גאון ברדיו 02/11/2018

גאון ברדיו - גלי צה"ל
ימין ושמאל הרצח בפיצבורג כשמסבירים לנו אנחנו מבינים חג'בי הכי הכי

שתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

ימין ושמאל

בשבוע  שעבר קראתי  למָנְהיגָי , לנסות  לקַרב, בין שתי המדינות  הקרויות בטעות ימין ושמאל,  (למה טעות,,,? כי כבר מזמן אין  דבר כזה ,ימין או שמאל) מה שיש, זו  מחלוקת, זו מריבה, זו משטמה, זו מחנאות אטומת אוזניים, שמסוגרת  כל אחת לעצמה, בלי יכולת ורצון להקשיב לָאחרת.

לצורך  שמאל או ימין  אמיתיים צריך אידיאולוגיה,  צריך מחשבה בסיסית ערכית,,, צריך  טיעונים, צריך הגות מדוברת וכתובה, וזה  הדבר האחרון שיש היום במחננו הנסער.

די  שתאמר היום  משהו , שאינו  מתאים לאחד משני המחנות, תתקל  בהררי שיטנה קללות, וחרמות,,היום אינך יכול, להביע דעה חופשית, אחרת ושונה , מכלל  אמונותיך, הידועות בציבור, כי היום זה הכול או לא כלום, היום זה, לגופו של מחנה, לא לגופה של  בעיה בוערת ככל שתהיה.

 כי היום השמאל  או הימין בשמם הפיקטיבי, זו  כבר לא דעה , זו זהות, זה שם משפחה  , זו דת , זה די אן איי,,, 

אם אתה  בשמאל למשל, ואתה מנסה להביע את דעתך הבלתי משוחדת,  או מוכתבת המחנה שלך, שבחוק הלאום למשל , אין פגיעה  בָשוויוניות שבארץ ישראל הדמוקרטית ,לא יעזור לך כלום  אפילו אם תצעק, שרק בְעניין חוק הלאום דיברת, אתה מיד הופך  למוקצה התומך בָהתנחלויות כולן , כולל הקרווניים המשיחיים שבראשי  ההרים, אתה בעד חוק הנאמנות בתיאטרון ' אתה בעד מירי רגב, ונגד התותח  הקדוש שירה באלטלנה. אתה בעד חוק ההתגברות ,ובעד עיר דוד, ויויו גם,,,

ונגיד למשל  שאתה איש ימין , ומסיבות של  מצפון אישי ,ומחשבה בלתי משוחדת, או  כפוית המחנה הפוליטי ממנו אתה בא,, אתה חושב  שלא צריך לפָנות את הבדואים של חאן אל אחמר, ממעלה אדומים .(סתם  סתם,,,לא מתכוון דוגמא…)  

 בו  ברגע  אתה כבר  ממייסדי שוברים  שתיקה, שלום עכשיו ,  בצלם , והקרן החדשה , 

ואם יש לך  כיפה סרוגה למשל, אתה לא  יכול להיות בעד שתי מדינות לשני עמים, כי כיפה סרוגה זו אמירה,,, זו התנחלות שיש לך על הראש, שצועקת שצריך גם לגרש מסתננים  מדרום תל אביב , והסכמי אוסלו שהיו אסון,  

ואם אתה ליכודניק,שאומר (לצורך  הדוגמא, כמובן), שבשביל שלום אמיתי ובטוח, תהיה מוכן, ל,,,

במחנה שלך  לא יתנו לך לסיים את המשפט שמאלני, שכמוך , תעיוש ,אבו מאזן אחד, בצלם , אונר'א שכמוך…

אתם יודעים,,,  היו ימים בהם יכולת  להיות בימין או בשמאל , ולהמשיך  לחשוב,,, ואפילו להביע דעה אישית,  בנושא שנוי במחלוקת, דעה שלא מתיישבת עם הקו  המפלגתי שלך , אלא עם מצפונך, ועדיין היית נשאר  בימין או בשמאל, כי לא על דעה אחת מתבססת אמונתך  הבסיסית ,

