חבר במועצת עיריית ירושלים ומחזיק תיק התרבות והאומנויות

יהורם גאון, יליד העיר ירושלים ידוע באהבתו הגדולה אליה משיריו ומסרטיו. במשך שנים רבות חלם לשוב לירושלים כלא פחות מחבר מועצת העיר, שכן להמשיך את מורשת אביו משה דוד גאון.

לקראת הבחירות המוניציפליות של שנת 1993, הקים יהורם גאון רשימה עצמאית ושמה "אני ירושלמי". גאון החליט לרוץ רק למועצת העיר ולא לראשותה, מכיון שלראש רצו שני אריות גדולים, טדי קולק ואהוד אולמרט, וגאון כטירון פוליטי לא מצא מקום להילחם מולם. גאון אשר רצה מעט מן הקול החרדי שהוא כמעט הרוב בירושלים, נפגש עם האדמו"ר מגור. גאון גייס את צביקה מילק איש סיירת מטכ"ל שיהיה לו לעוזר במהלך הבחירות. באותם בחירות גאון אף הכיר את היועצת שלו המלוא אותו עד היום, תקווה מעולם. תוצאות בחירות נובמבר 1993, הצביעו על מהפך בו אולמרט הדיח את טדי קולק. גאון זכה לכיסא אחד במועצת העיר, ולראשונה נבחר לשאת תפקיד ציבורי ולהיות חבר מועצה.

בקדנציה הראשונה שלו זכה גאון להחזיק את תיק האומנויות, ומאחר שרק ראש העיר וסגנו מקבלים שכר, גאון ביצע את תפקידיו בעייריה בהתנדבות מלאה. במהלך היותו חבר מועצה עשה גאון מספר דברים המעוררים בו עד היום גאווה, הראשון בהם הוא, פרויקט ילדי צמי"ד (צרכים מיוחדים) אשר הוקם עבור כל הילדים ובני הנוער עם הצרכים המיוחדים החיים בעיר. הישג נוסף אליו דחף יהורם היה פתיחתה של האקדמיה הראשונה למוזיקה מזרחית קלאסית. המרכז הוקם בשנת 1996, ומאז הקמתו מנוהל על ידי ד"ר אברהם שושני. באקדמיה מכשירים נגני עוד, כינור, כלי הקשה וכלי נגינה ערביים אחרים, לסולנים ולנגני הרכבים מזרחיים-ערביים. בנוסף לכך גאון יזם את פסטיבל תיאטרון הרחוב החוזר על עצמו מדי שנה, בפסטיבל זה האמנים מבצעים את קטעי התיאטרון באופן יחודי כל כך, בין רחובות ירושלים.

לפני הבחירות המוניציפליות של שנת 1998, נשאל גאון אם ירוץ לראש הראשות, אך השיב בשלילה מכיוון שלא רצה לרוץ אל מול אולמרט. לקראת הבחירות לקח עימו גאון כמספרי 2,3 שני אנשים שהיו קרובים לליבו: יהודה וקסמן אביו של נחשון וקסמן שנחטף על ידי מחבלים ונהרג בפעילות החילוץ שלו בשנת 1994, ויונה באומל אביו של זכריה באומל, מנעדרי סולטן יעקוב ממלחמת לבנון הראשונה. לצערו של גאון ושל השניים, רשימתו של גאון זכתה שוב לכסא בודד וגאון שב להיות חבר מועצה יחיד.

במהלך היותו חבר מועצת העיר ירושלים, ניסה גאון למצוא רמז להידברות בין הפלסטינים והיהודים. בביתו היה נוהג לארח אנשים משני צידי המתרס, המשורר חיים גורי, הסופר אלי עמיר, ח"כ לשעבר גאולה כהן ובני משפחת דג'אני. המפגשים לא המשיכו הרבה זמן, שכן הם דלפו לתקשורת וזכו להתנגדות חריפה מצד יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר עראפת. האינתיפאדה השנייה שפרצה בשנת 2000, קטעה לחלוטין את רעיון להידברות בין הצדדים. "היה זה סיום עצוב להתחלה שהייתה דווקא אופטימית" אומר גאון.

יהורם גאון פרש בסופו של דבר מהחיים הפוליטיים בשנת 2003, היו אלה שרצו שימשיך לרוץ ואף יתמודד לראשות העיר לאחר פרישת אהוד אולמרט, אך גאון סירב כשהבין שאין לו סיכוי לממש בעיר את חלומותיו ורעיונותיו. "כבעל ניסיון בן עשר שנים בפוליטיקה, אני יודע עד כמה איני מתאים לה ועד כמה אינה מתאימה לי. בלבי ידעתי יותר מתמיד כי עלי להיות מכאן והלאה רק במקום אחד: הבמה".