מתעלמים מקיומו, אני מדבר  עלינו , ציבור הצופים בטלוויזיה , ציבור הקוראים  בעיתון , ומאזיני הרדיו,  

הציבור  השותה בצמא את  מה שהתקשורת מנחיתה עליו בלי  לרחם, על הציבור הזה שאני (אחד  בו מרבים) אני רוצה לכתוב הפעם.

 על  הימים  האלה בהם דומה  שאין בה במדינה לכאורה ,(בטח לכאורה), אין בה בעיות חברתיות ולא  צבאיות, לא מדיניות ולא כלכליות מדינה שלמה כאילו נמצאת במוד של הולד. 

מדינה  המחולקת לשני יקומים המתנהלים בה במקביל ,היקום  הרגיל עם בעיות היום יום הבנוי ,מבריאות וחינוך וכלכלה ותשתיות ותחבורה  וצבא המגן עלינו באזור המוקף בסכנות ואיום עד בלי די,

והיקום  האחר היום יומי, המסוקר  בכל דקה מדקות היום, לאן שלא תלך  לאן שלא תברח שם הוא.

אזור  השערוריות, בו אנו חיים משעה לשעה  ומקבלים לפינו פרורים למכביר על תהפוכות השלטון  המתעוות לעיננו מדי יום יותר ויותר, כשפניו מכורכמות ואדומות מבושה, 

אמש  בשעה שמונה, קרה לי דבר  מכונן, בשעה שיש חדשות בטלוויזיה,  בשעה שכל העם נערך לריטואל היומי הנמשך  כבר שנים, הבטתי במסך הכבוי לא פתחתי וחיכיתי  לראות מה יקרה לי.

ברגעים  הראשונים  הרגשתי כמו  נרקומן שלא קיבל  מנת סם, אבל ראיתי  שזה ניתן! שזה אפשרי!,  אפשר לחיות בלי חדשות,  שום דבר לא קורה החיים ממשיכים. לא מחמיצים  כלום ואני אשמע גם מחרותיים את אותן חדשות רק  שזה יהיה אז עם עוד עד מדינה עם עוד צעקות שהיא  צעקה…

עכשיו,,, זה לא  קרה לי לפתע פתאום , זה קרה לי  לאחר תקופה ארוכה בה הייתי שבוי  ומסומם, ושפוט של החדשות, וזה כל עוד  יכולתי לעמוד בקצב, כל עוד יכולתי להכיל  להבין, אט אט התחלתי לחוש שמדברים מעלי, בזק,  יס ערוצים עתונות אינטרנט, וכל יום משהו חדש כל יום  איש אחר מסובך , והתחלתי חש שאני לא עומד בקצב, לא יכול  להכיל, כל כך הרבה חומר בבת אחת, זה כמו פוטיפורים, אחד  זה טעם גן עדן גם שנים, אבל שלושים פוטיפורים ביחד זה כבר להקיא,

בגלל  התחרות שבין  הערוצים ובגלל התחרות  בין הכתבים , הם מביאים לנו  קטעי קטעים שברי אינפורמציה, חלק משלם  ואנחנו לא יכולים כבר להשלים את הפאזל אנחנו טובעים  בים של מים עכורים וברגע של מים עד נפש צועקים די!

עכשיו  תאמרו זה  תפקידם, להביא לנו אינפורמציה  לשמור עלינו מפני השלטון, טוב ויפה  אבל בבקשה לא בחלקים, לא טפטופים, לא  בפנים מוסתרות שכולם יודעים מי הנסתר  ,בבקשה להביא לנו את החומר סגור גמור , חתום, מוחלט,  בלי ספק, להביא לנו את הסיפור כשהוא סופי, בלי רמזים  שזה ה-=–מקרה ה—נורא מכולם,,, ושאם יתגלו כוווול הפרטים  תהיה זו רעידת אדמה, 

אז ככה  לא תהיה רעידת  אדמה כי האדמה הזאת עליה אנו עומדים  בין הירדן לים,רעדה כבר מספיק בשביל כל  הסיפורים כולם, והיא חזקה מכל הרמזים אז בבקשה את  הסיפור כולו התחלה אמצע וסוף לא בהמשכים , לא רוצים לשמוע  תהליכים נמאס לנו,  

אני  אומר לחבר  שמעת? והוא צועק לי  דייייי לא רוצה לשמוע,  תביא לי את סוף הסיפור,  

השופטת  סיפרה לשופטת  מה שהוצע לה נו?  למה לא פנתה למשטרה  ? נו,

זהו  לזה אני מתכוון  תביאו את סופו של  הסיפור שסתם מישהו חמד לצון  וזו שטות, או שזה נורא מאוד שהייתה

כזאת  הצעה והיא לא דווחה למשטרה,

עכשיו  זה ספקולציות  שנטחן אותן שנתיים  די… מישהו יודע מה האמת  אז בבקשה כשיהיה סוף לסיפור  עם מסקנות רק אז להודיע ולא לבלבל לנו את  המח לכל אורכו של התהליך.

הפכנו  אנשים רוויים, עם  אנרגיה מוגבלת

שקצה בכל  הודעה ושמרוב  פרטים היורדים עלינו  כמו גשם שחור אנחנו כבר לא יודעים להבדיל  ביו עיקר לטפל בין חמור באמת לשטות, לא מאפשרים לנו  מחמש בבקר שאז מתחילה סקירת העיתונית היומית (מה יומית ריגעית)  ומאותו רגע כל שעה ולאורכן של השעות אנו נטחנים בחדשות שהן כבר ישנות  אבל מתחדשות בהוספת פרטים ששמרו לנו לחדשות של הערב,

הנורא הוא  שהגענו למצב  ששום דבר כבר לא  מתמיה שום דבר כבר לא  מפתיע כמה אפשר להיות נדהמים  אם כל שעה נוחתת עליך פצצה חדשה?

הנביא עמוס  כתב לנו לדורות  תאור מדויק של מצבנו כאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וּפְגָעוֹ הַדֹּב וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ. זה סיפור חיינו  בעת האחרונה איך מקבלים קצת אוויר בתוך החנק המתמיד הזה.

אדרבה  ספרו לנו, דווחו לנו, זה תפקידכם  אבל אל תטביעו אותנו בשברי פרטים  בהערכות, בנבואות, הביאו לנו כבר בבקשה את  סופה של הדראמה , אומרים אומנם שאלוהים נמצא  בפרטים הקטנים, אבל אנחנו רק בני אדם, כמה אפשר?  

עד מדינה

עד מדינה, המכונה לעיתים גם "עד המלך", הוא חשוד, נאשם, או מורשע בפלילים, המעיד מטעם התביעה נגד עמיתיו או שותפיו לעבירה בעקבות הסכם שערך עם הפרקליטות. 

החלטת אדם להפוך לעד מדינה עשויה להיות כתוצאה מרגש אשמה, או חרטה, אך לעיתים קרובות יותר החלטה כזו מתקבלת בתגובה להצעה נדיבה של התביעה, כגון: הגשת כתב אישום רק על עבירה פחותה, הסדר טיעון נדיב, הסכמה על מאסר בתנאים נוחים מהרגיל, וכדומה. 

זאת  ההגדרה  יש אותה בגוגל,  אבל לא בגוגל , נחשב  עד כזה גם לעבריין גם למלשן,  והוא נמצא בתחתיתו של סולם הערכים  עליהם אנו גדלים כבני אדם.

אבל אני מודה שדעתי  (ביחס למי שראש הקואליציה לא  רוצה אותו כחתן לביתו), לא נחרצת כמוהו,

אכן עד  מדינה שזה בסך  הכל, וקודם כל עבריין, אבל שהיה עד  אמש בן בית, איש אמון, חבר טוב , איש  שניתן עליו לסמוך, רע קרוב מאוד לאיש שמינה אותו ושהיה כל  העת ובכל הסיטואציות בחברתו הצמודה, והנה פתאום ריח של ליזול  של תא כלא , הופך אותו למלשן,(לאיש קריות בלי להכנס לפרטי הברית  החדשה), כי די לנו בברית שלנו הישנה, ששם נאמר עליו בתפילת שמונה עשרה "ולמלשינים  אל תהי תקווה" 

ברכה שנתווספה לתפילת שמונה עשרה ונתחברה ע"י שמואל הקטן בה נאמר:

וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה. וְכָל הַמִּינִים כְּרֶגַע יאבֵדוּ. וְכָל אויְבֵי עַמְּךָ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ. 

זוהי ברכה שנוספה לתפילת שמונה עשרה בימי רבן גמליאל, ונקראת "ברכת המינים" או "ברכת הצדוקים", כי נתקנה נגד אלה שהלשינו אצל הרומיים על  היהודים והביאו אותם בצרה גדולה. 

מלשן  הוא מן  הכנויים הנוראים  ביותר שיש לנו בסולם  הערכים האנושי שלנו,, הוא פשוט  מוכר את הקרובים לו ביותר כדי  למלט את עצמו, 

וזה  די מבחיל  למען האמת, 

וכאן  יכולתי  לסיים את  דעתי על עד  המדינה המלשן , המביא  תופינים לחוקריו כדי להקל  ולמלט את עצמו מגורל של אסורים,,  

רק  שלעיתים ,הסיטואציה היא שונה, בבית  ספר למשל מתעללים בתלמיד, ואף תלמיד  אינו פוצה פה כדי לא להקרא מלשן, אדם עד  לפשע אמיתי והוא נמנע מלספר עליו למשטרה כדי  לא להיות מלשן מה על המקרים האלה?

מה על  המקרים,שעדותו של  המלשין במקרה הזה הייתה כל כך  מסייעת? ובמקרים רבים ,(כידוע לנו מן  העיתון), עוולה במשרד ממשלתי שמישהו הלשין עליה כביכול, ומסר  את פרטיה הפך למנודה ובעל אות מלשן,  

כך  שהבטוי  שנוי במחלוקת  ותלוי מי הלשין  כדי לטהר את החברה ,ולמלטה  ממעשה עוולה,  

ומי  הלשין והבאיש  את החברה בריח  מצחין , כדי למלט את עצמו.

אנטבה

סרט חדש על מבצע אנטבה מציג את המחבלים כלוחמי חופש,

הסרט "שבעה ימים באנטבה" מביא את סיפור חטיפת המטוס מנקודת מבטם של המחבלים ומציג אותם כלוחמי חופש. 

זה נשמע לי כל כך מטומטם , שלא הייתי  מתייחס לזה בכלל, 

עוד  סרט,,,  מה זה חשוב,,, 

אבל  פנו אלי  מכל תחנה אפשרית  כדי שאתראיין, ואומר  מה דעתי, (כי אני הרי השתתפתי בסרט  הנושא את אותו שם, רק ששם הייתי גיבור,,,  לפי הסרט הזה אני מבין שלא כל כך , כי הגיבורים  האמיתיים הם המחבלים שחטפו את המטוס עם כל האנשים החפים  מפשע שהיו עליו. 

ומאחר  שלא ראיתי את  הסרט סרבתי בנימוס להתראיין, אבל  עצם הרעיון המציג מחבלים החוטפים נוסעי מטוס  כגיבורים , הוא די מקומם גם בלי לראות את הסרט,

זה כאילו פסה מן הארץ ההבחנה שבין טוב לרע,  בין רשע לאנושי,

פוסט מודרניזם  בפרוטה , הבז לתקופה המודרנית ולערכיה, 

הפוסט  מודרנה מבקרת את רעיון הקידמה המערבית ודוחה את המוסכמה המודרנית לפיה האנושות מתקדמת במובנים טכנולוגיים כמו גם במובנים  מוסריים.

לכן  אין יותר הבחנה בין  טוב לרע, וכל סיפור הוא לגיטימי,  המחבלים הם בני אנוש וגם להם סיפור  שזכותם לספר,

כי אין  דבר מוחלט יותר, אין  צדק מוחלט, אין אנושיות  מוחלטת , אין איכות של טוב,  כי למולה חובה להציב איכות של  טוב אחר שעשוי כולו מרוע, 

אני לא מוציא מכלל אפשרות שבקצב  הזה ובכוון המחשבה הזה, לא מן הנמנע  שבשנים הבאות נראה סרטים קורעי לב על ההתלבטות  הקשה של איש האס אס רגע לפני שהוא מציף את תאי  הגז בציקלון בי ספוג במימן ציאנידי ובקלוז אפ של פניו  אולי נראה גם דמעה אות לסבלו ואנושיותו 

על ימות  המשיח אמרו  חכמים 

"ייתי ולא אחמיניי"

 שפרושו  את ימות המשיח  וכל הרע הנלווה אליהם ,,, שיבואו ,,,  אך אני לא רוצה להיות שם כדי לראותם.

אפליקציה חדשה לבזק

יש לבזק  אפליקציה חדשה  המאפשרת להורים לקבל  ל"סמרט פון" שלהם התרעות על שיחות פוגעניות בווטס אפ וברשתות  החברתיות של הילדים בזמן אמת.

סייבר קידס, (זה שם  האפליקציה)סורקת את ההודעות  הנכנסות והיוצאות במכשיר של הילד ומדווחת להורה על כל מקרה פוגעני,

כנראה   שכבר אבוד לנו  לתפוס את המארה הזאת בעודה באיבה , זאת אומרת  מן הגן ,,, מן הכיתות הנמוכות ביותר,,, ללמד שם (יותר נכון) לחנך שם,,,כן  כבר שם, בדרך מתאימה לגיל הרך, ללמד, שכבודו של הזולת הוא ערך עליון.

ידעתם שבמזרח  הרחוק הגננות  הגננים והמורים שבכיתות  הנמוכות ,כן בכיתות הנמוכות  דווקא, מרוויחים הכי הרבה מבין כלל המורים  כולל בכיתות הגבוהות, מישהו הבין שם במזרח החכם, שכדי למנוע  אפליקצית ריגול הורית לשיימנינג שעושים לילד (עד כדי רצון להתאבד),  מישהו הבין שם במזרח ה"מבין עניין", שכדי ליַתֵר אפליקציה כזאת מתחילים ללמד  את הטף (לפני שמלמדים אותם, א' ב') להיות בני אדם, כי אם את זה הם לא לומדים  מה יועילו האותיות והמילים שיבואו אחר כך.

שימו לב איך שזה עובד  בכוונים הפוכים, ככל שהאנושות  מתקדמת בהמצאותיה ומשתכללת בכליה לרווחת האנשים, הם הופכים בודדים  יותר, טיפשים יותר תוקפנים יותר ורעים .

מסתבר  שאפלקציה ככל  שתהיה מוצלחת לא  יכולה להשתוות לאפלקציות האנושיות  של פעם שקראו להן אמא , אבא , גננת  ומורה,

מתי  יקום הגאון  שימציא אפליקציה  שמוחקת את כל האפליקציות  באחת שאז תאלץ האנושות להחזיר  לאבא אמא גננת ומורה את תפקידם הטבעי, וכבודם  שאבד. 

בשורות טובות

אתר צה"ל מפרסם על פעילותה של יחידת המודיעין 8200 שעזרה לאוסטרליה לסכל פיגוע רב נפגעים, על פי הדיווח ארגון דאעש תכנן לפוצץ מטוס נוסעים אוסטרלי באויר, יחידת המודיעין התריעה בַזמן לאוסטרלים והם עצרו את המחבלים בשדה התעופה. 

לדברי הגורם, "סיכול הפיגוע הביא להצלה של עשרות רבות חפים מפשע". 

בשיטה הזו סיכל אגף המודיעין  כ-30 פיגועי דאעש בעולם נגד מטרות מערביות,

הודעה  אחרת בעניין אחר,

חוקרי אוניברסיטת תל אביב הובילו מחקר בינלאומי שהביא לפיתוח שיטה פורצת דרך לאיבחון מוקדם של רעלת הריון, תופעה העלולה להסתיים במות היולדת והעובר. ‎החוקרים הצליחו לפענח עשרים  וחמישה סָמנים המאפשרים לחזות בדיוק של 85% אם האישה מוּעדת לסבול מרעלת היריון.

הסָמנים הביולוגיים האלה , שהתגלו באמצעות טכנולוגיה מהדור החדש, ושיטות חישוביות מתקדמות, עשויים לאפשר אבחון מוקדם ברמה גבוהה של ודאות, ובעקבותיו טיפול מונע, שימנע לחלוטין את הופעת המחלה.

‎המחקר בוצע באוניברסיטת תל אביב כמרכזו של  המחקר ובשיתוף עם בתי חולים נוספים באנגליה, ברוסיה, באיטליה ובספרד.

שתי  הודעות  לכאורה רחוקות  מאוד האחת מן השנייה  אך מטרתן אחת לבשר לעם  בציון שמה שאנו שומעים מדי יום  וכל היום ,אינו חזות הכל, יש המון  דברים נפלאים שקורים בארץ חוץ מעדי מדינה שוחד,  קניית שופטים, שמפניות סיגרים וסיקור הולם בוואלה ,רק  שהן טובעות ונבלעות, בשטפון החקירות שאין להן סוף.

אז  הנה שרות לציבור  הזועק לו לעם בישראל ואומר שלא צריך  לטמון את הפנים בקרקע, יש המון סיבות בארץ ישראל  להביט גם לשמים, בגאווה .  

הפוסט גאון ברדיו 23/02/2018 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

עכשיו  זה כבר אחרי  המלצות של המשטרה , שקבעו כי יש  להעמיד לדין את ראש הממשלה בנימין נתניהו, והחוק  ביקש, לחכות בסבלנות להחלטתו של היועץ המשפטי, כי הוא זה שקובע,  רק הוא.

ואכן  חיכו להחלטתו של  היועץ המשפטי, שהחליט  שאין מקום להעמיד למשפט  את ראש הממשלה, והממשלה המשיכה ופעלה עד  שסיימה את ימיה,,,  

לא  זו לא נבואה  זו היסטוריה!

זה קרה לפני עשרים שנה, והמשטרה חקרה כבר אז כמו  עכשיו, באזהרה את ראש הממשלה. ששמו לא השתנה מאז , בנימין נתניהו, 

את חקירת המשטרה, ניהל אז ניצב סנדו מזור, ולפרשה קראו אז   פרשת בר-און חברון בה הועלו חשדות כנגד בכירים בישראל, ובהם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ומפלגת ש"ס, כי היו מעורבים בקנוניה למינוי יועץ משפטי לממשלה. והחשדות  היו אז שלכאורה הסכימה סיעת ש"ס לתמוך בהסגת צה"ל מחברון בתמורה למינוי עורך הדין רוני בר-און ליועץ המשפטי לממשלה, שהבטיח עסקת טיעון מקלה ואז כמו היום הייתה המלצת משטרה חמורה  לפיה יש להעמיד לדין את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בעבירה של מרמה והפרת אמונים. 

בעשרים באפריל  אלף תשע מאות תשעים  ושבע, פירסמו היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין ופרקליטת המדינה עדנה ארבל את מסקנותיהם. ובין  היתר קבעו, שאין להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה מחוסר ראיות; וכן נקבע כי נתניהו לא היה מודע לקשר בין דרעי לבר-און, 

נתניהו הופיע אז בשני ערוצי הטלוויזיה שפעלו, וכפר בהאשמות הפליליות שהועלו כנגדו. 

וזה לא דף  מסרים, כפי שחלק  עשוי לחשוב, זה באמת  מה שהלב חש והחוק מורה לעשות.

כל  מה שאני מנסה  לומר ,,, יותר נכון  לבקש, כמעט להתחנן, הוא  שיחד עם הרצון והחובה לא  להקל ראש בכלל בהמלצות המשטרה ,שהן  קשות וחמורות, ויש לקחת אותן ברצינות  הראויה, ,מאידך לחדול מלהיות דורסנים כל  כך , מתלהמים כל כך , ממהרים להכרית, על כל  הקופה, נבצרות עכשיו !!! ותוך כדי מאבק פוליטי מרסקים  לגמרי "על הדרך", את כל המערכות עליהן מושתתת הדמוקרטיה  המפוארת שלנו. טוחנים עד דק את האמון הציבורי בשלוש הרשויות  מסדה ותשתיתה של החברה כולה , 

הכנסת כרשות המחוקקת; הממשלה כרשות המבצעת, ומערכת בתי המשפט כרשות השופטת. תנאי  לקיומן הם האיזונים והבלמים שביניהן וההרמוניה החייבת לשרור בין השלוש, כדי לשמור על  הציבור כל ציבור דמוקרטי מלהפוך לג'ונגל, בו "כל דאלים גבר". ומה שקורה עכשיו זה שכל  שלוש הרשויות מתקסחות ומקסחות האחת את השניה וגם את עצמן בינן לעצמן, ,"וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב" השר  הממונה על המשטרה נגד המפכ"ל" הפרקליטות נגד המשטרה , המשטרה נגד היועץ המשפטי, היועץ המשפטי נגד המשטרה,(כן שמעתי אותו מספר  על האידיליה השוררת) 

לא  סתם אמר רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים "הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת, שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ."

אנחנו  אפילו כבר  לא בולעים האחד את  השני, אלא זוללים אותו ומהר , כדי  להקיא אותו ועליו ,

לא  שלא חשוב לי , אם  יש ממש באשמה שנמצאה או אַין,  חשוב לי, מאוד חשוב לי, כמו לכל  אזרח אחר שוחר חוק, אבל הדרך בה היא  מוצגת האשמה, כתכנית ריאלטי המתנהלת באולפנים  ולא בבית המשפט, מתכַוְנֶנת לפי שעות שידור מזילה ומנדבת במתח ראוי, זרזיפי אינפורמציה ישר לאוזניות  של היושבים באולפן כאילו היו אלו מספרי לוטו או טוטו של זכיה או מפלה, ובכך מוזילה עד עפר את מקומה של  הרשות השופטת ומייתרת אותה לחלוטין. כי המשפט כבר תם באולפן. 

כולם נאבקים  בכולם היום , בשמו  של הצדק והמוסר ,כשהמלחמה האמיתית , היא  הממשלה הבאה ומי ישב בה, ועל הדרך יורקים  האחד על השני, המהומה תיתם בסופו של יום , ואנו ניוותר  עם הריסות הבניין.

מה שנעשה  כאזרחים שחשים ,שיש  המלצות משטרה , ושרוצים  להמתין כחוק ליועץ משפטי שיקבל  אותן ויחליט, כשלכולם שם למעלה אצה הדרך  לסגור עניינים כבר עכשיו כבר היום ,לא מקנא  ביועץ המשפטי שאחרי חורבן המערכות הכולל, כשיד איש  באחיו כאמור , עוד צריך להחליט משהו בעודו מפלס דרך  לביתו בין המפגינים שרוצים החלטה עכשיו.

אוי לו מיצרו  עכשיו ואוי לו  מיוצרו, יחליט כך  ,יאמרו משוחד, חייב את  משרתו,

  יחליט  אחרת יאמרו  משוחד לא רצה  להראות חייב ,,, ואנחנו כולנו  מה?

אז  ככה אני  ממתין בסבלנות  למסקנותיו של היועץ המשפטי, יהיו אשר  יהיו, לא כי אני בעד ראש הממשלה , אלא  כי אני להבדיל מהרבה אחרים בעד החוק, 

לינץ

קראתי השבוע, שבאוגדת איו"ש ממשיכים לתחקר את התקרית החמורה שבמהלכה חולצו שני חיילי צה"ל מידי המון פלסטיני שתקף אותם בלב העיר ג'נין. 

כבר עתה ברור בצבא שלולא פעולת ההתערבות העיקשת של השוטרים הפלסטינים, האירוע היה מסתיים בלינץ' אכזרי מול המצלמות. 

מתחקיר ראשוני של התקרית עולה כי נָגַד בשירות קבע וחיילת בשירות חובה, עשו דרכם משבי שומרון לעפולה והשניים, לא הכירו את הגזרה והסתמכו על אפליקציית Waze. 

 בצה"ל יבחנו אם להעניש את איש הקבע הצעיר שפיקד על הנסיעה, וכן יבחנו את הדרך שבה שולחה הנסיעה על ידי הגורמים הממונים בגדוד. מהתחקיר הראשוני מסתמן כי הנַגד והחיילת התעלמו משלט שאוסר על כניסת ישראלים לג'נין. 

עד פה הכול  טוב ויפה, 

שמנסים  לברר אם יש אשמה אצל  החייל והחיילת, או לא, 

אבל אותי מטריד ,שלא  מבררים גם למה היה לינצ' , ואת  הדבר הנורא הזה,(הלינץ) שהוא עצם  העניין , מקבלים אצלנו כגזירה, חסר לי הבֵרור, למה בעצם  שיעשו לינצ' לחייל שטעה בדרכו.?

מתוך  שלא מזכירים  זאת בתחקיר אני מבין  שאת זה אין מה לחקור כי זה מובן.  שכך היה וכך יהיה , לינצ' בחייל שטעה הוא נתון,  וסיכון שצריך לקבל נקודה.

לקבל  כמובן המון  מוסת שמתנפל  על שני חיילים  שטעו בדרכם, וכמעט עוד רגע  היה העניין מסתיים כמו הלינץ של  רמאללה , 

אנחנו  לא שמים לב  אבל עניין הלינצ'ים  פעם בסילוואן פעם בתפוח ,פעם  בקלנדיה פעם באבו דיס ,ועוד הרבה אחרים  ברחבי יהודה ושומרון, מתקבלים אצלנו כמן ,רעה ממארת,שאנו  מחויבים בה, ובדרך כלל אנו מתרכזים תמיד בשני דברים חשובים כשזה קורה , האחד  איך נקלענו לשם , והשני במידה ופלסטיני עוזר ליהודי להחלץ , אנו מהללים אותו ומשבחים אותו,  אבל מה עם הבֶרור העמוק יותר, המנסה להבין , למה זה בעצם קורה. ולמה תמיד רק הם שעושים לינצ' ומדי  שבוע כמעט, בכל רחבי יהודה ושומרון. (כן אני זוכר לא שכחתי,

ברוך  גולדשטיין  והילד אבו חדר,,,)

לעומתם  מאות שמות  של סכינאים ומתפוצצים ,ולינצ'אים, שלא  יסַפרו מרוב ושאיש לא יודע את שמם בכלל,  מרוב היותם רבים כל כך,

ואני תוהה ושואל,  בעודי מקבל זאת כמובן  מאליו, איך זה, שבקניון רמת  אביב למשל, יש המון ערבים ,הבאים  מן השטחים, שקונים שם, מדי יום ,ובעיקר בחגים  המוסלמים, ויושבים בבתי הקפה וזה הדבר הנפלא  ביותר שיכולנו לייחל לו, ואני כאזרח ישראלי, רואה בעובדה הזו  תחילתם של ימי משיח, ואם חלילה היה קורה פעם שישראלי חמום מוח,  היה תוקף את היושבים הערבים כל הקניון היה אץ לחלצם, כל הקניון  לא אחד בודד… 

למה  זה לא קורה  בדיוק כך בג'נין, שאני יכול  לשבת שם בביטחה בבית קפה, ואם כבר מישהו  נחלץ שם לעזרת ישראלי מותקף אז הוא צריך  עכשיו להישמר מפני השכנים שלו שלא ירגמו אותו  באבנים.. כמו בלינץ האחרון בו נקראים השוטרים הפלסטינים  המחלצים בוגדים לא פחות.

אז  אני מבין , זה  כי יש כיבוש, והמצב אינו  שווה, אלא כמו בין כובש לנכבש, והם כנכבשים, מתוסכלים ,וזועמים  וכועסים, (וגם אנחנו פוגעים בהם, כן,,, ברוך גולדשטיין והילד אבו  חדר),אבל אפילו שאנחנו כובשים , מספר הפעמים שהם בגלל תסכולם שחטו אותנו  ודקרו והרגו ופוצצו אותנו , והתפוצצו הוא מספיק והותר כדי שגם אנחנו נהיה קצת  כועסים וחמומי מוח, ומתוסכלים, והנה בכל זאת שום דבר לא קורה ,והם באים לכאן לכל מקום  בבטחה גדולה, ואנו לא עושים שום לינצ' בשום מקום, (גולדשטיין אמרתי כבר ומוחמד אבו חדר) כן שום  דבר לא קורה ואנחנו יודעים לרסן את עצמנו ,ואני אגיד לכם למה, כי אין לנו מערכות חינוך לשנאת  ערבים , ואין לנו שירים ששונאים ערבים ,ואין לנו שיעורים בהסטוריה או גאוגרפיה שמעלימים מן המפה את הערבים  החיים כאן, שבין הירדן לים,

אין לנו  

אין לנו מערכות  המלמדות לשנוא. יש לנו  צבא אחד שתפקידו להגן עלינו  לעומתו 

אצלם לא  יספרו מרוב ,המחרפים נפשם  לא כדי להגן על עצמם, אלא רק כדי להרוג  בנו בכל דרך 

מגדודי חללי אל-אקצא: וכוח 17: והתנזים וניצי הפת"ח: 

וגדודי אבו ריש: ו"גדודי השיבה 

והחזית העממית לשחרור פלסטין: 

וגדודי אבו עלי מוסטאפא: והחזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין: 

וגדודי עז א-דין אל-קסאם: וחמולת קוואסמה, וה"מרביתון" והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני:. ופלוגות אל-קודס.

וצבא האסלאם 

ועוד  ועוד גדודים ,נשרים  וניצים וינשופים ונחליאלים, וירגזים, וחרטומנים    שכל יעודם להרוג ישראלים בכל מקום ובכל מצב,

נכון גם  אצלנו, גולדשטיין, ומוחמד  אבו חדר,

קראתי  שדיפלומט פלסטיני בשם עבדאללה אבו שָוויש ערך סיור לסטודנטים מקנדה במטה האו"ם בניו יורק. והוא אמר  להם כך: "מעולם לא פספסתי הזדמנות לזרוק אבנים על הישראלים,. היום אני מבוגר, אבל אני מלמד את ילדיי להתנגד". 

"אנו גאים לזרוק אבנים, ולא נפסיק לחנך את ילדינו לזריקת אבנים", הדיפלומט  הפלסטיני הוא יועץ בכיר לוועדת הפיתוח של האו"ם והוא חוזר על דבריו ואומר  "אנחנו מאוד חכמים ומומחים בזריקת אבנים, אנחנו מאוד גאים לעשות זאת ולא נפסיק לחנך לכך את ילדינו. 

דיפלומט  באו'ם, והוא לכאורה  אמור להיות בין הראשונים  לקיים עימנו שיחות, של שלום.

הוא ימשיך  לכן לחנך את  ילדיו, לפגוע ביהודים ,באשר הם, ואנחנו  נמשיך לחקור למה חייל סיכן את עצמו ונכנס בטעות  לעיר ערבית, ששם ערכו לו לינצ' ושזה עכשיו מובן יותר, אם גם הדיפלומטים שלהם   מחנכים את בניהם לפגוע ביהודים. גולדשטיין כבר אמרתי?  

מדעי הרוח

אתם יודעים ששיעור הסטודנטים במדעי הרוח ירד בשני שליש, מ-עשרים ושלושה אחוז ב-1985 עד לשמונה אחוז,   ב-2017. רק שמונה אחוז מכלל הסטודנטים שלנו הולכים למדעי הרוח, 

משבר מדעי הרוח מביא עמו גם משבר בֵלימוד ומחקר של התרבות העברית-ישראלית. 

ב-עשרים השנים האחרונות (מ-1977) ירד מספר הסטודנטים ברוב מקצועות הלימוד במדעי הרוח, ובמיוחד בֵמקצועות עם דגש מקומי-ישראלי: בֵספרות עברית נרשמה ירידה של 74%,(שמעתם נכון) בְלשון עברית של 60% ובהיסטוריה ישראלית של 56%. 

מה קרה לעם  הספר? שעל הזיקה העזה שבין הספר לעם הספר כתב גרשם שלום:

"העם היהודי, שמצד הווייתו הביולוגית כמעט שלא היה ראוי לתשומת-לב יותר מאיזשהו עם אחר מעמי המזרח הקדום שכבר מזמן נכחדו ועברו מן העולם, העם  היהודי,הופיע בזירת ההיסטוריה ביחד עם הספר שלו. העם והספר כרוכים היו בַתודעה העצמית של היהודים ובתודעת העולם. סוף ציטוט

מה קרה לעם  הספר, שהרוח שפיעמה בו  שנים רבות בכל הגלויות , הרוח  שהחזירה אותו לארצו, הפכה בהתממש  החלום הרוחני, לֵמקצוע בשם מדעי רוח, מקצוע  לא מכניס, 

איך  קרה לו  לבן עם הספר,  שאין הוא רוצה לעסוק יותר, בַתחום  (שאפילו שאין כסף בצידו), עדיין יש בו  תחושת שליחות וחשיבות ,של קשר , חוליה בשרשרת דורות, וזיקה.

לדעתי  החברה הישראלית  לא יכולה להרשות לעצמה את  הלוקסוס הזה את המותרות, שלא לעסוק  בעולם הרוח, כי זו מהותה, המהות שהיא מעבר לקיום, מעבר להשגיות  ולרווחים הרבים, 

אם  החיים האמיתיים אכן   נמדדים בחיפוש אחר משמעות, אנחנו לא יכולים להתקיים  כְעם בלי רוח, כי אם ההיי טק יהפוך לַמוטו החברתי שלנו, ויתפוס את  מקומה של הרוח, זה יעבור ויבטל כל דבר לפי אמות מידה של כדאי או לא,  

בלי  הרוח (יוצרת  הזיקה והקשר למקום)  בהחלט אפשר לשאול האם  כדאי כאן או באמריקה, האם  כדאי חייל קרבי ,כמגן על הכלל,  או שמונה מאתיים כהכנה לחיים, 

לנו  בארץ הזאת  וסביבתה הבוערת  והתזזיתית, חשובה לנו  הרוח ,ואוצרות הרוח הבלעדיים שלנו  אסור שיוותרו בקרן זווית , כי הן המסד  והתשתית והצידוק, לקיומנו בכלל , וכאן בארץ  בפרט 

על  המדינה  לייצר כדאיות , לתגמל  מאוד אנשים שעיסוקם הוראה ורוח ,  המדינה צריכה ליצור תחושה שהרוח היא  הדבר המוצק והמוחשי ביותר לנו כעם . 

וכשהילד ירצה ללמוד פילוספיה  או הסטוריה או ספרות עברית ,שלא  יאמרו לו בבית "מה תעשה עם זה אתה  צריך להקים בית להתפרנס ,,,

 עם  הסטוריה  לא תחיה.

לך על  משפטים אם תהיה עורך דין  תהיה לך הרבה עבודה",

שלא  יגידו לו  ככה בבית,

שיגידו לו:  שאם הרוח תחזור לתפוס את  מקומה הטבעי לעם שבציון ,  אז תהיה לו המון עבודה כמורה , ומעט מאוד  כעורך דין.

גלוי נאות: הבן שלי  עורך דין.זה מה יש.

חברים

רוצה לדבר איתכם  בשיבחו של מוסד שדי  עבר מן העולם, מוסד  החברים, לא החברות שהיא  אתוס עליו כתבו שירים, החברים !!! הטובים !!! שהיו  לנו בזמנו הכל, שהיינו מקדישים להם את כל הזמן, שהיינו  מחכים ללכת למילואים בזכותם של החברים הטובים , אותם פגשנו  שם.ושמחנו כל כך. אני אסביר, אני מסביר,

אם הייתי שואל אתכם כמה זמן, הקדשתם לילדים שלכם במהלך השבוע האחרון ,הייתם עונים לי בגאווה "איזו שאלה בכלל. ישבנו איתם על שיעורי הבית. שיחקנו איתם כדורגל בחצר או במחשב. צַפינו איתם יחד בטלוויזיה. שמענו מהם כל סיפור שהביאו איתם מהגן ומבית הספר, ובְסוף השבוע גם יצאנו איתם לטיול ברחבי ישראל". 

אם אשאל אתכם כמה הקדשתם לבן או בת הזוג שלכם תענו לי גם כן "איזו שאלה". תספרו לי בטח שישבתם יחד לארוחת הערב לאחר שהילדים הלכו לישון ושקעתם יחד בשיחה. במהלך השבוע אפילו הבאתם בייבי סיטר ויצאתם למסעדה טובה או סרט. בסוף השבוע אפילו הבאתם האחד לשני פרחים ועמלתם יחד על ארוחת השבת, ובסוף השבוע יצאתם עם אותם ילדים שעליהם דיברנו לטיול משותף. 

