גאון ברדיו 19/01/2018

גאון ברדיו - גלי צה"ל
הודו הכל דיבורים ד"ר וינוגראד חיילים ברכבת הכנסת גידופים דו-קרב

שתף

הודו

כנראה שכבר  התרגלנו לביקורים ממלכתיים,  של ראשי מדינה שבאים לכאן, ועוד  יותר התרגלנו, לראשי מדינה שהולכים  לשם, כי אנו מקבלים במין שוויון נפש  מפוהק משהו, את הביקור בהודו, בו שני ראשי  המדינות, צפויים לחתום על שורה של הסכמים בתחומי האנרגיה, התעופה, הסייבר, הבריאות, המדע, התרבות, ומעל  לכל אלה קריאה משמעותית, למחקר ופיתוח תעשייתי משותף. המשלחת הכלכלית המתלווה לביקור הממלכתי, מונה כ-מאה ושלושים  איש, אנשי עסקים מתחומים שונים וביניהם אנשי חקלאות, מים, סייבר, תעשיות ביטחוניות, בריאות, תעשיות מזון ועוד. 

אם  חסרות לנו עובדות  על המקום בו נערך  הביקור אזי המדובר בהודו שהיא תת יבשת, והמדינה השנייה בעולם מבחינת מספר התושבים, אוכלוסייתה מונה נכון לאלפיים ושש עשרה, למעלה מ-מיליארד  שלוש מאות שלושים מליון, נפש. כשישית מכלל אוכלוסיית העולם. 

ואנחנו  מתקבלים שם  כאילו היינו מעצמה  מן הגדולות בעולם,

ואני אומר זאת  פשוט מאי ההבנה שנוצרה  במחשבותי, כי שמעתי את אחד  מפרשני האולפן של תכניות האקטואליה,שדיבר בחקירות,  אומר "כשיחזור ראש הממשלה מן הנופש שלקח לעצמו, ולא הבנתי,

פתגם  הודי , אומר  שהעולם מתחנף לפיל  ומרחם על הנמלה,

ואם  זה אכן פתגם  הודי , מסתבר שמה שקורה שם  עכשיו זה שפיל במלוא כבודו  וכובדו מתחנף לנמלה,

זאת  אפשרות , ויש  עוד אפשרות, שאפילו  שמספרנו הכמותי נכנס בהודו לבית מלון  ולא מן הגדולים שבהם, אולי אנחנו לא כל כך  נמלה, 

ולכך  מתאים עוד  פתגם הודי למעמד  המיוחד שלנו שם,שלמי שיש לו ידיד  לא צריך ראי, והראי שלנו בעיני עצמנו  הוא לא מן המעודדים ביותר מעולם גם לא היה ,  

אז אולי  נאזין למה שקורה  עכשיו בהודו ונתעודד,נראה את  קבלת הפנים היוצאת מעורה, נפתח את  העיניים לכוון החגיגה ששם, ונקיים עוד  פתגם הודי האומר שכשהעיניים עצומות העולם  נראה אפל.

קיצורו של  דבר הם יבואו  משם מאה שלושים  הנציגים שלנו אחרי  חוזים ושיתופי פעולה  וקרוב לודאי שגם ההצבעות  באו'ם של המדינה העצומה הזאת  שלרוב הן נגדנו קרוב לודאי שגם זה ישתנה,   מודי זה המנהיג ששם, משנה לנו את המודה, בארץ ישראל ,ומודיע לנו בהתנהגותו, שפה  אפשר לחייך בחדשות אפילו לעלוז כי יש על מה. 

הכל דיבורים

"הכול דיבורים" הייתה תוכנית חדשות ואקטואליה של רשת ב', ששודרה בִרצועה יומית בין השעות עשר  בבקר לשתים עשרה בצהרים. את התוכנית הגישו ברוטציה בכירי השדרנים, ועורכי התוכן של קול ישראל ברשות השידור.

