כשרואים אותו הולך ברחוב
או נוסע במכונית
חושבים שהוא בן אדם נורמלי,
כמו כולם.
לובש חליפה, עם קמט מתוח.
בידיו – תיק ג'ימס בונד מהודר.
נראה כמו רופא, או סוכן ביטוח.
בקיצור: בן אדם מסודר.
חוזר הביתה כל יום בחמש.
קונה בדרך פרחים או עוגה
ואף אחד לא יכול לנחש
שהאיש הזה פשוט משוגע…
אבל ברגע,
ברגע
שהוא שומע צליל אחד של בוזוקי (פא-דאם)
צל תחילתה של מוסיקה יוונית (פא-דאם)
פורף הוא את העניבה,
מסיר הוא את החליפה,
התיק הצידה, בלי חוכמות
והוא פשוט מתחיל לרקוד:
אהבה זה כמו סוכר.
גם כשזה חם – זה הופ! נמס! נגמר!
וכשבן אדם מזקין
הוא יכול רק סכארין!
יאסו!
מי חשב שהאיש הזה,
שנראה ככה, כמו כל פקיד
משוגע –
משוגע למוזיקה יוונית?
כשהיה נוהג בבוקר בדרך לעבודה
ושומע בראדיו שירי מולדת:
("גשם גשם בוא! קיץ, קיץ לך!")
או שירי להקות
או שירי הפסטיבל החסידי
("אדו-שם! אדו-שם!"
אתה אף פעם לא אשם")
היה ממשיך לנהוג כאילו כלום.
אבל ברגע
ברגע
שהיה שומע מהרדיו של המכונית צליל של פא-דאם)
כזה, ככה, התחלה של סירטאקי (פא-דאם)
גם אם טס מאה עשרים
את שתי ידיו היה מרים
מתחיל לרקוד מול השוטרים
עובר את כל הרמזורים
אהבה זה כמו סוכר.
גם כשזה חם – זה הופ! נמס! נגמר!
וכשבן אדם מזקין
הוא גם בלי סוכר משמין!
בסוף החליט ללכת מרצונו לטיפול פסיכיאטרי,
בבאר יעקב.
כדי להוציא לו את ה"יאסו" מהראש.
באו שני אחים, וטרינרים – סליחה, סאניטרים! –
קשרו עליו, קצת לא נעים,
כותונת של משוגעים.
חיברו אליו אלקטרולט
ניסו אותו גם להפנט
"תשכח… תשכח…תביט…
יש עוד מוזיקה בעולם, חוץ ממוזיקה יוונית.
יש בטהובן… יש רימסקי קורסקוב…
יש יאיר רוזנבלום… יש פאריד אל אטרש…"
הוא? שום דבר. יושב – בוכה.
הביאו לו רופא מומחה!
"דוקטור עזור לי.
אני לא אשם.
אני רוצה לשכוח… להתגבר…
להוציא לי את היאסו מהראש!"
- את זה?
- את זה! פא-דאם?
כל הזמן זה משגע אותי – פא-דאם!
את זה? הרי זה נהדר!
זה לא נורמלי! סאניטר!
תקרא לכל האחיות!
וסוף כל סוף נוכל לרקוד!
אהבה זה כמו סוכר.
זה מהר מאד נגמר!
וכשבן אדם מזקין
הוא צריך רק סכארין!
וכך הלכה שם חגיגה.
הלך סירטקי משוגע.
ובאו כל האחיות.
כמה מהן יפהפיות.
ושם רקדו. משתוללים,
גם הרופאים, גם החולים.
ואם לא התעייפו פתאום –
אז הם רוקדים שם עד היום!
יאסו!