גאון ברדיו 18/01/2019

גאון ברדיו - גלי צה"ל
להוריד את חומת ירושלים אסור בפרסום בני מוריס ירוק בכחול ולבן אלון פז ערוצים

שתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

להוריד את  חומת ירושלים

מה הייתם  אומרים אם  מישהו היה מציע  להוריד את מגדל פיזה בן אלף  השנים, כי הוא עקוֹם, ומסוכן  ומונע אפשרות לבנות אוטוסטראדה ,

או אם מישהו היה מציע, להרוס  את הקולסיאום ברומא , אותו מבנה הרוס  שנראה במקרה הטוב כמו פיגום לבניין עתידי ,

היינו  צוחקים לַאיוולת נכון ? אז  גם אצלנו הציע מישהו להרוס את  חומות העיר העתיקה ,שניבנו בראשית המאה ה-שש עשרה , לאחר עלייתו לשלטון של הסולטאן העותומאני, סולימאן הראשון, 

אז ככה: 

חבר מועצת עיריית ירושלים, קורא להסיר את חומות העיר העתיקה. 

הוא אומר:

שהחומה שמקיפה את העיר העתיקה שרדה מלחמות, מהפכות, תאונות ועוד… ולדעתו: (אומר חבר  המועצה)ראוי היה להסיר את החומה, אם לא את כולה אז את רוב חלקיה של החומה. החומה היא פשוט מפגע אורבני, חברתי, סביבתי בלב ליבה של ירושלים וכמובן נותנת תחושה (לא טובה ולא נכונה) שהעיר מחולקת".

 אבל  הוא לא הראשון, שמציע זאת ,,,

שבוע אחד בלבד לאחר איחוד ירושלים במלחמת ששת הימים ב-אלף תשע מאות שישים ושבע,, הזכיר בן-גוריון את אחריותה של החומה לכישלון הגנת הרובע היהודי, וקרא להרוס אותה:

"צריך להרוס את חומת ירושלים, היא איננה יהודית. ככה יידע העולם שיש ירושלים אחת, ובה אפשרי מיעוט ערבי."

הדברים זכו אז לביקורת קשה מצד אנשי רוח רבים, ובהם הסופר ש"י עגנון שאמר: "בן-גוריון אמר הרבה שטויות בחייו. הצעתו להרוס את החומה היא היותר גדולה" גם הסופר יצחק שלו מורי ורבי, לא חסך את שבט לשונו, "מסתבר שלאחר שהצליח בן-גוריון בכמה וכמה ניתוצים קודמים, עוד נשאר די מרץ אגרסיווי בגרזנו לשם מעשה חדש: ניתוצה של חומת העיר העתיקה…סוף ציטוט…

ובתרדמת אילן ואבן

שבויה בחלומה

העיר אשר בדד יושבת

ובליבה חומה

אני יודע  בדיוק למה התכוונה נעמי שמר  כשכתבה את המשפט הזה, אבל כמי שנולד  בירושלים, וראה ברוב ימי ילדותו את החומה  ממרחק כמשאת נפש , אני מרשה לעצמי להבין אותו  אחרת, ואני מבין אותו כך שהחומה הירושלמית היא חלק  בלתי נפרד מליבה של העיר, ואני שגדלתי אל מול שעריה של  החומה ועל הסיורים מעליה מהם נשקפים נופים מרתקים מן העבר הרחוק, שכונות ירושלמיות, ומראות נהדרים שמרכיבים יחדיו את הפסיפס הייחודי של ירושלים.

להרוס את  החומה זה להרוס)   את שער הפרחים ושער  שכם והשער החדש, להרוס   את שער יפו,(ממנו נכנס הגנרל אלנבי) ושער  ציון , שריד לקרבות העזים שהתחוללו במקום במלחמת העצמאות ושער  האשפות השער שלפי המסורת ממנו הוצאו האפר והאשפה מבית המקדש לנחל קדרון, ומכאן שמו.  ושער הרחמים, שעל פי המסורת היהודית, דרכו יכנס המשיח באחרית הימים, ולפניו יצעד המבשר – אליהו הנביא. ושער  האריות(ממנו פרצו הצנחנים ושחרו את העיר במלחמת ששת הימים) עכשיו אני מקווה שזה נשמע מעט אחרת ובלתי ראוי  בעליל. 