אבל אם הייתי שואל אתכם כמה זמן הקדשתם לחבר או החברה הכי טובים שלכם השבוע 

בטח הייתם מגמגמים. טוב לא השבוע, במהלך החודש  האחרון. 

אני עדיין שומע גמגום. 

אולי בחודשיים, שלושה, ארבעת החודשים הקרובים. 

"הממ.. שלחתי לו וואטס אפ ושאלתי מה העניינים?" בטח אחד מכם אומר. "עשיתי לו לייק לסטאטוס המצחיק שהוא העלה בפייסבוק" אומר בטח מישהו אחר מכם.  

וזו בדיוק האמת המרה. אנחנו משקיעים הרבה ובצדק בבן ובבת הזוג, בילדים שלנו, בעבודה שלנו, אפילו בסדרת הטלוויזיה האהובה עלינו שבה אנחנו צופים בשקיקה, אבל לחברים שלנו אנחנו לא ממש משאירים זמן. כשהיינו בבית הספר הרי לא יכולנו בלעדיהם. פגשנו אותם בבית הספר, אחר כך שיחקנו איתם למטה בחצר, ואחר כך הבאנו אותם הביתה. 

בצבא הם היו החברים לנשק. כאלה שצמודים במארבים, בשמירות וגם בארוחות ובלינות המשותפות. לא יכולנו בלעדיהם. אבל אחר כך הקמנו משפחה, שקענו בעבודה, והתחלנו לדחוק את החברים מסדר היום. "אולי מחר. היום אני עייף. עבר עליי יום קשה", הייתם עונים לחבר ההוא שבכל זאת נדנד לכם כשביקש להיפגש. וכך עניתם גם ביום שלאחר מכן ובזה שאחריו, עד שהחבר ההוא נואש והלך לחפש חברים אחרים או שהקים גם כן משפחה. 

זה קצת עצוב כי יש משהו משמח ומעשיר בלהיות איש רעים .בַיכולת לשוחח עם אנשים, לשמוע את דעתם, להיעזר בהם בשעת הצורך, וגם לעזור. העידן הדיגיטלי מתעתע. נדמה לנו שאנחנו בקשר כל הזמן עם הסביבה בגלל ההודעות בוואטס אפ ובגלל הסטאטוסים בפייסבוק. אנחנו רואים את כולם ושומעים את כולם, אבל זה לא באמת כך. האנשים שאיתם נטפח את הידידות העמוקה ונשמר אותה יישארו חברים שלנו לתמיד, ותתפלאו כמה מעט צריך בכדי שהדבר המופלא הזה שנקרא "חברות" יישאר איתנו לתמיד. אז עִזבו את הטלוויזיה וצאו החוצה אל החברים המחכים לכם שם. 

לא סתם אמר  איש חכם ,אם אין לכם  זמן לחברים , כשיהיה לכם זמן ,,, כבר לא יהיו לכם  חברים!    

מימי עתידיה

מימי עתידיה ז"ל  אדם אהוב , דמות להערצה , שהשבוע  מלאו שלושים יום ללכתו בצורה כל כך  טראגית, איש הערבה חקלאי בנפשו ורוחו, שעלה על גג בֵית האריזה לתקן  נזילה נפל ונהרג.

מימי עתידיה  נולד בבית ספר חקלאִי עיינות לציפורה ומשה, אביו היה מנהל בית ספר ואימו מורה.

מימי גדל בבית דתי, שהשפיע רבות על אורח חייו. הוא מתאר את ילדותו הנפלאה אפופה במרחבים גדולים ופתוחים של גידולים חקלאיים, משטחי כלניות, צבעונים ורכיבה על סוסים.

מגיל צעיר אהב לעבוד בשדה והיה לו ברור שיהיה חקלאי. 

ההומניות ודאגתו הרבה לחלשים ניכרה עוד בילדותו. הוא התגייס לנח"ל. ובשנת 1962 הצטרף לגרעין נָווה והגיע להיאחזות.

עם שחרורו מהצבא יצא ללימודי כימיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

מספרים עליו, שהיה חוזר מירושלים לעין יהב ברכיבה על אופניים, לפעמים דרך מדבר יהודה.

תקופה זו מתוארת מפיו כאחת היפות בחייו, כאשר עבודת הגמר שלו הייתה פיתוח של מכשיר חדש שנקרא N.M.R, לימים המכשיר המוכר כל כך – M.R.I .

הירתמותו, דאגתו ונתינתו הרבה לאלמנות וילדי הצנחנים לאחר מלחמת יום כיפור, הייתה לעבודת קודש בעיניו ולמשימת חייו עד יומו האחרון.

הוא היה מתנדב פעיל עשרות שנים בפעילות קרן הצנחנים. 

ובוועד הצנחנים. הוא סייע ותרם לאלמנות ויתומים ובמיוחד לבני הנוער היתומים.

ביום  לכתו כתבה ביתו  אִיָיר 

הלוויה לאבא שלנו –ציפור לא צייץ. שור לא געה.

ששש…שקט. אבא מקריא לי סיפור.

על רבי עקיבא שמסר את נפשו

והמסר הוא חד וברור.

שקיעה בשדה. ילדה ואביה

ערוגות אודם של פלפלים

שיחות לב אל לב. מי יֵדע, מי יָגיע

את כל שאמר בין המילים.

שִמעו נא שמיים. הקשיבו לאבא.

הוא מסביר על ליקוי לבנה.

על מסלול כוכבי לכת. על צדק ונגה

ואינני , אינני מבינה

איך ידי השרירים שחיספוס בצידן

שיודעות לתקן הכל

יודעות גם ללטף לחָיי בחיבה

ולגרום לי לצחוק ולמחול.

הפסח קרב ואבא יוצא

לארגן עוד טיול צנחנים

כי אבא זכר את כל מי שלא שב.

כן- זכר, עשרות של שנים.

וכל אלמנה של חבר שנפל

ונגדע בעודו באיבו

וכל ילד שפתע נותר לבלי אב

הוא חיבק ואימץ אל ליבו.

מילון, אבטיח, עצי התמר

שורות עגבניות נמתחות

לב גדוש וידיים עומסות את הטנדר

יוצא ל"ביקור משפחות."

היה לנו אבא גדול וחזק

ורב חסד בכל מאודו

האזיני לי ארץ! נפל פה חקלאי

בעת מילוי תפקידו.

ובדף הפייסבוק שלו:סופדת לו יובל-יסכה ראובן 

יפה שקיעת שמש ללב עצוב 

ציירתי לו עץ וכבשה על נייר

והוא הבטיח לי שישוב "…

אני לא מצליחה להבין איך מישהו כל כך חי יכול בכלל למות..

איך טוּב לב מהלך על רגליים יכול בכלל להיפסק בעולם הזה, וכמה אנחנו זקוקים לטוב הזה… כמה אור הפיץ האדם הזה.

מימי שלנו, של עם ישראל..

יהי זכרו ברוך.

הפוסט גאון ברדיו 16/02/2018 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

אין  לך דבר  נורא יותר  מן ההכללה בה אתה  לוקח ציבור שלם לאחר  שקבוצה שולית שבו עושה מעשה  או מתנהגת בצורה לא הגיונית  ואתה מקיש ממעשיהם או דבריהם על כלל  הציבור ממנו באו, אז מה שאני רוצה לומר  שהחרדים האמיתיים שומרי הגחלת היהודית בארץ  הישראלים, שרובם, מאוד מאוד הגיוניים, הם לא הנושא  בדברים אותם אני רוצה לשתף אתכם בהם,

השבוע ראיתי  תכנית טלוויזיה   שנושאה היה צניעות אצל  החרדים, ולשאלתו של המראיין  למה בדיוק אישה ,מתבקשת ללכת  בצידו השני של הכביש כדי לאפשר לגברים ללכת  בצידו האחר בלי שיעברו עבירה, ענה החרד לדבר  השם, זה "כי ככה כתוב בתורה", וחיפשתי בכל הקורקונדנציות  התנכיות, בכל ספרי השאלות והתשובות ולא מצאתי ולו ברמז איפה זה כתוב,  שעל אישה ללכת ברחוב נפרד מזה של הגבר,זה כתוב בתורה הוא אמר , ולא ידע מה הוא אומר,  כי הוא לא יודע מה כתוב בתורה, כי הוא מדקדק במצוות בעיניים עצומות וכך הן נעצמות לעיתים  קרובות, נעצמות לעיתים גם בפני ההגיון.

זה לא כתוב  בתורה זה לא  כתוב בשום מקום  זה מנהג שהחל היכן שהוא בפסוק  מתהילים כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ. והפנימה  הזה שבא מתוך הדרה הפך להדרה, יותר מכך צניעותה של האישה או אי צניעותה גורמים מגפות  מלחמות פורענות, הייתם מאמינים. דרך אגב גם זה לא כתוב בשום תורה,

מה שקרה הוא  שיש מצוות מדאורייתה  שזה מהתורה ויש מצוות מדרבנן  שזו התורה שבעל פה , ואחר כך מצוותץ  מנהג שנשתרשו לדאבון לב הרבה יותר מן המצוות של התורה  מצוות מנהג שמעמיסות על עצמן ומתחדשות לעייפה מדי יום.

אני עוד  זוכר את הרבנים  הספרדים שאליהם הייתי  הולך עם אבי בחג הסוכות  לסיור בסוכותיהם של רעיו הרבנים,  מי שקיבל את פנינו היו הנשים מי שהגיש לנו תקרובת וכיבוד  היו הנשים במאור פנים ואחר כך ישבו עימנו, ולנו לילדים אף  נתנו במו ידיהן בלי לשמור נגיעה, את העוגה, כן הן גם השתתפו בשיחה  וממבטו של הרב מלא האורה לדברי אשתו הבנת כמה אהבה שוררת בינהם, כמה כבוד  הוא רוחש לה

בן  דוד של  אבי היה הרב הראשי  של לונדון לקהילה הפורטוגזית  שמו היה ד"ר הרב גאון, וכשהגעתי  בפעם הראשונה ללונדון צילצלתי אליו  מיד והוא הזמין אותי אליו לארוחת שבת,  כבוד הרב אמרתי לו מחר,,,הוא היסה אותה מיד  בדבריו, ואמר אני יודע מה אתה הולך לומר לי אבל אני רוצה אותך  כאן אצלי בבית לארוחת שבת, ,רציתי כמובן לומר לו שאני חייב לנסוע,  והוא מסתבר ידע זאת והחליט שחשוב לו יותר לתת לי חיבוק.

היהדות  הזאת היא  אחרת מזו המבקשת  מאישה לעבור לצד השני של  הרחוב או לשבת בסופו של האוטובוס,  זו יהדות מקרבת, מכילה שאינה כופה ,את  עצמה, רק מחבקת ומאמצת ,

משהו  קרה לנו  מאז ,מאותם  ימים של מתינות  ושל ו"אהבת לרעך כמוך",מאותם ימי מחלוקת  בה האזין הרב לדברי בר הפלוגתא ומאוד מאוד  כיבד אותו, משהו לא טוב,קרבה הסתבך הדרדר, היעד  מאבד כאילו כיוון, משהו השתבש כאן כשאינך אוהב את  חברך אם אינו מקיים מצוות כמותך, ולא רק שאינך אוהב אותו  כמצווה אתה גם שונא אותו.אני מכיר חרדים שלפי התנהגותם הם אינם  מאמינים בכלל ולעומתם חילוניים שהם האנשים הכי דתיים שריתי מימי,

וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד" ונחמן ביאליק בתל אביב הצעירה היה מקיים  עונג שבת, וזאת לדבריו מתוך אמונה כי "בלי שבת אנו אומה בזויה ושפלה… וכי יש לרומם את ערך השבת בתוכנו כאן ובכל מקום, ובייחוד בעיני הדור הצעיר". 

והוא היה מקיים באולם אוהל שם מדי שבת  התכנסות של עונג שבת, שבה השתתפו מאות משתתפים. הפגישות כללו הרצאות של מיטב המומחים והמרצים, חילונים ודתיים, ובהם גם רבנים, במגוון נושאים הקשורים ליהדות ולארץ ישראל: תנ"ך  ופרשנות המקרא, אגדה וספרות, ארכיאולוגיה והיסטוריה, קבלה וחסידות, משפט עברי וגיאוגרפיה. גם ביאליק עצמו נהג להרצות מדי פעם בפעם בנושאים הקרובים ללבו – שירת ימי הביניים בספרד, חינוך הנוער, וסוגיות שעמדו על סדר היום של היישוב העברי. והיו  באים לשם לפי הזמנתו של ביאליק מוזיקאים, חזנים ומקהלות. ששרו שירי שבת, פיוטים מימי הביניים וכן שירים מודרניים פופולאריים מאותם ימים. וכך היה עונג שבת לכינוס שמיזג ישן וחדש ושיתף את הציבור ביצירה היהודית המתמשכת והמתחדשת. 

איך  זה מתחבר  למרכולים כן  מרכולים לא? הבנתם עכשיו לאן  מעדנו ונפלנו בעניין היהודי?

הדת  של פעם  קרבה הכילה  חיבקה, הייתה מאירת  פנים זו של היום היא זועפת  היא קנאית ולא לדבר השם,

לשם לא איכפת אם  הגברת תשב ליד הגבר  באוטובוס השם רוצה שכל  בריאותיו יאהבו זה את זה ולא  ילחמו מלחמות קודש שהוא לא ביקש  אותן.

חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח; נִלְאֵיתִי, נְשֹׂא.  טו וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם–גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ:  חִדְלוּ, הָרֵעַ. יז לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה.  זה מה שהקדוש ברוך הוא מבקש מברואיו, זה מה שכתוב בתנך שחור על גבי לבן , ולא כמנהג שהשתבשה עליו דעתו.  

ליברמן וגפן

אני עושה עכשיו, בדיוק  את הדבר, שבאתי לגנות   בכל לב, והנה גם אני לבושתי לא שונה  מכולם, ומדבר שוב (כמו כולם) על מה שאמר  משורר, ועל החרם שהשר ביקש להשית על שיריו,

תראו תראו,,,איך   שכולנו משחקים לידיהם  של כאלה , שכל מה שהם רוצים  בסך הכל ,זה שידברו עליהם,,, שישבחו אותם, אפילו  שיקללו (גם טוב) אבל העיקר , עליהם, ששמם יתנוסס לראווה ,,,בגאון או  לדראון מה חשוב ? העיקר שיתנוסס!!! וזיוזכר שמם באיות הנכון,,,, ושכל  תחנה וכל פרשן וכל מביעי הדעות שמשמיעים את קולם ברדיו, שהם כמספר התושבים  בארץ, וכל הוגה דעות, אמיתי או מחופש לכזה , יצעקו את דעתם וידברו נגדם או בשיבחם, רק שידברו.

זה מה שחשוב,  

כי  מה?,  תַמימי זו  היא כמו אנה פראנק, ? נו באמת?  יש הרי גבול לצחוקים.

תמימי זו  התחבאה בביתה  מפני אס אס יהודי שיצוד אותה כדי  לקחתה למשרפות?

תמימי היא  יעד בפתרון סופי של  עם?  

תמימי זו  שהרביצה לחייל  מול מצלמות ותמונותיה  מפארות שלטי חוצות, היא כמו  אנה פרנק האומללה, שלאחר שנתפסה   במחבואה נלקחה אל מקום בו הפכה לאפר  העולה בעשן משרפות, יכול מישהו הגיוני לראות  את המוזלמנית אנה , סוטרת לחייל נאצי?

יכול  מישהו בדמיונו  לראות חייל נאצי  עומד למול ילדה יהודיה  שסוטרת לו,(אם נותר בה בכלל כח  בידיה) והיא נשארת לעמוד על רגליה  שתי שניות אחר כך?

לא מאמין לו  למשורר שהתכוון במודע, לעשות  כזאת השואה נואלת שמהפכת לבני עם של  ניצולי שואה את המעיים.

והמחרים מן  הממשלה , שרוחו סוערת  ובצדק על ההשואה ההזויה, האם  הוא יכול להחרים את שיריו של משורר,  מילא אם היה זה משורר שלא שרים את שיריו  ואז החרם היה אוסר על הקראת שיריו, נניח, אבל  להחרים משורר ששיריו מושרים על ידי מיטב הזמרים שלנו.

דיוויד ברוזה, יצחק קלפטר, יעל לוי, אריק איינשטיין, צביקה פיק, עדנה לב, יהודה פוליקר, רמי קליינשטיין מתי כספי, מיקי גבריאלוב, ריטה  אושיק לוי ירדנה ארזי,

ועוד  ועוד ועוד  פירושו של חרם  זה הוא שכמעט לא להשמיע  שירים בכלל,

כי  זה להחרים  שלושה רבעים של  זמרי ארץ ישראל ששרים את  שירי המשורר, האם לזה התכוון  המחרים, להחרים חלק נכבד של הזמר  העברי על כל זמריו שלא חטאו,  

אני בטוח  שהוא לא התכוון,  

אז הנה לפנינו  שניים שלא התכוונו  באמת למה שאמרו, רק שאנחנו  כבר משתגעים עם זה שבוע שלם  , "הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד, יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ" 

מתי  נלמד שלא כל  נפיחה , שווה ויכוח  אפוקליפטי גורלי ,

יאללה קדימה לשערוריה הבאה ,מישהו  שמע משהו חדש על שרה? 

סגן הנשיא פנס

מודה, שכשמעתי  את נאומו הציוני, של  סגן נשיא ארצות הברית, מייק פנס, שדיבר  על הזיקה הנחרצת, והבלתי מתפשרת ,של העם היהודי  לארצו, לא חשבתי על הפלסטינים מודה, 

חשבתי  על הישראלים  ששומעים דבריו,  הישראלים חסרי הבטחון בזיקה שלהם  לארץ ישראל. 

כי  הפלסטינים  הרי איתנים  בדעתם ומלאי בטחון  (להבדיל מאיתנו)

בסיפור  ההסטוריה  אותו הם בוראים לעצמם, לנו , ולעולם   מדי יום , שבארץ הזאת אין הסטוריה יהודית בכלל.  אפילו אבו מאזן האיש העומד בראשם , אמר משפט מכונן, "שבסך  הכל אין פה סיפור הסטורי של עבר יהודי בארץ פלסטין, אלא שרצו להביא את היהודים מאירופה לכאן כדי לשמור על האינטרסים של האירופים באזור. ושישראל היא פרויקט קולוניאליסטי שאין לו קשר ליהודים".

טוב זה  גם כן משהו  שאסור לזלזל בו, לפחות הוא מודה שבאירופה  היו יהודים וזו כבר התקדמות שהם בכלל היו קיימים  באיזה שהוא מקום, (היהודים האלה), ושהם לא המצאה של  הדור האחרון, תודה רבה.

שאנחנו  שמענו את האיש , זה מה שהיה הכי חשוב  הפעם , אנחנו בני ישראל,הנעים ונדים במחשבותינו, מנחרצות  לספק. אנחנו לא כמו שכנינו בכלל, 

כי במה ששייך לארץ  ישראל , אנחנו בכלל לא קיימים בהסטוריה הפלסטינית  בת אלפי השנים, לא כבני ישראל שיצאו ממצרים, לא כיהודים  שמשה הוליכם במדבר, לא כיהודים בימי יהושע והשופטים. לא  כאזרחי שלטון מלוכה, של דוד המלך, שהכריז על ירושלים כבירתה של ממלכת ישראל המאוחדת, לא  כיהודי שני בתי מקדש שנהרסו, לא כיהודים בימי בר כוכבא ומלכות החשמונאים כשירושלים שוב משמשת בירה ליהודים. 

הכל סיפורים , אפילו  בסיפור העקידה לא יצחק  נעקד אלא ישמעאל,

הכל  בדותות, שהמצאנו  בעת האחרונה, הכל  הבלים שלא נחשבים בעיניהם  הכל מומצא , הכל תחבולה ומזימה  קולוניאליסטית אירופאית.

גם אנחנו בחלקנו  מתחילים לאבד בטחון

שאכן  זה מה קרה לנו לאורך  הדורות.

רק  דבר אחד  עשה אותי למאושר, בהאזיני  לסגן הנשיא, שכל הישראלים  שבארץ ישראל שומעים את נאומו ,שומעים כמעט  בפעם הראשונה מאז ימי כורש ובלפור מפי מנהיג זר ,של  מדינה גדולה, לא מנהיג מן הכנסת, שאכן יש לנו קשר למקום  הזה,  

וזאת  כי אני מאמין  שיש בתוכנו לא מעטים  שמאמינים שעד מלחמת השחרור  בארבעים ושמונה הייתה כאן מדינה  פלסטינית משגשגת והנה אחרי השואה  ברחו הנה יהודים וגרשו את בעלי המקום   ותפשו את מקומם, אם לא בדיוק כך אז בערך  כך , העולם למד את האמת הזאת בלי להיכנס לפרטים  ושמע זאת שוב ושוב עד ששוכנע שאנחנו גרשנו מכאן עם ותפשנו את  מקומו, והנה בא איש מארץ רחוקה נושא משרה רמה ואומר לעם בציון ואני מצטט:"שהיהודים מתבססים  על הבטחה בת אלפי שנים , ומחר המשיך בנאומו ואמר,כשאעמוד עם אשתי ביד ושם, שם אכבד את זכרם של ששת המיליונים שנספו בשואה, ונתפעם שם מהאמונה של עמכם. שרק שלוש שנים לאחר שהלכו בגיא צלמוות קמו מהאפר כדי לדרוש לעצמם מדינה יהודית", והוא  מתעלם,(סגן הנשיא)במפורש ממחקרו המעמיק של אבו מאזן עליו קיבל את הדוקטוראט שלו בו כתב בין היתר"

"כי האינטרס של התנועה הציונית היה לנפח את המספר הזה של שישה מיליון וחוקרים רבים חולקים על המספר הזה והעמידו את מספר  הקורבנות בשואה על כמה מאות אלפים בלבד. 

"הקשר של עם ישראל לעיר הזאת  אמר הנשיא פנס לכל המפקפקים, מתחיל לפני שלושת אלפים שנה בעקידת יצחק על הר המוריה, נמשך בממלכתו של דוד ועד היום ירושלים היא בירת ישראל. 

כך  אמר לנו  ליהודי ארץ  ישראל מר פנס  סגן הנשיא האמריקאי, כן ממש  דברים שאמר הלורד בלפור בזמנו ,  אבל הלורד בלפור דיבר על עם בלי ארץ  עדיין , ופנס דיבר אל בני ארץ שחלקים בה לא  משוכנעים בבעלותם עליה, וזה היה חשוב שייאמר בעיקר לנו יותר  מלאחרים ,חשוב היה שיאמר ליהודי ארץ ישראל, שזו ארצם בתוקף הסטורי  בין אלפי שנים בדין ובזכות. דברים נעימים לאוזן שמשום מה לא נשמעים בעולם הנאור  בזמן האחרון.

פליטים או מהגרים

בויכוח  החדש ישן , הממלא  את השיח הציבורי, בעניין  הפליטים או המהגרים או המסתננים, שאיש  לא יודע בברור מה הם או חלקם באמת, ויכוח  המתנהל על גבם המצולק והזועק ,מזה שנים , של  תושבי דרום תל אביב ,שהם חיים את הבעייה ביום יום שלהם, בעוד  האחרים רק מדברים עליה ,  

אז  בויכוח  הזה אות  לטובה, אות  לאופיו של עם יהודי, למוד  נסיון וזוהי קרן אור,

העיסוק  בנושא ממחיש  את הפן היהודי  שבנו, את הפן המוסרי  שעודו קיים, לעיתים הוא סמוי , אבל לעיתים  מתגלה ומפציע כקרן שמש, מחממת לב, בעולם שאין בו לב, ויעידו  על כך כל העצומות הנכתבות ,ההפגנות, והסירוב העתידי לקיים  בפועל את הגרוש, על ידי מי שיידרש לבצעו, אם בטיסה או בכל דרך אחרת. וזה יפה לנו כעם ,שנדד  ממקום למקום וגורש מארצות גלותו, יותר מישב על אדמתו שלו, יפה לנו כחברה, מעודד, ושובה לב.

החמלה היהודית  מרימה את ראשה בגאווה,  וכל ההתייחסות לגר שבתורה  הניצחית קם וחי לעיננו, כאילו  נכתב למען הזרים שבאו למצוא מחסה  או עבודה תחת צל קורתנו, "וזכרת כי עבד היית בארץ מצריים" (דב' כ"ד )"

כי בזכרנו את ההשפלה וההתעללות שאנו עברנו בזיכרוננו הקולקטיבי כגרים ועל אחת כמה וכמה כעבדים במצרים, נשכיל לזכור זאת  בבוא גרים וזרים לביתנו הלאומי, התורה לא מסתפקת באזכור גרידא של הגרות והעבדות במצרים, אלא פונה בצורה מפורשת לתודעתנו ולמצפוננו, באמרה "ואתם שידעתם את נפש הגר" 

"תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם" (שמ' י"ב)  

וזה כאילו  נכתב היום בעיצומו של  שיח שעניינו המהגרים או  הפליטים או המסתננים או דורשי  העבודה. ולא מלפני אלפי שנה,

רק  דבר אחד  אינו ראוי  בשיח הזה והוא  משתרבב, וחוזר ותופש בו  מקום, עניין השואה, אין לי  דרך אחרת להסביר זאת בצורה מוחשית , אלא כמו  שמישהו שרצחו לו את אביו, ומישהו שקיבל סטירה  מזכיר לו את זה ,,, כדי שיבין כמה כואבת לו הסטירה ,

ואפילו  עם ההשואה ,הלא  מוצלחת הזו, עדיין אין אנו מתקרבים  לקצה קיצה של קציה, של השואה הנוראה שפקדה את עמינו  וששירבובה לויכוח העכשווי, רק גורמת לך להסתייג מן  הויכוח כולו , בגלל הכעס , בגלל התרעומת , בגלל ההשוואה הנואלת, בגלל פסיק קטן שמשווים אותו במימדיו לשביל  החלב.

שום  מאבק שום  ,שום גרוש, שום  מצב מלחמתי , אינם  יכולים להתקרב ולהיות  מושווים לזוועה החד פעמית הזו  בתולדות האנושות בה נתכנסו אנשים  ובהחלטה קרה נטלו משימה סופית של השמדת עם  על בניו זקניו נשותיו וטפיו, אין אח ורע בהסטוריה לזוועה הזאת  וכל המשתמש בה כדי להצדיק את טיעוניו ביחס לפליטים שכאן גורם להם לפליטים  עוול, ולויכוח האנושי האמיתי שסביבם,עושה להם נזק,,,

כי הוא רק מרחיק  אנשים ,מן הויכוח  מרחיק אנשים שמזועזעים  מן ההשואה הלא ראויה.

בבקשה להשאיר  את השואה במקום  בו אין להשוותה לשום  דבר שקרה על פני האדמה  .לא בדורנו ולא באף דור  מן הדורות.

פלפון

אולי  יש לכם איזו  עצה , איך מתגברים  על אנשים בבית קפה , או  בכל מקום ציבורי אחר, שבעוד אתה  משוחח בשקט ראוי עם ידיד , או ידידה , הם  מתחילים לדבר עם הסלולרי שלהם בקולי קולות, אני מנסה  להבין, או בכלל לשמוע , מה אומר לי בן שיחי, אבל אני לא מצליח  כי האיש עם הסלולרי צועק משהו בדבר כסף שהוא לא מוכן לשלם, ושיקפצו לו כולם  כי הם לא יודעים מי הוא.

ואני יודע עכשיו,(מי הוא) שהוא חייב כסף  למישהו בַעֵבֵר השני של הסלולרי שלו, ימח שמו,,, 

ולא רוצה לשלם  כי זה מה שהוא צועק, וזה ממש לא  העניין שלי, אבל הוא כופה עלי בצעקותיו, להשתתף  בשיחה בה הוא מנהל מאבק נגד מישהו שמבקש ממנו להחזיר לו את חובו, לטענתו  הוא כבר החזיר חלק, וכנראה מן העבר השני אמרו לו שהוא משקר, וזה נורא לשמוע  רק צד אחד של המתדיינים,,,

והצועק  בסלולרי מכריח אותי ואת כל  באי בית הקפה, להיות צד בויכוח,   להיות חלק מן השיחה, יש לכם רעיון? איך משתיקים איש כזה,

כי  לפי איך  שהוא מתבטא  עם ההוא מן העבר  השני, אם אני אעיר לו משהו,  לא אעיר יותר בכלל כלום,,, לאף  אחד,,, כי זה קשה להעיר בלי שיניים…  

האיש  עכשיו כמו שיכור  שחושיו הלכו ממנו למקום  אחר, והוא מאבד את הקשר שלו למציאות,  בה יש הפרדה מוחלטת בין הפרטי לכלל, בין הציבורי לאינטימי,

"כִּי מִקְרֶה בְנֵי-הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה, וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם וּמוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה אָיִן, אָין,,,שמעתם? אין לאדם יתרון על הבהמה, והאיש  עם הסלולרי מוכיח זאת הלכה למעשה.

פינת יענקלה פרוינד

לפינתו של מחייך  השפה העברית יענקלה פרוינד:

לפרשת השבוע "בשלח": "יציאת מצרים"…הוצאת עם עובד

מזג האוויר היום…"סוּפָה-לָה-קָטִינוֹ"

המשמעות האמיתית של "הקצנה דתית", יותר ויותר…קצינים דתיים

לקראת ט"ו בשבט, נלמד מהעץ: להשתלב ב…ענף הנכון, כדי להגיע ל…צמרת

במקום "לחם מלא" אכלתי "מלא לחם", איפה טעיתי?!

שיר במתנה

השבוע נחגוג את "ט"ו בשבט וזו הזדמנות מצוינת להיזכר בשקדיה הפורחת, 

שהפכה לסמלו של החג רק בעקבות ההתיישבות היהודית החדשה בארץ: 

מטעי השקדים הגדולים שניטעו במושבות הראשונות ביהודה 

ואחר כך בגליל התחתון פרחו בבת אחת סמוך לט"ו בשבט 

וכך הפכו עצי השקד הפורחים לסמל של החג. 

אגב, הכינוי "שקדיה" הוענק לעץ השקד 

רק בעקבות שירו של ישראל דושמן "השקדיה פורחת", 

שמאוד התחבב על הילדים ואחר כך גם על המבוגרים.

השיר שנשמע היום הוא "שיר ההודיה",

שמתחיל במילים "ליווית אותי ארצי בלובן שקדיה".

את השיר הזה כתב מרדכי זעירא ב-1942, 

כששרת בבריגדה ונסע עם חבריו החיילים ברכבת מארץ ישראל לקהיר. 

השקדיות הפורחות שראה מחלון הרכבת 

נתנו לו את ההשראה לכתיבת השורה הזו

ואת המנגינה הוא כבר רשם על מפית בבית קפה בקהיר, 

אז הנה "שיר ההודיה" בביצוע מיכל טל 

ובעיבודו הנפלא של זיקו גרציאני!

הפוסט גאון ברדיו 26/01/2018 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

כנראה שכבר  התרגלנו לביקורים ממלכתיים,  של ראשי מדינה שבאים לכאן, ועוד  יותר התרגלנו, לראשי מדינה שהולכים  לשם, כי אנו מקבלים במין שוויון נפש  מפוהק משהו, את הביקור בהודו, בו שני ראשי  המדינות, צפויים לחתום על שורה של הסכמים בתחומי האנרגיה, התעופה, הסייבר, הבריאות, המדע, התרבות, ומעל  לכל אלה קריאה משמעותית, למחקר ופיתוח תעשייתי משותף. המשלחת הכלכלית המתלווה לביקור הממלכתי, מונה כ-מאה ושלושים  איש, אנשי עסקים מתחומים שונים וביניהם אנשי חקלאות, מים, סייבר, תעשיות ביטחוניות, בריאות, תעשיות מזון ועוד. 

אם  חסרות לנו עובדות  על המקום בו נערך  הביקור אזי המדובר בהודו שהיא תת יבשת, והמדינה השנייה בעולם מבחינת מספר התושבים, אוכלוסייתה מונה נכון לאלפיים ושש עשרה, למעלה מ-מיליארד  שלוש מאות שלושים מליון, נפש. כשישית מכלל אוכלוסיית העולם. 

ואנחנו  מתקבלים שם  כאילו היינו מעצמה  מן הגדולות בעולם,

ואני אומר זאת  פשוט מאי ההבנה שנוצרה  במחשבותי, כי שמעתי את אחד  מפרשני האולפן של תכניות האקטואליה,שדיבר בחקירות,  אומר "כשיחזור ראש הממשלה מן הנופש שלקח לעצמו, ולא הבנתי,

פתגם  הודי , אומר  שהעולם מתחנף לפיל  ומרחם על הנמלה,

ואם  זה אכן פתגם  הודי , מסתבר שמה שקורה שם  עכשיו זה שפיל במלוא כבודו  וכובדו מתחנף לנמלה,

זאת  אפשרות , ויש  עוד אפשרות, שאפילו  שמספרנו הכמותי נכנס בהודו לבית מלון  ולא מן הגדולים שבהם, אולי אנחנו לא כל כך  נמלה, 

ולכך  מתאים עוד  פתגם הודי למעמד  המיוחד שלנו שם,שלמי שיש לו ידיד  לא צריך ראי, והראי שלנו בעיני עצמנו  הוא לא מן המעודדים ביותר מעולם גם לא היה ,  

אז אולי  נאזין למה שקורה  עכשיו בהודו ונתעודד,נראה את  קבלת הפנים היוצאת מעורה, נפתח את  העיניים לכוון החגיגה ששם, ונקיים עוד  פתגם הודי האומר שכשהעיניים עצומות העולם  נראה אפל.

קיצורו של  דבר הם יבואו  משם מאה שלושים  הנציגים שלנו אחרי  חוזים ושיתופי פעולה  וקרוב לודאי שגם ההצבעות  באו'ם של המדינה העצומה הזאת  שלרוב הן נגדנו קרוב לודאי שגם זה ישתנה,   מודי זה המנהיג ששם, משנה לנו את המודה, בארץ ישראל ,ומודיע לנו בהתנהגותו, שפה  אפשר לחייך בחדשות אפילו לעלוז כי יש על מה. 

הכל דיבורים

"הכול דיבורים" הייתה תוכנית חדשות ואקטואליה של רשת ב', ששודרה בִרצועה יומית בין השעות עשר  בבקר לשתים עשרה בצהרים. את התוכנית הגישו ברוטציה בכירי השדרנים, ועורכי התוכן של קול ישראל ברשות השידור.

"הכל דיבורים"  קראו לה לתכנית, אז,,,  כשם של תכנית זה יפה וטוב , אפילו  מן רמז מובנה לכך שהדיבור אינו משתווה בחשיבותו למעשה, ומאוד מאוד  נופל ממנו בחשיבותו, 

אבל  תסכימו איתי  שזה הופך מגוחך, כשהדיבור הופך   מדיניות ,ודרך התנהגות, בהם אמירה של סתם  מחליפה בפועל את המעשה עצמו, וממש מייתרת אותו,  ואלה הימים האלה, בהם אנו חיים שהכל בם דיבורים דיבורים דיבורים.  

ההלכה מקפידה מאד על דבורו של אדם בצָווֹתה "לא יחל דברו, וככל היוצא מפיו יעשה" 

הפוליטיקה הישראלית וגם העולמית נגועות היום  בדַבֶרְבֶרֶת. מחלה חדשה שסימניה דיבורים ואמירות,  בלי שיש להם שום בסיס ואפילו מחשבה או התכוונות של ביצוע.

כי אם פעם העשייה הייתה מעל הכול, היום האמירה, הנאום, ההכרזה. הפוסט, הציוץ הם בעלי חשיבות רבה יותר. 

