הֵרָדְמִי, יַלְדָּה קְטַנְטֹנֶת,
שָׁם רוֹמֵז כּוֹכָב.
אִמָּא לָךְ תִּרְקֹם כֻּתֹּנֶת
תְּכֵלֶת עִם זָהָב.
אֶקַּח לִי תְּכֵלֶת מִשָּׁמַיִם,
פָּז מִן הַחַמָּה.
לְיַלְדָּתִי יְפַת הָעֵינַיִם
כֻּתֹּנֶת רְקוּמָה.
הִנֵּה עוֹלֶה, עוֹלֶה כְּבָר הַיָּרֵחַ
עוֹלֶה, עוֹלֶה וּמַכְסִיף
מִכַּסְפּוֹ אֵלַי שׁוֹלֵחַ –
לְכֻתַּנְתֵּךְ אוֹסִיף.
הֵרָדְמִי, יַלְדָּה קְטַנְטֹנֶת…