"הכל דיבורים"  קראו לה לתכנית, אז,,,  כשם של תכנית זה יפה וטוב , אפילו  מן רמז מובנה לכך שהדיבור אינו משתווה בחשיבותו למעשה, ומאוד מאוד  נופל ממנו בחשיבותו, 

אבל  תסכימו איתי  שזה הופך מגוחך, כשהדיבור הופך   מדיניות ,ודרך התנהגות, בהם אמירה של סתם  מחליפה בפועל את המעשה עצמו, וממש מייתרת אותו,  ואלה הימים האלה, בהם אנו חיים שהכל בם דיבורים דיבורים דיבורים.  

ההלכה מקפידה מאד על דבורו של אדם בצָווֹתה "לא יחל דברו, וככל היוצא מפיו יעשה" 

הפוליטיקה הישראלית וגם העולמית נגועות היום  בדַבֶרְבֶרֶת. מחלה חדשה שסימניה דיבורים ואמירות,  בלי שיש להם שום בסיס ואפילו מחשבה או התכוונות של ביצוע.

כי אם פעם העשייה הייתה מעל הכול, היום האמירה, הנאום, ההכרזה. הפוסט, הציוץ הם בעלי חשיבות רבה יותר. 

לא רבה יותר ,,, בעצם,,,  אלא שהם חזות הכל, הם הדבר  עצמו , הם שמחליפים נכון להיום  את העשיה והביצוע. ויש אינפיליציה של  דיבורים שבינם לעשייה מאומה. והנורא הוא  שהשר אומר משהו, ואנחנו כבר לא מתייחסים, כי הכל  דיבורים…אמר אז אמר , אז מה אם אמר…

לאשכול  ראש הממשלה לשעבר  מייחסים אמירה שכולם  כנראה חיים היום לפיה, "אכן  הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים"

היו ימים רחוקים ונשכחים, שמנהיג נזהר בדבריו  שמא יצא בדאי או לא רציני , שאמר משהו ולא קיים,,  שהבטיח משהו ולא קיים,  

והוא  היה חושב פעמיים לפני שאמר משהו  בפרהסיה, היום המנהיג המדבר אינו  חושב פעמיים ,גם לא פעם הוא פשוט לא חושב בכלל , כי  הדברים שהוא אומר אינם צריכים עשייה .

זוכרים את ראש הממשלה שרון, שאמר ש"דין נצרים כדין נגבה ותל-אביב, ומעט לפני ההתנתקות  שאמר אם תיירה יריה אחת מן העבר של עזה, אם,,,

 הנשיאים האמריקאים  קלינטון ואובמה שאמרו  שיעבירו את השגרירות לירושלים  זוכרים , גם טראמפ אמר , השגרירות  למי שלא יודע ממוקמת ברחוב הירקון בתל אביב. משמע ההבטחה היא  המעשה נכון להיום, 

הנשיא  טראמפ הבטיח למחוק את משטר הרודנות של צפון קוריאה, והנשיא הצפון קוראני,  אמר שגם לו יש כפתור שבסופו פצצה שמגיעה לכל מקום בעולם, אז הוא אמר, אז הם אמרו  אז מה!

לא  צריך  יותר , כי  זה מה שצריך היום  לומר.

 אבו מאזן, זה שרק לא מזמן אמרנו שהוא לא רלוונטי, הודיע בנאום על סוף עידן אוסלו וניאץ וגידף אותנו. עכשיו הוא אמר  שאמריקה כבר לא גורם מתווך במאבק שביננו לפלסטינים והוא אמר, ש"ישראל היא פרויקט קולוניאליסטי שאין לו כל קשר ליהודים",   ושבכלל אין קשר בין ישראל ליהודים אז הוא אמר , 

פעם הוא גם אמר שיחזיר את המפתחות של הרשות הפלסטינית ויילך? 

אז הוא אמר,,,  והוא עדיין כאן, גם לנו היה חבר כנסת בשם אביגדור ליברמן שאמר שאם רק ייתנו לו ברגע שיהיה שר ביטחון, איסמעיל הנייה ילך לעולם שכולו טוב. אז הוא אמר,  

כי  היום לא  חשוב מה אתה עושה  חשוב מה אתה אומר, וזה  מהפך אדיר .ושר מתעקש על  חוק, ונלחם עליו בכל מאודו, ואחר כך  מכריז שלא יישם אותו, כי מספיק שהוא הכריז על  החוק המוצע, הוא את שלו בקרב בוחריו כבר השיג,

העולם  נברא באמירה  "יהי אור אמר  האלוהים"  

"יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים"אמר האלוהים 

"יקוו המים"אמר  האלוהים, 

הוא  ברא עולם באמירה, ואנחנו בני האדם  מסתבר מצווים גם לעשות, לא רק לברבר.