לא רבה יותר ,,, בעצם,,,  אלא שהם חזות הכל, הם הדבר  עצמו , הם שמחליפים נכון להיום  את העשיה והביצוע. ויש אינפיליציה של  דיבורים שבינם לעשייה מאומה. והנורא הוא  שהשר אומר משהו, ואנחנו כבר לא מתייחסים, כי הכל  דיבורים…אמר אז אמר , אז מה אם אמר…

לאשכול  ראש הממשלה לשעבר  מייחסים אמירה שכולם  כנראה חיים היום לפיה, "אכן  הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים"

היו ימים רחוקים ונשכחים, שמנהיג נזהר בדבריו  שמא יצא בדאי או לא רציני , שאמר משהו ולא קיים,,  שהבטיח משהו ולא קיים,  

והוא  היה חושב פעמיים לפני שאמר משהו  בפרהסיה, היום המנהיג המדבר אינו  חושב פעמיים ,גם לא פעם הוא פשוט לא חושב בכלל , כי  הדברים שהוא אומר אינם צריכים עשייה .

זוכרים את ראש הממשלה שרון, שאמר ש"דין נצרים כדין נגבה ותל-אביב, ומעט לפני ההתנתקות  שאמר אם תיירה יריה אחת מן העבר של עזה, אם,,,

 הנשיאים האמריקאים  קלינטון ואובמה שאמרו  שיעבירו את השגרירות לירושלים  זוכרים , גם טראמפ אמר , השגרירות  למי שלא יודע ממוקמת ברחוב הירקון בתל אביב. משמע ההבטחה היא  המעשה נכון להיום, 

הנשיא  טראמפ הבטיח למחוק את משטר הרודנות של צפון קוריאה, והנשיא הצפון קוראני,  אמר שגם לו יש כפתור שבסופו פצצה שמגיעה לכל מקום בעולם, אז הוא אמר, אז הם אמרו  אז מה!

לא  צריך  יותר , כי  זה מה שצריך היום  לומר.

 אבו מאזן, זה שרק לא מזמן אמרנו שהוא לא רלוונטי, הודיע בנאום על סוף עידן אוסלו וניאץ וגידף אותנו. עכשיו הוא אמר  שאמריקה כבר לא גורם מתווך במאבק שביננו לפלסטינים והוא אמר, ש"ישראל היא פרויקט קולוניאליסטי שאין לו כל קשר ליהודים",   ושבכלל אין קשר בין ישראל ליהודים אז הוא אמר , 

פעם הוא גם אמר שיחזיר את המפתחות של הרשות הפלסטינית ויילך? 

אז הוא אמר,,,  והוא עדיין כאן, גם לנו היה חבר כנסת בשם אביגדור ליברמן שאמר שאם רק ייתנו לו ברגע שיהיה שר ביטחון, איסמעיל הנייה ילך לעולם שכולו טוב. אז הוא אמר,  

כי  היום לא  חשוב מה אתה עושה  חשוב מה אתה אומר, וזה  מהפך אדיר .ושר מתעקש על  חוק, ונלחם עליו בכל מאודו, ואחר כך  מכריז שלא יישם אותו, כי מספיק שהוא הכריז על  החוק המוצע, הוא את שלו בקרב בוחריו כבר השיג,

העולם  נברא באמירה  "יהי אור אמר  האלוהים"  

"יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים"אמר האלוהים 

"יקוו המים"אמר  האלוהים, 

הוא  ברא עולם באמירה, ואנחנו בני האדם  מסתבר מצווים גם לעשות, לא רק לברבר.

ד"ר  וינוגראד

ד"ר אליהו וינוגרד משפטן ישראלי שכיהן כנשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב ושופט בפועל בבית המשפט העליון שעמד בראש ועדות ציבוריות, בהן ועדת וינוגרד לחקר אירועי מלחמת לבנון השנייה  ובנושא שכר הלימוד במוסדות להשכלה 

נפטר  השבוע ונטמן בבית הקברות מורשה 

זכיתי  להיות חבר  במשלחת לפולין  , שיזם המכון "שם  עולם" ברשותו של הרב קריגר ואני זוכר  שנרגשתי מאוד כששמעתי שהשופט וינוגראד, יהיה בן  הבאים, וחבר במשלחת,

בתחילה  יראנו כולנו  מפאת כבודו של  האיש לדבר אליו ,אט אט בחום לבו הפך  להיות למן אבא של כולנו , וקיבלנו את  נוכחותו בהוקרה שלא לומר באהבה רבה, מימי לא פגשתי איש  צנוע כמותו, חביב, בעל נעימות סבר ,המשרה שלווה והדרה על סביבותיו,  

נחלקנו  במשלחת לקבוצות  קטנות כדי להכין יחדיו, דברים  מן הלב, כדי לומר אותם, לבני משפחותינו שעלו  לשמי מרומים באתרים המקוללים ששם, בטרבלינקה  ערכנו משפט, לקדוש ברוך הוא ,עם השאלה "היכן היה  כשהזוועות ארעו" דב אייכנוולד ידידי הטוב, לימד סנגוריה , אני הייתי  הקטגור , וכבוד השופט וינוגראד, שהיה שופט אמיתי נתבקש לשפוט במעמד נורא זה,  ואני מביא כאן חלק מן הדברים שאמר, השופט וינוגראד, ובהם ריתק אותנו לאהבה אותו  ואת דמותו הבלתי נשכחת, וכך אמר כבוד השופט במשפט שערכנו במחנה המוות טרבילנקה 

"אני, אליהו בן ישראל, הייתי  שופט של בני אדם. מי אני ומה אני שאקח סמכות לפסוק בדין תורה של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, או של אחרים  אחריו, שבאו בתרעומת, אם לא למעלה מכך, כלפי שמיא, שלא מנע את השואה מעמו ישראל. קטונתי.

אנו כאן בשקט המהדהד פה. כאילו לא התרחשה כאן הזוועה הנוראה, כאילו לא הובלו כאן מאות אלפי יהודים לגיא ההרגה. כל התקוות, השאיפות, ההישגים, כל האמונות והדעות – תמו עם זרזיף אחד של גז: אדירי-רוח וגדולי-תורה, שועים ופשוטי-עם, ערומים כביום היוולדם, הלכו אל מותם שווים כביום היוולדם. 

ושאלת השאלות מציקה שוב ושוב: והרי הם שעלו על המוקד- כל כך האמינו בו, את כל תחינותיהם ותקוותיהם  תלו בו, שיעשה מעשה, שיציל אותם מהמוות שעמד לפניהם, והוא – האם ראה את כל זה והחריש?? – היכן היית אלוהים  בעת ש"עם זו בחרת" הובל למוות כצאן לטבח יובל?? האם ראית כל זאת והחרשת? 

והצעקה  הנוקבת הזו קורעת את השמים ומחכה לתשובה- ואין מענה…

 הנה כי כן, אני עצמי כאמור  העליתי שאלה קשה זו בפני אלוהים..

הוא לא ענה לי. אינני אובייקטיבי בנושא זה . האין בכך ניגוד עניינים מוחלט?

אני נזכר כי גם המשורר אורי צבי גרינברג העלה שאלה זו בשירתו הנוקבת: "בקץ הדרכים עומד רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ודורש תשובת רם

"…בא הזמן, ועליך לבחור: 

להיות אב אלוקים, כאשר נכספנו מאז,

המברך את עמו על אֵתוֹ וְסַדְנוֹ, על חרבו ושירו,

…או שאתה מכריז ומודיע: "אתם פטורי הר סיני!

אני לוי יצחק מברדיצ'ב דורש תשובת רם!

…דבר אל בני ישראל – ויידעו!

אני לוי יצחק מברדיצ'ב דורש תשובת רם!"

כידוע לכם, שופט אינו פוסק אלא לאחר שהוא שומע את שני הצדדים למשפט.

כמה הזדמנויות ניתנו לאלוהים להשיב לכל אלו  שצעקו במר ליבם: איפה היית, אלוהים, למה יאמרו בגויים איה אלוהיהם.

ואלוהים לא ענה.

 לא אוכל אפוא לתת את פסק הדין שיהורם ביקש שאתן. 

בעניין אמוני כה קשה- אין מקום לפסק דין על פי צד אחד.

על כן, ישפוט כל אדם כפי אמונתו והבנתו.

כבוד  השופט אליהו  וינוגראד יהי זכרו  ברוך

חיילים  ברכבת   

קראתי  באחד העיתונים  תלונה כזאת: הגיע הזמן להפסיק את נסיעות החיילים בחינם ברכבת ישראל בשעות העומס. המצב הפך לבלתי נסבל. 

ביום חמישי האחרון, מספרת  המתלוננת, בשעה אחת בצהריים, עליתי בתחנת השלום בתל אביב לרכבת, שהיתה מלאה כבר בחיילים שעלו בבאר שבע. המעברים ברכבת נסתמו תוך דקות בנוסעים מבוגרים ששילמו כרטיס – ועמדו. 

החיילים שעולים בחינם תופסים את המושבים וממלאים את המעברים בתיקיהם הגדולים. 

לפני מספר שנים עלתה יוזמה, להפסיק את נסיעות החינם לחיילים בימי ראשון. אך בשל התערבותם הפופוליסטית של חברי הכנסת איציק שמולי ומרב מיכאלי, שלא ברור מה הידע שלהם בנושאי תחבורה ציבורית, היוזמה הופסקה וחיילים חזרו לנסוע ללא תשלום.סוף ציטוט, 

קראתי את  התלונה ואני מודה  שהיא עשתה לי רע, הייתי  מבִין אם הייתה בקשה בתלונה הזאת, בגלל הדוחק למשל להוסיף  קרונות, להוסיף שעות נסיעה לרכבת שתסיע יותר אנשים ובלי דוחק,  הדבר האחרון לו ציפיתי מן המתלוננת הוא לגבות כסף מן החיילים ,שהפכו  נטל, כדי להקטין את מספרם , מה שיקל על האזרחים האחרים, לשבת ברווחה, אבל  החיילים האלה הם לא צבא זר שבא מארץ רחוקה , כדי לקבל משכורת, החיילים האלה ,שהם  כנראה ישראלים , במהותם הם הבנים של נוסעי הרכבת האחרים, האחים, הבעלים של הדחוקים  שברכבת , והם נושאים בעול הבטחון של הארץ הזאת ומאפשרים בלכתם לצבא את תנועתה החופשית  של הרכבת בביטחה מפני אויב ומתנקם, 

ואני כל כך  משוכנע שרוב הציבור  חושב כמו חברי הכנסת מיכאלי  ושמולי ושהמתלוננת היא במיעוט,  מיעוט גדול בארץ שבה אין יום ללא  ארוע בו נוסעי הרכבת החיילים מעורבים בו  באחד מן הגבולות.

צה'ל  הוא צבא  העם, לדבר בו ועליו,כגורם שמפריע את  מנוחתי, זה לבעוט לעצמך לא ברגל אלא בפנים, 

צה'ל הוא אחד הביטויים  המשמעותיים ביותר לאידיאל  הציוני לשיבת ציון ולחיים כאן בארץ  הקשה והתובענית הזו, להתייחס לחיילים שלנו כגורם  מפריע לכלל הציבור זה סופה של דרך , זה סופו של רעיון,  חיילים שמפריעים לאזרחים, כשהם נוסעים הבייתה לחופשה או נוסעים  לבסיס מחופשה והם מפריעים , מישהו השתגע פה, מישהו חושב שהוא יותר חשוב  מן הכלל הרואה בצה'ל את הדבק המאחד את כל הפרטים כולם, 

מעניין  מה אלתרמן  היה אומר אם  היה קורא את התלונה, שהופכת  את מגש הכסף שלו לסיר נפוח ומטריד, אולי היה מת אז שוב.   

הכנסת גידופים

אני יודע  שכתבתי על  זה לא פעם, אבל  זה רק מחריף, וכל פעם אני מוצא את  עצמי כאזרח שמאוד אוהב את ארצו, ואת מוסדות  השלטון שלה ,נחרד מחדש לעובדא שזה יורד ויורד  וכבר נמצא בתחתית שאין למטה ממנה, ואני אם לא הבנתם  עד עתה מדבר על תרבות הדיבור של נבחרינו, חשבתי להציע לערוץ הכנסת  להוסיף את הסימן הזה המייחד את השידור רק למבוגרים, כמו בסרטי האימה והמין,  כי ילדים שנופלים לא בכוונה אל הערוץ הזה עלולים להיפגע, עלולים להתקלקל,.

אני זוכר  שעוד היינו אומרים  את המשפט מדברים שם  בכנסת כמו ברחוב, ושהכנסת  מתדרדרת להיות בבואה של הרחוב  זה היה מזמן ,,,

 היום, הרחוב  אפילו לא מרשה לעצמו להיות בבואה של  הכנסת, כי זה נמוך יותר ובוטה וגס רוח.

וזה כבר לא  חריג או יוצא  מהכלל זה כבר כמעט  הכלל.

והרי  המחלוקת  היא דבר בונה מאין  כמוהו, המחלוקת ביהדות  היא מסד של בניה וליבון  בעיות,

מחלוקת בה חותרים להגיע לחקר האמת, ועל כן סופה להתקיים, 

אבל  מחלוקת  כמו זו שאנו חוזים בה לאחרונה מדי יום  במליאה בועדות ובכל מקום ציבורי בו נואם  נבחר ציבור, זו מחלוקת אישית, המשקפת מאבקי כח והיא תחדל להיות רלוונטית ברגע שתוכרע, ואז  תשכח מן הלב,

התלמוד מתאפיין במחלוקות הרבות המוצגות בו, והן למעשה המאפיין הבולט 

"אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל." כי בית הלל  הקדימו את דברי בית שמאי לדבריהם, וכללו אותם בטיעונם גם אם פסקו אחרת מהם, 

כי במחלוקת  אתה שחולק עלי , חלק ממני ואני חייב לכלול את  דבריך במכלול שיקולי…

כזאת  הייתה אמורה להיות  הכנסת שלנו מגדלור לכל  סביבותיו מופת לכל הבוחרים  ששלחו אותם לחוקק את חוקינו,

לפיהם  נחיה את חיינו,  אבל היום אין שום מחלוקת, בבית הנבחרים,

 יש ריב , וכשאיני רואה בך  חלק אלא יריב אני גם שונא אותך ואת  דעותיך, ואותו ויכוח רעיוני שאמור היה להפרות  את המחשבה והשיח, הופך להתנצחות, לקטטה, דברי  חרפה מדון וגידופים.

רציתי להביא לכם  דוגמאות ויש למכביר, בעיקר  בתחומה של רחב מיריחו,(שבכיתות  הנמוכות סיפרו לנו שחילקה מזון)אבל  אני מכבד את התחנה ממנה אני משדר, ויותר  מכך,מכבד אתכם המאזינים , בקיצור אני מתבייש להביא  דוגמאות מישיבותיה של כנסת ישראל ,כדי לא להיות מובך,  אבל זה ברור גם למה כי אני איני נבחר ציבור לי עוד מותר  להיות מובך ולהתבייש. 

דו-קרב

לפני שנים  רבות, קראתי בעיתון  במדור פיקנטריה, שאיזה ראש  שבט באפריקה , שרוב ימיו היה עסוק במלחמה נואשת  עם שבט אחר ,(מה שהקיז דמים מרובים תרתי משמע  משני השבטים), ואז הציע אותו צ'יף , לְצי'ף האויב , שיעמדו  שניהם בזירת איגרוף , וילחמו זה בזה עד שאחד מהם ינצח, והניצחון הזה שבזירה  בו ילחמו רק שניהם, הוא אשר יקבע את הגבולות העתידים , בלי שפיכות דם מיותרת .וזה היה מצחיק  אז כמו שזה מצחיק היום , מה אפשר לדרוש מראש שבט פרימיטיבי, שמדבר שטויות שכאלה.

לפני זמן לא רב,  קראתי בעיתון שהעימות הצבאי במזרח אוקראינה בין הצבא האוקראיני לבין הבדלנים, גבה כבר את חייהם של למעלה מ-4,000 בני אדם, ושהוא מספק לעיתים גם רגעים ביזאריים. וככה כתב העיתון,,, על רגעים ביזארים, "שמנהיג הבדלנים הפרו-רוסים איגור פלוּטניצקי, פרסם פנייה לנשיא אוקראינה, פורושנקו, בו הוא 

מזמין אותו לדו קרב אישי: "בוא נסיים את הסכסוך ברוח המנהיגים הסלאביים הקדומים והקוזאקים"

אני לא אתנגד לשידור חי של הדו קרב בכל ערוץ טלוויזיה. אמר ,

את בחירת המיקום ואת כלי הנשק אני משאיר בידך".  

  בקִייב הגיבו בחיוך ובביטול להצעה. 

שוב  הצעה חסרת  הגיון ,

של  אנשים  הזויים,,, מה דו קרב ? איזה שטויות  אלה?

כי  בימינו  אלה ימי הנאורות  , והקידמה, הרי הגיוני ומובן  יותר, ונכון יותר וחכם יותר, זה  להלחם בכלי נשק יורקי אש מוחקי אזורים  שלמים עם מליוני הרוגים ופליטים מזי רעב , הנעים  בין יבשות , וטובעים בימים, זה יותר הגיוני וחכם, ומתקדם  ומודרני, ושני מנהיגים עולמיים, שמאיימים זה על זה, מדי יום במחיקת  אזורים שלמים עם ראשי נפץ גרעיניים , וטילים בליסטים שמגיעים לכל מקום  ביקום , זה הגיוני !!! זה נאור, זה לא הזוי.

שני מנהיגים  שעולבים האחד בשני  בֶלמי יש יותר גדול,  כפתור לפצצה כמובן,

זה כמובן  יותר הגיוני  שכמה פצצות כאלה  ברגע של חולשה אצל  אחד המנהיגים , יכולות לבקע בעוצמתן  האפוקליפטית את עולמינו הנקרא "ארץ" לשניים  וכולנו , נרחף בַיקום ונישאֵב בכח משיכה בין כוכבי, לעבר בורות שחורים קוסמים.  זה יותר הגיוני, נכון?

ואולי לא?  

אז אולי  דו קרב פרימיטיבי, בו  אחד המנהיגים חוטף קצת  מכות בפנים או בֶחזה ואף אחד לא מת  ולא נהרג ולא נשרף או נצלֶה או מתרסק לחתיכות  אולי זה לא מודרני, אבל אולי זה יותר חכם . 

יותר  אנושי בטח. תחשבו על זה!

הפוסט גאון ברדיו 19/01/2018 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

הרב רזיאל שבח, בן שלושים וחמש, נורה למוות בפיגוע, בצומת חוות גלעד שבה התגורר, זה היה השבוע, 

ותראו  איך זה עובד, באנטומיה של רוע  

לאורך כל הימים האחרונים בלי  שהיה מפורסם בכלל, היו כוחות הביטחון עסוקים בחיפוש  אחר פלסטיני חמוש שהסתובב באזור הצומת בו נרצח הרב  רזיאל. 

אזרח ישראלי,בשם ישי הרמתי, תושב יצהר, סיפר שלפני כשבוע וחצי הוא עמד בצומת ג'ית, כחצי קילומטר ממקום הרצח, ואז עצרה לידו מכונית. הנהג שלף אקדח וכיוון לעברו, אך לא ירה מסיבה לא ברורה. למזלו הוא הספיק להימלט מהמקום. 

מקרה אחר באותו שבוע , של ישראלי  אחר בדרך ליצהר, שהאט בצומת גלעד כשרֶכֶב עם לוחית זיהוי צהובה נצמד אליו ועצר לידו. בתמימות הוא חשב שמישהו רוצה לשאול אותו שאלה ופתח את החלון. הערבי כיוון אקדח לראש שלו מטווח מטר, באינסטינקט הוא פתח את הדלת ומסיבה לא ברורה במקום לירות בו הערבי נסע משם במהירות,

שני נסיונות לא  מוצלחים כנראה של  אותו מחבל ,שנסע בדרְכי  השומרון, ולו מטרה קדושה (בעיניו)  "להרוג, להרוג יהודים, ולא חשוב מי , לא חשוב איך,לא חשוב  אם ברכב ילדים , או אישה בהריון , או סבא בדרך לנכדיו, העיקר להרוג  יהודים!! מלחמת קודש, ששמה הרג יהודים. 

והוא ניסה פעמיים, ולא מצא את  הקדושה המיוחלת , בפעם השלישית  הוא הצליח, והוא רצח אדם מיוחד במינו שרק רצה לעזור, הרב רזיאל שבח, אב לשישה מחוות גלעד, שנורה בצרור בעת שנהג במכוניתו ונפצע בצווארו.

הם  נוסעים  בכבישי ארץ ישראל כולה, לוחמי הקודש המבעית והאפל  הזה, מן הים הגדול עד השומרון, ויהודה, ומנסים כל  העת, רק דבר אחד שהוא חזות הכל בשבילם, 

לממש את עילת  קיומם,

ומהי  עילת קיומם ? אי  קיומנו שלנו, ,כן גם אנחנו  שמעבר לקו, לא צריכים להיות כאן ,  כן לא להיות גם בתל אביב וחיפה ועכו, 

ויפו  גם, 

אנחנו  המצאנו את  הכאן והשם, את  האשליה שאם נחזור  לגבולות המקוריים, ולא חשוב איזה גבולות, (כי להם  אין גבולות בכלל, משום טעם וצורה), החלוקה, שישים ושבע, אפילו  החלוקה של ועדת פיל, עם הפרוזדור הבריטי באמצע המחבר את יפו עם ירושלים. שאפילו אותו קיבלנו בזמנו, אז  אנחנו המצאנו את מקסם השווא, שאם נחזור לאחד מן הגבולות האלה, יכון כאן שלום ,

 לא!

הוא לא יכון , בשום  מקום בו נהיה במרחביה של  הארץ הזאת, הרי היינו כבר בגבולות  מקוריים לזמנם ושעתם, מתוך מבחר גבולות  שתמיד הסכמנו להם והם מעולם לא.

 ויצאנו למלחמה כי תמיד לא הניחו לנו לחיות בשום גבול כי רצו ורוצים אותנו רק  בים,

לכן הם מסתובבים  בכבישים ,בכל כבישי הארץ, עם נשק , להצדיק  את עילת קיומם, מסתובבים עם נשק כדי להצדיק את  האידיאל הפלסטיני,

עליו מחנכים את  הטף והנוער,

אידיאל שאיננו ניסיון  להפריח שממה לבנות ולהבנות,  ללמוד מן העם השכן איך בונים  בכמה שנים ספורות מדינה לתפארת , לא  זה לא האידיאל ,אפילו לא קרוב,

 האידיאל הפלסטיני, הוא רק יצירתיות ותחכום  של הרג ומוות , ולזה כיאה למימוש אידיאל , מגיע תקבול  הולם והנה התקבול על זריעת מוות ונסיון להפוך אותנו מיש לאין.

מחבל תושב ישראל, נשוי עם שלושה ילדים, שמרצה מאסר עולם, מקבל בכל חודש 10,950 שקלים. ראו  כמה יפה מוקירה המדינה הפלסטינית את חלוציה המחרפים נפש לקיים את האידיאל הפלסטיני הקדוש  הרג יהודים לשמו.

בשנת 2017 שילמה הרשות הפלסטינית לאסירים ולאסירים משוחררים יותר מ-550 מיליון שקלים, ולמשפחות מחבלים מתאבדים ולפצועים כ-687 מיליון שקלים. 

מחבלים תושבי ירושלים מקבלים מהרשות הפלסטינית תוספת של 300 שקלים ואילו מחבלים ישראליים מקבלים תוספת של 500 שקלים בכל חודש. מוקירים שם את  בעלי תעודת הזהות הכחולה כי הם יכולים ביתר קלות לממש את האידיאל הפלסטיני ועילת קיומו ,

תקשיבו ולא  תאמינו הרשות הפלסטינית משלמת יותר ממילארד שקלים בשנה למחבלים ובני משפחותיהם ,התשלומים וגובהם נקבעים בהתאם לחומרת העבירה וזמן המאסר, משמע  כמה שתרצח יותר תקבל יותר, יש דבר שממחיש יותר את מכך את תמיכת הרשות הפלסטינית בטרור? 

חברים ומכרים של רזיאל סיפרו כי התגורר בחווה ב-10 השנים האחרונות ונחשב דמות בולטת ביישוב. אמרו עליו שהיה אדם מיוחד במינו. שקיבל תעודת הצטיינות על תפקודו בארגון. שהיה איש משפחה שתמיד רק רצה לעזור".

שהיה איש של חסד, איש של תורה ואיש רעים. כל מי שהכיר אותו אהב אותו, ואהב אותו מאוד. 

ולאלה  האומרים לנו ,  אם הוא לא היה שם  הוא לא היה נרצח, התשובה היא שאנחנו לא  נרצחנו עדיין, כי הוא היה שם,,,וחסם בגופו את  הדרך שלהם מלהגיע אלינו.

הבן של ביבי

מודה , בהתחלה הייתי  מזועזע, כי זה מה שציפו ממני  שאהיה , כשהודיעו לי בראש המהדורות ,כל  המהדורות, עם פנים חמורות סבר , השמורות בעיקר לדובר  צה"ל, עם הפתיחה "כוחותינו יצאו להגן"… ואז דיברו על  הרכב הממשלתי עם המאבטחים , והחברים של ,,, הבן של,,,

אז  בהתחלה הזדעזעתי, בפעם  השישית שפתחו עם זה מהדורה   חשבתי על הרבה בני נוער בגיל  הזה , שאם הם בני עשרים ו… 

ושאינם  בנים של,,,

הם  בודאי שותים לשכרה, מה שמשחרר אצלם חרצובות  לשון היאות לראש מלא משקה חריף ואז הם אומרים את  אותם הטקסטים, מלהגים את אותן גסויות, 

רק שכאן זה הבן  של,,,  

והנה  במקום שכולם  מועדים אליו בגיל  מסוים ,(וזה לא יכול להיות סיפור  חדשותי,) הנה לנו במקרה הבן של…זה הופך נכס  לתחנות הטלוויזיה, והרדיו.

זה  דבר אחד ,

ולמה הסיפור הזה הוא  נכס ולא סתם רכילות זולה  שמתגוללת דרך קבע ברחובותינו , בכל  הלילות ובכל המועדונים,  

כדי להסביר זאת  אני נזקק למדרש   המבקש מ-"אדם שלא יכול לשלוט ביצרו, שילבש שחורים, וילך לעיר אחרת, ושם יספק את תאוותו"? 

וזה  כשאתה רק אדם  רגיל מן היישוב, שלא  שולט ביצרו 

כי  הדברים מעיקרם אינם יאים, אז מוטב לו לאדם  שיתרחק מעין הציבור ויכסה את עצמו בשחורים ,שמא גם  במרחק יזהוהו, וזה לעניינו של כל אדם,

ופה במקרה של  הבן של… אדרבה ואדרבה, ולא  כל שכן, קל וחומר. ועל אחת כמה וכמה,

שיפה היה לו, אם  היה עושה את המעשים  שבני גילו עושים , לא  בפרהסיה כזו, כי היא יכולה חס  ושלום להיות מנוצלת על ידי מי שלא כל  כך אוהב את אבא , 

דבר אחר  שחשבתי ותהיתי 

והוא  לפי איזה אמות  מידה מקבלים שם  במשרד ראש הממשלה  נהגים, הרי יכול להיות שיושב  ראש הממשלה ומדבר בטלפון עם  נשיא מארץ אחרת , והם דנים בנקיטת  אמצעים למול מעצמה שלישית,,, סתם דוגמא ,,,שעכשיו  המצאתי לצורך העניין, ויושב שם, ליד ההגה נהג שאיננו רק  נהג , אלא זבל,  

ומקליט את  השיחה ומוכר אותה  לסורים למה לא,  

ואם זו  רמת האמינות  של האנשים המקיפים את ראש  הממשלה ומשפחתו , אני במקומו הייתי נוהג  ברכב השרד שלי לבד,  

ועוד  דבר , 

קראתי  מה אמר ראש  הממשלה בהודעה  לעיתונות, שמעתי  מה אמר באיזה שהוא  מפגש שלא ידעתי את טיבו,  

ואני הייתי  רוצה להיות זבוב על  הקיר, בחדר בו ישבו לאחר  הפרסום, אבא נתניהו ובנו, 

והייתי רוצה לשמוע באמת  מה אמר האב לבן ,מה צעק ,מה צווח, מה זעף, מה זעק האב לבן,  אולי הזכיר לו את הסבא מצד אבא ,ואת והסבא מצד אמא, תמה ונבהל  כמה הרחיק נדוד הנכד מדמותם מלאת ההדרה והכבוד.

מזג אוויר

בשבוע  שעבר, לפני  הפצצת המימן של  הבן של,,,

ישבו  בטח במערכות  החדשות , טלוויזיה  ורדיו , ועיתונים, וטיכסו  עצה מה עושים עם הכותרות  ,איך ובמה מרתקים את עם ישראל  , הרי הציבור רק שומע את המילים  מרכולים, עונש מוות, המלצות, והוא  ישר עובר ל"נשונל גיאוגרפיק", חייבים  משהו מסעיר, אבל אין,  

אז אמרו  "נמצא משהו  לא מסעיר , ואנחנו  נעשה אותו מסעיר", ומישהו  בהיסח הדעת ובלי קשר,,,

 אמר  אני רוצה לנסוע לצפון מה  אמרו החזאים על מזג האוויר מישהו יודע?,  וכל המבטים הופנו אליו ובאחת צעקו הכל יש!!!!  

מזג  האוויר  הסוער, אבל,,,  אמר מישהו, זה לא  טייפון,,, ולא צונאמי,,,פשוט  יהיה קצת גשם מעט יותר מן הרגיל  לעונה , ואז אמרו הכל אנחנו כבר  נעשה מזה ציקלון וטייפון ביחד, מאותו  הרגע החלו בכל המערכות להכין אותנו לימים  נוראים של סופות , והיו כאלה שהמליצו גם לא לצאת בכלל מן  הבית, כדי לא לעוף עם הרוח לעיר אחרת.

כך למדנו  מן המחדשים  בחדשות ,שהם הפכו  ממתווך ביני למציאות  האמיתית, ,שזה תפקידם  

לגורם  שמייצר מציאות,  כי במקום החזאי או  החזאית שבתום החדשות , שהיו אמורים  במדיה נורמלית מדווחת מציאות 

לומר לנו  "הערב יהיה גשום  וכך גם מחר", במקום זה  לצורך הדראמה הנוצרת באולפנים, יש לנו עכשיו בראש  המהדורה כן בראש המהדורה, מסך מחולק לארבעה כתבים , צפון דרום מזרח ומערב  שנמצאים כבר עכשיו בזירת הקרבות והארועים העתידיים,  

טרקטורים שעושים זאת  תמיד בימות החורף, (כמעשה שיגרה)נראים עכשיו  כחלק מן הדראמה כיצד הם בונים סוללה למול גלי  הים שיציפו את העיר,,  

והממונה על  הטרקטור נשאל על  ידי הכתב שבשטח, איך  נראֶה גל בגובה של שמונה מטרים,  

די  לא צריך  תשובה אנחנו כבר  מתחילים לרוץ למרכול  להכין אוכל לימי רעב ושטפונות,

והנה אנחנו מועדים  ונופלים אל היותנו בלי רצון, חלק  מריאליטי שהחדשות כופים עלינו להכנס לתוכו, ,ובמקום לדווח לנו על   מציאות אמת, מייצרים לנו , ממש כך, דראמות בהם עלינו כקהל להתרגש ולהתפעם  בעיקר לחרוד חרדות גדולות.

ומי שלוקח  את הדראמה החורפּית שיצרו לנו ברצינות  , נכנס למקלט, ועם כל רעם חושב שסוף העולם הגיע. ועוד מעט  נתבקש לשתות מים כדי להרגע.

 האחרים  למודי הנסיון ,שמכירים את  המדיה , הולכים לישון בנחת על מנת  לקום אל בקר שטוף שמש כשהסופה המובטחת  הלכה לריאליטי אחר.

מזג האוויר  התקשורת הפכה ממתווך  ליוצרת ריגוש.

מזג אוויר

בשבוע  שעבר, לפני  הפצצת המימן של  הבן של,,,

ישבו  בטח במערכות  החדשות , טלוויזיה  ורדיו , ועיתונים, וטיכסו  עצה מה עושים עם הכותרות  ,איך ובמה מרתקים את עם ישראל  , הרי הציבור רק שומע את המילים  מרכולים, עונש מוות, המלצות, והוא  ישר עובר ל"נשונל גיאוגרפיק", חייבים  משהו מסעיר, אבל אין,  

אז אמרו  "נמצא משהו  לא מסעיר , ואנחנו  נעשה אותו מסעיר", ומישהו  בהיסח הדעת ובלי קשר,,,

 אמר  אני רוצה לנסוע לצפון מה  אמרו החזאים על מזג האוויר מישהו יודע?,  וכל המבטים הופנו אליו ובאחת צעקו הכל יש!!!!  

מזג  האוויר  הסוער, אבל,,,  אמר מישהו, זה לא  טייפון,,, ולא צונאמי,,,פשוט  יהיה קצת גשם מעט יותר מן הרגיל  לעונה , ואז אמרו הכל אנחנו כבר  נעשה מזה ציקלון וטייפון ביחד, מאותו  הרגע החלו בכל המערכות להכין אותנו לימים  נוראים של סופות , והיו כאלה שהמליצו גם לא לצאת בכלל מן  הבית, כדי לא לעוף עם הרוח לעיר אחרת.

כך למדנו  מן המחדשים  בחדשות ,שהם הפכו  ממתווך ביני למציאות  האמיתית, ,שזה תפקידם  

לגורם  שמייצר מציאות,  כי במקום החזאי או  החזאית שבתום החדשות , שהיו אמורים  במדיה נורמלית מדווחת מציאות 

לומר לנו  "הערב יהיה גשום  וכך גם מחר", במקום זה  לצורך הדראמה הנוצרת באולפנים, יש לנו עכשיו בראש  המהדורה כן בראש המהדורה, מסך מחולק לארבעה כתבים , צפון דרום מזרח ומערב  שנמצאים כבר עכשיו בזירת הקרבות והארועים העתידיים,  

טרקטורים שעושים זאת  תמיד בימות החורף, (כמעשה שיגרה)נראים עכשיו  כחלק מן הדראמה כיצד הם בונים סוללה למול גלי  הים שיציפו את העיר,,  

והממונה על  הטרקטור נשאל על  ידי הכתב שבשטח, איך  נראֶה גל בגובה של שמונה מטרים,  

די  לא צריך  תשובה אנחנו כבר  מתחילים לרוץ למרכול  להכין אוכל לימי רעב ושטפונות,

והנה אנחנו מועדים  ונופלים אל היותנו בלי רצון, חלק  מריאליטי שהחדשות כופים עלינו להכנס לתוכו, ,ובמקום לדווח לנו על   מציאות אמת, מייצרים לנו , ממש כך, דראמות בהם עלינו כקהל להתרגש ולהתפעם  בעיקר לחרוד חרדות גדולות.

ומי שלוקח  את הדראמה החורפּית שיצרו לנו ברצינות  , נכנס למקלט, ועם כל רעם חושב שסוף העולם הגיע. ועוד מעט  נתבקש לשתות מים כדי להרגע.

 האחרים  למודי הנסיון ,שמכירים את  המדיה , הולכים לישון בנחת על מנת  לקום אל בקר שטוף שמש כשהסופה המובטחת  הלכה לריאליטי אחר.

מזג האוויר  התקשורת הפכה ממתווך  ליוצרת ריגוש.