חשוב לדעת  שאנחנו לא המצאנו  את האזיקים הרעיוניים האלה  , גם אמריקה הגדולה נתונה בְסד  המחנאות,  

זוכרים  את השופט העליון  בארצות הברית קבאנו,  שאישה האשימה אותו באונס  בהיותם סטודנטים ,איש לא יכול לדעת  היום אחרי כל כך הרבה שנים,את האמת האמיתית, כי שניהם   בכו אותו בֶכי בעדותם,  

ולא היה ויכוח ענייני של אנשים  עם דעה, מי מאמין יותר או לא ,מי משוכנע  או לא,,, הייתה כאן חזית דמוקרטית למול הרפובליקנית,  והרפובליקנים ניצחו,  

ומה עם  האונס ? את מי זה מעניין בעצם ,,, אם היה או לא היה אונס ,המחנה שלנו  ניצח. וזה מה שחשוב.

על עם ישראל  אמרו פעם שהדבר  המאחד אותו , הוא המחלוקת , דורות  על דורות של מחלוקת ממנה , זהרו ונגהו בשמינו תורה ,דרך  חשיבה , והתנהלות יום יומית, זו הייתה תמיד מחלוקת לשם שמים, רעיונית ,בה ניתן היה, וחשוב היה  להשתמש בדעת היריב כדי להבנות ממנה 

היום המחלוקת אינה לשם שמים, היא מחלוקת לשם מחלוקת , שאין בה שמים, לעיתים יש בה גיהנום.

הרצח בפיצבורג

הרצח  הנורא, בבית  הכנסת , שב-"פיצבורג"  אשר באמריקה , החזיר אותי  לָהצגת הבכורה בברלין , של  הסרט "כל ממזר מלך",

היה זה, בשנת  אלף תשע מאות שישים  ושמונה, הגעתי לשם עם  פשנל , האמרגן האגדי, והיינו אורחיו, של  "מלך מועדוני הלילה" של ברלין שמעון עדן, שהיו לו אז (לפי השמועה)  , כמה מועדוני לילה, ברחבי גרמניה האחרת, הוא היה דמות מפורסמת מאוד בעת ההיא, מארח למופת, יותר  מכך היו לו היכולת והאמצעים …לארח בנדיבות שאין גדולה הימנה ,

הוא לקח את  שנינו (את פשנל  ואותי) באחד הבקרים , במכונית הרולס רויס המפוארת  שלו , אל אחד האגמים המקסימים , שם עגנה היכטה שלו, עמוסת האוכל  והיינות, ואני שאז , זו הייתה לי אחת הפעמים הראשונות , שיצאתי מן  הארץ חשבתי שאני חולם,  

בעודנו מפליגים ,לאורכם של נופים מרהיבים  וירוקים, בַמים הרוגעים והכחולים , הפליג   שמעון עדן, בתשבוחות על גרמניה שהינה אחרת, מאוד  אחרת , מאוד משתדלת, ומה שהיה , כבר לא יכול להיות יותר ,

כך  ניסה   לשכנע אותנו, שני יהודים מישראל, שנרגיש כאן על  האדמה הארורה הזאת, כמוהו,,, בבית… 

בשלב מסוים לאחר  הפלגה של כשעה , הגענו  למזח, כדי לרדת מן היכטה, אל  בית קפה מומלץ על ידו, ובעודנו  מתקרבים, אנחנו רואים שעל המזח , יושבים  בְשורה מתגרה ובוטה,, גלוחי ראש צעירים,  רעשנים ושתויים, שבגופם חוסמים את הסירה  מלהתקרב, ולא רק זאת אלא שהחלו צועקים לנו "יודן  ראוס" "יודן ראוס", 

די  היה להביט בפני הצועקים  כדי לחוש את השנאה, לשמעון  היהודי… ואורחיו.