ד"ר  וינוגראד

ד"ר אליהו וינוגרד משפטן ישראלי שכיהן כנשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב ושופט בפועל בבית המשפט העליון שעמד בראש ועדות ציבוריות, בהן ועדת וינוגרד לחקר אירועי מלחמת לבנון השנייה  ובנושא שכר הלימוד במוסדות להשכלה 

נפטר  השבוע ונטמן בבית הקברות מורשה 

זכיתי  להיות חבר  במשלחת לפולין  , שיזם המכון "שם  עולם" ברשותו של הרב קריגר ואני זוכר  שנרגשתי מאוד כששמעתי שהשופט וינוגראד, יהיה בן  הבאים, וחבר במשלחת,

בתחילה  יראנו כולנו  מפאת כבודו של  האיש לדבר אליו ,אט אט בחום לבו הפך  להיות למן אבא של כולנו , וקיבלנו את  נוכחותו בהוקרה שלא לומר באהבה רבה, מימי לא פגשתי איש  צנוע כמותו, חביב, בעל נעימות סבר ,המשרה שלווה והדרה על סביבותיו,  

נחלקנו  במשלחת לקבוצות  קטנות כדי להכין יחדיו, דברים  מן הלב, כדי לומר אותם, לבני משפחותינו שעלו  לשמי מרומים באתרים המקוללים ששם, בטרבלינקה  ערכנו משפט, לקדוש ברוך הוא ,עם השאלה "היכן היה  כשהזוועות ארעו" דב אייכנוולד ידידי הטוב, לימד סנגוריה , אני הייתי  הקטגור , וכבוד השופט וינוגראד, שהיה שופט אמיתי נתבקש לשפוט במעמד נורא זה,  ואני מביא כאן חלק מן הדברים שאמר, השופט וינוגראד, ובהם ריתק אותנו לאהבה אותו  ואת דמותו הבלתי נשכחת, וכך אמר כבוד השופט במשפט שערכנו במחנה המוות טרבילנקה 

"אני, אליהו בן ישראל, הייתי  שופט של בני אדם. מי אני ומה אני שאקח סמכות לפסוק בדין תורה של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, או של אחרים  אחריו, שבאו בתרעומת, אם לא למעלה מכך, כלפי שמיא, שלא מנע את השואה מעמו ישראל. קטונתי.

אנו כאן בשקט המהדהד פה. כאילו לא התרחשה כאן הזוועה הנוראה, כאילו לא הובלו כאן מאות אלפי יהודים לגיא ההרגה. כל התקוות, השאיפות, ההישגים, כל האמונות והדעות – תמו עם זרזיף אחד של גז: אדירי-רוח וגדולי-תורה, שועים ופשוטי-עם, ערומים כביום היוולדם, הלכו אל מותם שווים כביום היוולדם. 

ושאלת השאלות מציקה שוב ושוב: והרי הם שעלו על המוקד- כל כך האמינו בו, את כל תחינותיהם ותקוותיהם  תלו בו, שיעשה מעשה, שיציל אותם מהמוות שעמד לפניהם, והוא – האם ראה את כל זה והחריש?? – היכן היית אלוהים  בעת ש"עם זו בחרת" הובל למוות כצאן לטבח יובל?? האם ראית כל זאת והחרשת? 

והצעקה  הנוקבת הזו קורעת את השמים ומחכה לתשובה- ואין מענה…

 הנה כי כן, אני עצמי כאמור  העליתי שאלה קשה זו בפני אלוהים..

הוא לא ענה לי. אינני אובייקטיבי בנושא זה . האין בכך ניגוד עניינים מוחלט?