זקנים

ראיתי בטלוויזיה את התיעוד, המצמרר של הזקנים המוכים בבתי האבות, ואם יש לך קרוב משפחה ,כמו לי למשל, אבא אח, דוֹד, בקיצור מישהו שקרוב לליבך , אתה מתפלץ מן המראות, וישר רואה את אחִיך הישיש, כמו במקרה שלי , כשהוא מקבל סטירות מאיזה בריון אלים שרשום לו בתעודת הזהות תחת הסעיף מקצוע: כתוב לו בטח אח רחמן.
ואתה רואה את המראות (וברוך השם בלי לשמוע את הקולות), ועיניך זולגות,
משיכה של קשישה בחוזקה כדי להעבירה מהכיסא למיטה,
משיכה בשיער של קשיש אחר: וחשבתי שדבר חיובי בכל זאת נרמז לנו בִתמונות הזוועה, שימות המשיח כבר כאן , כי במסכת סוטַה כתוב ש"בעקבות משיחא חוצפא (תִרבה), , והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, והבן אינו מתבייש מאביו. סוף ציטוט,
הנה לנו בפועל ממש אפילו מצולמים: ימות המשיח הקרבים,נערים פני זקנים ילבינו, וזקנים יעמדו מפני קטנים , ואם לא יעמדו מובטח לנו שבבתי אבות מסוימים יעמידו אותם במשיכת שיערם, או בחיתול ספוג מורבץ על לחי מלא קמטים וזוקן אבל בעיקר צרוב מעלבון ,אכן כן ימות המשיח כי נמוך מזה (כמו להכות זקן חסר אונים) , נמוך מזה כבר אין לאן לרדת.

לטפל בקשישים זו תורה שלמה, שמצריכה לב אהבה רחמים ואנושיות, אז אם אתה קרוב משפחה אתה יכול ,כי כל התכונות הנדרשות ביחד , מובנות בנפשך, בעקב הקירבה,
אם אתה בעל מקצוע ,שעיסוקך קשישים, אתה יכול , כי אתה לומד במשך כמה שנים איך לעשות זאת.
גם אם אתה מלאך אין לך בעיות כי מלאכים הם יצורים שנבראו לאהוב,
מה נותר ? מחוּסָר עבודה חזק, שבלית ברירה בא לטפל באבותינו ואחינו, והוא מקלל את היום שהוא שם , את היום ,,, את מר גורלו, ואת חייו המחותלים בחיתולי זקן ספוגים ,שהוא צריך להחליף לו כמה פעמים ביום. זה מה שיש,
לא שאני מבין את הרוע , אני רק מנסה להבין מהיכן האכזריות הזאת נובעת, ואם לא יהיה שכר שמפצה מאוד את העובדים העצבנים והמתוסכלים הבאים לשם בלית ברירה ,תמיד נראה מראות נוראים שכאלה.
מעשה באיש זקן שנותר בודד ולא יכול היה לטפל בעצמו, אז בנו לקח אותו אל ביתו וטיפל בו יחד עם כלתו ובנו בן הארבע. ידיו של האיש רעדו, ראייתו הייתה חלשה והליכתו לא יציבה.
מדי ערב המשפחה ישבה סביב השולחן לארוחת הערב. מצבו של הקשיש היקשה עליו לאכול. בגלל ידיו הרועדות נפלו מאכלים מכפו, אכילתו הייתה קולנית והשתייה נשפכה מכוסו. בנו וכלתו התעצבנו מדרך התנהלותו המסורבלת.

"אנחנו חייבים לעשות משהו בקשר לסבא" אמר בנו, "מספיק לי מהחלב על הרצפה, אכילתו המגעילה והמפות המלוכלכות."
הם הציבו שולחן קטן בפינת המטבח ושם ערכו את השולחן לסב, שישב לבד,
בזמן שיתר המשפחה הסבה סביב השולחן הגדול. מאחר שהסבא שבר מספר צלחות חרסינה, הגישו את ארוחותיו בצלחת עץ. כאשר הביטו בסבא, ראו מדי פעם דמעה בפינת עינו. למרות זאת, המילים היחידות שנאמרו לו היו דברי נזיפה כאשר הפיל מזלג או מאכל. נכדו בן הארבע הסתכל על כל זה בשקט.
יום אחד לפני ארוחת הערב ראה האב את בנו הקטן משחק עם חתיכת עץ על הרצפה.
האב שאל את בנו עם חיוך, למעשיו.,, הילד ענה לו במתיקות:
"אני מכין לך ולאימא קערות עץ כדי שיהיה לכם במה לאכול כשאגדל."

באותו ערב האב לקח את הסב בידו והביא אותו בעדינות לשולחן המשפחה.
בשארית ימיו אכל הסבא את כל ארוחותיו עם המשפחה, ומעולם לא גערו בו אם האוכל או המזלג נשרו מידיו והרצפה או המפה התלכלכו.
חומר למחשבה ,

הפוסט גאון ברדיו 12/01/2018 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

לו אני ראש  הממשלה, שנמצא  בערב הגשת מסקנות  המשטרה בעניני, אני  הולך היום לחנות פרחים  סמוכה לביתי ושולח למפכ'ל  זר ענק של פרחים , בצרוף  פתק "תודה ,שהצלחת לשכנע את כל  הספקנים בכך , שהמשטרה אינה חוקרת אותי באמת, אלא שהיא צד  משמעותי עם דעה נחרצת , שאיננה בדיוק בעדי. 

עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִיפָּתֵחַ הוא פיוט הנאמר על ידי עדות המזרח בתפילת ראש השנה, לפני תקיעות השופר שבין תפילת שחרית לתפילת המוסף. הפיוט חובר על ידי המשורר הספרדי ר' יהודה בן-שמואל אבן-עבאס שנולד בפֶס במאה ה-12.

הפזמון החוזר בפיוט הוא המילים המזכירות את שלושת הגיבורים בעקידה:

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ,

לעניין הראיון המדובר אני  אתעלם מן העוקד גם מן הנעקד 

ואתרכז  לצורך הרעיון  במזבח באַכסניה  שבמקרה שלנו הייתה זו תכנית  התחקירים עובדה. בה רואיין המפכ'ל. 

יש  מן אמירה כזאת  האומרת שלעולם לא תתחרט  על ראיון שלא נתת,  

והראיון  הזה צריך  לגרום למי שנתנו  ברוחב לב, צריך לגרום לו, להרבה חרטה,  מעדות אישית אני מודה בזאת שלא הייתי רוצה לראות  את האיש המופקד על הבטחון והסדר הציבורי, ראש וראשון  למערכת אכיפת החוק של כל אזרחי המדינה, לא הייתי רוצה לראות  אותו מסתכל ביחד עם המראיינת כשני צופים חוקרים, (מן הצד החכם וחף  הפשע), של המתרס,

 צופים בסרט  בו ראש הממשלה  מדבר בהמלצות משטרה, חסרה הייתה רק  הזכוכית שבחדר החקירות, כשמעברה השני הנחקר,(שלא יודע  שצופים בו) כדי להשלים את התמונה, 

לא הייתי  רוצה לראות  את השוטר מספר  אחד, יושב כתלמיד  נזוף בפני סופר נני, מתלבט מתפתל, ושומע  משפטים נחרצים, כמו "לא למדת שום דבר" 

מילא שאני לא  הרגשתי נוח, אבל מה עם  השוטרים, השוטרים שמפקדם  העליון ראשה של המערכת , שאגפים  שבה סודיים וממודרים אפילו לנשותיהם,  יושב מול המחנכת ומקבל נזיפה האומרת לו "ישבנו  כאן לפני חודש והבטחת לי שראש הממשלה יוזמן לעדות", הבטחת לי??? כן  ממש כך הבטחת…

אני מודה, לרגע  חשבתי שאני חולם,  עם כל הכבוד למראיינת ויש  כבוד , כי היא במקצועה, משובחת  להפליא, ואפילו שכך מה פתאום שמפכ'ל , בעיצומה של  חקירה מבטיח למראיינת הבטחות , וגם לא עומד בהן, ואני לא  יודע מה יותר מביך הראשון או השני? פרהסיית ההבטחה , או אי קיומה,

ואם למשל  הייתי מנסה להאשים  מישהו בחטא שחטא כנגדי,  והייתי מגלה חֶברת חקירות  פרטית שמנסה למצוא בקורותי כתם  ראוי , שאפשר יהיה להשתמש בו נגדי, כדי  שאחדל מלהאשימו, הייתי פונה למשטרה,

אלא  למי, מי יש לי חוץ  מהמשטרה שלי שנועדה  להתחקות אחר דברים שכאלה,

והנה מספר  לנו המפכ'ל בפשטות  זועקת, שאנשים בעלי כוח  הפעילו חָבָרות פרטיות שיתחקו  אחרי החוקרים בחקירות ראש הממשלה, 

לא יודע  מי הם בעלי  הכוח, ומי הם  החוקרים הנסתרים שהופקדו למצוא  שחיתות בחוקרים מן המשטרה, אבל אני  שואל בדחילו למה לא פנו למשטרה שתחקור את  החוקרים ואת מקורות הכוח שהפעילו אותם. 

לכך  ענה המפכ'ל  שהיו שיקולים  שמנעו זאת, ובטח  כשכבתה המצלמה הוא  סיפר בסוד ובשקט למראיינת  שותפת הסוד. מה היו השיקולים. כי הם הרי  יחד מצידו האחר של המתרס למול הנחקר.

 פתאום  כאילו מתבהרת  לי לדאבון לב, תעלומת  ההדלפות ,שהן לא הדלפות בכלל ,אלא  הבטחות ממש, שבחלקן לא קוימו, עכשיו זה לפחות  ברור יותר. 

ומסתבר  בין השורות ולפי  הנאמר במסמך המצולם  והקשה הזה שכבר בשריפה בכרמל  ידע המפכ'ל על ראש הממשלה דברים  שלא שער, או כמו שנאמר בכתבה "עם מי יש לו עסק" ואת דעותיו  אלה הוא מחלק עם צוות התכנית שהופך לו למלווה נאמן ,שהופך לו מעתה  למן שומר ראש תקשורתי. במהלכה של חקירה כן במהלכה.

אני זוכר  בגעגוע רב ימים  בהם הקודקודים כל  הקודקודים שתקו ,לא ידעת  מה הם חושבים, לא ידעת מי הם  בכלל,,, מה נטיות ליבם, הם היו  מורמים מעם ולא שחקנים בסרט תעמולה לעניינם , בלי  שהם מבינים שהם שחקנים מתנדבים בסרט של כוכב אחר…

הבנתי בסופו  של הראיון שהוא  נועד(הראיון) כדי  להגן על המשטרה , כצופה כאזרח, אני  מעיד עלי שמים וארץ שהמשטרה יצאה כאן  הפעם מופסדת מאוד, חלשה מאוד מתפתלת מאוד, מבוהלת , נלהבת  לרצות את המצלמה הגואלת, מחפשת את קרבתה,  

רציתי  לסיים באחד  מבתי הפיוט בו פתחתי , ושיניתי  בו רק את מספר השנים המקורי שיתאים למניין שנותיה של ארצי  האהובה .

שִׂיחוּ לְאִמִּי כִּי שְׂשׂוֹנָהּ פָּנָה

הַבֵּן אֲשֶׁר יָלְדָה לשבעים  שָׁנָה

הָיָה לְאֵשׁ וּלְמַאֲכֶלֶת מָנָה

אָנָה אֲבַקֵּשׁ לָהּ מְנַחֵם אָנָה

צַר לִי לְאֵם תִּבְכֶּה וְתִתְיַפֵּחַ

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

החוק  הפולני

הפרלמנט הפולני אישר  כידוע חוק האוסר הטלת אחריות על המדינה הפולנית לפשעים נגד האנושות שבוצעו בשטחה במהלך מלחמת העולם השנייה בידי גרמניה הנאצית. העובר על החוק החדש, כולל אזרחים שאינם פולנים, יהיה צפוי לקנס כספי או לעונש מאסר של עד שלוש שנים. 

וזה נכון  שבעת הכיבוש הנאצי  לא היה שלטון פולני,  וזה נכון שהנאצים השתמשו  באדמת פולין ועשו בה כבשלהם, 

וזה נכון  שהיו פולנים  שכונו לימים חסידי  אומות עולם והצילו יהודים,  ארבעים במספר, שלא נטעה,

אותי  מפחיד שאם  החוק הזה ייושם והפולנים יראו  כי טוב,,, 

הם   ילכו אל  הסטוריה קדומה יותר כדי  להסיר מעצמם עוד אשמות  הסטוריות המדובר במאה השש  עשרה(כשעוד לא היו נאצים בעולם) ,בימים של מרידות תכופות של איכרים כנגד השלטון ונטל מסים שתמיד  (אבל תמיד) הוביל משום מה לפרעות כנגד היהודים, 

ואנחנו  זוכרים מלימודי  ההסטוריה בבית הספר את  השם פרעות ת"ח ות"ת בהובלת  האיש המפחיד והאימתני בוגדן חְמֶלניצקי. שהוביל  סדרת פוגרומים נוראה באכזריותה, בהם נחרבו כשליש מהקהילות היהודיות בפולין ואוקראינה. ונרצחו אז , על פי ההערכות, מעל למאה אלף  יהודים , נאנסו עשרות אלפי נשים ונערות, 

נבזז והושמד רכוש רב, (כולל ספרי תורה וחפצי קודש). יהודים נמכרו  אז גם לעבדות בשוקי העבדים ,

יהודי וילנה הספיקו ברובם לברוח, אך כל רכושם עלה באש שדלקה בבתי העיר במשך שבעה עשר  יום, ואילו יהודי לובלין הוסגרו על ידי תושבי העיר הגויים, למחוללי הפוגרום ונהרגו בה כאלפיים נפש.

אז  נכון  ששוב זו  לא הרשות ,שיזמה את  הטבח, והרצח לא בוצע באחריותה  , אבל מעניין למה זה מתאפשר שוב ושוב באותה מדינה, ולמה  התושבים המקומיים ברובם, אפילו בלי הוראה מגבוה עוזרים לרוצחים לרצוח, 

יכול  להיות שאנחנו מדברים , בקהילה  שממש לא הפריע לה (לרוב אנשיה לפחות ) שמתעללים ושהורגים  ביהודים שבשיטחה? 

ידעתם  שכבר בשנת  אלף מאתיים שישים ושבע, נתבקשו היהודים בוורוצלב  לשאת סימני זיהוי מיוחדים ונאסר עליהם להחזיק בתפקידים ציבוריים בכירים ,ובזמן  מלחמת העולם השניה הייתה פולין הראשונה לבקש מיהודיה לתפור על דש בגדם טלאי  צהוב, אות זהוי וקלון. 

אבל בדנמרק וצרפת למשל היהודים לא לבשו את הטלאי הצהוב בשל התנגדות האוכלוסייה המקומית, מה שמוכיח שהנאצים בעיקר במערב אירופה היו קשובים לרחשי לב הציבור. נקל  לומר שבפולין בלשון המעטה פחות התאמצו למען היהודים. ויותר השתדלו למען הכובש הגרמני.

עזה 

עזה  היום, בחוץ יותר מ-30 מעלות, 

חשמל יש רק ארבע שעות ביום,

תשעים אחוז מהמים לא ראויים לשתיה וגורמים מחלות על ימין ועל שמאל? 

בין  שבעים  לשמונים אחוז  אבטלה, אספקת התרופות מאיימת להיפסק, כאשר מנגד הפגנת כוח של אבו מאזן, שהחליט שנמאס לו לשלם את החשבון של חמאס, גם במחיר חייהם ובריאותם של בני עמו? 

צעירים בשיא האנרגיה מסתובבים ברחובות או שרועים על הגגות חסרי מעש, עצבניים. הדי התסכול עולים מהרשתות החברתיות, והאשמה מופנית קודם  כל לישראל, יפה ניחשתם, רק לא לחמאס, איך אפשר להסביר אבסורד כזה ?איך נפל עלינו המלכוד הזה. ממנו אנו מנסים לברוח,ללא הצלחה…

 איך  מתפטרים  מן המארה  העזתית שנצמדת  אלינו כמו קילה מדמם  שאין לו תקנה, נלחמים בה,  וממהרים לצאת ממנה,  

לא  נלחמים  בה מצב הומניטרי  קטסטרופלי, עם מליון  וחצי רעבים ללחם,

אני  מבין שהמצב  שם הוא בכי רע   ושכעם שכן (שכחתי  שהוא אויב לרגע) כעם שכן  אנחנו צריכים להיות אנושיים,  ולסייע , ואכן אנו עושים זאת, אבל למה   מתלוַוַה אצלנו בכל מה שאנו עושים בעניין העזתי, תמיד  נימה של אשמה ,נימה של אחריות,  

במסגרת  הסיוע אנו  שולחים לשם אלפי משאיות לחודש  מלאות אוכל תרופות וחומרי בניין, סיוע  אבל למה אחריות למה אשמה מה לא עשינו כדי  לא להיות אשמים בעניין העזתי.

הרי יצאנו  משם כדי לאפשר להם  להתנהל לבד, והיינו בטוחים שנצא וכל  מדינות ערב יסייעו בידם ובראשן מצרים,  ויהא זה מן פיילוט של שלום בו הרשות הפלסטינית  תפריח אזור שהוא רק שלה ומכאן נמשיך ליהודה ושומרון  באותה הדרך,

אז מצרים  לא רק שלא מסייעת אלא  בונה מחסומים וחומות תת קרקעיות, ואין שם שום רשות פלסטינית אלא  חמאס שזרק את הרשות הפלסטינית מן הגגות והפך בסיס צבאי עם  מליון וחצי בני ערובה רעבים ללחם,, 

וכל  הכסף שמגיע לשם  הולך להתחמשות ובניית  מנהרות בהם נותקף בבא היום,  ועדיין מבקשים את אחריותנו בעניין,  למה?

המצב שם  הוא קטסטרופלי,  אומרים לנו, וזה נורא  כי מדובר בילדים וזקנים  שהם בני ערובה של חמאס אכזר  ולא אנושי, וצריך לעזור , צריך לסייע , כאקט אנושי  יהודי, אבל למה מבקשים מעימנו לקבל אחריות , שהרי אחריות  היא אשמה , ואין בנו אשם , עשינו ככל שנוכל כדי שהמקום הזה  יתנהל ויפרח ,והיו לו ימים של פריחה ושדה תעופה ומועדוני לילה ,  אבל זה לא התאים לֵקונספט הפליטים הנצחיים של אונר'א, ואש אכלה בכל  הירוק שהחל צומח. 

והגיע  כבר זמן  שמישהו יקרא  בשמו של האשם האמיתי  שהוא החמאס, שכל הכסף שמגיע  לשם הופך במקום תרופות למנהרות, 

לא  מבין  איפה אותו ציבור ,בן  מליון מליון וחצי אזרחים שוחרי  חיים שאינם חמאס, ציבור בני אנוש השוכן שם , שהחמאס  הוא מקור צרותיו איך זה שהוא לא קם לגָרפו משם. איך זה שהוא לא  מתקומם, וזועק , וקורא לאשם בשמו.

איך זה  שאחרי שיצאנו משם,  ושאנחנו מזרימים לשם את  כל החסר, וגם מים וגם חשמל, איך זה שעדיין אנחנו אשמים  ולא החמאס לאלוהי אטימות העולם, פתרונים.   

פורנוגרפיה של  רצח

חיפשתי  במילון את  פירוש המילה פּוֹרנוגרפיה וקראתי שם שהיא תחום שעיקרו הצגה של גוף האדם או ההתנהגות המינית של האדם במטרה לעורר גירוי מיני. 

גבולות  הפורנוגרפיה (כתוב שם  עוד),שנויים במחלוקת,

ואם  בגבולות  פורנוגרפיה עסקינן, אני מציע  להרחיב אותם לעוד שטחים בהם  הוולגריות חוגגת, ששם זו פורנוגרפיה של רצח, ראיתי  אין ספור פעמים את הדקירה הנוראה של הנרצח באריאל,  בכוונה איני מזכיר את שמו , כדי לא לשרת את התמונה האימתנית ,ולעשות לה שידורים  חוזרים כמו בטלוויזיה,

זה מקומם עד למאוד,,,יושבים  בבית לעת ערב לעיתים עם הילדים ורואים סרט,  אבל סרט אמיתי, לא עם שחקני קולנוע , עם רוצח  אמיתי ונרצח אמיתי, אדם עומד ברחובה של עיר מחבל  קרב אליו ונועץ בו סכין, אז ראינו פעם ופעמיים ושלוש  ושלושים ואולי די,,,

אולי  די , כי יש לו אישה וילדים לנרצח, והם  רואים זאת לא בעיניים של עורך חדשות אלא בעיניים של  אלמנה ויתומים, אז אולי די,,,

אולי די  למעננו כולנו,  שאנו עם למוד רציחות  כאלה ותמונות רצח הופכות לנו את  הזוועה למשהו בנאלי יום יומי כמעט, זול,  רגיל ,

פורנוגרפית  הרצח החוזרת  למסך שלנו מדי  פעם ובלי רחמים, מעוותת  את המציאות, מקטינה את הארוע שיש  בחובו פי אלף מן הנראה לעין, מקטינה לנו את  עוצמת הרוע ומגמדת את השכול והיגון הנוחתים  עכשיו באחד מן הבתים שבארץ, ומרסקים בית על יושביו  לחתיכות,

צילומה של  הזוועה , מעלים  מאיתנו ומחשיך במחשבותנו,  כל כך הרבה דברים אחרים שמלווים  את הרצח, , לו רק היינו שומעים ולא רואים. אבל  עם תמונה כל כך מציאותית עכשווית אנחנו כמעט נרצחים  עימה .

בכנסת  מחוקקים  מאות חוקים ,שאין  בהם טעם, ושהם לא מיושמים,  ושהם נועדו רק להרשם בספר החוקים  לטובתו של המציע, אולי לשם שנוי יציע  מישהו חוק, שתמונות מצולמות של רצח חבלני  ברחובה של עיר , הוא אסור , וזה יהיה לא רק לטובת  המציע אלא לטובת כולנו , כי זה יחסוך לנו זוועות  מצולמות, וישאיר אותנו מזועזעים מן הסיפור ופחות קהים  לבנאליה של הרצח.

-תמונות  פורנוגרפיות  של רצח מה זה למה זה  מה עם ההורים שרואים מה איתנו  שאנו הופכים מציצנים.. קטע מסרט מתח, מושך צופים

הקלטות

מודה שאני שפוט  של פטנטים בלשון  האקדמיה "חפיצים" כאלה  שנקראים בלשון העם גדג'טס. 

ואני זוכר שפעם בארצות  הברית בחנות של פטנטים  שהייתה נחלתם הבלעדית של   ישראלים יורדים, הציע לי המוכר  מקרופון שאפשר לשים בעציץ ולשמוע בהקלטה  אחר כך, מה אנשים דיברו עלי ,

נחרדתי אז למחשבה  שאני אאזין לשיחה של  אחרים בלי שהם יודעים, נראָה לי אז  כמו לטמון פח , או לגנוב דעת, מאז  עבר זמן, ואני עדיין נחרד למחשבה של הקלטת סתר, אפילו שהיום הגענו למצב, שאין לך  שיחה שאינה מוקלטת. 

כדאי לכן שנכיר בכך שהמציאות היא כזו שהכל קליט  ומוקלט, אנחנו כולנו, מתועדים כל העת, בלי יוצא  מן הכלל,

בהופעה שלי  אני יודע איזה שיר  הכי אהוב לפי הסלולרים  המצלמים שלמולי

אבל  אני בהחלט  לוקח בחשבון את האפשרות, שגם  בחדר שאחרי הקלעים, יש מצלמה ,  ואני נמנע מכל פרצוף לראי שמא אראה זאת למחרת, בפייס  בוק , או בתכנית טלוויזיה ,

 הכל  צלים היום . אפילו  הטף שבגן הילדים , אפילו  הקשישים שבבתי האבות ובכל הגילים  שביניהם , כולנו שחקנים בסרט בו אנו  כל העת מוקלטים ומצולמים אפילו ברחוב ליד  הרמזור אפילו בגן הציבורי או בתוך הקניון  ויעידו על כך מאות התמונות וההקלטות להם אנו עדים  בכל מהדורת חדשות המראים לנו את העוולה או הפשע התורנים  בצילום מפורט לעייפה. ומכל זווית אפשרית,

 וחשבתי שבמקום להילחם בזה נתחיל להפנים שאנחנו מוקלטים בכל רגע נתון ומצולמים בכל רגע נתון, ואולי כמו בסיסמה של "האח הגדול" נתחיל להתנהג בהתאם. אפשר גם לומר שההקלטה היא נשקו של החלש. זו שהוטרדה על ידי הבוס שלה, זה שהושפל על ידי מפקדו ,יכול כעת לתבוע את עלבונו על ידי הקלטות שבהן ישבור את קשר השתיקה שהיה נהוג עד כה בין מעבידים לעובדים. 

כשיש הקלטות אין יותר גרסה שלו מול גרסה שלי. יש אמת (בתנאי כמובן שהיא לא בושלה). מעביד לא יוכל להגיד "לא הטרדתי", אם ההוכחות המצולמות והמוקלטות מעידות כי אכן הטריד.  

הקלטות  סתר הן דבר  בזוי, אבל יש  בהן אולי גם טעם  לתיקון עצמי , משמע בטרם  שנחטא בגניבת הדעת או בגניבה בכלל,  בטרם שנתעלל, נטריד, נגנוב בסתר, ממש  באותו רגע יצלצלו כל הפעמונים שבמוחנו הזָהיר מעתה ,  ויתריעו שהדבר שאנו הולכים לעשות הוא מוקלט, הוא מצולם,  והוא יובא כעדות,  

יכול  להיות שזה  יגרום לנו לכולנו  להיות יותר זהירים, וגם יותר  ישרים.

פינת יעקב פרוינד

ולפינתו של  מחייך השפה העברית  יעקב פרוינד:

כבר עתה, יוצאים רבים כנגד תחפושות סקסיות לילדות. זכרו: "תחפושת" לא…"תַּחְשׂוֹפֶת" !

(קצת קשה לביטוי, אבל כל כך נכון)

לפעמים…"הַסֶּה לך רב"

אוקסימורון עזתי: מחסור בחשמל, מרבה…מתח

תענוג היה השבוע לטייל בגליל ולשתות מים צוננים, ישר…מהתנור

הגשמים מהשבועות הקודמים בצפון גרמו לנהר הירדן לעלות על גדותיו

וכשבישרו בחדשות ש"הירדן עלה על גדותיו"

נזכרתי בשיר הוותיק "הלאה ירדן" (בהברה מילעיילית)

שנקרא גם "משמר הירדן" (במילרע)…

את המילים כתב נפתלי הרץ אימבר,

מי שחיבר גם את מילות ההמנון שלנו "התקוה",

ובזמנו טענו רבים ש"משמר הירדן"

ראוי להיות "המנון לאומי" לא פחות מאשר "התקווה"…

הלחן הידוע ביותר לשיר הזה הוא של אברהם צבי אידלסון,

שעלה לארץ ב-1907 ובנוסף להיותו מורה לזימרה ומנצח על מקהלות ותזמורות,

עסק גם בחקר התפילות של עדות ישראל השונות

וכינס אותן בעשרה כרכים של "אוצר נגינות ישראל".

אז הנה אופירה גלוסקא בשיר "משמר הירדן", שמתחיל במילים:

"הלאה ירדן, הלאה זול, יהמו גליך,

עלי גדותיך שטוף וגול, חלאת ארצך…"

הפוסט גאון ברדיו 09/01/2018 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

חיפשתי  במילון את פרוש  המילה "קומון סנס" ומצאתי שזה "שכל ישר" , "היגיון פשוט"

חיפשתי  את המונח בהקשר  לכתב האישום שהוגש נגד הנערה עאהד תמימי, מנבי סאלח ,  בגין תקיפת כוחות הביטחון, והגעתי לשתי מסקנות, שהגברת  תמימי הנכבדת הצעירה בת השש עשרה , איננה תמימה בכלל כשמה,  ושאין לנו במקרה שלה ולו קמצוץ מן ההגיון הפשוט או השכל הישר,

כי  אם היינו חכמים, סיפורה היה יכול  להסתיים כבר במפגש המפורסם עם הקצין  והחייל להם סטרה הגברת שם היה צריך לעצור אותה  וזהו.

אבל אצלנו  הפשטות היא  משימה בלתי אפשרית ,  אז היא נעצרה בתופים ומחולות  רק אחרי יומיים, רק אחרי שהפכה  סלב בדרגה של מגה כוכב,,,

והוגש נגדה כתב אישום  שמוזכרים בו עלילות הגברת מימי תרפפ'ו, כי  רק סטירות לקצין זה לא היה מספיק. 

וזה הרי בדיוק מה שהגברת התמימה  תמימי חיפשה,

 ושר  הבטחון שלנו בכבודו ועצמו התייחס לסוטרת, (כיאה לכוכב )ואנו  נאלצים עכשיו לשמוע בטלוויזיה שלנו מדי כמה ימים, את אביה  ואמה מתראיינים בענינה ובעניין הכיבוש, שלא לדבר על עורכת הדין שלה  שכבר ישנה באולפני הטלוויזיה כדי לענות על שאלות הכתבים לעינייני ,,, בעניינה.

למותר לציין  שאנו בחוכמתנו  המצומצמת עד כאב, הופכים אותה לגיבורה , ותמונתה מפארת היום  בתי ספר בארץ בעולם כלוחמת חרות נוסח צ'ה גבארה, 

ואין לוח  מודעות בגדה , ששערה  המתבדר ברוח לא מפאר אותו. 

על פי כתב האישום, שמאלצים אותנו העיתונים שלנו כן  שלנו לקרוא ,ולחזור ולקרוא, וכך להעצים את שמה ודמותה של  הגברת, עלינו לקרוא שעהד תמימי תקפה סרן וסמ"ר שעמדו ליד ביתה. שהיא דחפה את החיילים, איימה עליהם במילים "צא או שאתן לך אגרוף", דחפה אותם, בעטה בהם והכתה אותם באזור הפנים. כל זאת  בעיתונים שלנו…

ועוד  אמרה הגברת  גבארה לוחמת החופש מטעם  משרד יחסי הציבור שהפכנו  להיות לה, אומרת כך:"אני מקווה שכולם ישתתפו בהפגנות כי זה הפתרון היחיד להגיע לתוצאה. הכוח שלנו באבן שלנו ,

ואני מקווה שכל העולם יתאחד כדי לשחרר את פלסטין אם זה דרך  פיגועי דקירה או פיגועי התאבדות או זריקות אבנים. כולם צריכים לעשות משהו ולהתאחד על מנת שהמסר שלנו יגיע – שרוצים לשחרר את פלסטין".

לא  זו לא  התחנה הפלסטינית ,שהעבירה את  המסר הזה,,, זה התחנות שלנו והעיתונים שלנו  והטלוויזיה שלנו שמפרסמים את המסר לעם בציון.

ועוד אנו קוראים  בעיתונים שלנו שעברו  לעבוד אצל הילדה בת השש עשרה מנבי סאלח ,ולהאדירה עוד ועוד, שהיא זרקה אבנים לעבר חיילים ממרחק קצר על מנת לפגוע בהם". 

ושהיא דחפה חייל וכינתה אותו "רוצח נאצי טרוריסטי" ו"כלב, חיה, חרא, גנב, רוצח ילדים", ולאחר מכן הכתה באגרופים שוטרי מג"ב וחיילים. 

איך היינו  יודעים כל זאת  ,אם לא היו מספרים לנו זאת ,העיתונים שלנו והטלוויזיה שלנו, היא  הרי לבדה לא יכולה להביא את הדברים לארץ ולעולם , ואנחנו מספקים לה שרותי  פרסום מן המעלה הראשונה, היא גם יידתה הגברת עהד ,אבנים בידיה ובאמצעות קלע דוד. מוסיפים  העיתונים שלנו. 

עורכת דינה , גבי לסקי, אמרה ל״הארץ״: שיש רצון לנסות להשתמש במקרה של עהד כמקרה להרתעה של צעירים אחרים מלנסות ולהתקומם כנגד  הכיבוש,

ואני ירא לחשוב  שזה בדיוק ההיפך כי כתב  האישום הזה ,והדרך בו אנו  מפרסמים אותו, מעודד ומדרבן עוד הרבה "תמימות" ללכת  בדרכה ולהיות גיבורה שתמונתה מפארת שלטי חוצות וזה  כמו שאומרים הערבים אשכרה עבודה עברית.

עכשיו  שכבר כך ,והיא  כוכב על,,,אני ירא לחשוב  מה יהיה במשפט שאפילו יהיה בדלתיים  סגורות אנחנו נספק לה את כל הפרסום  ונשחרר לעולם כולו את נאומיה של הנערה בהם  תחזור המילה כיבוש כיבוש כיבוש בכל משפט שני,

ולמה ככה  למה אנחנו נופלים  למהמורה הבוצית הזאת  בלי להבין שברכה שורה רק בדברים  הסמויים מן העין, 

אפשר  היה אחרי הסטירה המצלצלת  בכל רחבי העולם, להביא אותה לביתה  להזהיר אותה מאוד , להסביר לה שהיא תשב הרבה זמן  בכלא, לגזור עליה מעצר בית, לא יודע אלף דרכים אחרות  ושקטות במקום לבנות לפלסטינים במו ידינו "סטאר בין לאומי" , שינצח אותנו באור ובזיקוקין,  בכל מלחמות ההסברה המעורפלות שלנו, סוף מעשה במחשבה תחילה  

כבר  הזכרתי  את הפתגם  הזה קודם, לא?

אמסלם

יו"ר התנועה למען איכות השלטון, אליעד שרגא, כשנאם בהפגנת השמאל ,תקף את ח"כ דודי אמסלם וכינה אותו "בריון קשקשים, רפה שכל, וזב חוטם" 

דבר ראשון  שעשיתי הלכתי לקרוא  את קורות חייו של דודי  אמסלם כדי לראות אם יש ממש  בדברי אליעד שרגא יושב ראש התנועה למען  איכות השלטון, ושם קראתי

 שאמסלם היה נשוי לרוזי עד פטירתה בשנת אלפיים ותשע, שהוא אב לבן ובת. הוא בעל תואר ראשון בכלכלה ובמינהל עסקים מטעם אוניברסיטת בר-אילן.

וחשבתי על  הקלות בה אנחנו  מקללים קבל עם ועדה אנשים  ,בלי לעשות חשבון, בלי לחשוב שלשון  הרע , זו מארה פוצעת נפש.

 מה זה "רפה שכל"  אתם יודעים  

גם  זה חיפשתי בְמילון אבן שושן , ושם  נאמר רפה שכל הוא חלש בשכלו, לקוי  בהבנתו, 

והאם לחשוב  אחרת ממש שאתה  חושב מסמיך אותך , (אפילו אם אתה יושב  ראש תנועה לאיכות שלטון) ,לכנות מישהו כזה  כחלש בשיכלו,

עומד אדם  על במה למול  אלפי איש ושופך את  דמו של אחר בפרהסיה , ואיש מבין  המפגינים לא צועק לו "איך אתה מעז,"  זו הרי שפיכות דמים

אומרים  שירושלים  חרבה על סיפור  קמצא ובר קמצא, והנה לנו אותו סיפור  במהדורה מודרנית:אבל קודם למקור:

שנים ספורות לפני חורבן בית-המקדש, ערך עשיר אחד מסיבה מפוארת לכל אוהביו. בין היתר, הוא הזמין ידיד קרוב בשם "קמצא". והייתה זאת טעות מביכה של המשרת, שנשלח להזמין את כל המוזמנים באופן אישי, וגרמה לכך שאדם בשם בר-קמצא, אותו שנא העשיר בכל לבו, קיבל הזמנה אישית לבוא ולהשתתף במסיבה.

בר-קמצא האמין כי העשיר מחפש הזדמנות להתפייס עמו. קפץ על המציאה והגיע אל המשתה ביום המיועד.

העשיר ההמום הביט בו כלא מאמין. ואמר לו  לפני כל הקהל אתה לא קמצא שהזמנתי אתה בר קמצא, לשם מה הגעת להפר את השמחה? צא והסתלק מביתי".

בר-קמצא נבוך מפרץ השנאה של העשיר, חיפש דרך להשקיט את זעמו: "הינך צודק; אמר לו ,אך אם כבר באתי לכאן, אל תגרש אותי. אשלם לך במיטב כספי עבור האוכל שאוכל והמשקה שאשתה".אל  תפגע בי אל תעליב אותי.

העשיר לא ויתר: "לא. צא מכאן בזה הרגע".

בר קמצא: ביקש שוב רק אל תגרום לי בושות".אתה מבייש אותי לעין  כל,,,

העשיר (בזעם מתפרץ) אחז את בר-קמצא בידו, וגירש אותו בבוז.

