יום באיסטנבול

שוב עולה השחר
כאן, על איסטנבול.
שוב עולה השחר
כאן, על איסטנבול.
שוב עולה השחר ומאיר.
שוב עולה השחר על העיר.

הרחובות ריקים עוד
ריק עוד הבאזר.
הסירות נמות עוד
כאן, על הנהר.
ומראש צריח בכיכר
שוב עולה-מריע
קול מוכר:

"אללה הוא אכבר!"

זה קול המואזין
קורא הוא ומזמין
קורא הוא ומזמין:
"הוי, כל המאמין!"

לא יאומן;
אך זה השיר
הוא המעיר
את כל העיר…

שוב עולה השמש
כאן על איסטנבול.
והרחוב בהול.
הסירות שטות על הנהר
המסחר פורח בבאזר.

כך העיר נושמת
וחולף היום.
שוב נראית השמש
כבלון כתום
ממרומי צריח
בכיכר –
שוב עולה-מריע
קול מוכר:

"אללה הוא אכבר!"
זה קול המואזין
קורא הוא ומזמין
קורא הוא ומזמין:
"הוי, כל המאמין!"

החושך בא
אל הכיכר.
סטנבול נרדמת
עד מחר…