אני נזכר כי גם המשורר אורי צבי גרינברג העלה שאלה זו בשירתו הנוקבת: "בקץ הדרכים עומד רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ודורש תשובת רם

"…בא הזמן, ועליך לבחור: 

להיות אב אלוקים, כאשר נכספנו מאז,

המברך את עמו על אֵתוֹ וְסַדְנוֹ, על חרבו ושירו,

…או שאתה מכריז ומודיע: "אתם פטורי הר סיני!

אני לוי יצחק מברדיצ'ב דורש תשובת רם!

…דבר אל בני ישראל – ויידעו!

אני לוי יצחק מברדיצ'ב דורש תשובת רם!"

כידוע לכם, שופט אינו פוסק אלא לאחר שהוא שומע את שני הצדדים למשפט.

כמה הזדמנויות ניתנו לאלוהים להשיב לכל אלו  שצעקו במר ליבם: איפה היית, אלוהים, למה יאמרו בגויים איה אלוהיהם.

ואלוהים לא ענה.

 לא אוכל אפוא לתת את פסק הדין שיהורם ביקש שאתן. 

בעניין אמוני כה קשה- אין מקום לפסק דין על פי צד אחד.

על כן, ישפוט כל אדם כפי אמונתו והבנתו.

כבוד  השופט אליהו  וינוגראד יהי זכרו  ברוך

חיילים  ברכבת   

קראתי  באחד העיתונים  תלונה כזאת: הגיע הזמן להפסיק את נסיעות החיילים בחינם ברכבת ישראל בשעות העומס. המצב הפך לבלתי נסבל. 

ביום חמישי האחרון, מספרת  המתלוננת, בשעה אחת בצהריים, עליתי בתחנת השלום בתל אביב לרכבת, שהיתה מלאה כבר בחיילים שעלו בבאר שבע. המעברים ברכבת נסתמו תוך דקות בנוסעים מבוגרים ששילמו כרטיס – ועמדו. 

החיילים שעולים בחינם תופסים את המושבים וממלאים את המעברים בתיקיהם הגדולים. 

לפני מספר שנים עלתה יוזמה, להפסיק את נסיעות החינם לחיילים בימי ראשון. אך בשל התערבותם הפופוליסטית של חברי הכנסת איציק שמולי ומרב מיכאלי, שלא ברור מה הידע שלהם בנושאי תחבורה ציבורית, היוזמה הופסקה וחיילים חזרו לנסוע ללא תשלום.סוף ציטוט, 

קראתי את  התלונה ואני מודה  שהיא עשתה לי רע, הייתי  מבִין אם הייתה בקשה בתלונה הזאת, בגלל הדוחק למשל להוסיף  קרונות, להוסיף שעות נסיעה לרכבת שתסיע יותר אנשים ובלי דוחק,  הדבר האחרון לו ציפיתי מן המתלוננת הוא לגבות כסף מן החיילים ,שהפכו  נטל, כדי להקטין את מספרם , מה שיקל על האזרחים האחרים, לשבת ברווחה, אבל  החיילים האלה הם לא צבא זר שבא מארץ רחוקה , כדי לקבל משכורת, החיילים האלה ,שהם  כנראה ישראלים , במהותם הם הבנים של נוסעי הרכבת האחרים, האחים, הבעלים של הדחוקים  שברכבת , והם נושאים בעול הבטחון של הארץ הזאת ומאפשרים בלכתם לצבא את תנועתה החופשית  של הרכבת בביטחה מפני אויב ומתנקם, 

ואני כל כך  משוכנע שרוב הציבור  חושב כמו חברי הכנסת מיכאלי  ושמולי ושהמתלוננת היא במיעוט,  מיעוט גדול בארץ שבה אין יום ללא  ארוע בו נוסעי הרכבת החיילים מעורבים בו  באחד מן הגבולות.