אסור  בפרסום

טוב עכשיו כבר יודעים הכול, (בעצם כבר  לפני שבועיים ידענו, רק שאז עוד היה אסור לנו לדעת),

 אבל  בואו נשחזר את השבוע  החולף כי הוא זהה לכל המקרים  האחרים והשערוריות האחרות , והטלטלות  האחרות, שאסורות בפרסום. 

זה מזכיר  תמיד את החד  גדיא , אותו פיוט שאנו שרים  בסופה של הגדת פסח, עם סיום ליל הסדר, אותו  שיר מצטבר, שהראשון מביניהם הוא אותו "חד גדיא", ובכל אחד מבתיו מתווסף פרט נוסף לעלילתו. אז ככה: בבקרו של יום בתחילת  השבוע שָמענו על פרשה מטלטלת, שאסור לדבר בפרטיה, חד גדיא חד גדיא

בצהרים כבר שמענו על פרשה  מטלטלת שמסעירה את המדינה,  מעט אחר כך על פרשה מטלטלת שמסעירה את  המדינה ושמעורבים בה אנשים במערכת המשפט ושאסור  לפרט, חד גדיא חד גדיא

 בחדשות  שאחרי ,כבר  שמענו על פרשה מטלטלת ,שמסעירה את המדינה, שמעורבים בה  עורך דין בכיר , שהוא חשוד מרכזי מטלטל ושופטת מטולטלת, אבל  אסור לפרט, מי הם ולמה? חד גדיא,,,

 אחר  כך שמעתי  על פרשה מטלטלת שמסעירה את  המדינה שמעורבים וכו' וש-התפטרו  המשנה לראש לשכת עורכי הדין ושניים  מסגניו, חד גדיא,,,

 יום אחר כך,,, ראש  הלשכה שאסור לומר את  שמו יצא לנבצרות , ורואים את  תמונתו , 

והכתב  מספר על פרשה מטלטלת בלי קשר,,, שמסעירה וכו' ושיש חשד לשוחד מיני בין  עורך דין רב השפעה לשופטת אבל אסור לו לומר במי המדובר, חד גדיא חד  גדיא

והכתב בטח יודע  שרק לו בטלוויזיה, אסור  לומר במי מדובר , כי כל  הארץ כבר טוחנת את הטלטלה והמטולטלים ואת להב ארבע  שלוש שלוש, והחקירות והמעצרים, כבר יותר משבוע רק שאסור  לפרט במי מדובר, ותמונתו של ראש הלשכה מתנוססת ככה בלי קשר  במקרה. כשהוא משוחח עם שופט. חד גדיא חד גדיא,,, תם סדר פסח , לטלטלה  הבאה בירושלים, תבנה ותיכונן ונאמר אמן.

מתאים גם למזג  האוויר של השבוע,,, מתחיל  כזרזיפי שלג בהרים , מכסה את עין  האדמה בלובן ערטילאי , והופך בוץ מביש  ומביך, שמהפך קרביים למי שחרד לשלטון החוק ,תשתיתה של  הדמוקרטיה שלנו.

יד על  הלב לא נמאס  לכם כבר מן המשפט  היומי, שמתחיל תמיד במילים הפרשה  שמסעירה,,, (ופה רק נותר למלא את החסר)מסעירה את הצבא, ,,,, מסעירה את  מערכת המשפט,,, מסעירה את מערכת הבריאות, את הנמלים את הרכבת את מערכת  החינוך, את סבתא שלי ויויו גם,

כל  הזמן  אנחנו סוערים ומטולטלים, ושבוע שלם  אסור לנו לדעת למה??? 

אבל  זה רק  שם בטלוויזיה הסערות , אנחנו למודי טלטלות כבר לא  מתרגשים כי אנחנו יודעים הכול מיד!

