האלוף בריק
בתכנית "זמן אמת" ב"כאן אחת עשרה" , ראיתי ראיון עם האלוף בריק שמָדִיר שינה , ושופך על ראשך מים רבים וקפואים של דאגה.
ממש כך,
בעיקר משפט קשה אחד שאמר האלוף בריק, "שהמלחמה הבאה , מבחינת מוכנותו של צה'ל , תהיה קשה יותר ממלחמת יום הכיפורים", (אינני יודע אם זה היה הניסוח המדויק אבל זה מה שהבנתי מן הדברים שהאלוף בריק אמר),
למותר לציין שאין לי (ולא יכולה להיות לי) מילת ביקורת אחת על האלוף המועורך כל כך,
אבל דבריו הזכירו לי, תשדיר בטלוויזיה שדיבר בזמנו על רעידות אדמה, וכמה אנחנו לא מוכנים להן,,, תשדיר שחזרו עליו בלי סוף, והפחידו אותנו בלי טעם.
ששמענו ונחרדנו ושאלנו : מה בדיוק רוצים שנעשה? מה יכול האזרח הפשוט לעשות ברגע של רעידת אדמה חוץ מלהתחבא מתחת למיטה, (ולזה לא צריך תשדיר) ככה הרגשתי גם כשבריק דיבר.
אני מבין שהאלוף נואש מן הקבינטים הביטחוניים השונים, המזלזלים בקביעותיו מסמררות השיער , ושיוצאים נגדו בביטול מסקנותיו,
עדיין ,,, כאזרח שמאזין לדברים ברטט, מה אני יכול לעשות , חוץ מלרדת למקלט כבר עכשיו ולהמתין למהלומה בה צה'ל הלא מוכן (לדבריו של בריק), מתחיל לברוח מן המערכה מאחר ואין לו ציוד, ואין לו מדיניות לחימה, מה אני צריך לעשות כאזרח, כשאני שומע אלוף בצה'ל עטור גבורה , אומר לי שצה'ל לא מוכן,
הרי אני לא יכול לבקש להשתתף, בקבינטים המדיניים הבטחוניים , לא יכניסו אותי לשם , ואם יכניסו , מה אני יודע בכלל, מה אני מבין?
ואני לא יכול להפגין , כי אינני יודע האם הדברים נכונים ,(עד כדי כך) כך שאינני יכול להשפיע בשום צורה ואופן , אני רק יכול להיות עצוב, ירא, מבוהל, מפוחד , וממתין לנורא מכל , ואם זה מה שהתכנית בטלוויזיה והאלוף בריק רצו שיקרה, אז הם הצליחו,
זה בסדר שסיפרו לי ש"צה'ל לא מוכן" אבל שלא יבנו עלי (כמאזין אחד מיני רבים) שאני יכול לעשות משהו בנידון.
ועוד משהו על אף זאת שאני יודע שהיום הכול גלוי במרחב, ושקוף וידוע וברור, לכל העולם ואחותו, עדיין יש מקום לשאול, למה למען השם,,,? למה לצעוק את הדברים האלה בגת, למה "לבשר בחוצות אשקלון"? כדי שיעלזו בני הערלים?
למה אנחנו צריכים להעביר פרטים ותהיות שכאלה בפרהסיה כזאת , האם לא יאה היה ש"צה'ל הלא מוכן", משפט נורא ואיום לכשעצמו, האם לא ראוי היה שאמירה כזאת תאמר במקום הכי נסתר וחשוך שיש? במקום הכי סמוי מן העין,
נכון גם אני מכיר את השמש היאָה לחשוף הכל לטובתי, אבל זו לא שמש, זו קריאת אֵש ונוע נוע,,, לעליהום…
של מישהו חמום מוח באיראן או בסוריה או בעזה או לבנון לקחת את הדברים כפשוטם ולהתחיל לירות רקטות על היהודים הלא מוכנים,
להודעות של החמאס עם סכין אדומה מדם ,,, בה הוא מזהיר אותנו ואנחנו מפרסמים פעם אחר פעם כבר התרגלנו,
לקריאתו למרד אסירים של דובר חמאס לאסירים הבטחוניים שכאן שיתחילו בשביתה , גם את זאת אני מבין,,,
אחרת איך הם ידעו , האסירים שהם צריכים לשבות, בלי שאנו מעמידים לרשותם ושרותם את הטלוויזיה שלנו , גם לזה התרגלנו, לא הבנו אבל התרגלנו…
אבל להודיע לחמאס ולחיזבאללה שצה'ל לא מוכן לא ערוך וחלש זה קצת יותר מדי לא? , כך או כך בינתיים אני במקלט, אולי בריק בכל זאת צודק.
