טקס יקיר העיר ירושלים אמש במוזיאון מגדל דוד! אחד הטקסים המרגשים והמרשימים ביותר עטור של כבוד לאיש : שכלם היו יודעים אז טוב מאד , למי למי תמיד למי יש יותר כבוד, יש!! ראש העיר הנכבד מעניק את העטור לאיש שפעל בהתנדבות מלאה במשך שנים רבות למען העיר ירושלים. אז כן, ישנם עוד אנשים … ועל כך תבורך יהורם גאון לשנים רבות , טובות ומלאות עשייה , שתהא זו שנה טובה ומבורכת לכל עם ישראל, אמן!
כך נכתב באתר עיריית ירושלים:
יהורם גאון נולד בירושלים ב-1939 וגדל בשכונת בית הכרם. בצה"ל שירת בלהקת הנח"ל, ועם שחרורו הצטרף להרכבים מוזיקליים בולטים בזמר העברי. ב-1966 נבחר מבין מועמדים רבים לגלם את התפקיד הראשי במחזמר קזבלן. מאז הקליט מאות שירים, שכתבו במיוחד בעבורו טובי היוצרים והמלחינים בזמר העברי. לאורך 55 שנות הקריירה כזַמר הקליט שירים בסגנונות שונים. לבירת ישראל הקדיש שני סרטים, שבהם לא רק שיחק ושר אלא עסק גם בהפקתם והיה שותף בכתיבת התסריטים ובבימוי.
על תרומתו רבת השנים לזמר העברי, על יותר מיובל שנים של פעילות בעולם הקולנוע, הבימה, התיאטרון, הטלוויזיה והרדיו בישראל, ועל תרומתו לבירת ישראל ולהאדרת שמה מוענק לו עיטור הכבוד יקיר ירושלים
בַּמַעמד הזה אני מבקש לספֵר,את הסיפור המשותף שלנו,הסיפור שכל אחד מאיתנו עבר, כל אחד במסילות חייו, כל אחד ביובָלי הנהר,ששטה בו משפחתו.
מכל המֶקומות הִגענו היום יחד לכאן לָרגע הגדול והמֶרגש הזה, כדי לומר בקול גדול – אחים אנחנו.
וזה הסיפור:
לפני כאלפיים שנה הייתי בֶּן ואזרח חופשי של ארץ שֶבליבָּה שָכנה עיר וּשמה ירושלים, וְאחַרֵי מארה של שנאת אחים, וּמלחמה נוראה, וחוּרבן של אפר ועשן גוֹרשתי ממולדְתי, וחרבה ממלכתי על כל המרכזים הדתיים והרוחָניים שלי שהפכו מאבן גזית לבנה , לִרְמצים שחורים מעופפים ברוח,
וגרֵש אותי הכובש מארצי וּמִבּירתי מתוך רצון עז למחוק את עצם היותי מעל פני האדמה הזאת שהייתה ועודנה ביתי היחיד בחלד,
וַאַני כבר אז מתוך האש והמאפֵּליה הגדולה , כבר אז אני מתחיל את מסע התלאה שלי ושל עמי בָּדרך חזרה הבייתה חזרה לִירושלים שלי.
שום העתק לא אוהב מקור, וּ"בריתות חדשות" עם מסעי צלב,
וּ"שליחי אל" שבאו מן המדבר וחרב סיף בידם , "שאלו" ממני בְּדם רָב את תורתי אשר כתבו לי בסיני, ואימצו לעצמם את המקור, שנביאַי העניקו לָאנושות,
ו"אדריאנוסים" של כל הדורות, ניסו כל העת למחוק את שם ארצי מתודעת העולם,
כי תורתי המֶקורית, החיה והקיימת,
ואני, החי בה בלי לוותר כל העת , החי בין אותיותיה,
יִיתרה תמיד את התחליפים כי אם אני חי לֵמה נועדו הם?
בזעמם על חִִיותי הניצחית והעיקשת שינו את שמי ישראל וִירושלים ,ל"איליה קפיטולינה" וּ"פלסטינה" על שם גויי הים, רק כדי להרחיק אותי מהווייתי המקורית כדי שאַאַבֵּד את זהותי הנצחית.
וַאני צרבתי בִּתחינותי שלוש פעמים בכל יום, את שמה של מכורתי .
וזעקתי בתחינה למרומים :"לירושלים עירך ברחמים תשוב"…
לכל הארצות שאָליהן הוגלתי וגורשתי, תמיד הייתי הולך אליה – לִירושלים,,, וממנה,,,!!!
ולא היה יום שלא זכרתי את אדמתי בכאב ונשבעתי ב"ימיני שתשְכּח", וּבִלשוני "שתדבק לחיכי ," אם לא אזכור את עירי.
וכל העת הנני בְמסע ארוך ומתמשך בַּחָזרה הבייתה!
בַּחזרה אל ארץ חמדת אבותי
בָּחזרה לירושלים.
עד לסוף מערב הגעתי בנדודָי, כשגופי נכרי, ממורט, מעוך, ונלחץ לתהומות בְכי, ו"עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם–כִּי-רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם.
ירושלים שלי גבירתי מכורתי, אני לה עבד, עבד וְאדון.
אדון לְכל שָעָל במשעוליה והריה ,וכפי שנצרתי את שמה בָלב פנימה בכל הארצות שאָליהן הושלכתי,
כך שמרה היא עלי בכוח זיכרה הצרוב בעמקי נפשי,
שמרה מן התוהו הסובב שכל העת ניסה למחוק את חיי ואת שמי מעל פני האדמה.