 לא  מחכים  שיתירו פרסום  וכתבי החדשות מתמלאים  מעצמם שהם יודעים מה שאנחנו לא יודעים , אבל זה היה טוב  לימי העיתון ,וזה לא טוב לימי המסרונים והרשת החברתית , היום  אנחנו יודעים הכל לפני העיתון ולפני הכתב , לפני שהנאשם עצמו  יודע שהוא בדרך לארבע שלוש שלוש. אנחנו כבר יודעים מי הוא ולמה?

קשה  לכנות  את האובססיה שלנו  (לַדַעת הכול ולפני כולם)  כסקרנות, זו לא סקרנות זה חולי, 

חולי  בו אנו חייבים  קודם כל להיות עם יד  על הדופק, אנחנו רוצים שליטה במאורעות, מן  תחושת תבהלה, שלא יכולה להיות מציאות, שאנחנו לא נדע את  פרטיה, 

זה קודם  כל, שנית:

זה לא  יתכן שמישהו  ידע משהו ואני לא, אני חייב לדעת כל מה שכולם יודעים.

ואם  הפנים שבתמונה, של  גיבור השערוריה שבעיתון  מוסתרות , אז בכתבה שליד ,דואג לי העיתון שתהיה התמונה של  גיבור הסיפור בעניין אחר, כאילו…

ואני כבר יודע לחבר בין  הדברים.

ובנוסף  לאמור זה גם הריגוש, לדעת  מה שאסור,,, בבחינת מים גנובים  ימתקו,, 

פעם  בימי התום קראו  לזה רב סרן שמועתי  הים מדובר ברב אלוף ובצבא  שלם שמייצר ובורא שמועות בהן  נכונות בהן שטויות לך דע…

חשבתי להציע  למשרדי הפרסום  שיודיעו על איש שהם רוצים לפרסם, שחל  על שמו איסור פרסום, ומובטח להם בחינם  מסע פרסום שהארץ לא ידעה כמותו.

חלום  שחלמתי, שיש טלטלה , ואנחנו לא יודעים  עליה כלום ,ולא שומעים עליה כלום (כי אין  שום איסור פרסום טיפשי ), ואין אף מסרון שמחשיד חצי ארץ, שמספר  במי מדובר, ואחרי שיש מעצר ואחרי שיש חקירות ואחרי שיש כתב אישום , שמעתי לראשונה בחדשות  שמישהו נעצר, כן זה באמת היה חלום!!!

בני מוריס

את ההסטוריון בני מוריס , אני מכיר דרך  ספריו, קראתי אצלו בשקיקה, על "לידתה של בעיית  הפלסטינים",על "גלאב פאשה"(הירדני הבריטי), ועל "אלף תשע  מאות ארבעים ושמונה", הוא כותב ברור ומרתק לכן גם משכנע, השבוע  קראתי נבואה אפוקליפטית של ההסטוריון בני מוריס, ומאחר ואני מעריך את  דעותיו די נבהלתי, אבל מהר מאד חלפה הדאגה, אפילו שמדובר במוריס המאוד  מועורך,

אז  קודם  כל מה הוא כתב: 

ש"המקום הזה, והכוונה לישראל, ישקע כמו מדינה מזרח־ תיכונית עם רוב ערבי. האלימות בין האוכלוסיות השונות, בתוך המדינה, תלך ותגבר. הערבים ידרשו את חזרת הפליטים. היהודים יישארו כמיעוט קטן בתוך ים ערבי גדול של פלסטינים. מי מבין היהודים שיוכל, יברח לאמריקה ולמערב". 

וממשיך  בני מוריס  ואומר:"הפלסטינים מסתכלים על הכל בפרספקטיבה רחבה וארוכת שנים. הם רואים שיש כאן כרגע, חמישה שישה שבעה  מיליון יהודים מוקפים על ידי מאות מיליוני ערבים. אין להם סיבה לוותר, כי זה לא יאריך ימים. הם חייבים לנצח. עוד שלושים  עד חמישים שנה הם יגברו עלינו, איך שלא יהיה". 

שמעתם טוב  עוד שלושים עד  חמישים שנה הם יגברו עלינו, אומר  מוריס,,, מפחיד לא? 