שתי מדינות או אחת
מן הידועות הוא , שיש המצדדים אצלנו בשתי מדינות לשני עמים, כנגד האפשרות האחרת של מדינה אחת , בה יסופחו השטחים , וכל מי שכאן עימנו, יהיה תושב של המדינה הגדולה , עם תעודת זהות.
לכאורה נראֶה פשוט, או : הם שם ואנחנו כאן, או כולנו ביחד , בארץ ישראל גדולה , יהודים וערבים ביחד.
וזה בטח יהיה נושא שיעלה שוב ושוב, בבחירות הקרובות, ויעמיד עצמו להחלטת הציבור.
ועם כל הכבוד יש לי חשש גדול, שלא אלה ולא אלה , משמע לא מצדדי שתי המדינות , ולא מצדדי ארץ ישראל רבתי, יודעים בדיוק על מה הם מדברים,
ו"שתי מדינות" וכו' ו"מדינת כל" וכו' הם סתם אמירות , סיסמאות, משהו שאולי פעם, היה חומר למחשבה, היום זה לא חומר אפילו,,, ומחשבה בטח לא.
סתם משפטים מעורפלים בלי שמץ של היתכנות. מקסמי שווא, בעולם של פנטזיות.
נלך על הצעה ראשונה: שתי מדינות לשני עמים, בסדר, איפה זה יקרה, מה יהיו גבולותיה של המדינה שלנו, ואלה של המדינה הפלסטינית,
איפה יעבור הגבול, האם עזה כלולה במדינה הפלסטינית? , האם יהודה ושומרון,? ואם כן , מה על חצי מליון יהודיה, של יהודה ושומרון, שכבר יש להם בנים נכדים ונינים שנולדו שם,
האם יתנתקו, יגורשו, יפונו, משם כולם, או חלק ?
הגושים ששם , ישארו? או יתפוררו לפי חלוקה מחודשת ?
האם ירושלים תחולק לשניים כדי שתהיה בירה לָמדינה הפלסטינית, ואם תחולק איפה תחולק ליד אבו טור, ליד השער החדש או שער שכם,?או אולי באמצע הר הזיתים?
האם בקעת הירדן תהיה פלסטינית , שאז הירדן יחדל לחצוץ ביננו לכל המזרח המאיים והבוער והלוחם בינו לעצמו, עם עצמו, עד שנחוש בארץ את הגיצים של כל האירגונים לשחרור פלסטין מאלקאעידה ועד דאעש,
האם המדינה הפלסטינית תפתח את שעריה לפליטים האחים, מכל מחנות הפליטים עד שנראה פתאום כמה מליוני פלסטינים חדשים בגבולותינו, ועזה שניה ביהודה ושומרון מרושתת מנהרות מתחת לאדמה, שיגיעו עם הזמן, עד לעיריית כפר סבא, (המנהרות אני מתכון)
האם כביש שש ייסגר אז, ויבנה עוקף שש,, מאחר ולא יהיה בטוח לנסוע בו?(כי מי זה רוצה לנסוע על קו גבול שתחתיו מנהרות רוחשות).