בר-קמצא יצא פגוע עד עמקי נשמתו. 

יותר  מכל פגעה בו במיוחד העובדה כי במשתה ישבו  תושבי העיר וביניהם חכמי העיר ואיש לא מצא לנכון להגן על כבודו. סוף  ציטוט

הנורא מכל, לא  העלבון של העשיר  שגרש את בר קמצא האורח  הלא רצוי מביתו,

הנורא הייתה  השתיקה של כולם  למול שפיכות הדמים, כל  האנשים שישבו שם וראו איך  מלבינים פניו של אדם עדי עפר, לא פצו את  פיהם, שֶפל מוסרי חברתי, מן הדרגה העליונה, שהביא  אחר כך לחורבן עיר ועם.

ולימינו אלה  ובר קמצא של היום,

כמה יפה היה ,כמה יפים היינו כולנו,אם איש  אחד מן המפגינים נושאי הגליוטינות והשלטים  הקוראים לראש הממשלה בוגד,  

כמה יפה ומלא תקווה,אם  איש אחד מהם, צדיק אחד במפגינים נגד!!!, היה צועק לעבר  הנואם, תתבייש!!!.

שמיניסטים

אחת  לכמה שנים  יש לנו שמיניסטים רעשנים, שלא  רוצים להתגייס, וכל כלי התקשורת אצים רצים לראיין אותם, והם  מופיעים הרבה בטלוויזיה , ומספרים שהעוולות של הכיבוש מדירים שינה מעיניהם ,

באחד  הראיונות  שצפיתי בו שאלה המראיינת  את הסרבן המפורסם התורן, מי יגן  עליך אם כולם יהיו כמוך? והוא ענה  זה מטריד אותי פחות , מן העוולות של הכיבוש, 

וחשבתי   על כך שזה תמיד  חוזר על עצמו ואיך שיוצאי  הדופן שבנו מהיותם צעקנים, כופים  עלינו מן רושם מוטעה שהם רבים ,ושיש לנו  בעייה,,

אבל בסך  הכל זה הרעש שהם  מקימים, כי לצורך העניין הפעם  סרבננו הם כשישים במספר.

התיאור המקראי לחטא המתאוננים מופיע בפרשת בהעלותך שבספר במדבר, שם מסופר כי לאחר שעזבו עם ישראל את הר סיני לכיוון קדש ברנע, החל העם להתאונן "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה'".

חשבתם פעם איך  שהסופר המקראי המוטה  בדעותיו, מוליך אותנו שולל , כי  כמה מתאוננים יכלו אז להיות , אולי  עשרה אולי עשרים אפילו שישים כמניין  הסרבנים של אלפיים שבע עשרה ,

אבל  הסופר התנכי מעביר תחושה  שזה העם כולו, "ויהי העם  כמתאוננים הוא כותב,,," במקום אחר:  

בני ישראל שהגיעו לקדש שבמדבר צין, "וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה", ולכן – "וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה": 

שוב  משלה אותנו  הסופר המקראי  שהעם כולו מאשים את  משה 

ועוד מקום:

"ויִלוֹנוּ כל-עדת בני-ישראל, על-משה ועל-אהרן–במדבר.  ג ויאמרו אלהם בני ישראל, מי-יתן מותנו ביד-יהוה בארץ מצרים, בשבתנו על-סיר הבשר, באכלנו לחם לשבע:  כי-הוצאתם אתנו אל-המדבר הזה, להמית את-כל-הקהל הזה ברעב.

שוב כותב  הסופר המקראי  כי כל עדת בני ישראל התלוננה  וצעקה אל משה

ונשאלת  השאלה האם  זה כל העם שהתלונן?,  האם קול ישראל בקוף , הוא  כל ישראל בכף, לא , ממש לא, כי למול המתאוננים  שבעם שהם תמיד קומץ ומתי מעט, יש רובו של עם  שלא צועק ולא מתראיין ,ומתגייס כשצריך, ואיש לא כותב עליו  ואיש לא יודע על קיומו אבל הוא העם האמיתי.

הוא  הקול האמיתי  של כלל ישראל ,מפחיד אותי לחשוב  שבעוד הרבה שנים יהיה כתוב והעם  סרב להתגייס, וזה בהחלט תלוי במי שיכתוב את  ההסטוריה של הימים האלה. 

כך קורה שלמול  שישים הסרבנים שכל הארץ  שמעה את שמעם ונחרדה לזעקתם,

למול  השישים האלה הבודדים כל כך,, שלושה מחזורים  בצה'ל של מתגייסים מדי שנה ,

 בכל  מחזור  אלפים, ובשלושה מחזורים  אלפי אלפים שמתגייסים, בלי  לעשות רעשי כיבוש, והם מתגייסים  לחילות השדה לשריון לצנחנים לגולני לגבעתי  לסיירות וליחידות הקומנדו המיוחדות איש מהם לא  מתראיין , אלא מתגייס בראותו בצה'ל צבא עם ובהתגייסות  חובה אזרחית ובטוי מעשי ללכוד של כלל העם בישראל , הוא בפרוש  הולך להגן על המולדת בצו גיוס אומנם אך גם בצו הלב, בלי הצהרות וראיונות  בטלוויזיה מתוך צורך נפשי להגן על ביתו.

ולא  דיברתי  בכלל על חמישים וארבע  המכינות הצבאיות אליהם מתנדבים כשלושת  אלפים וחמש מאות, בוגרי שמינית  

שבאים לשם קודם לגיוסם, לשנה נוספת בהתנדבות  בנוסף על שרותם הצבאי בן שלוש השנים, שם הם לומדים את  החיבור של הארון היהודי לארץ הזאת ולציונות, מגשימת החזון.  גם עליהם לא שומעים כי הם חדורי אמונה בצדקת דרכם, ואין להם לא זמן וחשק  להתראיין .

עברית

בשבוע הבא יחוגו  מאה שישים שנה להיוולדו  של מחולל השפה העברית אליעזר  בן יהודה זכרונו לברכה, ואין לי ספק  שרבים וטובים ידברו במהפכת השפה אותה חולל האיש  המיוחד הזה.

אבל  אני בחרתי  לספר , על איש  נסתר שזיכרו הוצל באורו  הגדול של בן יהודה איש שתרומתו  לשפה ולמילון של בן יהודה היו משמעותיים , כמעט כמו מורהו,  הגדול והידוע בצדק ,

מה חבל שדרך  העולם היא, שכולנו  מכירים תמיד את בר כוכבא ואת  סיפורי הגבורה שלו, אך לעולם לא נדע  מי היה סגנו, וככה זה תמיד בהסטוריה הנכתבת  ונשארת לעד לדורות הבאים , שאנו יודעים על המוביל  המחולל ,וזוכרים אותו לעד ולא יודעים ולא שומעים מי היו עוזריו  נאמניו תלמידיו, לפעמים גם מוריו,

ואני לכן  בוחר דווקא היום לכבוד יום  הולדתו של בן יהודה הגדול, לספר לכם  על איש גדול אחר אך שהיה צנוע ונחבא אל  הספרים בשם ,משה ניסים, שבמותו אמר על קיברו  בנו של בן יהודה איתמר בן אבי את הדברים הבאים: "משה  אחינו, משפחת בן יהודה שופכת על קברך את דמעותיה היותר  חמות, והיותר צורבות,

אילו  חי בן  יהודה, עימנו  היום, ושמע על דבר מותך  זה הפתאומי, כי אז מת בן יהודה שנית  עם מותך אתה.

מי כמותו  ידע את אשר  היית לו במשך  שתַיים ועשרים שנות  עבודתך בצידו תמיד. יד  ימינו, ועוזרו הנאמן, 

מתוך  כך רצינו  אשת המנוח בניו  ובנותיו, לכבדך בכבוד  היותר גדול שהיה בידינו להעניקו לך ולחצוב לך את קברך, ליד קברו של  אותו האיש, מורה ורב ואב שני שלך למעשה, 

ואילמלא  הצהרתו המוחלטת של כבוד אביך  הישיש, כי רק ליד אבותיך עליך לשכב, כי אז לא זזנו מרעיוננו, דע לך משה, כי  עם מותך, מת בן יהודה בפעם השניה ,(סוף ציטוט)

זה מה שאמר  על האיש הלא ידוע  הזה איתמר בן אבי,בנו של  אליעזר בן יהודה.

מתוך  סקרנות הלכתי  אל הספר "יהודי  המזרח בארץ ישראל " של  משה דוד גאון וחיפשתי שם בדחילו את  שמו של האיש הלא ידוע הזה,כדי ללמוד  מי הוא היה, ושם נאמר: על "משה ברבי יעקב חי ניסים"   שבעודו צעיר לימים, עבד אצל אליעזר בן יהודה כעוזרו ומזכירו, בעבודת  המילון העברי, וכאן בעבודתו ,באו לידי בטוי וגלוי תכונותיו וכשרונותיו,

מחבר המילון  מצא בעוזרו, הצעיר איש  כרצונו, ועם התפתחות המילון, התפתח  גם בר ניסים, והוסיף להשכיל ולהשלים את ידיעותיו בכל  המקצועות הרבים שמפעל ספרותי דורש מיוצריו, 

הוא הראה בקיאות  מופלאה במשנה בתלמוד, בכל אוצרות  השפה והספרות העברית, של ימי הביניים, הפילוסופית  והפיוטית מימי קדם ועד ימינו אלה , כל אלה היו לפניו  כספר הפתוח.

בקיאותו בספרות התלמודית, והמדרשית הפוסקים  הראשונים והאחרונים, הפליאה את כל שומעיו, מה שהוכיח  מעל לכל את זכירתו, של כל ביאור ופרוש שעבר פעם לנגד עיניו,

בכל השנים בהם יצק  מים על ידי אליעזר בן יהודה בעבודת  המילון, הוא התמחה כל כך במקצועו, עד שמחבר  המילון בן יהודה בטח בתלמידו, כי חזקה עליו שלא יוציא  מתחת ידו, דבר שאינו מתוקן.

אחרי מותו  של אליעזר בן יהודה, המשיך  משה ברבי יעקב חי ניסים, את עבודת  המילון באותה התמסרות ומרץ, והוסיף נדבך על גבי נדבך,חיבר פיתקא לפיתקא,

חקר  השלים  מילֵא את  החסר, ובימיו הוציא לאור לבדו עוד שני כרכים, נוסף  על חמשת הכרכים שהתפרסמו עוד בחיי מחברם,

איש ענו  היה, תלמיד חכם  צנוע ונחבא אל הכלים, ונשמתו  המסתפקת במועט, יצאה אל מרומיה  בסידור הערך "סבל". שזו הייתה המילה  האחרונה שלו במילון, והיה בזה מעין סמל ואות לחייו  ואישיותו, השוקדת. על התורה והעבודה,

סוף  ציטוט, 

ואני תמה איך  יתכן שעל עוזרו  הנאמן של בן יהודה איש  לא כותב מאומה ביום השפה העברית  ,איך יתכן, שעל מי שכתב שני כרכים של  מילון בן יהודה ,לא יודעים היום דבר, נכון שבן יהודה ראוי לכל  התשבוחות אבל ראוי גם ראוי משה בר ניסים שבמעמד זה של זכרונו של  בן יהודה יוקדשו גם לו כמה מילים טובות על היותו בפירוש אחד ממחיי שפתנו  בארץ ישראל, ואני לא מדבר על זה בכלל שאין על שמו כיכר או כביש ,רחוב סימטא  ,משעול אפילו גומחא , חבל. 

פינת יעקב פרוינד

מיודענו  יעקב פרוינד  מחייך השפה העברית  כותב לנו כך:

ל"יום הלשון העברית", ביום ב' הבא: העברית שפה קשה ומפרכת, עובדה, שווא, אחרי תנועה קטנה…נח.

"שליש מהישראלים הכירו בני זוג באינטרנט"…כשמייל פוגש פימייל.

כיצד תתפתח המחאה ?! …"אין נביא באירן"

שיר במתנה

ועכשיו  שיר במתנה.

הגשמים  הרבים לוקחים אותי  בשמחה אל הכנרת שאולי  והלוואי נתבשר שמפלסה עולה  עכשיו ועולה,,,

ככה מתחיל להזדמזם אצלי, כמעט באופן לא רצוני, השיר "על שפת ים כינרת, ארמון רב תפארת"…

השיר הזה נקרא "אגדה" וה"ארמון" שעליו כתבו המשורר יעקב פיכמן והמלחין חנינא קרצ'בסקי, הוא בית משפחת טרֵיידל (traidel), שנמצא בכניסה הצפונית למושבה כינרת.

הבית הגדול הזה ניבנה על ידי אבי המשפחה יוסף טריידל, שהיה המודד הרשמי של פיק"א מטעמו של הברון רוטשילד 

ובני משפחת טריידל גרים בו עד היום.

בבית זה הייתה ה"מזלפה", הלא היא המקלחת הראשונה בהתיישבות 

וזה גם היה בזמנו המקום היחיד בעמק, שבו אפשר היה לשמוע מוזיקה מעל גבי גרמופון! 

ב-1914 הגיע הברון רוטשילד עצמו להתארח בבית טריידל, 

בית משפחת טריידל עמד פעם באמת "על שפת ים כינרת", 

אבל כבר שנים שהיא מתרחקת ממנו יותר ויותר… מזל שהשיר נשאר

והנה הוא בביצוע של דודו זכאי!

(שיר – "אגדה "על שפת ים כנרת" – דודו זכאי) 

הפוסט גאון ברדיו 05/01/2018 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

הבקר הודיעו ,שחוק ההמלצות  אושר בתום דיון שנערך שתי יממות, וזה נשמע  כל כך רציני כל כך חשוב כל כך מושקע,,,דיון  בים שתי יממות ואוווווו

אבל  מי שבאמת  יודע על מה נסבו הישיבות  האלה מבין שהן היו כדי בסך  הכל למשוך זמן, כן ממש כך אפילו  במופעי סטנד אפ,

יש  אומנם זכות  לחופש בטוי, שאומרת 

שחופש הביטוי הוא זכות יסוד, הכולל בין את הזכות לקבל ולמסור מידע, ולהשמיע ולשמוע דעות והשקפות באופן חופשי. וזהו  חיוני הן למימושו העצמי של כל אדם והן לקיומו של ההליך הדמוקרטי. חוק שבא בין היתר להגן על זכויות האדם של קבוצות המיעוט.

ונשאלת  השאלה האם  תחת חסותו של  החוק החשוב הזה , מותר לומר  הכל , כולל דברי הבל מעל דוכן  הנואמים של מליאה מלאת צחוקים כאילו אין מחר.

וכך לגרום, לבזבוז  זמן יקר שעולה לא מעט,  כדי להפעיל את מערכות הכנסת  והמליאה מסדרנים ועד חשמל שכולם    נועדו רק כדי למשוך זמן 

ב-45 שעות הפיליבסטר המתוכנן נגד החוק המגביל את המלצות המשטרה.שמענו לכן  ניגונים תימניים, תפילות וציטוטים מכתבי שייקספיר. שנועדו לאותת לתקשורת – ולציבור הרחב – שהחוק להגבלת המלצות המשטרה לא יאושר בלי קרב. איזה קרב  ? לקרוא מעל במת הכנסת את מגילת איכה זה קרב?  

ח"כ יואל חסון, שמשך שלוש שעות על דוכן הנואמים, בהקראת  מסרונים מן הסלולרי שלו זה קרב זה חלק מדיון? 

קינות על חורבן ירושלים ממגילת איכה. בהגייה תימנית.זה קרב? שיחות  על משחק הקלאסיקו בו הביסה ברצלונה את ריאל מדריד.? זה קרב זה דיון? 

חלקים מהמחזה ריצ'רד השלישי של שייקספיר. זה קרב? זה  דיון?

הפיליבסטר לידיעתכם,הינו תמרון פוליטי שתכליתו לעכב הכרעה כלשהי בבית המחוקקים באמצעות שיטות שונות למשיכת זמן. הפיליבסטר הראשון נערך כבר ב-1790, ובמהלך המאה ה-19 התפתח השימוש בו, ונקבעו לראשונה כללים להסדרתו. לקראת סוף המאה ה-19 החלו הפיליבסטרים גם לשאת פירות, כאשר סנאטורים הצליחו באמצעותם לבלום הצעות חקיקה. ולשנות  החלטות . 

סנטורים  הצליחו לבלום חקיקה,…  אצלנו המצב שונה ,אף חבר כנסת  לא יכול לבלום כלום, לא יכול לשנות כלום כי  הכל קבוע מראש וחתום וסגור ונעול הרבה קודם, כבר  בועדות הכנסת, ויש גם קיזוז , בין קואליציה ואופוזיציה  שזה נועל את זה עוד יותר, 

כי אם  חבר קואליציה  לא יכול לבוא להצבעה מכרעת  תמיד יהיה מישהו מן האופוזיציה  שיתקזז איתו, ויפיל על הסף את היכולת הפוטנציאלית  למנוע חוק,   

אז מה נותר לנו פיליבסטר,  שבישראלית זו הצגה של טיפשות,  לאורך שעות ארוכות, הצגה של אווילות  בדרגה עליונה, בה חברי כנסת קוראים פרקים מן  התנ"ך, או מצטטים אס. אם .אסים מן הסלולרי שלהם,  וזה מעל דוכן הכנסת שאמורה להיות המקום המכובד שבהוויתנו  והם עם המשחקים האלה מורידים את תקרתו לרצפה, ששם מחליטים  בין היתר על גורלנו ויום יומנו. הלוואי והחכי"ם היו רואים את  עצמם, בערוץ הכנסת כשהם קוראים אס אם אסים של צופים, הם היו מבינים  מה שאנחנו מבינים שזו הצגה רעה. ואז נשאלת השאלה למה לפגוע בבעלי המקצוע,  בסטנדאפיסטים שזו פרנסתם, הרי יכלו לצורך הדיון המעמיק הזה להביא אנשים כמו קטורזה  ואסייג ויצפן, והיינו לפחות נהנים, לא מובכים אבל לראות אנשים רציניים מדברים שטויות. זה ממש לא מצחיק.

בוטות

כמעט מעניין לעניין  באותו העניין,,,

אני זוכר  בגעגוע את אנשי הטלוויזיה  של ימים עברו שהקפידו על לבושם  , שידעו עברית רהוטה , שהיו חייבים  לעבור הכשרה מקצועית בידע העברית שלהם, אני זוכרים  פזמונים שלא הושמעו מעולם בגלל שגיאה בעברית שהוקלטה  מבלי משים בשיר, אני זוכר מראיינים שהיו דנים עם אישיות בכירה  משהו שואלים אותה שאלות,,, ובאמת,,, באמת,

באמת אני אומר לכם  שאני זוכר באמת….שהיו מנסים  לקבל ממנה תשובות לשאלות ולא רק  להשמיע שאלות!!!כמו היום.

ולמה אני מתגעגע לזן  הזה של אנשי הרדיו והטלוויזיה  כי הוא חלף ברובו מן העולם (להוציא  אנשים כמו אחי מאיר למשל) זן נדיר שלא ישוב  כבר לעולם.(אחי מאיר כבר אמרתי?,)

וזה בעיקר ברדיו,  היום יש רדיו עם תרבות  משלו. בו אם אתה מנומס, רהוט,  מדבר בשקט, יודע עברית אין לך סכוי להיות  בו ברדיו ,באף תחנה כמעט, 

מישהו  כנראה הטעה לחשוב את  ראשי המדיה ברדיו, לחשוב  שרצוי מה שיותר צעקות , מה שיותר  קללות , מה שיותר בוטות, מה שיותר עזות פנים , שאז  מובטחת לך תחנה משובחת רייטינג, של רדיו צעקני, וככל שתפליא בו  את קללותיך מה טוב, ככל שתפליא להכנס במרואיינים שלך, ולקרוא להם הדיוטים ,מה טוב, והם  המרואיינים, כמו מהופנטים, כאילו כישפו אותם קודם, נכנסים למלכודת הזאת , כדי להבין מן  המראיין הבוטה, קבל עם וארץ שהם מטומטמים שלא מבינים כלום.

והם  הרי ידעו  שהם יבעטו  החוצה מן התכנית,  ובכל זאת הם עלו לשידור,  לאלוהי הרדיו פתרונים.

וזו מן  תחושה מורגשת של  אבות מדיה שרוצים ברדיו  גובה עיניים כאילו , רמת שכונה או רחוב עליכ, וזו  התנשאות מופקרת כי הרחוב אליו כאילו מבקשים מן  השדרים המראיינים לרדת אליו ,הוא הרבה יותר גבוה  מן המשדרים הצעקנים,המקללים,

הרחוב בשמו הם מדברים  ושרוצים במדיה כאילו ראי שלו , הוא הרבה יותר  מנומס ושקט , ומכיל ,ועדין והוא פגוע מכך שחושבים שכך  הוא נראה ושזה מה שהוא רוצה לשמוע.

יוצא לכם  להאזין בעת  האחרונה לדיון  ברדיו או בטלוויזיה? אתם מצליחים  להבין על מה מדברים? מה הנושא? מי בעד ? מי נגד?  הרי אין כאן ויכוח בכלל, זו בסך הכל מלחמה על מי נשמע  יותר חזק, 

מי  צועק  יותר גבוה, 

והנושא  אותו מעלים ,או  מנסים להעלות בדיון, שוקע בבליל  של צעקות בלתי נסבלות , שלא לומר נביחות,  וכל הנסיונות שלך להבין על מה מדברים נדון לכשלון,  כי בעצם לא הנושא זה מה שחשוב אלא מי ניצח בקרב המילים, קולו של מי גבר והיה על  העליונה, מי צעק חזק יותר,  

על מה?  פחות חשוב,  תרבות חדשה שבאה מן  הרדיו, מן המקום ,של השיחות  עם המאזינים ששם ככל שתצעק יותר  תקלל יותר תנבל את פיך יותר מובטח  אורך חיים לתכניתך, 

יוצא לכם  לחשוב שם במערכות  הדיונים שלא כולם רוצים לשמוע קללות וצעקות  ושיש כאלה והם רבים שהיו מאושרים לשמוע דעה , להבין  עניין לשמוע תכנית שמביעה דעות, שמעלה את רמתך אל הויכוח  הנשמע ולא מורידה אותה לתחתיות ניבול הפה.

הביטו  בראיון מלפני כמה שנים נאמר  עם אישיות ממלכתית, שאז התואר  הזה עוד תפש והיה משמעותי, ראו את  המראיינים, איך הם לבושים,איך הם שואלים  שאלה כדי לקבל תשובה , ראו איך הם גאים  בתפקיד המראיין,  

היום אתה שואל  שאלה ולא מחכה בכלל  לתשובה כי היא לא מעניינת, המעניין הוא  איך כיסחתי לזבל הזה את הצורה ומה יגידו  החברים בברנג'ה, 

וזה הולך ומדרדר, ואנחנו לפעמים  רואים בחדשות ויכוחים בטלוויזיה של  כוווית למשל שמסתיימים במכות ובזריקת כיסא על ראש  המרואיין, ואנחנו מאוד צוחקים, פרימיטיבים כאלה אנחנו אומרים לעצמנו,  

כדאי שנחדל  מלצחוק , כי זה לפתחנו ממש  מחר מחרותיים יעופו גם אצלנו  כסאות..  

חמאס מתנקם                                        

בעקבות איומים שקיבל חבר הכנסת חזן מהחמאס ומגורמים פלשתיניים נוספים. הוצמדה לו אבטחה, וכל כך למה  כי 

בהודעה שנמסרה מארגון הטרור נאמר כי "אורן חזן ישלם על המתקפה הפרועה והפושעת שלו". חמאס התייחס למחאה שקיים אתמול ח"כ חזן, כשהתעמת עם משפחות של אסירים פלשתיניים שבאו לבקר בכלא נפחא. זאת  אומרת שלפי הגיונו של החמאס אסור היה לו לחזן להפגין את מורת הרוח השוררת אצלנו כאן בישראל , לכך שהם לא מאפשרים שום ביקור , שלנו אצל אסירינו שם, או שום מידע מחיילים שנפלו  בקרב ועודם שם, לנו אסור להפגין כנגד זאת כי אין לנו זכות !!! והם יתנקמו.

והיה גם  בעיתון בעניין  הירי של החמאס עלינו ,  החמאס או הג'יהאד האיסלמי,  או קוקוריקו , מה זה חשוב השם,  הרי מדובר באותם אנשים בסך הכל עם שמות חיבה שונים,

אז היה כתוב שהמודיעין המצרי ניהל בימים האחרונים מגעים עם חמאס, בניסיון למנוע הידרדרות בדרום. 

על פי הדיווח, חמאס השיב כי אין לו עניין במלחמה כעת, אך מצד שני הוא לא ישתוק על "שבירת כללי המשחק" ועל המשך תקיפת אתריו הצבאיים. הבנתם?  הוא לא ישתוק החמאס על שבירת כללי המשחק,

בצה"ל מעריכים: שמתקפת פצצות המרגמה על מוצב צה"ל בגבול עזה היה ה'נקמה' של הג'יהאד האסלאמי על הפצצת המנהרה לפני חודש • 

שתבינו ,הוא לא  ישתוק החמאס על תקיפת אתריו  הצבאיים, שנבין טוב אם לא הבנו,,,,  מנהרה שאנו מפוצצים , שהגיעה מתחת לאדמה  עד ליסודות בתיו,של ישוב יהודי, כדי לשמשה  ביום פקודה למתקפה של חטיפה או כיבוש גן ילדים למשל, זו  היא פרובוקציה שלנו, כן הבנתם נכון פרובוקציה שלנו,ועל זה החמס לא ישתוק,  כי כך אנו משבשים לו את תכניותיו.ושוברים כללי משחק.

חוץ  מזה , שזה  מקומם עד מצחיק, זה מסביר  כמו בהארה , איך מתייחסים אלינו  בממלכת הרוע של החמאס.

זה החל  בהפגזות שלהם  , שמיד ענינו והם  הפגיזו שוב,,, כנקמה  על שהפגזנו אותם, עדיין  לא ברור ,על מה נקם אם הם בכלל  התחילו, אבל די מתאים לצבא שיש לו מדינה , והוא מגיב  כנקמה על תגובה הולמת, ולא מקבל שיש לנו זכות להתגונן, מה פתאום  שנחזיר לו אש תחת אש הרי אין לנו זכות בכלל… 

השלב  הבא הוא  שהם חופרים מנהרות  מתחת לישובים שלנו, וכשאנו  מפוצצים להם אותן הם מאיימים  בנקמה, ואתה שואל נקמה על מה ? הרי  ניסיתם לחפור לנו מתחת לבתינו, ומנענו זאת מכם , אז על מה אתם  מאיימים בנקמה?  

ואז מתבהרת לך חשיבה, לא הגיונית לנו , אך  שהגיונית כנראה להם, הם כנראה מאמינים שאין לנו  זכות להגן על עצמנו ,אפילו לפוצץ מנהרה שהם בנו  כדי לתקוף אותנו משם,  

מי אנחנו בכלל שנגיב?  באיזו זכות אנחנו מגיבים ? הרי אין לנו זכות להיות פה בכלל  על אחת כמה וכמה שניסיון להגן על עצמנו הוא בפרוש פרובוקציה שלנו. ושבירת כללי משחק.כי משחק הוגן  לשיטתם הוא שהם יורים או חופרים מתחת לחיינו ואנחנו מקבלים זאת בהכנעה.

אני יודע  זה לא קל להבין  אבל זה מה שעומד  מאחורי האיום בנקמה על כך  שפוצצנו להם מנהרה.

אפילו ההגנה על עצמנו אינה לגיטימית בעיניהם, איך אנחנו שאין לנו זכות קיום,מעיזים  לפוצץ להם מנהרה שכל כך טרחו בבניתה . באיזו זכות? אז יאללה נקמה!

מה זה ציוני

אחת לכמה זמן מכה צד א' על חזהו של צד ב' ומאשים אותו בהאשמה החמורה מכל "אתה אדוני, אינך ציוני, ולא רק שאינך ציוני אתה גם פוסט ציוני ,וגם אנטי ציוני ,וכל זה בחבילה אחת". לא יעזור לו לאותו אדם שאותו האשימו. בהיותו אנטי  ציוני, יכול להיות שהוא שירת כקצין בצה"ל וחירף את נפשו, יכול להיות שהוא ייצג את ישראל בעולם, יכול להיות שהוא תורם מזמנו ומכספו למען מטרות לאומיות וחברתיות, אבל כל זה לא יעמוד לו ברגע שיביע עמדה מסוימת.הנוגדת את זו של חברו  מהצד הפוליטי השונה, או אז יוטל בו הקלון של "אתה לא ציוני". 

אז הבנתי, מי שבדרך כלל נחשב ללא ציוני זה לרוב ערבי, שהקמת המדינה היהודית הוא לצנינים בעיניו, חרדי שרואה בהקמת המדינה הציונית חטא גדול שהקדים  את חזון אחרית הימים השמיימי, 

ו,,,ובעיקר   בעלי עמדות פוליטיות הנוגדות את  אלה שלי. הימין רואה בשמאל אנטי ציוני, כי הוא תומך בהחזרת שטחי אבות, והשמאל רואה בימין אנטי ציוני כי הוא מתנגד לרעיון השלום במחיר החזרת השטחים. 

מישהו יכול  בהזדמנות זו להסביר לי  מה זה בכלל ציוני?

אני למשל  חושב , לא חושב  בטוח, שאני ציוני  אבל האם כל החברים שלי  מימין ומשמאל מוכנים לאשר לי את זה?

שאני ציוני?

מה זה בעצם ציוני? לכאורה זו הגדרה פשוטה. ציוני הוא מי שמאמין שמקומו של העם היהודי בציון, ומאמין בזכותו של העם היהודי למדינה לאום משלו  בארץ ישראל,

הציונות החלה כתנועה לאומית יהודית תנועת תחייה שמטרותיה היו שיבת ציון, קיבוץ הגלויות, החייאת התרבות והשפה העברית וביסוס ריבונות יהודית עצמאית.

והיא  הגדירה את מטרותיה כבר  בקונגרס הראשון

גאולת אדמות בארץ ישראל

בניית חברת מופת, המבוססת על צדק חברתי ושוויון.

פיתוח ארץ ישראל באמצעות יישובה ביהודים עובדים.

הכנת תשתית מדינית לקראת הקמת מדינת לאום יהודית בארץ ישראל.

עידוד העלייה לארץ וקיבוץ גלויות.

החייאת השפה העברית.

בניית כוח מגן יהודי על מנת להגן על היהודים מפני רודפיהם.

יישום אחדות עם ישראל שיעלה חזרה למולדת האבות מן הגלויות.

כל המטרות האלה הוגשמו, ואנחנו  כאן בביתנו הלאומי שבארץ ישראל ,אז  מה עם הציונות היום?

מה מגדיר ציוני בימינו? מישהו יודע?

אולי היינו  צריכים בעקבות  החלום שהתגשם ומומשה  התפילה "לירושלים עירך  ברחמים תשוב" ואכן שבנו, אולי  חשוב היה להגדיר את הציונות מחדש לאחר  מימושה של הציונות ההיא מימי ההתהוות?

 כי  מה שקורה היום זה   שמתישב בהתנחלות שלשיטתו ממשיך לגאול את אדמות ארץ ישראל רואה מפגין ברוטשילד  לצורך העניין כלא ציוני,

ומאידך התל אביבי שהוריו עלו לארץ  בעליה ב' והוא זה שמפגין ברוטשילד כנגד השחיתות השלטונית, לשיטתו רואה במתנחל לא ציוני ,שרק  מפריע לציונות להתבסס בארצה.

כנסת ישראל לצורך  העניין הייתה אמורה להיות התחליף לקונגרס  הציוני כדי להגדיר מחדש מהי הציונות שלאחר שיבת ציון ובית  לאומי שניתן כבר ליהודים,

 במקום זאת נראה שהתפצלנו לאלפי חלקיקים עד כדי כך שאיננו מסוגלים להגדיר באופן מוסכם מהו ציוני? יכול להיות שעצם ההגדרה גורמת לכך שרבים  בארץ הזאת ביתו הלאומי של העם היהודי, אזרחים ישראלים טובים ותורמים , מרגישים בחוץ, גם אם הם רוצים את הטוב ביותר למדינתם, לארצם ומולדתם? 

וחשבתי על המילה  הידועה פטריוטיות רגע לא להבהל… כי פטריוטיות היא, שם כולל לאהבה ונאמנות שאדם חש כלפי המדינה בה הוא חי. גישה זו מתבטאת במסירות, נאמנות ומוכנות להקרבה למען המדינה. הרגש הפטריוטי נובע מהרגשת זיקה, שייכות, הזדהות ומחויבות. פטריוטיות קשורה בתרומה של אזרחים למדינה בה הם חיים, ולתחושת הקולקטיב והסולידריות.

מה אם היינו פשוט אומרים "פטריוט ישראלי". אחד כזה שחש שייכות למקום הזה, לחברה הזו? הרי כל אחד מאיתנו יכול להיות כזה בעצם. 

סתם חומר  למחשבה  

עכשיו  יבואו כאלה שיאמרו לי  שבגלל שאמרתי את הדברים  האלה אני לא ציוני,,,, אבל אני כן. ציוני וגם  פטריוט.

גרמניה

בשנת   אלף תשע מאות שישים ושמונה,  כמעט עשרים שנה "אחרי" ,,,

נו,אחרי,,, שגרמניה הפכה  אחרת,,, הייתי בברלין ששם  נערכה הקרנת בכורה של הסרט "כל ממזר מלך", 

והייתה שם  תחושה בלכתך  ברחוב הגרמני, שהארץ הזאת ממנה בא לנו  אסוננו הגדול בהסטוריה, שרויה בחרטת  עד , על מה שעוללו אנשיה לעולם בכלל , וליהודים  בפרט, לא הייתה אז שיחה שהנושא לא עלה , לא היה מקומי אחד  שפגשנו שלא הרכין בפנינו את ראשו ,ואמר מיד כמה נורא ועצוב…

והיה נער  זוהר אחד ישראלי לשעבר  שהיה מלך מועדי הלילה של ברלין באותה תקופה שארח  אותנו ביד נדיבה , וביום שלפני הבכורה הסיע אותנו ברולס רויס שלו, ליכטה שלו , כדי  לשוט להנאתנו, באגמים בהם ברלין משופעת, ובילינו על היכטה והיה נעים , ורוח קלילה ליטפה אותנו  ואת מחשבותינו, ואז רצינו להיכנס למזח אחד , כדי לבלות בו את ארוחת הצהרים, וממש על המזח ישבו  בני נוער במספר די מאיים , וצעקו לנו "יהודים החוצה" הם צעקו זאת כמובן בגרמנית שהזכירה לי כיהודי  מישראל , משרפות לא פחות,  

נער  הזוהר היהודי ,מלך מועדוני הלילה  של ברלין, שנהג את יכטתו, לא התרגש  במיוחד ,אפילו חייך כאילו ראינו גירפות  בסאפארי 

וסב  עם הסירה לאחור  למצוא לו מזח אחר  , בסוף מצאנו מקום בלי  שצעקו לנו "יהודים החוצה" והעניין נשכח  , ואני נותרתי עם הצעקה וחשבתי כבר אז,,, מה יש ליהודים  לעשות בגרמניה , למה להיות שם מה לא הספיק מה שהיה?

השבוע היה סיפור אחר  אבל זהה, וראינו את זה בטלוויזיה שגבר גרמני תוקף בעל מסעדה יהודית, וצועק עליו "אתם לא שייכים לכאן יהודים מסריחים, בעוד עשר  שנים אף אחד מכם לא יהיה כאן". כולכם "תגמרו בתאי הגזים" ושגריר ישראל בגרמניה ומנהלת הרובע שבו הייתה התקיפה הגיעו לביקור תמיכה והזדהות. ובעל המסעדה: סיפר,"שתקיפות אנטישמיות כאלו קורות על בסיס יומי" 

  ושוב אני שואל  למה אנחנו חוזרים לשם, ,מה יש ליהודים לעשות  בגרמניה למה הם לא באים ארצה, כן אני יודע שזו  שאלה פשטנית כמעט חסרת אחריות ,וגרמניה אחרת, וכספים  שהם משלמים לנו, וצוללות, והכל אני יודע, אבל למה לחזור  לחיות שם, הדגש על הלחיות.

