אני זוכר, הן רק אתמול
היא לקראתי פרשה את שתי ידיה.
אני זוכר, אני זוכר
מבט אחר, הרבה יותר כחול.
אני רואה את הראשים מתנועעים על שולחנות,
כנהר שלא החליט לאן לפנות.
אני עובר בין הראשים, נוגס באור כצל תועה –
ואני רואה היטב אך לא נראה.
אני עוד חש את כף ידה
אל כף ידי נצמדת כתינוקת.
אני זוכר, אני זוכר
מקום אחר ואיש לא מלבדה.
אני רואה את הראשים…
אני חולם, עיני פקוחות
בפה פעור אך קול אינו בוקע.
אני זוכר, אני זוכר
עולם אחר פרוש על החולות.
אני רואה את הראשים…
