איני יודע אם הייתי מלך
אבל ודאי שאת היית נסיכתי
וכששיחקנו בנדמה לי ונדמה לך
אני נתתי לך את כתר מלכותי
ואת חבשת על צמותייך את הכתר
ואנוכי הרכבתי אקורדיון על גב
ובין ימי החגיגות לשדות הקטל
הייתי שר לך במינים ובעוגב
שימרי לי על המנגינה
אשר היתה שלנו
זיכרי אותה ילדה קטנה
בכל אשר תלכי
ואת האקורדיון בתי
אשר ליווה אותנו
אני משאיר לך מתנה
כדרך המלכים
למענך ליבי הקפתי חומות כלא
למענך פרנסתי את כלבי הרחוב
למענך הכיתי את ראשי בסלע
ולא חדלתי אף לרגע לאהוב
ובלילות כשישנת על כר המשי
אני כיביתי את האור בחדרים
וכף ידי היתה נוגעת ומגששת
באקורדיון אשר בכה את השירים
שימרי לי על המנגינה…
הלא תמיד היית לי כבבת העין
ויום אביב המתמשך כל השנה
לכן רק לך אני יצרתי יש מאין
כשמכרתי כותונתי האחרונה
עכשיו גם את יודעת שאינני מלך
ואין לי בית משלי ואין פינה
כל מה שיש לי הם אביב ופת במלח
ואקורדיון ישן ובו המנגינה
שימרי לי על המנגינה…