בימים שהגרוש היה כסף
והלירה היתה מנייר
בשמיים עוד טסו מיראג'ים
וה"עוזי" היה שם דבר
הנ"נ עוד היה אז קומנדקר
והשרמן היה השריון
אז היה לנו נשק סודי ויקר
היה אקורדיון.
נגן, נגן אקורדיון שירים ואהבות
אולי תוכל עוד גם היום לפתוח לבבות
נגן, נגן אקורדיון שירים ואהבות
אולי תוכל עוד גם היום לפתוח לבבות.
הוא ליווה להקות שבדרך
הוא נדד בדרכי המדבר
הוא נסתם באבק ובגשם
אך תמיד הוא אמר אין דבר
הוא איננו צריך מיקרופונים
רק אדם שידיו איתנות
שיצמיד אותו טוב לליבו ההולם
המשמיע תמיד מנגינות.
נגן, נגן…
והיום מה נשאר מכל אלה?
הן בקושי נשאר זיכרון
בין השרמן הסטן והפרימוס
שם מוטל לו גם אקורדיון
הוא איננו נשמע בתזמורת
את הקצב נותן המחשב
אבל מי עוד יוכל להשמיע כמו אז
מנגינה היוצאת מן הלב.
נגן, נגן..