הרי  גרמניה יותר  מתורבתת , מזו  שהייתה לפני המלחמה ,(לפני שהם  חיסלו עָם בתכניות רשומות בקלסרים),,, גרמניה נאורה מזאת כבר לא תהיה ,

ובכל זאת קרה מה שקרה , למה  יהודים חיים בארץ הזאת , כשיש כבר ארץ ישראל. למה לאתגר  את ההסטוריה כדי לראות אם היא מסוגלת עדיין, לשחזר סיפורים  מן העבר.

הפוסט גאון ברדיו 29/12/2017 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

הייתי מאוד  מתוח אמש , כי לא  ידעתי מה יחליטו באו'ם  על ירושלים בירתי, לא ידעתי  אם אחרי ההצבעה , עדיין תיוותר לי  בירה, או שאצטרך לחפש לי בירה אחרת, זו  החלטה של האו'ם אתם יודעים זה לא צחוק. ולא  כצפוי הצביעו נגד ההכרזה של הנשיא האמריקאי, ועכשיו  אין לי שוב בירה עד שהאו'ם יחליט אחרת. 

עכשיו קצת הסטוריה,שלא  יזיק לדעת: דָּוִד בֶּן יִשַׁי או דָּוִד הַמֶּלֶךְ כמו  שאנחנו קוראים לו כבר כמה שנים טובות, מָלַך בירושלים משנת אלף וארבעים  לפני ספירת הנוצרים, דוד היה המלך של ממלכת ישראל המאוחדת ומייסדה של שושלת בית דוד ששלטה בממלכת יהודה במשך כ-420 שנה עד חורבן הבית הראשון.

מוחמד בן עבדאללה בן עבד אל-מוטלב, הידוע כמֻחַמַּד חי בערך בשנת  חמש מאות שבעים לספירה, כאלף וחמש מאות שנים אחרי דוד, והוא מייסד דת האסלאם. ונחשב במסורת המוסלמית לאחרון ולחשוב ביותר מבין הנביאים. 

בעקבות  ההחלטה החשובה אמש  באו'ם בעניין מעמדה של  ירושלים וזיקתה לעם היהודי, אני מציע  עוד כמה נושאים לדיון והחלטה, נושאים השנויים  במחלוקת ,,, לפחות כמו זו שירושלים היא הבירה של העם  היהודי 

אני מציע  למשל דיון על  המשפט "ואף על פי כן  נוע תנוע" שגלילאו לחש בינו לעצמו  לאחר שהאינקוויזציה ביקשה ממנו לחזור בו  מן השטות בדבר העולם שסובב סביב השמש ,

יש לדון  בכך כי אולי  בכל זאת העולם עומד  על משטח ישר הנישא על  גב ארבעה פילים,  

אני חושב שזה נושא שנוי  במחלוקת לפחות כמו ירושלים  יהודית, 

נושא נוסף ראי לדיון הוא עקרון הכבידה העולמית של ניוטון. בו כדור הארץ מפעיל כוח משיכה גדול על הגופים הנמצאים סביבו. אני מאמין שזה גם נושא  לא ברור הראוי להצבעה באו'ם

חוק  הכלים  השלובים בו  גובה פני נוזל מסוים בכלים שלובים ישאף להיות שווה.

לא  בטוח שזה חוק נכון  וראוי לדון בכך,במסגרת  האו'ם ולהביא להצבעה,

נושא  נוסף לדיון  אחרי הבירה היהודית כן או לא ,  הוא משפט פיתגורס, אותו משפט מפורסם בגאומטריה, המתאר את היחס בין שלוש צלעותיו של משולש ישר-זווית. המשפט הרי קובע כי "סכום שטחי הריבועים, הבנויים על הניצבים במשולש ישר זווית, שווה לשטח הריבוע הבנוי על היתר"  מי אמר מי קבע? באיזו זכות? 

ואיפה מקומם של הפלסטינים  בתמונה? (צריך לדון בכך אם  יש אמת בקביעה ולהצביע בעד או נגד,

אפשר להעלות גם לדיון אם  היהודים הם בכלל יהודים או בני עם  אחר, 

והאם  ירושלים  היא בכלל  במקומה או שמא   הזיה של סידורי תפילה יהודים. צריך להביא לדיון  ולהצביע,

ולהעלות להצבעה   אם פריס לונדון וושינגטון ורומא הן בירות לגיטימיות  של הארצות בהן הן נמצאות, אולי לא? צריך לדון…

זהו לעכשיו , בשבוע  הבא נביא עוד נושאים הגיוניים   השנויים במחלוקת, לדיון באו'ם ,שאיננו שנוי  בשום מחלוקת.  

הנביא עמוס

הנביא  עמוס אמר  פעם " והַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם, כִּי עֵת רָעָה הִיא" והוא  מסביר גם למה, "כִּי יָדַעְתִּי רַבִּים פִּשְׁעֵיכֶם וַעֲצֻמִים חַטֹּאתֵיכֶם" והמשכיל שיודע  או מבין את המצב לאשורו ,מוטב לו שישתוק כי לא יעזור לו מאומה אם ידבר , במילא לא יאזינו בעת  הזו לדבריו…עת רעה כאמור.

נזכרתי  בנביא עמוס  ובמשפט הזה , כאחד  השומע שלוש פעמים ביום, מזה כמה שנים כבר, את  המשפט הידוע…שהחקירות עומדות להסתיים בזמן הקרוב, ואני שומע  את המשפט הזה,מכל תחנה אפשרית , ברדיו , ובטלוויזיה ועל אחת כמה וכמה  בכל עיתון יומי ושאינו יומי, על חקירות שהנה הנה מסתיימות (עוד אחת שתיים  בעניין אלף, עוד שלוש ארבע בעניין אלפיים וזהו,,, עומד להסתיים,,,, ואז כתבי  אישום עם המלצות משטרה מרשיעות , בדרכן ליועץ המשפטי, 

וכל  במת תקשורת אפשרית,  מרמזת בביטחה שאין לה עוררין, עדויות נחרצות! הוכחות!  קבלות! ,הקלטות!, רישומים,! שיחות , עדויות, העניין סגור ומסוגר

וכל זאת  מאידך…

כשמחד…

אני שומע כל  העת "שאין כלום , כי  לא היה כלום , לכן לא יהיה כלום", ואני מוצא עצמי כבר יותר מדי  זמן ,עומד בתווך שבין הכלום!!! הנחרץ לבין האשמות בטוחות, שאין עליהן ערעור,  ואני מודה שאני לא יודע מה לחשוב.

כי אין לי אף  חבר במשטרה ולא  בפרקליטות, ולא אצל  היועץ המשפטי ואני נשטף עד נפש ,בים של  אינפורמציות בדוקות לכאורה, ים של עדויות מוכחות לכאורה,  למול "שום כלום" לכאורה. 

וכאחד  שלא יודע כלום  מניעים אותי כמו  בערסל שנע מהכא להתם  מביטחון באשמה שאין עליה ערעור,, לערעור של צעקה הזועקת   עלילה.

  לא יודע מה להחליט , לא יודע  מה האמת, לא יודע אם יש אשמה או אין , כי עדיין  לא שמענו דבר מאף אחד מוסמך כמו יועץ משפטי או שופט שאמר או  הצהיר אכן כן יש אשם ,

ובהתחשב  בעובדא שכל  מה שאנו יודעים  היום זה שום דבר מוסמך  או בטוח, אלא הבזקים ממלכת  הליכאורה, וההדלפה, המוטחים עלינו,  כמו גשמי ברכה 

או  קללה 

(תלוי  מי המאזין),,, על ידי  הפרשנים הקריינים הכתבים לענייני, שנראים ונשמעים יותר ויותר,,, כברי  פלוגתא , ופחות כמדווחים .                                      

ואלפים ,בארץ  הזאת אלפי אלפים  מביעים דעה ,דעה נחרצת, לא כי  הם יודעים משהו, אלא שהרהורי ליבם  ונטיותיהם הפוליטיות, מכוונות את מחשבותיהם, אבל הם לא יודעים כלום. לא כי אין כלום , אלא כי איש  מוסמך עוד לא אמר כלום ,

אז זה מה שאעשה  בים האינפורמציה  שאין לי לגביו צל צילו  של אישוש ממלכתי מוסמך, מה שאעשה  אם איני רוצה לומר משהו שאתבייש בו אחר כך,  כשנדע כבר מה באמת יש או אין,

אני אמתין  בסבלנות ואשתוק, עד שמישהו מוסמך מבית  המשפט, יאיר לי את האפלה הגוברת במחשבותי. 

ויגיד לי  אשם או לא. עד  אז לא אומר מילה,  שוב כי אני מודה באשמה ,שלהבדיל  מאלפי אלפים אחרים שיודעים הכל,,, אני באמת לא יודע כלום.

הנערה הסוטרת

חייב לציין בעצב  שהתמונות של ג'יפ של  צבא או מג"ב, כשהוא בורח  מילדים שזורקים עליו אבנים, הולכות ומתרבות, והן  תמונות לא רק מביכות ומקוממות , הן גם פועלות פעולה ישירה של  אות וסימן למיידי האבנים ,ההולכים ומתרבים, שזה אפשרי ,לזרוק אבנים  על חיילים, כי יש מצלמה בשטח.וכי החיילים שלנו כך הם מפרשים זאת,(מיידי האבנים) יראים יותר מכל כלי נשק אחר  , מכלי הנשק החדש הקרוי מצלמה. שזה כלי נשק משמעותי שתחמושתו נקראת "מה יגידו"

הקרב האחרון  שבו שוב ניצחה המצלמה  עם ה"מה יגידו " הקטלני שלה. היה לאחרונה עת  קצין וחייל עמדו למול קבוצת נערות ואישה מבוגרת,  כשהנערות סוטרות להם ,על פניהם, בלי בושה ופחד, כי זה להזכירכם  מצולם, והם גם הקצין גם החייל, שבידיהם נשק צהל"י בלתי יעיל ובלתי משמעותי  בסיטואציה כזאת , בסך הכל מנסים להימלט מן הסטירות, באיפוק לא אנושי לגילם. כי  אם זה היה קורה להם בשכונה שלהם בביתם שבארץ כשהם בלי מדים,,,הילדה הסוטרת הייתה בבית  חולים היום.

עכשיו  אם זה היה קורה בנורווגיה  זה היה מאוד מרשים, והחיילים  האלה היו מקבלים את אות האיפוק  בשל עוצמתם הנפשית. אבל כאן אצלנו  במזרח התיכון בו איפוק מזוהה כחולשה זו  חרב פיפיות, האיפוק הזה מתורגם לפחדנות מצולמת  שמתפרסמת ויראלית בכל העולם ולא רק שאינה מעוררת  כבוד אלא מעוררת עוד נערות לבוא ולסטור לקציני צה"ל  בחופשיות כי יש מצלמה בסביבה ומאומה לא יאונה להן.

עומדים קצין וחייל עם נשק בידיהם קפואים מאימתה של מצלמה ,וחוטפים  סטירות מנערות שברחוב. 

מה דעתכם  זה היה עובר  אצל חייל פלסטיני,?  זה היה עובר אצלנו באיפוק  אם מישהו היה סוטר לשוטר ברחובה של עיר, אז למה כאן  זה אפשרי?

האם לא ראוי היה (לא למען הסרט הזה שבודאי  היו עורכים אותו, ומורידים ממנו את הפרובוקציה  המקדימה) לא ראוי היה למען החיילים שבשטח, שרואים את  מפקדם חוטף סטירות ,ושותק !לא ראוי היה למענם,,, להחזיר  סטירה אחת,,,קטנה,,,לא כואבת אפילו, אבל תגובה לזלזול,  

אמירה שהמצלמה  אומנם פה , אבל גם  אני פה בתפקיד חייל , שנשלח למלא  תפקיד של חייל ולא תפקיד של דחליל.

חשוב שיהיה לנו ברור  שאם זה בא מתחושות מובנות  של חוסר צדק או זכות מוטב לא להיות שם בכלל,

אבל  אם אנחנו שם  כי צריך להיות שם  כי כך החליטה המדינה , ושלחה לשם  את צה"ל, (כדי לעשות חיפוש, בביתם של  מחבלים) אז אסור לסטירה כזאת שתתקבל כי היא  סטירה לצה"ל כולו, ועימו לכל העם בישראל ששלח אותם לשם  

וכשאני מעמיד  שני צילומים אחד למול  השני  

זה המראה  חייל שנותן  סטירה לנערה בשטחים,  באמצע חיפוש, אחרי שהיא  סטרה לו,  

מעמיד זאת למול צילום של  נערה שסוטרת לחייל והוא לא מגיב רק נמלט  ממכותיה… את צילום "המה יגידו" הראשון זה שהחייל מחזיר לה סטירה . אני אוהב יותר.

ירידה במוטיבציה

צה"ל הוקם כשבועיים לאחר קום מדינת ישראל, תוך כדי קרבות מלחמת העצמאות. הממשלה הזמנית החליטה על הקמתו וראש הממשלה, דוד בן-גוריון חתם על "פקודת צבא הגנה לישראל ופרסם "פקודת יום להקמת צבא הגנה לישראל.

הפקודה הגדירה את  צבא ההגנה כצבאה של מדינת ישראל, והארגון שנועד לשמירת ביטחונה ריבונותה. ועל קיומה של מדינת ישראל .

זהו צה'ל שלנו  והוא צבא העם, שהמשרת  בו חש שליחות , כך היה תמיד,  ולכן הוא מן הטובים שבעולם, כי  חייליו מגנים על ביתם ומשפחותיהם.

לאחרונה היה בעיתון, שצה"ל מתמודד עם תהליך רב-שנים של ירידה במוטיבציית הגיוס ליחידות השדה, 

כי בצל ההשקעה בתהליך האיתור, ובאופן התגמול,האחר, למתגייסים ליחידות מיוחדות וטכנולוגיות, קופחו במובן זה היחידות שמהוות את ליבת צבא היבשה. הטיפול במשבר המוטיבציה נמצא אמנם באחריות הצבא, אך מדובר גם באתגר חברתי מהמעלה הראשונה.

כבר בהיותו מפקד עוצבת הגליל הזהיר האלוף הרצי הלוי מפני הקצאת כוח האדם האיכותי בעדיפות לתפקידי מודיעין וסייבר, העשוי לגרום לכך שצה"ל יהיה עלול  למצוא את עצמו בעתיד עם מפקדי פלוגות וחטיבות פחות טובים. 

מסתבר שאט אט שונו לנו פניו  של צה'ל צבא העם בחלקו ,ויש לא  מעט הרואים בו קורס הכנה בן שלוש  שנים למקצוע בו יעסקו בעתיד, וזהו שיקוף מדויק  של החברה בה אנו חיים שיותר ויותר מעמיד את האינדיבידואל  ומאוויו מעל לכל,

אט אט  אנו הופכים  חברה, שסוגדת ליחיד  על פני היחד, שמאמצת את האינדיבידואל,  ומעמידה אותו בראש סולם העדיפויות החברתי, חברה שמאמצת  סולם ערכים שונה מזה שעליו הושתתה פעם המדינה, סולם ערכים  חדש ומתחדש, שקובע שבכל מקום שיש בו התנגשות בין הכלל לפרט, טובת  הפרט קודמת.

ואם  טובת הפרט קודמת, אז  באמת למה תותחנים ? או שריון ? או  צנחנים? שאין מה לעשות איתם בַאזרחות  כשיש שמונה מאתיים שמכינים לסטארט אפס,  ואקזיטס של מיליארדים ?

 ועוד מקבלים זאת בחינם  מהצבא.

בסופו של יום, עם כל  הסייבר וטובו ומעלותיו, אם לא יהיו  לנו החיילים שבאים במרוצה ,מכל פינה שבעולם  ובארץ,,, ועולים על הטנקים ומסתערים קדימה בגופם ורוחם, צה'ל  שלנו יהיה אמנם צבא מתוחכם עם גאוני סייבר אבל ברוחו, פחות צבא ההגנה  של ארץ ישראל.

עכשיו  משהו שלכאורה לא שייך  אבל מאוד שייך, ונגיד שזה כך ,וזה המצב  למה זה מתפרסם,? סיפרתי לא פעם על האגדה אברהם ארנן  בוראה של סיירת מטכ'ל שהיה בדרכו לירושלים והיו שואלים אותו לאן הוא נוסע  היה עונה לחיפה כי לא הכל צריך לדעת.

ואני ומחשבותי  ההולמות את ימיו של ארנן,  ועוד יותר אחורה, זוכר את  "אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצות אשקלון, אני קורא את  הנאמר ומעי מתהפכות כשאני חושב על החמאסניק שמראה את הידיעה  למפקדו ושניהם עולזים שהמוטיבציה בצה'ל יורדת למה שיידע למה שנספר לו?

טוב אז לפחות  כדי לאזן את התמונה  הנה אני מספר לחמסניק שמעבר לגבול,שאני יודע  על התגייסות טוטאלית ,ונהירה עצומה ומתמדת ליחידות  הקומנדו והסיירות, ורק אתמול בדרך להופעה הוציא מכיסו יוסי גרושקה  מוסיקאי מחונן בתזמורתי , את מה שהבן שלו טל שמו, כתב בשמירה, טל גרושקה הוא  בסיירת עורב של הנח"ל , אז אם יש לנו כאלה כמו טל, שרואים בצה"ל שליחות ולא גלשן אל עבר מקצוע לחיים , שידעו שהם הרוב ,וזה מה שכתב  הבן של גרושקה בשמירה,בין היתר:

מה זה להיות ציוני 

באמצע  השמירה מתיישב אני,\ותוהה עם  עצמי, מה זה להיות ציוני\הגדרה מסובכת  לא משהו רגיל\אז חדל הקשקשת, מוטב שאתחיל\ זה התחיל  מזמן,,,לפני שלושת אלפים שנה\כשלבני ישראל הייתה בראש תמונה\של  עליה אל הארץ , הכל כך מובטחת\שנחשבה ליפה , אך לא כל כך מאובטחת\

כאן ממשיך טל  בשירו היפה, ומספר את קורות מסעותיהם של בני ישראל לאורך  הדורות, ואני מקצר ברשותו ומגיע לעיקר…

והוא ממשיך וכותב

לחמנו נאבקנו  על זו המדינה\ויצאנו  כשידנו על העליונה\הקמנו  ערים כבישים יערות\ונולדו ורבו כאן  הרבה משפחות\והנה אני כאן במגדל השמירה מאוד חייכני \,תוהה לעצמי  מה זה ציוני?

אז לפני הכל  בראש ובראשונה\ציוני זה אחד  שאוהבת'מדינה\ציוני זה אחד שמשרת בצבא, שלא משלים עם רוע \אלא רק עם אהבה\שנשאר כאן בארץ  ולא עובר לברלין\למרות שמחיר הדירות שם מאוד מאוד מזמין

אז  מה זה בכלל להיות ציוני\לכבד כל  אחד ימני או שמאלי\

כי כולנו ביחד  יוצרים עם אחד\וחשוב יותר  מכל שיהיה מאוחד\

זה לחוג את החגים של העם  היהודי\ששונה מכולם והוא כל כך  ייחודי\

ציוני זה אחד שאוהב את הנוף\שבורכה בו ארצנו  מכאן עד אין סוף\שכשיש חנייה צועק"יש אלוהים"  כשאין חניה צועק"רק אותנו דופקים"

בקיצור  ציוני זה לאהוב ת'מולדת,\שבעיניו מכולן  היא הכי מיוחדת\וכאן אני כותב ממגדל השמירה\ומרגיש ציוני  במלוא ההכרה\

זה השיר ,של טל גרושקה מקורס מכ"ים סיירת  עורב, לכן באשר למוטיבציה היורדת כביכול בצה"ל,,,  אפשר להרגע.

אלי גיל

אלי  גיל שהלך לדאבון לב   השבוע לעולמו היה חבר  שלי, ודומה שאין אחד בארץ  שלא יכול לומר את המשפט הזה על אלי, כי "דאוד" היה חבר של  כולם, חבר באמת.

להצמיד לשמו של  אלי גיל, את המילה ז"ל זה משהו  שאיננו מתקבל על הדעת,

לומר שאיננו איתנו עוד ,,, זה "אוקסי  מורון", משמע דבר והיפוכו, כי אלי (הלו הוא "דאוד"בפי רעיו),  מראשוני סיירת מטכ"ל, היה הדבר הכי חי שהסתובב ביננו, הכי חי, הכי שמח, הכי  מחייך שבתבל.

 מעולם  לא נתן  למצוקות היום  יום להעכיר את רוחו,  ולשאלה מה שלומך הייתה לו רק  תשובה אחת נהדררררר!

ואני שידעתי לעיתים  על לחצים, ובעיות של  מחיה ,איתם בלא ברירה, היה חייב להתמודד,  הייתי נפעם לתשובה הזו החוזרת ונשנית ,נהדר, תמיד נהדר,  תמיד טוב , תמיד דבש!

כי  הוא באמת  חי ,

חי מאוד,,,

כל  רגע מן  הרגעים , כל עוד  נשמה באפו… חי בתודה  גדולה על החיים, אותם מיצה עד תום, בלי  להשאיר חריץ ולו קטן ביותר לעצב וצער.  

אופיו זה הוביל אותו לאחת מיחידות העילית של צה"ל, שם נדרשים לחשוב מחוץ למסגרת. בגיל שמונה עשרה, התגייס לנח"ל ונחשב ללוחם מצטיין, אולם במהלך שירותו הורד בדרגה וננזף בהוראת הרמטכ"ל משה דיין לאחר שהשליך אבן על מכונית שלא עצרה לו בשעה שהמתין לטרמפ בדרכו הביתה בקיבוץ.

זה מה שהביא אותו ברבות הימים אל  הקבוצה הנבחרת הזאת שקראו לה בדחילו סיירת מטכ'ל.

שנים אחר כך הוא בנה את  ביתו עם חברים מן הסיירת, שבאו  לעזור לו כי דאוד ביקש,  

וכשביקשו  מן העירייה  להרוס לו את הבית שבנה , מאחר ועמד  בנתיב של כביש עתידי, הוא קרא לאותם  חברים מן הסיירת, שבנו איתו את ביתו,, והודיע לעירייה "שלאלי גיל  לא הורסים כלום , הוא הורס לבד",,, 

 ובלילה אחד  נורא מלילות , כשחיוך  על פניו , וכל חבריו לידו ,הוא הדליק  מדורה כמו בימים הטובים , למען ה"שירה בציבור" אחר  כך חילק לכולם פטישים גדולים וויסקי, וביקש שכל אחד  בתורו יהרוס קצת מביתו,  

וככה עד  הבוקר תוך  כדי שירה וזכרונות  על עלילות עלומות של מעבר לגבול, היה "העקוב למישור", מוכן  לפקחי העירייה שהתכוננו ליום קשה,  

למרבה הפלא  נתקבלו הפקחים  בשירה , על ידי החברים של  אלי גיל מהסיירת, כשלא נותר להם שום בית  להרוס.

את שאר  הימים חי  במשאית, שהפכה  לבית, ולכל מבקריו  סיפר ש"הכל דבש"

לא הייתי עימו באף  מבצע ,לא הלכתי איתו  בשום משעול, מעבר לגבול, תחת רישומה של  אחוות רעים לקרב ,שכל כך איפיינה אותו ואת חבריו הלוחמים.

ואפילו שכך  הוא היה מטובי  חברי, כי אלי היה  החבר הכי טוב של כולם.

הוא  היה חסון,  וחזק ,מן צוק  שכזה ונראה היה שהוא  "ניצחי,"  

וכשגם אנשים  כמו אלי הולכים אל  האָין, אתה מבין טוב  יותר שנצח זה רק לשירים, 

הוא יהיה חסר  בנופה של הארץ  הזאת שכל כך אהב, ובליבותיהם של  רבים מאוד שאהבוהו בכל מאודם, יהי זכרו ברוך.  

פינת יעקב פרוינד

לפינת מחייך  השפה העברית מיודענו יעקב פרוינד,

בעניין  הקצין והנערה הסוטרת:

הענשה או הבלגה, היש ביניהן…סטירה ?!

לצערנו, אקטואלי תמיד: הנגישות לנכים, במקומות ציבוריים, שערורייה…מהמדרגה הראשונה.

מוזר, כשחשבון הבנק מסודר, הצ'ק…פרוע …ודווקא כשהצ'ק אינו פרוע, אומרים עליו…שחזר למוטב.

ולשיר  במתנה 

שיר במתנה

"שיר השומר", 

המוכר יותר כ-"מעל המגדל סביב אשקיפה…"  

נכתב להצגת חנוכה 

שהועלתה בסוף שנת 1939 במוסד החינוכי בקיבוץ משמר העמק.

השיר נכתב על ידי שני חברי הקיבוץ: 

עמנואל לין (לינקובסקי), שהיה האחרָאי על התרבות במשמר-העמק 

ובנימין עומֵר (חתולי), שהיה מורה למוזיקה ולזימרה בַמוסד החינוכי 

ובנו הוא המשורר ואדריכל הגנים הלל עומר, הלא הוא – ע. הלל… 

למרות שהשיר הזה נכתב כאמור להצגת חנוכה,

שורת הפתיחה שלו הפכה אותו למזוהֶה בעיקר עם תקופת "חומה ומגדל",

נשמע אותו היום בביצוע חנן יובל!

הפוסט גאון ברדיו 22/12/2017 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

קשה בארץ, בתכנית  אקטואליה ,כשכל יום  קורים בה דברים חדשים ,  שכל שעה מישהו אומר משהו חדש, 

בראשית השבוע למשל, אמר  שר הביטחון משהו לא רציני על ואדי עארה , וכבר היום יש תחושה  שהוא אמר זאת לפני שנה, אבל כתבתי כבר…השקעתי…אז הנה אני קורא מה שכתבתי:

על רקע ההפגנות, בעקבות הכרזת  הנשיא טראמפ בדבר ההכרה בירושלים כבירת ישראל. אמר  שר הביטחון , האיש השני בחשיבותו בממשלה שלנו, לאחר  ראש הממשלה, הוא אמר "כי אנשי ואדי חייבים להבין שהם אינם רצויים כאן". הם חלק  מרמאללה…

וחשבתי  שעוד לא קם  איש שמאל , בכל  הדורות , שהעז לוותר כך  על שטח ריבוני ישראלי כמו  שר בממשל ימין, ,והנה זה קורה דווקא עם  שר שנחשב עד היום לימני.ימני קיצוני אפילו , והוסיף ואמר  שר הבטחון של מדינת ישראל השני בחשיבותו לאחר ראש הממשלה, שיש "להחרים את יישובי ואדי ערה ,אין לאנשים  האלה ,מה לחפש במדינת ישראל", 

ואני זוכר  כשמונה מר ליברמן לשר  הבטחון, היו כאלה שאמרו  שהמשרה תמתן אותו, ומה שרואים  משם (כלומר מספסלי האופוזיציה ,ששם  אפשר היה להרוג את הניה בדקה…) רואים  אחרת מכאן , משמע מספסלי הקואליציה המחייבים  הגיון אחר ומתינות וראיית מכלול התמונה.

לעומתם  היו כאלה שאמרו  ,אתם עוד תראו ש"האיבט"  יצא לו פתאום החוצה בלי  שתהיה לו על כך שליטה ולרוע המזל  צדקו מנבאי האיבט המתפרץ.

"אין לאנשים  האלה מה לחפש במדינת  ישראל הם חלק מרמאללה  אמר שר הבטחון, ובבת אחת שלל אזרחות בהבל  פה והביא לנו עוד פליטים חסרי אזרחות, למרכז הארץ.

אז  נלך אל  ההסטוריה כדי  להבין איזה חלק יש להם "לאנשים  האלה" כדברי השר במדינת ישראל אם בכלל.

לאחר מלחמה  השחרור, צורף אזור נחל עירון הוא ואדי עארה, לשטחה של מדינת ישראל על-פי הסכם שביתת הנשק עם ירדן צורף  בחוזה חתום ומוכר על ידי האומות.

וזאת תמורת ויתור על דרום-מערב הר חברון. מדינת ישראל רצתה להשיג אז בתום  המלחמה,שליטה על מעבר עירון הוא ואדי עארה, כי הוא היווה ציר מרכזי ממישור החוף אל הצפון, 

סיפוח ואדי ערה שהתקיים ב־1949 הוסיף למדינת ישראל הצעירה 30 כפרים ששכנו בצד המערבי של הנחל והכביש, ובהם כ-40,000 ערבים. 

התנאי שהוצב על ידי האומות המאוחדות להצטרפות האזור, והאנשים שבו  לישראל כאזרחי המדינה שקמה,(כן כאזרחים שווים כמוני כמוך וכמו כל שרי  הממשלה שלנו,) התנאי היה אז שהמדינה תאפשר איחוד משפחות ערביות, שבמהלכו יהגרו ויתאזרחו ערבים מאזור השומרון אל ואדי עארה, וכך במסגרת הסכם זה  נוספו לישראל עוד כעשרת אלפים ערבים. 

כעשרת אלפים  אזרחים של המדינה. מכאן שהאזור  הפך בתוקף הסכם חוקי ,לחלק ממדינת ישראל  , ואנשיו לאזרחיה של מדינת ישראל.

לוותר  על אזור  שהוא חלק מן  המדינה זו עבירה, מי שמציע  זאת פועל נגד חוקי המדינה פוגע ביודעין  בריבונות ובזכויות של מדינת ישראל, לוותר יכולה מדינה ,אך  רק אחרי שהכנסת מאשרת, ואז רק אז הממשלה רשאית לוותר. 

אם תהליך ויתור חוקי  מוסדר ואחרי הצבעה נאותה, יש  בדברים עבירה מפורשת על החוק.

אז למי זה טוב  הכרזה שכזאת? מה היא  תורמת למדינה? חוץ מהתססת  יתר של ציבור שרובו המכריע  שוחר ומקיים מדי יום בכל רחבי הארץ השתלבות מוחלטת  ואמינה בכל מוסדות חיינו.

בבתי  חולים עם רופאים  בעלי שם עולמי באוניברסיטאות  בבתי המשפט בבתי המרקחת מסעדות  בהם אנו מתארחים במאור פנים,קיצורו של דבר בלי להכנס  לרזולוציות זעירות יותר , בכל שטח משטחי חיינו,  

וזה  הרוב שבציבור הזה , המייחל באמת  לשקט ושלווה לחיות את חייו , להביא  לחם לביתו , אני מדבר על ערביי ישראל  החיים בארץ לאורכה ורוחבה, למי שלא קלט עדיין על מי אני מדבר,,, ולא  לנציגיהם בכנסת המייצגים מדינה אחרת שעוד לא קמה,,,

מה עשתה ההצהרה הזאת  חוץ מלחבר יחדיו במקום לבודד , את  כל הפורעים הקיימים בכל מקום, ולהופכם חזית אחת  את רעולי הפנים של ואדי עארה עם ואדי ניסנס בחיפה ורחוב יפת  ביפו שמספרם קטן ושולי , והצהרה סתמית נקמנית שכזאת מעצימה אותו  וגורמת למתונים לחשוב פעמיים אולי בכל זאת הפורעים צודקים…כי הנה שר  חשוב אומר "לא רוצים אתכם כאן את כולכם. והוא רואה את כולנו מקשה אחת שכולה פרעות. ואני שואל  ,למי זה טוב.

להחרים אותם  אומר שר הבטחון, שר  בטחונה של מדינה הנלחמת  בכל מאודה בחרמות מכל סוג  שהוא ומיום הווסדה ממש, בעיקר  באירגונים כמו BDS הקוראים להחרים כלכלית את מדינת ישראל עסקים וארגונים ישראליים. חרם אקדמי חרם תרבותי ,וחרמות על  השקעות בישראל 

כל  כך מחרימים אותנו  עד שחוקקנו חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, שהוא  כך קבענו בחוק בגדר עוולה אזרחית, אז מה יהיה עלינו שכשאנו  מחרימים…

המקומם הוא  שאין לי ספק שכבוד  השר יודע ובקי בחומר  החוקים גם של ויתור על חלקי ארץ וגם  איסור חרמות יודע ומכיר טוב ממני, אז  למה? אולי כי יש מפלגה להוביל ובחירות מתקרבות,  וצריך "חרכה " כמו שאומרים המעטים בואדי עארה, וצריך  מהומה ולמשוך קולות שאוהבים טקסטים כאלה, בחשבון כולל  אולי יש רווח של כמה בוחרים חדשים שמאוד מרוצים,אבל למולם  כל כך הרבה אזרחים ישראלים טובים, מוסלמים דוברי ערבית שנולדו כאן,חשים פגועים ולא רצויים כששר הבטחון שלהם  שולח אותם לרמאללה.

באמונה  כאזרח שיודע  על כל הפיגועים  וכל הפרעות שבכל  הזמנים פוליטיקה לא מצדיקה  פגיעה בציבור שרובו המכריע רוצה לחיות כאן  בשקט ושלווה , זה עוול לערבים שכאן , עוול גדול יותר ליהודים  המייחלים לראות בהם גשר לשלום מיוחל .

המחנה הציוני                                                         

בילדותי בירושלים  היו מְשנים שם לילד  שהיה מרבה לחלות, וחשבו ששם חדש  ישנה לו את מזלו, ויחזיר לו את בריאותו,  נזכרתי בזה כשחשבתי על המחנה הציוני, יש  משהו נואש במחנה הזה ,המפולג בתוך עצמו לכל  מני מגמות וכוונים, ממרץ עד חרות של פעם,

המחנה הציוני,  מה שהיה פעם מפלגת  העבודה, שהייתה פעם  מפאי,,, הוא מחנה שמנסה לחזור לשלטון  ,ולא כל כך מצליח,  

הנואשות  הזאת מתבטאת  יותר מכל באמירות  תמוהות של מנהיגיו, שהופכות כותרות ותו לא, אמירות של סתם, מהן  משתקף חוסר אונים עצוב, שבא מרצון עז לקרב ולמשוך בוחרים חדשים שחושבים אחרת, בדרך  ההתקרבות וההליכה אליהם בדרך אימוץ דיעותיהם, מאחר והם חדלו כבר מזמן לבוא בעצמם אל המחנה. 

לפריפריה הם  ניסו לשדר שהם  חברתיים אולי מישהו  מנתיבות ישתכנע ושלי יחימוביץ  בראש העבודה הקרינה מנהיגות ואוריינטציה חברתית  מאין כמותה 

ואתה גם שומע לא  מעט רמזים לכך שהם  נוטים גם ימינה, אולי  מישהו מהליכוד ישתכנע ויבוא  בריצה, טוב אפילו יבוא בהליכה  זה גם משהו,,, וככה מנהיג העבודה העכשווי אלי גבאי לא חדל להקרין ליכוד כשהוא  אומר בגאווה שכל משפחתו ליכודניקית

ואתה שומע משפטים  תמוהים שהשמאל שכח להיות יהודים, 

(מי שכח  למה שכח) מה זה חשוב,,,  העיקר לנסות לדבר גם אל הדתיים,אולי  משם יבואו כמה אחדים .

ואני לעניות  דעתי חושב שהם  מפספסים בגדול את  העיקר, ושהם בכלל לא בכוון,  כי הכוון הוא בשנת אלפיים וסביבותיה, אני מדבר  על שנה מבין המשמעותיות ביותר לעם בישראל,אני מדבר על השנים הנוראות  של אינתיפאדת אלאקסא,שהייתה בעיצומן של שיחות השלום והפיוס, והתקווה,הייתה זו  האינטיפאדה השניה שגרמה לעם בישראל טראומה בלתי נשכחת של מתאבדים, אוטובוסים מתפוצצים, בתי  קפה ותחנות אוטובוס כשאנשים מבוהלים רצים בין גופות ולהבות.

לא הייתי ממעיט  בערכה של הטראומה הזו  בזכרון הקולקטיבי הישראלי, ואפילו  מעז להשוותה לתחושות הקשות שאפפו את  הישוב במלחמת יום כיפור ,ככה צורבים היו  הימים הנוראים ההם של שנת אלפיים.