חמישים שנה זה עתיד  קרוב מאוד, משמע הבנים שלנו ולבטח  הנכדים , לפי דבריו או שלא יהיו פה כבר,  או שיישחטו, כן זה מה שהוא אומר ש"היהודים יישארו כמיעוט קטן בתוך ים ערבי גדול של פלסטינים — מיעוט נרדף או נשחט, כמו שהיה כשחיו במדינות ערב. 

כדי  להרגע מן האמור  אני קורא ונזכר בגדול  ההסטוריונים שלנו שכולנו למדנו מספריו  בבתי הספר שמעון דובנוב, 

שכתב באלף  שמונה מאות תשעים ושמונה, הוא  כתב כך:: "חידוש המדינה היהודית… מעשה בלתי אפשרי"

כן ממש כך כתב ההסטוריון הדגול  לפני מאה עשרים שנה ש"חידוש המדינה היהודית בפלסטינה עם אוכלוסייה יהודית משמעותית הוא מעשה בלתי-אפשרי מכוח הנסיבות הפוליטיות, סוציאליות וכלכליות… כי במשך שבע עשרה  שנה של עבודה מאומצת, תוך הגירה מוגברת, הוצאת משאבים אדירים, ובעזרת מיליונים של רוטשילד, הצליח הישוב ליישב על כל אדמת פלסטינה כשלושת אלפים שש מאות מתיישבים. 

כלומר, כ-מאתיים ואחד עשר איש בשנה. ונניח כותב  ההסטוריון דובנוב, שהמתיישבים יעבדו עם הון ומרץ מוגברים בהרבה, וכל שנה יעבירו לפלסטינה לא מאתיים, אלא אלף מתיישבים, ואם נכפיל מספר זה פי חמישה, על ידי הוספת הריבוי הטבעי וזרימת האוכלוסייה התעשייתית לערים, אז נקבל כי בעוד מאה שנים זאת אומרת [בשנת אלף תשע מאות תשעים ושמונה,] יהיו בפלסטינה חצי מיליון יהודים. וזו אוטופיה בחזקת שלוש" סוף ציטוט,כאן  נזכרתי בדוד בן גוריון שאמר:מי שרוצה לעשות היסטוריה, צריך לשכוח את ההיסטוריה"סוף ציטוט.

ואכן הסטוריון עם כל  הכבוד , צריך להזהר כשהוא  נוטל על עצמו, תפקיד של נביא, כי  ההסטוריון בוחן את העתיד לפי העבר, כי כשאין  ודאות הולכים אל המוכר והידוע מן העבר, ומאמצים  סיפור הסטורי קודם או נוסחאות ישנות מן העבר וזו טעות., ממש  כמו הטעות לנהל מלחמה בעתיד לפי מהלכי המלחמה הקודמת, בלי לקחת  בחשבון שהמציאות משתנה.

למשל  כמו המעשה הציוני, הדבר הכי  פחות הגיוני לפי כל אמת מידה הסטורית  שפויה ופרמטרים הסטוריים הגיוניים, 

זה  שאחרי  אלפים שנה ,בלי ארץ, בלי מוצא משותף , בלי שפה משותפת , בלי תרבות זהה , מתלכד עם  מסביב להגדרה לאומית ,והנה הבלתי ריאלי לחלוטין הופך מציאות ,וקמה ארץ בה שש מאות  אלף יהודים קולטים במהירות שיא, מליון וחצי מהגרים חולמים ששבים הבייתה ,ואם מישהו  היה רוצה לבחון את התופעה הבלתי מובנת הזו לפי העבר של העם היהודי לדורותיו,או לפי אמות מידה  הגיוניות , היה אומר שזה כשלון צפוי מראש, 

לפני הכרזת  המדינה ניסו האמריקאים  על סמך הגיונם ההסטורי לומר לנו לא להכריז על  מדינה יהודית, כי היא תימחק אחרי שבוע על כל  שש מאות אלף יהודיה , ואיש אחד שלא נשמע לההערכות  ההסטוריות , ולהגיון ההסטורי , הכריז על מדינה, 