צה'ל  הוא צבא  העם, לדבר בו ועליו,כגורם שמפריע את  מנוחתי, זה לבעוט לעצמך לא ברגל אלא בפנים, 

צה'ל הוא אחד הביטויים  המשמעותיים ביותר לאידיאל  הציוני לשיבת ציון ולחיים כאן בארץ  הקשה והתובענית הזו, להתייחס לחיילים שלנו כגורם  מפריע לכלל הציבור זה סופה של דרך , זה סופו של רעיון,  חיילים שמפריעים לאזרחים, כשהם נוסעים הבייתה לחופשה או נוסעים  לבסיס מחופשה והם מפריעים , מישהו השתגע פה, מישהו חושב שהוא יותר חשוב  מן הכלל הרואה בצה'ל את הדבק המאחד את כל הפרטים כולם, 

מעניין  מה אלתרמן  היה אומר אם  היה קורא את התלונה, שהופכת  את מגש הכסף שלו לסיר נפוח ומטריד, אולי היה מת אז שוב.   

הכנסת גידופים

אני יודע  שכתבתי על  זה לא פעם, אבל  זה רק מחריף, וכל פעם אני מוצא את  עצמי כאזרח שמאוד אוהב את ארצו, ואת מוסדות  השלטון שלה ,נחרד מחדש לעובדא שזה יורד ויורד  וכבר נמצא בתחתית שאין למטה ממנה, ואני אם לא הבנתם  עד עתה מדבר על תרבות הדיבור של נבחרינו, חשבתי להציע לערוץ הכנסת  להוסיף את הסימן הזה המייחד את השידור רק למבוגרים, כמו בסרטי האימה והמין,  כי ילדים שנופלים לא בכוונה אל הערוץ הזה עלולים להיפגע, עלולים להתקלקל,.

אני זוכר  שעוד היינו אומרים  את המשפט מדברים שם  בכנסת כמו ברחוב, ושהכנסת  מתדרדרת להיות בבואה של הרחוב  זה היה מזמן ,,,

 היום, הרחוב  אפילו לא מרשה לעצמו להיות בבואה של  הכנסת, כי זה נמוך יותר ובוטה וגס רוח.

וזה כבר לא  חריג או יוצא  מהכלל זה כבר כמעט  הכלל.

והרי  המחלוקת  היא דבר בונה מאין  כמוהו, המחלוקת ביהדות  היא מסד של בניה וליבון  בעיות,

מחלוקת בה חותרים להגיע לחקר האמת, ועל כן סופה להתקיים, 

אבל  מחלוקת  כמו זו שאנו חוזים בה לאחרונה מדי יום  במליאה בועדות ובכל מקום ציבורי בו נואם  נבחר ציבור, זו מחלוקת אישית, המשקפת מאבקי כח והיא תחדל להיות רלוונטית ברגע שתוכרע, ואז  תשכח מן הלב,

התלמוד מתאפיין במחלוקות הרבות המוצגות בו, והן למעשה המאפיין הבולט 

"אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל." כי בית הלל  הקדימו את דברי בית שמאי לדבריהם, וכללו אותם בטיעונם גם אם פסקו אחרת מהם, 

כי במחלוקת  אתה שחולק עלי , חלק ממני ואני חייב לכלול את  דבריך במכלול שיקולי…

כזאת  הייתה אמורה להיות  הכנסת שלנו מגדלור לכל  סביבותיו מופת לכל הבוחרים  ששלחו אותם לחוקק את חוקינו,

לפיהם  נחיה את חיינו,  אבל היום אין שום מחלוקת, בבית הנבחרים,

 יש ריב , וכשאיני רואה בך  חלק אלא יריב אני גם שונא אותך ואת  דעותיך, ואותו ויכוח רעיוני שאמור היה להפרות  את המחשבה והשיח, הופך להתנצחות, לקטטה, דברי  חרפה מדון וגידופים.

רציתי להביא לכם  דוגמאות ויש למכביר, בעיקר  בתחומה של רחב מיריחו,(שבכיתות  הנמוכות סיפרו לנו שחילקה מזון)אבל  אני מכבד את התחנה ממנה אני משדר, ויותר  מכך,מכבד אתכם המאזינים , בקיצור אני מתבייש להביא  דוגמאות מישיבותיה של כנסת ישראל ,כדי לא להיות מובך,  אבל זה ברור גם למה כי אני איני נבחר ציבור לי עוד מותר  להיות מובך ולהתבייש. 