בכֿיכָר הקתדרָלָה של טולדו העלו אותי על המוקד ברוב עם מריע, עד שגם ממנה ומ"זהבה" גורשתי כי הייתי זר ומוזר כל הימים.
ומן הגירוש ההוא הספרדי בְצו מלך, אני ממשיך מזרחה בדרך חזרה,
לירושלים שלי,
ובכל מקום שאליו הלכתי גם אם הרחקתי בנדודי , היה לי בֵּית מקדש קטן חפון ואצור בנשמתי
כמכוות אש וזכָּרון לַמקדש הֶהרוס שהיה פעם בראש הֶהרים, בְקריה למלך רב, עטופה תשעה קבין של יופי והדר.
ואני כל העת בדרך הבייתה מוכֶּה נִדְכֶּה "גווי נותן למכים" עד כי ניסו להשמידני ב"פִתְרוֹן סופי", בהחלטה ממלכתית מסודרת, של הנאורה בִּמְדינות התקופה,
והיכוני אז, ושחַטו, ושרפו, ונותרתי מתי מעט, כשרוב עמי עולה בֶּעשן השמימה.
אותיות בוכיות של ספר תורה בוער מרַחַפות בְּשמיו של עולם —– ששותק.
לפני כאלפיים שנה גורשתי מארצי כדי לחזור אליה בכוחו של הגעגוע, וּבַחַזונם של נביאָי שאמרו "הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ-שָׁם; וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב, וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל-אַדְמָתָם. וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם, עַד-עוֹלָם".
אני חוזר הבייתה כמו שחזה הנביא לפני אלפיים שנה.
חוזר לציון,
דרך בוסניה הרצוגובינה , חוזר לירושלים שלי,
חוזר אל אותם רחובות ,אל אותה שפה, אל אותם משעולים, חוזר לָגאיות שבהם הִלכו הכהנים והלויים שלי,
אל אותן מדרגות רחבות ומסותתות לתפארת, שבהן עליתי עם עמי בִּשלושה רגלים ממעין השילוח שבו טהרתי,
עולה לבית מקדשי, וְענְפי הדס בידי,
חוזר אל המשעולים שבהם כּיתתו רגליהם בין בורות המים השופטים שלי, שדבריהם חקוקים לעד בספר הספרים שנתנו אבותי לאנושות בשחרה על הר סיני
חזרתי אל שַעַרי העיר, שם זעקו נביאַי למלכֵי אֶרץ ושועיה "צדק צדק תרדוף" שם גם ניבאו להם את החורבן הממשמש ,
וביום הגדול הזה מן הגדולים שבחיי, אני נופל נרגש מול שערייך עירי,
ומבקש לתת את האות שקיבלתי היום ליצחק גאון זכרונו לברכה שהועלה על המוקד לפני חמש מאות שנה בכיכר הקתדרלה שבטולדו בגלל היותו יהודי, ובנשמת אפו האחרונה צעק שמע ישראל,
אני מבקש לתת את האות לאבי הטוב שאיתו נהגתי לעמוד בְבַית גבוה בהר ציון, בָימִים שבהם הייתה עירי שבויה,
מן הבית הזה ראינו את קִברות אבותיו, ושם אמר לי אבי "אני לא יכול להשתטח על קבר אבי וַאַני מקנא ביונים שעפות מעלינו –ומעליו ,
יום יבוא ואתה תוכל", אז היום אני יכול , וַאַני קורא לך ביומי הגדול אבי המרוחם לבוא וְלעמוד כאן עימי.
אני מבקש לתת את האות לסבִי רבי דוד גאון זכרונו לברכה,
שקבור לא הרחק מכאן בהר הזיתים , שחיפש כל ימיו עם רעיו המקובלים בישיבת בית אל את סוד הגאולה בין השורות הכתובות , ובלבן הגנוז הנוֹגֵהַ מתוך כל אות וָאות,
סבא שלי ביקש להקבר כשרגליו פונות אל שער הרחמים, כדי להיות בין הראשונים שירוצו עם המשיח ביום בואו, סבא שלי עודנו ממתין,,,
וביום לֶכְתִּי לְפָנֶיךָ.(אחרי מאה ועשרים) רְצֵה נָא אֶת הֲלִיכָתִי.
וְתִשְׁלַח מַלְאֲכֵי הַחֵן. וְיֵצְאוּ נָא לְעֻמָּתִי.
וְאור גָּנוּז לְפָנֶיךָ. יְהִי סִתְרִי וְסֻכָּתִי.
וְתַחַת צֵל כְּנָפֶיךָ. תְּנָה נָּא אֶת מְחִצָּתִי
ונרוץ אז יחד בָיום ההוא יצחק מטולדו משה דוד ורבי דוד , ביום המיוחל בבוא מְשיח צדקנו ,
נרוץ מכל העברים, עם המון אדם שייאסף אז ,
"מארבע רוחות תבוא הרוח וְיחיו, וְיעמדו על-רגליהם–
חיל גדול מאוד-מאוד.
ונֹאחָז יחדיו בשולי גלימתו של מְשיח צדקנו , הבא בשער הרחמים .
כן יחד נחזור אז מכל הגלויות ומכל הדורות,
נחזור הבייתה לירושלים !
לעולם!
וּלעולמי עולמים.!!!
