חופת התכלת

מלב החורף מקצה הקיץ
אני מושך את ניגוני
אל הפוסע,
אל הנוסע
שעל פני חלף עם ערב.

הלא ראיתי נקרה בסלע
ואור סובב על הפתחים.
חופת התכלת
שאין כמוה
מאהילה על הדרכים.

ירקות בוטחת, פרדס או כרם –
ולא אשכח את הענוג,
פלומה נושרת,
עלה בזרם,
שושן חיוור בסבך החורש.

אני יודע שלא יכולתי
להינתק מן המראות.
עתים נוחמתי,
עתים נדהמתי
ולא נמנעתי מדמעות.
אני יודע שלא יכולתי
להינתק מן המראות.

איש בצל גנו,
שער בחומות,
ושמי שמיים
ושמי שמיים
מאהילים על חלומות.