כל הכפר שוקט, רוגע
שבו, שבו עדרים.
אל הדרך לי אצאה
ועיני אל ההרים.
על הרים שוכן הליל,
ערפל מלא הגיא.
שר הרוח: אביגיל,
בואי, בואי אחרי.
ליל גליל, ליל גליל,
רוח בא קל קליל,
ליל גליל לילה ליל,
רוח, רוח, רוח ליל.
מעלי שמי מרום.
לרגלי – מי מרום.
על ההר שוכן ענן,
שביל בהר מוליך לדן,
ערפל בגיא שוכן,
שביל מוליך אל הירדן.
ליל גליל, ליל גליל…
שר הרוח: לילה ליל,
מי יוצא אל ההרים?
לא הגדי ולא האיל,
לא רועה ועדרים.
ועונה לו אביגיל:
לא יצא בליל הגדי,
רק לבי יוצא בליל
אל דודי, אל יחידי!
ליל גליל, ליל גליל…
מעלי שמי מרום.
לרגלי – מי – מרום.
על ההר שוכן ענן,
שביל בהר מוליך לדן.
ערפל בגיא שוכן,
רד דודי אל הירדן.
ליל גליל, ליל גליל…