הנה, מוּל הַזַרְקוֹר,
מהשירים נותר רק פרח.
עכשיו מותר לזכור
את השבילים ואת הדרך.
שבילים היו הרבה
עם אולמות שמריעים לי,
אך דרך – רק אחת
אם זה התאים לי.
גם לי היו ימים
של מעידות, אם לא בלמתי.
נעים, או לא נעים,
אספתי את עצמי וקמתי.
שיננתי, כמו שחקן,
גם תפקידים לא מחמיאים לי
ואם עודני כאן –
אז זה מתאים לי
מה סך הכל יש לָאָדָם?
חשבון עובר מִפּה לְשָם,
גילוי חדש, מילה טובה,
בצל וּדבש, יְמֵי תקווה
ומקרוב רואים די טוב
שזה מתאים לי.
לצחוק, לבכות חופשי
וְלֶאֱהוֹב וּלְהַשְכִּיחַ
זה לא היה טיפשי
לִרְצוֹת הכל ולהצליח.
לחשוב שגם היום, בסוף חשבון,
דברים קורים לי –
מודה זה מרגש
וזה מתאים לי.
מה סך הכל יש לָאָדָם?