קיצורו של דבר , הרעיון של שתי מדינות לשני עמים הוא יפה הוא נכון הוא הוגן הוא נאור, אבל הוא מלא בסימני שאלה בלי אף תשובה אחת,
ואנחנו נבקש לכן,(ובצדק) כל כך הרבה תנאים בטחוניים , כדי ששדה התעופה , והכנסת וכיכר דיזנגוף ,לא יהיו בטווח הרקטות, שירו עלינו מברקן הפלסטינית, תנאים שהם לא יסכימו להם ,לעולם, ולכן זה נשמע דיבורים של סתם, וחלום רחוק,
הרעיון השני לפתרון הסכסוך "פתרון מדינה אחת" בכל רחבי ארץ ישראל המנדטורית.
וזאת על ידי הפיכת הערבים לתושבי הארץ, עם מניעת האזרחות הישראלית מהם או הענקת אזרחות מוגבלת, ללא הזכות לבחור ולהיבחר למוסדות השלטון.(קודם כל צריך שהם יסכימו לתנאים האלה)
ואני חושב אז על הדמוגרפיה, העתידה לבלוע אותנו ברבות השנים, ועל הרעיון הציוני, ועל גורל הציונות בכלל, בעוד חמישים שנה, וחוזה אותם מתמוססים ונבלעים בתוך ים של מוסלמים במרחב גדול ועצום ורב,,, המאמין באל ובמוחמד נביאו.
ולא ירחק היום בתכנית הזאת , (של מדינה אחת) , שנמצא עצמנו בלי שנרצה בכלל, נסחפים ומתערבבים בג'יהאד ניצחי וסייף אללה, שבין הסונה לשיעה.
די להביט בסוריה בתימן בסודן בעירק בלבנון, מרחב ערבי ענק בו אנו ראש סיכה, ובו אף מדינה , לא חיה בשלום עם שכנתה המוסלמית סונים נגד שיעים הכל פלגים ופלגי פלגים, ואתה חושב לעצמך (עם רצון עז לשרוד כיהודי ציוני בארץ אבותיו) אולי נמתין עם רעיונות חדשים ישנים ומסוכנים לנו, עד שנראה שתי מדינות מוסלמיות בכל המרחב הערבי, רק שתים,,, עושות שלום האחת עם השניה,
או לפחות עד שנראה את רמאללה חותמת על חוזה עם עזה,,, או לפחות לא לפני שהחמאס יחתום חוזה עם הג'יהאד האיסלמי בעזה,
עד אז עוד הדרך רב לצערי עוד רבה המלחמה, בינתיים הפתרון ההגיוני לנו , ביותר לעת הזאת ולעתיד הקרוב, הוא צה'ל חזק!!!
פיצול אישיות
הפרעת פיצול אישיות, מכונה גם בָשמות “הפרעת זהות מנותקת” או”הפרעת זהות דיסוציאטיבית”.
הפרעה זו באה לידי ביטוי כאשר אדם אחד מקיים מספר זהויות נבדלות ושונות זו מזו.
ואני ממש לא מתכוון להעביר לכם שיעור בבעיות הנפש ,אין לי הידע המינימלי לכך, אבל כאזרח בָמדינה יש לי לצערי הנסיון!!!
בו מתפצלות בעקבות החדשות, (אישיותי ונשמתי) לשתי זהויות, מדי ערב, כשכל אחת חיה לה ביקום אחר.
לא הייתי משתף אתכם בתחושה הזו, לולא אמונתי שכולכם עוברים את החוויה המשונה כל כך, ממש כמוני, ומדי ערב.
בה אנו רואים חדשות ושומעים שם: שראש הממשלה שלנו בנימין נתניהו נחת בצ'אד, בביקור רשמי ראשון מאז נותקו היחסים הדיפלומטיים ב-אלף תשע מאות שבעים ושתים, והנשיא אידריס דבי מארח אותו בכבוד מלכים,בארמון הנשיאות, ובסיום הפגישה אומר: "שהוא מקדם בברכה חתימה על כמה הסכמים בין שתי המדינות, כולל חידוש היחסים הדיפלומטיים". הישג גדול לראש הממשלה שלנו, גאווה אמיתית.