שמעון עדן לא  התרגש, חייך אלינו  ההמומים,,, ופשוט ניווט אחורה , וחיפש  מזח אחר, לעגון בו,  

פשנל  ואני שתקנו  , היינו בהלם , גם  באֶלם,  

באחת !!! למדנו  שנכון, שזו גרמניה אחרת , אבל  שמָשהו , מאוד בסיסי , בנפשם של הצועקים לנו  יהודים החוצה , משהו מאוד קָמַאִי, ראשוני ,עמוק  וקדום, נותר שם בעמקי הלב, וגם יוותר שם לעד.

מה שקרה באמריקה  הוא רצח נורא, ואני יודע שאמריקה  זה סיפור אחר… ושהאנשים ששם מבוגרים , והקהילות  מסודרות ובטוחות ,עם היסטוריה ידידותית בת שנים רבות, ושפה, ועבודה,  ומסורת , ושנים של שהות באמריקה המכילה, והמאמצת אל לב, אמריקה אֵם כל  הדמוקרטיות כיום , עם נסיונות הנאורות הנואשים שלה.  

הכול אני יודע,  ובכל זאת,,, ליהודים ,כל  היהודים, כל שמונַת המליון  המפוזרים מקוטב לקוטב, יש רק בית אחד , בית  אחד קטן , אבל בטוח, שקוראים לו ארץ ישראל, (ולו צבא  יהודי מגן, שנלחם את מלחמות עמו)

בשום  מקום ,בעולם, לא ירגיש יהודי , כמו על  פני האדמה הזאת , המולדת הזאת , ערש תרבותו , בה הלכו אבותיו  שופטיו נביאיו , בשום מקום לא ירגיש בית , כן,,,גם לא באמריקה, כי  תמיד יביטו בו , בעלי הבית, כל בית ,,, שאינו ארץ ישראל, כְזר שנדחף לשכונה,  

ותמיד  ירחף בשמיו של  היהודי שבֶארץ הניכר, פוגרום , 

כזה או אחר, נאור  או שחור, שימצאו לו אלף הסברים…

אבל באמת לא חשוב  מה יאמרו או יכתבו, או יסבירו, על  הטבח היהודי, האחרון, 

בלב  פנימה , כשהם חושבים  בינם לעצמם, (כל הלא יהודים  בארצותיהם שלהם),,, בינם למחשבותיהם  הכמוסות , זר הוא זר הוא זר, והיהודים  באמריקה כמו באנגליה ספרד ארגנטינה ואוסטרליה הם אומנם בעלי  יכולת ,הם בעלי משרות חשובות ,הם בעיתונות, ובקולנוע, אבל לעולם לא יהיו מלח  הארץ, לעולם לא יהיו בני הארץ,

עם  כל האזרחיות והדַרכונים  הכפולים, והגרין קרדס,,,, , רק פה, רק בארץ ישראל בָארץ של  היהודים, הם המלח והלחם, רק פה בציון , הם אינם זרים כי הם בעלי הבית.

נשמע לכם ציוני,? כן  אני ציוני , ציוני גאה וחרד לאחי , אשר בניכר.

כשמסבירים לנו  אנחנו מבינים

אני מודה, שעד לשבוע  האחרון לא הבנתי למה יורים  עלינו מעזה? בְבלונים, וברקטות? ואני מודה שעד  לשבוע האחרון היו לי אפילו טענות , למחליטֵי ההחלטות אצלנו במערכת הבטחון, 

וזאת בצד  השתאות מתמדת, שאיך זה שאין  אנו מכים את הכנופיה הזאת  ששבתה עם לצרכיה, שוק על ירך , פעם אחת ולתמיד  כדי שילמדו את הלקח. 

לא,,,  לא,,, כניסה  קרקעית חס ושלום, אבל באין סוף דרכים אחרות ,שיש  ביד הצבא (מן החזקים בעולם לעשות) ושמשום מה לא עושה.