מסתבר  שבמה ששייך לעם  היהודי הוא לא מתנהל  לפי חוקים הסטורים סטטיסטים ,

עם ישראל וההיסטוריה שלו  מעידים על כך שיש לו די אן איי שונה משונה ,ואחר,,, שעובד  ומפתיע תמיד את הצפוי, אי אפשר לנבא את עם ישראל ,יש בו עוצמות  ורוח, שלא ניתנים לחיזוי, וההסטוריה שלו מעידה על כך ששום סיפור בו , לא  זהה לקודמו, ולא ניתן להתבסס בהסטוריה שלו , על שום דבר מעברו, 

כי אין  הגיון בסיפור הציוני , הארץ  ישראלי יש בו רוח, וחלום וגעגוע, שאינם  נתונים גשמיים , אלא רוחניים ועל רוח קשה לבסס  נתונים ולהקיש עתידות.

שאלו  את הנוצרים ,שלשיטתם  היהדות מתה , והם מחליפיה  עלי אדמות לאחר שסיימה את תפקידה כדת  ,

שאלו אותם  איך זה מסתדר להם  עם ירושלים הבירה ושיבת  ציון ושפה עברית שאנו דולים ושואבים את מילותיה  היישר מן התנ'ך הקדום ,בן אלפי השנה.

 איך  זה מסתדר עם זה  שאנחנו עומדים אחרי  החורבן והגלות, והכליון  ההסטורי על יד הכותל , והולכים  לחברון ,מקום מערת המכפלה ועיר האבות  

וירושלים  היא שוב הבירה, כי אם הדברים האלה היו  נבחנים לפי ההגיון וההסטוריה, דובנוב היה צודק  .

אני לא הסטוריון, ולא נביא,  קטונתי מן הידע ויכולת הניתוח  של בקיאים ועצומים ממני אבל כישראלי שמביט  אחורה לסיפור היהודי , אני חייב שוב לצטט את בן גוריון  שאמר , שבארץ ישראל,אדם שלא מאמין בנסים, הוא אדם לא ריאלי."וזאת התורה הציונית כולה , כל  השאר פרושים.

ירוק בכחול ולבן

"ירוק בכחול לבן". הוא מפעל  הסטורי מיוחד, שיזמה בהוקרה לֶעבר קסום, ומנקודת מבט מיוחדת, ד"ר נירית שלו  כליפא, ובו סוד הגנים הנעלמים היוצא לאור דרך אלבומי המשפחות. גנים וגינות באלבום הפרטי ובנרטיב הלאומי, בשכונות הערים, ביישובים ובקיבוצים.

התהליכים והמאורעות ההיסטוריים הגדולים מורכבים מהרבה פרטים קטנים ואין סוף נקודות מבט.

האם יש אמת היסטורית אחת? 

באלבומים המשפחתיים מסתתרים הסיפורים האמיתיים שמאחורי הרגעים הגדולים. מיזם 'ישראל נגלית לעין' של יד בן-צבי מציין עשור לפעילותו במסעות של חיפוש, איתור ותיעוד ההסטוריה החזותית באלבום הפרטי: תצלומים, תעודות, מסמכים וחפצים- כאלה שיש לכולנו ושהם  בבחינת "תמונה שווה אלף מלים" . 

לא מה שצילמו הצלמים הרשמיים,  אלא היכל הזיכרון הפרטי שמקימים כל אחת ואחד באלבומם, במגרה, על המדף, ושהם עוד לבנה ועוד נדבך בחלקו בבניית החברה.

ביום שלישי הקרוב, למחרת ט"ו בשבט,  יתקיים ביד בן צבי, בצריף הנשיא, כנס החושף את ההיסטוריה דרך תצלומי המשפחות בגינה ובגינות. בשכונת הגנים רחביה שהגן המרכזי שלה  "גן הכוזרי" עבר שימור השנה ושב לציבור, ובשכונות הגנים האחרות: בית הכרם, שנקראה פעם שכונת המופ"סים(מורים וסופרים) ותלפיות – תמונות שמספרות  סיפור חדש ומאפשרות נקודות מבט חדשות אל ההיסטוריה.