וראש הממשלה נתניהו נושא גם הוא דברים ומגדיר את הצעד "כפריצת דרך לָעולם הערבי והמוסלמי"(לא פחות)
בהמשך ישיר באותה מהדורה , אני שומע על תמלילים נוספים משיחות שניהל ניר חפץ, עם אנשי המקצוע במשרד ראש הממשלה. תמלילים בהם מדובר על מזוודות ובגדים שנלקחים לחו"ל על ידי ראש הממשלה ואשתו,לצורך ניקוי יבש ומחלוקת על מי יממן את שיפוץ הבית בקיסריה. ואני שומע על אופן ההתנהלות בין רעיית ראש הממשלה לשטראוס אחד שעוברת דרך מקורבו של נתניהו, נתן אשל, שלטענת שטראוס גורם להוצאות מיותרות ובעייתיות וגם מסכסך בין ראש הממשלה ורעייתו לבינו. וקשה לי לבר בין שתי ההודעות,,,
כי בהמשך החדשות או ביום המחרת, משגר ראש הממשלה ושר הבטחון נתניהו,מסר מאיים כלפי חמאס. ואומר בעוצמה,"אם הם לא יפסיקו את ההתקפות האלימות נגדנו, הן יופסקו בדרך אחרת והיא תהיה כואבת, כואבת מאוד. אנחנו קרובים מאוד לפעילות מסוג אחר, פעילות שתכלול מכות עוצמתיות מאוד. אם יש לו שכל, חמאס יפסיק את האש ואת ההתפרעויות האלימות ,
ואותו שטראוס מספר לחפץ בהמשך המהדורה,על כך שבכל נסיעה של ראש הממשלה לחו"ל הוא נותן כסף מזומן לעזרא סיידוף, סמנכ"ל בית ראש הממשלה, שאמור לשמש את ראש הממשלה רק למקרה שיאכל במסעדה, אך בפועל הכסף הולך לשימושים אחרים,,, נתתי לעזרא כסף מזומן. אומר שטראוס בהקלטות, ואמרתי לו שרק אם הם הולכים למסעדה ואוכלים – רק אז תשלם עם הכסף הזה.
וראש הממשלה עובד בימים אלה (זה בהמשך החדשות), על מודל של חופשת לידה לאבות, שלא תבוא על חשבון החופשה של האם אלא תוענק לאב מתקציב המדינה לאחר שהאם סיימה את חופשת הלידה שלה.
בהמשך מספרים לנו, כי מנכ"ל אתר "וואלה", אילן ישועה, סיפק לחוקרים הקלטות בהן שאול אלוביץ', מורה לו להעניק סיקור אוהד לראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו,
ואומר ראש הממשלה ומזהיר את החמאס,"אם הם לא יפסיקו את ההתקפות האלימות נגדנו, הן יופסקו בדרך אחרת והיא תהיה כואבת, כואבת מאוד,
אז אני שומע על תגובת ראש הממשלה בעניין החמאס , ושומע על עדותו של חפץ, ושומע על מנהרות החיזבאללה בצפון, ועל אלוביץ ובזק ויס, ובקשה לסיקור אוהד, וצ'אד, ואלוביץ וארנון מילצ'ן, וסיידוף,,,ואיראן,
ומקבל פזילה, ובא לי לצעוק הצילו,,, במה להתרכז קודם, ואני מזמר לעצמי
אני שלמי והוא שלמה
ושמי שלי דומה לשמו
אבל בין שמו שלו לשמי
בכל זאת יש הבדל רשמי אז מי הוא מי,
איזה בלבול,,, והאם זה אותו האיש בכל הסיפורים ,איך הוא יכול ? מתי חושבים על מנהרות ? ומתי על אלוביץ? האם יש מקום במוח לכל כך הרבה מחשבות סוטרות?
שהרי הוא חי ראש הממשלה (ולכן גם אנו), בשני יקומים , לא יודע כבר מי זה מי, מה משפיע על מה, ומי משפיע על מי, כל כך מקווה שהיקום הטבעי שלו שלשמו נבחר בבטחון בחוץ ובממשל,,, גובר בשיקולים בהחלטות ובהגיון, על היקום האחר של ה1000 והאלפיים והשלושת אלפים והארבעת אלפים,
בינתיים אני נע בין לבין כמו כולנו. צועק הצילו, ומקווה לטוב .