מה קרה השבוע, שאני  מבין סוף סוף , למה יורים עלינו, ונסתתמו טענותי…עקב צידקתם של  היורים… או…

הפרשנים  בטלוויזיה הסבירו לי: אז ככה, קודם  כל זה לא החמס שיורה ,,, זה הג'יהאד  האיסלמי, חשוב לדעת את זאת כשאנחנו חוטפים על  הראש רקטה, מי בדיוק היורה, כי זה מקל על תחושות הזעם,

עכשיו , חשוב לנו לדעת , מאוד  חשוב, שהג'יהאד האיסלמי, לא מוכן  להשלים עם החלטותיו של החמאס , העושה  מאחורי גבו הסדרים עם המצרים, 

תסכימו איתי שעם  האינפורמציה הזו אנחנו  פחות זועמים,,,  

עכשיו אבו  מאזן מן הרשות  שברמאללה לא מעביר  כספים למשכורות בעזה, כי הוא מצידו, כועס  גם על החמאס וגם על הגי'האד האיסלמי, ואם  נעביר לחמאס כספים דרך מצרים ולא דרכו, אז הקטרים יכעסו  על המצרים,

 נכון  שעכשיו אנחנו  פחות כועסים,,,???

הוסיפו לזה  את טביעות האצבע  של איראן ושל סוריה,  התומכים בג'יהאד האיסלמי , שהוא נגד  החמאס ונגד המצרים, ובעד הסבתא של הניה,

  והנה לכם  ההסבר המלא  למה יורים עלינו מעזה,

סוף  סוף אנחנו  מבינים למה יורים עלינו  ואפשר עכשיו לקבל רקטות על  הראש מתוך הבנה,,, לא מתוך כעס. 

אנשי  הרצועה שכעסו  בצדק על הירי עד עכשיו, יכולים לישון  בשקט במקלטים כשהם מבינים סוף סוף את המצב, מבינים שזה לא סתם שיורים,,, אלא כי יש סיבה. 

אלא אם כן הגי'האד  האיסלמי יגיע להסדר  עם החמאס, בֵהסדר מצרי שיערך  בתימן,, בהשראת עומן קטר או אינדונזיה,  או אז שועלי אלאכסה או סוריקטות אלקודס יתחילו להפריח בלונים  ולירות קסאמים, ואז זו תהיה שוב בעייה. 

נכון לעכשיו   אנחנו מבינים ,ממתינים , ומאיימים.

חג'בי

השבוע  הייתה לי  פגישה , באחד ממשרדי  הממשלה ,כשהגעתי , ראיתי  בָמבואה ללשכה , שני צעירים דֶי דומים ואישה  שנראתה לי לפי תווי פניה, האמא של שניהם, 

הם היו  עצובים, ובְמבט ראשון אתה רואה שהם לא באו  לקדם רעיון או פרויקט חינוכי, העצב שבפניהם  זועק אין אונים.

התיישבתי   למולם וחיכיתי  כמוהם לפגישה, והתפתחה ביננו שיחה  ממנה הבנתי שזו האמא ושני האחים של  זיו חג'בי ז"ל שנרצח בברקן.

הם רצו לדבר עם  השר ,ואני חשבתי כמה נורא…

כמה  עצוב,,,  שאנחנו מתייחסים  לכל אירוע, נורא ככל שיהיה , בהתאם לַסיקור  התקשורתי שלו, 

כל  עוד העיתון מדווח, והטלוויזיה מראה,  והרדיו משוחח עם הנוגעים בדבר, הכאב הצורב , חי וניגר, וזולג…אצל כלל הציבור,

ברגע  שהנושא  יורד מן העיתון, הוא יורד מן  העניין הציבורי ,

ואנחנו כבר לא שם  יותר,,,

אכזרי מאוד , אבל  אמיתי עד אימה.