שהמאפיין המובהק של הפעילות הזו היה שימוש נרחב בפיגועי התאבדות נגד אזרחי מדינת ישראל, 

האינתיפידה הזאת  הפכה ארוע מבעית ומתמשך לאורך כארבע שנים בו  נהרגו אלף שמונים ותשעה ישראלים על ידי הפלסטינים ולמעלה מ-מששת אלפים  ישראלים נפצעו. בין הפלסטינים נהרגו למעלה משלושת אלפים, לא קראו לזה מלחמה   אבל אבדות של מלמה עקובה מדם, היו גם היו מערכה צרובה בנפש הישראלים המפחדים  לזכור את מוראותיה ואת האוטובוסים המתעופפים בה באוויר עם כל הנוסעים השרופים שבפנים.

לשם  צריכים  אנשי מפלגת  העבודה לכוון,  לזכרון הקולקטיבי  המפחיד והטראומתי ההוא  אותו רוצים הישראלים לשכוח, לכוון ולהבטיח  שימי שחור שכאלה לא יחזרו לעולם, להזים את  הרפלקס הישראלי המותנה בו דיבורים על שלום , הסכמים,  שולחן משא ומתן , פרושם שוב צלמוות של מתאבדים ,ואוטובוסים מתעופפים. בזה הם צריכים  לשכנע שזה לא ישוב עוד לעולם, שהם שלמדו את הלקח לא יתנו לזה לשוב, ושיש להם מענה לימים  השחורים ההם. 

הם צריכים לשכנע את האינסטינקט  הישראלי מלא הכוויות מן העבר, שאין יותר משוואה של  מהלכי שלום מקף מפלגת העבודה מקף אוטובוסים באוויר.  

  לשם  הם צריכים  במחנה הציוני לכוון לימי התהוות  בהם למפא"י היו ארבעים מנדטים, כן  מפאי ההיא שהייתה מפלגה בטחונית מאין  כמותה , מבן גוריון שלא שעה להצעות בסביבתו הקרובה שהזהירוהו  מפני מלחמה , אם יכריז על מדינה, בן גוריון שהתעקש על הפריצה לירושלים, באומרו  שאין ישראל בלי ירושלים בן גוריון ,של סלילת דרך בורמה וקרב לטרון והשיירות , 

עבור  לגלילי לדיין בטחוניסטים  בנשמה , לאלון שלא וויתר על  הבקעה בתכניתו המפורסמת, זו הייתה מפלגה שדיברה קודם  כל בטחון, הקרינה בטחון ולחמה על התדמית הזאת ,מפלגה שלא  המירה בהוויה מדינית , את ההוויה הבטחונית מחויבת המציאות.

ביום  בו תשכנע  מפלגת העבודה  או המחנה הציוני  או מפאי לא חשוב איך  נקרא להם , ביום בו נשוכנע  שהבטחון עומד אצלם במקום הראשון ,ושהם לוקחים בחשבון  הסדרים עם תקווה, בצד אינטיפאדה שלא יתנו לה להרים ראש, מצידי שישכחו להיות יהודים  שיהיו לכודניקים וחברתיים שיהיו מה שהם רוצים אבל שרק יבטיחו לנו בטחון או אז יחזרו  לחשוב עליהם ברצינות ויחזרו להצביע למפלגה של בן גוריון שפרץ לירושלים דרך בורמה.

הרב שטיינמן                                                                           

בגוגל  כתוב בין היתר כך,   הרב אהרן יהודה לייב שטינמן  ארבעה עשר בנובמבר 1913 , 

שנים עשר בדצמבר 2017 

היה מנהיג חרדי-ליטאי ישראלי, ממנהיגיו הבולטים של הציבור החרדי ,נשיא מועצת גדולי התורה של תנועת דגל התורה.

וחשבתי על  כך שלעיתים  הולך לעולמו אדם שלא  ידעתי מיהו, לא ידעתי  מה מפעלותיו , לא ידעתי עליו  בקיצור כלום, והנה הוא הולך לעולמו,  בשיבה טובה וכמעט חצי מליון איש בארץ הזו  בה אני חי ופועל ומכיר ויודע בה הכל,,,, חצי מליון באים ללוותו לבית עולמו כדי  ללכת אחר ארונו.ואני לא שמעתי עליו כלום מעולם.

קודם  כל אני למד  מכך עד כמה ישנם  ציבורים בארץ , המרוחקים  זה מזה מרחק של כמה יקומים, 

חצי מליון איש  הולכים אחר ארונו של נפטר   כשהם רק נציגות לעוד רבים אחרים  שלא הצליחו להגיע,

והם רחוקים ממני פיזית ביום יום ,האלפים  האלה , מרחק כביש או שניים ממקום מגורי, ואני חושב  כמה עמים גרים כאן בין הירדן לים כשאף עם לא יודע ,אולי לא רוצה לדעת  על קיומו של העם השני.הנשיא דיבר על ארבעה שבטים , ואני אומר לכם שיש  יותר מארבעים.

מה שמעלה מחשבות נוגות המלמדות אותנו על הצורך , האין סופי ומחויב  המציאות, 

(אם חפצי  חיים אנחנו כאן בארץ  האבות), לרצות לדעת , לרצות ללמוד , לרצות להבין לרצות להכיר, ,להיות מוכן  להתקרב , אל הקהילות הלא מוכרות לנו הרחוקות מאיתנו , בגלל אורח חיים אחר , בגלל מחשבה פוליטית אחרת,  בגלל לבוש או צבע שונים…

ואולי  משם תבוא  הישועה לחברה שלנו  השסועה, המחולקת ,הגזורה לגזרים, שמתנכרת  ומאבדת את עצמה בינה לעצמה.

בצוואת הרב שטיינמן: הוא כתב :"אל תקראו לי צדיק"

"אל תספידו אותי, אל תכתבו עליי מאמרים, מספיקים לי עשרה אנשים בהלוויה, אל תכנו אותי בתארים, אל תבטלו תורה בגללי, ואני מייעץ גם לא לקרוא לילדים על שמי": צוואת שמעידה כאלף עדים על אישיותו, וכאלף אלפי עדים  על העולם האחר בו אנו שרויים כולנו העולם הראוותני בו נבחן האדם ביכולותיו הפיננסיות. בבית הגדול שלו בקומה הכי גבוהה, שיש לו , ושממנה רואים הכי הרבה נוף, והכי הרבה ים,,, חברה שנבחנת בבגדיו המתויגים,של המצליח  הזמני.

חברה בה נבחן האדם ביכולות שלו למלא  אחר כל חלום כמו מטוס יכטה, או אי ביוון

וכולנו  עובדים למולך  היכולות האין סופיות  שההצלחה הכספית בצידן, לעולם  נרצה עוד ועוד הנביא הושע כתב עלינו  כבר באומרו" זִבְחֵי הַבְהָבַי יִזְבְּחוּ בָשָׂר וַיֹּאכֵלוּ הֵמָּה מִצְרַיִם יָשׁוּבוּ. הב הב  עוד ועוד, לכן לעולם לא נרווה נחת, לכן לעולם גם לא נשמע בצד הזה של החברה ביקומנו הזוהר, על תלמיד  ישיבה שיודע על פה סדר זרעים מועד נשים נזיקים קודשים וטהרות,

וגם  אם נשמע  לא נבין מה גדולתו,  אבל אם נשמע על הייטקסיט  שעשה אקזיט במיליונים נרד על הברכים  מרוב הערצה ונקרא לו קדוש קדוש קדוש

והנה הולך לעולמו  אדם שגר בחדר וחצי יושב  על ארגז, וקירות ביתו נושרים שלג של  סיד , חסר כח, 

וחצי מליון הולכים אחר  ארונו והוא מלמד אותנו בדרך לכתו משהו  על החיים האמיתיים. כן האמיתיים באמת.

על מה שבאמת חשוב בעולם , ומתגלַה לך דרכו  עוצמה לא מוכרת ,עוצמה רוחנית העולה על זו  הגשמית בהרבה, ההופכת רוח גדולה המניעה המוני המונים  ,רוח סערה הבאה מן השקט הפנימי, ופורצת החוצה אל העולם לא מתוך  יוהרה וגובה ורום של בלימה וריחוף של כלום , אלא ממעמקיה הזכים, הנצחיים של  הענווה.  

כי כאשר האדם מתבונן במציאות האין סופית, באותו רגע מתהווה אצלו ענווה.

ענווה אמיתית, היא הבנה מלאה של האדם שהוא זעיר, קטן, כמעט בלתי נראה , וכמעט כלום ביחס למציאות האין סופית .

ענווה אמיתית נובעת מהאמת האובייקטיבית של המציאות, ולא מהאמת השקרית הטועה והמטעה של האגו הסובייקטיבי.

וכשהאדם מבין את מקומו  ביחס למציאות, זה גורם לו  להתייחס בשווה ובצורה אחידה גם לכל שאר בני האדם. ו,,,בצניעות  שאין עימה שקר.

היכרתי איש עשיר כקורח עם בית מידות לונדוני מעל הייד פארק שהיה צריך מונית 

לעבור בין עשרות החדרים שבו ,והייתה לו יכטה (ארמון ששט על פני ימים) והיו לו צוותים שלמים לשרתו בבואו ובצאתו 

כשנפטר ,בפתע  ולא היו מוכנים  ללוויתו, לא הספיקו להודיע לאנשים על מותו והזיזו שני קברים, במן  אילתור חברא קדישאי, והרחיקו את האחד מהשני ,כדי לאפשר להכניסו אל בית עולמו,  בִצפיפות שבין שני שכניו לנצח.

ועמדנו כעשרה איש מסביבו וקלטנו עם  הרוח הנושבת את כוחה של הרוח האמיתית, זו  שהזעיקה והביאה במרוצה חצי מליון בלי הודעות  בלי מודעות אלא בצו של לב , שחש את עוצמת הרוח שאין לה שיעור  ושהיא רחבה כמו היקום כולו, וצנועה כמו האופק ,שאי אפשר להגיע אליו לעולם, וממנו אתה למד על עוצמתך האפסית, ומימדיך  בִפרוזדור העולם.

או"ם שמום

המחשבות  על מוסד האו"ם ,על  מקסם השווא הזה,,, עלו  במוחי כשראיתי תמונה של נשיא  סוריה עם נשיא איראן ונשיא רוסיה  מחייכים למצלמה, מישהו היה מאמין שהנשיא  הסורי יחזור אי פעם לחייך? שיצליח להמלט מגורל  שפקד את אחד מידידיו הותיקים בשם מועמר קדאפי,  או ידיד אחר בשם סאדם חוסיין, לאלוהי התהפוכות והאינטרסים  פתרונים.

הוא נראה בתמונה מחייך  כאילו לא היה אתמול ,,, בו  הוליך בו עם שלם (את העם שלו,),, לאלף עזאזאל. 

כל  פעם כשיוצאת  איזו החלטה אווילית  מוטה, מעצבנת מצד האו"ם –(האומות המאוחדות)   אני חושב בצער על מייסדיו של הארגון הזה ומטרותיו  הראשונות בטרם הפך משרד תעמולה מקומם ואווילי לעולם  הערבי,

האו"ם הוקם בשנת 1945 לאחר מלחמת העולם השנייה כדי להחליף את חבר הלאומים, שלא  הצליח למנוע מלחמה, ולכן הוקם תחתיו כדי למנוע מלחמות בין מדינות ולספק בסיס  הוגן ואנושי לדיאלוג בין-מדינתי. 

ונוספו לו  כדי לעמוד במשימה האנושית  הבין לאומית הזאת , מספר גופים המסונפים אליו, כדי להקל על שיתוף הפעולה שבין  המדינות בסיוע החוק הבינלאומי, הביטחון הבינלאומי, התפתחות כלכלית, התקדמות חברתית, זכויות האדם והשגת שלום עולמי.. לכך  קם האירגון הנפלא הזה שהשנים הפכוהו למצחיק, והזוי,הבוגד ברוב המטרות לשמן הוקם.

נשיא סוריה, למשל בשאר אסד סיים  לטבוח בבני עמו והאו”ם אימץ החלטה- המגנה את ישראל על “הדיכוי” של אזרחים סורים ברמת הגולן. 

תאמינו תאמינו   זה אמיתי…מישהו  היה מאמין שהנשיא הסורי  יחזור להיות נשיא סוריה? אני רואה אותו  עם חיוך מאוזן לאוזן, אחרי שטבח בבני עמו ודילל בחמש מאות אלף  הרוגים את אזרחי סוריה בם זקנים וטף, רואה אותו מאושר בתמונת נצחון עם  נשיא איראן ונשיא רוסיה ונבהל לגודל הצביעות העולמית , ולנוכח אפסותו של  הארגון הטפשי הזה המתקרא או"ם.

מתקבלת לכם  על הדעת,עצרת כללית של האו”ם שחותמת מושב חקיקה שנתי באימוץ 20 החלטות נגד ישראל- ובארבע החלטות נגד שאר מדינות העולם, הבנתם?

כשמזכ”ל האו”ם   הקודם, באן קי-מון יוצא בביקורת חסרת תקדים נגד ישראל בה הוא מצדיק טרור פלסטיני נגד אזרחים ישראלים באומרו, “כך הטבע האנושי מגיב לכיבוש”.

 כשוועדה לזכויות הנשים של האו”ם מגנה את  ישראל כמפרה היחידה בעולם של זכויות נשים, ומתעלמת  באותו גנוי בטפשות או ברוע לב, מן המתעללים האמיתיים של זכויות נשים כגון איראן, ערב הסעודית, פקיסטן ועוד רבים אחרים.

.כשארגון הבריאות העולמי של האו”ם מפנה אצבע מאשימה כלפי ישראל כמפרה היחידה בעולם של הזכות ל”בריאות הנפש, הגוף, והסביבה”.

כאשר מומחית מטעם  האו"ם טוענת (בהצהרת סיכום הביקור שלה בשטחי הרשות הפלסטינית). שגברים פלסטינים מכים את נשותיהם, באשמתה של ישראל, כן  כן הכל רשום לדראון בספר החלטותיו של המוסד המצחיק הזה, שנקרא או"ם.

כאשר  אונסק”ו   עם שמו היומרני  "ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות, מאמץ החלטה המשתמשת רק במונחים אסלאמיים עבור הר הבית בירושלים, שהוא במקרה האתר הקדוש ביותר ליהדות, 

כאשר וכאשר  וכאשר,,, אתה מתחיל  לחשוב מחשבות נוגות על  המוסד המוטֶה הזה , האמור  היה להיות לפה לאומות , והוא אפילו לא אוזן  קשבת, אלא משרד תעמולה. שקרי ואינטרסנטי,

להזכירם  האו"ם קם אחרי  שחבר העמים כשל במניעת  מלחמות וקוו שממנו תבוא  הישועה לעולם,

אז  תחת חסותו  של המוסד האנושי  הזה

שקם כדי למנוע מלחמות, 

בניגריה משתוללת עכשיו מלחמה איומה בין כוחות השלטון לבין ארגון הטרור "בוקו חראם", עד עתה  נהרגו מאות בני אדם, אנשים נשים וטף, חלקם הגדול בצורה אכזרית ומזעזעת 

בסומליה: עכשיו ממש ומזה ארבעים  שנה מלחמת אזרחים בלתי פוסקת, רעב ועוני בכל המדינה, מיליציות אסלאמיסטיות קיצוניות ממשיכות בפעולות טרור אסלאמי ובתקיפות השלטון המרכזי במדינה. 

ברפובליקה המרכז אפריקאית: משנת 2004 עד אלפיים ושלוש עשרה , שלט במדינה רודָן אשר כוחותיו היו הורגים באופן שיטתי כל מי שנחשד בשיתוף פעולה עם הכוחות שהתנגדו למשטר הרודני. 

עד  היום  ארץ נוראה בה מתנהלים  מעצרים, עינויים ורציחות של עיתונאים ומתנגדי השלטון,: 

בדרום סודן משתוללת ממש עכשיו מלחמת אזרחים עקובה מדם. 

בתימן:

המורדים החות'ים בשילוב כוחות "אל קאעידה" וקבוצות נוספות נלחמות  בפעולות טרור נגד השלטון. 

וכמובן: בשאר אסאד, הנשיא הטובח בבני עמו, בנשק חם, קר, וגם בנשק ביולוגי. מלחמת האזרחים שמשתוללת מאז 2011 מספר ההרוגים חצה כבר את ה- 500,000 ומספר הפליטים הוא מעל ארבעה מיליונים.

שאלתם איפה האו"ם? שאלה טובה  

הוא לא כל  כך מצליח כנראה  במשימתו האו"ם הזה ,

שכחתי  חוץ מאונר"א  סוכנות הסעד של האו"ם המיועדת רק לפלסטינים  בניהם וניניהם עד סוף הדורות ,

ולא מיועדת כלל  למליוני פליטים אחרים  ברחבי העולם, ניצולי מלחמות  ומהפכות, הנעים בהמוניהם במדבריות ועל פני יבשות, אבל אונר"א, היא רק לפליטי פלסטין , סוכנות סעד של  האו"ם המנציחה את הבעיה ולא פותרת אותה, לעיתים גם מאפשרת ירי ומנהרות מתחת למוסדות החינוך שלה אכן חינוך  למופת.

איזו  כברת דרך  עשה האו'ם מן  הימים שהחליט שיש לנו זכות למדינה , עד  ששינה פניו והוא שרוי כאילו בחרטה גדולה  להחלטה שלו מיני אז.

ועכשיו תזכורת  מאוד רלוונטית לכל האמור , רלוונטית  בעיקר לימינו אלה . וזה מתוך זכרונותיו של  משה שרת שהיה אז שר החוץ  

בישיבת הממשלה, שהתקיימה ב- 29 במארס 1955, כותב שרת:ניסה בן-גוריון לשכנע את השרים "לגרש את המצרים מרצועת עזה".  שרֵת הזהיר מפני ההשלכות הבינלאומיות הקשות שיהיו לצעד כזה, והעריך כי כיבוש הרצועה יגרור תגובות חמורות נגד ישראל – ובהן בין היֶתֶר איסור אמריקני על העברת כספים לישראל.

בן-גוריון נשא בישיבה נאום "עז ונמרץ",כותב שרת , בין היתר הגיב על הטענה אותה השמעתי,כי אלמלא החלטת האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 לא היתה מדינת ישראל קמה ב-1948.  

ועל זה  הגיב וזעק בן גוריון ואמר "לא ולא", רק העזת היהודים הקימה את המדינה ולא החלטת 'או"ם-שמום,". (משה שרת, מתוך יומן אישי, . והוסיף שרת ביומנו: "כינוי חמוד ומכובד זה חזר וכמה פעמים בפי גדול מדינאי ישראל פעם אחר פעם במהלך נאומו".אום  שמום

היום  בטח היה בן  גוריון אומר אום חנטריש. אפילו שזה לא חרוז  מוצלח.

ואני  מוסיף מעומק ליבי  באמת אום שמום ,ממנו  לא תבוא לנו לעולם ישועה.  ואין לנו אלא לסמוך אלא על אבינו  שבשמים , ועל מלאכיו הנפלאים שבארץ  הלא הם חיילי צהל . 

הפוסט גאון ברדיו 15/12/2017 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

בנושא  המעצרים והחקירות ,אותה מארה  המֵצֵלה על חיינו כמו ענן שחור ,שאין לו סוף , והיא  כמעיין המתגבר,

אפילו שזו תכנית לקראת שבת המלכה ,  הרי אי אפשר לנו בתכנית אקטואליה , בלי  להתייחס…

וזה לא  בדיוק הנושא  שיכניס אותנו בנועם אל  השבת , אבל העיתון מלא  והטלוויזיה, ואפילו שיש תכניות  סטירה שעושות מן האנשים הנחקרים, ומעלליהם, צחוקים, והיתול, אתה צוחק  עם הטלוויזיה, למראה חקויים של עוד חבר כנסת עוד ראש עיר , עוד חבר מועצה,  כולם נבחרים ושליחי ציבור, אתה מכבה את המסך נותר לבד עם מחשבותיך, ובא לך לבכות  .

וכשאתה שומע, שזה לא עיתוי  ראוי, בא לך לצעוק מה שייך פה  העיתוי? וכמה שהעיתוי (אפילו שהוא  מתוכנן ומתנקם, לכאורה )(או שבא למנוע מהלכים  והצבעות לכאורה), כמה הוא מתגמד לנוכח המעשים  הנואלים המדווחים. לכאורה…

כן  הכל הפך  לכאורה גם  הסכומים בלי  ההסבר שצצו בבנק גם הם לכאורה, אולי  בכלל אנחנו לא אמיתיים כולנו אלא לכאורה, אחד גדול, עד  שהיועץ המשפטי יגיש כתב אישום על כולנו ואז נחדל מלהיות  לכאורה אלא מציאות, של שוחד ורמיה בלי לכאורה.

זה  מתוכנן, אומרים  מביני דבר, העיתוי  לא ראוי אומרים הבאים  ממרתפי הלכאורה ,

זה מה שחשוב ? העיתוי? לפני כאלפיים שנה  כתב נביא בשם ישיעהו אל אותו העם ואל  מנהיגיו: רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ–הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי:  חִדְלוּ, הָרֵעַ. יז לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה.  אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה, קִרְיָה נֶאֱמָנָה; מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ– כַּסְפֵּךְ, הָיָה לְסִיגִים; סָבְאֵךְ, מָהוּל בַּמָּיִם.  כג שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים–כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים; יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ, וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם.  צִיּוֹן, בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה; וְשָׁבֶיהָ, בִּצְדָקָה. כן זה היועץ המשפטי של פעם שהיה גם נביא בתור תחביב,אמר, ולא התחשב בעיתוי,

 נביא אחר  בשם ירמיהו  דיבר גם אל אותו עם שהוא עמינו, ואל אותם  המנהיגים,- וְקַמְתָּ וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אָנֹכִי אֲצַוֶּךָּ; אַל-תֵּחַת, מִפְּנֵיהֶם– וַאֲנִי הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם, לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת–עַל-כָּל-הָאָרֶץ:  לְמַלְכֵי יְהוּדָה לְשָׂרֶיהָ, לְכֹהֲנֶיהָ וּלְעַם הָאָרֶץ.  

בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה, וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה; חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע, וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ.  כג רָאִיתִי, אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה-תֹהוּ, וָבֹהוּ; רָאִיתִי, הֶהָרִים, וְהִנֵּה, רֹעֲשִׁים; וְכָל-הַגְּבָעוֹת, הִתְקַלְקָלוּ.לא  !זה לא מן העיתון , של השבוע זה מן העיתון שיצא לפני אלפיים שנה , ודיבר אל אותו עם, 

איזה מזל  שלא קם אז  מישהו שאמר שזה לא  הזמן, וזה לא העיתוי הנכון, ושהבכיינים  האלה ,שזועקים חמס אל מול העם והמנהיגות של אז, בסך  הכל רצו לחסום מהלכים,ולהתנקם בכהנים ובמלך.

איזה  תפארת ספרותית  היינו מפסידים אם  מישהו היה מחליט אז שזה לא  הזמן, לפרסם. 

מורים במצוקה

בזמן  האחרון, אין כמעט  יום בלי שאיזה מורה או מורָה  מובהלים פצועים לבית חולים, וזה לא  בגלל המצב הבטחוני, אלא שכיתות הלימוד  בחלקן הפכו שדה קרב. והתלמידים ללוחמי סיירת  קומנדו…

והתדמית המוכרת  משנים,(עליה גדלנו) של  מורה או מורה שמכינים עצמם  מבעוד יום עד השעה המאוחרת בלילה ,  בהכנה לשיעור של מחר ,בשינון החומר שילמדו,  בהבאת מובאות מספרים של הסטוריה לאשש את הנלמד מחר,

התדמית  הזאת מתחלפת  היום בהכנות של המורה או  המורה בהכנות, מסוג אחר , כמו  בתכנון הכניסה לכיתה בדרך עוקפת ובריצת זיגזג שפופה ,  כדי לא לפגוש בכניסה את התלמיד המזוין בנבוט או אקדח, 

ריצה מהירה  כפופה עד כמה שאפשר,  עד לשולחן המרכזי , כדי  להספיק לרדת מתחתיו ,כדי  להנצל מאבן או חפץ קשה המוכן  מבעוד מועד על ידי כח החלוץ של  התלמידים הלוחמים במורה ..

למותר לציין  ששכפ"ץ מחליף עכשיו  את החולצה הרגילה והתואמת ,שהמורה או  המורה טרחו פעם לבחור בקפידה בימים עברו, וכובע  פלדה מאוד עוזר בימים מתוחים שכאלה.

אינני  מקצועי בענייני חינוך  ,לכן אני מביע דעה ,בלתי  מחייבת ,המתרצת את המצב ההזוי הזה  בהורים של היום , ההופכים עם בניהם  צד אחד של מתרס, כשלמולם בצד השני בעמדות  שמעבר לסוללה, המורים .

וזה  לדעתי  הצנועה ,אחד הגורמים  לעזות המצח, לחוצפה ולהעזה  המוטרפת לירות במורה כן ממש לירות  באקדח(נכון טוטו, לא מגנום) אבל זה עדיין  אקדח.

אבי הטוב  היה מורה, בוגר המחזור  הראשון למורים "בית המדרש למורים  העברי שכוננו דוד ילין," בירושלים. ויש  בידי מכתב שמצאתי, אותו כתב אבי למורים שלי, ואני קורא אותו  בהופעותי, אולי מי מיכם שמע אותי קורא את המכתב ואני חושב ,שממנו  ניתן להבין למה הדורות שקדמו לדור התוקף את מוריו (וכאן אני חייב לציין  שמדובר ביוצאי דופן אבל האווירה המרשה זאת אפילו מקרה אחד שכזה היא סכנת נפשות לנפשו  של דור תלמידים) אזי האבות שקדמו להורי הדור המחטיף למוריו, חשבו מאוד אחרת, ממש הפוך  למורי הדור הנוכחי , וככה כתב אבי להנהלת בית הספר בו למדתי ,בית ספר בית הכרם. "בבושת פנים הנני פונה אל כבודכם ואבקש שתועילו להטות אוזן קשבת לדבריי הבאים. בני יהורם, תלמיד כיתה ג' בבית הספר, אינו מֵניח מכל וכל את דעתי בלימודיו, וליבי "הולם פעם" למראה מחברותיו האומללות ועבודותיו בכתב יד בכל מקצוע, מה שמוכיח על פיזור הנפש, על חיפזון ועל היעדר רצון להיות תלמיד מן המניין במוסד חינוכי מכובד אשר שמו הטוב הולך לפניו. איני מעז לקבול, כי האשמה בחלקה הגדול נופלת עליי, אולם עם כל השגחתי עליו, קצרה ידי להטותו אל דרך המלך, ויש לי הרושם כי הוא מעתיק עבודות מרוכזות מתלמידים אחרים בשעת הדחק, ואילו הוא עצמו אינו מרגיש חובה בהכרח ליצור לו משלו משהו, עת הכול נעשה אצלו  ונלוש ברגע האחרון על קצה המזלג. הוא נצוד בלי ידיעתי והסכמתי ברשת התנועה המאוחדת השוללת ממנו כמה לילות בשבוע בכינוסים ובפעילות והכנות להצגות, לא אדע בשם מי ובפני מי, ככה שלא נשאר לו זמן ללימודים. אולי תוכל הנהלת בית הספר ברוב אדיבותה להיות לי לעזר ולקבל על עצמה לפקח בקפּדנות על תלמיד זה, למען תהא אימה ציבורית על אורחותיו. והייתי שמח מאד לו נעקר מכל פעולה אחרת בכדי שיפעל כתלמיד אחראי היודע את אשר לפניו".

הנני חותם  ברוב כבוד משה דוד גאון.

בְבית  עם הורים  שכאלה הבן לא  יכול להרביץ למורה , זהו  אמרתי!!!

שוברים שתיקה

ארגון שוברים שתיקה פרסם סרטון ובו, לטענתו, הוכחה לכך שדין יששכרוף אכן כן הכה עצור פלסטיני בשנת 2014. זאת, לאחר שהפרקליטות קבעה כי שיקר בעדותו. לטענת הארגון, (שוברים שתיקה)הפלסטיני שהוכה אינו העֶצור שעל עדותו הסתמכה המדינה בקביעתה.

ארגון "שוברים שתיקה" פרסם סרטון אחר ובו, לטענתו, הוכחה לכך שדובר הארגון דין יששכרוף  אכן כן הכה עצור פלסטיני בשנת 2014 במהלך שירותו הצבאי. 

וזאת כאמור על אף זאת   שהפרקליטות קבעה שיששכרוף שיקר בעדותו כשאמר שהיכה את העצור. בְארגון(שוברים שתיקה) דורשים לפתוח מחדש את החקירה בעקבות הסרטון.

כי לטענתם, בסרטון בו נראה העצור הפלסטיני שיששכרוף הכה , זה אינו הפלסטיני שעל עדותו הסתמכה הפרקליטות כשקבעה שהאירוע לא התקיים. לאחר מכן נראה העצור הפלסטיני כשחבלה על פניו.

במכתב הסגירה של הפרקליטות נכתב כי מהראיות עלה שהדברים "לא אירעו כלל ועיקר". בשל כך החליטה פרקליטות המדינה, על  אף טענות אנשי שוברים שתיקה ,לסגור את התיק מחוסר אשמה.

תגידו נשמע  לכם נורמלי שהפרקליטות  סוגרת תיק למישהו , ומחליטה  שאיננו אשם , והוא מתעקש שהוא  כן אשם וכן פושע,  

אתם  יודעים  כמה אנשים  היום שעברו לגור  בלהב 433 היו מתחלפים  עם הייששכרוב הזה ??? כמה אנשים  היום בארץ אומרים הלוואי עלי החלטת  פרקליטות שכזו.

וזה נראה על  פניו מטורף , כאילו  זועקים שם בשוברים שתיקה , "הקשיבו  לנו תראו מה קורה , תראו כמה הוכחות יש לנו  לעוול שבשטחי הכיבוש" ,וכשאין להם היזון חוזר לזעקה , הם  מתנדבים לספר אפילו על עצמם משהו שלא קרה, רק כדי לחזק ולאשש את זעקתם,  כדי שזה ישכנע מישהו בצדקתם ,  

קשה להאמין מישהו  מספר שפשע! רשויות  החוק לא מאמינות לו שפשע!

  והוא מתעקש  שהם לא חקרו די, ושהוא כן  פשע! 

אי אפשר  שלא להתייחס  במקרה הזה לכלל במשפט העברי לפיו לא ניתן להרשיע אדם על פי הודאת עצמו מן הטעם שאין  "אדם משים עצמו רשע"

באחד מהטעמים נקב הרמב"ם במשפט  הסנהדרין שאין ממיתין ולא מלקין את המודה בעבירה, שמא נטרפה דעתו בדבר זה, 

שמא הוא מן העמלין מרי הנפש המחכים למות, 

שתוקעין חרבות בבטנם, ומשליכין עצמן מעל הגגות, ושמא בעקב זה , יבא ויאמר דבר שלא עשה כדי שיהרג. 

יכול  להיות שהרמב'ם  מביא לנו כאן את  הפתרון האמיתי לבעייה ,  מדוע בן אדם מתעקש להיות  עבריין כשאינו.

חתונה והפקה

חתונה  זה רגע מלבב בחיי משפחה , בחי זוג שרוצה להקים  בית ,אירוע מרנין ומשמח גם את החברים של ה"חתן כלה"  והוריהם, 

אבל  יותר ויותר  יש בעייה עם ,הטקס  הזה בעיקר, עם האינטימיות , בה אמור  היה הטקס הזה להיות נחגג, אפילו שבָאיו וחוגגיו רבים.

כאיש  לא צעיר  במיוחד הרי שאני מוזמן  כבר בדרך כלל,על ידי האבא או  הסבא, של "החתן כלה" ואני עונה להזמנה המרגשת  בשמחה.

מרגע זה ואילך  תמה האינטימיות  שביני לידידי המזמין , ואני הופך לחלק  ממערכת משומנת של ממלכה אחרת וכפויה. המשפחה נוטשת אותי  ומעבירה אותי בלי הסכמתי לרשות אחרת קרה ומנוכרת.

אז  ככה…יום לאחר  שנעניתי בחיוב ובשמחה לאבי  הכלה , ידידי מזה שנים, עד כדי שאני זוכר בהתרגשות אפילו את יום  לידתה של הכלה, מאותו רגע שאמרתי"כן אבוא בשמחה" העבירו אותי בלי  שנשאלתי, מן המשפחה אל ה ה פ ק ה,

גברת לא  מוכרת צלצלה אלי  וביקשה לדעת "כמה באים"

לשאלתי  מי היא ? ענתה  מן "ההפקה" של החתונה.

מרגע זה ואילך ,חסל  סדר דיבור… הועברתי אחר  כבוד לממלכת האס אם אסים, שבה ביקשו אישור  לבואי כדי לסמן לי מקום, ואם אני בא , וכמה אני בא?

אחר כך  הפכתי נגד רצוני לחייל ממושמע, בקבוצת  ווטס אפ, אליה מצרפים את כל באי החגיגה, והוכרחתי כך  לחזות ב" ווטס אפי וחרוני , את שמותיהם המצטברים של כל  החוגגים, הם יודעים עכשיו עלי , ואני עליהם והשמחה רבה. ובגלל, ולא בזכות  החגיגה הזאת(שכבר הספקתי לשכוח מי מתחתן בה מרוב המהומה) נוספו לי יותר ממאתיים חברים  שכל מה שמשותף ביננו הוא שעשינו טעות ואמרנו באים!

בשלב  הבא קיבלתי  בווטס אפ כמובן ( כי  בעל השמחה ירד למחתרת ) הזמין אותי ונעלם ,,, אז  אני מקבל עכשיו רשימה של חנויות ומה היה הזוג רוצה לקבל

כל זאת  במידה וארצה  להביא מתנה כי  אחרת יש קופה במקום,,  בכניסה לטקס למען הצ'קים,  או מכונה של כרטיסי אשראי, שאפשר  בה לציין כמה אני תורם לעמותה,,,, סליחה  לחתן כלה.

באחת  ההודעות  המדווחות לי על  עוד כמה מוזמנים חשבתי  שהלך לי כבר החשק לשמוח  בשמחה , שהיא כבר מזמן הכל  חוץ משמחת זוג שבונה את ביתו,  זוהי הפקה כאמור, מתוכננת ומופקת  ומאורגנת ומתקתקת ומשומנת , וסתם לא בא לי לבוא. כבר שכחתי  מרוב רעש וצלצולים מי מתחתן בכלל. 

אז בבקשה  אם אתם רוצים אותי  שאבוא לשמוח איתכם , אל  תחברו אותי להפקה אל תשלחו אותי לחנויות , תנו לי לשמוח  איתכם ולהביא מתנה מן הלב 

הלב שאבד כאן  בדרך לחופה 

פעם יצאתי הדיוט מושלם כשבאתי  עם זוג פמוטים עליהם היה חרוט שמם של  החתן כלה… ואיש לא ידע איפה לשים אותם  והסתובבתי בין העם השמח עם שקית והבעה של  איש עתיק , שלא יודע מה זה צ'ק עכשיו אני כבר יודע!!    

בקיצור  יש חוויות  שאסור למסחר , חתונה  היא אחת מהן .  

דו קרב

לפני שנים  רבות, קראתי בעיתון  במדור פיקנטריה, שאיזה ראש  שבט באפריקה , שרוב ימיו היה עסוק במלחמה נואשת  עם שבט אחר ,מה שהקיז דמים מרובים תרתי משמע  משני השבטים, ואז הציע אותו צ'יף , לְצי'ף האויב שיעמדו  שניהם בזירת איגרוף , וילחמו זה בזה עד שאחד מהם ינצח, והנצחון הזה שבזירה  בו ילחמו רק שניהם הוא אשר יקבע את הגבולות העתידים , בלי שפיכות דם מיותרת .וזה היה מצחיק  אז כמו שזה מצחיק היום , מה אפשר לדרוש מראש שבט פרימיטיבי,

לפני שלוש  שנים קראתי  בעיתון שהעימות הצבאי במזרח אוקראינה בין הצבא האוקראיני לבין הבדלנים שגבה את חייהם של למעלה מ-4,000 בני אדם, מספק לעיתים גם רגעים ביזאריים. ככה כתב העיתון,,, וכך היה כתוב:שמנהיג הבדלנים הפרו-רוסים איגור פלוּטניצקי, פרסם פנייה לנשיא אוקראינה, פורושנקו, בו הוא 

מזמין אותו לדו קרב אישי: "בוא נסיים את הסכסוך ברוח המנהיגים הסלאביים הקדומים והקוזאקים"

אני לא אתנגד לשידור חי של הדו קרב בכל ערוץ טלוויזיה. אמר , את בחירת המיקום ואת כלי הנשק אני משאיר בידך".  

