בחלון הכי גבוה כבר כבה האור,
כנף וילון אחרונה הורדה,
ואנחנו פה למטה רועדים מקור,
נזמר באוזנך סרנדה.
כל הלילה, אישה
אבירייך שלושה
סרנדה קדושה
שרים לך.
אבל את מעולם
לא הורדת סולם,
לא זרקת בחטיפה
מטפחת משי או כפפה
שנרים לך.
מעלינו התפוח כבר נשר בסתיו,
ונרטבנו במטר בחורף,
עוד מעט יגיע קיץ ואיתו שרב,
עד מתי תהפכי לנו עורף?
כל הלילה, אישה…
בגיטרה שקנינו כבר פקע מיתר,
הרוחות את כובעינו העיפו,
אך אנחנו עוד נשיר לך בגרון ניחר,
עד אשר תלתלינו יכסיפו.
כל הלילה, אישה
אביריך שלושה
סרנדה קדושה
שרים לך.
אבל איש מכולם
לא זכה מעולם
להגיע
מעלה מעלה בסולם,
ולהביא לך מניפה,
מטפחת משי או כפפה,
אשר זרקת
בחטיפה
שנרים לך.