הרצח של זיו זכרונו לברכה, ארע רק  בתחילת החודש הזה , אבל ברגע שזה  נעלם מן העיתון ומן הטלוויזיה , כאילו נצח עבר מאז,,,, ואנחנו כולנו כבר דואים אל עבר הסיפורים  הבאים, 

אלא  אם כן ,,, זה אח שלנו ! או בן שלנו או אבא שלנו!,  

מיד אחרי  הרצח של גיל, כשכל עם ישראל  עוד היה בתמונה מזועזע וכואב, הודיע  צה"ל בַכותרות שבעמוד הראשון עם תמונות  הנרצחים ובני משפחותיהם הדואבים, הודיע למשפחת המחבל כי ביתו ייהרס,וכי המשפחה שלו תוכל להגיש השגה בַעניין עד ליום חמישי,

ועברו מאז כמה' ימי חמישי ,,,ויעברו הרבה ימי חמישי, והבית לא נהרס בינתיים, כי יש  דיונים משפטיים בעניין,  

שמי שעוקב אחריהם, זוהי רק  המשפחה אף אחד אחר מלבדם, 

הבעייה שהייתה עניין ציבורי, כלל ארצי, נצטמצמה  לבעייה משפחתית, נקודתית, פרטית, אישית של משפחת הנרצח. רק הם נותרו עם כאבם. 

לפני שבועיים  כבר באמצע העיתון , לא בעמוד  הראשון, אנחנו קוראים, שנמשך המצוד אחר הרוצח, בן העשרים ושלוש . ושעל פי הערכות גורמי הביטחון, המחבל עדיין חמוש ועלול לבצע ירי ,

השבוע , בדף האחורי של העיתון קראתי  שכוחות הביטחון ממשיכים את המרדף אחרי המחבל, שהצליח להימלט. צה"ל ושב"כ מִיפּוּ את בית משפחתו, וחקרו ועצרו חשודים בסיוע לו. לא קראתי כלום  על המשפחה… 

בחודש הבא  כבר לא יספרו  לנו על המרדף כי לא יהיה מה לספר,  ורק כשייתפס הרוצח המתועב, נחזור לסיפור  הנורא. כי הוא יהיה שוב בעיתון,

בינתיים מי שילך  עם הסיפור לישון ויקום איתו בבקר כל עוד הוא חי, זו האמא  האחים ובני המשפחה, הם יחיו את האובדן כל עוד נשמה באפם, 

כתב ביאליק    בפואמה בעיר ההרגה 

"וְהַשֶּׁמֶשׁ כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם תְּשַׁחֵת זָהֳרָהּ אָרְצָה"..

כן ממש כך,  החיים נמשכים ,ואוי לו למי שנותר  עם האובדן והחלל והחֶסר והחור הפעור בנשמה , 

כי דרך  הטבע היא  שהחיים ממשיכים  לרוץ קדימה ,ורק מפגש  מקרי כזה כמו שלי עם בני המשפחה ,כשאני למולם  בצל צערם, הבהיר לי כמה גדול הכאב… אבל יותר נורא, כמה הם לבד.

הכי הכי

שמתם לב  שאין יותר  בַשיח שביננו ,או  (כמעט שאין יותר), מילים פשוטות,,, אמצעיות,,, 

כמו  "נחמד"  או "חביב"  או "לא רע", כי הכל  חייב להיות היום "הכי  יפה" "הכי נורא" 

הכי מדהים,,, ,  הכי טעים,,,  

ההצגה היום היא  או הכי מדהימה או  הכי נוראה ,,, או הכי  מרתקת או =גועל נפש שלא  עלה על במותינו מזמן, 

הזמר   שבמופע היה  הכי מגניב ומטריף  ומשגע ,

או  הכי משעמם  ו"אוויל משריש"…

בהצגה ראינו את  מלכת התיאטרון ,לא יכול להיות פחות מזה שראינו סתם  מכר,,, שהרי אז אין עניין,,, ובסידרה ראינו את מלכת המטבח , ומלך  חיי הלילה, ומלכת המחול, ומלך השווארמה, ומלך המלכים של השניצל…

 כולם וכולן מלכים ומְלָכות, חייבים קצה ,,, או  כוכבים או חול…,.