בקייב הגיבו בביטול להצעה. 

שוב  הצעה חסרת  הגיון,

של  אנשים  הזויים,

כי  מאוד  הגיוני ברוח  הימים האלה נוטפי  הקידמה,מאוד ויותר הגיוני, זה  להלחם בכלי נשק יורקי אש מוחקי  אזורים שלמים עם מליוני הרוגים זה  יותר הגיוני ונאור , ושני מנהיגים שמאיימים  מדי יום במחיקת אזורים שלמים עם ראשי נפץ גרעיניים  , וטילים בליסטים שמגיעים לכל מקום ביקום , זה הגיוני !!! 

הגיוני  שכמה פצצות כאלה  ברגע של חולשה אצל  אחד המנהיגים יכולות לבקע בעוצמתן  האפוקליפטית את עולמינו הנקרא ארץ לשניים  וכולנו , נרחף בַיקום ונישאֵב בכח משיכה בין כוכבי, לעבר בורות שחורים קוסמים.  זה יותר הגיוני,

ואולי לא?  אולי דו קרב  בו אחד המנהיגים  חוטף קצת מכות בפנים או בחזה  ואף אחד לא מת ולא נהרג ולא נשרף או נצלֶה  או מתרסק לחתיכות אולי זה יותר נאור אולי יותר חכם  

יותר  אנושי בטח. תחשבו על זה!

פינת יעקב פרוינד

מחייך  השפה העברית  יענקלה פרוינד כותב לנו ש:

על זה כולם מסכימים אצלנו : "ירושלים…כַּבִּירָה !

הזמר הופיע לפני הנשים, ב…"גירסת כיסוי.

שיר במתנה

ולפינה  שיר במתנה:

הארץ הזו נוסדה על ידי חולמי חלומות ואם בשבוע שעבר השמענו את שירה של רחל "ואולי" 

עם השורות "הוי כנרת שלי, היית או חלמתי חלום?", 

היום נשמע את שירו של שאול טשרניחובסקי "אני מאמין", 

שנפתח במילים "שחקי שחקי על החלומות, זוּ אני החולם שח"…

טשרניחובסקי (שדמותו מופיעה כיום על שטר הכסף  של 50 שקלים…) נולד ברוסיה והיה רופא ילדים ידוע, 

שהמשיך בעבודתו זו גם אחרי שעלה לארץ והתיישב בתל-אביב. 

את השיר הזה הוא כתב ב-1892 בהברה אשכנזית (כלומר בהטעמת המלעיל) 

הלחן הוא של טוביה שלונסקי, אביו של המשורר אברהם שלונסקי, שסיפר שטשרניחובסקי היה מבאי ביתם ברוסיה. 

באחד הביקורים שלו אצלם, הוא קרא בפניהם את השיר שכתב 

ומיד אחר כך התאים אביו של שלונסקי את הלחן למילים של טשרניחובסקי. 

בואו נשמע את "שחקי שחקי" בביצוע של אריק לביא, שהקליט אותו לפני 40 שנה, 

(שיר – אני מאמין – אריק לביא)

יום זעם

צריך  לא להתבלבל ,יום זעם שמאיימים  עלינו בו ,בעקבות ההכרזה של הנשיא  טרמפ, הוא לא יום של זעם,,, גם לא  חודש זעם , גם לא שנה של זעם , הוא כמה דורות  של זעם,  

זעם  מתמשך  שהחל בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20, שם  כבר היה הזעם הראשון… 

ואז  כמה מעניין , עוד לא  חלמו בכלל על בירה יהודית בירושלים. ובכל זאת  היה הרבה זעם. ללמדנו שלא ההצהרה על עיר בירה יהודית , היא  מקור הזעם אלא על ההכרה בזכותם של שבי שיבת ציון, להקים להם בית לאומי,  בארץ ישראל, זה הזעם ואסור להתבלבל. 

ימי זעם  נגד יהודים התרחשו כבר ב-1920 כאמור  הם קראו לזה זעם ואנחנו קראנו לזה (פרעות תר"פ) 

ב-1921 הזעם  חוזר ונישנה לא  בגלל שום בירה ,ואנחנו קראנו לו פרעות תרפ"א, שבמהלכן נרצחו ארבעים ושלושה יהודים על ידי ערבים זועמים  ביום זעם מאורגן. 

הפעם  זעמו ודרשו מהבריטים לבטל את הצהרת בלפור ולהפסיק את העלייה וההתיישבות היהודית. 

ב-1929 התחדשו ימי הזעם  שאנחנו קראנו להם (מאורעות תרפ"ט) מאה ושלושה עשר  יהודים נרצחו בזעם ,כשחלקם הגדול נרצח בטבח חברון ,על  ידי ערבים שהיו מאוד זועמים,  

באפריל 1936 היה שוב זעם  ארוך ומתמשך בו הותקפו יהודי יפו, 

אחר כך  במרד הערבי  הגדול שנמשך עד  אלף תשע מאות שלושים ותשע, כ-ארבע מאות יהודים נהרגו  בזעם , אלפים נפצעו גם כן בזעם. ועדיין , בירה ליהודים  בירושלים הייתה בגדר חלום שאיש לא העז אפילו להעלות בדמיונו.

ובאותו זעם ממש חברה ההנהגה הערבית לנאצים ותכננה את השמדת יהודי א"י אחרי כיבושה המתוכנן בידי רומל. 

מאותו זעם נבעה  ההסתה כנגד ישראל ע"י נאצר ונסיונו להשיג את מה שלא הצליח ב-48. 

מאותו זעם נבעו שלשת הלאוים של ועידת חארטום ב-68.

מאותו זעם מתמשך   נובעים החינוך לשנאה ברשות הפלשתינית ה"מתונה" וההסתה שלה בכל אמצעי התקשורת. אבו מאזן מצטלם בכל הזדמנות עם מפה של א"י המערבית כולה כשעליה כתוב "פלשתין" ואין אזכור למדינה השניה  (זוכרים? שתי מדינות לשני עמים) 

האמנה הפלסטינית הזועמת , עדיין שרירה וקיימת במלואה והיא מהווה חלק מתכנית הלימודים בבתי הספר ברשות הפלסטינית שמלמד את הילדים הפלסטינים שקיום ישראל אינו חוקי ,ואינו לגיטימי, ושיש להשמידה,,,כן  כן כמובן,,, בזעם, 

ל עבדל ברי עטואן, העורך של העיתון החשוב "אל קודס אל ערבי", אמר ערפאת לפי עדותו, של עטואן,: "חי אללה, אני אשגע אותם. אני אהפוך את ההסכמים(אוסלו כן  אוסלו) ההסכמים האלה לאסון עליהם. לא בימַי, אבל בימֶיך, אתה תראה את הישראלים בורחים מפלסטין. רק היה סבלני, את זה כנראה אמר לו עאראפת לאטואן, בתקווה אבל גם בזעם. 

ואח"כ באו בזעם האינתיפאדות ופעולות הטרור הנקראות "פעולות התנגדות" (התנגדות למה? מעניין!).

נכון  שזה יותר  מדי זעם , הנמשך  על פני דורות , מכדי  שיהיה כתוצאה ישירה מהכרזה  אחת , של נשיא אחד?

ובכן  הזעם המתמשך הזה הוא כי  הערבים מבקשים לגלגל את ההיסטוריה לאחור ולמחוק מתוכה את הפרק המדבר  בזכותנו, על הארץ. והם לא יחדלו מכך כל עוד ירגישו שאצלנו יש פיקפוק ,

ואצלנו לדאבון לב, יש פקפוק, (די לקרוא  עיתון או לשמוע בטלוויזיה פרשנויות בנושא) כמה עצוב , 

פקפוק  אותו אין בכלל לנשיא  האמריקאי למשל.  

בקיצור  מן היום בו החליט חבר  העמים, שמגיעה גם לנו ארץ ,ושהננו עם לכל  דבר לא קבוצה דתית שאינה זכאית לאדמה משלה, אלא עם יהודי  ולאום יהודי, אז מי שהחליט באומץ רב את ההחלטה הזאת סידר לנו  במקביל לחיינו כאן בֶארץ מולדת, אֶרניה , או בלשון העם "קילה",,, בצורת  זעם אחד ארוך ומתמשך, מימי החלוקה למלחמת השחרור אל עבר מלחמת ששת הימים עד  למגנומטרים של הר הבית , זה הכל אותו זעם !!! שלא חדל מן הרגע בו חבר הלאומים החליט  דרך מנדט בריטי, להשית הכרה חוקית לַקשר ההיסטורי של העם היהודי עם פלשתינה, וכינון חדש ישן של בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. שנהיה רבונים  של עצמנו לעצמנו ולא בחסות ריבון אחר (מוסלמי למשל) על זה הזעם.לא על הבירה שבירושלים.

לא  להתבלבל  בבקשה , הזעם  הוא על הזכות  שלנו, לחיות כאן , זכות  שהערבים לא מכירים בה ולא  יכירו בה, זעם שלא יתם ,אלא באחת  משתי האפשרויות, או שלא נהיה כאן,  או שישלימו עם קיומנו כאן , אין עוד אפשרות בה יפסק הזעם  הזה המתמשך.

מה בעצם אמר  הנשיא טרמפ, הרי  הוא לא דיבר אלינו, אליהם הוא דיבר, אנחנו לא  צריכים הכרזה או אישוש לבירה הניצחית שלנו ששמה ירושלים,

ירושלים  והכמיהה אליה  החזירה אותנו לכאן,  בלי הצהרות, רק בגעגוע  שצרב לנו עיניים דומעות שלוש פעמים  ביום מתוך סידור התפילה…  

אל  הערבים  דיבר טראמפ ואמר להם די עם  הזעם, ניסיתם אותו למעלה ממאה שנים,  הביטו סביב , וראו איפה נמצאים אלה שהסכימו לחלוקה בלי זעם, חלוקה (שלקחה מהם  שמונים אחוז ממה שחבר העמים העניק להם משלהם בחזרה), מאה שנים ויותר לא השלמתם  עם ההחלטה ההיא,,, ראו איפה הם,שקיבלו, ואיפה אתם, 

מאה שנים ויותר אתם  מנסים לחזור בזעם, ולשנות את  ההחלטות ההן משנות העשרים וזה רק מוליך אתכם בזעם אחורה, אתם  עוד בראשית המאה והישראלים כבר רצים קדימה למאות הבאות, 

הישראלים  שהסכימו עם  החלוקה השלימו  עם מה שיש ,והם לכן מעצמת הייטק עולמית הם  בשמים,,, כשתלמידים צעירים שלהם שולחים כבר חללית לירח, 

אתם  שלא משלימים עם  הקיים זועמים והולכים עם זה אחורה כל  העת, ואתם חופרים מתחת לאדמה מנהרות ,

שמים  ומנהרות שמתחת לאדמה , זו  תמונת הזעם האמיתית.

בירה ישראלית  אינה מכשול לתהליך  שלום, אם הייתם באמת  רוצים אותו , זה הזמן לא  לזעום דווקא אלא לברך ולהמשיך  מכאן,

 צאו וחישבו, אמר להם  טראמפ בין השורות,איפה נאמר  בהצהרה הזאת שלא תהיה בירה פלסטינית לצד  ישראל ? איפה נאמר שלא תהיה לפלסטינים מדינה משלהם,? איפה נאמר בהצהרה הזאת, שתהליך  השלום שמעולם לא הלך ,,, נעצר,  

אלא  אם כן  שבירה יהודית  היא הדבר שאתם לא  מוכנים להשלים עימו לא לצד  מדינה פלסטינית , ולא לשום צד, בכלל לא ואף פעם, לא!!!

לא  בירה! ולא  זכות לארץ שתקרא  ישראל,! בארץ פלסטין שהיא אדמת ווקפ מוסלמית. ולזה  אני מתנגד.

זה מה שנאמר  בהכרזה בין השורות.  

הזעם  הזה מעיד  כאלף עדים שיותר  משהם רוצה בירה לעצמם ,ומדינה לעצמם  חשוב להם יותר , הרבה יותר , שלנו לא תהיה מדינה ולא בירה  ולא שום דבר 

 שמחבר אותנו בזכות ובצדק לימי ממלכת דוד, כבר מן המאה ה-11 לפנה"ס 

אל מול פלסטינה שנכבשה על ידי המוסלמים רק במאה השביעית  לספירה ועשה אותה בעקב כך לאדמת קודש אדמת ווקפ.

 ואני לא  מדבר בכלל על  הדת היהודית שאמורה הייתה  לסוף מן העולם, ולקבל באהבה את האסלם שבא בסיף להחליפה, ואין לך תחליף ,בעולם, שחי בשלום  עם המקור הישן והנכון, שקם למול עיניו לתחייה, והוא מייתר אותו ואת תפקידו בעולם , גם  זה כנראה יוצר זעם לא מבוטל… 

וזה הזעם  שמתחת לכל  הפוליטיקה שמעל  והוא גם זה שלא חדל  מלהזין את הלהבות.  

ביצוע טכני : 

עומרי קאופ-טייל,אביה שקלר, עינבר טויזר, יורם רותם,

ואנכי יהורם  גאון , ואנחנו  מברכים אתכם מאזינות ומאזינים  יקרים כולנו יחד וכל אחד לחוד בשבת שלום.

.

הפוסט גאון ברדיו 08/12/2017 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.

שבת שלום  מאזינים יקרים, והפעם  מתחנה אחרת, ,אבל למען האמת,  האולפן הזה לא חדש לי בכלל,  כי כאן התחלתי משדר תכנית לשבת  כבר לפני שנים רבות , ביחד עם ד"ר יואל  רפל ובפיקודם של יצחק לבני ומרדכי נאור, ואני חייב לציין  שמאומה לא השתנה כאן, זה אותו כסא שישבתי עליו אז , כן ממש אותו  כסא,,, ואותו מקרופון, , ואותו ריהוט ,אפשר בבטחה לומר שמאז שעזבתי  לפני כמה עשרות שנים, דבר לא השתנה ,איש לא נגע. 

הכל  כשהיה!!! ,חוץ  מן האנשים כמובן, שהתחלפו, והרוח, וההעזה, והווית  ההתחדשות המתמדת, אבל האכסניה מקפידה בעקשנות לשמור על  עתיקותה, ולהשאר שמורת טבע מוגנת.

אני אשדר  מכאן , מדי  שישי , ויש לי רק בקשה אחת , "אל תתנו  בי סימנים" אל תזהו בי מהר מדי , ימין או שמאל,  כי אני לא זה ולא זה , אני תמיד הייתי ותמיד אהיה מדבר,לגופו של נושא , מקפיד להיות  בכל קולי, יהודי ישראלי , ולפי הסדר הזה. אולי לא שמתם לב אבל אין כבר מזמן, לא ימין  גם לא שמאל , אלא בליל של אינטרסים לגופה של השרדות פוליטית, (חלפו הימים של התבטאות בן גוריונית: כמו "זה שיושב ליד  באדר" כי אם לַ"באדר" של אלפיים שבע עשרה , יתאים,,, וזה ישאיר אותו בכנסת, הוא יעבור כמה מפלגות , בלי להניד עפעף) ועכשיו שאתם יודעים מי אני אפשר להתחיל,  נעשה זאת בשיר כלבבי, בעצם כל השירים יהיו כאן ברוח "ארבע אחרי הצהרים" של גלי צה"ל, זאת אומרת שירים יפים , עם מילים של טעם,

יאללה נתחיל ,  שיר.

אהוד ברק

אני בטוח  ששמתם לב בזמן  האחרון, לאיזו דמות תזזיתית, חדשה  שמופיעה אצלנו בטלוויזיה מדי כמה שבועות  ,מדברת מהר בלי שנוכל להבין מה היא רוצה, לעיתים  היא גם ניבטת אלינו משלטי חוצות, שהיא מַציבה לעצמה , בשם  המונים לא קיימים, וככל שאני מנסה לזהות את הדמות הלא ברורה הזאת ,  אני לא מצליח, בטלוויזיה מן המעט שאני מצליח להבין ,בין המילים המתפרצות  כמו הר געש עצבני, זה שהכול רע, וקורס ומתמוטט ומושחת ,ונתניהו, אולי אתם יודעים מי זה  ? 

שאלתי  חבר שאני מעריך את  דעתו, והוא אמר לי שזה  אהוד ברק, עשיתי לו צחוק של  אס .אם. אס . זאת אומרת: חחחחחחח, ברק?  מה פתאום ברק, את ברק אני מכיר , זה לא  הוא, זה לא יכול להיות הוא. 

נשבע לך  שזה הוא , אמר לי  החבר,    

הייתי  בהלם, כי  אני מכיר את  אהוד ברק מזה שנים,,,

אני מכיר את ברק , עוד  כשהופעתי לפני החיילים של  סיירת מטכ"ל, וכל מה ש"המתחזה" הזה  בטלוויזיה אומר ועושה, זה ממש היפוכו, של ברק ההוא  שאני מכיר.

כי ברק ההוא שאני זוכר, כמעט לא  מדבר ואם דיבר , דיבר מעט ולעניין, עצור, מחושב,  ברק ההוא בעיקר עשה , אני זוכר את המבט המעריץ, של חיילי הסיירת שעמדו  סביבו , זה היה המבט של ההמונים באותו ערב הסטורי בו הוא דיבר לאט,,, לאט,,,  כמו היה לכולם באישיותו המשלהבת, "שחר חדש", והוא הבטיח אז "שחר חדש" וכולם האמינו לו אז , כי  זה היה אהוד ברק.

תהרגו אותי,  זה לא מתחבר לי  עם האנימציה המוטרפת  הזאת שמתפרצת לטלוויזיה שלנו , ובאה להבהיל אותנו  כל העת, 

איפה אהוד ברק האמיתי, שמשרה שלווה באישיותו  רבת העלילות?

 שחורש את  הארץ ברגליו  השתיים, לאורכה ורוחבה עם  מפות של תצ"א,נקודות ציון בעורף  אויב, בנוֻוט מקצועי "עם ביצוע מושלם נקי ושלו" ,דמות  מעודדת נוסכת שלווה, ולא עורב מקרקר לעייפה, שרע רע רע, 

לאן נעלם  אהוד ברוג, עליו אמר אברהם ארנן  אגדת המודיעין ,בוראה של סיירת מטכ"ל" אמר ובמו אוזני שמעתי, "הברוג  הזה , הוא אחד ויחיד אין לנו כמותו, הרבה"  

איפה קצין  החי"ר המצטיין, איפה מפקד פלוגת הטנקים ,איפה מתקין  "האמצעים המיוחדים" בעומק מצרים.

איפה  האיש עם  הסרבל הלבן  על כנף מטוס סבנה? איפה הקצין  של "אביב נעורים" בלב ביירות,

איפה הגיבור עטור  הצלש'ים , כי ממנו  מן הברק ההוא ,הייתי מבקש  לחזור,,,, אבל זה שמגיח אלינו  מן המסך כל פעם לשמחת המראיין, כמו שמועה  לא טובה, זה שמחכה כל העת ,שיקראו לו ,והוא לא  מבין שההמונים שלו הלכו ממנו מזמן,  

 והוא  בא או לא בא ,רוצה או לא רוצה,  מסכים או לא מסכים ,בא והולך, הולך ובא, מרים  ומשפיל אנשים לצרכיו, כדי שיהוו לו גלשן, ובבוא  היום ינפנף אותם, והוא בא לארץ לחופשות, כדי לספר לנו כמה  אנחנו מסכנים בלעדיו, וכמה חבל שאנחנו מפסידים אותו, אז האיש  הזה זה לא אהוד ברק.

ובין  האיש הזה מהטלוויזיה , לאהוד ברק  האמיתי אין קשר ואפילו זכר. 

וזה  כל כך  חבל , כי  כמו הברק ההוא  מסבינה אין לנו הרבה , אבל כמו  זה המתחזה מהטלוויזיה, שמחכה שיקראו לו  והוא כנראה יחכה הרבה , (כי איש לא יבוא,) בכאלה אנחנו  משופעים. תודה לא צריך.   

הר הבית

כשהתחלתי מקבל באחד  מן הבקרים השבוע, טלפונים  למכביר מתחנות הטלוויזיה והרדיו, כדי  לראיין אותי בדחיפות הבינותי שעשיתי משהו לא ראוי,  מרוב בהלה שאפפה את גופי , עניתי , ונתבקשתי לספר בחדשות , למה עליתי  להר הבית!!! (כן נכון מודה… יומיים קודם עליתי להר הבית עם שלושה  חברים, כי לא הייתי שם מזמן ומאוד רציתי לבקר.(לבקר ! לא להפגין) ואז שאלה אותי  התחקירנית למה עלית להר הבית, ? 

למה לא ? עניתי, רציתי לטייל ,מה לא  בסדר? 

בשבוע שעבר  הייתי בכנרת,  ובזה שלפניו בים  המלח, מה הסיפור?

איפה הבעייה?

ואז  ענתה לי  התחקירנית  "אתה יודע שהר  הבית שנוי במחלוקת", לא ! אני לא  יודע עניתי, ,,,אולי אצלך ,,, כי אצלי לא , מה הסיפור שאלתי לבסוף , אסור לי לעלות להר הבית, ?לא בדיוק היא ענתה לי, במבוכה  כי לעלות להר הבית זו הפגנה! 

סיפורו של הסיור, היה רצון כן , לטייל  בְהר הבית ,סתם ,באמת סתם, לראות להתרשם, כמו  בווטיקן, כמו כנסיית פטרוס הקדוש ברומא או איה סופיה  באיסטנבול ,כמו אלף מקומות בארץ ובעולם בלי צל צילה של מחשבת אוון להפגין  משהו…

והאזור  הזה כולו , עם  כיפת הסלע המוזהבת, הוא מן  המרהיבים בעולם. אז דווקא כאן ,זה לא  בדיוק מומלץ?

ועמדנו בתור בכניסה לשער  המוגרבים, בין כל התיירים, עד שהגיע  תורנו ,שאז ניגש אלינו קצין משטרה יהודי(להבדיל  מהשוטרים הרבים הדרוזים שעושים עבודת קודש על ההר עצמו, בהשלטת השלווה ,וסבר  הפנים הנינוח)

והקצין שאל  אותנו אם יש לנו סממנים?… עניתי לו  שאני חושב שהעברית שלי מספיק טובה , אבל  את השאלה הזאת ממש לא הבנתי, 

הוא ענה  לי שהוא מתכוון לסממנים  יהודים, 

אני מודה שקיבלתי  סחרחורת, "אני יהודי  עניתי , איזה סממנים שיהיו לי,?  והוא ענה במבוכה "אולי מגן , דויד או כיפה",

אז  לחבר  השלישי שלנו , הייתה כיפה  והוא טרח מיד להסתיר את הבושה  בקסקט גדול, שהביא עימו, 

ואז  נתבקשנו בנימוס  ראוי לציון, שכשנהיה על ההר  לא לרדת לפתע על הברכיים, ולא למלמל  בשפתינו מה שיכול להתפרש כפסוקי תפילה…

(נכון  שאתם חושבים  שאני מגזים? אז לא , לא הייתי  מעז לספר זאת בפרהסיה כזאת"אם זו לא  הייתה אמת להמיתה!  

הבטחנו  שלא נרד  על ברכינו  שלא נתפלל, ושנעלה בלי  סימני היכר יהודים רק אז הותר לנו לעלות להר.

עכשיו , אני מוקיר בכל ליבי, את  כל השוטרים שבהר שלא קל להם במקום  הכי נורא בעולם , והם עושים הכל , לעיתים  מחרפים את נפשם , וגם מקריבים אותה , על מזבח  השקט, בהר הנפיץ שתחתיו לבה וסלעים מותכים שרק מחכים להתפרץ,

אל מנהיגַי אני פונה, אם ההר הזה  שלנו ? והוא נמצא בלב ליבה של הבירה, ששמה ירושלים,אז  בבקשה לא להזהירני מסממנים יהודים,ולמלמל משהו שנראה תפילה של צקון לחש,  

אם ההר  לא שלנו ,ואין לנו דרך להתמודד עם  התפוח הלוהט הזה, זה גם בסדר אז נסדר ויזה של  הווקפ המוסלמי,כדי לעלות להר , נשאיר את כל הסממנים היהודים ליד  הכותל, מחוץ להר , ונרד על ארבע כבר לפני הכניסה בשער המוגרבים, וככה נכנס  על ארבע ,לרחבת ההר,,, כדי להוקיר את המחווה שניתנה לנו , לבקר במקום הקדוש,,,,,למוסלמים.

כ"ט בנובמבר

ביום רביעי צויין, בכל מקום אפשרי, מניין שבעים שנה להחלטת החלוקה. שועי המדינה טרחו לציין בכל אמצעִי תקשורת, כי 'כ"ט בנובמבר' בשנת אלף תשע מאות ארבעים ושבע, היה הארוע הראשון מזה אלפיים שנה, בו הוכרה זכותו של העם היהודי למדינה משלו. 

אז זהו  שכולם במחילה מכבודם  טועים, כי ההסטוריה האמיתית אם  טורחים לקרוא אותה בקפּדנות ולא בחטף, מספרת  השתלשלות עניינים קצת אחרת, המקנה לנו בלי קשר  להחלטת החלוקה הידועה, זכות יהודית על ארץ ישראל, בתוקף  החלטות חוקיות ובין לאומיות , לפיהן , מותר ואפשר לחדול מלהתנצל כל העת, על קיומנו  בחבל ארץ זה, וזאת בלי להזכיר בכלל את הקושן האלוהי מן התורה, (שלא הכל מוכנים להכיר   בחוקיותו)

צריך  רק לקרוא הסטוריה  של ראשית המאה להפנים ולהרגע , אנחנו  פה בזכות.

קודם כל  חשוב לשים לב  שההצבעה בעשרים ותשעה בנובמבר, אלף תשע מאות ארבעים ושבע, לא היתה "החלטה" אלא המלצה בלבד (כי על פי אמנת האו"ם העצרת הכללית היא גוף ממליץ בלבד) וזו הייתה לידיעתכם הצבעה מנוגדת לַחוק הבינלאומי. לא להתבלבל ולא  להבהל , אני אסביר.(אבל אני מסביר, אבל אני מסביר….) קצת סבלנות,  

ובכן כך :תהליך ההכרה בזכותו הבלעדית של העם היהודי לַריבונות על פלשתינה-א"י כולה , הייתה בת כמה שלבים:

השלב הראשון היה הצהרת בלפור ב-אלף  תשע מאות ושבע עשרה – שלא היתה הצהרה פרטית של שר החוץ של בריטניה, אלא הצהרה של ממשלת בריטניה על התחייבותה לתמוך ברעיון הציוני. 

השלב הבא בַדרך החוקית,  למדינת היהודים בארצם ההסטורית  בת ארבעת אלפים השנה, היה ועידת השלום בפריס ב-אלף תשע מאות ותשע עשרה. – במשך חצי שנה ישבו מנהיגי המדינות המנצחות במלחמת העולם  הראשונה , בהן ארצות הברית, אנגליה צרפת איטליה רוסיה ויפן הם ישבו בארמון , משרד החוץ הצרפתי, כדי לקבוע את הסֶדר העולמי החדש שימנע, כך קִוו, מלחמה נוראית כמו מלחמת העולם הראשונה, בה נהרגו   במדינות ההסכמה למעלה ממליון וארבע מאות אלף חיילים.

 באותו מעמד  החליטו על עקרון הסדרה והקניה  שפרושו: הכובש רשאי לשנות סדרי עולם לפי  הבנתו, בַטריטוריה הכבושה, כִראוּת עיניו, כדי למנוע מלחמות עתידיות,

 וזה הפך  לעִקרון יסוד  בַחוק הבין לאומי! טורקיה המובסת  ויתרה במעמד זה על ריבונותה בכל שטחי האימפריה, ובכך נפתח חלון הזדמנויות הסטורי, שמפציע  לעתים רחוקות מאד בהיסטוריה. 

כפועל יוצא  נוסחה שיטת המנדט  שניתנה לִמדינה מנצחת, שהיא בעלת תרבות שלטונית מעצמתית, כדי שתאמן בו את  העם שיקבל ריבונות , על עשר טריטוריות הושת מנדט שכזה, כשאחת מהן היתה פלשתינה-א"י. ואת  המנדט עליה קיבלה בריטניה. ולכן בעניין ארץ ישראל הם ערכו מעין שימוע כדי לקבוע מי יהיה העם שאותו יכשירו לקבלת הריבונות על ארץ ישראל. ראשון הופיע המלך פייסל שהוכתר כמלך כל הערבים ונחשב לנציג הערבים. שאמר לראשי המעצמות המנצחות, 

כי יסכים לוותר על השלטון בפלשתינה (ישראל + ירדן של היום, אבל לעולם לא יוותר על שלטון בסוריה ועיראק, משמע חבל(א)(ל"שאם"). 

שלושה שבועות אחר כך העיד חיים וייצמן בראש משלחת של התנועה הציונית בפני אותו פורום המורכב כאמור מראשי המדינות  ארה'ב אנגליה צרפת איטליה רוסיה ויפן ושטח בפניהם, רשימה של דרישות של העם היהודי לקבל לריבונות עתידית את פלשתינה כולה. כן  גם את ירדן…

השלב הבא ב-1920 – בסן רמו נתן כבר לבריטניה  מנדט ושליטה על ארץ ישראל ואת החובה להכין את  העם היהודי לַבעלים של הטריטוריה ,במבוא לַמסמך שנָתן לבריטניה מנדט נאמר: "ניתנת בזאת הכרה לַקשר ההיסטורי של העם היהודי עם פלשתינה, ובזכותו לכינון מחדש של ביתו הלאומי בארץ זו".

הקצאת הזכויות לתושבי הארץ בכתב המנדט הבריטי מתחלקת כך: כל הזכויות האזרחיות וחופש הפולחן וחופש הדת – לכל תושבי הארץ, בעוד שזכויות להגדרה עצמית וזכויות מדיניוֹת – רק לעם היהודי. ולשאלה למה נתנו  זכויות להגדרה עצמית רק ליהודים שלא היו רוב בארץ ישראל , של אז, התשובה היא כי המעצמות ראו איזון נכון וצודק, בין הקצאת רובו המכריע של המזה"ת כולל שדות הנפט העשירים שבו, לריבונות ערבית, 

ואת מיעוטו ללא שום  משאבי נפט לעם היהודי שבפלסטינה, שהיוותה חלק  מזערי מן המרחב השופע העצום, אותו קיבלו באותו מעמד הערבים.

כשנאספו  כל המדינות של חבר  הלאומים, חמישים ואחת  במספר לאישור כתב המנדט הבריטי על פלשתינה ב-באלף תשע מאות עשרים ושתים הצביעו באותו  מעמד גם, על הגדרה עצמית ליהודים בכל שטחי ארץ ישראל ,(נכון גם עבר הירדן) נא לזכור  ולהפנים, חמישים ואחת המדינות החברות בחבר הלאומים כולן הצביעו בעד, ללא נמנעים וללא מתנגדים. בכך הוכרה זכותו הבלעדית של העם היהודי ע"י הקהיליה הבינלאומית לריבונות על א"י כולה בּפָּעם הראשונה אחרי 2,000 שנים. בכך גם נתקבעה זכות זו בחוק הבינלאומי והיא בתוקף עד היום. חשוב לציין שלפי  החוק הבין לאומי זכות אינה נתנת לביטול 

הזמן אינו גורם!!! כשמדובר  בזכות מוקנית הזכות נשארת כל עוד לא ויתרת עליה.

אחרי מלחמת העולם השניה, בשנת אלף  תשע מאות ארבעים וחמש במקום חבר הלאומים  שלא צלח (לפחות במניעת מלחמות עולמיות), הוקם ארגון האומות  המאוחדות, על בסיס אמנה, ובה סעיף שמספרו שמונים, האוסר לשנות או לפגוע בכל זכות שהוענקה בֶעבר לֶעם, או לטריטוריה הנמצאת תחת שלטון מנדט כל עוד לא הסתיים שלטון המנדט באותו חבל ארץ..

מכיון שאמנת האו"ם הינה חלק מהחוק הבינלאומי, גם אותו סעיף 80 הוא חלק ממנו. וכל עוד  היה מנדט בריטי בַארץ נשמרה זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית על כל שטחי ארץ ישראל  בְחוק, בזכות לא בחסד… 

ב-1948. בן גוריון הכריז על הקמת המדינה  שעות לפני תום שלטון המנדט. כתוצאה מכך שעשה זאת לפני תום המנדט הבריטי ובשעת סיומו ממש,ירשה מדינת ישראל בהתאם לַחוק  הבין לאומי את הזכויות שהעניק בשעתו, חבר הלאומים לעם היהודי בארצו , מתאריך עשרים וארבעה ביולי אלף תשע מאות עשרים  ושתים. וזה הארוע אותו על מדינת ישראל לציין ולא את ההצבעה בכ"ט בנובמבר בה האו'ם לקח מאיתנו בלי זכות ובלי צדק , את מה שקיבלנו  בזכות ובצדק מחבר הלאומים, שכך נשארו בידינו פחות מחמישה עשר אחוז מן ההחלטה המקורית של חבר הלאומים.

ולנו עוד  קוראים כובשים. 

פינת יעקב פרוינד

עכשיו לפינתו של מחייך השפה העברית יעקב פרוינד שעבר איתי  דירה, 

אני ממהר ל"מיני ישראל" בלטרון, לראות את הכנסת …בגודלה הטבעי .

בגין מקרים כאלו, "לחיי העם הזה"…מסמיקות מבושה

שיר במתנה

ולפינת  שיר במתנה,
השבוע ראו אור שטרות כסף חדשים עם דמויותיהן של שתי משוררות אהובות. על השטר החדש של 100 שקלים מופיעה דמותה של לאה גולדברג ואילו על השטר של 20 שקלים מופיעה דמותה של רחל המשוררת. שכתבה את  השיר "ואולי"

לידיעתכם השיר  "ואולי", לא נכתב לחוף הכנרת, אלא בתל – אביב כשרחל שכבה על ערש דווי בביתה שברחוב בוגרשוב, סובלת ממחלת ריאות ומשחפת. 

היא נפטרה בגיל ארבעים ואחת, ושיריה אהובים עד היום, השיר הולחן על ידי יהודה שרת, שלא יכול היה לסבול את הלחן שלו. כי הוא חשב שזהו לחן קל ופשוט מדי, יחסית ללחנים האחרים שכתב, 

כשחזר יהודה שרת לארץ אחרי  מסע הרצאות בחו"ל , לא הבין איך כל הארץ מַכּירה ושרה את השיר "ואולי" עם המנגינה שלו, השיר שהוא כל כך התבייש בו ואפילו סֵרֵב לכתוב את התווים שלו בין יצירותיו…

נשמע את הביצוע של אריק איינשטיין ז"ל שהשבוע  מלאו ארבע שנים למותו, אריק שגר ברחוב חובבי ציון בתל-אביב, ממש בתים אחדים מרחוב בוגרשוב, שבו כתבה רחל המשוררת את השיר הנפלא הזה "ואולי"…

(ואולי – אריק איינשטיין)

ביצוע טכני : 

עומרי קאופ-טייל,אביה שקלר, עינבר טויזר, יורם רותם,

ואנכי יהורם  גאון , ואנחנו  מברכים אתכם מאזינות ומאזינים  יקרים כולנו יחד וכל אחד לחוד בשבת שלום.

הפוסט גאון ברדיו 01/12/17 הופיע לראשונה ב-יהורם גאון - האתר הרשמי.