מִתְפַּתֵּל מִשְׁעוֹל הַפֶּרֶא בֵּין הֶהָרִים
מִתְקַדֶּמֶת בּוֹ דּוּמָם פְּלֻגַּת-פָּרָשִׁים
בְּמוֹרַד הַשְּׁבִיל נִצֶּבֶת נַעֲרָה
זְהַב-צַמָּתָהּ, תְּכֵלֶת-עֵינָהּ
וְחִיּוּךְ עַל שִׂפְתוֹתֶיהָ נֶחְמָד
וַתְּנַפְנֵף בַּיָּד…
אָז נָשָׂא קְצִינֵנוּ בְּגַאֲוָה אֶת הַקּוֹל:
"חֶבְרַיָּה הַפְנוּ מַבָּט אֱלֵי הַמִּשְׁעוֹל!
שִׂימוּ אֶת לִבְּכֶם אֶל הַנַּעֲרָה
זְהַב-צַמָּתָהּ, תְּכֵלֶת-עֵינָהּ
שֶׁגִּבּוֹר אֲנִי – הִכִּירָה מִיָּד
וְלִי חִיּוּכָהּ נוֹעָד…"
מִתְנוֹדֶדֶת פְּלֻגָּתֵנוּ בַּשְּׁבִיל דּוּמָם
הַסַּמָּל קָרָא לְפֶתַע בְּקוֹל מוּרָם:
"לֹא כְּדַאי וִכּוּחַ עַל הַנַּעֲרָה
זְהַב-צַמָּתָהּ, תְּכֵלֶת-עֵינָהּ
נֶשֶׁר עַז אֲנִי – הִכִּירָה מִיָּד
וְלִי חִיּוּכָהּ נוֹעָד…"
צְחוֹק אַדִּיר רָעַם, דּוּמָם הִמְשַׁכְתִּי דַּרְכִּי
כִּי אֵדַע: לֵב נַעֲרָה – הוּא עִם טוּרָאִי
וְאֵין כָּל צֵל סָפֵק שֶׁזֹּאת הַנַּעֲרָה
זְהַב-צַמָּתָהּ, תְּכֵלֶת-עֵינָהּ
רָאֲתָה אֶת שְׂפָמִי הַמְּחֻדָּד
וְלִי חִיּוּכָהּ נוֹעָד…
מִתְפַּתֵּל מִשְׁעוֹל הַפֶּרֶא בֵּין הֶהָרִים
הִתְקַדְּמוּ בּוֹ בֵּינָתַיִם הַפָּרָשִׁים
וְהַרְחֵק-הַרְחֵק נִצֶּבֶת נַעֲרָה
זְהַב-צַמָּתָהּ, תְּכֵלֶת-עֵינָהּ
וְחִיּוּךְ עַל שִׂפְתוֹתֶיהָ נֶחְמָד
וַתְּנַפְנֵף בַּיָּד…