אין יותר אנשים  פשוטים, אין יותר  בינוני, ממוצע, עובר,,,

הכל  בתי מלוכה ונסיכויות,,,הכל  או מצוין או גועל

ואם לא  סיימת משפט  בַמילה הנחרצת  והסופית,,, "לגמרי"   לא סיימת משפט.

הוי כמה היא נחמדה? לגמרי,,,  

כמה  הוא טיפש , לגמרי,,,,

זה עוד קָצה ושיא,  ה"לגמרי" הזה,,,

אפילו   ארוחה שפעם  הייתה אמורה להיות  רק טעימה , ושום דבר לא  נתבקש ממנה יותר , היום אם  זו לא הייתה חוויה אז זו האכזבה הכי  גדולה שחווינו בדור האחרון, לגמרי.

וחומוס  שהיה פעם  חומוס , או רק חומוס  היום הוא חייב להיות , חומוס  אצילי חוויתי,,,אחרת אין בו טעם,,,

כמו השחקן  הכי גדול בדור , והצייר  הכי גדול מזה דורות, והדוגמנית  הכי יפה מזה אלף שנה.,, לגמרי…

למה אבד לנו האמצע, למה  אבדו לנו הממוצע והבינוני, 

כי  העולם הופך  חלול, וחייב להעצים  את הרגש בביטויי קצה,  אין רְבָדִים, 

הלכה מאיתנו לבלי שוב  המציאות מלאת הגוונים ,ובְעולם של תכניות  ריאליטי מוחצן עד אימה ופלצות, אם לא נדבר ונצעק, בהכי גדול, נחדל  לעניין ,

לכן לא תקרא  ביקורת מנומקת, חכמה, עוקצנית,  תקרא רק: שהיה הכי רע ומגעיל, משעמם  עד מוות, 

או  שהארץ עמדה מלכת  , הירח והשמש ניצבו דום, לאורכו של  השיר או המונולוג, שמעולם לא נכתב כמותו ליופי,,, או לגועל…

הייתה פעם לפני שנים רבות, הצגה  בשם "סמי ימות בשש" והיא כנראה  לא הייתה מוצלחת בלשון המעטה , היום  היו כותבים עליה שעמום רע , ביצוע חובבני , אסור ללכת,  עונש קולוסאלי ענוי דין. דרייק.

אבל אז  כתב המבקר גמזו  שני משפטי בקרת: "סמי ימות  בשש", הוא כתב, לדידי יכול היה למות גם בחמש "אין  כאן מילים של קצה , לכן היום זה לא היה עובד,  

התורה  נותנת לנו שיעור  עקיף בעניין סופרלטיבים ,שניתנים  בזכות המזל ולא בזכות המעשה. שימו לב  שבתורה לא בהכרח הבכור שנולד הוא הראשון  במעלת הסיפור התנכי, ישמעאל נולד ראשון , יצחק  היה הנבחר, עשיו נולד ראשון , יעקב היה הנבחר שבתורה, מנשה  היה ראשון , אפרים הוא שקיבל את הברכה, ראובן היה הבכור , יהודה  היה הנבחר, 

אהרון היה הבכור , ומשה דווקא מוציא את ישראל ממצרים  ,

רבוי  המקרים של  השני בבנים דווקא שעוקף את  הבכור והופך נבחר, מעיד על  הנחיה תנכי'ת, על דרך , על אמירה, שלא  בהכרח הבכור שהוא "ההכי" לא בהכרח הוא הנבחר ,רק כי הוא נולד בכור, וכי כדי להיות  בראשו של הסולם וההכי הכי אתה צריך גם תכונות שמצדיקות את זה.

כותרים נוספים

מופעים

זאפה חיפה – 21/07/20

במופע "שלום לך ארץ נהדרת" להיטים גדולים מכל הזמנים להזמנת כרטיסים

יהורם גאון

האתר הרשמי