דו-קרב

לפני שנים  רבות, קראתי בעיתון  במדור פיקנטריה, שאיזה ראש  שבט באפריקה , שרוב ימיו היה עסוק במלחמה נואשת  עם שבט אחר ,(מה שהקיז דמים מרובים תרתי משמע  משני השבטים), ואז הציע אותו צ'יף , לְצי'ף האויב , שיעמדו  שניהם בזירת איגרוף , וילחמו זה בזה עד שאחד מהם ינצח, והניצחון הזה שבזירה  בו ילחמו רק שניהם, הוא אשר יקבע את הגבולות העתידים , בלי שפיכות דם מיותרת .וזה היה מצחיק  אז כמו שזה מצחיק היום , מה אפשר לדרוש מראש שבט פרימיטיבי, שמדבר שטויות שכאלה.

לפני זמן לא רב,  קראתי בעיתון שהעימות הצבאי במזרח אוקראינה בין הצבא האוקראיני לבין הבדלנים, גבה כבר את חייהם של למעלה מ-4,000 בני אדם, ושהוא מספק לעיתים גם רגעים ביזאריים. וככה כתב העיתון,,, על רגעים ביזארים, "שמנהיג הבדלנים הפרו-רוסים איגור פלוּטניצקי, פרסם פנייה לנשיא אוקראינה, פורושנקו, בו הוא 

מזמין אותו לדו קרב אישי: "בוא נסיים את הסכסוך ברוח המנהיגים הסלאביים הקדומים והקוזאקים"

אני לא אתנגד לשידור חי של הדו קרב בכל ערוץ טלוויזיה. אמר ,

את בחירת המיקום ואת כלי הנשק אני משאיר בידך".  

  בקִייב הגיבו בחיוך ובביטול להצעה. 

שוב  הצעה חסרת  הגיון ,

של  אנשים  הזויים,,, מה דו קרב ? איזה שטויות  אלה?

כי  בימינו  אלה ימי הנאורות  , והקידמה, הרי הגיוני ומובן  יותר, ונכון יותר וחכם יותר, זה  להלחם בכלי נשק יורקי אש מוחקי אזורים  שלמים עם מליוני הרוגים ופליטים מזי רעב , הנעים  בין יבשות , וטובעים בימים, זה יותר הגיוני וחכם, ומתקדם  ומודרני, ושני מנהיגים עולמיים, שמאיימים זה על זה, מדי יום במחיקת  אזורים שלמים עם ראשי נפץ גרעיניים , וטילים בליסטים שמגיעים לכל מקום  ביקום , זה הגיוני !!! זה נאור, זה לא הזוי.

שני מנהיגים  שעולבים האחד בשני  בֶלמי יש יותר גדול,  כפתור לפצצה כמובן,

זה כמובן  יותר הגיוני  שכמה פצצות כאלה  ברגע של חולשה אצל  אחד המנהיגים , יכולות לבקע בעוצמתן  האפוקליפטית את עולמינו הנקרא "ארץ" לשניים  וכולנו , נרחף בַיקום ונישאֵב בכח משיכה בין כוכבי, לעבר בורות שחורים קוסמים.  זה יותר הגיוני, נכון?

ואולי לא?  

אז אולי  דו קרב פרימיטיבי, בו  אחד המנהיגים חוטף קצת  מכות בפנים או בֶחזה ואף אחד לא מת  ולא נהרג ולא נשרף או נצלֶה או מתרסק לחתיכות  אולי זה לא מודרני, אבל אולי זה יותר חכם . 

יותר  אנושי בטח. תחשבו על זה!

כותרים נוספים

משולחנו של גאון

3 15יהורם גאון – Yehoram Gaonפורסם על ידי ‏‎Yehoram Gaon‎‏  · 25 במרץ ב-12:51  · מודה שבתור אחד ,שמעולם לא שמר את דעותיו לעצמו, כולל דעותיו הפוליטיות, אני מתחיל

משולחנו של גאון

 1-חשבון נפש  בשלושה פרקים

בתחילה חשבתי  להביא רק  קטעי ספרות  יפים,  לכבוד  יום  הכיפורים  הקרב ובא, דברים  שעניינם חשבון נפש, היָאִים  לעשרת ימי התשובה בהם אנו שרויים עכשיו,וכששמעתי את 

יהורם גאון

האתר הרשמי

תפריט נגישות