 את  רחביה למשל  לא רבים יודעים  אבל אותה הקימו אותם בני הדור הצעיר של  הספרדים ,כן כן רחביה,,, אלה שאבותיהם יצאו מהעיר העתיקה לנחלאות. 

לכן קראו את רחובותיה וגניה בשמות חכמי ספרד של תור הזהב. הדור הזה החל את חייו הבוגרים והציבוריים בירושלים של שלהי התקופה העות'מאנית על  כל המשתמע,,, והוביל אותה אל העת החדשה של ימי ראשית השלטון הבריטי. שאז מצא עצמו הדור הזה כמי שירד מנכסיו… 

ולעניין  "ירוק בכחול  לבן"  

בכל אלבום תמונות משפחתי מתועדים רגעי בילוי בגינה, פיסת הטבע הביתית והשכונתית. גינות וגנים מלווים את ההתיישבות מראשיתה, ושבילי הסיפור ההיסטורי עוברים בגנים ומספרים זכרונות פרטיים שנשזרים לנרטיב הלאומי. בכנס "ירוק בכחול ולבן" נשמע על התמורות ההיסטוריות בנוף הישראלי, ועל המיתוסים והזיכרונות מהגינות הנעלמות באלבומים הפרטיים. 

מספר המקומות מוגבל! מהרו להירשם. להרשמה: באתר יד בן צבי או

בווייז: יד יצחק בן-צבי (אבן גבירול 14, ירושלים).

אלון פז

אלון פז הוא בחור בן ארבעים ושתיים, שלפני שמונה  שנים, נפצע באורח קשה בתאונת דרכים ומאז נותר משותק ומונשם, 

במהלך השנים הארוכות של הטיפולים והשיקום – נפטרו הוריו ממחלת הסרטן ,

והנה הגיע הרגע שאלון כבר יכול להשתחרר ולצאת מבית החולים, שם הוא שוכב בחדר יחיד מוקף במכונות, 

הרופאים מתירים לו כבר לצאת. ולכן  אלון קנה בכספו מכספי פיצויי התאונה, , דירה  אבל את הדירה צריך להנגיש ולהתאים למצבו. 

ואלון משווע לחופש, לשמיים, לאוויר, למקלחת נורמלית ולא למשטר של בית חולים ,

במצבו של אלון ישנם מאות אנשים ברחבי הארץ והם מנהלים חיי שגרה בחוץ, 

בחופש. 

בימים אלו עומד להסתיים קמפיין גיוס המונים שהרימו חבריו של אלון במטרה להצליח לממן את עלות הָנְגָשת והתאמת ביתו של אלון, 

בואו נאפשר את  הצעד האחרון על מנת שהגיוס הזה יצליח ולא ייכשל! חפשו בגוגל "משחררים את אלון" – והרימו תרומתכם!

בגוגל  לחפש משחררים את  אלון אנא…

ערוצים

אני לא יודע  איך אתם , אבל  אני לא הייתי נרעש אף לא נסער, מן  השנויים הדראמטיים שחלו בין הערוצים  השונים , מה שהפך לשיחת היום בכל המקומות  החשובים בטלוויזיה, בעיקר אצל הערוצים עצמם וההתרגשות והחגיגיות אצל  המַגישִים,,, כאילו קראו חדשות בפעם הראשונה בטלוויזיה שאך קמה, לעומת זאת  בציבור זוהתה למראה הפלא, אי התעניינות ,אפילו אי איכפתיות מביכה, כאילו לא רצו להשתתף בחגיגה.

אני אסביר  במה דברים אמורים,  זוכרים שערוץ עשרים  ושתיים, שהיינו רגילים  ללחוץ עליו בשלט בלי קשר  לתכניו , הפך לנו ביום בהיר לשני ערוצים  שונים, לערוצים שתים עשרה , ושלוש עשרה, 

בה בעת אם אתם זוכרים, ערוץ  עשר הפך לארבע עשרה , 

עכשיו,,, חדשות שתיים שהיו  בערוץ עשרים ושתיים, ושהיינו  רגילים לראותם בערוץ שתיים,  

להבדיל  מערוצים אחד  ועשר , הפכו לערוצים שתים עשרה ושלוש עשרה  במקביל, זוכרים? 

