אחת היתה שחורת תלתל
ותכלת ים בעין
ושפתותיה טבולות טל
מתקו, מתקו מיין.
ולילה, לילה בדממה
שירי אספו ידיה
עד פתע – יום היא נעלמה
לאן, אינני יודע.
רק את לי נותרת
גיטרה, רק את
רק את לי שמרת אמונים
צלילך לא בגד
לא תם, לא נדם
נוגן עוד, נוגן ניגונים.
לא תם, לא נדם
נוגן עוד, נוגן ניגונים.
אחת היתה כדמות שנהב
עם תכלת ים ואיל
וצמתה – כיבדת זהב
עיניה – שחור הליל.
וערב, ערב אהבה
רוויתי מדודיה
אך יום אחד אותי עזבה
לאן, אינני יודע…
רק את לי נותרת…
ועוד אחת, ועוד אחת
רבות היו כהנה –
מיכל, סמדר, מרים, ענת
יפות היו כולנה.
להן את כל שירי תמיד
עם הגיטרה שרתי
אך לבסוף בודד, יחיד
עם מיתרי נשארתי…
רק את לי נותרת…
