בין עצי היער,
על גזעו הסב,
כבד ימים וסער
עץ אלון ניצב.
הו-א, הו-א, הו-א
למה ומדוע
נד העצב בעולם.
הו-א, הו-א, הו-א
למה ומדוע,
עצובים שירי כולם.
פעם בשנות אלף
דוכיפת זהב,
באה ומזמרת
שיר תוגה עליו.
הו-א, הו-א, הו-א…
והעץ קשה עורף
את קולה ינצור
ללילות החורף,
ללילות הכפור.
הו-א, הו-א, הו-א…
בליל קור ודלף,
תן או הלך זר,
פעם בשנות אלף
ישמעוהו שר.
הו-א, הו-א, הו-א…