עכשיו הם,,,  עברו לערוץ שתים  עשרה בלבד, 

כי  ערוץ ארבע עשרה שהיה ערוץ  עשר, זוכרים?

 התאחד  עם ערוץ שלוש עשרה,  ולכן החדשות של ערוץ עשר  עברו עכשיו לערוץ שלוש עשרה .(אתם עוד איתי)?

יכול  להיות שזה קצת  מבלבל אבל זה ממש לא  חשוב,  

כי  גם אם שתים עשרה ושלוש עשרה, יהיו  שלושים וארבע , מאה ושתיים , או אלף מאתיים,  כולם הרי משדרים את אותן תכניות, בכל מספר שיהיה להן, בשלט.

 ולאף  ערוץ, אין שום תכנית  או קו שמאפיינים אותם  על פני , ומפני ,הערוצים  האחרים,

 אפילו  החדשות הן אותן  חדשות , ואם תזפזפו  מהר בין התחנות בשעת  החדשות, תמצאו שאותם נושאים  משודרים סימולטנית, באותו הזמן, כאילו לכולם  אותו עורך,,,

בחדשות  כולם לבושים  אותו דבר , וכמעט  נראים אותו דבר, תכניות  בישול לא חשוב באיזה ערוץ , אתה  תמיד תמצא, רק שבערוץ אחד זה שף, ובשני מסטר שף,  ובשלישי סו שף, אבל זו אותה תכנית.

 ולכולם אח גדול , וכוכב נולד , והישרדות  ותחרות כישרונות רק , השמות שונים,,,

 אז  מה חשוב  אם אתה בעשר, שלוש עשרה,  ארבעים, או מאתיים ארבע, זה הכל  אותו דבר, לכן השנויים לא כל כך הזיזו לציבור , כי זה לא ממש חשוב  באיזה מספר ערוץ אתה , בכולם ומכולם תקבל את אותן תכניות.

האמת  גם אנחנו כולנו  כשאנחנו תקועים במסך , כל  מסך , מבישול ואפיה עד תחרות  כישרונות, כולנו נראים אותו דבר עם אותו  מבט בוהה והוזה…עבדים למולך המרצד בלי  לשפוט אותו על תכניו.  

גלוי נאות  אני משתתף בסידרה שנקראת  "סברי מרנן" ואני בהחלט חלק  מתכנית הבישול שהמסך מאכיל את כולנו. 

מדרשיר של עובדיה חממה

פרשת בשלח, היא עדות לנס ההצלה הגדול בהיסטוריה של עמנו, ממחשכי מצולות מצריים ועד הררי אורה.

ויראו העם את היד הגדולה ויאמינו בה' ובמשה עבדו…

במדרשיר השבועי אנו נדרשים לסוגיית ההסתמכות על ניסים משמיים, לצד היד הגדולה הנדרשת בעצם השתדלות האדם עצמו.

אז נכון שזה לא יכול להיות רק :"אני ואני ועוצם ידי "

אבל בורא עולם בכבודו ובעצמו ,הרי אומר למשה:

מה תצעק אלי?! הרם מטך…נטה ידך…

ובעצם זאת ,מעביר את מלוא כובד המשקל של ההוצאה מן הכח אל הפועל,אלינו…

מי כמוך באלים, עושה לנו נפלאות וניסים

מי כמוך בשירים, במחולות ובתופים

מי כמוך באלים?!

ממטיר הלחם מן השמיים 

מסלע צור מורה למים

עמוד ענן לפני העם

עמוד האש בשמי הלילה.

הרם מטך, נטה ידך, ובקע הים מלפנייך

ממחשכים צא לאורה.

תפוס את הלחם מן השמים,

דבר לסלע, קרא למים.

מי כמוך?!/ מילים ולחן: עובדיה חממה

שרים עובדיה חממה ואילן דמארי

כותרים נוספים

מופעים

זאפה חיפה – 21/07/20

במופע "שלום לך ארץ נהדרת" להיטים גדולים מכל הזמנים להזמנת כרטיסים

יהורם גאון

האתר הרשמי