ארבעה תתפקדו בלחישה, בלחישה,
ועד בוקר יאיר תתפקדו חמישה.
ארבעה בחוליה, בסכין ובאש,
ובבוקר סיפרו מאחת עד חמש.
עד חמש.
פה תמתין חוליה ותינצור את נישקה
עד שמש תיגע בצוקים ותישקע.
ארבעה תתפקדו מאחת עד ארבע,
חמישה תהיו עד לבוקר הבא.
חמישה.
הפקודה תתמלא המפקד, המפקד!
הפקודה תתמלא כמוטל.
עוד בטרם השמש בנגב יוקד
מנישקנו ימחה את הטל.
לא היה זה כוכב אלא רק אזימות,
שקבע מי יחיה, מי הלילה ימות.
מי היה הגיבור, מי היה הניפחד.
הם היו ארבעה ונוסף עוד אחד.
עוד אחד.
הם היו חמישה כמו אחד ומוזר
שהזר מתוכם שוב איננו עוד זר,
והיפריד ביניהם המרחק המועט –
כמידת המרחק בין כוונת לקת.
מה מוזר.
הפקודה התמלאה המפקד, המפקד.
הפקודה נתמלאה בשלמות.
וישמיע עדות חברנו המת
שלשמה גם ידענו למות.
