גשמים
כל מרזבי העיר הומים
והרחובות מיותמים.
טיפטוף חטוף על עורף.
זה חורף…
רוחות
על גגותינו מתיפחות
והשדרות נאנחות.
בשלוליות פורח
ירח…
למה בוכים גישמי החורף
על זגוגיות החלונות?
למה בדידות גם היא צמרמורת?
אין איש יודע
כאן
לענות…
אדם,
יש לו געגועים בדם,
יש לו ניגון שלא נדם,
גם כשהאח בוערת
עם ערב.
יושב
עם הבקבוק, שליו שליו,
חש את החורף שבלב,
כשהסופה שואגת
מנגד…
למה בוכים גישמי החורף?…
לאן
רצו שנותיו, כולן כולן,
כמו רכבות כיבדות-מיטען
בין תחנות ביניים
של ליל?
קטנות
הן הלגימות האחרונות.
מול גחלים וזיכרונות
בין שיפתותיו נותרת
מיקטרת…
למה בוכים גישמי החורף?…