ממתינים
עכשיו אנחנו ממתינים להתפתחויות בלשכת עורכי הדין,
ממתינים גם להחלטת היועץ, בעניין החקירות…
ממתינים,,,
אחרי היועץ נמתין למשפט, אחר כך לערעור,,,
אחר כך נמתין לארווויזיון, אחר כך נמתין לבחירות, אחר כך נמתין להרכבת ממשלה, אחר כך לרכבת הקלה,
אחר כך נמתין למונדיאל, אחר כך לכוכב הבא ,ולאח הגדול ולאח הקטן,
ואחר כך נמתין למשהו ,,, שאני לא יודע עדיין מהו, רק יודע ובטוח בכל מאודי שיגיע ויצוץ משהו חדש שנמתין לו,,, כי אנחנו מדינה בהמתנה מתמשכת, ואם אין לנו משהו להמתין לו , נשתגע,,,
מאז שנברא בשמינו , משיח בן דוד , בָ"די אן איי" שלנו חבויה ציפיה מתמשכת למָשהו,
וכל ימינו אנחנו מצפים ובדרך, אל אופק שטיבעו להתרחק מאיתנו , כל אימת שאנו קרבים אליו,
זהו בעצם הרעיון המשיחי, שהוא אמצעי, רוחני , לתיקונה של החברה, והפיכתה לערכית, לבעלת חסד, לרודפת צדק, כך שבמהלך צִיפּיה ניצחית למשיח, שמותנית בָהתנהגות שלנו ביננו לעצמנו , וביננו לחברה בנו אנו חיים ,אנו שרויים תמיד בתיקון עצמינו…
וזה להבדיל אלף הבדלות מן הציפיה האחרת, המתמכרת והנכנעת , מדי יום לריגושים רגעיים,
כך חיללנו את מושג הציפיה בן הדורות, (זה המובנה בנו, והשמור לנו לתיקון חברתי, לשאלות גורליות ושיח ערכי בין דורי), והפכנו אותו ללהג יום יומי וריאליטי מרגש וריגושים של רגע חולף.
קיצורו של רעיון , מה שווים חיינו כיחידים , וכעם, אם אין בנו ציפיה למשהו נעלה, ומעבר לקיום היום יומי,
כי נכון להיום הציפיות שלנו כל כולן מתרכזות במה יאמר היועץ המשפטי , נשמע לכם הגיוני? לְעם המצפה כל ימיו לְמשיח…
מדרשיר עובדיה חממה
במדרשיר השבועי לפרשת "יתרו" אנו נדרשים, לשאלת המקום הגאוגרפי של הר סיני.
יש אומרים זה ג'בל מוסא, יש אומרים הר כרכום, ועוד כהנה וכהנה השערות…אין תמימות דעים.
אולי כי כמו שנאמר: "שמה ההר, בתוך הערפל", ושבעצם יש בָסוגייה המסתורית והמעורפלת הזו ,איזה הרהור ניסי, איזה חשש, או מסר רוחני, הֶחבוי כמו תמיד, בנו.
איהו, איהו ההר הנבחר?
מוקף בצוקים ,אי שם במדבר
כפוף וצנוע, אפוף מסתורין
בענן כבד , על כנפי נשרים
ואולי בעצם, הוא כאן ועכשיו
ובערפל היום יום ,אתה הולך אליו
ונדרש לְמעלות המקום הנעלם,
וללמוד איך לחיות ,בְעולם לא מושלם
איהו איהו ,ההר הנסתר?
מוקף בצוקי מציאות ומדבר
וזאת אומרים ,לכל מי ששואל
כי שמה ההר, בתוך הערפל
וכל מי שיקדים (הרהור תרופה) לשאלה
יזכה מתוך הערפל, לאורה גדולה.
ההר/ מילים ולחן: עובדיה חממה
